והא דומיא דאשה קתני — בההיא דהלל ושמאי דקתני מה הפרש בין זו לזו:
ואשה בדוקה היא — מקודם לכן דהא כל שחרית וערבית היא בודקת אפ"ה טהרות דקופה טמאות וקשיא לחזקיה:
כשאינה בדוקה דמיא — וקופה נמי בשאינה בדוקה עסקינן:
ואיבעית אימא — הא והא בבדוקה אלא דשמאי והלל כשאינה מכוסה ופיה מלמעלה הלכך איכא למימר עם סילוק ידיו נפלו וחזקיה במכוסה מש"ה מטהר:
מכוסה — בתמיה. היכי נפל האי שרץ והיכי אישתכח בה השתא:
שתשמישה ע"י כסוי — כשהוא רוצה להכניס לתוכה ולהוציא מתוכה מגלה ומכסה אותה הלכך חזקיה סבר כל זמן שהטהרות בתוכה נזהר בה וכסה והשתא לאחר שניטלו ממנה הסיח דעתו משמירתה ולא נזהר לכסותה ונפל ור' יוחנן סבר חיישינן שמא כשגילה להשתמש בה בעוד שהטהרות בתוכה נפל:
מכוסה היא — דלא נפיל בה דם מעלמא וקופה דכוותה במכוסה עסקי' ואפ"ה טמאה וקשיא לחזקיה:
בזוית בית — כדמפרש ואזיל שטלטלה לקופה בזוית אחרת לאחר שניטלו טהרות ממנה:
ממקום למקום — דלא אמרינן מאידך זוית הוה בה שרץ עם הטהרות אלא אמרינן לאחר שהביאה כאן נפל בה:
ובמקום מציאתן — אם מצאו שחרית מת באותו מקום שנגע בו בלילה טמא אבל מצאו במקום אחר מת טהור ולא אמרינן כי היכי דהכא מת התם נמי הוה מת במקומו הראשון:
לשרוף — דלא מחזקינן טומאה ודאית ממקום למקום לשרוף עליה תרומה:
אבל מתלא תלינן — דהרי משמע במקום מציאתן הוא דחכמים מטמאין טומאה ודאי אבל שלא במקום מציאתן טומאתן הוה ספק ור' יוחנן נמי לתלות קאמר:
חלודה — רדוליר"א:
או שבורה — ע"ג טהרות ומכיר בה שהיא טמאה:
טהורה — מלטמא טהרות שנמצאת עליהן ולא אמרינן שלמה נפלה עליהם וטמאתם ואח"כ נשברה אלא אמרינן שבורה או חלודה כאשר היתה עתה נפלה עליהם. אלמ' כל הטמאות כשעת מציאתן מחזקי' להו ואפי' תלייה ליכא דקתני טהורה וקס"ד דה"ה נמי למקום מציאתן דמחזקינן להו בטומאה ולא מספקינן לה במקום אחר אפילו לתלות וקשיא לר' יוחנן:
נמצא שרוף — השרץ:
מטלית — טלית של זב היתה:
(המהומהם) — הבלויה. מצאה בלויה ע"ג זיתים:
טהורה — מלטמא הזיתים דאמרינן הכי נפלה עלייהו לאחר שבלתה וטהרה מטומאתה. אלמא לא מחזקינן טומאה משעה לשעה אפי' לתלות דקתני טהורה וה"ה ממקום למקום:
וכי תימא — לא דמי דהכא משום הכי טהור משום דשעת מציאתה ומקום מציאתה בטהרה הואי דבתר שעת מציאתן אזלינן בין לקולא בין לחומרא בין לקולא כי הכא גבי מחט ומטלית לאחזוקי בטהורה ודאי בין לחומרא כגון נגע באחד בלילה לאחזוקי בטומאה ודאית:
ושלא במקום מציאתן — דליכא רגלים לדבר כולי האי משרף לא שרפינן מתלא תלינן:
הדף — קרש מונח על גבי יתדות בכותל:
ומדף טמא — בגד טמא מונח תחת הדף בקרקע. בת"כ קרי מדף לעליונו של זב ומדף לשון טומאה קלה הוא כדלקמן וס"ד השתא שהוא עליונו של זב דטמא מדאורייתא ומיהו טומאתו קלה משל מדרס דלא הוי אב הטומאה לטמא אדם וכלים. ובא ומצא את הככר ע"ג הקרקע מן הבגד והלאה:
ונטלה — ולא נפלה על גבי המדף שנטלו מעל הדף והניחה לארץ:
לא נצרכה — האי שאני אומר:
אלא למקום מדרון — שאע"פ שהדף שהככר עליה מקום מדרון וראויה הככר ליפול ואם נפלה נגעה בבגד אפילו הכי טהורה שאני אומר כו' אלמא לא מחזקינן טומאה ממקום למקום דנימא מעל הדף נפל ונתגלגל לכאן:
