אמרו להם בית שמאי הוא הדין כו' - כלומר כי היכי דאמרינן ביולדת גמורה גרידא שלא טבלה וראתה טהורה כך יולדת בזוב שעברו עליה ימי לידה ושבעה נקיים ולא טבלה וראתה טהורה:

כאן שספרה - בראיותה בספרה ז' נקיים. מתניתין דמודו בית שמאי כשעברו ימי לידה ועדיין לא ספרה אחריהם שבעה נקיים והכי קאמר אף על גב דאמרי בית שמאי ביולדת גרידתא כרוקה וכמימי רגליה מודים ביולדת בזוב שלא ספרה דכל זמן שלא ספרה זבה היא ואם ראתה לא הוי כרוקה וכמימי רגליה דאילו רוק מטמא לח ולא יבש כדאמר בדם הנדה (לקמן נדה נו.) וכי ירוק כעין רקיקה דהיינו לח אבל דמה מטמא לח ויבש כשאר דם הנדה כדילפינן בדם הנדה (שם דף נד:):

והתניא - בניחותא:

בית שמאי לשיטתן - כי היכי דמטהרי ביולדת גרידתא מטהרי בהך דקסברי ביומי תלה רחמנא והא מלו לה כל ימים שלה:

ובית הלל לשיטתן - דקסברי ביומי וטבילה תלה רחמנא וכיון דלא טבלה הוי דמה טמא כטומאת לידה דהוי אב הטומאה:

מעין אחד הוא - דם הבא בימי לידה ודם הבא בימי טוהר ממעין אחד הן באין:

התורה טמאתו - כל שבעה לזכר וי"ד לנקבה:

והתורה טהרתו - אחר מכן:

נסתם הטמא - לאחר שבועים ונפתח הטהור:

נסתם הטהור - לאחר שמנים ונפתח הטמא:

לרב רישא - דשופעת מתוך ימי טומאה לימי טהרה לקולא וטהורה ואף על גב דלא פסק דהא התורה טהרתו:

וסיפא - דשפעה מתוך מ' לאחר מ' ומתוך פ' לאחר שמנים לחומרא וטמאה לאחר שמנים דהתורה טמאתו:

ללוי רישא לחומרא - כיון דלא פסקה לא נסתם מעין טמא:

וסיפא לקולא - דכיון דלא פסקה לא נסתם מעין טהור:

קס"ד דפסקה - יום או שנים לאחר שבועים ומשום הכי מטמא לח ויבש דממעין טמא בא והתורה לא טהרתו לב"ה אלא ביומי וטבילה:

אלא ללוי - הא ממעין טהור אתא דכי פסקה נסתם הטמא:

בשופעת - מתוך ימי טומאה לימי טהרה ולא פסקה:

בשלמא ללוי - דאמר לב"ה ב' מעינות הן:

היינו דאיכא בין בית שמאי ובית הלל - דלבית הלל שני מעינות הן וכיון דלא פסק טמאה דלא נסתם הטמא ולבית שמאי מעין אחד הוא והתורה טהרתו אחר שבועים:

אלא לרב - דאמר מעין אחד הוא אי בית הלל קיימי כוותיה:

מאי איכא כו' - כלומר במאי קמיפלגי ומאי טעמא דבית הלל דמטמאין:

ביומי וטבילה - לא שנא שופעת לא שנא פוסקת כל זמן שלא טבלה הוי דמה טמא בימי לידתה:

ומודים ביולדת בזוב שמטמאה - ואוקימנא כשעברו ימי לידתה ולא ספרה אחריהן ז' נקיים וקס"ד הכא נמי דפסקה אחר שבועים ומשום הכי מטמא דממעיין טמא אתו והתורה לא טהרתו עד שתשב ז' נקיים כדין זבה:

אמאי מטמאה - דהא ממקום טהור הוא בא והרי הוא כדם מגפתה וכרוקה שמטמא לח משום מעין הזב ולא יבש:

לב"ש אצטריך - דקאמר מעין אחד הוא ומטהרי לה ביולדת גרידתא אחר ימי לידתה מיד דביומי תלא רחמנא אצטריך ביולדת בזוב לאשמועינן דמטמאה:

דהני מילי - דהוי דם טוהר לאחר ימי לידה ביולדת גרידתא אבל ביולדת בזוב דבעיא ספורים כל זמן שלא ספרה הוי דמה כדם זיבה דהא מחד מעין אתי ותורה לא טהרתו עד שתספור כדכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן:

דותה תטמא - קרא יתירא הוא דה"ל למכתב וטמאה ז' ימים כימי נדה ולשתוק:

לרבות שמטמאה את בועלה כנדה ולרבות את הלילות כימים - דלא תימא ימים כתיב:

משום הכי בעיא - הפסקה שבעה נקיים דממעין דמים טמאים אתי והתורה לא טהרתו עד שתספור שבעה נקיים כדכתיב דותה תטמא:

נדה 35 עמוד ב

1שהוא עושה משכב ומושב.

2אימת? אילימא בראייה שניה היכא הוה בכלל בעל קרי? אלא פשיטא בראייה ראשונה, וקתני להקל עליו שאינו מטמא באונס!

3ותסברא להחמיר עליו שהוא עושה משכב ומושב, בראייה ראשונה בר משכב ומושב הוא?

4אלא הכי קאמר, רבי יצחק אומר: והלא זב בכלל בעל קרי היה בראייה ראשונה, ולמה יצא בראייה שנייה להקל עליו ולהחמיר עליו, להקל עליו שאינו מטמא באונס, ולהחמיר עליו שהוא עושה משכב ומושב.

5אמר רב הונא: זוב דומה למי בצק של שעורים. זוב בא מבשר המת, שכבת זרע בא מבשר החי. זוב דיהה, ודומה ללובן ביצה המוזרת, שכבת זרע קשורה, ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת.

6דם היולדת שלא טבלה וכו'.

ברייתא

7תניא, אמרו להן בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים בנדה שלא טבלה וראתה דם, שהיא טמאה? אמרו להם בית שמאי: לא, אם אמרתם בנדה שאפילו טבלה וראתה טמאה, תאמרו ביולדת שאם טבלה וראתה שהיא טהורה.

8אמרו להם: יולדת בזוב תוכיח, שאם טבלה וראתה לאחר ימי ספירה טהורה, לא טבלה וראתה טמאה!

9אמרו להם: הוא הדין, והיא התשובה.

10למימרא דפליגי? והתנן: ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש!

11לא קשיא כאן שספרה, כאן שלא ספרה.

12והתניא: יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה, הלכו בית שמאי לשיטתן, וב"ה לשיטתן.

13איתמר: רב אמר: מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו.

14ולוי אמר: שני מעינות הם נסתם הטמא נפתח הטהור, נסתם הטהור נפתח הטמא.

15מאי בינייהו? איכא בינייהו: שופעת מתוך שבעה לאחר שבעה, ומתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר, ומתוך ארבעים לאחר ארבעים, ומתוך שמנים לאחר שמנים.

16לרב רישא לקולא, וסיפא לחומרא;׃

17ללוי רישא לחומרא, וסיפא לקולא.

18מיתיבי: דם היולדת שלא טבלה, בית שמאי אומרים: כרוקה וכמימי רגליה, וב"ה אומרים: מטמא לח ויבש.

19קא ס"ד דפסקה. בשלמא לרב, דאמר: מעין אחד הוא, משום הכי מטמא לח ויבש. אלא ללוי, דאמר: שני מעינות הן, אמאי מטמא לח ויבש?

20אמר לך לוי: הכא במאי עסקינן? בשופעת, אי בשופעת, מ"ט דב"ש קסברי ב"ש מעין אחד הוא.

21בשלמא ללוי, היינו דאיכא בין ב"ש וב"ה אלא לרב מאי בינייהו?

22איכא בינייהו יומי וטבילה, דבית שמאי סברי: ביומי תלה רחמנא, וב"ה סברי: ביומי וטבילה.

23ת"ש ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש. ס"ד הכא נמי דפסקה.

24בשלמא לרב, דאמר: מעין אחד הוא, משום הכי מטמא לח ויבש. אלא ללוי, דאמר: שני מעינות הן, אמאי מטמא לח ויבש?

25אמר לך: הכא נמי בשופעת. אי בשופעת, למאי איצטריך?

26לב"ש איצטריך, אף על גב דקאמרי בית שמאי: מעין אחד הוא, וביומי תלה רחמנא הני מילי ביולדת גרידתא, דשלימו להו יומי, אבל יולדת בזוב דבעי ספירה לא.

27תא שמע: (ויקרא יב, ב) ״דותה תטמא״ לרבות את בועלה.

28״דותה תטמא״ לרבות הלילות, ״דותה תטמא״ לרבות היולדת בזוב שצריכה שתשב שבעה ימים נקיים. בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא, משום הכי בעיא שבעה ימים נקיים,׃

תוספות

אי אתם מודים בנדה - תימה מאי קסברי בית הלל דקמייתי מנדה דפשיטא כדמהדר להו בית שמאי וי"ל דמייתי משום דאיתקש לידה לנדה דכתיב כימי נדת דותה וכתיב וטמאה שבועים כנדתה:

איכא בינייהו שופעת מתוך שבעה כו' - איכא בינייהו טובא כל הני דפריך בסמוך אלא דפשוט יותר נקט:

בשופעת - והשתא אפי' בטבלה יטמאו בית הלל לח ויבש ומתניתין דנקט ולא טבלה משום בית שמאי וא"ת דבעדיות קתני הך דיולדת גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל הלא בשופעת מתוך מ' (למה) הוו בית הלל לקולא וי"ל דכי אתשיל בתחלת לידה אתשיל:

אי בשופעת למאי איצטריך - וא"ת מכל מקום משום בית שמאי איצטריך כדמשני ומאי סלקא דעתיה דמקשה דהא לרב נמי לא אצטריך סיפא אלא לאשמועינן דמודו בית שמאי דמטמא לח ויבש משום דלא ספרה ויש לומר דלרב איצטריך לאשמועינן דמודו בית שמאי ביולדת בזוב משום דמעיין אחד הוא דאי מרישא הוה אמינא דטעמייהו משום דקסברי ב' מעיינות הן ואפילו ביולדת בזוב מטהרין ובית הלל סברי דמעיין אחד הוא לכך אצטריך סיפא אלא ללוי דמוקי רישא בשופעת וסברי ב"ש מעיין אחד הוא סיפא מאי קא משמע לן:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

אמרו להם ב"ש לא אם אמרתם בנדה שאפילו טבלה וראתה טמאה ואיכא למידק דשפיר קאמרי להו ב"ש לב"ה ומאי קסברי ב"ה. ותירצו בתוספו' משום דאיתקש יולדת לנדה דכתיב כימי נדת דותה תטמא וכתיב וטמאה שבועים כנדתה ואמרינן לקמן כימי נדתה כך ימי לידתה. וי"ל דעל זו היתה עיקר מחלוקת של רב ולוי דנחלקו בסמוך אליבא דב"ה וב"ש במעין אחד ושתי מעינות דלוי משום שהוקשה לו מה שהיה מדמה ב"ה דם היולדת שלא טבלה לדם הנדה שלא טבלה ושפיר קאמרו להו ב"ש לב"ה, משום הכי סבר דבדם היולדת בעצמו פליגי ובשופעת דוקא דב"ה סברי דשתי מעינות הם ועד שיסתם הטמא אינו נפתח הטהור וה"ל דם נדה ממש ואהדרו להו ב"ש דמעין אחד הוא והתורה טהרתו ואפילו שופעת והילכך אינו דומה לדם הנדה דהתם אפילו טבלה כל זמן שתראה טמאה אבל כאן התורה טהרתו אלא שהאשה טמאה עד שתטבול והוה ליה כמימי רגליה. ורב סבר דלכולי עלמא מעין אחד הוא אלא דבית הלל סברי דביומי וטבילה תלא ליה רחמנא ועד שתספור ימי לידה ותטבול לא טהרתו תורה והלכך דם נדה ממש הוא וב"ש סברי ביומא לחודייהו תלא רחמנא והרי דומה כמימי רגליה ומה שהקשו להם בית הלל יולדת בזוב תוכיח ומיטעא הוה טעו במה שהודו להם ב"ש ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש דסברי דאפילו בשספרה מודו להו ואמרו להו לא אלא דוקא בשלא ספרה הא ספרה ה"ה והיא התשובה.

דם היולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי מטמא לח ויבש. פי' ולא משום שתהא נדה באותו ראייה ואע"פ שלא טבלה ואע"פ שבא מן המעין טמא ויהא הדם כדם הנדה דכל דם שתראה לאחר שעברו ז' לזכר ושבועים לנקבה אין הדם מטמאה את האשה לרב דאמר מעין א' הוא בפוסקת ואפילו בשופעת אלא שהדם בעצמו טמא כל שלא טבלה לבית הלל מדין תהא בנדתה עד שתבא במים הכי נמי תהא בדין לידתה עד שתבא במים כיון דאית להו לבית הלל דבימים וטבילה תלא רחמנא אבל לב"ש דסברי דימים לחודיהו תלא רחמנא דמה נמי לאו דם יולדת היא אלא דכיון דלא טבלה וטמאה היא אף דמה נמי מטמא לח ואינו מטמא יבש כרוקה וכמימי רגליה. וכולי עלמא בשטבלה אינו מטמא כלל ודלא כרשב"ג דאמר מקור מקומו טמא וכן כתב רבינו הר' יונה זצ"ל, וד כתב ר' זצ"לבשם הרב ר' שמעון בר' שמשון ז"ל שהביא ראיה לכך שאינה נעשית נדה בראיה שלאחר שבעה דלזבה ושבועים דנקבה ואפילו קודם שטבלה מדאמרינן לרב רישא אינה נעשית נדה בשפיעתה עם יציאת שבעה קודם גמר טבילה דאי נעשית נדה אין מקום לקולא דרב.

קסלקא דעתא דפסק - כלומר דסתמא קתני ואפילו פסק והוא הדין לשופעת והא דאקשינן בסמוך אי בשופעת מאי טעמא דבית שמאי ללוי בלחוד הוא דקא מקשה כלומר לדידך דאמרת דשתי מעינות הן אי בשופעת מאי טעמא דב"ש, אלא לרב מאי איכא בין בית שמאי לבית הלל דפרקינן איכא בינייהו יומי וטבילה. ק"ל דמהכא משמע דאכתי לא ידענין דאית להו לב"ש דביומי לחודייהו תלא רחמנא ולתרוצה לדרב דוקא הוא דאמרינן הכין ואם כן ללוי נמי דב"ש היכי ניקו, אלא ע"כ ללוי נמי ב"ש ביומי לחודייהו תלא רחמנא סבירא להו וכדאיתא נמי בהדיא בסמוך וא"כ מאי קשיא ליה תו לרב. וי"ל דהכי קאמר בשלמא ללוי כולהו סבירא להו דביומי לחודייהו תלא רחמנא ובהא הוא דפליגי דבית שמאי סברי מעין א' הוא וב"ה סברי שתי מעינות הן אלא לרב כיון דלכולי עלמא מעין א' הוא במאי פליגי ואהדר ליה דביומי וטבילה פליגי כנ"ל.

הא דאוקי לוי בשופעת - איכא למידק א"כ אמאי קתני שלא טבלה דבשופעת לא שנא טבלה ולא שנא לא טבלה, וי"ל דמשום בית שמאי איצטריך דאי טבלה טהור לגמרי אבל בשלא טבלה מטמא לח כמימי רגליה. ועוד כתב רבינו הרב ר' יונה ז"ל מ"כ דאי קתני דם היולדת שטבלה בית שמאי מטהרים נהי דהוה שמעינן מינה דבית שמאי סבירא להו דמעין אחד הוא אבל מכל מקום לא הוה ידענא דסבירא להו דביומי לחודייהו תלא רחמנא קמ"ל דם היולדת שלא טבלה דאפ"ה לא מטמאי ליה בית שמאי אלא לח כמימי רגליה אלמא ביומי לחודייהו תלא רחמנא.

הא דאקשינן - אי בשופעת למאי איצטריך. ופרקינן לב"ש איצטריך ולאשמעינן דיולדת בזוב דבעיא ספורים לא אמרי ב"ש דביומי לחודייהו תלא רחמנא, קשיא לן ולרב דמקשה הכי מי ניחא הא ע"כ לדידיה נמי לא איצטריך אלא לבית שמאי ולאשמעינן נמי דיולדת בזוב לא תליא ביומי לחודייהו וכאוקמתיה דלוי ממש. ובתוס' תירצו דלרב איצטריך לבית הלל לאשמעינן דמעין א' הוא ואפילו כשפסק טמא משום דביומי וטבילה תלא ליה רחמנא דאי סבירא להו דשני מעינות הן אמאי מטמא לח ויבש כיון שפסק הא הוה ליה כמימי רגליה.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדה דף ל״ה עמוד ב׳

מסכת נדה דף ל״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 28 קטעים ממוספרים, כ־436 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–73)עמוד

היעד שנמצא: נדה דף ל״ה ע״ב

פתיחה בקורא