מסכת נדה דף י׳ עמוד ב׳

מתקיף לה רבי אלעאי לחזקיה מה בין זו לבתולה שדמיה טהורין בתולה שנשאת יש שדמיה טהורין עד שתחיה המכה דתלינן בבתולים ויש שדמיה טהורין ד' לילות ויש שדמיה טהורין כל לילה הראשונה כדאמרינן פרק בתרא (לקמן נדה דף סד:) וכולהו קי"ל דכל זמן שדמיה טהורין אין לה כתם דקתני בפ' האשה (לקמן נדה דף ס.) ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה ובבתולה שדמיה טהורים מהתם שמעינן דאין לה כתם ואע"ג דראתה פעם אחת דלא מפלגינן בין הגיע זמנה ללא הגיע בין שראתה פעם אחת בבית אביה שהיא אחת מן הבתולות שדמיה טהורין והא הכא דאילו חזת בשינוי מראה דמיה מטמאה מעת לעת דהגיע זמנה לראות וראתה בבית אביה אפילו הכי לא מטמאינן כתמה ומ"ש הך מהא:

זו שירפה מצוי בתולה שדמיה טהורין שרף שלה מצוי מחמת בתולים הילכך כתמה טהור דתלינן בדם בתולין:

וזו אין שירפה מצוי לטהרה ולתלות בו:

רוקה ומדרסה בשוק טהור כגון שנמצא רוקה בשוק וקים לן שקודם לכן ראתה ב' פעמים ואין אנו יודעים אם נדה היא אם לאו מספיקא לא מחזקינן לה כספק הרוקין הואיל ולא הוחזקה רואה:

ולא ידענא כו' עולא הוא דקאמר לא ידענא אי א"ר יוחנן מסקנא דהא מילתא דקאמר כתמה נמי טהור מדעתיה או משמיה דר"ש בן יהוצדק כרוקה ומדרסה:

דבריו של אחד במקום שנים אי אמר להא וכתמה נמי טהור משמיה דרביה הוי חזקיה דאמר לעיל טמא אחד במקום שנים דהא פליג עליה ר' יוחנן לעיל מלביה וחזינן דקאי ר"ש כוותיה:

ה"ג אמרו כר"ש בן יהוצדק בשמו של ר"ש בן יהוצדק וה"ל חזקיה אחד במקום ב' וש"מ הלכה כר' יוחנן:

אינה אלא ראיה אחת לאחזוקה כרואה ודיה שעתה עד שתפסוק ותחזור ותראה שתי ראיות:

וכי מה בין זו לבתולה שדמיה טהורין דאם נשתנו מראה דמיה למחרת מראיית שעת תשמיש טמאה ואילו מצאה כתם לאחר תשמיש טהורה כדאי' בפ' האשה (לקמן נדה דף ס.) תולה בבתולה שדמיה טהורין ומדלא מפליג משמע אפילו הדם משונה טהור ומשני הכא אין שירפה של טהרה מצוי דאם הכתם בא מגופה טמאה ודאי אבל התם שירפה של טהרה מצוי לכך טהורה דאיכא למימר האי כתם מעלמא בא ואפילו אי אתא מגופה איכא למימר דם בתולים הוא (ואיכא למימר) ולא חיתה עדיין המכה:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק משמע שהיה רבו ובפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) קרי ליה ר"ל לר"ש בן יהוצדק רועי בקר ולא היה מוחה ר' יוחנן על כבוד רבו ואומר ר"ת דתרי הוו:

רוקה בשוק טהור פי' בשוק שאין ידוע אם ראתה אם לאו אין להחזיקה כרואה כיון שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה שלשה פעמים ומיירי אפילו בבת ע"ה אבל בבית ידוע אם ראתה אם לאו:

למהוי דבריו של אחד במקום שנים וא"ת ודילמא ר"ש בן יהוצדק סבר לה כרשב"ג דבג' זימני הוי חזקה וחזקיה נמי מודה דלרשב"ג כתמה טהור וי"ל דרוקה ומדרסה קיל טפי מבכתמה מדמספקא ליה בכתם אי טמא אם לאו וכיון דקיל טפי אי ס"ל כרשב"ג ה"ל לטהר רוקה ומדרסה עד פעם רביעית:

הרי הן בחזקת טהרה וא"ת במתני' דקתני צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה כו' אמאי לא מפקא מי שלא הגיע זמנה וההוא דבנות כותים (לקמן נדה דף לח:) דכל י"א בחזקת טהרה ומפרש בגמרא לענין שאינה צריכה בדיקה וי"ל דלא מפרש במתני' אלא הנהו דאינן צריכים בדיקה מחמת דאין קפידא בראייתם דנדה בלאו הכי טמאה ויושבת על דם טוהר אפילו אם תראה לעולם טהור אבל לא הגיע זמנה לראות וי"א דאינה צריכה בדיקה מחמת דמסולקין בדמים לא קתני:

פתחת בתרי וסיימת בחדא וא"ת והא במתני' נמי ד' נשים קתני במה אמרו דיה שעתה וי"ל דהתם ליכא למיטעי אבל הכא איכא למיטעי ולומר מעוברת והיא מניקה:

דהויא מניקה ואיעברה וא"ת והיכי איעברה בלא ראיה והא אמרינן בשלהי המפלת (לקמן נדה לא:) דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או לוסתה וי"ל דרוב פעמים כך הוא וזימנין דמיתרמי ומיעברה א"נ בימים שהיא רגילה לראות אין מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה:

דיין כל ימי עיבורן משמע אפילו רואה כמה פעמים ואף על פי דבלא הגיע זמנה לראות אמר לעיל שלישית מטמאה מעת לעת היינו משום דכיון שהוחזקה לראות בטל הסילוק אבל הכא מעוברת ומניקה המסתלקין עדיין קיימים ואפילו לא נסתלקו בתחלה מסתלקין והולכין בסוף וא"ת מ"ש דלא הגיע זמנה לראות לא בעיא בדיקה ומעוברת ומניקה בעיא בדיקה כדקתני במתניתין צריכה להיות בודקת אכולהו וי"ל דכל זמן שלא הוחזקה היא מסולקת בדמים יותר מכולן:

זו שירפה מצוי פירש ר"ח ז"ל כדאחזקיה במטמא קא פריק, כלומר מ"ש מבתולה שדמיה טהורין דנותנין לה ארבע לילות, מפני שלא הגיע זמנה לראות, אף זו נטהר כתמה ופריק זו שירפה מצוי, כלומר זו כבר התחילה לראות דם טמא וחזקתו מן הטמא, אבל הבתולה אין שירפה מצוי. ולא כן פירש רש"י ז"ל. שירפה לשון חולי כדאמרינן בויקרא רבה בפרשת זאת תהיה והסיר ה' ממך כל חולי זו שירפה.

אמר רב חלקיה בר טובי תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, ושופעת כל שבעה אינה אלא ראיה אחת. ונראה לי, דמשום הכי נקט תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, משום דבעי למינקט לה אפילו אליבא דרבי דאלו בהגיע זמנה לראות, כיון דבתרי זימני הוה חזקה ובפעם שנייה מטמאה מעת לעת, לא נפקא לן בין שתהא בראייה אחת בין שתהא כשתי ראיות, דבין כך ובין כך בראייה שתראה אחר שתטהר מנדתה תטמא למפרע, משום הכי נקט לה בתינוקת שלא הגיע זמנה, דאפילו לר' בעיא תלתא זימני כנ"ל. ר' יוסי אומר מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות דיין שעתן. תמיה לי כיון דר' יוסי פליג אתנא דלעיל דתני מעוברת משנודע עוברה, אמאי לא תני לה לדר' יוסי עלה. ויש לי לומר דמדקתני במתניתין ארבע נשים דיין שעתן, ומשמע דמתחלת עבורן והנקתן דיין שעתן, שבקיה לפירושינהו לכולהו ובתר הכין תני פלוגתא דר' יוסי והא דקתני גבי מניקה פלוגתא דחכמים, התם לא פליגי חכמים אתחלת זמן מניקה, אלא בהמשך זמן מניקה, וחכמים דמתניתין גבי דינא דהתחלת מניקה, לאו ר' יוסי אלא ר' שמעון, אלא דר' יוסי מודה ליה בהמשך זמן הנקה. ואכתי קשיא לי, דהא בהדיא תני בברייתא (ט, א) ר' יוסי ור' שמעון אומרים דייה שעתה כל עשרים וארבעה חודש, ואי בעית אימא במניקה שיעברו עליה שלש עונות, א' ועשרים הם. ויש לומר דלר' יוסי לא כ"ד חדש ממש קאמר דדייה שעתה אלא עד תשלום עשרים וארבע חדש, ולאפוקי מדר' מאיר דאמר היתה מניקתו והולכת ארבע וחמש שנים דייה שעתה. וכדאמרינן בגמרא לפי' דר' יוסי מהו דתימא תרתי אית ליה קמ"ל. אי נמי כגון שהפסיקה שלש עונות בימי עבורה ואח"כ ילדה, וכמאן דתני בברייתא ימי מניקתה עולין לה לימי עבורה כנ"ל.

מתקיף לה ר׳ אלעאי וכי מה בין זו לבתולה שדמיה טהורין י״מ דאכולה פרכינן ואפי׳ על כתם ראשון למה הוא טהור ומ״ש מבתולה שאעפ״י שנותנין לה ד׳ לילות כתמה טמא לפי שכל כתם משונה ותניא בתולה שנשתנו דמיה טמאים ופרקינן בתולה שירפה ומקום נדתה מצוי וזו אין דם נדתה מצוי ואין פי׳ זה נכון כלל דהא בתולה שדמיה טהורין כתמה טהור כדאיתא וכתניא בפ׳ האשה שהיא עושה צרכיה ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום ובבתולה שדמיה טהורין דאלמא בתולה אין לה כתם אבל רש״י פי׳ דאחזקיה פרכינן דאמר דכיון דאי חזיא מטמא כתמה נמי מטמא דמ״ש מבתולה שדמיה טהורין דאע״ג דאי חזיא דם משונה שהוא מן המקור טמאה ואפ״ה כתמה טהור כדתנן בפ׳ האשה ופרקינן שהבתולה שירפה ומעין של טהרה שלה מצוי דהיינו דם בתוליה ויש לתלות וזו אין שרפה של טהרה מצוי ועדין אין הפי׳ הזה מחוור כל הצורך חדא דמעיקרא מאי פרכינן והיכי מדמינן להו טהרה ועוד דלישנא דאין שירפה מצוי לא דייק שפיר דאדרבה אין לה עכשו שום שירפה טהרה כלל ור״ח ז״ל פי׳ דאחזקיה פרכינן מ״ש בבתולה שנותנין לה ד׳ לילות לטהרה לפי שלא הגיע זמנה לראות ותולין הכל בדם בתוליה והכא לא תלינן בכתמה מיהא לקולא לטהר אותו כיון דלא אתחזק בדם ופריק דהא דידן שירפה של טומאה מצוי להיות לה כתם כיון שכבר ראתה שני פעמים וזו דהיינו בתולה אין שירפה מצוי עכשו לראות מן המקור כיון שנפתח פתח בתוליה:

שירפה לשון חולי וחבירו ויקרא רבה פ׳ זאת תהי׳ כל חולי זו שירפא ולא ידענא הא דאמר כתמה טהור אי דידיה אי תשלום מימרא דרביה:

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות פי׳ מורי הרשב״א נר״ו דמשום הא דנקטה בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דאילו הגיע זמנה לראות לא נפקא מינה מידי דהא אפילו תהוי כלה ראיה אחרת כי הדר חזיא שניה מטמאה למפרע ואי הוי שתי ראיות בתחלה ליכא טומאת מפרע דהא ראיה ראשונה היא וימים שבנתים לא שייך מפרע דהא נדה היא אבל תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאינה מטמאה למפרע עד ראיה ג׳ נפקא טובא שאם אנו דנין לזו בראיה א׳ בראיה דלאחר ז׳ דייה שעתא דראיה שניה הוא ואם אנו דנין אותה לשתי ראיות כראיה דבר שבעה מטמאה למפרע.

רבי יוסי אומר מעוברת ומניקה שעברו עליה ג׳ עונות דייה שעתה פי׳ ובדין הוא דלפלוג ר׳ יוסי לעיל במעוברת אלא דנטר ליה לת״ק עד דסיים כוליה מימריה וש״מ דהא דתנא לעיל גבי מינקת רבי יוסי אומר דייה שעתא כל כ״ד חדש לאו כלהו כ״ד חדש דיה שעתא לר׳ יוסי דהא בעי הפסקת ג׳ עונות בתחל׳ כדקתני הכא בהדיא אלא עד תשלום כ״ד חדש קאמר ולאפוקי מדר״מ דאמר ד׳ וחמש שנים ופשוט הוא:

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות רקה ומדרסה שנמצא בשוק ואין אנו יודעין אם ראתה אם לאו טהור שאין מחזיקין לה טומאה מספק אבל אם הגיע זמנה מטמאין אותה כשאר ספיקי הרוקין הנמצאים שטמאין כמו שיתבאר במקומו:

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שביארנו שפעם ראשונה ושניה דייה שעתה אפילו היתה שופעת כל שבעה אינה נדונית אלא כראיה אחת ולא סוף דבר שופעת אלא אפילו היתה פוסקת תמיד הואיל ומדלפת טיף טיף אין זה קרוי הפסק לדונן בשתי ראיות אלא הכל נידון בראיה אחת הא כל שפסקה לגמרי וחזרה וראתה וכן עד שלשה פעמים אפילו ביום אחד הוחזקה בדמים וכתמה טמא וי"מ אותה אף לענין שתטמא למפרע בפעם שלישית וא"כ אף בהגיע זמנה כן לפעם שניה:

חזקת בנות ישראל עד שלא הגיעו לפרקן הרי אלו בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן אבל אם הגיעו לפרקן הרי אלו בחזקת דמים מצויים ונשים חוששות בהן לטהרות ובודקות אותן אלא שאם לא נבדקו אין מטמאין טהרות על ידן מספק:

כבר ביארנו במשנה שמעוברת ומיניקה משהוכר עוברה ומשהתחילה להניק דיה שעתה ואין הלכה כר' יוסי שאמר בהן דוקא משעברו שלש עונות משהוכר העובר ומשהתחילה להניק ומ"מ יש פוסקין כר' יוסי מדשקיל וטרי ר' יוחנן אליביה בסוגיא זו ולדעת זה מיהא צריך לברר ששלש עונות אלו ימי מניקתה עולין בהן לימי עבורה ר"ל שאם הפסיקה שתים בימי מיניקתה ונתעברה והפסיקה אחת בימי עבורה וכיוצא בזה דייה שעתה והוא הדין לימי עבורה שעולין לימי מניקתה לדעת האומר שאפשר ללידה בלא דם אלא שאין הלכה כן או שמא אף למי שאומר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם שהלכה כן שמ"מ דם לידה מין אחר הוא ואינו מעכב לסלוק דמים אלא שמ"מ עיקר הדברים שאין הלכה כר' יוסי ור' יוחנן דשקיל וטרי אליביה לאוקמה למתניתין אליביה דההוא תנא הוא דקא עביד:

כבר ביארנו במשנה בארבע נשים שאמרו דיין שעתן שלא נאמר אלא בראייה ראשונה אבל בראיה שניה כל שלא ראתה את הראשונה מאונס הרי היא ככל הנשים וכן ביארנו שיש חולקין לומר דבמעוברת ומיניקה אף בראיה שניה כן ואפילו בכמה ראיות דיין שעתן כל ימי עבורן וכל ימי מניקתן מפני שר' יוחנן אמרה כן במקום ריש לקיש ור' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן ואע"ג דרב ושמואל נחלקו בה ורב לא קאמר הכי מ"מ אף רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומ"מ עיקר הדברים כדעת ראשון שהרי ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון כלם שוים בה לדעת רב ואם עברו ימי עבורן ומיניקתן אפילו בראיה ראשונה מטמאות למפרע וכן לענין ביתה חוששת לוסתה הראשון ואע"פ שבתינוקת שלא הגיע זמנה ובזקנה ר"ל שעברו שלש עונות שלא ראתה נעשית ראייתן כתחלת ראייה באלו דמיהן מסלקין מחמת עצמן ואין סבה מעכבתו אבל מעברת ומיניקה ראויות הן לכך אלא שסבה מעכבתן וכל שעברה סבתן חוששות לוסתן וכן כתבו גדולי המפרשים וי"א שבזקנה שעברו עליה שלש עונות כל שחזרה לראות בעונות שלמודה בהן אף בפעם אחת הוחזקה ואם לא כן כששאלו למעלה בתינוקת חזיא בעונות מאי היה לו לשאלה גם כן בזקנה אלא שנראה לי שבזקנה פשוט היה לו שכבר קרבו ימיה וחדלו ארחות שבה אבל קטנה שמשהתחילה היה הדבר קרוב לומר שדמיה ממשמשים ובאים הוצרך ללמדה:

גמ' שתים בימי עיבורה ואחת בימי מניקותה כו' למאי דקאמרינן לעיל דהנך ג' עונות בעונות בינונים מל' יום א"א לאשכוחי אחד בימי מניקותה דה"ל דמי טוהר ואפשר דלא קאמרינן עונות בינונים אלא באשה שאין לה וסת אבל ביש לה וסת הוי עונה עונה דידה דהשתא אפשר לאשכוחי א' בימי מניקותה באשה שיש לה וסת ועונה דידה הוא יותר ממ' יום ודו"ק:

ברש"י ד"ה מתקיף לה וכו' ושוין שתולה בשומרת יום וכו' ובבתולה שדמיה טהורים שמעינן מינה דאין לה כתם וכו'. פירש אשה שהשאילה להן חלוקה ואח"כ לבשה אותו ומצאה בו כתם תולה שהוא בא מהן משום דאינו מזיק להן כלום דכתמיהם טהורים דאי היו כתמיהם טמאים לא היתה תולה בהן דמאי חזית לתלות בהם מבדידה ועי"ל ריש פרק האשה:

בא"ד והא הכא דאילו חזתה מטמאה מע"ל וכו' פירוש אם נשתנה דם ראייתה מדם בעילה ראשונה ועיין לקמן (נדה דף י"א ע"ב):

תוס' ד"ה דהויא וכו' וי"ל דרוב פעמים עי' סוטה כז ע"א תד"ה אליבא: