מסכת נדה דף נ״ו עמוד ב׳

אי נמי בסתמא דלא אמר לא בדקתי ואשתכח שרץ בגומא:

בסטרא בצדי הבגד שיש שם קמטים ותפירות שקורין וירונ"ש:

מפני מה אמרו כו' כלומר מפני מה תלו בכיבוד וטיהרו טהרות דקודם כיבוד:

למפרע אפילו דקודם כיבוד טמאות:

ומפני מה אמרו ומפני מה תלו טהרה בכבוס:

תחזור ותכבסנו אם לא בדקתו בשעת כבוסו ולאחר זמן נמצא בו כתם ואין ידוע אם קודם כבוס היה בו לטמא טהרות של קודם לכן:

אם נדחו מראיו מחמת כבוס זה:

בידוע שלאחר כבוס ראשון נפל בו וטהרות של קודם כבוס ראשון טהורות דאי קודם כבוס קמא הוה ביה כבר נדחו מראיו מחמת כבוס ראשון:

בגומא נמי בדיק והא דאמר בפ"ק דפסחים (דף ז.) דגומא אינה נבדקת גבי תיבה שנשתמשו בה מעות מעשר שני התם בחריץ המכוסה בקרשי התיבה דההיא גומא אינה נבדקת:

וכן הכתם עד שעת כבוס חזקתו בדוק כו' ל"ג איבעיא להו דקאי אאיבעיא להו דלעיל גבי שרץ:

בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן לאחר הכבוס בודקות ואם לא מצאה הכתם טהור החלוק אע"פ שהיה בו בודאי כתם קודם כבוס וכגון שהטבילתו והא דאמר לקמן בפרק האשה (נדה דף סא.) בגד שאבד בו כתם מעבירים עליו ז' סממנים לבטלו ה"ה דאזיל ליה לכתם ע"י כבוס סתם והא דמסיק דאין חזקתו מתכבס היינו כשהכתם בסיטרא או בזוית אי נמי ע"י כבוס סתם לא אזיל ובודקות חלוקיהן היינו לפני כבוס ואי מצאה הכתם מעבירה עליו ז' סממנים או תעשה כבוס גמור וטוב דהא חזינן דע"י כבוס טוב הולך הכתם בלא סממנים:

שמע מינה חזקתו בדוק והא דאמר בפ"ק דפסחים (דף ז.) ובאלו מציאות (ב"מ דף כו.) מעות שנמצאו בירושלים בשאר ימות השנה חולין לפי ששוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום לא שחזקתן מתכבדים אלא בשעת כבוד רגילים לעיין ולחפש אם יש שם מעות אי נמי כשבודקין השוקים שלא יהא שם עצם כשעורה או כעדשה מן השרץ אם היו שם מעות היו נמצאות:

הבאים מרקם ר"ת גריס רקס דאילו ברקם היו ישראל כדאמר בריש מסכת גיטין (דף ב.) אף המביא מן הרקם ומן החגר ולא קשה מידי דטובי רקם הוו כדפרישית שם ועוד אע"ג דברקם ישראל הוו קאמר הכא דכתמן טהורין דישראל מצניעים כתמיהן אלא של עובדי כוכבים הן וטהורין ורבי יהודה מטמא משום שיש שם גרים וטועים להשתמש אי נמי הכא איירי בידוע שהן של עובדי כוכבים הדרים שם:

מבין העובדי כוכבים טהורים אע"ג דבפרק בנות כותים (לעיל נדה לד.) אמר דדם עובדת כוכבים מטמא כרוקה וכמימי רגליה בכתמים דרבנן לא גזרו עליהם:

אמוראי נינהו כו' ואם תאמר א"כ מ"מ תקשה לרבי יוחנן דאמר אין מקבלין גרים מן התרמוד אע"ג דסתם מתניתין דעשרה יוחסין (קדושין דף עה:) ודפרק אלמנה (יבמות סח:) וכמה תנאי סברי דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מ"מ תקשה ליה ממתניתין דסברה דלא באו עובדי כוכבים על בנות ישראל דאי באו הוי כתמן טמא דבין אם הולד ממזר או כשר ישראל הוי ויש לומר דרבי יוחנן וסביא סברי כדתני רמי בר יחזקאל בפ"ק דיבמות (דף טז.) דאין מקבלין גרים מן הקרמיין ומן התרמודין דפליג אמתניתין דהכא דמטהר כתמי כל העובדי כוכבים ולא בעי לשנויי לא לבר מתרמוד כדמשני בפ"ק דגיטין (דף ו.) לא לבר מבבל מדמחלק ברקם ולא בשאר עובדי כוכבים משמע דכולהו טהורים:

לא נחשדו על כתמיהם ואע"ג דכתמים דרבנן הך טומאה אית להו דסברה דמגופה אתא:

מאן דבדיק בגומא נמי בדיק איכא למידק דהא אמרינן בפ"ק דפסחים (ז.) גבי תיבה שנשתמשו בה מעות מעשר דגומא אינה נבדקת, ותירצו בתוס' דהתם מיירי בגומא מכוסה בקרשי התיבה ואינה נראית.

הא דתניא ש חזרת בנות ישראל בודקות חלוקותיהן בשעת כבוסיהן לאו דוקא חלוקותיהן אלא אפילו חלוקות חברותיהן דמתקנות הן חברותיהן כיון שיודעות שחברותיהן רגילות הן ומקפידות בכך. אלא מיהו מסתברא בשכבסתו שפחה ונכרית לא אמרינן שחזקתו בדוק דשפחה ונכרית אינה מקפדת בכך.

ואסיקנא הכין דחזקתו בדוק הוא אבל אין חזקתו מתכבס. ויש בדבר להקל ולהחמיר דאלו לבשה חלוקה בשעת וסתה וכבסתו ולא בדקתו אי נמי שכבסתו שפחה ונכרית ואזלה לה ואח"כ לבשתו ומצאה בו כתם תלינן להקל וה"ל כחלוק שאינו בדוק משום דאין חזקתו מתכבס ואע"ג דלא אמרינן שודאי אינו מתכבס אלא שאין חזקתו מתכבס וספיקא הוי מ"מ כיון דכתמים דרבנן ותלינן בהו לקולא עד שיהא חלוק הבדוק דוקא, הכא נמי תלינן דלאו בדוק ממש הוא. ומיהו היכא דאיפשר למיקם אמילתא אם מקדיר ואם מגליד כרבי עבדינן אבל אם נאבד החלוק שנתכבס עד שלא בדקוהו אם מקדיר ואם מגליד תלינן לקולא כנ"ל. אבל הראב"ד ז"ל כתב כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא כר' הילכך בדקינן לכתם ונראה מדבריו שאם אינו יודע לעמוד אעיקר הענין כגון שאינו בקי במגליד ומקדיר טמאה דאם הוא אינו בקי אין זה ספק בדרבנן אלא ספק הבא לו ממיעוט ידיעתו. ומ"מ כל שנאבד החלוק או נתכבס קודם שעמדו עליו לבדוק את הכתם תולין בו להקל בשל דבריהם ואיפשר נמי דאף הרב ז"ל לא כתב כן אלא בשיכול למיקם אמילתא הא אם אינו בקי אינו חושש אלא תולה להקל.

אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן וא"ת מ"מ מתניתין דהכא תיקשי ליה לר' יוחנן דמתניתין אמרה מקבלין אפילו מתרמוד ואיהו אמר אין מקבלין גרים מתרמוד. איכא למימר תנאי נינהו כדתני רמי בר' יחזקאל בשילהי פרק קמא דיבמות (טז,.) אין מקבלין גרם מן הקרדויים ולא מן התרמודיים ור' יוחנן דאמר כההוא תנא.

וחכמים מטהרין שלא נחשדו על כתמיהן וא"ת והא כתמים דרבנן נינהו ודרבנן ליתלהו וי"ל דאינהו סבירא להו דכתמים דאוריתא דלא ידעי למידרש בבשרה עד שתרגיש בבשרה. ולי נראה דכתמים דהכא לא כתמים הנמצאים בלא הרגשה קאמר אלא כתמים הבאים בהרגשה אי נמי כתמי בדיקה, דכולהו כתמים מקרו והנהו דאוריתא נינהו.

מתני' בית הטמאות של כותיים מטמאין באהל מפני שקוברים שם את הנפלים. פי' קוברים אותם לשעות אבל מסירין אותם משם דאי לא נשותיהם נדות היאך משמשות שם וא"ת שאינן מקפידין א"כ ספק מתים הם, ואנן בפרק בנות כותיים (לא,.) לא תנן אלא שמטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהם בועלי נדות ודוקא נשוי אבל פנוי לא ואם איתא טמאי מתים נינהו אלא ודאי כדאמרן.

מאן דבדיק בגומא נמי בבדיק והקשו בתוס׳ מהא דאמרינן בפ״ק דפסחים גבי תיבה שנשתמשו בה מעות של מעשר שני דגומא אינה נבדקת ותירצו דהתם מיירי בגומא שבין קרשי התיבה שהיא מכוסה קצת והנכון דטומאה שאני דבדקי בה טפי משום חומרא דטהרות דטומאה חמירא להו כדאיתא בפ״ב דיומא וה״ק מאן דבדק לטומאה בגומא נמי בדיק.

שחזקת בנות ישראל בודקות חולקותיהן פי׳ רבותי שלא סוף דבר חלקותיהן אלא אפי׳ חלוקות חברותיהן דמתקנות הן לחברותיהן כיון שיודעות ורגילות ומקפידות בכך אלא אם כן נתכבס ע״י שפחה ונכרית דהנהי לא קפדן ועוד אמ׳ דהשתא דקי״ל דחזקתו מתכבס לחוד לא אמרינן יש בדבר הזה גם להקל שאם לבשה חלוקה בימי נדתה וכבסתו ולבשתו בלא בדיקה בימי טהרתה ומצאתיה כתם ואינה יודעת להבחין אם מגליד או מקדיר או שאבד החלוק או נתכבס עד שבדקוהו שתולין להקל שהיה בו קודם כבוס בשעת וסתה דכיון דחזקתו בדוק אמרינן ואין כאן חזקת בדיקה אעפ״י שאין טעם זה לעשותו כודאי אינו בדוק בהא סגי לתלות לקולא כhון דכתמין דרבנן ומיהו היכא דאפשר למיקם אמילתא אם מגליד או מקדיר עבדינן הכי ולא סמכינן אהא דאמרן כל זה מיסודו של מורי הרשב״א נר״ו.

אמוראי נינהו ואליבא דר׳ יוחנן וא״ת והא בלאו הכי נמי היכי פליג רב יוחנן והביא אמתני׳ דהכא דלית לה שום פלוגתא דתנאי וי״ל דקים להו דאיכא פלוגתא דתנאי וי״ל דקים להו דאיכא פלוגתא דתנאי ואשכחן דכותה בפ׳ ערבי פסחים גבי פורס בירושלמי והא אופה ומקדש כדפרישו התם אשכחן בפ״ק דיבמות דתני רמי בר יחזקאל אין מקבלים גרים מן הקרדיים ולא מן התרמודין גרש״י ז״ל לפי שהם גרים וטועין פי׳ וטועין שלא להצניע כתמיהן ויש גורסין וטעו כלומר שחזרו לסורן וטעותן ואפ״ה כתמיהן טמאין דישראל משומד חשיבי כדאיתא בפ׳ החולץ ובתוספתא יש שהם גרים ונטמעו.

וחכמים מטהרין שלא נחשדו על כתמיהן וא״ת והא כותים לא זהירי בדרבנן וי״ל דאינהו סברו כתמין דאוריתא דלא דרשו מבשרה עד שתרגיש מבשרה עצמה.

הא דאמרי הכא ובכל דוכתא דלמאן דאמר כותים גרי אריו׳ כגוים חשיבי ואע״ג דאסיקנא בפ״ק דיבמות דכולם גרים הם ואפי׳ מי שנתגייר מפני אריות שאני התם דאגב יראה גמרי ומתגיירי מה שאין כן באלו שהכתוב העיד עליהם את יי׳ היו יראי׳ ואת אלוהיהם היו עובדים ושם פירשתיה בס״ד.

והנמצא בערי יהודה טהורים שלא נחשדו על כתמיהן ואצנועי מצנעי וכו׳ דסתמא קתני ואפי׳ בעיר שכלה ישראל וטעמא דמילתא דכיון דכתמין דרבנן וחזקת בנות ישראל להצניע כתמיהן לא חיישינן דשפחה וגויה עברה שם ורמניה התם:

אע"פ שמשנתנו לענין טהרות יש לנו ממנה הנראה לענין נדה והוא שמאחר שביארנו שכל שנתכבס סתמו בדוק אבל אין סתמו מתכבס וכל שנתכבס ונודע שלא נבדק חוששין לו לענין טהרות אף לזמן שקודם הכבוס וכל שישנו לפנינו שואלין לו וכל דליתיה קמן דנישייליה חזקתו בדוק יש בדבר לענין נדה להקל ולהחמיר כיצד הרי שלבשה חלוק זה בשעת וסתה או בשעת נדותה וכבסתהו ולא בדקתהו ולבשתהו בימי טהרתה ומצאה בו כתם הרי זו תולה בו לומר שכתם זה בימי נדותה נתחדש לה ואע"פ שנתכבס הרי לא נבדק וכל שלא נבדק הרי אין חזקתו מתכבס והרי זה כחלוק שאינו בדוק לה שהיא תולה לזמן נדותה ואע"פ שלא אמרו בודאי שאינו מתכבס אלא שחזקתו כך ומ"מ ספק הוא כיון דכתמים דרבנן תולין להקל הא מכל מקום אם נתכבס החלוק על יד אחת מחברותיה והלכה לה עד שאין לנו בירור אם נבדק בשעת הכיבוס אם לאו חזקתו בדוק ואינה תולה בו ולפי דרכך אתה למד שזו שאמרו חזקת בנות ישראל שבודקות חלוקיהן בשעת כיבוסן לא סוף דבר בשלהן אלא אף בשל חברותיהן הואיל ויודעות שחברותיהן מקפידות בכך ויראה שאף שפחה כנענית בכלל הואיל ושיכא במצות הנשים אבל נכרית ודאי אין אומרין שחזקתו בדוק הואיל ואין לה שיכות במצוה זו אינה מקפדת ואף אם אמרה בדקתיו אינה נאמנת ספיקות הללו יש אומרין שלא נאמרו אלא בשנאבד החלוק אחר שנמצא הכתם אבל אם הבגד לפנינו יכולה היא לעמוד על עיקרו של דבר והוא שחלקו בענין זה ר' מאיר ור' אחא ור' שלדעת ר' מאיר הכל תלוי בבדיקה וכל שלא נבדק אפילו היה הבגד לפנינו דנין אותו ככתם שלפני הכבוס ומחמירין לענין טהרות ומקילין בו לענין נדה לתלות בו לשעת נדותה וכל שנבדק או נתכבס והלכה לה המכבסת חזקתו בדוק ודנין אותו שאחר הכיבוס בא ומקילין בו לענין טהרות לטהר את שלפני הכיבוס ומחמירין בו לענין נדה שלא לתלות בו לשעת נדותה ואין הפרש בין שהבגד לפנינו בין שנאבד והיא היא שיטתנו ולדעת ר' אחא כל שהבגד לפנינו יש בו בדיקה אם כתם זה שלפני כבוס או לאחר הכיבוס והוא שתחזור ותכבסנו ואם נדחו מראיו מפני כבוס זה בידוע שלאחר הכיבוס בא ומקילין בו לענין טהרות שקודם כיבוס ומחמירין בו לענין נדה שלא לתלות שאילו היו שם קודם הכיבוס כבר נדחו מראיו בכיבוס ראשון ולדעת ר' כל שהבגד לפנינו אינו צריך מעשה כדי לבדקו שמאיליו הוא ניכר שאינו דומה כתם שלפני הכיבוס לכתם שאחר כיבוס שכל לפני כבוס מקדיר ר"ל שהוא דק ונוקב ועובר בבגד ונראה בצד השני כמו בראשון ושלאחר הכיבוס מגליד ר"ל מלשון גלודה שהוא כאלו נקלף מצד השני ולא נשאר בבהירות דם אלא בצד אחד שנפל בו והלכך בודק במראיו אם מקדיר בידוע שלאחר כבוס אם מגליד בידוע שלפני כבוס ויש פוסקין כר' אחא ויש פוסקין כר' והלכך כל שהוא לפנינו בודקת אם בדיקה על ידי כבוס כר' אחא אם בדיקת מקדיר ומגליד כר' ודנין על פי הבדיקה ואם אינם יודעין לכוין מ"מ חזרנו לספק הראשון ותולין להקל שספק סופרים הוא אלא שקצת מפרשים כתבו שמאחר שאפשר לעמוד על בוריו של דבר אם אינו יודע לכוין חוששין לה שאין זה ספק סופרים אלא ספק הבא בשבילו מחמת חסרון ידיעה והכרה ואם הוא אינו בקי ילך אצל בקי ללמוד הא כל שאבד הבגד מיהא תולין להקל:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר כל הכתמים וכו' צריך שתזכור מה שכבר ביארנו שהגוים אין להם טומאת זיבה ולא טומאת נדות מה"ת אלא שגזרו עליהם מדברי סופרים להיות כזבים לכל דבריהם כל שהם בזמן שביאתן ביאה ומ"מ לא גזרו על כתמיהם כלך הואיל וודאי נדה שלהם מדברי סופרים כתם שלהם טהור לגמרי ורקם הוא מקום שבצד ארץ ישראל ודרים שם גוים ומתוך כך אמר תנא קמא שהכתמים הנמצאים בבגדיהם אין מטמאין על גבן טהרות ור' יהודה מטמא מפני שהם גרים ר"ל שמצד שהם שכנים לישראל הולכים בדרכיהם ברוב ומתגיירים ואע"פ שאנו רואים אותם עובדי עבודה זרה כמנהגם טועים הם כלומר ומתורת מנהג הם עובדים ודינם כישראל שנשתמד שיש להם טומאת כתמים הבאים מבין הגוים טהורים לגמרי שהרי כתמם טהור כמו שביארנו מבין ישראל ומבין הכותיים ר' מאיר מטמא וחכמים מטהרין וקס"ד מטהרין לגמרי לומר שכתמן טהור ומתוך כך שאלו בגמרא אי דישראל טהורין ממאן טמאים ותירצוה בדרך זה מבין ישראל ומבין הכותיים טמאים ר"ל שכתמיהם טמאים שאף הכותיים גירי אמת הם והנמצאים בערי ישראל ר"ל במקום גלוי טהורים שלא נחשדו בנות ישראל שלא להצניע כתמיהן אבל הנמצא בערי הכותיים ר' מאיר מטמא מפני שאין מצניעין את כתמיהן ולדברי חכמים מצניעין הם ואע"פ שאין קפידים לדברי סופרים סבורים הם שמן התורה הם טמאים וכבר ידעת שבזמן הזה עשאום כגויים גמורים כל הכתמים הנמצאים בכל מקום ר"ל במקומות הגלויים טהורים שהרי אם משל גוים הם טהורים הם מצד עצמם ואם משל ישראל הם לא נחשדו שלא להצניע חוץ מן הנמצאים בחדרים ובסביבות בתי הטמאות שזהו מקום הצנעה וכתמי נדה הם שהוצנעו ובית הטמאות פירושו חדר שהנשים משתמשות בו בשעת נדותן ובתוספתא מפרש בתי מרחצאות שלהם ודרך כנוי הוא קורא אותם בית הטמאות ואח"כ הוא אומר שבית הטמאות של כותיים מטמא באהל מפני שקוברין שם את הנפלים שאין חוששין להביאו לבתי הקברות אלא במקום המזדמן להם ומפני שהם דורשים לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל ופירשוה בספרא במוכר קברי אבותיו שלא עשה כלום משום פגם משפחה ומאחר שאמר בנחלתך וכו' מי שיש לו נחלה יש לו גבול מיוחד אבל נפלים הואיל ואין להם נחלה אין להם גבול מיוחד וקוברין אותו בכל מקום ור' יהודה אומר לא היו קוברין אלא משליכין וחיה גוררתן והלכה כתנא קמא אלא שעכשו דין כותיים כדין הגוים לגמרי ואף הם עצמם אין מטמאין באהל:

ולענין ביאור מיהא זה שאמר שקוברין שם את הנפלים פירוש לשעה אבל מסירות אותם משם שאם לא כן היאך נשותיהם נדות יכולות להשתמש שם עוד והרי יש שם טומאת אהל וא"ת שאין מקפידות בכך א"כ ספק טמיאי מתים הם אלא שלשעה נאמרה:

נאמנין כותיים לומר שם קברנו את הנפלים או לא קברנו ושאלו בגמרא והלא אינן נזהרין על לפני עור לא תתן מכשול ופירשוה בכהן כותי עומד לשם וחזר והקשה ושמא כהן טמא הוא ואע"פ שכהן שניטמא אסור לו להטמא פעם אחרת כמו שהתבאר בנזיר פרק שלשה מינין ובאחרון של מכות מ"מ הם אין בקיאין בכך ותירצה בשתרומה בידו ואוכלה שאלו היתה טמאה לא היה אוכל ולימד שאע"פ שהיה לנו לומר שאין בקיאין ביצירה ושמא סבורים הם שאין הנפל בן ארבעים יום שאין לו טומאה ועל סמך זה אומרין שאין שם נפל ושמא בן ארבעים הוא אין אומרין כן אלא מחזיקים אותם בבקיאים ביצירה ונאמנים נאמנים על הבהמה שבכרה לומר שכבר ביכרה וולד זה של עכשו אינו בכור ואף בזו שאלו בגמרא והא לפני עור לית להו והיאך סומכין עליהם ותירץ בשראינוהו גוזז ועובד ולימד שאין אומרין טינוף היה לה והוא שהפילה עובר שלא נתבררה צורתו ואינן בקיאים בטינוף זה אם הוא טינוף הפוטר בבכורה אם לאו מפני שיש ממנו פוטר ויש ממנו שאינו פוטר ושמא טינוף שאינו פוטר הוא וסומך עליו לומר שביכרה אלא סומכין עליהם ומחזיקין אותן בנאמנים:

ונאמנין על ציון הקברות שאם יש תל שאין עליו ציון נאמנין לומר שאינו קבר שאלו היה קבר בונין היו עליו ציון שאע"פ שהציון מדברי סופרים הואיל והוזכר במקרא וכדכתוב ובנה אצלו ציון זהירים הם בו אבל אין נאמנין על הסככות ועל הפרעות וענין סככות פירשו באהילות אילן המיסך על הארץ ופירשו בה גדולי הרבנים שהוא סמוך לבית הקברות וקוברים שם לפעמים כשמזדמן להם בין השמשות ואין להם מתון לילך לבית הקברות וכן פרעות פירשו באהילות אבנים פרועות ר"ל מגולות שהם בולטות ויוצאות מן הגדר וסמוכות לבית הקברות גם כן ונזדמן שקברו תחת אחת מן הענפים או תחת אחת מן האבנים ויש בה טומאת אהל שהרי יש בענף או באבן רוחב טפח ולא נודע תחת איזו מהן והעיד הכותי על האחת שאין קבר תחתיה אינו נאמן שאינו חושש לספק וכן אפילו לא נודע שיש קבר תחת אחת מהן מ"מ האשה רגילה לקבור שם בין השמשות דברים הצנועים ומתוך כך אינו נאמן שאינו חושש לספק ואפילו ראינוהו לכהן שלהם מהלך לשם על פני כלה ושאוכל שם תרומה וצריך לפרשה ברשות הרבים שאלו ברשות היחיד היה ספיקו טמא דבר תורה ואפילו לא היה הכותי מהלך על פני כולה ראוי להאמינו שאינם חשודים על דבר תורה אלא ברשות הרבים שספיקו טהור אלא שחכמים גזרו בה מפני שהוחזקה שם טומאה והכותיים אין להם גזרת חכמים ומתוך כך אין מאמינין אותו אף בכהן שלהם מהלך על פני כלה ואוכל שם תרומה ויש מקשים לפירוש זה מאי שנא סככות ופרעות הוא הדין לזיזין וגזוזטראות אלא שלדעתי אינה קושיא שזיזין וגזוזטראות בעלי בתים משתמשין בהם מתוך בתיהם ואין אדם מצוי לקבור שם אלא שמ"מ גדולי המפרשים פירשו בספק זה שבודאי יש שם קבר אלא שהספק בענפי האילן שהם דקים ואין בהם רוחב טפח אלא שהן סמוכות זו לזו בפחות משלשה טפחים ויש בהם רוחב טפח מדין לבוד וכן שאחת מהן למעלה ואחת למטה ואין שם אהל שלם אלא שרואין את העליונות כאלו הן למטה והתחתונות כאלו הן למעלה וכן הפרעות שאין בהן רוחב טפח אלא שהן בפחות משלשה וראויות לקבל מעזיבה ונידונת בכך באהל שים מדבריהם כספק טומאה ואע"פ שקורות הבית בכיוצא בזה אינו אהל כמו שביארנו במסכת סוכה בזו שאני הואיל והן באות מאילן אחד או מכותל אחד וי"מ לשיטה זו דוקא בשאין ביניהם רוחב טפח הא כל שיש אויר טפח ביניהם האויר מפסיקן וכן נראה ממסכת אהילות ממשנת אילן המיסך ואמר על אלו שאין נאמנין עליהן ואפילו ראינוהו לכהן שלהם עומד שם ואוכל תרומה שאינו משגיח על אהל של סופרים ומ"מ בגמרא הקשו בה ממה שאמרו אילן המיסך על הארץ נאמן כותי לומר אין שם קבר מפני שאינו מעיד אלא על גופו של קבר וגופו של קבר מן התורה ותירצוה בכהן שלהם עומד לשם ואוכל תרומה וללמד שאין אומרין רצועה נפקא שבה יוצא ובא והשאר טמא אלא נאמן על הכל ואם כן ומה בין זו לראשונות שהרי אף בלא קברנו שם את הנפלים אינו נאמן אלא בדרך זה ותירצו בתוספות דתנא דמתניתין פשוט היה לו כן ואצרכתא דקתני בבריתא מהו דתימא ניחוש דילמא רצועה נפקא אינו חושש בה שאין זה כלום ומאין לנו לחוש לרצועה או שמא הראשונה בעומד לשם אע"פ שאינו מהלך על פני כלה וזו דוקא במהלך על פני כלה בלא שיור:

ונשוב לביאור משנתינו והוא שאין נאמנין על בית הפרס והוא שדה שנחרש בו קבר שעושה בית הפרס במאה אמה על מאה אמה כמו שביארנו בכמה מקומות ושדה שאבד בה קבר חמור משדה שנחרש בה קבר שהוא מטמא באהל כמו שבארנו בראשון של מועד קטן ומתוך כך הקשו בגמרא שאף שדה שאבד בה קבר אמרו שנאמן מפני שאינו מעיד אלא על גופו של קבר ופירשוה בכהן שלהם עומד לשם ואוכל תרומה וכמו שפירשנו בחברתה זה הכלל כל דבר שחשודים בו אין נאמנין עליו ופירשו בגמרא לאיתויי תחומין ויין נסך שמאחר שאין להם שיכות בתחומין אין נאמנין עליהם לומר עד כאן תחום שבת אע"פ שראינוהו הולך שם ואע"פ שעבד ושפחה נאמנין בהם הני שיכי בהו וכן יין נסך אע"פ שרמוז בתורה מ"מ אינם קפדים במגע הגוי וכל שאמר לא נגע בו גוי אינו נאמן ואע"פ שהוא שותה שאינו נזהר בו:

זהו ביאור המשנה ולענין פסק אין לנו בה שכבר נעשו כגוים גמורים ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

מקבלין גרים מן הגוים על הדרך שכבר ביארנו במסכת יבמות ומ"מ כל מקום של גוים שהוא חשוד להיות ביניהם ממזירי ישראל שנטמעו בהם אין מקבלין מהם גרים שהרי יש בהם צד ממזרות וכבר ביארנוה בראשון של יבמות:

תוס' בד"ה בודקות חלוקיהן כו' טהור החלוק ואע"פ שהיה בו בודאי כתם וכו' עכ"ל פירוש נשים דעלמא בודקות חלוקיהם אחר הכיבוס אפילו בודאי כתם דאי אזל ליה ע"י כבוס סתם טובלתו ומ"ה הכא בנמצא בו כתם ולא ידעינן אם היה בו קודם כיבוס אית לן למימר דזה הכתם לא היה בו קודם כיבוס ונתכבס דא"כ הוה מוצאת אותו לאחר הכיבוס ולכתם אחר שמא היה בו קודם כיבוס ונתכבס ודאי לית לן למיחש והוצרכו לזה ולא ניחא להו בפשיטות למימר שבודקת אותו ומעבירה עליו ז' סמנים אם נמצא בו כתם דא"כ לא ה"ל למתלי הבדיקה בכיבוס כלל לכך הוצרכו למימר אי דאחר כיבוס בודקת אי אזיל ע"י כיבוס סתם או קודם כיבוס בודקת ותעשה כיבוס גמור וטוב אך צ"ע שכתבו דהא דמסיק דאין חזקתו מתכבס היינו כשהכתם בסיטרא כו' הא בסיטרא לא קמבעיא לן דודאי אין חזקתו מתכבס וא"כ כדפשט ש"מ חזקתו בדוק ה"נ הוה מצי למפשט ש"מ חזקתו מתכבס אי אמר כיבס ולא בדוק באינו משתכח בסיטרא וק"ל:

בד"ה אמוראי נינהו כו' מ"מ תקשה ממתני' בסברא כו' עכ"ל דאי נמי דסבר חד אמורא אליבא דר"י אין הלכה כסתם משנה היינו היכא דאיכא תנאי דפליגי אמתני' וק"ל:

בד"ה קוברין כו' וא"ת והיאך משתמשין כו' ע"כ פי' דאף מי שאינו כהן נזהר הוא מלטמאות עצמו וכלי שימושו בטומאת מת וק"ל:

ד"ה בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן וכו' דברי התוס' תמוהים חדא מה קשה להם שמפרשים כך ועוד מאי מקשו דהא דמסיק דאין חזקתו מתכבס וכו' הא לא קשיא מידי דהא דמסיק דאין חזקתו מתכבס היינו דלא סמכינן על הכביסה מסתמא בלא בדיקה ומשום הכי קאמר נמי בודקות חלוקיהן בשעת כיבוסיהן דאי לאו הכי בודקות ל"ל ומאי מתרצים התוס' היינו כשהכתם בסטרא או בזוית והלא לפי סוגיא דשמעתא דלעיל מינה דקאמר למאי נ"מ דאמר כיבס ולא בדק וכו' א"נ דאשתכח בסטרא וכו' משמע דלמאי דמסיק דאין חזקתו מתכבס אם כן אפילו לא אשתכח הכתם בסטרא אם כיבס ולא בדק טמא למפרע ונ"ל קצת בדוחק דהוקשה להם לתוס' מפני מה אומר שבודקות בשעת כיבוסיהן ולא בזמן אחר כי מה ענין בדיקה לכיבוס לכך פי' שבודקות אחר חכיבוס כדי לטהר החלוק אפילו אם היה עליו מקודם ודאי כתם כי רגיל הוא להתכבס ע׳׳י סתם כיבוס וע"י זה מנהג בנות ישראל לבדוק חלוקיהן בכל כיבוס אף כשאינן יודעות משום כתם מקודם אבל עיקר הכדיקה אינה אלא משום ודאי כתם ולכך מקשו והא דמסיק דאין חזקתו מתכבס וכו' ר"ל דכיון דס"ל השתא דאזיל ליה הכתם ע"י כיבוס סתם כשמספקא לן אי הוה כתם קודם כבוס או לא הוה לן למתלי להקל ולומר אפילו אי הוה שם כתם ודאי נתככס כיון דרגיל להיות שמתכבס ע"י כבוס סתם והבדיקה שנוהגות בשעת הכבוס אינו אלא משום ודאי כתם כדלעיל ותירצו היינו כשהכתם בסטרא וכו' וצ"ל דלפי תירוץ הזה כשלא נמצא הכתם בסטרא אפי' היכי דאמרה דלא בדקה לא מטמא למפרע דתלינן לקולא דשמא לא היה הכתם קודם כבוס ואת"ל היה מסתמא נתכבס והא דקתני בברייתא ואם לא בדקה הפסידה היינו היכי דנמצא הכתם בסטרא אבל כשנמצא שלא בסטרא אפילו לא בדקה אינה מטמאה למפרע ולא כדקס"ד באיבעיא להו דלעיל ודוחק קצת אבל לפי האי נמי שכתבו התוס' אתי הכל שפיר וגם מתורץ שפיר שתלו הבדיקה בכבוס ובתוס' ישנות כתובים על קלף מצאתי לשון זה בד"ה בודקות חלוקיהן וכו' גם לאחר הכבוס בודקות ולפי גירסא זו יש לפרש קצת בענין אחר ממה שכתבתי ואין להאריך וק"ל: