Commentary page
Bava Kamma 79b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 79b
Bava Kamma 79b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 481 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שכירות דמטלטלי שהשכיר לו כליו:
בני שטרא נינהו בתמיה הא לא מקנו מטלטלין אלא במשיכה כדאמרינן בקדושין (דף כו.) ונהי נמי דמקנו בכספא לענין קבולי מי שפרע מיהו בשטר לא מיקנו מידי דדברים בעלמא נינהו כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף מט.) דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה:
שהטמין בחורשין שנטמן ביער לגנוב בהמות הרועות שם:
גמ' בחורשין ביערות כדמתרגמינן ביער חורשא:
וכיון דראוהו גזלן הוא ולא דומה לגנב בפני שנים דהתם אע"ג דחזו ליה שאר אינשי לא מיסתפי מינייהו דמימר אמר לא מינייהו שקילנא מידי אבל חורשין מרעה לכל היא ולא ידע דמאן ניהו הך בהמה וכיון דלא מיסתפי מכולי עלמא גזלן הוא:
החמירה תורה לשלם כפל ארבעה וחמשה:
השוה כבוד עבד לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה אבל גנב לא השוה עבד לקונו אלא כיבד העבד יותר מקונו שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר:
לסתיר עצה כמו להסתיר יועץ במסתרים לגנוב להרע:
14 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 79b · Sefaria
Tosafot
שהטמין בחורשין פי' הטמין עצמו וס"ד שהלך בחשאי וטבח ' הבהמה במקום שהוא ומש"ת פריך והא לא משך:
כיון דראוהו גזלן הוא כלומר שעושה במקום גלוי ולא דמי לגונב בבית או בחצר:
ורבי יוחנן הא דמטמרי כו' למ"ד בהכונס (לעיל בבא קמא דף נז. ושם) דלר' יוחנן לסטים מזויין כיון דמטמר מאינשי גנב הוא אצטריך להאי טעמא דלמ"ד דגזלן הוא לר' יוחנן לא צריך להאי טעמא כלל:
מפני מה החמירה תורה כו' בטוען טענת גנב וטענת גזלן לא שייך האי טעמא כלל:
אין מגדלין בהמה דקה אפי' בבית קאמר דלרעות אפי' בהמה גסה אסור כדאמרינן בזה בורר (סנהדרין דף כה:) רועה שאמרו אחד רועה בהמה גסה ואחד רועה בהמה דקה וא"ת והא דמסיק התם דרבא מגדלין איתמר דמגדלי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין בחוצה לארץ כשרים מגדלי בהמה גסה אפי' בא"י כשרים מאי קמשמע לן דהא דבחו"ל כשרים מתני' היא דאפי' בסוריא שרי כ"ש בחו"ל ויש לומר דודאי לא אצטריך אלא איידי דאמר דבא"י פסולין קמסיים דבחו"ל כשרים ומגדלי בהמה גסה דאפי' בא"י כשרים אצטריך לאשמועינן דאי ממתניתין הוה אמינא דאפי' גסה אסור והא דנקט דקה לאשמועינן דאפי' דקה שרי בסוריא ונראה דהא דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ה:) דרועה בהמות של אחרים כשר דאין אדם חוטא ולא לו היינו דוקא גסה שמותר לגדל אבל דקה בא"י או בבבל לרב אין נראה לחלק בין מגדל שלו לשל אחרים דהא אפי' קשורה בכרעי המטה אסור ולא כדברי המפרש לקמן דסבר רב הונא שמותר למסור לאשתו כמו שמותר לרועה ולכך היתה מנטרת להו חובה דהא כיון דבבל כא"י לבהמה דקה אין לו לחלק בין על ידי עצמו בין ע"י אחרים והנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא בחזקת הבתים (ב"ב דף לו.) וקאמר שאני עיזי דמסירי לרועה אף על גב דנהרדעא היא בבל שמא לא היו כל כך נזהרים על דברי רב שאמר בבל כא"י לבהמה דקה שגם רב הונא לא החמיר וכן משמע דאפי' ע"י אחרים אסור מדלא מסר ההוא חסיד בהמה לרועה וכן בעלי בתים שבגליל מסתמא לא היו מרעין בעצמן את צאנן ורועה שעשה תשובה מי לא עסקינן שמוצא אחרים שירעו לו ואפי' הכי קאמר ימכור על יד
Tosafot on Bava Kamma 79b · Sefaria
Rashba
מטלטלי בני שטרא נינהו והא שטר לא אשכחן אלא בקרקעות דכתיב וכתוב בספר ואי לאו דכתיב אף בקרקע לא היה בשטר קונה וכדאמרינן בקדושין (כו, א) בשטר מנלן דכתיב וכתוב בספר, ואגב נמי דקני במטלטלין היינו משום דכתיב ויתן להם אביהם מגדנות עם ערים בצורות, אבל שטר למטלטלי לא אשכחן. כנ"ל.
אמר ר' אלעזר ראוהו שהטמין בחרשין יש מפרשים שהטמין עצמו לגנוב, וכן נראה מדאמרינן כיון דמיטמר מינייהו גנב הוא, אבל הלשון קשה לי קצת, שהיה לו לומר ראוהו שנטמן בחורשין. ואף על פי שכתוב (שמות יב, י) ופרעה הקריב כבר פרשו הקריב חיילותיו. והנכון בעיני מה שפירש הראב"ד ז"ל שהטמין את הבהמה בחורשין בענפי האילנות שעשה ענפי האילנות כמסך בפני הבהמה. ונראה עוד כפירושו ממה שהקשו והא לא משך, שאילו לפירוש הראשון מאי קושיא דלמא הכי קאמר המטמין עצמו בחורשין וגנב וטבח ומכר שאף על פי שלא הזכיר שמשך דרכן לקצר וכדינו משמע ובכולהו מתניתין וברייתא גנב סתם תנו וגנב כדרכו קאמר כלומר שהגביהו או שמשך. וי"ל דמשום דלא קאמר הכא וגנב וטבח ומכר אלא הטמין וטבח ומכר דמשמע שלא הגביהו ולא משך אלא שטבח ומכר בלבד קא מקשי הכא.
שהכישה במקל ופירש הראב"ד ז"ל דהא קא משמע לן דיער מקום משיכה. ואינו מחוור בעיני, דפשיטא דלא גרע מסימטא, אלא קא משמע לן דאף על גב דראוהו כיון דמיטמר מינייהו גנב הוא כדמקשינן ומפרקינן וכיון דראוהו גזלן הוא כיון דמיטמר מינייהו גנב הוא. ואיכא למידק וכי כל שיש עדים לאו גנב הוא והאמרינן לעיל בפרק הכונס צאן לדיר (בבא קמא נז, א) דלסטים מזויין גנב הוא. והראב"ד ז"ל תירץ שאר גנבי בשעה שהולכין לגנוב אין יודעין אם יפגע בהן אדם רק ביציאתן ניכר כי הם גנבים אבל זה שיודע שרואין אותו וגנב הרי זה כגזלן ואפילו הכי כיון דמיטמר מינייהו גנב הוא.
אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא פירוש, אין מגדלין אפילו בבית דאילו לרעות אפילו בהמה גסה אסור וכדאמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין כה, ב) רועה שאמרו אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה. ואיכא למידק, דהכא תנינן דבהמה דקה אפילו בסוריא שרי וכל שכן בחוץ לארץ אם כן למה הוצרך רבא לומר בפרק זה בורר (שם) מגדלי בהמה דקה בארץ פסולין בחוץ לארץ כשרין השתא בסוריא מותר בחוץ לארץ צריכא למימר דכשרין. וליכא למימר דאיירי דקאמר דבארץ פסולין קא מסיים בחוץ לארץ כשרין וקא משמע לן דמגדלי גסה אפילו בארץ ישראל כשרים, דההיא נמי מתניתין דהכא היא דמתניתין אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל ודאי משמע הא גסה מגדלין. איכא למימר דאי לאו דרבא הוה אמינא דבארץ אפילו גסה אין מגדלין ובהמה דקה דנקט משום סוריא נקט, לאשמועינן דמגדלין דקה בסוריא.
והא דקאמרינן הכא אין מגדלין יש לומר דאין מגדלין אפילו על ידי רועה קאמר, ואף על גב דאמרינן בריש פרק קמא דמציעא (ה, ב) דרועה שאמרו שהוא פסול לא אמרו אלא ברועה בהמה שלו אבל של אחרים כשר דאין אדם חוטא ולא לו, דאי לא תימא הכי אנן היכי מסרינן בהמות לרועה דהא איכא משום לפני עור לא תתן מכשול, אפילו הכי כל שאמרו אין מגדלין ואפילו בבית לא שנא על ידי עצמו ולא שנא על ידי אחרים. ותדע לך, דמעשה של אותו חסיד דאיתא בסמוך למה לא מסרה לרועה. ומיהו יש לדחות התם אי אפשר הואיל והיה צריך לינק כל שחרית ושחרית והרועים אין דרכן ליכנס בעיר בכל בקר ובקר. ומיהו יש ללמוד מבעלי בתים שבגליל העליון שחרבו מפני שהיו מרעין בהמתן בחורשין ומעבירין אותן על שדה קטנה שלהן. וגם זו אינה ראיה לפי דעתי, שבית אביו של רבי (ישמעאל) [שמעון] שזורי אמרי הטעם מפני שהיו מעבירין דרך שדה קטנה, ותדע שהרי בחורשין היו מרעין ובחורשין אפילו בארץ ישראל מגדלין דתנן במתניתין אבל מגדלין במדברות ותניא אבל מגדלין במדברות שביהודה ובמדברות של כפר עכו. ויש אומרים דדוקא על ידי עצמו אסור אבל על ידי רועה מותר, ותדע לך שהרי אמרו בסמוך דבבל כארץ ישראל לבהמה דקה ואילו בבבל היו מגדלין ומרעין על ידי רועה כדמוכח בפרק חזקת הבתים דגרסינן התם (ב"ב לו, א) הני עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא אתא מריה דחושלא תפסינהו וקא טעין בהו טובא ואמר אבוה דשמואל יכול ליטעון עד כדי דמיהן ואסיקנא משום דעיזי מסורין לרועה, ואמרינן נמי בפרק כיצד הרגל מכריז רבא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא הני עיזי דשוקא מתרינן בהו במרייהו תרתי תלת זימני אי צאית צאית ואי לא מייתינן טבחי ושחטינן להו כו' דאלמא אף הן מרעין אותן ויוצאין לרעות בעדר. ואף על פי שאמרו כאן דמגדלין עד יומא דשוקא או עד הרגל, היינו דוקא בבית אבל לרעות בעדר לא וכדתניא בהדיא בתוספתא (פ"ח ה"ב) אבל מגדלין אותה קודם לרגל שלשים יום ולא שתהא יוצאה ורועה בשוק, אלא משמע דהתם בשמסרה לרועה ואילו עיזי דשוקא נמי משמע דלא שחטינן להו אלא דמחייבי להו לשלם. והתם נמי בהנהו עזי דבי תרבי דהוה מפסדי לרב יוסף ואמר ליה אביי זיל אימא להו דלצנעינהו דאלמא עיזי הוי להו מגדלין אותן על ידי רועה, וי"ל דשמא לא קבלו דברי רב (הונא) שבא ולמד דבבל כארץ ישראל לבהמה דקה דהא אפילו רב הונא דתלמידיה דרב הוי הוי להו לחובא איתתיה.
אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום ודוקא בבית אבל לרעות בעיר אסור וכדתניא בתוספתא [שהבאתי] למעלה.
ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום פירוש, כגון שלקח מקצתן שלשים יום קודם לרגל ועוד לקח באחרונה אחרות לצורך הרגל ט"ו יום ושחט ברגיל הראשנות ונשתיירו לו אותן שלקח באחרונה לא יאמר הואיל ולצורך הרגל קניתיה אף על פי שעבר הרגל ולא הוצרכתי להם אשהה אותן עד תשלום שלשים יום אלא שוחטין מיד. ויש ספרים שכתוב בהן בגירסא כן בהדיא דגרסינן ובלבד שלא ישהה את האחרונה שבהם שלשים יום דאי נפיק ליה רגל ומכי זבנה ועד השתא אכתי לא מלו תלתין יומין לא מישרי שרי לשהויי אלא כיון דנפק ליה רגל לא מבעיא ליה לשהויי.
Rashba on Bava Kamma 79b · Sefaria
Meiri
היתה הבהמה ביער ומשכה והטמינה בין האילנות או שהכישה במקל והלכה מחמתו במקום שכיון להטמינה משלם כפל ואם טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה ואפילו ראוהו בכך הואיל והוא מתכוין להסתר מהם גנבה היא ולא גזלה ואין גזלה אלא למי שאינו מכוין ליקח דרך סתר כמו שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי ומ"מ ליסטים העומדים במארב וכשעוברים אנשים בדרך הם גוזלים גזלנים גמורים הם שזה שמסתירים עצמם לא ליראת מה שלוקחים אלא שלא יראו אותם בני אדם ויברחו מהם והוא שנאמר שופטים ט' וישימו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבור בדרך ומ"מ כל שמסתתר ליראת עצמו גנב הוא כמו שבארנו בלסטים מזויין שגנב הוא:
יראה מסוגיא זו שהיער משיכה קונה בו אלמא שהוא כסימטא שהרי המשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם כמו שבארנו:
אע"פ שהעבירה מגונה על כל פנים העובר עברה בסתר הרי זה כאלו דוחק רגלי שכינה ר"ל כאלו שלל בשכלו מציאות השגחתו ית' ממקום שעובר בו לומר אין יי' רואנו וזהו שהחמירה תורה בגנב יותר מגזלן מפני שהגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו והגנב לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עינו כאלו לא רואה ואזנו כאלו אינה שומעת הה"ד ישעיה כ"ט הוי המעמיקים מיי' לסתיר עצה:
אע"פ שצריך אדם להזהר מכל דבר שיגיע ממנו נזק לחברו בבטול מלאכה שלו צריך להזהר ביותר אמרו ז"ל כמה גדול כחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו חמשה שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה:
צריך אדם להזהר הרבה בכבודן של בריות אז"ל בא וראה כמה גדול כבודן של בריות שור שהוליכו ברגליו חמשה שה שהדריכו על כתפו ארבעה:
המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי ואמר על זה אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ומדברות בארץ ישראל ואין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות ולא יגדל ישראל חזירים בכל מקום ולא יגדל את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלאות של ברזל ואין פורשין נשכין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן העיר שלשים ריס אמר הר"ם אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל לפי שרועים בזרעים וסוריא הם הארצות שכבש דוד וכבר בארנו ענינם בששי מדמאי ומה שאמר לא יגדל חזירים הוא הדין לשאר דברים שאסורין באכילה אבל דבר בחזירים כפי הידוע שהם הם שאפשר לגדל כמו הבקר והצאן ואין פורשין נשכין פחים או רשתות לצוד בהם יונים אלא אם כן ירחק מן הישוב ר"ל ישוב המדינה ארבעה מילין הם שלשים ריס וזה להרחיק עצמם מן הגזל שלא יצוד יוני בני העיר והזהיר שלא לגדל כלב מפני הזיקו:
אמר המאירי אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל מפני שבהמה דקה מצויה להזיק ואסור לאדם להזיק או לגרום היזק אפילו על דעת לשלם וכן הדין בחיה דקה אבל מגדלין במדברות שבארץ ישראל שלא נאסר אלא בשביל ההיזק ואין היזק אלא בשדות ובכרמים לא ביערות ובמדברות אבל מגדלין בסוריא והיא שכבשה דוד וכבוש יחיד אינו כבוש לקדש בקדושת הארץ ואין צריך לומר שמגדלין בחוצה לארץ שאין חוששין לישובן של אלו ואם יזיקו ישלמו:
אין מגדלין תרנגולים בירושלם פי' אפילו ישראלים שבה מפני הקדשים שהרי אף ישראלים אוכלין שם קדשים קלים ומחשש נקור תרנגולים באשפות והבאת כעדשה מן השרץ לשם נגעו בה ולא הכהנים בכל ארץ ישראל מפני התרומות שנאכלות להם בכל מקום ומ"מ ישראלים אין נזהרין בכד ואפילו אוכלים חוליהם על טהרת קדש ותרומה שאין חוששין מעקרן אלא אם יטמאו יטמאו:
5 more comments on this page.
Meiri on Bava Kamma 79b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה אין מגדלין כו' דלרעות אפי' בהמה גסה אסור כו' עכ"ל ולא ניחא להו דמיירי בלרעות ובהמות של אחרים דשרי בגסה כדאמרינן בפ"ק דב"מ כמ"ש התוספות לקמן דלישנא דמגדלין משמע בבהמות של עצמו וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 79b · Sefaria
Shita Mekubetzet
מטלטלי בני שטרא נינהו והא שטר לא אשכחן אלא בקרקעות דכתיב וכתוב בספר וחתום ואי לא דכתיב קרא אף בקרקעי לא היה השטר קונה וכדאמרינן בקידושין בשטר מנא לן דכתיב וכתוב בספר ואגב נמי דקתני במטלטלין היינו משום דכתיב ויתן להן אביהן וגומר אבל שטר למטלטלין לא אשכחן כלל. הרשב"א ז"ל.
אמר רבי אלעזר ראוהו שהטמין וכו' יש מפרשים שהטמין עצמו לגנוב. וכן נראה דאמרינן כיון דמטמר מינייהו גנב הוא. אבל הלשון קשה לי קצת שהיה לו לומר ראוהו שנטמן בחורשים ואף על גב דכתיב ופרעה הקריב כבר הקריב בחיילותיו. והנכון בעיני מה שפירש הראב"ד ז"ל שהטמין הבהמה בחורשים בענפי האילנות שעשה ענפי האילנות כסכך בפני הבהמה. ונראה עוד כפירושו ממה שהקשו והא לא משך שאלו לפירוש ראשון מאי קושיא דילמא הכי קאמר הטמין עצמו בחורשים וגנב וטבח ומכר שאף על פי שלא הזכיר שמשך דרכן לקצר וכדינו משמע ובכולהו מתניתין וברייתא גנב סתם וגנב כדינו קאמר שהגביה או שמשך. ויש לומר שמשום שלא קאמר הכא וגנב וטבח ומכר דמשמע שלא הגביה ולא משך אלא שטבח בלבד קא מקשי הכי. הרשב"א ז"ל. וכן פירש גאון ז"ל וזה לשונו ראוהו שהטמין בחורשין שהיתה בהמה רועה שם ובא גנב והטמינה אחורי אילן וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. חורשין יער והא לא משך מרשות בעלים דבמקום שהיתה עומדת ביער כבשה תחתיו ושחטה שהכישה במקל דהוה ליה כמשיכה כיון דאיתמר בכי האי גוונא לאו גזלן הוא. ע"כ. ותלמידי הר"פ ז"ל כתבו וזה לשונם שהטמין בחורשין פירוש שהטמין בהמה בחורשין. וקשה דמאי פריך והא לא משך והלא כיון שהטמין הבהמה אם כן משך. לכך נראה דהטמין עצמו קאמר והשתא סלקא דעתיה שהלך בחשאי וטבח הבהמה במקום שהיא ומשום הכי פריך והא לא משך. ע"כ.
שהכישה במקל וכו' ופירש הראב"ד ז"ל דהא קא משמע לן דיער מקום משיכה. ואינו מחוור בעיני דפשיטא דלא גרע מסימטא. אלא קא משמע לן דאף על גב דראוהו דמטמר מינייהו גנב הוא כדמקשינן ומפרקינן וכיון שראוהו גזלן הוא כיון דמטמר מינייהו גנב הוא. ואיכא למידק וכי כל שיש עדים לאו גנב הוא והא אמרינן לעיל בפרק הכונס דליסטים מזויין גנב הוא. ומיהו לספרים דגרסי התם שאני ליסטים מזויין דכיון דמטמר מאינשי גנב הוא לא תיקשי מההיא. והראב"ד ז"ל כתב דלא דמי לגנב בעדים דגנב בעדים כיון שהולך לגנוב אינו יודע אם יפגע בו אדם לפיכך הוי גנב אבל זה שיודע שהם רואים אותו וגונב הרי הוא כגזלן ומשני דאפילו הכי כיון דמטמר מינייהו גנב הוא. הרשב"א ז"ל.
כיון דראוהו גזלן הוא כלומר כיון שעושה במקום גלוי ולא דמי לגונב בסתר בבית או בחצר וראוהו עדים. לשון הרא"ש ז"ל. ורבי יוחנן אמר לך כל כי האי גוונא גזלני נינהו דהאי דקא מטמרי לאו משום דלא נחזינהו אינשי דעלמא וליתו עלייהו אלא דלא ניערקו אינשי מינייהו. והא דלא בעי ורבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כרבי אבהו הא לא איצטריך דרבי יוחנן אית ליה דרבי אבהו והאי דקאמר רבי יוחנן מהאי קרא משום דקא משמע לן דאפילו כהאי גוונא דהוו מטמרי גזלני נינהו. גאון ז"ל. וכתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל ליתא לדרבי אבהו דתלמידיה דרבי יוחנן הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ע"כ. מפני מה החמירה תורה בטוען טענת גנב וטענת גזלן אף על גב דלא שייך בהו האי טעמא מכל מקום השוה אותם תורה לגזלן ולגנב. הרא"ש ז"ל.
בא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו וכו' וקשיא לי אי מהאי טעמא קנסיה רחמנא הכי אם כן גבי גנבה שמתחייב כפל בתרווייהו אמאי לא קנסיה רחמנא בשור שלשה שהלך על רגליו ושה שהרכיבו על כתפו כפל. ויש לומר דבגנבה מתחייב מיד כשמוציאו מרשותו אף על פי שאינו מרכיבו מה שאין כן בטובח שאין רגילות לטבוח עד שירכיבנו עד ביתו. מהר"י כ"ץ.
אין מגדלין בהמה דקה כתבו בתוספות וכן משמע דאפילו על ידי אחרים אסור מדלא מסר ההוא חסיד בהמה לרועה וכן בעלי בתים וכו'. וכתב הרא"ש ז"ל מאותו חסיד אין כל כך ראיה שהרי צריך להחמיר וצריכה להיות אצלו אבל מבעלי בתים שבגליל הוי ראיה. כן נראה לי. ע"כ. והר"ר ישעיה ז"ל כתב וזה לשונו אין מגדלין בהמה דקה נראה דאף על ידי אחר כדאשכחן גבי ההוא חסיד. ונראה דלאו לרעות קאמר אלא אפילו בבית דאלו לרעות אף פסול לעדות הוא ואף בבהמה גסה נמי אסור כדאיתא בפרק זה בורר וכו'. ע"כ.
במדברות שבארץ ישראל דליכא תבואות וליכא פסידא ובחורשים בארץ ישראל משום דלאו בני זריעה נינהו כמדברות דמי. כפר עמקין נמי מארץ ישראל הוא אלא איידי דתנא מדברות שביהודה שהוא מלכות בפני עצמו שהוא אחד משלש ארצות שבארץ ישראל תנא נמי מדברות של כפר עמקין. גאון ז"ל.
שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור וכו' בהמה דקה אפשר להביא מחוצה לארץ ולשחוט כל זמן שצריך אבל בהמה גסה לחרישה ולמשוי ולמלאכה אי אפשר בכל יום להביא מחוצה לארץ. רבינו חננאל ז"ל.
2 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 79b · Sefaria
Penei Yehoshua
גמרא ואלא ה"ד גזלן וכו' לאו לשון קושיא היא דפשיטא דכל היכא דלא מיטמר הו"ל גזלן אלא לשון איבעיא הוא אי בעינן דוקא דלא מיטמר כלל כדר' אבהו או אע"ג דמיטמר מעיקרא היינו כי היכי דלא לערקו כדר' יוחנן ועיין בלשון ה"ה בפ"א מהל' גניבה ונראה דר"י גופא נמי מודה לדר"א בראוהו שהטמין בחורשים דלאו גזלן הוא דלא שייך למימר הא דמיטמר כי היכי דלא לערקו דמרועה צאן ובקר לא שייך לברוח:
תוספות בד"ה אין מגדלין וכו' ואפילו בבית אסור דלרעות וכו' כדאמרי' בזה בורר עכ"ל. בהא דאפילו בבית אסור נראה דלא הוצרכו להביא ראיה דהא כתבו לקמן בפשיטות דאפילו קשור בכרעי המטה אסור אלא הביאו ראיה לפשטא דמלתא דלרעות אסור אפילו גסה וע"כ דהכי הוא דאם כוונתם להוכיח דמתניתין איירי אפילו בבית אכתי קשה מנ"ל דלמא מתני' איירי במגדל לרעות ע"י שמוסרה לרועה דבכה"ג ודאי בגסה שרי כמו שנתבאר בסמוך בלשון התוספות עצמם וההיא דזה בורר ע"כ איירי ברועה בהמתו בעצמו אע"כ כדכתיבנא דבבית בלא"ה מוכח דאסור מההיא דקשרו בכרעי המטה:
בא"ד וא"ת והא דמסיק התם וכו' מאי קמ"ל וכו' מתניתין היא עכ"ל לפמ"ש יש ליישב המשך הקושיא לדבריהם הקודמים דוקא דבלא"ה הייתי אומר דהא דקתני במתניתין אבל מגדלין בסוריא היינו ע"י שמסרה לרועה אבל בלא רועה אין ה"נ דאסור לגדל אפילו בח"ל וקמ"ל רבא דאף על גב דאסור לכתחילה מכל מקום לא מיפסל בכך אבל עכשיו שכתבו תוספות דמתניתין איירי אפילו בבית ובכה"ג קתני בסיפא דבסוריא מגדלין ואם כן מקשו שפיר:
בא"ד דאי ממתניתין ה"א דאפילו גסה אסור עכ"ל ואף על גב דבברייתא מפרש בהדיא דבגסה שרי מ"מ אין לדקדק בכך אי אשמעינן רבא מה שנשנה בברייתא דלאו כ"ע ברייתא גמירי ודוקא ממתני' שייך להקשות וכה"ג מצינו בכמה דוכתי:
בא"ד ונראה דהא דאמרינן בפ"ק דב"מ וכו' אבל דקה וכו' אין נראה לחלק בין שלו לשל אחרים עכ"ל. וקצת קשה דא"כ אמאי מסקינן בפרק זה בורר דמלתא דרבא במגדלין אתמר משום קושיא דרבא אדרבא ואכתי לוקמא ברועה ולחלק בין שלו לשל אחרים דהא דקאמר אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה היינו ברועה בהמות שלו דוקא דהא בלא"ה קושטא דמלתא הכי הוא והא דקאמר דרועה בהמה גסה אפילו בא"י כשר היינו ברועה בהמות של אחרים ואפ"ה בדקה פסול כסברת התוספות דהכא ויש ליישב כיון דמכל מקום לא שייך לפסול ברועה של אחרים אלא משום טעמא דאיסור מגדלין נגעו בה א"כ יותר שייך לומר דאשמעינן רבא במגדל גופא וזה דוחק וצ"ע ובאמת משמע מלשון הפוסקים שלא כדברי תוספות עיין בח"מ סימן ל"ד ובסמ"ע שם:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 79b · Sefaria
Ben Yehoyada
מִפְּנֵי מָה הֶחְמִירָה תּוֹרָה בְּגַנָּב יוֹתֵר מִגַּזְלָן ידוע כלל שיש באומרו מִפְּנֵי מָה דמשמע יש לפניו שני טעמים ושואל מפני מה, וכמו שכתב הגאון חיד"א בפתח עינים. ונראה לי בס"ד מלבד טעם זה דאתמר בתלמודא עוד יש טעם אחר משום דכל דברים הכתובים בעשרת הדברות הם חמורים יותר בעיני בני אדם וכמו שאמרו בתנא דבי אליהו (חלק א' פרק כט) עיין שם. ולכן יש לומר כיון דגנב כתיב בעשרת הדברות דחמירי בעיני בני אדם טפי לכך החמירה תורה בענשו טפי מגזלן. ועוד נראה לי בס"ד בגנב החמירה תורה טפי מגזלן משום דגזלן עבד בפרהסייא ונתבזה בעיני בני אדם דהכל ידעו וראו שגזל אבל גנב עושה בצנעא ואין מכירים בו ולא נתבזה וכהאי גונא אמרינן לקמן הטעם דישלם בשור חמשה ובשה ארבעה מפני שנתבזה בשה שנטלו על כתיפו. ועוד נראה לי בס"ד דגנב אפשר שיבא אחר כך לידי שבועת שקר שיחשדהו בעל דבר וישביעהו ומחמת בושה ישבע לשקר אבל גזלן עשה בפרהסיא ולמה ישביעו אותו אם יכחיש יביא עליו עדים לבית דין ויוציא בלעו מפיו. אי נמי נראה לי בס"ד גזלן לא יכשל פעמים הרבה לגזול כי יש עליו תובעין להוציא בלעו מפיו אך גנב יחטא כמה פעמים מאחר דגונב בצנעא דעל הרוב לא ידעו בו לכך החמירה עליו תורה בעת שנודעה גניבתו.
וְאֹזֶן שֶׁל מַטָּה כְּאִלּוּ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת (ישעיה כט, טו) קשא הכא לא שייך למימר אלא חלוקה דעין אבל אזן מאן דכר שמא הכא? ונראה לי בס"ד דכפר זה בתרתי חדא חשב אין עין רואה את מעשיו ולכך גנב ועוד היה לו לחוש על צעקת הנגנב שצועק וקובל ומוסר דין למעלה לפני הקדוש ברוך הוא לעשות משפט בגנב וכתיב בכיוצא בזה כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ (שמות כב, כב) ולכן נמצא שכפר גם בזה שחשב אין אזן שומעת צעקת בני אדם. ובזה יובן הא דנקיט פסוק וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּ־הּ (תהלים צד, ז) דזכר שם י־ה שזה דכפר בשתים בראיה ושמיעה נמצא פגם באותיות י־ה דידוע ראיה באות יו"ד ושמיעה באות ה"א ראשנה ונרמז זה באותיות גניבה שהם אותיות ' גנב י ־ ה ' ודוק.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר מָשְׁלוּ מָשָׁל מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? וכו'. קשא מה בא לחדש במשל הזה על דברי רבי יוחנן בן זכאי דטעם שאמר רבי יוחנן בן זכאי הוא מפורש היטב בדבריו במלות קצרות שאמר 'זֶה הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ וְזֶה לֹא הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ' ואין צריך לדבר זה משל להסבירו באזן השומע ועל מה חרד רבי מאיר כל החרדה הזאת אחרי שומעו את דברי רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו ללמדנו המשל הזה ששמע משם רבן גמליאל והא ודאי לולא שראה במשל הזה דבר חידוש לא היה נצרך רבי מאיר ללמדינו המשל הזה? ונראה לי בס"ד בהקדים מה שאמר המפרשים ז"ל על פסוק 'אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה' (תהלים קלט, כ) הכונה כי עובדי עבודה זרה אומרים השם יתברך רם ונשא וגבה מאד ואין כבודו להשגיח בתחתונים השפלים כי מה הארץ החמרית הלזו ומה האדם החמרי הזה היושב בה שישגיח הקדוש ברוך הוא ויביט במעשיו? ורק כבודו יתברך להשגיח במרומים דוקא וכל כונתם בדברים אלו כדי למצוא היתר לעצמם לעבוד עבודה זרה דעל ידי כך אומרים אין כבודו יתברך שהאדם יתפלל אליו ויבקש ממנו דבר ולעבוד אותו ולכן עושים אמצעי את השמש ואת הירח ואת צבא השמים לעבדם ולהתפלל אליהם ולזה אמר 'אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ' לשון התרוממות כל כונתם בזה הוא 'לִמְזִמָּה' לעבוד עבודה זרה. ובזה פירשו המפרשים (תהלים קיג, ד) רָם עַל כָּל גּוֹיִם הֳ' והיינו שאומרים רק עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ ואין כבודו להשגיח בתחתונים בארץ ויושביה אך באמת אנחנו אומרים מִי כַּהֳ' אֱלֹקֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ עד כאן דבריהם. ולפי זה יש לומר דרבי מאיר קשיא ליה בטעמו של רבי יוחנן בן זכאי שאמר 'זֶה הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ וְזֶה לֹא הִשְׁוָה' מנא ליה הא ודילמא זה האדם הוא מבעלי דיעה הנפסדת האלה שאומרים מאחר שהוא יתברך רם ונשא אין כבודו להשגיח בתחתונים ובמעשיהם? לכן הביא המשל של רבן גמליאל אשר נתחכם רבן גמליאל לעשות המשל באנשי העיר ובני המלך והיינו כי בעלי דיעה הנפסדת על כל פנים הם מודים שיש לעולם השפל הזה מנהיג אשר מסר הקדוש ברוך הוא הנהגת עולם הזה בידו מפני שאין כבודו להשגיח ולהביט בארץ השפלה ויושביה על כן יאמר אחר שברא הארץ השפלה הלזו מסר אותה ביד צבא השמים שהם המלאכים הנקראים בְנֵי הָאֱלֹקִים כמו שנאמר בסוף פרשת בראשית (בראשית ו, ב) ובריש ספר איוב (איוב א, ו) ועל כן גם אם זה האדם הוא מבעלי דיעה זו צריך שיהיה לו מורא מן צבא השמים אשר לדעתו הנפסדת העולם הזה מסור בידם והם משגיחים ומביטים בו כי אלו מינה אותם המלך מלכו של עולם ונמצא על כל פנים חטא בכבודו של מלך מלכו של עולם, ועל זה יבא נכון המשל של רבן גמליאל שעשה בבני העיר ובני המלך כן זה לא השוה כבוד בני אדם עם כבוד בני המלך הם המלאכים צבא השמים אשר מינה אותם המלך מלכו של עולם על עולם הזה ויושביה ועל מעשיהם.
בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, שׁוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, חֲמִשָּׁה, שֶׂה שֶׁהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ, אַרְבָּעָה. הקשה בשיטה מקובצת אי מהאי טעמא קנסיה רחמנא הכי אם כן גבי גניבה שמתחייב כפל בתרווייהו אמאי לא קנסינן לשלם בשור שלשה ובשה כפל בלבד? עיין שם. ונראה לי בס"ד דקנס תשלומי כפל אית ביה טעמא משום דהוי מדה כנגד מדה הוא רצה להוסיף מנה של חבירו על ממונו עתה יחסר מנה מן ממונו ויהיה נוסף על של חבירו כי כן מדתו יתברך להתנהג מדה כנגד מדה ועל כן אם יעשה חילוק בשור לשלם שלשה נמצא בטל טעם זה של מדה כנגד מדה וגם נמי לאו דוקא בשור צריך לגזור כך אלא בכל דבר שהוא חפץ שיש לו משא כבד שצריך לישאנו על כתפו הן עץ הן מטה הן כלי נחשת וברזל וכיוצא צריך לתקן בתשלומו הפרש לשלם שלשה ואם כן בטל טעם זה של מדה כנגד מדה במשפט זה של התשלומין. מה שאין כן ענין טביחה ומכירה לאו מטעם מדה כנגד מדה נאמר בו הקנס כי טעם מדה כנגד מדה כבר נעשה בתשלומין של אלו שישלם כפל ורק הוא קנס אחר חדש שחדשה בטביחה ומכירה דקנסימן רחמנא משום שנשתרש בחטא כדאמר לעיל בברייתא בשם רבי עקיבה ועל זה הטעם שפיר יש לומר הואיל ונתבזה בשור הקל עליו הקנס דנחשב לו בזיונו כאלו שלם אחד יותר להשלים החמשה של הקנס. ודע דאף על גב דלא הרכיבו על כתיפו עם כל זה נתנה התורה שיעור שוה בכל ותפסה אותו דבר המצוי ושכיח יותר כי דבר המצוי ושכיח הוא שירכיב השה על כתיפו.
Ben Yehoyada on Bava Kamma 79b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 79, Amud Bet, about 481 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 111 words
Opens “שְׂכִירוּת דְּמִטַּלְטְלִין, מִטַּלְטְלִי בְּנֵי שְׁטָרָא נִינְהוּ?! אָמַר…”
- Segment 222 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאוּהוּ שֶׁהִטְמִין בָּחוֹרָשִׁין וְטָבַח…”
- Segment 311 words
Opens “אָמְרִי: וְכֵיוָן דְּרָאוּהוּ, גַּזְלָן הוּא! כֵּיוָן דְּקָא…”
- Segment 419 words
Opens “וְאֶלָּא גַּזְלָן הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ:…”
- Segment 522 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן בַּעֲלֵי שְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר:…”
- Segment 627 words
Opens “וְרַבִּי אֲבָהוּ – מַאי טַעְמָא לָא אָמַר…”
- Segment 731 words
Opens “שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:…”
- Segment 843 words
Opens “כִּבְיָכוֹל עָשָׂה עַיִן שֶׁל מַטָּה כְּאִילּוּ אֵינָהּ…”
- Segment 956 words
Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מָשְׁלוּ מָשָׁל מִשּׁוּם…”
- Segment 1021 words
Opens “אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל…”
- Segment 1122 words
Opens “אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בֹּא וּרְאֵה…”
- Segment 1214 words
Opens “מַתְנִי׳ אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל;…”
- Segment 1312 words
Opens “אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִין בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים; וְלֹא…”
- Segment 1430 words
Opens “אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִין – בְּכׇל מָקוֹם. לֹא…”
- Segment 1524 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה…”
- Segment 1641 words
Opens “תַּנְיָא אִידַּךְ: אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ…”
- Segment 1713 words
Opens “בְּהֵמָה דַּקָּה אֶפְשָׁר לְהָבִיא מֵחוּצָה לָאָרֶץ, בְּהֵמָה…”
- Segment 1828 words
Opens “וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה…”
- Segment 1934 words
Opens “דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא דְּאִי נְפַק לֵיהּ רֶגֶל,…”
Original text
שְׂכִירוּת דְּמִטַּלְטְלִין, מִטַּלְטְלִי בְּנֵי שְׁטָרָא נִינְהוּ?! אָמַר רַב חִסְדָּא: שְׂכִירוּת דְּקַרְקַע.
it is speaking of the rental of movable property, is movable property subject to the writing of a deed? Rather, Rav Ḥisda said: It is referring to the rental of land.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאוּהוּ שֶׁהִטְמִין בָּחוֹרָשִׁין וְטָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אַמַּאי? הָא לֹא מָשַׁךְ! אָמַר רַב חִסְדָּא: שֶׁהִכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל.
§ Rabbi Elazar says: If people saw a thief who was hiding in the woods near a herd of grazing animals, and that individual emerged and slaughtered or sold one of the animals from the herd, he pays the fourfold or fivefold payment. The Gemara asks: Why is the thief liable to the fourfold or fivefold payment? But he did not pull the animal. Rabbi Elazar is apparently describing a case where the thief emerged from the forest and slaughtered one of the animals without first moving it, and there is no fourfold or fivefold payment unless the thief first steals the animal. Rav Ḥisda says: This is referring to a case where he hit the animal with a stick, causing it to move.
אָמְרִי: וְכֵיוָן דְּרָאוּהוּ, גַּזְלָן הוּא! כֵּיוָן דְּקָא מִטַּמַּרי מִנַּיְיהוּ, גַּנָּב הוּא.
With regard to Rabbi Elazar’s statement, the Sages say: But since people saw him doing all this, he is a robber, not a thief, and the fourfold or fivefold payment applies only to thieves. A thief is one who sneaks into a house or other private property; one who commits his act brazenly, in public, is classified as a robber. The Gemara answers: Since he was hiding from them, he is considered a thief, despite the fact that they saw him.
וְאֶלָּא גַּזְלָן הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּגוֹן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי, וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ״.
The Gemara asks: But if so, what are the circumstances of a robber? Rabbi Abbahu said: Robbers are like the case of Benaiah ben Jehoiada, as it is stated concerning him: “He slew an Egyptian, a goodly man; and the Egyptian had a spear in his hand; but he went down to him with a staff, and he robbed the spear out of the Egyptian’s hand, and slew him with his own spear” (II Samuel 23:21).
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן בַּעֲלֵי שְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיִּגְזְלוּ [אֵת] כׇּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ״.
Rabbi Yoḥanan said: A different example of a robber is a case like that of the men of Shechem, as it is stated: “And the men of Shechem set ambushers for him on the tops of the mountains, and they robbed all that came along that way by them” (Judges 9:25).
וְרַבִּי אֲבָהוּ – מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מֵהַאי? אָמַר לָךְ: כֵּיוָן דְּמִטַּמְּרִי אִיטַּמּוֹרֵי, לָא גַּזְלָנֵי נִינְהוּ. וְרַבִּי יוֹחָנָן – הָא דְּקָא מִטַּמְּרִי, דְּלָא נִיחְזִינְהוּ אִינָשֵׁי וְנִיעְרְקוּ מִנַּיְיהוּ.
The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Abbahu did not say the example from this verse, which discusses the men of Shechem? He could have said to you: Since the men of Shechem were hiding in ambush, they are not considered robbers but thieves. And how would Rabbi Yoḥanan respond to this claim? This fact that they were hiding was not because they were hesitant to steal in view of the public. Rather, they acted in this manner so that the travelers should not see them in advance and flee from them.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מִפְּנֵי מָה הֶחְמִירָה תּוֹרָה בְּגַנָּב יוֹתֵר מִגַּזְלָן? אָמַר לָהֶן: זֶה – הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ, וְזֶה – לֹא הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ.
§ The Gemara concludes its discussion of theft with several aggadic statements. His students asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: For what reason was the Torah stricter with a thief than with a robber? Only a thief is required to pay the double, fourfold, or fivefold payment, not a robber. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to them in response: This one, the robber, equated the honor of the servant to the honor of his Master, and that one, the thief, did not equate the honor of the servant to the honor of his Master. The robber fears neither God nor people, as he is not afraid to rob in public. The thief does not fear God but he does fear other people, which demonstrates that he is more concerned about humans than God.
כִּבְיָכוֹל עָשָׂה עַיִן שֶׁל מַטָּה כְּאִילּוּ אֵינָהּ רוֹאָה, וְאוֹזֶן שֶׁל מַטָּה כְּאִילּוּ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה׳ לַסְתִּר עֵצָה, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וְגוֹ׳״; וּכְתִיב: ״וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב״; וּכְתִיב: ״כִּי [אָמְרוּ] עָזַב ה׳ אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין ה׳ רֹאֶה״.
As it were, the thief establishes the eye below, i.e., God’s eye, as though it does not see, and the ear below, i.e., God’s ear, as though it does not hear. The Gemara cites verses that describe people who imagine that God does not see their actions, as it is stated: “Woe to them who seek deeply to hide their counsel from the Lord, and their works are in the dark, and they say: Who sees us, and who knows us?” (Isaiah 29:15). And it is written: “And they say: The Lord will not see, neither will the God of Jacob give heed” (Psalms 94:7). And it is written: “For they say: The Lord has forsaken the land, and the Lord does not see” (Ezekiel 9:9).
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מָשְׁלוּ מָשָׁל מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ בְּעִיר וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, אֶחָד זִימֵּן אֶת בְּנֵי הָעִיר וְלֹא זִימֵּן אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֶחָד לֹא זִימֵּן אֶת בְּנֵי הָעִיר וְלֹא זִימֵּן אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. אֵיזֶה מֵהֶן עוֹנְשׁוֹ מְרוּבֶּה? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה שֶׁזִּימֵּן אֶת בְּנֵי הָעִיר וְלֹא זִימֵּן אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
It is taught in a baraita that Rabbi Meir said: To illustrate the severity of a thief over a robber, as per Rabban Yoḥanan ben Zakkai’s explanation, they stated a parable in the name of Rabban Gamliel. To what is this matter comparable? To two people who were living in the same city, and both of them prepared a feast. One of them invited the people of the city to his feast but he did not invite the king’s sons. And the other did not invite the people of the city and also did not invite the king’s sons. Which of them deserves a greater punishment? You must say that it is this one who invited the people of the city but did not invite the king’s sons. Likewise, both the thief and the robber show disdain for God, but the robber does not display more respect for people.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ שֶׁל מְלָאכָה: שׁוֹר, שֶׁבִּיטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ – חֲמִשָּׁה; שֶׂה, שֶׁלֹּא בִּיטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ – אַרְבָּעָה.
The Gemara discusses why there is a fourfold payment for a sheep but a fivefold payment for an ox. Rabbi Meir said: Come and see how great the power of labor is. The theft of an ox, which was forced by the thief to cease its labor, leads to a fivefold payment; whereas the theft of a sheep, which was not forced by the thief to cease its labor, as a sheep performs no labor, leads to only a fourfold payment.
אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת: שׁוֹר, שֶׁהָלַךְ בְּרַגְלָיו – חֲמִשָּׁה; שֶׂה, שֶׁהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵיפוֹ – אַרְבָּעָה.
Rabban Yoḥanan ben Zakkai said: Come and see how great human dignity is. The theft of an ox, which walked on its own legs as the thief stole it, leads to a fivefold payment, whereas the theft of a sheep, which the thief carried on his shoulder as he walked, thereby causing himself embarrassment, leads to only a fourfold payment.
מַתְנִי׳ אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, וּבַמִּדְבָּרוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
MISHNA: One may not raise small domesticated animals, i.e., sheep and goats, in settled areas of Eretz Yisrael, as they graze on people’s crops. But one may raise them in Syria, despite the fact that with regard to many other halakhot Syria is treated like Eretz Yisrael, and in the wilderness of Eretz Yisrael.
אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִין בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים; וְלֹא כֹּהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת.
One may not raise chickens in Jerusalem, due to the sacrificial meat that is common there. There is a concern that chickens will pick up garbage that imparts ritual impurity and bring it into contact with sacrificial meat, thereby rendering it ritually impure. And priests may not raise chickens anywhere in Eretz Yisrael, because of the many foods in a priest’s possession that must be kept ritually pure, e.g., teruma .
אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִין – בְּכׇל מָקוֹם. לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֵין פּוֹרְסִין נִישּׁוּבִים לְיוֹנִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשּׁוּב שְׁלֹשִׁים רִיס.
Furthermore, one may not raise pigs anywhere, and a person may not raise a dog unless it is tied with chains. One may spread out traps [ nishovim ] for pigeons only if this was performed at a distance of at least thirty ris , which is 8,000 cubits, from any settled area, to ensure that privately owned pigeons are not caught in the traps.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בָּחוֹרָשִׁין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּסוּרְיָא – אֲפִילּוּ בַּיִּשּׁוּב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
GEMARA: The Sages taught in a baraita : One may not raise small domesticated animals, i.e., sheep and goats, in settled areas of Eretz Yisrael. But one may raise them in the forests of Eretz Yisrael. In Syria, it is permitted to do so even in a settled area. And, needless to say, it is permitted to do so outside of Eretz Yisrael.
תַּנְיָא אִידַּךְ: אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; אֲבָל מְגַדְּלִין בַּמִּדְבָּר שֶׁבִּיהוּדָה, וּבַמִּדְבָּר שֶׁבִּסְפַר עַכּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה, אֲבָל מְגַדְּלִין בְּהֵמָה גַּסָּה; לְפִי שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ.
It is taught in another baraita : One may not raise small domesticated animals in settled areas of Eretz Yisrael. But one may raise them in the wilderness that is in Judea and in the wilderness that is on the border near Akko. And even though the Sages said that one may not raise small domesticated animals, nevertheless, one may raise large, domesticated animals, i.e., cattle, because the Sages issue a decree upon the public only if a majority of the public is able to abide by it.
בְּהֵמָה דַּקָּה אֶפְשָׁר לְהָבִיא מֵחוּצָה לָאָרֶץ, בְּהֵמָה גַּסָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא מֵחוּצָה לָאָרֶץ.
This difference is that it is possible for someone to bring small domesticated animals from outside of Eretz Yisrael in the event that they are needed. But it is not possible for someone to bring large, domesticated animals from outside of Eretz Yisrael whenever he needs one, since there is a constant need for them as beasts of burden. Therefore, the Sages did not issue a decree with regard to these types of animals.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה – אֲבָל מְשַׁהָהּ הוּא קוֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְקוֹדֶם מִשְׁתֵּה בְּנוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁהֶה אֶת הָאַחֲרוֹנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם.
The baraita continues: And even though they said that one may not raise small domesticated animals, however, one may keep these animals on his premises for thirty days before a pilgrimage Festival, and thirty days before the wedding feast of one’s son, when many animals are needed for food, provided that he does not leave the last one, i.e., the animal which he purchased immediately before the Festival, for thirty days.
דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא דְּאִי נְפַק לֵיהּ רֶגֶל, וּמִכִּי זַבְנַהּ עַד הַשְׁתָּא אַכַּתִּי לָא מְלוֹ לֵיהּ תְּלָתִין יוֹמִין; לָא נֵימָא תְּלָתִין מִשְׁרָא שְׁרֵי לֵיהּ לְשַׁהוֹיֵי, אֶלָּא כֵּיוָן דִּנְפַק לֵיהּ רֶגֶל – לָא מִבְּעֵי לֵיהּ לְשַׁהוֹיֵי.
The Gemara clarifies the final line of the baraita : The baraita needs to state this ruling as it might enter your mind to say that if the pilgrimage Festival has passed and thirty days have not yet elapsed from the time when he bought the animal until now, he may keep the animal until thirty days have elapsed. To counter this, the baraita teaches that we do not say: It is permitted to keep it for a total of thirty days. Rather, once the pilgrimage Festival has passed, he should not keep it any longer.