בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ט״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גמ' מגונהטעמא מפרש לקמן:

    שמא תראהבביאה ראשונה ויעמידוהו כותלי בית הרחם וכיון דלא מצריכיתו בדיקה בין תשמיש לתשמיש כי הדר משמש תחפנה שכבת זרע בביאה שניה וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון לא מינכר למחר ונהי נמי דלדידן משמשא לאחר קינוח ואע"ג דלא ידעינן עד למחר מיהו בעינן מוכיחה קיים דאי לאו הכי מה הועילו חכמים בתקנתם:

    עד שהרוק בתוך הפה כו'רוק דם. פה אותו מקום. כלומר אפילו כשהיתה בודקת לאחר תשמיש שמא ראתה טפה כחרדל וחפתה שכבת זרע באותה ביאה עצמה:

    הארכתהחמרת:

    בעל נפשחסיד:

    לא יבעול וישנהבלא בדיקה בינתים דאפילו ב"ה מצרכי בדיקה לסוף תשמיש אלמא חיישינן לשמא ראתה דם מחמת תשמיש אלמא מי שהוא ירא ופורש מספק איסור לא יבעול וישנה:

    בד"אדבעיא בדיקה:

    בדקה בעדבלילה לפני תשמיש:

    ואע"ג דלא ידעהדהא לב"ה עד למחר לא בדקה ואפי' לב"ש נמי אם יש לה ב' עדים לכל תשמיש משמשת בלא נר אף ע"ג דלא ידעה אי איכא דם בעדים של תשמיש ראשון:

    זו מוכיחה קייםהרי העד לפנינו ולמחר תראה בו ומהני לה לטהרות דכי אצרכוה רבנן לשמש בעדים משום טהרות הוא וגם אם ימצא דם באותו שלפני תשמיש תביא חטאת כפרתה:

    וזושאבד עדה אין מוכיחה קיים ואי אמרת תשמש מה תקנת חכמים יש כאן דהרי היא כמו שלא בדקה:

    בוזה דרכיותשמיש כמו (משלי ל, יט) דרך גבר בעלמה. והמשמש ביום בא לידי בזיון שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו:

    הכל בידי שמיםכל מדותיו וקורותיו של אדם באין לו בגזרת מלך חוץ מזו:

    כי אם ליראהדבר זה לבדו הוא שואל ממך לפי שהכל בידו וזה בידך:

    מאי הורה גברמדסמך הריון ללילה ש"מ למדרש הכי לילה ניתן להריון ולא יום מדאסמכיה קרא שמעינן לדר' יוחנן ומגופה דקרא שמעינן להא דר' חנינא בר פפא:

    מיבעי ליה כו'והיינו בוזה דרכיו שמגנה עצמו שמלעיזין עליו בני המדינה במנהגו:

    שרתלמיד חכם:

    הנרגלרגיל:

    נרגןמרבה דברים:

    ואמרי לה נרגזבזעם דנראה כנבל ומשתכר:

    והמושיב שבתלתלמידים במרומי קרת אחת שנראה מגסי הרוח ועוד שמפסיקין אותן עוברי דרכים:

    ואפילו לביתודלמא עבדי מידי דצניעותא:

    נדה 16 עמוד ב

    גמ׳ · גמרא

    1ת"ר אע"פ שאמרו המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה, בש"א צריכה שני עדים על כל תשמיש, או תשמש לאור הנר. ובה"א דיה בשני עדים כל הלילה.

    ברייתא

    2תניא: אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם, ליחוש שמא תראה טיפת דם כחרדל בביאה ראשונה, ותחפנה שכבת זרע בביאה שניה.

    3א"ל ב"ה אף לדבריכם, ליחוש עד שהרוק בתוך הפה, שמא נימוק והולך לו.

    4אמרו להם: לפי שאינו דומה נימוק פעם אחת, לנימוק שתי פעמים.

    ברייתא

    5תניא, א"ר יהושע: רואה אני את דברי ב"ש אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה הארכת עלינו! אמר להם: מוטב שאאריך עליכם בעוה"ז כדי שיאריכו ימיכם לעוה"ב׃

    6אמר ר' זירא: מדברי כולם נלמד, בעל נפש לא יבעול וישנה.

    7רבא אמר: בועל ושונה, כי תניא ההיא לטהרות.

    ברייתא

    8תניא נמי הכי: בד"א לטהרות, אבל לבעלה מותרת. ובד"א שהניחה בחזקת טהרה, אבל הניחה בחזקת טמאה לעולם היא בחזקתה, עד שתאמר לו ״טהורה אני״.

    9א"ר אבא, א"ר חייא בר אשי, אמר רב: בדקה בעד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק. מתקיף לה ר' אילא: אילו איתא מי לא משמשה, ואע"ג דלא ידעה? השתא נמי תשמש!

    10א"ל רבא: זו מוכיחה קיים, וזו אין מוכיחה קיים.

    11א"ר יוחנן: אסור לאדם שישמש מטתו ביום. אמר רב המנונא: מאי קרא? שנאמר: ״(איוב ג״, ג) ״יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר״ לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון. ריש לקיש אמר מהכא: (משלי יט, טז) ״בוזה דרכיו ימות״.

    12ור"ל האי קרא דר' יוחנן מאי דריש ביה? מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא, דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון ״לילה״ שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו: רבש"ע טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני?

    13ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדר' חנינא. דא"ר חנינא: הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים, שנאמר: ״(דברים י״, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'׃

    14ור' יוחנן א"כ נכתוב קרא גבר הורה מאי הורה גבר לילה ניתן להריון ויום לא ניתן להריון׃

    15ור' יוחנן האי קרא דר"ל מאי דריש ביה מבעי לי' לכדכתיב ״בספר בן סירא שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי שר הנרגל בבית המשתאות ואמרי לה שר הנרגן ואמרי לה שר הנרגז״׃

    16והמושיב שבת במרומי קרת והאוחז באמה ומשתין מים, והנכנס לבית חבירו פתאום אמר רבי יוחנן ואפילו לביתו׃

    17אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן הנכנס לביתו פתאום ואצ"ל לבית חבירו והאוחז באמה ומשתין מים׃

    תוספות

    לא יבעול וישנהפירוש אם לא יבדוק דשמא מחמת חימוד תשמיש ראשון ראתה ודוקא בעל נפש דר' זירא ידע נמי דלבעלה לא בעיא בדיקה ורבא אמר אפי' בעל נפש לא דלמא לבו נוקפו ופורש וא"ת ומאי מייתי תניא נמי הכי דלמא ברייתא לא מיירי בבעל נפש אלא בסתם בני אדם או בביאה ראשונה וי"ל דאבל לבעלה מותרת משמע היתר גמור לכל העולם ואפי' בביאה שניה:

    בדקה ואבד העדלפירוש רשב"ם ה"פ בדקה לפני תשמיש ואבד העד לפני תשמיש אסורה לשמש עד שתבדוק פעם שניה אבל לאחר תשמיש אפילו לא אבד העד צריכה לעולם בדיקה לפני תשמיש ור"א פריך ממתני' שפיר אע"ג דמתני' לא איירי בעד שלפני תשמיש אלא בשל אחר תשמיש א"נ מיירי הכא בעד שאחר תשמיש אם אבד אסורה לשמש עד שתבדוק אפי' אם רוצה לשמש מיד אחר תשמיש ראשון אבל אם לא אבד מותרת כי למה תבדוק ב' פעמים מיד זה אחר זה:

    מלאך הממונה על ההריוןאבל על הלידה אין שום מלאך ממונה כדאמר בריש תענית (דף ב.) ג' מפתחות בידו של הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים והנהו שלש מפתחות נמי פעמים מוסרין לשליח לפי שעה שהרי אליהו היה בידו מפתח של גשמים והחייה המת וכן אלישע וכמה צדיקים ואף ברי (אותת) (איוב לז) שהוא שר מטר אין עושה אלא ברשות הקב"ה:

    הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיםובאלו נערות (כתובות ל.) דאמר הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים הכא איירי בתולדות האדם ובמדותיו והתם מיירי במאורעות כגון חלאים ופורעניות דהכל נגזר עליו ואינו יכול ליזהר כדאמר בחולין (דף ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה חוץ מצינים ופחים שיכול לשמור עצמו וא"ת והא חזקיה חזא דהוו ליה בני דלא מעלו (ברכות י.) אלמא דנגזר קודם לידה שלא יהיו יראי שמים וי"ל דהראהו מה שעתיד להיות ועוד דהרבה דברים תלוי במזל כדאמר בשילהי שבת (דף קנו.) מאן דאיתיליד בצדק יהא צדקן במצות דאיתיליד בשבת מתקרי קדישא וכן הא דאמרי כלדאי לאמיה דרב נחמן בר יצחק בריך גנבא ליהוי (שם:) ועוד דאין זה בידי שמים כי אין הקב"ה רוצה לשנות הילוך המזלות:

    שר הנרגלפירש בערוך שמתרעמים עליו בבית המשתאות:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    גמרא הא דאמר ר' זירא בעל נפש לא יבעול וישנה, לאו למימרא שיהא סבור דמתניתין אפילו לבעלה קאמר דאיהו גופיה הוא דקאמר בפרק קמא כל לבעלה אינה צריכה בדיקה, אלא הכי קאמר, כיון דלכולי עלמא צריכה היא בדיקה לאחר תשמיש, ואע"פ שכבר בדקה לפני התשמיש, אלמא מיחש חיישינן דילמא אגב ביאה אתא דם, אלא כדי שלא להאריך את הדרך, הקלו לגבי בעל שלא להצריכה בדיקה, הילכך בעל נפש לא יבעול וישנה, כלומר אלא בבדיקה, ושתראה בעד קודם ביאה שנייה ואתיא הא כאידך דידיה (יב, א) דבעא לעיל מיניה דרב יהודא אשה מהו שתבדוק לבעלה, ואמר רבא דליתא, דההיא דאצרכוה בדיקה לטהרות, לאו משום חשש ספק הוא אלא חומר הוא בטהרות, דכל היד המרבה לבדוק בנשים לגבי טהרות הרי זו משובחת והא דאמרינן תניא נמי הכי במה דברים אמורים לטהרות, לא שהביאו אותה קושיא לדברי ר' זירא, דר' זירא נמי מידע ידע לה ומודה בה, לא לעיקר שמעתין קדריש, לומר דמתניתין דוקא לטהרות היא ולא לבעלה.

    בדקה בעד ואבד אסורה לשמשפירש רש"י ז"ל בעד שלפני תשמיש, וכל זמן שמוכיח קיים מותרת לשמש, ואע"פ שאינה צריכה לבדוק ולראות בעד קודם תשמיש כדעתו ז"ל שפירש דעד שלפני תשמיש נמי אינה רואה בו בלילה אלא מניחתו עד למחר, והיינו דפרכינן השתא אילו איתיה מי לא משמשא. ולפי דברי שאר המפרשים שפירש דעד שלפני תשמיש צריכה לבדוק אותו לאור הנר קודם תשמיש אי אפשר לפרש כאן בעד שלפני תשמיש, דההוא ודאי אלו איתיה לא משמשא עד שתבדוק ותראה בו, אלא בעד של אחר תשמיש קאמר, דההוא ודאי לכולי עלמא אינה צריכה לבדוק בו לאור הנר, אלא מניחתו עד למחר, והא דלא אקשינן מדבית הלל דאינן מצריכין בדיקה כלל באמצע תשמישין אלא בסוף כל התשמישים כדברי רש"י ז"ל משום דדילמא טעמא דבית הלל משום שלא רצוי להאריך את הדרך ולהטריח את הבעל בין כל תשמיש ותשמיש, אבל הכא שבדקה לבסוף ונמלך אח"כ לשמש שמא בהא מודו בית הלל דלא תשמש אלא אם כן תבדוק ממש לאור הנר אבל לדברי הרמב"ם ז"ל ורבותינו בעלי התוספות, שפירשו דאף לבית הלל צריכה היא בדיקה בין כל תשמיש ותשמיש בעדים הראשונים, מיהא הא נמי פשיטא דלא איפשטא למיפרך מדבית הלל אלא לדברי בית הלל אפשר נמי דלא תשמש עד שתבדוק, והילכך לית ליה פירכא אלא דאילו איתיה מי לא משמשא, ופרקינן זו מוכיחה קיים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ט״ז עמוד ב׳

    מסכת נדה דף ט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־386 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    גמ' מגונה טעמא מפרש לקמן:

    שמא תראה בביאה ראשונה ויעמידוהו כותלי בית הרחם וכיון דלא מצריכיתו בדיקה בין תשמיש לתשמיש כי הדר משמש תחפנה שכבת זרע בביאה שניה וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון לא מינכר למחר ונהי נמי דלדידן משמשא לאחר קינוח ואע"ג דלא ידעינן עד למחר מיהו בעינן מוכיחה קיים דאי לאו הכי מה הועילו חכמים בתקנתם:

    עד שהרוק בתוך הפה כו' רוק דם. פה אותו מקום. כלומר אפילו כשהיתה בודקת לאחר תשמיש שמא ראתה טפה כחרדל וחפתה שכבת זרע באותה ביאה עצמה:

    הארכת החמרת:

    בעל נפש חסיד:

    לא יבעול וישנה בלא בדיקה בינתים דאפילו ב"ה מצרכי בדיקה לסוף תשמיש אלמא חיישינן לשמא ראתה דם מחמת תשמיש אלמא מי שהוא ירא ופורש מספק איסור לא יבעול וישנה:

    בד"א דבעיא בדיקה:

    בדקה בעד בלילה לפני תשמיש:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 16b · Sefaria

    תוספות

    לא יבעול וישנה פירוש אם לא יבדוק דשמא מחמת חימוד תשמיש ראשון ראתה ודוקא בעל נפש דר' זירא ידע נמי דלבעלה לא בעיא בדיקה ורבא אמר אפי' בעל נפש לא דלמא לבו נוקפו ופורש וא"ת ומאי מייתי תניא נמי הכי דלמא ברייתא לא מיירי בבעל נפש אלא בסתם בני אדם או בביאה ראשונה וי"ל דאבל לבעלה מותרת משמע היתר גמור לכל העולם ואפי' בביאה שניה:

    בדקה ואבד העד לפירוש רשב"ם ה"פ בדקה לפני תשמיש ואבד העד לפני תשמיש אסורה לשמש עד שתבדוק פעם שניה אבל לאחר תשמיש אפילו לא אבד העד צריכה לעולם בדיקה לפני תשמיש ור"א פריך ממתני' שפיר אע"ג דמתני' לא איירי בעד שלפני תשמיש אלא בשל אחר תשמיש א"נ מיירי הכא בעד שאחר תשמיש אם אבד אסורה לשמש עד שתבדוק אפי' אם רוצה לשמש מיד אחר תשמיש ראשון אבל אם לא אבד מותרת כי למה תבדוק ב' פעמים מיד זה אחר זה:

    מלאך הממונה על ההריון אבל על הלידה אין שום מלאך ממונה כדאמר בריש תענית (דף ב.) ג' מפתחות בידו של הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים והנהו שלש מפתחות נמי פעמים מוסרין לשליח לפי שעה שהרי אליהו היה בידו מפתח של גשמים והחייה המת וכן אלישע וכמה צדיקים ואף ברי (אותת) (איוב לז) שהוא שר מטר אין עושה אלא ברשות הקב"ה:

    הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ובאלו נערות (כתובות ל.) דאמר הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים הכא איירי בתולדות האדם ובמדותיו והתם מיירי במאורעות כגון חלאים ופורעניות דהכל נגזר עליו ואינו יכול ליזהר כדאמר בחולין (דף ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה חוץ מצינים ופחים שיכול לשמור עצמו וא"ת והא חזקיה חזא דהוו ליה בני דלא מעלו (ברכות י.) אלמא דנגזר קודם לידה שלא יהיו יראי שמים וי"ל דהראהו מה שעתיד להיות ועוד דהרבה דברים תלוי במזל כדאמר בשילהי שבת (דף קנו.) מאן דאיתיליד בצדק יהא צדקן במצות דאיתיליד בשבת מתקרי קדישא וכן הא דאמרי כלדאי לאמיה דרב נחמן בר יצחק בריך גנבא ליהוי (שם:) ועוד דאין זה בידי שמים כי אין הקב"ה רוצה לשנות הילוך המזלות:

    שר הנרגל פירש בערוך שמתרעמים עליו בבית המשתאות:

    Tosafot on Niddah 16b · Sefaria

    רשב"א

    גמרא הא דאמר ר' זירא בעל נפש לא יבעול וישנה, לאו למימרא שיהא סבור דמתניתין אפילו לבעלה קאמר דאיהו גופיה הוא דקאמר בפרק קמא כל לבעלה אינה צריכה בדיקה, אלא הכי קאמר, כיון דלכולי עלמא צריכה היא בדיקה לאחר תשמיש, ואע"פ שכבר בדקה לפני התשמיש, אלמא מיחש חיישינן דילמא אגב ביאה אתא דם, אלא כדי שלא להאריך את הדרך, הקלו לגבי בעל שלא להצריכה בדיקה, הילכך בעל נפש לא יבעול וישנה, כלומר אלא בבדיקה, ושתראה בעד קודם ביאה שנייה ואתיא הא כאידך דידיה (יב, א) דבעא לעיל מיניה דרב יהודא אשה מהו שתבדוק לבעלה, ואמר רבא דליתא, דההיא דאצרכוה בדיקה לטהרות, לאו משום חשש ספק הוא אלא חומר הוא בטהרות, דכל היד המרבה לבדוק בנשים לגבי טהרות הרי זו משובחת והא דאמרינן תניא נמי הכי במה דברים אמורים לטהרות, לא שהביאו אותה קושיא לדברי ר' זירא, דר' זירא נמי מידע ידע לה ומודה בה, לא לעיקר שמעתין קדריש, לומר דמתניתין דוקא לטהרות היא ולא לבעלה.

    בדקה בעד ואבד אסורה לשמש פירש רש"י ז"ל בעד שלפני תשמיש, וכל זמן שמוכיח קיים מותרת לשמש, ואע"פ שאינה צריכה לבדוק ולראות בעד קודם תשמיש כדעתו ז"ל שפירש דעד שלפני תשמיש נמי אינה רואה בו בלילה אלא מניחתו עד למחר, והיינו דפרכינן השתא אילו איתיה מי לא משמשא. ולפי דברי שאר המפרשים שפירש דעד שלפני תשמיש צריכה לבדוק אותו לאור הנר קודם תשמיש אי אפשר לפרש כאן בעד שלפני תשמיש, דההוא ודאי אלו איתיה לא משמשא עד שתבדוק ותראה בו, אלא בעד של אחר תשמיש קאמר, דההוא ודאי לכולי עלמא אינה צריכה לבדוק בו לאור הנר, אלא מניחתו עד למחר, והא דלא אקשינן מדבית הלל דאינן מצריכין בדיקה כלל באמצע תשמישין אלא בסוף כל התשמישים כדברי רש"י ז"ל משום דדילמא טעמא דבית הלל משום שלא רצוי להאריך את הדרך ולהטריח את הבעל בין כל תשמיש ותשמיש, אבל הכא שבדקה לבסוף ונמלך אח"כ לשמש שמא בהא מודו בית הלל דלא תשמש אלא אם כן תבדוק ממש לאור הנר אבל לדברי הרמב"ם ז"ל ורבותינו בעלי התוספות, שפירשו דאף לבית הלל צריכה היא בדיקה בין כל תשמיש ותשמיש בעדים הראשונים, מיהא הא נמי פשיטא דלא איפשטא למיפרך מדבית הלל אלא לדברי בית הלל אפשר נמי דלא תשמש עד שתבדוק, והילכך לית ליה פירכא אלא דאילו איתיה מי לא משמשא, ופרקינן זו מוכיחה קיים.

    Rashba on Niddah 16b · Sefaria

    ריטב"א

    גמרא מדברי כלם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה פי׳ בלא בדיקה בינתים ותמה לפירוש רש״י ז״ל היאך נלמוד כן מדברי ב״ה וי״ל דכיון דתניא דאף ב״ה לא מיעטו בדיקות אלא כדי שלא להאריך את הדרך ומשום דסוף סוף א״א לתקן הדבר לגמרי ש״מ דבעל נפש ראוי לו לחוש.

    רבא אמר בועל כי תניא ההיא לטהרות פירוש לאו למימרא דר׳ זירא סבר דאף לבעלה גרידא תניא בהא איהו דאמר בפ״ק דלבעלה גרידא לא בעיא בדיקה ואע״ג דמטמא דשמואל אמר לה לא משמע דפליג עלה מדלא אמר לה תלמודא התם או הכא אלא ה״פ דר׳ זירא סבר דאע״ג דרבנן לא הצריכו בדיקה לבעלה אינו אלא כדי שלא להאריך הדרך דכיון דאצריכוה לטהרות נדנוד ספק יש בדבר וכיון דכן ראוי לבעל נפש לחוש ורבא אמר שזה אינו דלא תניא לה משום נדנוד אלא למעלת טהרות בלבד ודמיא למאי דא״ל ר׳ זירא לרב יהודה בפרק קמא ותבדוק ומה בכך וכדפי׳ התם בס״ד.

    והא דקתני תניא נמי הכי לאו לאפוקי מדר׳ זירא אלא לאלומי מילתא לדברי הכל דמתני׳ בעסוקה בטהרות נשנית או אפשר דמסייעין לרבא מדהאריך תנא טובא ולא קתני נמי דבעל נפש בודק.

    בדקה בעד ואבד לה אסורה לשמש פירשה רש״י ז״ל בעד שלפני תשמיש דאלו בין תשמיש ותשמיש הא לא בעיא בדיקה כלל אליבא דב״ה שהלכה כמותם לפי שיטתו ז״ל. ומאי דמתקיף לה ר׳ זירא דכי איתיה נמי משמשה בלא בדיקה עולה לפי שיטתו ז״ל שכתב דאפילו עד בלא בדיקה ראשונה אינו צריכה לבדקו לאור הנר וכבר פירשנו לעיל שזה אינו אלא הכא בעד שלאחר תשמיש קאמר ועולה כפי׳ התוספות שאמר שאף לב״ה צריכה בדיקה בין תשמיש לתשמיש בעסוקה בטהרות דבדידה איירינן וגם לפי׳ רש״י ז״ל יש להלום דאע״ג דלב״ה אינה צריכה בדיקה בין התשמישין לפי שעשו כלן כתשמיש אחד מ״מ זו שהחמירה על עצמה ובדקה בנתים הרי עשתה עצמה כאלו מפסקת ועושה כל התשמיש באנפי נפשה ובדיקה שלאחר תשמיש ראשון הוא גם להיות לתשמיש הבא אחרי כן בבדיקה הראשונה דלפני תשמישין ולפי׳ אמר רב שאסורה לשמש עד שתבדוק דאלו אשה דעלמא ששמשה ופסקה ואח״כ נמלכה לשמש צריכא היא בדיקה בתחלה גם לבית הלל ואף זו כן כיון שבדקה ור׳ זירא אתקיף לה דהא אלו רצתה אינה משמשת בלא שום בדיק׳ והשתא דליתיה נמי לעד לא תיחוש ופרקינן דההיא מוכיחה הראשון קיים וזה אין מוכיחה קיים דלדידה זה העד האחרון הוא מוכיח שלה לפי דעתה לתשמיש שלאחר כך כנ״ל.

    הא דאמרינן אסור לשמש מטתו לאור הנר כתב הראב״ד ז״ל דאפי׳ מאפיל בטליתו אסור מדאבעיא לן במס׳ יום טוב מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר וכו׳ כדאיתא התם.

    Ritva on Niddah 16b · Sefaria

    מאירי

    כל שהיא צריכה בדיקה ובדקה בעד ואבד העד אסורה לשמש עד שתבדוק פעם שניה ואע"ג דאלו איתיה משמשת אע"ג דלא ידעא עד שתעיין למחר זו מוכיחה קיים לברר בו למחר אם יטמאו טהרות אם לאו וזו אין מוכיחה קיים ואף זו דוקא בזמן טהרות אע"פ שגדולי המחברים הביאוה לענין ביתה:

    אסור לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך כלומר שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ובבית אפל מותר ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ומותר:

    לעולם יהא אדם זריז בקיום תורה ומצותיה ואל ינצל עצמו בגזירת מערכות עליונות שכבר נתנה בחירה בידו של אדם לעשות טובה או רעה מלבו וכדכתוב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב והתורה אמרה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וכו' והוא שאמרו הכל בידי שמים ר"ל הדברים שהונחו בטבע כגון להיות ארוך או קצר לבן או שחור וכיוצא באלו חוץ מיראת שמים ר"ל קיום דרכי התורה והמצות שהבחירה בידו להכריח טבעו לקיימן הרי אמרו על כרחך אתה נוצר על כרחך אתה חי ולא אמרו על כרחך אתה חוטא או על כרחך אתה זוכה כמו שביארנו בילדותנו בחבור התשובה:

    כתוב בספר בן סירא שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי שר הנרגל בבית המשתאות ר"ל בן מעלה שמתהדיט ומרגיל עצמו בבית המשתאות ותלמיד חכם המושיב ישיבתו במרומי קריה שתראה כגסות הרוח להיות קול משנתו נשמע למרחוק והאוחז באמה ומשתין והנכנס לבית פתאום אפילו לביתו ואין צריך לומר בבית חבירו ואף רבותינו אמרו בשם ר' שמעון ארבעה הב"ה שונאן ואף אני איני אוהבן הנכנס לבית פתאום והאוחז באמה ומשתין והמשמש מטתו ערום ר"ל שלא יתכסה בטליתו או בבגדים המוצעים על מטתו והמשמש מטתו בפני כל חי ר"ל שיש בו דעת כגון לפני עבדיו ושפחותיו ובני ביתו ומ"מ לפני שאר בעלי חיים או אף בפני תינוק שאינו יודע לדבר מותר ומה שאמרו רבה מקרקש גיזי דכלתיה כלומר שהיה גוער בצירעין שבכילה ואביי כלי דידבי כלומר שהיה מונע הזבובים אין הענין כן אלא שירגישו בני ביתו שרוצה הוא לישן ויניחוהו:

    Meiri on Niddah 16b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בגמרא אמר רב המנונא כו' בגמרות ישנות אינו אלא דמהאי קרא הכל מדברי ר"י הוא וכן נראה מדפריך לקמן ור"י כו' וק"ל:

    שם שר הנרגז בגמרות ישנות אינו:

    תוס' בד"ה הכל בידי שמים כו' וכן הא דאמרינן כלדאי כו' בריך גנבא ליהוי ועוד כו' עכ"ל מלת ועוד נמשך אדלעיל ורצה לומר דהרבה דברים תלוים במזל כדאיתא שלהי שבת כו' וקמייתו קצת מהם הכא ועוד יש שם אחרים ע"ש וכל דבריהם תירוץ אחד הוא אבל מהרש"ל הבין דלשון ועוד נמשך למטה עוד תירוץ אחר וכתב לפרש כוונת התוס' בדחוקים ואין להאריך:

    Chidushei Halachot on Niddah 16b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה בדקה ואבר וכו' אבל לאחר תשמיש פי' שכבר שמשה פעם אחת ובדקה לאחר תשמיש ורוצה לשמש פעם שנית אפילו לא אבד אותו העד שבדקה לאחר תשמיש ראשון אפ"ה צריכה לחזור ולבדוק לפני תשמיש שני ודו"ק:

    ד"ה הכל בידי שמים וכו' ועוד דהרבה דברים תלוי במזל וכו' ועוד דאין זה בידי שמים וכו'. בספר ח"ש רצה ליישב הגירסא דשני תירוצים הן אבל דחוק הוא כאשר תראה משם ונראה למחוק ועוד השני וכצ"ל ועוד דהרבה דברים וכו' וכן הא דאמרי כלדאי וכו' בריך גנבא להוי ואין זה בידי שמים כי אין הקב"ה רוצה לשנות ור"ל דהרבה דברים תלוי במזל וכו' וחזקיה לאו בדרך נבואה ידע זה דנימא דבידי שמים היא אלא מכח המזל דנולד בו ידע זה דבניו לא יהיו יראי שמים ואין מקרי בידי שמים כי הקב"ה אין רוצה לשנות וק"ל:

    Maharam on Niddah 16b · Sefaria

    בן יהוידע

    אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן 'לַיְלָה' שְׁמוֹ (משלי יט, טז) נראה לי בס"ד נקרא כן להורות דעיקר זמן הזווג הוא בחצי הנקרא 'לַיְלָה' ולא בחצי הראשון הנקרא 'לֵיל' רמז לדבר וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל (במדבר כג, י) ואמרו רבותינו ז"ל (נדה לא.) סופר רבעיותיהן של ישראל והיינו 'רֹבַע' יש לו משמעות אחרת שהוא מספר ארבעה רמז רביעה של ישראל ראוי שתהיה בחצי הנקרא 'לַיְלָה' שהוא ארבע אותיות ולא בחצי הנקרא 'לֵיל' שהוא שלשה אותיות. ומה שאמר ' נוֹטֵל הַטִּפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ' אין הכונה שנוטל טפת הזרע חס ושלום, אלא הכונה על כח הרוחני הדבוק בטיפה ושורה עליה ותחלה שואל על כח אברים החיצונים של הגוף שבהם הגבורה ואחר כך על כח אברים הפנימיים של הגוף שהם מוח ולב שבהם החכמה ואחר כך שואל על כח הנפרד מן הגוף שהוא הממון.

    אִם כֵּן נִכְתֹּב קְרָא 'גֶּבֶר־הֹרָה', מַאי 'הֹרָה־גָּבֶר'. יש להקשות מה טעם יש בזה לומר 'גֶּבֶר־הֹרָה' ואדרבה הלשון יתיישב יותר כדנקיט 'הֹרָה־גָּבֶר'? ונראה לי דיש לומר לדרשת רבי יוחנן דדריש מהאי קרא דלילה ניתן להריון ולא יום מה ענין אומרו 'וְלַּיְלָה אָמַר' (איוב ג, ג) מי אמר זה? והוה ליה למימר 'וְלַּיְלָה הֹרָה־גָבֶר'! אך נראה דרבי יוחנן מפרש תיבת 'אָמַר' לשון בעילה ותשמיש וכמו שאמרו בגמרא דכתובות (כתובות יג.) אמר רבי אסי מאי מדברת? נבעלת, וכן מצינו לרבותינו ז"ל מכנים הבעילה בלשון סיפור כמו שאמרו לא יספר אדם עם אשתו בתחלת הלילה, וכן אמרה אשתו של רבי אליעזר כשהיה מספר עמי (נדרים כ:) ורבינו האר"י ז"ל בעץ חיים נתן טעם למה הזווג מכונה בשם אמירה ודבור. ולפי זה הכי קאמר 'וְלַּיְלָה אָמַר הֹרָה־גָבֶר' פירוש הלילה אמר הוא זמן תשמיש של הורה גבר כלומר זמן הריון של גבר ולהכי מקשי לריש לקיש אם כדבריך הוה ליה למימר 'גֶּבֶר־הֹרָה' כדי שלא נטעה לפרש בענין אחר כי בזה אי אפשר לפרש דאמירה לשון תשמיש כי לשון 'אָמַר גֶּבֶר־הֹרָה' אינו מתיישב בהכי.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אַרְבָּעָה דְּבָרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, וַאֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן. קשא כיון דהקדוש ברוך הוא שונאן צריך שגם הוא ישנאם? ולשון 'אֵין אֲנִי אוֹהֲבָן' לא משמע ששונאן? ונראה לי הכונה ואין אני מצד טבעי ומזגי אוהבן אבל אין הכי נמי ודאי ישנאם מחמת שהקדוש ברוך הוא שונאן.

    Ben Yehoyada on Niddah 16b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ט״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־386 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ת"ר אע"פ שאמרו המשמש מטתו לאור…״

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״תניא: אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם, ליחוש…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״א"ל ב"ה אף לדבריכם, ליחוש עד שהרוק…״

    4. קטע 411 מילים

      נפתחת ב״אמרו להם: לפי שאינו דומה נימוק פעם…״

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״תניא, א"ר יהושע: רואה אני את דברי…״

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' זירא: מדברי כולם נלמד, בעל…״

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: בועל ושונה, כי תניא ההיא…״

      חכמים: רבא.

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״תניא נמי הכי: בד"א לטהרות, אבל לבעלה…״

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״א"ר אבא, א"ר חייא בר אשי, אמר…״

      חכמים: אבא.

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבא: זו מוכיחה קיים, וזו אין…״

      חכמים: רבא.

    11. קטע 1141 מילים

      נפתחת ב״א"ר יוחנן: אסור לאדם שישמש מטתו ביום.…״

      חכמים: רב המנונא.

    12. קטע 1249 מילים

      נפתחת ב״ור"ל האי קרא דר' יוחנן מאי דריש…״

      חכמים: רבי חנינא בר פפא.

    13. קטע 1331 מילים

      נפתחת ב״ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדר'…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״ור' יוחנן א"כ נכתוב קרא גבר הורה…״

    15. קטע 1531 מילים

      נפתחת ב״ור' יוחנן האי קרא דר"ל מאי דריש…״

    16. קטע 1617 מילים

      נפתחת ב״והמושיב שבת במרומי קרת והאוחז באמה ומשתין…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    17. קטע 1722 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים…״

      חכמים: רבי שמעון.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ט״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026