מסכת נדה דף י׳ עמוד א׳

הדר קא חזיא בעונות אחר ראיה זו:

מאי דיה שעתה או מטמאה מעת לעת מי אמרינן הא דקתני בתרה ועוד עברו עליה ג' עונות דוקא קתני עברו דאי חזאי לסוף עונה מטמאה מעת לעת דאע"ג דלא הגיע זמנה כיון דהוחזקה רואה קודם הפסקת ג' עונות ראשונות הרי היא כהגיע זמנה וכי הפסיקה בראשונות וראתה דיה שעתה בההיא ראיה כר"א וכי חזיא תו לסוף עונה מטמאה מעת לעת ככל אשה שעברו עליה ג' עונות דאין דיה שעתה אלא בראשונה אבל היכא דחזרו ועברו ג' שניות וראתה דיה שעתה בההיא ראיה כר"א. ואע"ג דלא חזינן דקמיירי רבי אליעזר אלא בהעברה ראשונה מיהו מודה דדיה שעתה בשניות עד דתתחזק או כרבי או כרשב"ג ואע"ג דרישא רבי היא סיפא כרשב"ג דאי כרבי כיון דחזאי בעונות הוה מדמינן לה להגיע זמנה כי חזאי בהפסקה נמי כיון דתרי זימני חזאי בהפסקה איגלאי מילתא למפרע דשינוי וסת הוא ולא סילוק דמים ובשניה מטמאה מעת לעת שאין זו צריכה להתחזק בדמים או דילמא אי חזאי לסוף עונה נמי כ"ש דדיה שעתה דמוכח מילתא דהפסקה ראשונה זו סילוק דמים היתה ולא שינוי וסת ויש לומר חזרה לקדמותה וצריכה להתחזק עוד אחר ההפסקה בשתי ראיות כבתחלה. והאי דנקט ועוד עברו וראתה דיה שעתה רבותא אשמעינן אע"ג דתרי זימני חזאי בהפסקה לא אמרינן איגלאי מילתא דשינוי וסת הוא ולא סילוק דמים ותטמא בשניה מעת לעת אלא אפילו לרבי דיה שעתה דהפסקה קמייתא לעולם בחוזרת לקדמותה נדון אותה ולא דמיא להגיע זמנה וצריכה שתתחזק בשתי ראיות ובג' תטמא מעת לעת כדקתני ואזיל:

אמר רב גידל פעם ראשונה היא הראיה הסמוכה להפסקה ראשונה:

ושניה היא הראיה שתראה לסוף עונה דיה שעתה:

ושלישית אם תראה עוד לסוף עונה:

מטמאה מעת לעת והאי דנקט תנא ועוד עברו עליה ג' עונות רבותא הוא דנקט כדפי' דכל שכן אי חזאי בעונות דמוכחא מילתא דהפסקה קמייתא סילוק הואי וכולה רבי היא:

ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה הדר קחזיא בעונות אחר ראיה זו:

מאי דיה שעתה או מטמאה מעת לעת מי אמרינן הא דהדר תנא בתרא ראיה שלישית בהפסקה דוקא נקט דהכא הוא דמטמאה מעת לעת דאיגלאי מילתא דשינוי וסת הואי הפסקותיה לראות בדילוג שהרי הוחזקה בהפסקות וא"נ לא חשבת להפסקה קמייתא בהדייהו הא מחזקא בתרתי בתרייתא אבל אי חזיא לסוף עונה הרי היא דיה שעתה דלא אתחזק בדילוג ואמרינן הפסקה שניה נמי חוזרת לקדמותה וכל דמיה מסולקין וצריכה להתחזק בשתי ראיות אחת הסמוכה להפסקה שניה והשניה היא שתראה לסוף עונה ובשלישית תטמא מעת לעת או דילמא כולי האי לא אמרינן דחזרה לקדמותה ובהפסקה שניה דיינינן לה כהגיע זמנה והפסיקה וראתה דבההיא ראיה לחודה הוא דדיה שעתה אבל בשניה תטמא מעת לעת. והאי דנקט תנא בשלישית ועוד עברו עליה וראתה מטמאה מעת לעת הוא הדין נמי אם לא עברו ורבותא אשמועינן דלא תימא כל ראיה הסמוכה להפסקה דיה שעתה אלא כיון דאיתחזק בדילוג אמרינן שינוי וסת הוא ולא סילוק דמים:

קחזיא בעונות מאי פרש"י דמבעיא ליה אי חזיא לסוף ל' שלאחר הפסקת ג' עונות ראשונות אם מטמאה מעת לעת דכיון דהוחזקה לרואה קודם הפסקת ג' עונות ראשונות הרי היא כהגיע זמנה לראות וככל אשה שעברו עליה ג' עונות דאין דיה שעתה אלא בראשונה ודוקא בחזרו ועברו עליה שלש עונות שניות דיה שעתה כר"א ואע"ג דלא חזינן דמיירי ר"א בעונות שניות אלא בעונות ראשונות מיהו מודה דדיה שעתה בשניות [עד שתתחזק] או כרבי או כרשב"ג ואע"ג דרישא רבי היא סיפא רשב"ג דלרבי כי חזיא לסוף עונות שאחר הפסקת שלש עונות (ראשונות) מטמאה מעת לעת ודמיא להגיע זמנה לראות וכי חזרו ועברו עליה שלש עונות שניות נמי מטמאה מעת לעת דכיון דתרתי זימני חזיא בהפסקה איגלאי מילתא לרבי דשינוי וסת הוא ולא סילוק דמים שאין זו צריכה להתחזק בדמים ולפי' זה הא דתניא (לעיל נדה דף ז:) זקנה שעברו עליה שלש עונות שניות דדיה שעתה אתיא דלא כרבי דלרבי מטמאה מעת לעת כאילו חזיא לסוף עונה וכן פי' רשב"ם בפרק אחרון (דף סח.) ואין נראה דלא היה להש"ס להסתפק בזה והיה לו לפסוק מדרישא רבי סיפא נמי רבי ובחזיא לסוף עונה נמי דיה שעתה כמו בחזרו ועברו עליה שלש עונות לכך נראה דאפילו מטמאה מעת לעת כי חזיא לסוף עונה שלאחר הפסקת שלש עונות ראשונות כהפסקת שלש עונות שניות דהויא מסולקת בדמים דיה שעתה אפילו לרבי כיון שלא הגיע זמנה לראות [ואין חילוק בין לא הגיע זמנה לראות לזקנה] וההיא ברייתא דזקנה נמי רבי היא וצ"ע בהגיע זמנה לראות ועברו עליה שלש עונות שניות לר"א מי אמרינן דיה שעתה כמו בזקנה לרבנן ומדלא אשמעינן בהגיע זמנה לראות דהוי דיה שעתה עד הפסקת שלש עונות שלישיות דהויא רבותא טפי מבלא הגיע זמנה לראות אין להוכיח דאפילו ראתה סוף שלש עונות שניות מטמאה מעת לעת דמצינו למימר דמשום הכי אשמעינן בלא הגיע זמנה לראות דאפילו הכי מטמאה בשלישית מעת לעת:

ברוב ספרים גרסינן וכשהגיע זמנה לראות פעם ראשונה דיה שעתה שניה מטמאה מעת לעת מני רבי היא ושבוש הוא ולא גרסינן ליה אלא ה"ג מני רבי היא ומוכח מרישא מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דקתני שלישית הרי היא ככל הנשים והיינו משום דבתרי זימני הוי חזקה ובההיא דמיתחזקא לא מטמאה מעת לעת דאילו לרשב"ג עד ראיה רביעית לא הויא ככל הנשים אבל סיפא דהגיע זמנה לראות דשניה מטמאה מעת לעת אתי ככולי עלמא דבראייתה ראשונה הוחזקה כדתנן במה אמרו דיה שעתה בראיה ראשונה כו' ומתניתין ע"כ אתיא כרשב"ג דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סד:) אמרינן וסתות ושור המועד סתם לן תנא כרשב"ג אבל כרבי לא סתם לן תנא ועוד אי מסיפא דייק ורישא כרשב"ג תקשי רישא רשב"ג וסיפא רבי וא"ת דהכא אמר דבההיא ראיה דמחזקינן לה לא מטמאה מעת לעת ובפרק אלו הנשרפין (סנהדרין דף פא:) גבי מי שלקה ושנה אמר דאין עבירות מחזקות אחר שעבר שתי עבירות מיד כונסין אותו לכיפה אליבא דרבי וי"ל דהתם כיון שהוחזק לעבירה מה לנו להמתין עד שיעבור פעם שלישית אבל הכא חכמים תקנו מעת לעת אם תראה אחר שהוחזקה לראות:

רבי יוחנן אמר טהור משמע הא כתם שאחר שלישי טמא דהיינו כרבי ובשלהי פרק הבא על יבמתו (יבמות דף סד:) אמר ר' יצחק בר' יוסי אמר רבי יוחנן גבי מלה בנה ראשון כו' כרבן שמעון בן גמליאל וי"ל דהתם מסיק דר' יצחק סומקא לאו בר סמכא הוא אי נמי כל הך סוגיא קיימא אברייתא דלעיל דאתא כרבי:

וא״ר גידל א״ר דודאי לאו דוקא קתני ועוד עברו עליה ג׳ עונות דה״ה בעונה קטנה דייה שעתא והיינו דקאמר פעם ראשונה וב׳ דייה שעתא ולראיה אחר שראתה אחר ג׳ עונות ראשונות קרי ראשונה כי משם התחילה למנות עונה זו השניה הבינונית וכן פרש״י ז״ל.

הדר בעיא הסיפא דקתני זימנא אחרינא ועוד עברו עליה ג׳ עונות וראתה הדר חזיא בעונות כלו׳ שראיה זו האחרונה באה אחר עונת א׳ שנמשכת עד לאחר הנץ החמה בתחלת היום ולא עוד דאם הנץ משמע בסמוך ממש ואפי׳ ראיה מועטת לא סגיא שלא תהא נמשכת עד לאחר הנץ החמה ואפ״ה א״ר יהודה דכל הלילה שלה קתני כל הלילה וכל היום וכן דעת הר״ז הלוי ז״ל.

כתם שבין ראשונה לשניה פ׳ ע״כ בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות מיירי וכדקתני לעיל שאפי׳ סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה והיינו דמסייעין לר׳ יוחנן מההיא דר״ש בן יהוצדק דבסמוך אבל תינוקת שהגיע זמנה לראות לד״ה יש להן כתם אפי׳ בראיה ראשונה וכדתניא לעיל בפרקין.

תינוקת זו שלא הגיע זמנה לראות וראתה שלשה פעמים ונעשית ככל הנשים ואח"כ עברו עליה שלש עונות ר"ל תשעים יום וראתה שביארנו שדייה שעתה אם אחר שלש עונות אלו ראתה כוסתות הראשונים משלשים לשלשים הרי זו כתחלת ראיה שסלוק שלש עונות שעברו עליה החזירוה כמי שלא ראתה מעולם וראשונה ושניה דייה שעתה ובשלישית הרי היא ככל הנשים אבל אם עברו עוד עליה שלש עונות פעם שניה וראתה שאף זו דייה שעתה אם לאח"כ בתוך העונות השלישיות ראתה כוסתות הראשונים אין סלוק שלש עונות השלישיות מחזירין אותה כמי שלא ראתה מעולם להיות דייה שעתה כראשונה ושניה אלא ראשונה דייה שעתה ושניה הרי היא ככל הנשים ויש פוסקין שאף בזו דוקא בשלישית:

לענין ביאור זו שנאמר אח"כ בספרים אמר מר פעם ראשונה דייה שעתה אהגיע זמנה קאי כלומר הגיע זמנה לראות שאמרו פעם ראשונה דייה שעתה שניה הרי היא ככל הנשים אתיא כר' דאמר בתרי זימני הויא חזקה ומטמאין אותה בשניה אימא סופא עברו עליו וכו' אתאן לר' אליעזר וכו' דאלו לרבנן אין סלוק עונות כלום אלא בזקנה כמו שכתבנו והעמידוה דר' אליעזר היא ובוסתות סבר לה כר' דרך סוגיא נאמרה ומ"מ אע"פ שאין הלכה כר' בוסתות אלא כרשב"ג דבתלתא זמני הוא דהויא חזקה בזו בשניה מטמאה למפרע כסתם משנתנו ואפילו רשב"ג מודה בה מפני שמאחר שהגיע זמנה כבר נכנסת לחזקתה כאלו התחילה לראות ואע"פ שלא הוחזקה לענין קביעות וסת למציאות דמים מיהא הוחזקה ותרי זימני דידה תלתא נינהו ובפירושי הרבנים וכן בשאר החדושין אתה מוצא בפירושה דרכים אחרים וזו נראית לי שיטה ברורה:

כבר ביארנו שתינוקת שהגיע זמנה לראות כתמה טמאה אפילו לא ראתה עדין ותינוקת שלא הגיע זמנה לראות כתמה טהור מ"מ תינוקת שלא הגיע זמנה שראתה שלש הואיל והוחזקה בדמים כתמה טמא וזהו שאמרו בסוגיא זו כתם שבין ראשונה לשניה דברי הכל טהור ושבין שניה לשלישית לחזקיה כתמה טמא הואיל ואלו ראתה טמאה ולר' יוחנן כתמה טהור הואיל ומ"מ עדין אינה מוחזקת בדמים והלכה כר' יוחנן שהרי ר' שמעון בן יהוצדק נסכם בה עמו לומר שפעם ראשונה ושניה טהור אבל שבין שלישית לרביעית טמא לדברי הכל שהרי הוחזקה והוקבע וסתה אף לרשב"ג ומ"מ גדולי הרבנים סוברים שחזקיה ור' יוחנן אליבא דר' פליגא אבל לרשב"ג אין חוששין לה עד שתראה ארבע ראיות שאין הראשונה מצטרפת שאינה אלא מקרה וכן כתבוה בתוספות וראשון עיקר:

ואף זו שביארנו בהגיע זמנה שכתמה טמא מכאן ולהבא אף בלא ראתה יש חולקין לומר דוקא בראתה פעם אחת הואיל ובשניה תטמא מעת לעת אבל אם לא ראתה כלל לא והביאוה ממה ששאלו כאן לר' יוחנן דמטהר בין שניה לשלישית מה בין זו לבתולה ר"ל הגיע זמנה לראות שדמיה טהורין וכתמה טמא ותמה על עצמך היאך דמיה טהורים והרי לא אמרו אלא דייה שעתה אלא שהם מפרשים שדמיה טהורים דכתמה קאמר כלומר כתמה הואיל ולא ראתה טהור וכתמה אחר שראתה טמא וודאי כתם לאחר השניה בלא הגיע זמן הוי ככתם שאחר הראשונה אחר שהגיע זמנה ותירץ הגיע זמנה שירפה מצוי הואיל וראתה כלל כלומר פתחה מצוי אך זו אין פתחה מצוי ואין זה כלום ומהיכן לך לפרש דמיה כתמה אלא כך הוא מקשה מה בין זה לבתולה שהגיע זמנה שדמיה טהורים פעם ראשונה לענין שדייה שעתה על הדרך שהוא בתינוקת שלא הגיע זמנה לשתי פעמים ואפילו הכי כתמה טמא למכאן ולהבא כראייתה ואף כאן כל שאלו תראה טמאה תיטמא נמי בכתמה ותירץ שהבתולה פתחה מצוי ואף בלא ראתה וגדולי הרבנים פירשוה בענין אחר וכן רוב מפרשים והוא עיקר ולשון שירפה הוא רגילות ראיה ביתר מן הראוי ובהגדת ויקרא רבה בפרשת זאת תהיה אמרו והסיר י"י ממך כל חולי זו שירפא:

תד"ה קחזיא בעונות מאי פרש"י כו' מודה דדיה שעתה בשניות עד שתחזיק או כרבי או כר"ש בן גמליאל ואע"ג דרישא רבי היא סיפא רשב"ג דלרבי כיון דחזאי לסוף עונה כו' עכ"ל וכצ"ל ור"ל דהיכא דלא איתחזקה בדמים קודם הפסקת עונות ראשונות לרבי נמי דיה שעתה בשניות דלית כאן חזקה דבהפסקה קמייתא ודאי חזרה לקדמותה אבל בהך סיפא כיון דהוחזקה בדמים מדמינן לה להגיע זמנה דהשתא בהפסקה תרי זימני איכא חזקה לרבי דשינוי וסת הוא ולא סילוק דמים ובשניות מטמאה מע"ל ולא אתיא סיפא כרבי וק"ל:

בא"ד ולפי' זה הא דתניא זקנה שעברו עליה ג' עונות שניות דיה שעתה אתיא דלא כרבי כו' עכ"ל אע"ג דלגבי תנוקת לא קיימא הך סברא כדאמר רב גידל דשניה נמי דיה שעתה משום דחזרה לקדמותה והכא נמי בעברו עליה עונות שניות ליכא חזקה דבהפסקה ראשונה חזרה לקדמותה וצריכה להתחזק בדמים אבל בזקנה דלא שייך חזרה לקדמותה ודאי דקיימת אף למסקנא הך סברא ובעונות שניות מטמאה מע"ל לפרש"י ודו"ק:

בפרש"י בד"ה א"ר גידל פעם ראשונה היא הראיה הסמוכה להפסקה כו' עכ"ל ופי' דחוק הוא שפי' דהראשונה היא הסמוכה להפסקת ראשונה וכן באידך דרב גידל הראשונה היא הסמוכה להפסקה שניה דל"ל לרב גידל למנקט כלל ההיא ראיה הסמוכה להפסקה דדיה שעתה כיון דלא מיבעיא לן הדר חזיא בעונות מאי אלא על ראיה ראשונה שאחר ראיה הסמוכה להפסקה ולא הל"ל אלא קחזיא בעונות מאי א"ר גידל דיה שעתה גם מלת בעונות אינו מדוקדק דהל"ל הדר קחזיא בעונה דבראיה עונה אחת שאחר ראיה הסמוכה להפסקה קמבעיא ליה ולולי פרש"י נראה לפרש דאליבא דרשב"ג קמבעיא ליה דבוסתות סתם לן תנא כותיה וכדלקמן נמי לגבי קפיצות דנקט ג' כמו שכתבו התוס' שם והך סיפא כרשב"ג מצי אתיא כיון דג' זימני חזיא בהפסקה הויא חזקה דאף בהפסקה ראשונה לא מחזקינן לה בחזרה לקדמותה והכי קמבעיא ליה דקתני אם אחר הפסקה ראשונה עברו עליה עוד ג' עונות שלא ראתה עד אחר עונה שלישית ומבעיא לן אם אותן עונות לא עברו עליה בלא ראיה אלא דקחזיא נמי אחר עונה ראשונה ושניה שאחר ראיה הסמוכה להפסקה ראשונה ובתרוייהו קמבעיא ליה כפרש"י דאם דיינינן ליה בהגיע זמנה משום דהוחזקה רואה בין בראשונה בין בשניה מטמאה מע"ל ואם דיינינן לה בהפסקה ראשונה בחזרה לקדמותה בין בראשונה בין בשניה דיה שעתה עד ראיה עונה שלישית שהיא ראיה רביעית עם הראיה שאחר הפסקה ראשונה דצריכה להתחזק ג' זימני בדמים ובראיה זו הרביעית תטמא מע"ל וקאמר רב גידל דפעם ראשונה ושניה שאחר ראית הפסקה ראשונה דיה שעתה משום דבהפסקה חזרה לקדמותה וצריכה בהן להתחזק שבשלישית תטמא מע"ל וכן תפרש באידך דרב גידל דלרשב"ג קמבעיא ליה שפיר בין בראיה ראשונה בין בשניה שאחרי ראיה הסמוכה להפסקה שניה וקאמר רב גידל דלגבי ראיה ראשונה דיינינן לה בחזרה לקדמותה אף בהפסקה שניה ודיה שעתה ולגבי ראיה שניה דיינינן לה בהגיע זמנה בהפסקה שניה דכולי האי לא אמרינן חזרה לקדמותה והדברים ברורים ודו"ק:

תוס' בד"ה ר"י אמר טהורה משמע הא כתם שאחר שלישית טמא דהיינו כרבי כו' עכ"ל משמע להו דכתם שאחר שלישית טמא מדלא פליג ר"י נמי בכתם שבין שלישית לרביעית והיינו ע"כ משום דסבר כרבי דהא ר"י סבר דכל זמן שלא טימאה כבר מע"ל לא גזרו על כתמה כדקאמר כיון דלא אתחזקה כו' וא"כ לרשב"ג לא גזרו על כתמה אלא עד אחר ראיה רביעית אבל מדפליג ר"י בכתם שבין שניה לשלישית ולא פליג בראיה שלישית גופה דדיה שעתה לאו ראיה דסבר ר"י כרבי דאיכא למימר דנקט כתם שהוא טהור לגמרי וק"ל:

ברש"י ד"ה הדר קחזיא וכו' כיון דהוחזקה רואה קודם הפסקות שלשה עונות ראשונות וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה קחזיא בעונות וכו' מיהו מודה דדיה שעתה בשינוי וסת עד שתתחזק או כרבי או כרשב"ג ואע"ג דרישא רבי היא סיפא רשב"ג היא דלרבי כיון דאי חזיא לסוף עונות וכו' כצ"ל:

בא"ד וכי חזרו ועברו עליה שלשה עונות שניות נמי מטמאה וכו' כצ"ל:

בא"ד דהוי רבותא טפו וכו' אין להוכיח דאפילו ראתה סוף ג' עונות שניות מטמאות מעת לעת וכו' כצ"ל ור"ל מדקתני בברייתא דלעיל ושהגיע זמנה לראות וכו' עברו עליה שלשה עונות וראתה דיה שעתה ולא קתני נמי ועוד עברו עליה כדלעיל וכ"ת דסמוך אדלעיל דאשמועינן גבי לא הגיע זמנה לראות הוה ליה למיתני ועוד עברו עליה וכו' גבי הגיע זמנה והוה ילפינן מיניה ג"כ כמכ"ש לא הגיע זמנה ומתרץ דמצינו למימר וכו':