שהוא עושה משכב ומושב — אב הטומאה מה שאין כן בקרי:
אלא פשיטא בראייה ראשונה — דהוי בכלל קרי כדאקשינן לעיל הזב ואשר תצא ממנו וכו':
דיהה — כלומר מתמקמק ונפרד ואינו קשור:
מוזרת — שאינה משרצת אפרוח תחת תרנגולת:
יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה — לאחר שמנתה ז' נקיים לבד ימי טומאת לידה:
וראתה טהורה היא — דדם טהור הוא וכי לא טבלה וראתה טמא:
אמרו להם בית שמאי הוא הדין כו' — כלומר כי היכי דאמרינן ביולדת גמורה גרידא שלא טבלה וראתה טהורה כך יולדת בזוב שעברו עליה ימי לידה ושבעה נקיים ולא טבלה וראתה טהורה:
כאן שספרה — בראיותה בספרה ז' נקיים. מתניתין דמודו בית שמאי כשעברו ימי לידה ועדיין לא ספרה אחריהם שבעה נקיים והכי קאמר אף על גב דאמרי בית שמאי ביולדת גרידתא כרוקה וכמימי רגליה מודים ביולדת בזוב שלא ספרה דכל זמן שלא ספרה זבה היא ואם ראתה לא הוי כרוקה וכמימי רגליה דאילו רוק מטמא לח ולא יבש כדאמר בדם הנדה (לקמן נדה נו.) וכי ירוק כעין רקיקה דהיינו לח אבל דמה מטמא לח ויבש כשאר דם הנדה כדילפינן בדם הנדה (שם דף נד:):
והתניא — בניחותא:
בית שמאי לשיטתן — כי היכי דמטהרי ביולדת גרידתא מטהרי בהך דקסברי ביומי תלה רחמנא והא מלו לה כל ימים שלה:
ובית הלל לשיטתן — דקסברי ביומי וטבילה תלה רחמנא וכיון דלא טבלה הוי דמה טמא כטומאת לידה דהוי אב הטומאה:
מעין אחד הוא — דם הבא בימי לידה ודם הבא בימי טוהר ממעין אחד הן באין:
התורה טמאתו — כל שבעה לזכר וי"ד לנקבה:
והתורה טהרתו — אחר מכן:
נסתם הטמא — לאחר שבועים ונפתח הטהור:
נסתם הטהור — לאחר שמנים ונפתח הטמא:
לרב רישא — דשופעת מתוך ימי טומאה לימי טהרה לקולא וטהורה ואף על גב דלא פסק דהא התורה טהרתו:
וסיפא — דשפעה מתוך מ' לאחר מ' ומתוך פ' לאחר שמנים לחומרא וטמאה לאחר שמנים דהתורה טמאתו:
ללוי רישא לחומרא — כיון דלא פסקה לא נסתם מעין טמא:
וסיפא לקולא — דכיון דלא פסקה לא נסתם מעין טהור:
קס"ד דפסקה — יום או שנים לאחר שבועים ומשום הכי מטמא לח ויבש דממעין טמא בא והתורה לא טהרתו לב"ה אלא ביומי וטבילה:
אלא ללוי — הא ממעין טהור אתא דכי פסקה נסתם הטמא:
בשופעת — מתוך ימי טומאה לימי טהרה ולא פסקה:
בשלמא ללוי — דאמר לב"ה ב' מעינות הן:
היינו דאיכא בין בית שמאי ובית הלל — דלבית הלל שני מעינות הן וכיון דלא פסק טמאה דלא נסתם הטמא ולבית שמאי מעין אחד הוא והתורה טהרתו אחר שבועים:
אלא לרב — דאמר מעין אחד הוא אי בית הלל קיימי כוותיה:
מאי איכא כו' — כלומר במאי קמיפלגי ומאי טעמא דבית הלל דמטמאין:
ביומי וטבילה — לא שנא שופעת לא שנא פוסקת כל זמן שלא טבלה הוי דמה טמא בימי לידתה:
ומודים ביולדת בזוב שמטמאה — ואוקימנא כשעברו ימי לידתה ולא ספרה אחריהן ז' נקיים וקס"ד הכא נמי דפסקה אחר שבועים ומשום הכי מטמא דממעיין טמא אתו והתורה לא טהרתו עד שתשב ז' נקיים כדין זבה:
אמאי מטמאה — דהא ממקום טהור הוא בא והרי הוא כדם מגפתה וכרוקה שמטמא לח משום מעין הזב ולא יבש:
לב"ש אצטריך — דקאמר מעין אחד הוא ומטהרי לה ביולדת גרידתא אחר ימי לידתה מיד דביומי תלא רחמנא אצטריך ביולדת בזוב לאשמועינן דמטמאה:
דהני מילי — דהוי דם טוהר לאחר ימי לידה ביולדת גרידתא אבל ביולדת בזוב דבעיא ספורים כל זמן שלא ספרה הוי דמה כדם זיבה דהא מחד מעין אתי ותורה לא טהרתו עד שתספור כדכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן:
דותה תטמא — קרא יתירא הוא דה"ל למכתב וטמאה ז' ימים כימי נדה ולשתוק:
לרבות שמטמאה את בועלה כנדה ולרבות את הלילות כימים — דלא תימא ימים כתיב:
משום הכי בעיא — הפסקה שבעה נקיים דממעין דמים טמאים אתי והתורה לא טהרתו עד שתספור שבעה נקיים כדכתיב דותה תטמא:
