בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ד׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    והא דומיא דאשה קתניבההיא דהלל ושמאי דקתני מה הפרש בין זו לזו:

    ואשה בדוקה היאמקודם לכן דהא כל שחרית וערבית היא בודקת אפ"ה טהרות דקופה טמאות וקשיא לחזקיה:

    כשאינה בדוקה דמיאוקופה נמי בשאינה בדוקה עסקינן:

    ואיבעית אימאהא והא בבדוקה אלא דשמאי והלל כשאינה מכוסה ופיה מלמעלה הלכך איכא למימר עם סילוק ידיו נפלו וחזקיה במכוסה מש"ה מטהר:

    מכוסהבתמיה. היכי נפל האי שרץ והיכי אישתכח בה השתא:

    שתשמישה ע"י כסויכשהוא רוצה להכניס לתוכה ולהוציא מתוכה מגלה ומכסה אותה הלכך חזקיה סבר כל זמן שהטהרות בתוכה נזהר בה וכסה והשתא לאחר שניטלו ממנה הסיח דעתו משמירתה ולא נזהר לכסותה ונפל ור' יוחנן סבר חיישינן שמא כשגילה להשתמש בה בעוד שהטהרות בתוכה נפל:

    מכוסה היאדלא נפיל בה דם מעלמא וקופה דכוותה במכוסה עסקי' ואפ"ה טמאה וקשיא לחזקיה:

    בזוית ביתכדמפרש ואזיל שטלטלה לקופה בזוית אחרת לאחר שניטלו טהרות ממנה:

    ממקום למקוםדלא אמרינן מאידך זוית הוה בה שרץ עם הטהרות אלא אמרינן לאחר שהביאה כאן נפל בה:

    ובמקום מציאתןאם מצאו שחרית מת באותו מקום שנגע בו בלילה טמא אבל מצאו במקום אחר מת טהור ולא אמרינן כי היכי דהכא מת התם נמי הוה מת במקומו הראשון:

    לשרוףדלא מחזקינן טומאה ודאית ממקום למקום לשרוף עליה תרומה:

    אבל מתלא תלינןדהרי משמע במקום מציאתן הוא דחכמים מטמאין טומאה ודאי אבל שלא במקום מציאתן טומאתן הוה ספק ור' יוחנן נמי לתלות קאמר:

    חלודהרדוליר"א:

    או שבורהע"ג טהרות ומכיר בה שהיא טמאה:

    טהורהמלטמא טהרות שנמצאת עליהן ולא אמרינן שלמה נפלה עליהם וטמאתם ואח"כ נשברה אלא אמרינן שבורה או חלודה כאשר היתה עתה נפלה עליהם. אלמ' כל הטמאות כשעת מציאתן מחזקי' להו ואפי' תלייה ליכא דקתני טהורה וקס"ד דה"ה נמי למקום מציאתן דמחזקינן להו בטומאה ולא מספקינן לה במקום אחר אפילו לתלות וקשיא לר' יוחנן:

    נמצא שרוףהשרץ:

    מטליתטלית של זב היתה:

    (המהומהם)הבלויה. מצאה בלויה ע"ג זיתים:

    טהורהמלטמא הזיתים דאמרינן הכי נפלה עלייהו לאחר שבלתה וטהרה מטומאתה. אלמא לא מחזקינן טומאה משעה לשעה אפי' לתלות דקתני טהורה וה"ה ממקום למקום:

    וכי תימאלא דמי דהכא משום הכי טהור משום דשעת מציאתה ומקום מציאתה בטהרה הואי דבתר שעת מציאתן אזלינן בין לקולא בין לחומרא בין לקולא כי הכא גבי מחט ומטלית לאחזוקי בטהורה ודאי בין לחומרא כגון נגע באחד בלילה לאחזוקי בטומאה ודאית:

    ושלא במקום מציאתןדליכא רגלים לדבר כולי האי משרף לא שרפינן מתלא תלינן:

    הדףקרש מונח על גבי יתדות בכותל:

    ומדף טמאבגד טמא מונח תחת הדף בקרקע. בת"כ קרי מדף לעליונו של זב ומדף לשון טומאה קלה הוא כדלקמן וס"ד השתא שהוא עליונו של זב דטמא מדאורייתא ומיהו טומאתו קלה משל מדרס דלא הוי אב הטומאה לטמא אדם וכלים. ובא ומצא את הככר ע"ג הקרקע מן הבגד והלאה:

    ונטלהולא נפלה על גבי המדף שנטלו מעל הדף והניחה לארץ:

    לא נצרכההאי שאני אומר:

    אלא למקום מדרוןשאע"פ שהדף שהככר עליה מקום מדרון וראויה הככר ליפול ואם נפלה נגעה בבגד אפילו הכי טהורה שאני אומר כו' אלמא לא מחזקינן טומאה ממקום למקום דנימא מעל הדף נפל ונתגלגל לכאן:

    נדה ד עמוד א

    1כי פליגי חזקיה ור' יוחנן בקופה בדוקה, מר סבר: הא בדקה, ומר סבר: אימור עם סילוק ידו נפל.

    2והא דומיא דאשה קתני, ואשה בדוקה היא! כיון דשכיחי בה דמים כשאינה בדוקה דמיא.

    3ואיבעית אימא: כי מודו שמאי והלל בקופה שאינה מכוסה, כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה מכוסה. מכוסה היכי נפל? כגון שתשמישה ע"י כסוי.

    4והא דומיא דאשה קתני, ואשה מכוסה היא, כיון דשכיחי בה דמים כשאין מכוסה דמיא.

    5ואיבעית אימא: כי מודו שמאי והלל בזוית קופה, כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בזוית בית, והא ״קופה״ קאמר!

    6ה"ק קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית בית זו, וטלטלוה בזוית אחרת, ונמצא שרץ בזוית אחרת. חזקיה סבר: לא מחזקינן טומאה ממקום למקום, ורבי יוחנן סבר: מחזקינן.

    7ומי מחזקינן? והתנן: נגע באחד בלילה, ואינו יודע אם חי אם מת, ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר.

    8וחכמים מטמאין, שכל הטמאות כשעת מציאתן.

    9ותני עלה: כשעת מציאתן, ובמקום מציאתן!

    10וכי תימא: הני מילי לשרוף, אבל לתלות תלינן? ומי תלינן?!

    11והתנן: מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה, שכל הטמאות כשעת מציאתן. ואמאי? לימא: האי מעיקרא מחט מעלייתא היא, והשתא הוא דהעלה חלודה.

    12ועוד תנן: מצא שרץ שרוף על גבי הזיתים, וכן מטלית המהומהם טהור, שכל הטמאות כשעת מציאתן!

    13וכי תימא, כשעת מציאתן בין לקולא בין לחומרא, ובמקום מציאתן, אבל שלא במקום מציאתן משרף לא שרפינן, מתלא תלינן.

    14והתנן: ככר ע"ג הדף, ומדף טמא מונח תחתיו, אע"פ שאם נפלה א"א אלא א"כ נגעה טהורה, שאני אומר: אדם טהור נכנס לשם ונטלה,׃

    15עד שיאמר: ״ברי לי שלא נכנס אדם שם״. וא"ר אלעזר: לא נצרכה אלא למקום מדרון!

    16התם כדקתני טעמא,׃

    תוספות

    כי פליגי חזקיה ור' יוחנן בקופה בדוקהוא"ת דבנגע באחד בלילה אמרו חכמים אם ראוהו חי מבערב טהור שספק טומאה ברה"ר ספקו טהור משמע דברה"י אפילו ראוהו חי טמא והשתא הך קופה היכי דמיא או ברה"ר מאי טעמא דרבי יוחנן דמטמא ואי ברה"י מ"ט דחזקיה דמטהר וי"ל דברה"י איירי וחזקיה יפרש הברייתא דבראוהו חי מבערב טהור אפילו ברה"י וספק טומאה ברה"ר טהור דקאמר היינו דהוי כאילו הוא ספק טומאה ברה"ר כיון שהיא בדוקה תחלה ואגב דברישא נקט האי לישנא במילתיה דר"מ היכא דלא ראוהו חי מבערב מתחלה דקתני בתוספתא ר"מ מטהר ברה"ר נקט נמי במילתייהו דחכמים בסיפא רה"ר:

    והא אשה מכוסה היאפי' רש"י דלא נפל בה דם מעלמא וקשה דכ"ש שהיא טמאה דאין לתלות בדם אחר אלא בא מגופה לכך י"ל מכוסה היא שהמקום סתום וכשהדם יוצא נפתח והיה לה להרגיש וא"ת והא בקופה בדוקה פליגי דאי לאו הכי מאי מועיל כשהיא מכוסה וא"כ מאי פריך והא אשה מכוסה מאי מועיל כסוי כיון דלאו כבדוקה דמיא וי"ל שרוצה ליישב אפי' אי חשיב לה כבדוקה:

    שכל הטמאות כשעת מציאתןלעיל פי' דהיינו דוקא לקדשים והא דמחט שנמצאת מלאה חלודה דטהורה דכל הטמאות כשעת מציאתן אפילו להקל לאו משום דהוי כשעת מציאתן דאורייתא אלא משום דמוקי הטהרות אחזקתייהו וא"ת מאי פריך מככר הנתונה על גבי דף דלמא בככר של חולין איירי וי"ל דאפילו בחולין לא היה לנו לעשות כל כך לתלות באדם טהור שהנפילה נראית יותר והיה לנו לטמא ממקום למקום כיון דלא אפשר ליפול אלא אם כן נגע אי בשום מקום אנו מחמירין אפילו בקדשים:

    ומי תלינן והא אנן תנן כו'וא"ת והיא הנותנת משום דאזלינן בתר שעת מציאתה לגמרי אפילו ממקום למקום לתלות לכך מחט שנמצאת מלאה חלודה טהורה לגמרי ואע"ג דמצינן למימר דהיינו דקאמר וכ"ת כשעת מציאתן לגמרי בין לקולא בין לחומרא מ"מ מאי ס"ד דמקשה וי"ל דס"ד כיון דמחמיר כל כך בטומאה לתלות אפי' ממקום למקום [ע"כ אינו טעם גמור דדוקא בקדשים הוא ומשום חומרא] א"כ במחט לא היה לו לטהר לגמרי משום שעת מציאתה אלא הוה ליה למימר השתא הוא דעלתה חלודה:

    ככר הנתונה על גבי דףוא"ת שאני התם שאין בו דעת לישאל כדאמר בסמוך וי"ל דפריך אי בשום מקום אנו מחמירין ממקום למקום אפילו בקדשים לא היה לנו לעשות ספק ולתלות באדם טהור דיותר יש לתלות בנפילה:

    שאני אומר אדם טהורוא"ת דהכא תלינן באדם טהור ובפ"ק דחולין (דף ט:) גבי צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה תלינן באדם טמא וכן פ"ק דפסחים (דף י:) גבי קורדום ותירץ ר"ת דגבי כלים הנמצאין דווקא גזרינן טומאה משום דאית להו טהרה במקוה וליכא פסידא אבל באוכלין דאיכא פסידא דלית להו טהרה במקוה לא החמירו אי נמי הכא מוכחא מילתא דאדם טהור הסירה בכוונה כדי שלא תפול על מדף טמא אבל בעלמא טמאין בין באוכלין בין בכלים דליכא למימר אדם בכוונה עשה לתקנתא:

    לא נצרכה אלא למקום מדרוןפירוש כשהמדף במקום מדרון דאפילו נפל הככר על גבי מדף לא נשאר לשם אבל אם המדף בקרקע שוה פשיטא דטהור:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מאי איכא בין הני לישני להאי לישנא, א"ב למרמא מקוה חבית ומבויאיכא למידק, ולימא נמי איכא בינייהו סוטה ומוך, וי"ל דהיא גופה קא דייק, כלומר למה לן דשבקינן ההוא לישנא דהעמד אשה על חזקתה, דלא מפיק שמאי מינייהו לא סוטה ולא מוך, וכפשטא דלישנא דמתניתין דקתני כל הנשים, והדרינן בתר הני לישני דאית לן למימר דמודה שמאי בסוטה ובמוך, ופריך משום דלא ליקשי לן מקוה חבית ומבוי.

    מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא לאביי איכא מוך לרבא איכא מוך דחוק. ק"ל אמאי לא אמר נמי דאיכא בינייהו סוטה, דלהאי לישנא דאשה מרגשת מודה שמאי בסוטה ולא במוך, ולהאי לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא, מודה הוא במוך ולא בסוטה, דדילמא אתא דם ולא אדעתא ואבדתו. ומסתברא דאפילו להאי לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא אתא מודה שמאי בסוטה, דדילמא אתא דם ולאו אדעתא ואבדתו, וכי קאמרינן הכא משמשת במוך מאי איכא למימר ולא קאמר סוטה מאי איכא למימר, היינו משום דההיא קא אמרינן דמודה בה שמאי אלא אף משמשת במוך קאמרינן, והילכך ליכא בין האי לישנא להאי לישנא אלא משמשת במוך כנ"ל.

    הא דתניא שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלואיכא למידק, וליחוש נמי לאדם טמא, ומ"ש מהא דאמרינן בפרק קמא דפסחים (י, ב) קרדום שאבד בבית או שהניחו בזוית זו ובא ומצאו בזוית אחרת בבית טמא, שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו, ואמרינן נמי בפרק קמא דחולין (ט, ב) צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכסה, וכל שכן הכא דאיכא תרתי לריעותא, חדא דילמא אדם טמא נכנס ונטלו, ועוד שמא נתגלגל מן הדף על המדף ונטמא. ויש מי שתירץ, דהכא שאני דכיון דהמדף נתון תחתיה מוכחא מילתא דלא נטלה אדם מן הדף אלא כדי שלא יתגלגל על המדף ויטמאנו, והילכך אי לאו דאדם טהור הוא לא היה מסלקו משם להצילו מפני הטומאה, אבל התם דילמא אדם טמא הוצרך לקרדום ונטלו, וכן לגבי צלוחית להצילה משרצים כסה, ושמא טמא היה. ואינו מחוור כל הצורך, דאף כאן ניחוש שמא אדם טמא נטלו והיה מחזיק עצמו בטהור, דהתם נמי י טמא ודאי היה לא היה נוגע בה כדי שלא יטמאנה, אלא שמא עם הארץ טמא המחזיק עצמו בטהור. ור"ת ז"ל תירץ בספר הישר, דהתם כלים נינהו וספק כלים הנמצאים טמאים כדאיתא בפרק קמא דשבת (טו, ב), דשוינהו רבנן לרובא דעלמא טמאים לגבי כלים הנמצאים, אבל לגבי אוכלים שוינהו לרובא דעלמא טהורים, הילכך הכא גבי ככר ליכא למיחש לאדם טמא אלא לספק נפל על המדף, והוי ליה ספק נגיעה בדבר שאין בו דעת לישאל וספקו טהור.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ד׳ עמוד א׳

    מסכת נדה דף ד׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־252 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    והא דומיא דאשה קתני בההיא דהלל ושמאי דקתני מה הפרש בין זו לזו:

    ואשה בדוקה היא מקודם לכן דהא כל שחרית וערבית היא בודקת אפ"ה טהרות דקופה טמאות וקשיא לחזקיה:

    כשאינה בדוקה דמיא וקופה נמי בשאינה בדוקה עסקינן:

    ואיבעית אימא הא והא בבדוקה אלא דשמאי והלל כשאינה מכוסה ופיה מלמעלה הלכך איכא למימר עם סילוק ידיו נפלו וחזקיה במכוסה מש"ה מטהר:

    מכוסה בתמיה. היכי נפל האי שרץ והיכי אישתכח בה השתא:

    שתשמישה ע"י כסוי כשהוא רוצה להכניס לתוכה ולהוציא מתוכה מגלה ומכסה אותה הלכך חזקיה סבר כל זמן שהטהרות בתוכה נזהר בה וכסה והשתא לאחר שניטלו ממנה הסיח דעתו משמירתה ולא נזהר לכסותה ונפל ור' יוחנן סבר חיישינן שמא כשגילה להשתמש בה בעוד שהטהרות בתוכה נפל:

    מכוסה היא דלא נפיל בה דם מעלמא וקופה דכוותה במכוסה עסקי' ואפ"ה טמאה וקשיא לחזקיה:

    בזוית בית כדמפרש ואזיל שטלטלה לקופה בזוית אחרת לאחר שניטלו טהרות ממנה:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 4a · Sefaria

    תוספות

    כי פליגי חזקיה ור' יוחנן בקופה בדוקה וא"ת דבנגע באחד בלילה אמרו חכמים אם ראוהו חי מבערב טהור שספק טומאה ברה"ר ספקו טהור משמע דברה"י אפילו ראוהו חי טמא והשתא הך קופה היכי דמיא או ברה"ר מאי טעמא דרבי יוחנן דמטמא ואי ברה"י מ"ט דחזקיה דמטהר וי"ל דברה"י איירי וחזקיה יפרש הברייתא דבראוהו חי מבערב טהור אפילו ברה"י וספק טומאה ברה"ר טהור דקאמר היינו דהוי כאילו הוא ספק טומאה ברה"ר כיון שהיא בדוקה תחלה ואגב דברישא נקט האי לישנא במילתיה דר"מ היכא דלא ראוהו חי מבערב מתחלה דקתני בתוספתא ר"מ מטהר ברה"ר נקט נמי במילתייהו דחכמים בסיפא רה"ר:

    והא אשה מכוסה היא פי' רש"י דלא נפל בה דם מעלמא וקשה דכ"ש שהיא טמאה דאין לתלות בדם אחר אלא בא מגופה לכך י"ל מכוסה היא שהמקום סתום וכשהדם יוצא נפתח והיה לה להרגיש וא"ת והא בקופה בדוקה פליגי דאי לאו הכי מאי מועיל כשהיא מכוסה וא"כ מאי פריך והא אשה מכוסה מאי מועיל כסוי כיון דלאו כבדוקה דמיא וי"ל שרוצה ליישב אפי' אי חשיב לה כבדוקה:

    שכל הטמאות כשעת מציאתן לעיל פי' דהיינו דוקא לקדשים והא דמחט שנמצאת מלאה חלודה דטהורה דכל הטמאות כשעת מציאתן אפילו להקל לאו משום דהוי כשעת מציאתן דאורייתא אלא משום דמוקי הטהרות אחזקתייהו וא"ת מאי פריך מככר הנתונה על גבי דף דלמא בככר של חולין איירי וי"ל דאפילו בחולין לא היה לנו לעשות כל כך לתלות באדם טהור שהנפילה נראית יותר והיה לנו לטמא ממקום למקום כיון דלא אפשר ליפול אלא אם כן נגע אי בשום מקום אנו מחמירין אפילו בקדשים:

    ומי תלינן והא אנן תנן כו' וא"ת והיא הנותנת משום דאזלינן בתר שעת מציאתה לגמרי אפילו ממקום למקום לתלות לכך מחט שנמצאת מלאה חלודה טהורה לגמרי ואע"ג דמצינן למימר דהיינו דקאמר וכ"ת כשעת מציאתן לגמרי בין לקולא בין לחומרא מ"מ מאי ס"ד דמקשה וי"ל דס"ד כיון דמחמיר כל כך בטומאה לתלות אפי' ממקום למקום [ע"כ אינו טעם גמור דדוקא בקדשים הוא ומשום חומרא] א"כ במחט לא היה לו לטהר לגמרי משום שעת מציאתה אלא הוה ליה למימר השתא הוא דעלתה חלודה:

    ככר הנתונה על גבי דף וא"ת שאני התם שאין בו דעת לישאל כדאמר בסמוך וי"ל דפריך אי בשום מקום אנו מחמירין ממקום למקום אפילו בקדשים לא היה לנו לעשות ספק ולתלות באדם טהור דיותר יש לתלות בנפילה:

    שאני אומר אדם טהור וא"ת דהכא תלינן באדם טהור ובפ"ק דחולין (דף ט:) גבי צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה תלינן באדם טמא וכן פ"ק דפסחים (דף י:) גבי קורדום ותירץ ר"ת דגבי כלים הנמצאין דווקא גזרינן טומאה משום דאית להו טהרה במקוה וליכא פסידא אבל באוכלין דאיכא פסידא דלית להו טהרה במקוה לא החמירו אי נמי הכא מוכחא מילתא דאדם טהור הסירה בכוונה כדי שלא תפול על מדף טמא אבל בעלמא טמאין בין באוכלין בין בכלים דליכא למימר אדם בכוונה עשה לתקנתא:

    לא נצרכה אלא למקום מדרון פירוש כשהמדף במקום מדרון דאפילו נפל הככר על גבי מדף לא נשאר לשם אבל אם המדף בקרקע שוה פשיטא דטהור:

    Tosafot on Niddah 4a · Sefaria

    רשב"א

    מאי איכא בין הני לישני להאי לישנא, א"ב למרמא מקוה חבית ומבוי איכא למידק, ולימא נמי איכא בינייהו סוטה ומוך, וי"ל דהיא גופה קא דייק, כלומר למה לן דשבקינן ההוא לישנא דהעמד אשה על חזקתה, דלא מפיק שמאי מינייהו לא סוטה ולא מוך, וכפשטא דלישנא דמתניתין דקתני כל הנשים, והדרינן בתר הני לישני דאית לן למימר דמודה שמאי בסוטה ובמוך, ופריך משום דלא ליקשי לן מקוה חבית ומבוי.

    מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא לאביי איכא מוך לרבא איכא מוך דחוק. ק"ל אמאי לא אמר נמי דאיכא בינייהו סוטה, דלהאי לישנא דאשה מרגשת מודה שמאי בסוטה ולא במוך, ולהאי לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא, מודה הוא במוך ולא בסוטה, דדילמא אתא דם ולא אדעתא ואבדתו. ומסתברא דאפילו להאי לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא אתא מודה שמאי בסוטה, דדילמא אתא דם ולאו אדעתא ואבדתו, וכי קאמרינן הכא משמשת במוך מאי איכא למימר ולא קאמר סוטה מאי איכא למימר, היינו משום דההיא קא אמרינן דמודה בה שמאי אלא אף משמשת במוך קאמרינן, והילכך ליכא בין האי לישנא להאי לישנא אלא משמשת במוך כנ"ל.

    הא דתניא שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלו איכא למידק, וליחוש נמי לאדם טמא, ומ"ש מהא דאמרינן בפרק קמא דפסחים (י, ב) קרדום שאבד בבית או שהניחו בזוית זו ובא ומצאו בזוית אחרת בבית טמא, שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו, ואמרינן נמי בפרק קמא דחולין (ט, ב) צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכסה, וכל שכן הכא דאיכא תרתי לריעותא, חדא דילמא אדם טמא נכנס ונטלו, ועוד שמא נתגלגל מן הדף על המדף ונטמא. ויש מי שתירץ, דהכא שאני דכיון דהמדף נתון תחתיה מוכחא מילתא דלא נטלה אדם מן הדף אלא כדי שלא יתגלגל על המדף ויטמאנו, והילכך אי לאו דאדם טהור הוא לא היה מסלקו משם להצילו מפני הטומאה, אבל התם דילמא אדם טמא הוצרך לקרדום ונטלו, וכן לגבי צלוחית להצילה משרצים כסה, ושמא טמא היה. ואינו מחוור כל הצורך, דאף כאן ניחוש שמא אדם טמא נטלו והיה מחזיק עצמו בטהור, דהתם נמי י טמא ודאי היה לא היה נוגע בה כדי שלא יטמאנה, אלא שמא עם הארץ טמא המחזיק עצמו בטהור. ור"ת ז"ל תירץ בספר הישר, דהתם כלים נינהו וספק כלים הנמצאים טמאים כדאיתא בפרק קמא דשבת (טו, ב), דשוינהו רבנן לרובא דעלמא טמאים לגבי כלים הנמצאים, אבל לגבי אוכלים שוינהו לרובא דעלמא טהורים, הילכך הכא גבי ככר ליכא למיחש לאדם טמא אלא לספק נפל על המדף, והוי ליה ספק נגיעה בדבר שאין בו דעת לישאל וספקו טהור.

    Rashba on Niddah 4a · Sefaria

    ריטב"א

    ואב״א פי׳ ותרוייהו בשאינו מכוסה דליכא למימר תרוייהו במכוסה דהא טעמא דמסתבר הוא לומר דאשה זו בשאינה מכוסה דמי׳ כדפרכי׳ לעיל.

    ה״ק קופה שנשתמשו בה טהרות בזויות בית זו וכו' פי׳ ע״כ ה״נ מיירי כשנמצאו בזוית אחרת על הקופה שאלו נמצאו באותו זוית עצמו דכ״ע טהורות ואפילו אין שם טלטול וכדמוכחא בבריתא וכ״ש בזה דאיכא טלטול בית אלא ודאי דמתניתן בשנוי זוית קופה בלחוד ואידך בדאיכא נמי שנוי זוית בית מ״ס כאן נמצא וכאן היו ומ״ס הלך אחר שעת מציאתו.

    נגע בא׳ בלילה וכו' וחכמים מטמאים. פי׳ בתו׳ מודים חכמים לר״מ כשראוהו חי בבית זה פי׳ דמשום דלא הוחזק חי בבית זה אמרי רבנן דלא יהבי ליה חזקת חי כלל ומטמא לשרוף ור״מ מטהר גם בזה דלא סגי דלא הויא חי קודם לכן או בכאן או במקום אחר אבל כל שהוחזק חי בכאן מודים חכמים דמוקמינן ליה בחזקת חי וטהור ותני עלה שכל הטומאות כשעת מציאתן במקום מציאתן פי׳ דליכא טלטול מקום כי באותו מקום שמצאו מת נגע אותו בלילה שאלו נגע בו במקום אחר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום וכ״ת ה״מ לשרוף אבל לתלות תלינן פי׳ וכ״ת דהתם הוצרכו לשעה ומקום לפי שמטמאים חכמים לשרוף אבל בדחזקיה ור״י שלא נחלקו אלא לתלות בשעת מציאתן סגי לן ואפי׳ ממקום למקום ותקשי לחזקיה והתנן וכו׳ ומהנא שמעינן להדיא דההיא דר״י לתלות בלחוד היא כדכתי׳ לעיל.

    מחט שנמצאת חלודה או שבורה פי׳ מחט שמכיר בה שהיתה טמאה ודאי אלא שמצאה ע״ג טהרות אחר שיצאת מידי טומאה בחלודה או שבורה ואם ידוע אם נפלה שם כמות שהיא עכשיו או כשהיתה טמאה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן פי׳ ועכשו טהורה היא ובתר השתא דיינינן לה פי׳ והא הכא דלא מסייע לן אלא שעת מציאתה בלחוד כאלו מקום מציאתה לא מסייע כלל ואפ״ה טהורה אלמא כל היכא דאיכא חדא למעליותא טהורה וקשיא לתירוצך.

    ועוד תנן וכו' אפשר דלאפושי פירכי דעלמא מייתי לה דהא ודאי.... קמייתא ממש א״נ דמשום דלא תימא דכי קתני בשעת מציאתן היינו במקום מציאתן דמי ותנא תוספאה פריש כדלעיל וה״ה להא מש״ה נקטי׳ אידך דכיון דתרתי נינהו הכי לא מפרש כחדא מנייהו במקום מציאתן ולבסוף אמרינן וכ״ת דבהני תרתי מקום מציאה נמי בעי דמסייע לטהרה שלא הוחזק׳ מחט זו במקום זה עד עכשו ותנא תוספאה פריש כקיימתא וה״ה באידך וכי איכא תרתי לגריעותא כקיימתא טמאות ודאי וכי איכא תרתי למעליותא כי הנך טהורה ודאי וכי איכא חדא לגריעותא תולין וכההיא דר״י.

    והתניא ככר שהיתה וכו׳ טהורה פי׳ ואעפ״י שמצאנו ככר זה בקרקע סמוך למדף אלא שאין אנו יודעין אם נתגלגל מאליו ונגע במדף אם לא וקושיין דהכא יש מקום לחוש לטלטול להחמיר ולומר שנתגלגל ונגע בטומאה ודאי ואפ״ה לא חיישינן והיכי מחזיקין טומאה ממקום למקום גבי קופה שיש לומר טפי השתא הוא דנפל וכדפרש״י ז״ל והיינו דפריך דשאני התם דאיכא טעמא דשאני אומר אדם טהור נכנס וכו'.

    Ritva on Niddah 4a · Sefaria

    מאירי

    זה שמחזיקין טומאה ממקום למקום דוקא לתלות אבל לא לשרוף מעתה נגע שרץ בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר מצאו מת טמא ושורפין עליו שהטמאות דנין אותן כשעת מציאתן אחר שהן במקום מציאתן ואף ברשות הרבים מפני שזה כודאי הוא הא שלא במקום מציאתן תולין וכשם שדנין אותם כשעת מציאתן לחומרא כך הדין לקולא כיצד מחט שנמצאת חלודה ושבורה על גבי טהרות ומכיר בה שטמאה היתה אלא שמאחר שהוחלדה עד שנתעכבה תפירתה או שנשברה טהרה אין אומרין כשנפלה כאן לא חלודה היתה ולא שבורה ונמצאו טמאות אלא דנין אותה כשעת מציאתה וטהורות לגמרי וכן אם נמצא שרץ שרוף שפרחה טומאתו על גבי טהרות או מטלית טמאה אלא שהיא בלויה ומחוחה ר"ל נרקבת עד שטהרה מטומאתה הרי אלו טהורים אף ברשות היחיד שכלם דנין אותם כשעת מציאתן ואין בהם משום ספק טומאה אף ברשות היחיד שהרי אין בו דעת לישאל הוא:

    ויש דברים שדנין אותן אף במקום מציאתן לטהר לגמרי כיצד ככר של תרומה שנתון על גבי הדף ומדף טומאה נתון תחתיה אע"פ שאם נפלה אי אפשר שלא יגע במדף זה אפילו היא במקום מדרון שנפילתה מצויה כל שמצאה במקום אחר חוץ מאותו מדף דנין אותה במקום מציאתה ומטהרין אותה לגמרי ואומרין שמא אדם טהור נכנס לשם ונטלה ונתנה במקום זה ובשרץ שבקופה אין אומרין כן שאין לחוש בו אלא בעכב וכיוצא בו ואדם שיש לו דעת הוא שראוי לומר כן אבל עיכב לא ומ"מ אם אמר בריא לי שלא בא אדם כאן טמא שהרי ודאי נפלה עליו המדף ונתגלגלה לכאן ולא סוף דבר בטומאה קלה של סופרים וכהוראת לשון מדף שהוא אמור על טומאה קלה אלא אף במדרס של תורה כגון עליונו של זב ולשון מדף מיהא נאמר על הרבה ענינים על עליונו של זב שהוא מן התורה אלא שאינו אב הטומאה לטמא אדם וכלים ולפעמים נאמר על מדרס סופרים כגון בגדי פרוש לאוכלי תרומה ושל אוכלי תרומה לקדש על הדרך שהתבאר באחרון של חגיגה ויש לשאול מאי שנא מקרדום וצלוחית שתולין בטמא וכמו שאמרו בפסחים י' ב' קרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו וכן בראשון של חלין ט' ב' צלוחית של מי חטאת שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה פסולה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ואחר שכן מה טעם בזו שאני אומר אדם טהור וכו' תדע שהרבה טרחו בתוספות לישבה מהם שהעמידו זו של קרדום בקרדום של בית הקברות ומתוך כך תולין בטמא שאלו טהור היאך נכנס לבית הקברות והרי זו כחברתה צלוחית של מי חטאת שאינה צריכה אלא לטמא ויש מתרצין שמ"מ חוששין לטמא ומ"מ בזו של מדף הדברים מוכיחים הואיל וטומאה תחתיה שלהצלה מן הטומאה נעשה ואילו אדם טמא אינו מציל ולשטה זו אם לא היתה שם טומאה חוששין לטמא ואחרוני הרבנים תירצו שבספק כלים גזרו בספק אוכלין לא גזרו הואיל ואין להם טהרה במקוה:

    Meiri on Niddah 4a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה והא אשה מכוסה כו' וא"כ מאי פריך והא אשה מכוסה כו' כיון דלאו כבדוקה דמיא כו' עכ"ל יש לדקדק מהיכא משמע להו בפשיטות דאשה כאינה בדוקה להאי אוקמתא דהא אדרבה כיון דקופה דשמאי והלל כבדוקה היא להאי אוקמתא אלא שאינה מכוסה כפרש"י ה"נ דומיא דהכי אשה כבדוקה היא ואפ"ל דמשמע להו לכל האוקמתות דאשה אינה כבדוקה אלא דהלל מדמה להך אוקמתא אשה דאינה כבדוקה לקופה אע"ג דבדוקה היא כיון שאינה מכוסה ודו"ק:

    בד"ה שכל הטומאות כו' וא"ת ומאי פריך מככר כו' דלמא בככר של חולין כו' עכ"ל אהא דפריך ממחט ושרץ שרוף נמי איכא לאקשויי כן דלמא בחולין איירי וי"ל כמו שכתבו התוס' לקמן דס"ד כיון דמחמיר כ"כ בטומאה לתלות אפי' ממקום למקום א"כ במחט ובשרוף לא היה לנו לטהר לגמרי אפי' בחולין:

    Chidushei Halachot on Niddah 4a · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה והא אשה מכוסה היא וכו' לכך י"ל מכוסה היא וכו' ר"ל לפירוש התוספות ה"פ והא דומיא דאשה קתני ואשה מכוסה היא באופן שהיה לה להרגיש וא"כ ה"ה קופה איירי נמי באופן שהיה לו להרגיש בנפילת השרץ והיינו בקיפה מכוסה:

    ד"ה שאני אומר וכו' ותירץ ר"ת דגבי כלים וכו' משום דאית להו טהרה במקוה וכו'. ואע"ג דהתם בחולין איירי בצלוחית שאין לה טהרה במקוה כמו כלי חרס מ"מ רוב כלים יש להם טהרה במקוה ולא פלוג רבנן בכלים אבל אוכלין בכולן אין להן טהרה במקוה ולכך לא החמירו לגזור עליהם טומאה:

    Maharam on Niddah 4a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ד׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־252 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״כי פליגי חזקיה ור' יוחנן בקופה בדוקה,…״

    2. קטע 214 מילים

      נפתחת ב״והא דומיא דאשה קתני, ואשה בדוקה היא!…״

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא: כי מודו שמאי והלל בקופה…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״והא דומיא דאשה קתני, ואשה מכוסה היא,…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא: כי מודו שמאי והלל בזוית…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״ה"ק קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית בית…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״ומי מחזקינן? והתנן: נגע באחד בלילה, ואינו…״

    8. קטע 86 מילים

      נפתחת ב״וחכמים מטמאין, שכל הטמאות כשעת מציאתן.…״

    9. קטע 96 מילים

      נפתחת ב״ותני עלה: כשעת מציאתן, ובמקום מציאתן!…״

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא: הני מילי לשרוף, אבל לתלות…״

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״והתנן: מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה…״

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״ועוד תנן: מצא שרץ שרוף על גבי…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא, כשעת מציאתן בין לקולא בין…״

    14. קטע 1423 מילים

      נפתחת ב״והתנן: ככר ע"ג הדף, ומדף טמא מונח…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״עד שיאמר: ״ברי לי שלא נכנס אדם…״

    16. קטע 163 מילים

      נפתחת ב״התם כדקתני טעמא,…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ד׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026