התם אין לה טומאה בחוץ — כדפרישית לטמאה בה אין לך בה אלא מה שאמור בה והך הוא דגזור בה רחמנא:
הכא כי נפיק לבראי תיטמי — וכיון דמטמא בחוץ הויא כשאר טומאות דלא מטמאות בלועות:
הכא נמי כשיצא לחוץ — לכשיצא לחוץ מטמא אותה אם נעקר קודם טבילה ואם טבלה טהורה כל זמן שהוא שם ולכשיצא ויגע בה יטמאנה:
מאי למימרא — הא דם טמא הוא דקודם טבילה נעקר:
שמעתין — דרבי זירא דהוה קשיא לן טומאה בלועה היא:
איפריק — דלכשיצא לחוץ הוא דקאמר. והשתא לא מתוקמא ברייתא דקתני יולדת מטמאה בבית החיצון כדרבי זירא דהא לרבי זירא לא מטמיא עד השתא שיצא והדרא קושיא לדוכתין:
בלידה יבישתא — דליכא לא נדה ולא זיבה:
אי ביבשתא מאי מטמיא בפנים איכא:
כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור — ואוליד וקאמר דאע"ג דאכתי ראשו בפנים הוא דהיינו בבית החיצון הוי כילוד וטמאה לידה וכרב אושעיא דאמר חוץ לפרוזדור ולד הוי:
דאמר רב אושעיא — בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) אהא דתנן אשה שמת עוברה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד והוינן בה חיה אמאי טמאה טומאה בלועה היא ואמר רב אושעיא הך טומאת חיה מדרבנן גזרה שמא יוציא ולד את ראשו חוץ לפרוזדור ותגע בו דמכי נפק הוה ליה ילוד ולא הוי בלועה וטמא מדאורייתא משום נוגע במת. אלמא חוץ לפרוזדור ילוד הוא הילכך לענין לטמא את אמו טומאת לידה נמי ילוד הוא:
וכי ההוא דאתא כו' — כלומר מדרבא נמי שמעינן דראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד:
ס"ד — כלומר אפשר שאין זה האיש יודע שמילה בשבת מותרת אלא ודאי דבר ספק אירע בו:
דצויץ — שמעתי את הולד צועק בתוך המעיים מבעוד יום של ערב שבת:
טומאה בלועה לא מטמאה — דהרי היא כמי שאינה ואין בה לא מגע ולא משא וטהורה אשה זו:
ואי אמרת בית הסתרים הוי — כשאר בית הקמטים טומאה לא בטלה ונהי דבמגע לא מטמיא דלא מטמא בית הסתרים בנגיעה במשא מיהא מטמאה וטמאה אשה זו שהרי נושאת את הנבלה:
מקום נבלת עוף טהור — בית הבליעה של אדם שאין לנבלת עוף טהור טומאה אלא שם:
שתחב לו חבירו — דאי תחב הוא לעצמו איטמי ליה במגע:
בה — בגדים טמאים בבית הבליעה ולא באחרת:
קומטו — כגון בין אציליו או שאר קמטים פרונצ"ש בלע"ז:
