בוני התלמוד

    מסכת נדה דף מ״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    התם אין לה טומאה בחוץכדפרישית לטמאה בה אין לך בה אלא מה שאמור בה והך הוא דגזור בה רחמנא:

    הכא כי נפיק לבראי תיטמיוכיון דמטמא בחוץ הויא כשאר טומאות דלא מטמאות בלועות:

    הכא נמי כשיצא לחוץלכשיצא לחוץ מטמא אותה אם נעקר קודם טבילה ואם טבלה טהורה כל זמן שהוא שם ולכשיצא ויגע בה יטמאנה:

    מאי למימראהא דם טמא הוא דקודם טבילה נעקר:

    שמעתיןדרבי זירא דהוה קשיא לן טומאה בלועה היא:

    איפריקדלכשיצא לחוץ הוא דקאמר. והשתא לא מתוקמא ברייתא דקתני יולדת מטמאה בבית החיצון כדרבי זירא דהא לרבי זירא לא מטמיא עד השתא שיצא והדרא קושיא לדוכתין:

    בלידה יבישתאדליכא לא נדה ולא זיבה:

    אי ביבשתא מאי מטמיא בפנים איכא:

    כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדורואוליד וקאמר דאע"ג דאכתי ראשו בפנים הוא דהיינו בבית החיצון הוי כילוד וטמאה לידה וכרב אושעיא דאמר חוץ לפרוזדור ולד הוי:

    דאמר רב אושעיאבפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) אהא דתנן אשה שמת עוברה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד והוינן בה חיה אמאי טמאה טומאה בלועה היא ואמר רב אושעיא הך טומאת חיה מדרבנן גזרה שמא יוציא ולד את ראשו חוץ לפרוזדור ותגע בו דמכי נפק הוה ליה ילוד ולא הוי בלועה וטמא מדאורייתא משום נוגע במת. אלמא חוץ לפרוזדור ילוד הוא הילכך לענין לטמא את אמו טומאת לידה נמי ילוד הוא:

    וכי ההוא דאתא כו'כלומר מדרבא נמי שמעינן דראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד:

    ס"דכלומר אפשר שאין זה האיש יודע שמילה בשבת מותרת אלא ודאי דבר ספק אירע בו:

    דצויץשמעתי את הולד צועק בתוך המעיים מבעוד יום של ערב שבת:

    טומאה בלועה לא מטמאהדהרי היא כמי שאינה ואין בה לא מגע ולא משא וטהורה אשה זו:

    ואי אמרת בית הסתרים הויכשאר בית הקמטים טומאה לא בטלה ונהי דבמגע לא מטמיא דלא מטמא בית הסתרים בנגיעה במשא מיהא מטמאה וטמאה אשה זו שהרי נושאת את הנבלה:

    מקום נבלת עוף טהורבית הבליעה של אדם שאין לנבלת עוף טהור טומאה אלא שם:

    שתחב לו חבירודאי תחב הוא לעצמו איטמי ליה במגע:

    בהבגדים טמאים בבית הבליעה ולא באחרת:

    קומטוכגון בין אציליו או שאר קמטים פרונצ"ש בלע"ז:

    נדה 42 עמוד ב

    1התם אין לה טומאה בחוץ, הכא כי נפיק לבראי ליטמי! הכא נמי כשיצא לחוץ.

    2אי יצא לחוץ מאי למימרא? מהו דתימא: מגו דמהני טבילה לדם דאיכא גואי, תהני נמי להאי קמ"ל׃

    3שמעתין איפריק, אלא יולדת: אי בימי נדה נדה, אי בימי זיבה זיבה.

    4הכא במאי עסקינן? בלידה יבשתא. לידה יבשתא, מאי מטמא בפנים כבחוץ איכא?

    5כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור, וכדרב אושעיא, דאמר רב אושעיא: גזרה שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור.

    6וכי ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מהו לממהל בשבתא? אמר ליה: שפיר דמי. בתר דנפק, אמר רבא: ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא?! אזל בתריה, אמר ליה: אימא לי איזי, גופא דעובדא היכי הוה?

    7אמר ליה: שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא, ולא אתיליד עד שבתא. אמר ליה: האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא, והוי מילה שלא בזמנה, וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת.

    8איבעיא להו: אותו מקום של אשה, בלוע הוי או בית הסתרים הוי?

    9למאי נפקא מינה כגון שתחבה לה חבירתה כזית נבלה באותו מקום. אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מטמאה, ואי אמרת בית הסתרים הוי נהי דבמגע לא מטמיא, במשא מיהא מטמיא!

    10אביי אמר: בלוע הוי, רבא אמר: בית הסתרים הוי. אמר רבא: מנא אמינא לה? דתניא: ״אלא מפני שטומאת בית הסתרים היא״.

    11וטומאת בית הסתרים לא מטמאה, אלא שגזרת הכתוב היא.

    12ואביי, חדא ועוד קאמר: חדא, דטומאה בלועה היא; ועוד, אפילו אם תמצי לומר טומאת בית הסתרים היא אינה מטמאה, אלא שגזרת הכתוב היא.

    13איבעיא להו: מקום נבלת עוף טהור בלוע הוי, או בית הסתרים הוי?

    14למאי נפקא מינה? כגון שתחב לו חבירו כזית נבלה לתוך פיו. אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מטמיא, (אלא אי) אמרת בית הסתרים הוי נהי נמי דבמגע לא מטמא, במשא מיהא מטמא.

    15אביי אמר: בלוע הוי, ורבא אמר: בית הסתרים הוי. אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים אבית הבליעה? ת"ל (ויקרא כב, ח) ״נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה״.

    16מי שאין לה טומאה אלא אכילתה יצתה זו שטמאה קודם שיאכלנה.

    17ותיתי בק"ו מנבלת עוף טהור, ומה נבלת עוף טהור שאין לה טומאה בחוץ יש לה טומאה בפנים, זו שיש לה טומאה בחוץ אינו דין שיש לה טומאה בפנים?

    18אמר קרא: ״בה״ בה ולא באחרת.

    19אם כן, מה תלמוד לומר (ויקרא יא ) ״והאוכל״?

    20ליתן שיעור לנוגע ולנושא, כאוכל מה אוכל בכזית, אף נוגע ונושא בכזית.

    21אמר רבא: שרץ בקומטו טהור, נבלה בקומטו טמא.

    22שרץ בקומטו, טהור שרץ בנגיעה הוא דמטמא, ובית הסתרים לאו בר מגע הוא. נבלה בקומטו, טמא נהי דבמגע לא מטמא, במשא מיהא מטמא.

    23שרץ בקומטו, והכניסו לאויר התנור טמא. פשיטא! מהו דתימא: ״תוכו״ אמר רחמנא,׃

    תוספות

    שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדוראבל בפרוזדור עצמו טהורה דלא חשוב כבחוץ ואם תאמר והא אמר לעיל בפ"ק (נדה דף יז:) דם הנמצא בפרוזדור ספקו טמא ויש לומר התם ספקו טמא כשיצא לחוץ ועוד יש לחלק בין (דם) לידה לדם נדה וא"ת דבריש בהמה המקשה (חולין דף סח.) ובפרק יש בכור (בכורות דף מו:) עביד צריכותא הא דתניא דראשו כילוד באדם ובבהמה דאי תנא בהמה משום דלית לה פרוזדור אבל אשה דאית לה פרוזדור אימא לא ומאי נפקא מינה במאי דאית לה פרוזדור כיון דבעינן שיוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור כדמשמע הכא ויש לומר דפרוזדור דהתם לא הוי כי האי דהכא דהתם קרי פרוזדור לעובי הירכים שמתכסה בהן ראשו של ולד וה"א דלא חשיב כילוד וכן פירש שם בקונטרס:

    וכדרב אושעיא כו'דיצא ראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד ומלתיה דרב אושעיא איתמר אהא דפריך בבהמה המקשה (חולין עב. ושם) גבי אשה שמת עוברה בתוך מעיה ונגעה חיה בעובר טמאה ואמאי טמאה הא טומאה בלועה היא ומשני רב אושעיא כו' תימה אמאי נקט ראשו למשום דהוי כילוד כדמשמע הכא אפילו הוציא ידו נמי טמאה החיה שנגעה בו או הסיטתו דהא תו לאו טומאה בלועה היא ויש לומר דגזרת הכתוב הוא דלא מטמא עד שיהא כילוד כדדריש התם רבי ישמעאל על פני השדה להוציא עובר שבמעי אמו והשתא ניחא דבעי התם מאי טעמא דרבי ישמעאל אע"פ שטעמו פשוט דהא טומאה בלועה היא אלא קים ליה דמטהר עד שיצא כל כך דמקרי לידה:

    יצתה זו שטמאה כו'לאו מיעוטא הוא דא"כ מאי קאמר דתיתי בק"ו אלא יצתה זו היינו שאינו בכלל פסוק זה וא"ת ומאי יתרץ רבא מן הברייתא וי"ל דמיירי כגון שבית הבליעה רחב כ"כ שלא יסיט נבלה שתחב לו חבירו:

    מה ת"ל והאוכל ליתן שיעור אכילה לנוגע ולנושאתימה כיון דבאכילה כתיב כבוס בגדים ובנוגע לא כתיב לית לן לאוקמא שיעור אכילה לנוגע אלא בנושא דכתיב ביה כבוס בגדים כדאשכחן לעיל בפ"ק (דף ט.) ובפ"ק דיומא (נדה דף יד.) דאמר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו היינו נושא ואפקה רחמנא בלשון הזאה ליתן שיעור הזאה כנושא ולא כנוגע משום דלא כתיב ביה כבוס בגדים ויש לומר דהתם לא כתיב נושא בהדיא אבל הכא אי לא קאי והאוכל אלא אנושא גרידא א"כ לא נכתוב נושא וממילא נימא דמאי אוכל נושא כמו התם דלא כתיב נושא ואמרינן מאי מזה נושא ומיהו תימה כבוס בגדים דכתב רחמנא באוכל למה לי וכ"ת דאי לא הוה כתיב ביה כבוס בגדים הוה מוקמינן ליה בנוגע ולא בנושא דבעי כבוס בגדים א"כ לא לכתוב נוגע כלל ושמא לשום דרשא איצטריך ואם תאמר דבפרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) מפיק טומאה בלועה מהאי קרא דוהאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה והשתא הא דקאמר הכא האי אוכל לא אכילה ממש הוא אלא ליתן שיעור אכילה לנוגע ולנושא ויש לומר דהתם מפיק משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    וכדרב הושעיא דאמר רב הושעיא גזירה שמא יוציא ראשון חוץ לפרוזדור וכההוא דאתא לקמיה דרבא. לא ידעתי למה הוצרכו להביא הא דרב הושעיא כלל דדי להם בההוא דרבא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף מ״ב עמוד ב׳

    מסכת נדה דף מ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־426 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    התם אין לה טומאה בחוץ כדפרישית לטמאה בה אין לך בה אלא מה שאמור בה והך הוא דגזור בה רחמנא:

    הכא כי נפיק לבראי תיטמי וכיון דמטמא בחוץ הויא כשאר טומאות דלא מטמאות בלועות:

    הכא נמי כשיצא לחוץ לכשיצא לחוץ מטמא אותה אם נעקר קודם טבילה ואם טבלה טהורה כל זמן שהוא שם ולכשיצא ויגע בה יטמאנה:

    מאי למימרא הא דם טמא הוא דקודם טבילה נעקר:

    שמעתין דרבי זירא דהוה קשיא לן טומאה בלועה היא:

    איפריק דלכשיצא לחוץ הוא דקאמר. והשתא לא מתוקמא ברייתא דקתני יולדת מטמאה בבית החיצון כדרבי זירא דהא לרבי זירא לא מטמיא עד השתא שיצא והדרא קושיא לדוכתין:

    בלידה יבישתא דליכא לא נדה ולא זיבה:

    אי ביבשתא מאי מטמיא בפנים איכא:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 42b · Sefaria

    תוספות

    שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור אבל בפרוזדור עצמו טהורה דלא חשוב כבחוץ ואם תאמר והא אמר לעיל בפ"ק (נדה דף יז:) דם הנמצא בפרוזדור ספקו טמא ויש לומר התם ספקו טמא כשיצא לחוץ ועוד יש לחלק בין (דם) לידה לדם נדה וא"ת דבריש בהמה המקשה (חולין דף סח.) ובפרק יש בכור (בכורות דף מו:) עביד צריכותא הא דתניא דראשו כילוד באדם ובבהמה דאי תנא בהמה משום דלית לה פרוזדור אבל אשה דאית לה פרוזדור אימא לא ומאי נפקא מינה במאי דאית לה פרוזדור כיון דבעינן שיוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור כדמשמע הכא ויש לומר דפרוזדור דהתם לא הוי כי האי דהכא דהתם קרי פרוזדור לעובי הירכים שמתכסה בהן ראשו של ולד וה"א דלא חשיב כילוד וכן פירש שם בקונטרס:

    וכדרב אושעיא כו' דיצא ראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד ומלתיה דרב אושעיא איתמר אהא דפריך בבהמה המקשה (חולין עב. ושם) גבי אשה שמת עוברה בתוך מעיה ונגעה חיה בעובר טמאה ואמאי טמאה הא טומאה בלועה היא ומשני רב אושעיא כו' תימה אמאי נקט ראשו למשום דהוי כילוד כדמשמע הכא אפילו הוציא ידו נמי טמאה החיה שנגעה בו או הסיטתו דהא תו לאו טומאה בלועה היא ויש לומר דגזרת הכתוב הוא דלא מטמא עד שיהא כילוד כדדריש התם רבי ישמעאל על פני השדה להוציא עובר שבמעי אמו והשתא ניחא דבעי התם מאי טעמא דרבי ישמעאל אע"פ שטעמו פשוט דהא טומאה בלועה היא אלא קים ליה דמטהר עד שיצא כל כך דמקרי לידה:

    יצתה זו שטמאה כו' לאו מיעוטא הוא דא"כ מאי קאמר דתיתי בק"ו אלא יצתה זו היינו שאינו בכלל פסוק זה וא"ת ומאי יתרץ רבא מן הברייתא וי"ל דמיירי כגון שבית הבליעה רחב כ"כ שלא יסיט נבלה שתחב לו חבירו:

    מה ת"ל והאוכל ליתן שיעור אכילה לנוגע ולנושא תימה כיון דבאכילה כתיב כבוס בגדים ובנוגע לא כתיב לית לן לאוקמא שיעור אכילה לנוגע אלא בנושא דכתיב ביה כבוס בגדים כדאשכחן לעיל בפ"ק (דף ט.) ובפ"ק דיומא (נדה דף יד.) דאמר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו היינו נושא ואפקה רחמנא בלשון הזאה ליתן שיעור הזאה כנושא ולא כנוגע משום דלא כתיב ביה כבוס בגדים ויש לומר דהתם לא כתיב נושא בהדיא אבל הכא אי לא קאי והאוכל אלא אנושא גרידא א"כ לא נכתוב נושא וממילא נימא דמאי אוכל נושא כמו התם דלא כתיב נושא ואמרינן מאי מזה נושא ומיהו תימה כבוס בגדים דכתב רחמנא באוכל למה לי וכ"ת דאי לא הוה כתיב ביה כבוס בגדים הוה מוקמינן ליה בנוגע ולא בנושא דבעי כבוס בגדים א"כ לא לכתוב נוגע כלל ושמא לשום דרשא איצטריך ואם תאמר דבפרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) מפיק טומאה בלועה מהאי קרא דוהאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה והשתא הא דקאמר הכא האי אוכל לא אכילה ממש הוא אלא ליתן שיעור אכילה לנוגע ולנושא ויש לומר דהתם מפיק משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו:

    Tosafot on Niddah 42b · Sefaria

    רשב"א

    וכדרב הושעיא דאמר רב הושעיא גזירה שמא יוציא ראשון חוץ לפרוזדור וכההוא דאתא לקמיה דרבא. לא ידעתי למה הוצרכו להביא הא דרב הושעיא כלל דדי להם בההוא דרבא.

    Rashba on Niddah 42b · Sefaria

    ריטב"א

    הכא נמי כשיצא לחוץ פי׳ והא דאמרינן לקמן עשוה כנבלת עוף טהור לאו לגמרי אלא לומר שדנו אותה כאלו היא בגלוי לענין דלא מהני לה טבליה כי היכי דמהני לדם בגואי וכדמפר׳ ואזיל וא״ת ולמאי דקס״ד מעיקרא מאי האי דקאמר עשאוה כנבלת עוף טהור דהא מקום נבלת עוף טהור לרבא בית הסתרים הוא שראוי לטמא במשא וי״ל דסוגין דמפרש לקמן שלא נחלק רבא אלא בתחילת בית הבליעה אתיא הא אפי׳ לרבא דמיירי בסוף בית הבליעה שהוא בלוע אף לרבא.

    כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור פי׳ שהוציא לחוץ דהיינו פרוזדור מדקתני ליה גבי דם נדה וגבי זבה דמיירי בהכי.

    וכדרב הושעיא איתא בפ׳ בהמה המקשה גבי הא דתנן האשה שמתה ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת ז׳ והאשה טהורה עד שיצא הולד והוינן בה חיה אמאי טמאה כנגועה במת דהא טומאה בלועה היא שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואפקא רב הושעיא גזירה שמא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור דהוי כילוד דכי נגעה בו טמא.

    וכההיא דאתא לקמי׳ דרבא וכו' והא דמייתי דרב הושעיא ודרבא תרוייהו אצטריכי אצטריך דר׳ הושעיא משום גזירה שגזרו בפנים כבחוץ ואצטריך דרבא לאשמועינן דכל היכי דנפיק ראשו לחוץ דהוי כילוד מטמא אפי׳ מה שבפנים כאלו היה בחוץ ולפי׳ גזרו בו בשלא יצא לחוץ כלל גזירת פנים אטו חוץ שאם אין הדין לטמא אלא מה שיצא לחוץ היאך גזרו בזו שלא יצא לחוץ כלל אלא ודאי כדאמרן כן נ״ל.

    וכל מילה שאין בזמנה אין מחללין עליה את השבת ואפי׳ ספק בין השמשות נמי כדאיתא בפ׳ ר׳ אליעזר וסומכין ע״פ הנשים ואפילו להקל ולחלל את השבת דעד א׳ נאמן באיסורין וכן המנהג ומיהו צריך שיעידו שנולד בלילה ברור וליציאת ראש חוץ לפרוזדור קודם לכן לא חיישינן מסתמא.

    מקום נבלת העוף וכו׳ יש שפירשו דמודה רבא בסוף בית הבליעה ולא נחלק אלא בתחילתו ואביי מסתייע מברייתא דבסמוך משום דמשמע ליה דמסתמא קתני בכל בית הבליעה ורבא לא חש לה דמשמע ליה דההיא בסוף בית הבליעה מיירי ולפי׳ זה לית הלכתא כאביי אבל לדברי המפרשים דבכל בית הבליעה פליג רבא הלכתא כאביי ואע״ג דליכא ביע״ל קג״ם לא נאמר בכלל ההוא אלא היכא דליכא מתניתא כאביי ואע״ג דפשוטא דסוגיין משמע כי האי פירושא טפי ומסתבר כפי׳ קמא.

    תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו קמ״ל פי׳ קמ״ל דבכי הא אפי׳ תוך תוכו וטעמא כדאמרינן בשמעתא קמייתא דזבחים דמינו מחריב בו ושאינו מינו אינו מחריב בו וכתוכו חשוב ועשאוה כמחיצה שאינה חוששת או בשורת הפקוחה וכדאיתא התם ואעפ״י שאמרו שאפי׳ כלי שטף מציל התם נמי דשם כלי הוא מינו חשיב להחריב בו ואעפ״י שהוא עצמו אין לו תוך.

    Ritva on Niddah 42b · Sefaria

    מאירי

    האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה בפנים ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה ולא מן הדין שהרי טומאה בלועה היא אלא שחכמים גזרו בה שמא הוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור ואין החיה מרגשת אבל האשה טהורה שהרי טומאה בלועה היא וגזירה שהזכרנו אין כאן שמרגשת היא בנדנודו וכבר ביארנוה ברביעי של חלין:

    כבר ביארנו למעלה שכל שהתינוקת יושבת ונראית גלוי הוא אצל השרץ ר"ל שאינו קרוי טומאת בית הסתרים א"כ מה ששאלו כאן באותו מקום הוא קרוי בלוע להיות טומאה שבו נקראת טומאה בלועה אם בית הסתרים פירושו בבית החיצון ולענין פסק טומאת בית הסתרים הוא ואם תחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום שנמצאת היא שלא נגעה ולא נטמאת בנגיעתה ומעתה אינה מיטמאת בה מתורת מגע ומ"מ מיטמאת היא מתורת משא אם הלכה ונשאת עמה ואלו היתה טומאה בלועה לא נטמאת אף במשא הא אם תחבה היא עצמה נטמאת במגעה ואפילו תחבה בפשוטי כלי עץ מ"מ ניטמאת במשא שהנושא את הנבלה אף בפשוטי כלי עץ טמא:

    אף מקום נבלת עוף טהור ר"ל בית הבליעה טומאת בית הסתרים הוא ואם תחב לו חבירו כזית נבלת בהמה לשם לא נטמא במגעה אא"כ הוא הולך ונשאת עמו וכן הדין תוך החוטם ושאר הסתרים או הקמטים שבאדם שעשויים לגלות לפעמים ואלו היא כבלועה לא היה מטמא אף במשא הא כל שמבית הבליעה ולפנים מלמעלה או מלמטה כל שהוא במקור או הימנו ולפנים שאינו עשוי לגלות נקרא בלוע וטהור לגמרי:

    טומאת נבלה שיעורה בכזית למגעה ולמשאה ונבלת בהמה וחיה אין לה טומאת פנים לענין מגע כמו שביארנו ויש לה טומאת חוץ ונבלת עוף טהור אין לה טומאת חוץ אלא בבית הבליעה וכל אחת כטומאתה מטמאה בגדים:

    השרץ טומאתו במגע ולא במשא והנבלה מטמאה במגע ובמשא מעתה היה השרץ בקומטו של טהור ר"ל בית הסתרים שלו טהור לגמרי שהרי טומאת מגע אינה בבית הסתרים וטומאת משא אינה בשרץ אבל נבלה בקומטין מטמאתו מיהא במשא:

    השרץ מטמא כלי חרס באוירו ואם היה שרץ בקומטו והכניסו לתוך התנור ניטמא התנור ואין אומרין תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו אלא אף תוך תוכו בכלל תוכו הוא לענין זה ולא אמרו תוכו ולא תוך תוכו אלא בשני כלים זה לפנים מזה ומחיצות הפנימי גבוהות משל חיצון והשרץ בתוך הפנימי שהחיצון טהור וכן כלי שפיו למעלה מן התנור ושרץ בתוכו שהתנור טהור:

    Meiri on Niddah 42b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה וכרב אושעיא כו' תימה כו' אפילו הוציא ידו נמי טמאה החיה שנגעה בו כו' עכ"ל וכלשון הזה כתבו התוספות ג"כ בפרק בהמה המקשה וז"ל אפילו הוציא ידו חוץ לפרוזדור נמי נטמאה החיה שנגעה בו כו' עכ"ל ולפי מה שפרש"י בשמעתין דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור בבית החיצון דאכתי ראשו בפנים אין מקום לקושייתם דמש"ה נקט ראשו דהוה כילוד אבל בהוציא ידו חוץ לפרוזדור דאכתי ידו בפנים בבית החיצון לא נטמאה החיה במגע אפי' לרבא דטומאת בית הסתרים הוא ולאביי בהיסט נמי לא מטמא דטומאה בלועה היא וע"כ הנראה דכל דבריהם אלו הם בעצמם דבריהם בפרק המקשה ולפי שיטתם שם בר"פ המקשה ובר"פ יש בכור דפרוזדור דשמעתין הוא בית החיצון דהשתא יצא ראשו חוץ לפרוזדור היינו יצא ראשו חוץ לבית החיצון דתו לא הויא טומאה בלועה וה"ק בשמעתין כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור דבהכי מיירי דמטמא בפנים כבחוץ דהולד מטמא בפנים דהיינו בבית החיצון אף אם לא יצא אלא ראשו וכולו מבפנים בבית החיצון מיהו מ"ש התוספות בסמוך בד"ה שהוציא ולד כו' וי"ל דהתם ספקו טמא אשיצא לחוץ א"א להולמו אלא לפי שיטת רש"י ותו לא מידי ודו"ק:

    בד"ה יצתה זו שטומאה כו' וא"ת ומאי יתורץ רבא מן הברייתא וי"ל כו' עכ"ל ועיין עוד על דבריהם אלו בפרק בהמה המקשה בתוספות שם אבל הרא"ם כתב בזה לרבא אע"ג דבית הסתרים הוא ומטמא במשא גזירת הכתוב הוא בנבלת בהמה דלא תטמא באכילתה כו' אע"פ שהוא נושא אותה בתוך בליעתו עכ"ל נעלם ממנו דברי התוספות גם שמעתין מוכחת דלרבא מטמאה במשא דקאמר למאי נפקא מינה כגון שתחב לו חבירו כזית נבלה כו' ואהא פליגי אביי אמר בלוע הוא ולא מטמא אפילו במשא ורבא אמר בית הסתרים הוא ומטמא במשא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 42b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' כולכם ברוקא חדא תפיתו וכו' נראה דקאמר ליה הכי ר"ל כולכם חשבתם לי רואה הויא בלי שום טעם וראיה לדבר ולכך א"ל אביי שפיר אמרי לך וכו' ר"ל דשפיר אית ליה ראיה לדבר דמדקאמר ר"ש דיה כבועלה היה לו לומר דאינה מטמאה מבפנים מטעם דאינה ראיה אלא ודאי לא פליג ארבנן אלא מטעם דיה כבועלה כגון לענין לטמא מבפנים אבל לענין לסתור ולטמא בכל שהוא מודה:

    ברש"י ד"ה כולכם ברוקא חדא תפיתו כולכם שמעתם שמיעה אחת כצ"ל:

    ד"ה טומאה בלועה היא וכו' ולא דמי לכל הנשים כו' דהתם משום ראיה היא כו' כצ"ל:

    שם דאי משום ראיה מאתמול איעקר וכו' ר"ל דאי חשבת ליה ראיה ע"כ צ"ל דמאתמול איעקר דאי לא איעקר עד השתא בד' ימי טומאה לא חשיב תו ראיה דאינה מטמאה כ"א טומאת מגע אלא על כרחך אם באתה למחשבה כראיה היינו מטעם כי איעקר מאתמול וראיה דאתמול לא מהני ליה להאידנא וכו':

    בתוס' ד"ה אמאי טומאה בלועה היא וכו' וי"ל דמיירי כשנעקר הדם מן המקור כו'. ר"ל דשם גם רבא מודה דהויא בלועה אבל מ"מ י"ל דמנ"ל לרבי ירמיה דרבי זירא איירי כשנעקר הדם מן המקור ולא יצא לבית החיצון דפריך ליה בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא דלמא אימא לך דלרבי זירא איירי כשיצא הדם לבית החיצון דלא הוי בלועה לרבא וי"ל דרבי ירמיה דייק לה מדקאמר רבי זירא לישנא ונעקר ממנה דם וכו' משמע אפילו היכא דלא יצא לבית החיצון אלא שנעקר מן המקור אפ"ה בירידה טמאה ולכך פריך אמאי טמאה טומאה בלועה היא:

    בא"ד ומיהו עשאוה כנבלת עוף טהור משמע דסבר כאביי כו' ר"ל דקאמר מש"ה טמאו בדם אשה אף במקום בלועה משום דאשכחן נמי בנבלת עוף טהור דמטמאה במקום בלועה מכלל דס"ל דמקום נבלת עוף טהור בלועה הוא ורבא ס"ל לקמן דבית הסתרים הוי ש"מ דכאביי ס"ל לרבי זירא:

    Maharam on Niddah 42b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף מ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־426 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״התם אין לה טומאה בחוץ, הכא כי…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״אי יצא לחוץ מאי למימרא? מהו דתימא:…״

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״שמעתין איפריק, אלא יולדת: אי בימי נדה…״

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״הכא במאי עסקינן? בלידה יבשתא. לידה יבשתא,…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור, וכדרב…״

      חכמים: רב אושעיא.

    6. קטע 637 מילים

      נפתחת ב״וכי ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר ליה:…״

      חכמים: רבא.

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי…״

    8. קטע 812 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: אותו מקום של אשה, בלוע…״

    9. קטע 931 מילים

      נפתחת ב״למאי נפקא מינה כגון שתחבה לה חבירתה…״

    10. קטע 1021 מילים

      נפתחת ב״אביי אמר: בלוע הוי, רבא אמר: בית…״

      חכמים: אביי, רבא.

    11. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״וטומאת בית הסתרים לא מטמאה, אלא שגזרת…״

    12. קטע 1223 מילים

      נפתחת ב״ואביי, חדא ועוד קאמר: חדא, דטומאה בלועה…״

      חכמים: אביי.

    13. קטע 1312 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: מקום נבלת עוף טהור בלוע…״

    14. קטע 1433 מילים

      נפתחת ב״למאי נפקא מינה? כגון שתחב לו חבירו…״

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״אביי אמר: בלוע הוי, ורבא אמר: בית…״

      חכמים: אביי, רבא.

    16. קטע 1611 מילים

      נפתחת ב״מי שאין לה טומאה אלא אכילתה יצתה…״

    17. קטע 1728 מילים

      נפתחת ב״ותיתי בק"ו מנבלת עוף טהור, ומה נבלת…״

    18. קטע 186 מילים

      נפתחת ב״אמר קרא: ״בה״ בה ולא באחרת.…״

    19. קטע 199 מילים

      נפתחת ב״אם כן, מה תלמוד לומר (ויקרא יא…״

    20. קטע 2012 מילים

      נפתחת ב״ליתן שיעור לנוגע ולנושא, כאוכל מה אוכל…״

    21. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: שרץ בקומטו טהור, נבלה בקומטו…״

      חכמים: רבא.

    22. קטע 2223 מילים

      נפתחת ב״שרץ בקומטו, טהור שרץ בנגיעה הוא דמטמא,…״

    23. קטע 2312 מילים

      נפתחת ב״שרץ בקומטו, והכניסו לאויר התנור טמא. פשיטא!…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף מ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026