מתני' האשה:
אם עומדת — מפרש בגמרא:
צרכיהן — מי רגלים:
ר' יוסי מטהר — דהא אפי' באשה גרידתא מטהר דליכא אלא חד ספק ספק בא מן המקור ספק בא ממקום מי רגלים וכ"ש הכא דדלמא מאיש אתו. ובגמרא פרכינן השתא בחד ספק מטהר בתרי ספקי מיבעיא:
גמ' במזנקת — מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקא ולא הדור מי רגלים למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דאוקמה אנפשה הוא ואיכא למימר הדור כאילו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק:
מזנקת — נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתא בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים ומכה יש בה:
דלמא בתר דתמו מיא אתא דם — ממקור ולא מחמת מי רגלים:
וכן אורי ליה לקלא — שם אדם שהוצרך לדבר:
איש ואשה עומדין מאי אמר בה ר' מאיר — דמטמא באשה עומדת הכא איכא ספק ספקא להקל דלמא מאיש אתי ואפילו אם תמצי לומר דמינה אתא דלמא לא הדור מי רגלים למקור וממקום מכה בא:
היא היא — כי היכי דמטמא ר' מאיר באשה לחודה הכי נמי מטמא באיש ואשה עומדין:
בחד ספקא מיבעיא — ולמה ליה לפלוגי ר"מ ברישא לאשמועינן בסיפא ר"מ מטמא דלישתמעו תרוייהו:
דיעבד — כגון שנתעסקה בטהרות אבל לכתחלה אומרין לה אל תתעסקי:
קמ"ל — ממשנה יתירתא דלא אצטריך דאפי' לכתחלה קאמר:
אשה — לחודה יושבת ועושה צרכיה ונמצא דם בספל:
מה לי א"ר שמעון — מי אמרי' כי א"ר שמעון בעומדת דכיון דעומדת אפי' איכא איש בהדה מטמא דכיון דאמר ר"ש חזקת דמים מן האשה אין כאן ספק ספקא אבל יושבת ודאי ממקום מי רגלים אתא ותולה במכה:
איש ואשה יושבין מה לי אמר ר"ש — מי אמרי' כי אמר מתני' בעומדין ואלימא ליה עומדת דאפי' בתרי ספקי מטמא וברייתא נמי דמטמא ר"ש ביושבת משום דליכא איש בהדה אבל הכא דתרתי לקולא יושבת ואיש בהדה לא:
ת"ש — מדקתני' חזקה אלמא לא מספקא דם באיש כלל:
מתני' השאילה חלוקה לנכרית או לנדה — ואחר כך לבשתה היא ומצאה עליה כתם:
הרי זו תולה בה — וטהורה דכיון דנדה היא לא מקלקלה לה מידי ונכרית נמי טמאה ותליא בה. אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחבירתה טהורה ואחר כך לבשתה חבירתה שתיהן טמאות כדקתני שלש נשים כו' דכיון דאי תליא בה מקלקלה לה מאי חזית דמקלקלה לה להך טפי מהך:
של אבן — שאינו מקבל טומאה. וספסל דרישא בשל עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה:
אין מקבל כתמים — כלומר לא גזרו על כתמים. טעמא דרבי נחמיה מפרש בגמרא:
