מסכת נדה דף ס״ה עמוד א׳

עד שתחיה המכה תנן וד' לילות לקטנה מאי עבידתייהו:

אינן אלא אחת ושלש בעי למיתב לה לבד ב' דקטנות:

אי אמרת בשלמא בוגרת בעלמא שניסת לאחר שבגרה:

אית לה טפי מלילה אחת דאית לה ב' לילות מש"ה יהיב להך משבגרה לילה אחת שלמה ואע"ג דנבעלה קודם לכן דכי היכי דאהני בעילות קטנות למבצר חדא מד' לילות הניתנות לנערה דהא אמרינן כל בעילות שבעל אינן אלא אחת הא לילה אחת מיהא מבצרי דתו לא יהבינן לה ד' אלא ג':

אהני נמי בעילת נערות למבצר חדא מלילות דבגרות ותו לא הלכך להך בוגרת שנבעלה קודם לכן יהבינן מיהא לילה אחת מהשתים:

אלא אי אמרת בוגרת לילה הראשון ותו לא אמאי יהיב לה להך אחת בימי בגרות א"כ בעילות דקודם לכן מאי אהנו חדא בעילה הוא דבעי למיתב לה בימי בגרות ולא כל הלילה:

וג' בימי נערות וליכא הכא בגרות כלל. ודקשיא לך הא לא משכחת ג' עונות של ג' חדשים בימי נערות מי סברת כו':

כוותיה דרב בוגרת כל לילה הראשון:

וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא במסכת קדושין (דף עט.) פרש"י דלא גרסי' ליה (בלבד) דבלאו בלבד נמי משמע לא פחות ולא יותר מיהו נראה דאי לאו בלבד מצינו לפרושי הכי אין שיעור הקטן שבין נערות לבגרות אלא ו' חדשים והוה משמע שפיר דאיכא טפי:

אלא דיהיב לה אחת בימי קטנות ושתים בימי נערות כו' מדמסיק לקמן מי סברת דכל תלתא ירחי חדא עונה מכלל דכך היה סבור מתחלה וע"כ או הראשונה שבקטנות רחוקה מן השניה ו' חדשים והשאר ג' ג' או הרביעית רחוקה ו' חדשים מהשלישית והשאר ג' ג' שאם לא כן לא היו מתוך י"ב חדש וא"כ כי מסיק תלתא בימי נערות וכל תרי ירחי חדא עונה לא היה צריך לשנות סדר העונות אלא כל תלתא ירחי חדא עונה הראשונה לפני הנערות והשניה בתחלת נערות והשלישית באמצע נערות ג' ירחים אחרים והרביעית בסוף נערות ויש לומר דניחא ליה להש"ס להשוות הפסקות הביאות זו מזו כמו שהוא יכול ואע"ג דביאת קטנות צריך שתהא ו' חדשים לפני נערות דאם לא כן לא היו י"ב חדש מ"מ נראה דלאו דוקא בשלא בעל אלא ו' חדשים לפני נערות דהא אפילו בעל כל ימי משך קטנות קאמר דאינו אלא בעילה אחת הילכך אי כל חדא תלתא ירחי תהיה השניה שבתחלת נערות סמוך לביאה אחרונה של קטנות מש"ה קאמר כל תרי ירחי חדא עונה השניה תהיה בסוף ב' חדשים של נערות רחוק מסוף קטנות והשלישית לסוף ד' חדשים והרביעית לסוף ו' חדשים וריחוקם שוה תרי תרי ירחי וכן כדקס"ד מעיקרא בכל תלתא ירחי חדא עונה היא שוה בזה הענין ג' חדשים לפני קטנות ונמשכות הביאות עד סוף קטנות דאינה אלא ביאה אחת ומשם לג' חדשים באמצע נערות ומשם לג' חדשים בסוף נערות ורביעית ג' חדשים בבגרות או ראשונה בסוף קטנות ושניה באמצע נערות ושלישית בסוף נערות ורביעית ג' חדשים בבגרות:

סבר למעבד עובדא כוותיה דרב ואפילו ראתה וא"ת והא אפילו אי לא הוה מפליג בין ראתה ללא ראתה מ"מ לא ה"ל למעבד כרב דהא מסקינן לקמן רב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש וי"ל דאי לא עביד כהך דלקמן לא הוה מקפיד שמואל דמ"מ הוה עביד כמתני' אבל בהך שהיה רוצה לעשות מה שלא אמר רב מעולם בזה היה מקפיד שמואל:

הדפין והלולבים והעדשין העדשין פ"ה זו היא הגת עצמה שהענבים נתונים בה ובס"פ בתרא דמסכת ע"ז (דף עה.) קאמר בעו מיניה מר' אבהו הני גורגי דעובדי כוכבים מהו פרש"י וכן בערוך גורגי עקלים ופשיט ליה מהא מתני' דהדפין והלולבין וכו' דעקלים מנגבן ופרש"י התם דמדפשיט מהך מתני' ש"מ דעיקר היא הילכך סמכינן עלה למשרי גת בהדחה ולא סמכינן אברייתא דלעיל הגת והמחץ דקתני של עץ ושל אבן מנגבן והן טהורין וזהו תימה אי מייתי ההיא ברייתא דהדפין לגבי עקלין דליכא דפליג גבי שאר דברים דפליג אידך ברייתא עלה וליכא טעמא למסמך עליה ומיהו מטעם דבשל סופרים הלך אחר המיקל הוה מצי פסיק כוותיה ועוד דבתוספתא דטהרות גרסינן הדפין והלולבין והעדשין מנגבן והן טהורין ומיהו אומר ר"י דאפי' אי גרסינן מדיחן כגירסת הספרים ל"ק לברייתא דלעיל דעדשין לאו גת עצמה הוא אלא עיגול של טיט שמכביד על ענבים שבגת לדורכן וכן פי' בערוך בערך טלפח והוא ים דאמר בפ' המוכר הבית (ב"ב דף סז:) מאי ים טלפחא ולפי שהוא עגול קרוי עדשים וטלפחא ונקרא ים על שם שהענבים נעצרים על ידו ומתמלאת יין כמים יכסו על ים ומה שלא שנה הכא דין גת היינו משום שהיא כבדה ואינה מטלטלת כל כך ומשתמרת יותר מטומאה מכל כלי הגת שיד הכל ממשמשין בהן וכן בהמוכר הבית לא הוצרך לשנות גת כי פשיטא שמכר את הגת עצמו ומכר את היקבים דקתני בגמרא לאו היינו גת כפרשב"ם אלא כמו שפירש הערוך סלים שמביאין בהן זיתים לבית הבד ור"ת מפרש דהך מתני' בכלי בית הבד איירי כדאמר באיזהו נשך (ב"מ דף עד.) גבי מעטן של זיתים והא מחסר מכמר ועיולי לבי דפי וגבי עביט של ענבים נקט ועיולי לבי מעצרתא וכן עדשין דפרק המוכר את הבית (ב"ב דף סז:) קאמר להו גבי בית הבד דקאמר המוכר את בית הבד מכר את הים ומפרש מאי ים טלפחא והיינו עדשין דהכא וכן עקלים מצינו בבד בפרק זה בורר (סנהדרין כו.) לעקל בית הבד אני צריך ובהגוזל בתרא (ב"ק קטו:) כשעקל בית הבד כרוך עליה ואע"ג דפתח בתרתי גתיו ובית בדיו טמאים גת שייריה כדקאמר בהחולץ (יבמות דף לח:) כתובה לב"ש שיירה ומיהו קשה דלא דמי אי התם שייר לב"ש מ"מ תני לב"ה אבל הכא אמאי תנא גת כלל אי לאו לאשמועינן בהו מידי אלא ע"כ משמיענו בבד ומינה שמעינן דגת כיוצא בו וע"ק אי לא מיירי אלא בבד היכי פשיט דגורגי דעובדי כוכבים דהיינו עקלין דגבי גת דלענין יין נסך מעקלין דברייתא דאיירי בכלי בד אלא ע"כ צ"ל דתנא בד ומיניה נשמע גת וכיוצא בו ורשב"ג נמי קאמר מגת לגת ומבד לבד דדינם שוה ועוד אומר ר"י דאפילו לפירש"י דפי' דעדשין היינו גת ולגירסת הספרים דגרסי' מדיחן לא פליג אברייתא דגת ומחץ דקתני מנגבן והן טהורין דהתם בשל עובדי כוכבים מיירי לפיכך מחמרינן לנגב אע"ג דאינן מזופפין כדקתני אם היו מזופפין אסורין והך דהכא איירי בשל ישראל ונגע בהן עובד כוכבים כדקתני מי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין ומש"ה סגי בהדחה וכן צ"ל לרבא דאמר התם ל"ש פירוש דבעי ניגוב אלא שזפתה אבל דרך בה בלא זפיתה לא ובהך ברייתא קתני של עץ ושל אבן מנגבן והם טהורין ואם היו מזופפין אסורין אלמא בלא זפיתה נמי בעי נינוב אלא מתניתא איירי בשל עובד כוכבים ומיהו קשה דהיכי פשיט גורגי דעובדי כוכבים מעקלין דברייתא דשמעתין דלמא דעובדי כוכבים חמירי וי"ל דאע"ג דבגת מפלגינן בין ישראל לשל עובדי כוכבים יש דברים דלא שייך לאפלוגי בהו כמו גבי נודות וגבי דבר שמכניסו לקיום דאפי' לפי שעה גזרו בהו רבנן ל"ש דישראל ל"ש דעובדי כוכבים ומש"ה מייתי ראייה שפיר מעקלים אי בגורגי של שיפא ושל גמי איירי ומייתי ראיה דאפי' בשל ישראל מיישנה שנים עשר חדש:

כל שביארנו במשנתנו בדין התלמוד שנותנין לה כל הלילה פירושו אפילו בתקפות טבת שהלילה ארוך ואע"פ שסתם עונה של י"ב שעות כמו שיתבאר בסמוך אף המנהג לשהות ולהתאחר בשכיבה ואריכותו של לילה נפקע בשהייתו מתחלת הלילה ולא נתנו דבריהם לשיעורין:

מי שהיו גתו ובית בדו טמאים ורצה לטהרם הדפים והעדשים והלולבין מדיחן ודפין אלו הם נסרים שאדם מניח תחת הקורה העוצרת על הענבים ועדשים הוא הקורה עצמה שבה עוצרים הענבים בתפוח של גת ולולבין הם מכבדות שבהם מטאטין את הגת ומכנסין את הענבים המפוזרין ויש מפרשים כלונסות שהקורה מתגלגלת בהן על ידי משיכת העקלים אבל העקלים של נצרים ושל בצבוץ מנגבן ופירוש עקלים הם כעין חבלים שאדם מושכם ובמשיכתם הקורה מתהדקת ועוצרת וכל שכן של נצרים ר"ל חריות של דקל או של בצבוץ והוא הנקרא קנאב"ץ ומתוך שהן בולעות הרבה צריכות ניגוב ואם היו עקלים אלו של שיפא ושל גמי שגדולן במים ובמקומות הלחים והם שואבים בטבעם צריכין הכשר גדול והוא ישון או אחד משאר מיני הכשר גדול כגון מלוי ועירוי וחביריו ומילוי ועירוי מכלי הוא שיעמידו שלשה ימים בתוך כלי שמלא ועירה בו שלשה פעמים מעת לעת וישון זה הוא שנים עשר חדש מיום ליום בין שיקדם הגת לשנה הבאה בין שיתאחר ויש פוסקין בה מגת לגת כמו שביארנו בשני של עבדה זרה ואם רצה לטהרם מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים עצמן שהוחמו להעמיד הזתים לתוכם כדי שיוסיפו בהרקת שמנן ואם רצה מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או תחת מעין שמימיו רודפין בדרך שיהיה קלוח הצינור או שטף המעין עובר עליו ומעביר טעם היין ומעמידם שם עונה ושיעור עונה זו הוא יום או לילה בזמן שהיום והלילה שוים או קרוב לשוים ובזמן שהיום אינם שוים אלא שהם רחוקים מן השווי חצי שעה או יותר לדעתי שיעור העונה חצי יום וחצי לילה שאין הכונה אלא י"ב שעות וכדרך שאמרו בטהרות כך הענין בהכשרן לענין יין נסך כמו שביארנו באחרון של עבודה זרה וי"מ עדשים גת עצמה ונקראת כן על שם התפוח שבו שנעשה כצורת העדשים ופירשוה שמצד שמחוברת לקרקע אינה צריכה טבילה ואיני יודע לענין יין נסך מיהא היאך די לה בהדחה ועוד שהרי רב אשי הצריך בה ניגוב כמו שביארנו באחרון של עבודה זרה ואף גדולי המפרשים סבורין להכריע שכל שתחלת תשמישו בידי ישראל אלא שנשתמש בו גוי דיו בהדחה וכבר ביררנו דינין אלו במסכת עבודה זרה:

תד"ה אלא דיהיב לה כו' כדמסיק לקמן מי סברת כו' וע"כ אי הראשונה שבקטנות רחוקה מן השניה ו' חדשים כו' עכ"ל ה"מ להוכיח כן בפשיטות ממאי דמסיק א' בימי קטנות וג' בימי נערות וכל תרי ירחי חדא עונה דע"כ הראשונה מן השני' ו' חדשים אלא דניחא להו לאוכחי הכי מהך מלתא גופא דכל תלתא ירחי עונה א' ודו"ק:

בא"ד וכן כדס"ד דמעיקרא כו' שוה בזה הענין ג' חדשים בקטנות כו' עכ"ל ור"ל דשוה בזה הענין אבל אינו שוה ממש אלא דבזה הוא שוה דהעונות אינן סמוכות מיהו הפסקות העונות אינן שוות דלפי דרך שני שכתבו התוספות או ראשונה בסוף קטנות כו' ורביעית ו' חדשים בבגרות ה"ל הפסקות אינן שוות הרביעית רחוקה ו' חדשים מהשלישית וכל השאר ג' ג' ומהרש"ל הגיה בסוף הדבור ורביעית ג' חדשים בבגרות ואין לכוון דבריו דא"כ לא יהיו מתוך י"ב חודש אלא מתוך ט' חדשים שהראשונה היה בסוף קטנות דהיינו בתחילת נערות לפי דרך הב' שכתבו התוספות ואולי לפי הגהתו הגיה אז במקום או אז ראשונה בסוף קטנות כו' ג"ז דחוק ודו"ק:

בד"ה הדפין כו' לא הוצרך לשנות בד כי פשיטא שמכר את הבד כו' עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוס':