בוני התלמוד

    מסכת נדה דף כ׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בקילוראנפלשט"ר ואדום הוא ונתעסקה בו. אלמא קילור דומה לדם נדות ואע"ג דלא הוי סומק כולי האי וקשיא לכולהו דדייקי בין דם בחור לדם נשוי משום דסומק טפי ובין דם מאכולת של ראש לשאר דם מאכולת:

    אומנאמקיז דם בקרן:

    בין האי להאיבין קמא לבתרא:

    חרת שאמרו דיוכלומר לא כשחרורית חרת הניתך במים אלא שחרורית חרת הניתך בדיו:

    כי פכחותא דדיותאקלישות הדיו כשהכלי מלא יורד שחרורית החרת למטה ומלמעלה הוא ברור ואינו שחור כל כך:

    בלחהבדיו לחה כדמפרש:

    או ביבשתאשכן דרך שנותנין חרת בדיו כששולקים קליפות הקוצרים והוא מתייבש:

    פלי קורטא דדיותאמבקע חתיכות דיו יבש:

    ובודק בומראית דם שחור:

    כקירשעוה שחורה:

    כענבהענבים שחורים. ל"א קיר שם עשב שחור:

    עולא אשחור דמתניתין קאי דקתני טמא:

    סיואהשם מקום ועושין שם מלבושים שחורים:

    אולייריןבלנים מחממי מרחצאות. לשון אחר שם מקום:

    שמא אזכהלגן עדן והצדיקים מלובשים לבנים:

    גלימי אוליירין הוו סומקי אבל פתורי כגון מפה וסדין אוליירין הוו שחורין:

    וכולןחמשה דמים:

    מטלית לבנהמראות הדמים ניכרים בה:

    ושחורדם שחור נבדקה מראיתו אם שחור היא כחרת או דיהה מכן על גבי בגד אדום:

    כולםהדמים:

    עמוק מכןמאותו שיעור השנוי במתניתין לכל אחד אי הוה סומק טפי טמא:

    דיהה מכן טהור כשחורואע"פ דלא תנן במתניתין דיהה מכן טהור אלא גבי שחור הוא הדין לכולהו:

    אפי' דיהה מכן ליטמאדהאי אדום הוה וע"י לקותא הושחר:

    קא משמע לןדאין דרך דם אדום המשחיר על ידי לקותא להיות דיהה:

    דיהה דדיההשנדחה ממראיתו יותר מדאי:

    עמוק מכן טהוראם מאותו מראה הוא אבל אם האדים הרבה עד שבא לכלל אחד משאר המראות של מעלה הימנו הרי בא לחדא מהנך דמתני':

    אדיהו ליהדם הדומה למזגא:

    כתחתוןעלה תחתון:

    תלתא דרידעלין הוו זו למעלה מזו:

    נקוט דרא מציעאלבדוק בה את הדם:

    וטרפא מציעאדההוא משובח לבדוק מכולן ומיהו כוליה דרא כשרה לבדוק. והא דקתני כתחתון ולא כעליון הכי קאמר כשורה אמצעית ולא כעליונה הימנה והא דקתני כעליון ולא כתחתון כשורה אמצעית ולא כתחתונה הימנה דאין כשר לבדוק אלא בדרא אמצעית והא דתניא כתחתון וכ"ש כעליון דמשמע דתרוייהו כשרין לבדוק אלא שהעליון משובח לאו אדרי קאי אלא אעלין דדרא מציעא וה"ק בעלה תחתון שהוא ברור וכ"ש בעליון הימנה דהיינו אמצעי שהוא ברור מאד והא דתניא כעליון וכ"ש כתחתון הכי קאמר כעליון כעלה העליון וכ"ש כתחתון כעלה האמצעי:

    בגושייהו שנינולבדוק בהן ולא לאחר תלישתן:

    ואין שיעור למיםמשום דאין שיעור לעפר - אלא יביא עפר כמו שירצה אם רב אם מעט ויציף על מים כעובי קליפת השום למעלה מן העפר:

    אלא עכוריןשתהא מראית אדמה נכנסת במים:

    וכשהוא עוכרןהמים בעפר:

    לא לרמיה בידיהלא יתן העפר אל תוך ידו ויעכור המים בעפר שבידו אע"פ שחוזר ונותנו בכלי לאחר עכירה:

    אבלאם העפר בכלי כי עכר להו בידיה באצבע שפיר דמי:

    או דלמא לא לעכרינהו בידיהכשהמים בספל לא יעכרם באצבעו אלא בבזך או בכלי אחר:

    אלא בכוסשל זכוכית. אלמא לא לירמי עפר במים בכפו ויבדוק:

    אמר להו במקומה שנינושאין האדמה דומה לדם אלא במקומה אבל הביאה במקום אחר נשתנה מראיתה:

    פלימבקע:

    ובדיק להבלא מים:

    לייט עליה ר' ישמעאלאאחר שיעשה כן באסכרה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    נדה 20 עמוד א

    1בקילור, ורבי תלה בשרף שקמה. מאי לאו אאדום?

    2לא, אשאר דמים.

    3אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי קמיה אומנא, שקלי ליה קרנא קמייתא לאמימר, חזייה, אמר להו: ״אדום״ דתנן כי האי, שקלי ליה אחריתי, אמר להו: אשתני, אמר רב אשי: כגון אנא דלא ידענא בין האי להאי לא מבעי לי למחזי דמא.

    4שחור כחרת. אמר רבה בר רב הונא: חרת שאמרו דיו. תניא נמי הכי: שחור כחרת, ושחור שאמרו דיו. ולימא דיו! אי אמר דיו הוה אמינא כי פכחותא דדיותא, קמ"ל כי חרותא דדיותא.

    5איבעיא להו: בלחה או ביבשתא? תא שמע: דרבי אמי פלי קורטא דדיותא ובדיק בה.

    6אמר רב יהודה אמר שמואל: כקיר, כדיו וכענב טמאה, וזוהי ששנינו: ״עמוק מכן טמאה״. אמר רבי אלעזר: כזית, כזפת וכעורב טהור, וזוהי ששנינו: ״דיהה מכן טהור״.

    7עולא אמר: כלבושא סיואה. עולא אקלע לפומבדיתא, חזייה לההוא טייעא דלבוש לבושא אוכמא. אמר להו: ״שחור״ דתנן כי האי. מרטו מיניה פורתא פורתא, יהבו ביה ארבע מאה זוזי.

    8רבי יוחנן אמר: אלו כלים האוליירין הבאים ממדינת הים. למימרא דאוכמי נינהו? והאמר להו רבי ינאי לבניו: בני, אל תקברוני לא בכלים שחורים ולא בכלים לבנים. שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים, לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבלים, אלא בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים.

    9אלמא לאו אוכמי נינהו! לא קשיא הא בגלימא, הא בפתורא.

    10אמר רב יהודה אמר שמואל: וכולם, אין בודקין אלא על גבי מטלית לבנה. אמר רב יצחק בר אבודימי: ושחור על גבי אדום.

    11אמר רב ירמיה מדפתי: ולא פליגי הא בשחור, הא בשאר דמים. מתקיף לה רב אשי: אי הכי, לימא שמואל ״חוץ משחור״! אלא אמר רב אשי: בשחור גופיה קמיפלגי.

    12אמר עולא: כולן, עמוק מכן טמא, דיהה מכן טהור, כשחור.

    13ואלא מאי שנא שחור דנקט? סד"א הואיל ואמר רבי חנינא ״שחור אדום הוא אלא שלקה״, הילכך אפילו דיהה מכן נמי ליטמא? קמשמע לן.

    14רבי אמי בר אבא אמר: וכולן, עמוק מכן טמא, דיהה מכן נמי טמא, חוץ משחור. אלא מאי אהני שיעוריה דרבנן? לאפוקי דיהה דדיהה.

    15ואיכא דאמרי, רמי בר אבא אמר: וכולן, עמוק מכן טהור, דיהה מכן טהור, חוץ משחור, ולהכי מהני שיעוריה דרבנן.

    16בר קפרא אמר: וכולן, עמוק מכן טמא, דיהה מכן טהור. חוץ ממזג, שעמוק מכן טהור, דיהה מכן טהור. בר קפרא אדיהו ליה ודכי, אעמיקו ליה ודכי. אמר רבי חנינא: כמה נפיש גברא דלביה כמשמעתיה׃

    17וכקרן כרכום. תנא: לח, ולא יבש.

    18תני חדא: כתחתון, ולא כעליון, ותניא אידך: כעליון. ולא כתחתון ותניא אידך: כעליון וכל שכן כתחתון ותניא אידך כתחתון וכל שכן כעליון׃

    19אמר אביי תלתא דרי ותלתא טרפן הויין׃

    20נקוט דרא מציעאה וטרפא מציעתא בידך׃

    21כי אתו לקמיה דרבי אבהו אמר להו: בגושייהו שנינו.

    22וכמימי אדמה תנו רבנן כמימי אדמה מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים דברי רבי מאיר רבי עקיבא אומר מבקעת יודפת רבי יוסי אומר מבקעת סכני רבי שמעון אומר אף מבקעת גנוסר וכיוצא בהן׃

    ברייתא

    23תניא אידך וכמימי אדמה מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים כקליפת השום ואין שיעור למים משום דאין שיעור לעפר ואין בודקין אותן צלולין אלא עכורין צללו חוזר ועוכרן וכשהוא עוכרן אין עוכרן ביד אלא בכלי׃

    24איבעיא להו אין עוכרין אותן ביד אלא בכלי דלא לרמיה בידיה ולעכרינהו אבל במנא כי עכר ליה בידיה שפיר דמי או דלמא דלא לעכרינהו בידיה אלא במנא׃

    25ת"ש כשהוא בודקן אין בודקן אלא בכוס ועדיין תבעי לך בדיקה בכוס עכירה במאי תיקו׃

    26כי אתו לקמיה דרבה בר אבוה אמר להו במקומה שנינו רבי חנינא פלי קורטא דגרגשתא ובדיק ביה לייט עליה רבי ישמעאל ברבי יוסי באסכרה.

    תוספות

    פלי קורטא דדיותאמכאן משמע שדיו שלנו הוא קרוי דיו מדקאמר קורטא דדיותא משמע שהוא יבש ואוסר ר"ת לכתוב ס"ת בדיו של עפצים לפי שהוא לעולם לח ובפ' [שני] דגיטין (דף יט.) מפורש:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    בגושיהן שנינופירוש שלא נעקרו מגושיהן, לומר שיהא לח הרבה, וכענין ששנינו לח ולא יבש, ואתא לאשמועינן דלא כל לח נמי, אלא לח ורטוב הרבה שלא נעקר מגושיו.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף כ׳ עמוד א׳

    מסכת נדה דף כ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־559 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בקילור אנפלשט"ר ואדום הוא ונתעסקה בו. אלמא קילור דומה לדם נדות ואע"ג דלא הוי סומק כולי האי וקשיא לכולהו דדייקי בין דם בחור לדם נשוי משום דסומק טפי ובין דם מאכולת של ראש לשאר דם מאכולת:

    אומנא מקיז דם בקרן:

    בין האי להאי בין קמא לבתרא:

    חרת שאמרו דיו כלומר לא כשחרורית חרת הניתך במים אלא שחרורית חרת הניתך בדיו:

    כי פכחותא דדיותא קלישות הדיו כשהכלי מלא יורד שחרורית החרת למטה ומלמעלה הוא ברור ואינו שחור כל כך:

    בלחה בדיו לחה כדמפרש:

    או ביבשתא שכן דרך שנותנין חרת בדיו כששולקים קליפות הקוצרים והוא מתייבש:

    פלי קורטא דדיותא מבקע חתיכות דיו יבש:

    ועוד 35 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    פלי קורטא דדיותא מכאן משמע שדיו שלנו הוא קרוי דיו מדקאמר קורטא דדיותא משמע שהוא יבש ואוסר ר"ת לכתוב ס"ת בדיו של עפצים לפי שהוא לעולם לח ובפ' [שני] דגיטין (דף יט.) מפורש:

    Tosafot on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    בגושיהן שנינו פירוש שלא נעקרו מגושיהן, לומר שיהא לח הרבה, וכענין ששנינו לח ולא יבש, ואתא לאשמועינן דלא כל לח נמי, אלא לח ורטוב הרבה שלא נעקר מגושיו.

    Rashba on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    מתני׳ שחור כחרת בגמ׳ מפרש עמק מכאן טמא דיהה מכאן טהור עיקר הפי׳ כדפי׳ רש״י ז״ל דעמוק הוא השחור יותר ודיהה שאינו שחור כך וכן משמעות הלשון הזה וכן אמרו לענין סמנין שמעבירין על הכתם עבר או שריתה טמא וזו ראיה ברורה ואעפ״י שאמרו לענין בהרת שהוא עמוק במראה חמה עמוקה מן הצל ובהרת לבן הוא הא לא קשיא דאדרבה כל שהוא חזק בגוון מינו ליקרא עמוק בין שהוא לבן הרבה או שחור הרבה ויש שהקשו על זה דבגמ׳ עסקינן דחרת היינו חרירותא דדיותא והוא השחור הנשאר בשולי הכלי ולאפוקי מפריחותא דדיותא שהוא הצלול שבו ובתר הכי אמרינן אמר שמואל בדיו טמא וזהו ששנינו עמוק מכאן טמא ואם עמוק הוא הוא השחור יותר הרי אין לך בדיו שחור יותר מחרירותו ודיותא שהוא השחור הבינוני ששנינו. ויש מתרצין דשמואל לית ליה מאי דאמר הכא רבה בר בר חנה דחרת הוא חרירותא דדיותא מדלא קתני דיו אלא החרת הוא החרת ממש שנשרה במים לבדו ועמוק ממנו הדיו ואפילו פכיחותא דדיותא ואין תירוץ זה נכון דהא להדיא עסקינן כרבה בר בר חנה ותניא נמי כוותיה ובתר הכי איתיה סתמא סברא דשמואל ולא אמרינן דפליגא אדרבה בר בר חנה כלל והנכון כי בתחילת עשיית הדיו החריכותא הוא שחור יותר מפכיחותא דידיה ומיהו כשעומד הדיו ימים ושוקט יסיר ממנו הצהובות שהיה בפניו והוא משחיר יותר עד שהוא יותר שחור גם מחרירותא דדיותא דמעיקרא אי נמי שהדיו שאמר שמואל הוא הדיו היבש שנתבשל הרבה עד שנעשה קורש והוא ודאי שחזר מן הכל. עוד הקשו מההיא דשמואל גופיה דקאמר דקיר והדיו וכענבה עמוק והזית והזפת והעורב דיהה ואנו רואין בעינינו כי מראה הזית והזפת והעורב יותר שחור מן הדיו והענבה לכך הוצרכו לפרש בהפך דברי רש״י ז״ל כי הדיהה הוא השחור יותר והעמוק מה שאינו חשוב כל כך כחרת וכבר אמרנו לעיל שא״א לפרש כן והא דשמואל לא קשיא כי אעפ״י שהזית והעורב והזפת נראין שחורין הרבה מ״מ יש צהובות על פניהם עד שפעמים נראין מרחוק כדבר אדום וכזה איננו שחור אמיתי כי השחור האמיתי הוא החשוך שאין לו קרינה ושום ציהוב וכן הוא הדיו היבש והענבה השחורה וגם הקיר השחור וזהו מה שחדש לנו שמואל והוא האמת.

    והא דאמרינן בגמ׳ מאי שנא שחור דנקט סד״א כיון דאמר מר האי שחור אדום הוא אלא שלקה אפי׳ דיהה נמי וכיון דנקט אפי׳ דיהה משמע שהדיהה הוא שחור יותר הא ליתא דאנן ה״ק דכיון דאין דם שום אשה דם שחור מעצמו אלא מחמת לקות הייתי סבור שאפי׳ אותו שאינו שחור הרבה גם הוא מחמת לקות ואדום הוא קמ״ל שאינו שחור גמור ודאי לא בא מחמת אדום ודם טהור הוא.

    גמרא פלי קורטא דדיותא מכאן היה אומר ר״ת ז״ל שהדיו של עפצים שלנו כיון שאינו נעשה קורט מן הדיו שאמרו ז״ל וכי הוא פסול לס״ת ודברים הצריכים דיו וכבר דחה דבריו רבינו הגדול ז״ל כמו שכתבתי במגילה וגטין בס״ד.

    נקוט בידך דרא מציעה וטרפא מציפה פירושו ברור כי הם ג׳ שורות זה על זה ואין דנין בשורה התחתונה ולא בעליונו כלל אלא באמצעית ואעפ״י שדנין בכל ג׳ עלין שבה העלה האמצעית הוא המשובח וזה שאמרו בתחתון וכ״ש בעליון ועלה אמצעי קורא עליון ואידך אמר בעליון וכ״ש בתחתון כי העלה האמצעי נקרא תחתון וכשאמרו בתחתון ולא בעליון קראוה עליון ופשוט הוא.

    בגושיהו שנינו פי׳ כי אין די בכל לח עד שיהא רטוב הרבה שהוא עומד בלחותו עם גושו.

    ועדין תבעי לך בדיקה בכוס עכירה ביד פי׳ דאפשר דכי קתני אינו עוכרן ביד אלא בכל תנויה בעי שיעכרנו על היד וביד והבי״ת הוא בי״ת הכלי ובי״ת המקום שאומרים בעלי הדקדוק.

    Ritva on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Hidushe ha-Ritba al Nidah; Wien 1868. · Public Domain

    מאירי

    בזמן שהיו רגילים במראות הדמים לדון בהם לטהרה או לטומאה לא היו בודקין אלא על גגי מטלית לבנה כדי שיהיו מראות הדמים נכרים בה ושחור מיהא אף על גבי אדום מותר:

    כל שהיחיד חולק עם המרובים להקל אין ראוי לו לעשות מעשה כדברי עצמו בתלמוד המערב אמרו במסכת ברכות במשנה ראשונה במה שאמרו שם מעשה בבניו של רבן גמליאל שבאו מבית המשתה וכו' עד אם לא עלה עמוד השחר מותרים אתם לקרות ופליג אדרבנן ועביד עובד כנפשיה בתמיהא ואף בסוגיא זו אמרו על בר קפרא כמה רב גובריה דעביד כשמעתיה:

    Meiri on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא כדיו וכענב טמאה וזו ששנינו עמוק מכן טמאה כו' יראה דבלחה קאיירי אבל יבשתא הא תני לעיל שחור כחרת שאמרו הוא דיו ואפשר דמייתי מלתיה דשמואל הכא למפשט נמי אבעייתו דדיו דמתניתין ע"כ ביבשתא דבלח קאמר דעמוק מכן הוא:

    גמ' דלביה כשמעתיה בגמרות ישנות דעביד כשמעתיה:

    בפרש"י בד"ה גלימי אוליירין הוו סומקי אבל פתורי כו' הוי שחורין עכ"ל ולא בהיפך כדמוכחת הסוגיא דפרק ואלו קשרים ע"ש בתוס':

    בפרש"י בד"ה לא לרמיה בידיה כו' אבל אם העפר בכלי כי עכר להו בידיה באצבע ש"ד א"ד לא לעכרינהו בידים כו' עכ"ל לכאורה נראה מפירושו דלא מבעיא ליה אלא להתיר לעכור באצבע בתוך כלי אבל בבזך בתוך יד לא קמבעיא ליה דפשיטא דאסור אבל קשה לפ"ז למאי דנפרש אלא בכלי היינו לאפוקי באצבע אמאי לא נימא נמי דמותר בבזך בתוך היד וע"כ הנראה דהא נמי קמבעיא ליה להתיר ורש"י חדא מנייהו נקט וניחא השתא במה שפרש"י לא לרמיה בידיה לא יתן העפר לתוך ידו ויעכור המים בעפר בידו כו' דמשמע דהכי קמבעיא דתרתי לא יעשה היינו שיניח העפר לתוך ידו ויעכרם ג"כ באצבעו אבל חדא מנייהו היינו בבזך בתוך ידו או באצבעו בתוך כלי שרי א"ד דחדא מנייהו נמי אסור ומהרש"ל הגיה בפרש"י ויעכור המים בעפר שבידו כו' ולפי דברינו אין צורך:

    בא"ד אע"פ שחוזר ונותנו בכלי לאחר עכירה עכ"ל היינו הבדיקה דלא קמבעיא ליה דבעו כלי אלא על העכירה אם תוך כלי או תוך יד אם בבזך או באצבע כמ"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה פלי קורטא דדיותא מכאן משמע וכו' ולי תימה דאדרבה דמדבעי אברייתא דקתני שחור שאמרו דיו אבעיא להו בלחה או ביבשתא א"כ ש"מ דלחה נמי מקרי דיו ודו"ק:

    Maharam on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' נקוט דרא מציעאה כעין זה תענית יד ע"א:

    Gilyon HaShas on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    אָמַר לְהוּ רַבִּי יַנַּאי לְבָנָיו וְכוּ' נראה אמר דברים אלו לעיני הרואין והשומעין כדי לחזק בלבם האמונה של תחיית המתים. אי נמי כדי ללמדם מוסר בעבור ענוה ושפלות שלא יתגאו בראותם את עצמן בשלימות היראה והתורה והמצוה דהא אפילו אדם גדול שכמותו אינו מאמין בעצמו וכאשר מצינו מדה זו אצל דוד המלך ע"ה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב הֳ' בְּאֶרֶץ חַיִּים (תהלים כז, יג). או יובן כונתו בצוואה זו לא תכריכין ממש אלא התוארים והשבחים מכנה אותם בשם 'תַּכְרִיכִין' דאמרו רבותינו ז"ל (שבת דף קיג.) רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה וכן דרשו על פסוק וְתַחַת כְּבֹדוֹ יְקֹד אֵשׁ (ישעיה י, טז) דרצונו לומר מלבושים ורצונו לומר שלא יאמרו עליו תוארים גדולים של שבח שמא יזכה לסיעה של צדיקים גדולים ואז יבוש בשמעו תוארים של שבח שאין נמצאים בו וגם לא שישתמשו עמו בתוארים פשוטים שאומרים אותם על המון העם ויהי לשחוק בעיניהם כי הם יודעים אותו שהוא מן הגדולים וראוי לשבח הגדולים.

    Ben Yehoyada on Niddah 20a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף כ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־559 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״בקילור, ורבי תלה בשרף שקמה. מאי לאו…״

      חכמים: רבי תלה.

    2. קטע 23 מילים

      נפתחת ב״לא, אשאר דמים.…״

    3. קטע 342 מילים

      נפתחת ב״אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי…״

      חכמים: רב אשי.

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״שחור כחרת. אמר רבה בר רב הונא:…״

      חכמים: רב הונא, רבה.

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: בלחה או ביבשתא? תא שמע:…״

      חכמים: רבי אמי.

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר שמואל: כקיר, כדיו…״

      חכמים: רב יהודה, רבי אלעזר, רב טהור, שמואל.

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״עולא אמר: כלבושא סיואה. עולא אקלע לפומבדיתא,…״

      חכמים: עולא.

    8. קטע 847 מילים

      נפתחת ב״רבי יוחנן אמר: אלו כלים האוליירין הבאים…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי ינאי.

    9. קטע 910 מילים

      נפתחת ב״אלמא לאו אוכמי נינהו! לא קשיא הא…״

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר שמואל: וכולם, אין…״

      חכמים: רב יהודה, רב יצחק בר אבודימי, שמואל.

    11. קטע 1128 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ירמיה מדפתי: ולא פליגי הא…״

      חכמים: רב ירמיה, רב אשי, שמואל.

    12. קטע 1210 מילים

      נפתחת ב״אמר עולא: כולן, עמוק מכן טמא, דיהה…״

      חכמים: עולא.

    13. קטע 1323 מילים

      נפתחת ב״ואלא מאי שנא שחור דנקט? סד"א הואיל…״

      חכמים: רבי חנינא.

    14. קטע 1423 מילים

      נפתחת ב״רבי אמי בר אבא אמר: וכולן, עמוק…״

      חכמים: רבי אמי בר אבא, אבא.

    15. קטע 1519 מילים

      נפתחת ב״ואיכא דאמרי, רמי בר אבא אמר: וכולן,…״

      חכמים: אבא.

    16. קטע 1634 מילים

      נפתחת ב״בר קפרא אמר: וכולן, עמוק מכן טמא,…״

      חכמים: רבי חנינא.

    17. קטע 176 מילים

      נפתחת ב״וכקרן כרכום. תנא: לח, ולא יבש.…״

    18. קטע 1822 מילים

      נפתחת ב״תני חדא: כתחתון, ולא כעליון, ותניא אידך:…״

    19. קטע 197 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי תלתא דרי ותלתא טרפן הויין…״

      חכמים: אביי.

    20. קטע 206 מילים

      נפתחת ב״נקוט דרא מציעאה וטרפא מציעתא בידך…״

    21. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״כי אתו לקמיה דרבי אבהו אמר להו:…״

      חכמים: רבי אבהו.

    22. קטע 2236 מילים

      נפתחת ב״וכמימי אדמה תנו רבנן כמימי אדמה מביא…״

      חכמים: רבי מאיר, רבי עקיבא, רבי יוסי, רבי שמעון.

    23. קטע 2338 מילים

      נפתחת ב״תניא אידך וכמימי אדמה מביא אדמה שמנה…״

    24. קטע 2427 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו אין עוכרין אותן ביד אלא…״

    25. קטע 2515 מילים

      נפתחת ב״ת"ש כשהוא בודקן אין בודקן אלא בכוס…״

    26. קטע 2624 מילים

      נפתחת ב״כי אתו לקמיה דרבה בר אבוה אמר…״

      חכמים: רבי חנינא, רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף כ׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026