בוני התלמוד

    מסכת נדה דף נ״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    נבלהבמגע מטמאה אדם ולא בגדים שעליו ובמשא מטמאה אדם ובגדים שעליו כדכתיב (ויקרא י״א:כ״ז-כ״ח) והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו אבל במגע לא כתיב כבוס: זב אפילו מגעו מטמא בגדים דכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכן משאו דכתיב במשכב ומושב והנושא אותם יכבס בגדיו וקל וחומר לנושא זב עצמו:

    והשתא דנפקא לןטומאת הזב מוהזב את זובו דאיתקש זובו לו זובו טמא למה לי:

    זב חדא זובו תרתיוכתיב לזכר דבשתי ראיות ראשונות דין זכר עליו שאינו מטמא באונס ומכאן ואילך איתקש לנקבה דאפילו ראה שלישי באונס חייב קרבן:

    והשתא דכתיב זובו טמאדנפקא לן מיניה עיקר טומאת זוב מהשתא דרוש מוהזב את זובו הך דרשא דלא תחלוק בין מגעו למשאו ואע"פ שאתה דורשו לדרשא אחריני:

    כיחו וניעומין רוק הן:

    תלמוד לומר וכי ירוקוי"ו דריש:

    במה שביד טהוראם רק במה שביד טהור דהוה ליה טהור נושא את הרוק:

    זה מגע נבלהשטהרתי לך בגדים שעליו וטמאתים לך כאן במגע הרוק:

    ואימא משא דשרץשטהרתי לך את הנושאו טמאתי לך בכאן בנושא הרוק אבל מגעו כנבלה:

    לימא באדםדדרשינן במה שביד אדם והיינו משאו ובלאו דרשא דטהרה שטהרתי לך וכו' נפקא לן משא:

    מאי בטהורדמשמע טהרה שטהרתי במקום אחר טמאתי בכאן:

    ש"מ תרתימשא מרבויא דבי"ת שבטהור ומגע לטמא בגדים מטהור:

    בנגררין דרך הפהשגררן והוציאן דרך הפה:

    ורחמנא רבייהמכי ירוק כל דדמי לרוק:

    ורבכיון דלאו מעין הוא אלא מפני שגררן דרך פיו קתני לה ומשום צחצוחי הרוק:

    ליחשוב נמיבמתניתא דמעת עינו ונוקמה בשגוררה דרך הפה דהאמר רב אפשר לגוררה דרך הפה:

    דאמר רב האי מאן דבעי דלסתמיהשיתעוור:

    ליכחול עיניה מעובד כוכבים ולוי אמר כו' מאי טעמא דרב דלא אמר לימות. דסבר אם נתן העובד כוכבים לתוכו סם המות יכול לגוררו ולהוציאו דרך פיו כדרך הרוקקין שמושכין מי האף בפיהם ע"י רוח נשימתם לגופן:

    זיהראארס של סם המות:

    ליחה סרוחהקויטור"א:

    מגפתומכתו:

    טומאת משקיןלטמא אוכלין ומשקין כשאר משקין טמאים:

    ברביעיתזהו שיעור משקין לטומאה:

    טומאה חמורהאדם ובגדים דמעיינות הן:

    בשלמא לרבדאמר האי דקתני להו תנא דלעיל בנגררין דרך הפה איכא לתרוצי דהאי תנא להכי לא תני להו דכיון דטומאתן לאו מחמת עצמן היא אלא משום צחצוחי רוק לא פסיקא ליה דהא זימנין דנפקי דרך חוטם וטהורין ובמילתא דלא פסיקא לא קמיירי:

    אלא לרבי יוחנןדאמר לעולם טמאין ליתני:

    ותשקמו בדמעות שלישאלמא משקה איקרו:

    דם חללים ישתהאלמא דם חלל איקרי משקה ודם מגפתו נמי דם חללים הוא דהא קטליה פלגיה:

    זובו טמא וזאתדסמיך ליה וזאת תהיה טומאתו וגו' ודרשי האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת כלומר דבר אחר נמי כזוב:

    נדה 55 עמוד ב

    1כי איצטריך קרא למשא. ואימא: במשא מטמא אדם ובגדים, במגע, אדם מטמא בגדים לא לטמא, מידי דהוה אמגע נבלה!

    2לא ס"ד דתניא: אחרים אומרים (ויקרא טו, לג) הזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זובו לו מה הוא: לא חלקת בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן׃

    3והשתא דנפקא לן מהזב את זובו זובו טמא, למה לי׃

    4אמר רב יהודה מדסקרתא איצטריך סד"א שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור ואי משום הזב את זובו למניינא הוא דאתא׃

    5זוב חד זובו תרתי ובשלישי אקשיה רחמנא לנקבה׃

    6כתב רחמנא זובו טמא והשתא דאמר רחמנא זובו טמא הוא דרוש ביה נמי האי׃

    7והרוק רוק מנלן דתניא (ויקרא טו ) וכי ירוק יכול אע"פ שלא נגע ת"ל בטהור עד שיגע בטהור׃

    8אין לי אלא רוקו כיחו וניעו ומי האף שלו מנין ת"ל וכי ירוק׃

    9אמר מר יכול אע"פ שלא נגע מהיכא תיתי׃

    10סד"א נילף רוק רוק מיבמה מה התם אע"פ דלא נגע אף ה"נ דלא נגע קמ"ל׃

    11ואימר הני מילי במגע אבל במשא לא מידי דהוה אשרץ אמר ריש לקיש תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא ״בטהור מה שביד טהור טמאתי לך״׃

    12ואימא במשא מטמא אדם ובגדים במגע אדם לטמא בגדים לא לטמא מידי דהוה אמגע נבלה׃

    13אמר ריש לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא ״בטהור טהרה שטהרתי לך במקום אחר טמאתי לך כאן ואיזה זה זה מגע נבלה״׃

    14ואימא כמשא דשרץ א"כ נכתוב קרא באדם מאי בטהור ש"מ תרתי׃

    15ומי האף מאי מי האף אמר רב בנגררין דרך הפה לפי שאי אפשר למי האף בלא צחצוחי הרוק ור' יוחנן אמר אפילו בנגררין דרך החוטם אלמא קסבר מעיין הוא ורחמנא רבייה׃

    16ורב נחשוב נמי דמעת עינו דאמר רב האי מאן דבעי דלסתמיה לעיניה ליכחול מעובד כוכבים ולוי אמר האי מאן דבעי דלימות ליכחול מעובד כוכבים׃

    17ואמר רב חייא בר גוריא מ"ט דרב דלא אמר האי מאן דבעי דלימות הואיל ויכול לגוררן ולהוציאן דרך הפה ורב נהי דזיהרא נפיק דמעתא גופא לא נפיק׃

    18ת"ש תשעה משקין הזב הן הזיעה והליחה סרוחה והריעי טהורין מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו רוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה ואילו מי האף לא קתני׃

    19בשלמא לרב לא קתני דלא פסיקא ליה למתני זימנין דאתי דרך הפה וזימנין דאתי דרך החוטם אלא לר' יוחנן ליתני׃

    20ולטעמיך כיחו וניעו מי קתני אלא תנא רוק וכל דאתא מרבויא הכא נמי תנא רוקו וכל דאתא מרבויא׃

    21דמעת עינו דכתיב ״(תהלים פ״, ו) ותשקמו בדמעות שליש ודם מגפתו דכתיב ״(במדבר כג״, כד) ודם חללים ישתה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה חלב האשה דכתיב ״(שופטים ד״, יט) ותפתח את נאד החלב ותשקהו׃

    22מימי רגליו מנלן דתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה והלא דין הוא ומה רוק הבא ממקום טהרה טמא מימי רגליו הבאין׃

    תוספות

    כי איצטריך קרא למשאוא"ת למשא נמי לא איצטריך מההיא טעמא דלא גרע משכבת זרע דהא בזב קיימין ואיכא למ"ד סוף פ"ב דב"ק (דף כה.) שכבת זרע מטמאה במשא אפילו בלא ציחצוחי זיבה מק"ו ומה טהור בטהור פירוש רוק טמא בטמא טמא בטהור שכבת זרע אינו דין שיהא טמא בטמא ויש לומר דלא קשה מידי דאין לנו לעשות זאת הזיבה שהיא גורמת טומאה דהיינו ראייה שניה משאם היתה שכבת זרע וקרי שאחר ראייה ראשונה טהור ממשא שאינו זב וה"ק דלא גרע מאילו היתה ראייה זו שכבת זרע דמטמא במגע ולא במשא ומק"ו לא אתי דאין זה טמא בטמא דאכתי אינו טמא אלא על ידי ראייה זו הוא נעשה טמא וא"ת כיון דמגע נפקא לן בלא קרא היכי שייך לומר שעיר המשתלח יוכיח הא לא דמי דבזוב איכא טומאת מגע וכי האי גוונא אמר בפרק כל הבשר (חולין קטו:) גבי בשר בחלב דיליף איסור אכילה מואנשי קדש תהיון ואיסור הנאה מערלה מק"ו ופריך ונילף כולה מילתא מערלה ומשני משום דאיכא למימר חוסם פי פרה ודש בה וחורש בשור וחמור יוכיח שנעבדה בהן עבירה ומותרין אף באכילה אבל עכשיו דנפקא לן איסור אכילה מקרא ליכא למימר תו יוכיח דלא דמי דאינהו שרי באכילה ויש לומר דשעיר המשתלח נמי כיון דמטמא אחרים העוסקין בו אינו טהור גמור ושייך לטומאת עצמו והוי כאילו טמא במגע ודמיא לזוב:

    כיחו וניעוכיחו הוא הבא מכח רב מן החזה ניעו ע"י נענוע מעט כך מפרש ר"ת ויש לפרש נמי איפכא ניעו שמנענע כל גופו כיחו בכח מעט ובמתני' דלא תנא כיחו לא חש להאריך אבל תימה דתנן ניעו מקמי רוק דעיקר דכתיב בהדיא וי"ל דהך דאתיא מדרשא חביבא ליה:

    נילף רוק רוק מיבמהתימה דהשתא נילף רוק דיבמה מהכא דנגע ויש לומר דבסיפרי דרשינן ליה מקרא דלא בעינן נגע וירקה בפניו יכול בפניו ממש ת"ל לעיני הזקנים רוק הנראה לזקנים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    סד"א שעיר המשתלח יוכיחפי' רב יהודה מדסקרתא רצה להכריח דאי אפשר שלא יכתב הוכיח דבעי למכתבזובו טמא טמא הוא דאי לאו הכין אי איפשר לטמאו במשא דאי מדינא דלאחרים גורם טומאה לעצמו לכ"ש הא תניא בבריתא שעיר המשתלח יוכיח. ואי משום דאחרים הוה אמינא למנינא בעלמא הוא דאתא. הא על כרחין לא מיסתיא דלא כתי' רחמנא זובו טמא.

    אלמא קסבר מי האף כמעין הואכלומר דקסבר דמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע כרוק ורב סבר דאינו חוזר ונבלע ואינו כרוק. וק"ל לרב דאמר דנגררין דרך הפה ומשום שאי איפשר בלא צחצוחי הרוק א"כ היכי מרבינן לה בבריתא מוכי ירוק אדרבא לא מרבויא אתי אלא היינו רוק עצמו. וי"ל דאה"נ אלא דאגב גררא דהנך הוא דנקטיה ולאשמועינן דטמא ואתא רב ופריש לה לבריתא דלאו מחמת עצמו מטמי' ליה ככוחו וניעו אלא מחמת תערובת הרוק שבו. ואינו מחוור דא"כ היאך אקשו בסמוך ורב ניחשוב נמי דמעת עינו דאף היא לדבריו יכול לגררה דרך הפה ומאי קושיא דהיינו רוק ואדרבה לא היה בדין למיחשב מי האף, ועוד דאמרינן לקמן גבי ט' משקי הזב ואלו מי האף לא קתני בשלמא לרב לא פסיקא ליה, ואם איתא אדרבה הוה ליה למימר בשלמא לרב הא תנא ליה רוקו אלא י"ל דהוצרך לרבות דאי לא הוה אמינא שאינו מטמא אלא רוקו הגמור אבל צחצוחי הרוק כלל כלל לא דהפרש יש בין גוף הדבר לצחצוחין וכדאמרינן זיבה גמורה סותרת ז', צחצוחי זיבה יום אחד כנ"ל.

    וזאת לרבות מימי רגליוואע"פ דבר"פ יוצא דופן (מ,.) תניא א"ר יהודה זאת היא העולה הרי אלו מיעוטין והכא אמרינן דזאת לרבויי איכא למימר דהכא מוא"ו דוזאת קא דריש דמוסיף על ענין טומאה שהוזכרה למעלה כלומר וזאת נמי תהיה טומאתו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף נ״ה עמוד ב׳

    מסכת נדה דף נ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־447 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    נבלה במגע מטמאה אדם ולא בגדים שעליו ובמשא מטמאה אדם ובגדים שעליו כדכתיב (ויקרא י״א:כ״ז-כ״ח) והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו אבל במגע לא כתיב כבוס: זב אפילו מגעו מטמא בגדים דכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכן משאו דכתיב במשכב ומושב והנושא אותם יכבס בגדיו וקל וחומר לנושא זב עצמו:

    והשתא דנפקא לן טומאת הזב מוהזב את זובו דאיתקש זובו לו זובו טמא למה לי:

    זב חדא זובו תרתי וכתיב לזכר דבשתי ראיות ראשונות דין זכר עליו שאינו מטמא באונס ומכאן ואילך איתקש לנקבה דאפילו ראה שלישי באונס חייב קרבן:

    והשתא דכתיב זובו טמא דנפקא לן מיניה עיקר טומאת זוב מהשתא דרוש מוהזב את זובו הך דרשא דלא תחלוק בין מגעו למשאו ואע"פ שאתה דורשו לדרשא אחריני:

    כיחו וניעו מין רוק הן:

    תלמוד לומר וכי ירוק וי"ו דריש:

    במה שביד טהור אם רק במה שביד טהור דהוה ליה טהור נושא את הרוק:

    זה מגע נבלה שטהרתי לך בגדים שעליו וטמאתים לך כאן במגע הרוק:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 55b · Sefaria

    תוספות

    כי איצטריך קרא למשא וא"ת למשא נמי לא איצטריך מההיא טעמא דלא גרע משכבת זרע דהא בזב קיימין ואיכא למ"ד סוף פ"ב דב"ק (דף כה.) שכבת זרע מטמאה במשא אפילו בלא ציחצוחי זיבה מק"ו ומה טהור בטהור פירוש רוק טמא בטמא טמא בטהור שכבת זרע אינו דין שיהא טמא בטמא ויש לומר דלא קשה מידי דאין לנו לעשות זאת הזיבה שהיא גורמת טומאה דהיינו ראייה שניה משאם היתה שכבת זרע וקרי שאחר ראייה ראשונה טהור ממשא שאינו זב וה"ק דלא גרע מאילו היתה ראייה זו שכבת זרע דמטמא במגע ולא במשא ומק"ו לא אתי דאין זה טמא בטמא דאכתי אינו טמא אלא על ידי ראייה זו הוא נעשה טמא וא"ת כיון דמגע נפקא לן בלא קרא היכי שייך לומר שעיר המשתלח יוכיח הא לא דמי דבזוב איכא טומאת מגע וכי האי גוונא אמר בפרק כל הבשר (חולין קטו:) גבי בשר בחלב דיליף איסור אכילה מואנשי קדש תהיון ואיסור הנאה מערלה מק"ו ופריך ונילף כולה מילתא מערלה ומשני משום דאיכא למימר חוסם פי פרה ודש בה וחורש בשור וחמור יוכיח שנעבדה בהן עבירה ומותרין אף באכילה אבל עכשיו דנפקא לן איסור אכילה מקרא ליכא למימר תו יוכיח דלא דמי דאינהו שרי באכילה ויש לומר דשעיר המשתלח נמי כיון דמטמא אחרים העוסקין בו אינו טהור גמור ושייך לטומאת עצמו והוי כאילו טמא במגע ודמיא לזוב:

    כיחו וניעו כיחו הוא הבא מכח רב מן החזה ניעו ע"י נענוע מעט כך מפרש ר"ת ויש לפרש נמי איפכא ניעו שמנענע כל גופו כיחו בכח מעט ובמתני' דלא תנא כיחו לא חש להאריך אבל תימה דתנן ניעו מקמי רוק דעיקר דכתיב בהדיא וי"ל דהך דאתיא מדרשא חביבא ליה:

    נילף רוק רוק מיבמה תימה דהשתא נילף רוק דיבמה מהכא דנגע ויש לומר דבסיפרי דרשינן ליה מקרא דלא בעינן נגע וירקה בפניו יכול בפניו ממש ת"ל לעיני הזקנים רוק הנראה לזקנים:

    Tosafot on Niddah 55b · Sefaria

    רשב"א

    סד"א שעיר המשתלח יוכיח פי' רב יהודה מדסקרתא רצה להכריח דאי אפשר שלא יכתב הוכיח דבעי למכתבזובו טמא טמא הוא דאי לאו הכין אי איפשר לטמאו במשא דאי מדינא דלאחרים גורם טומאה לעצמו לכ"ש הא תניא בבריתא שעיר המשתלח יוכיח. ואי משום דאחרים הוה אמינא למנינא בעלמא הוא דאתא. הא על כרחין לא מיסתיא דלא כתי' רחמנא זובו טמא.

    אלמא קסבר מי האף כמעין הוא כלומר דקסבר דמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע כרוק ורב סבר דאינו חוזר ונבלע ואינו כרוק. וק"ל לרב דאמר דנגררין דרך הפה ומשום שאי איפשר בלא צחצוחי הרוק א"כ היכי מרבינן לה בבריתא מוכי ירוק אדרבא לא מרבויא אתי אלא היינו רוק עצמו. וי"ל דאה"נ אלא דאגב גררא דהנך הוא דנקטיה ולאשמועינן דטמא ואתא רב ופריש לה לבריתא דלאו מחמת עצמו מטמי' ליה ככוחו וניעו אלא מחמת תערובת הרוק שבו. ואינו מחוור דא"כ היאך אקשו בסמוך ורב ניחשוב נמי דמעת עינו דאף היא לדבריו יכול לגררה דרך הפה ומאי קושיא דהיינו רוק ואדרבה לא היה בדין למיחשב מי האף, ועוד דאמרינן לקמן גבי ט' משקי הזב ואלו מי האף לא קתני בשלמא לרב לא פסיקא ליה, ואם איתא אדרבה הוה ליה למימר בשלמא לרב הא תנא ליה רוקו אלא י"ל דהוצרך לרבות דאי לא הוה אמינא שאינו מטמא אלא רוקו הגמור אבל צחצוחי הרוק כלל כלל לא דהפרש יש בין גוף הדבר לצחצוחין וכדאמרינן זיבה גמורה סותרת ז', צחצוחי זיבה יום אחד כנ"ל.

    וזאת לרבות מימי רגליו ואע"פ דבר"פ יוצא דופן (מ,.) תניא א"ר יהודה זאת היא העולה הרי אלו מיעוטין והכא אמרינן דזאת לרבויי איכא למימר דהכא מוא"ו דוזאת קא דריש דמוסיף על ענין טומאה שהוזכרה למעלה כלומר וזאת נמי תהיה טומאתו.

    Rashba on Niddah 55b · Sefaria

    ריטב"א

    כיחו ונעו פי׳ היוצא מפיו בכח נקרא כיחו והיוצא שלא בכח נקרא נעו.

    א״כ נכתוב קרא באדם פי׳ ומניה דרשינן מה שביד אדם טמאתי לך לימא שמטמאה האדם מדין משא מאי בטהור ש״מ תרתי דמיתורא דבית דרשינן מה שבידו והיינו משא ומדשני קרא מאדם לטהור דרשינן דאפי׳ במגע מטמא בגדים שהוא לבוש שהוא טהור במגע נבלה.

    אמר רב בנגררין דרך הפה לפי שאי״א למי האף בלא צחצוחי הרוק וא״ת א״כ אמאי אצטריך תנא דלעיל לרבויינהו מוירוק י״ל דאי לאו רבוייא דקרא הוה אמינא שלא טימא הכתוב אלא רוק גמור ולא תערובתו והא דאמרינן דלוי סבר מעין הוא ורחמנא רבייה לאו למימר דאליבא דרב לא רבייה אלא ה״ק ורחמנא רבייה מדין מעין גמור באנפי נפשיה הכא נמי תנא רוקו וכל דאתי מרבוי דידיה וא״ת ודקארי לה אמאי קשיא לי׳ הא טפי מכחו ונעו י״ל דקסבר דכחו ונעו שמקורם צרך ברוק ולהכי לא פרשינהו.

    Ritva on Niddah 55b · Sefaria

    מאירי

    רוקו של זב וחביריו אף הוא אב הטומאה לטמא אדם ובגדים שעליו במגע ובמשא ואין אומרין לטמא ברקיקה בפני אדם על הדרך האמור ברוק של יבמה ומגזרה שוה דכתוב הכא ואם ירוק וכתוב התם וירקה דהא התם בפניו כתיב והכא כתיב בטהור עד שיגע בו והוא הדין למשא וכיחו וניעו ומי האף שלו כלם בכלל הרוק הם ואין חלוק במי האף בין שהיו נגררין דרך הפה לנגררים דרך חוטם וכבר ביארנו בניעו שהוא הרוק העבה היוצא דרך הפה בכח ומי האף הוא ביוצאין דרך הפה בכח או שנוזלין דרך החוטם מאליהם ושלא בכח:

    תשעה משקין בזב והוא הדין לחביריו ר"ל זבה ונדה ויולדת שלשה מהם אב הטומאה כזיבה הגמורה שלו והם רוקו שבכללו כיחו וניעו ורירו ומי האף ושכבת זרעו ומי רגליו ואע"פ שלא הוזכרו שני אלו בכתוב מ"מ אי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה שלשה מהם ולד הטומאה ודינם כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אלא על ידי שתיית רביעית מהם אבל לא במגע אלא שמטמאין אוכלין ומשקין ברביעית ועושין שני לטומאה ומכל מקום מטמאים הם כלים אף במשהו מדברי סופרים כדין משקין טמאים כמו שהתבאר בפסחים והם דמעת עינו ודם מגפתו ר"ל מכתו וחלב שבאשה ששלשה אלו מ"מ נקראים הם משקה דמעה דכתיב ותשקמו בדמעות שליש דם מגפתו דכתוב ודם חללים ישתה חלב שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו שלשה מהם טהורים מכלום והם זיעתו וליחה סרוחה היוצאת ממנו והרעי אפילו היה לח כעין משקה:

    Meiri on Niddah 55b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה כי אצטריך קרא למשא כו' ומק"ו לא אתי דאין זה טמא בטמא דאכתי כו' עכ"ל מיהו זוב דראייה שלישית א"ש מק"ו דהוי טמא בטמא ולעיל דקאמר זוב מנלן המ"ל דאיירי בסוף דראייה ג' דאתי מק"ו אלא דהאמת קאמר דאף זוב דראייה שניה מטמא מריבויא דזובו טמא וק"ל:

    גמ' ואימא במשא מטמא אדם ובגדים כו' והא דלא אקשינן כדלעיל דאימא במשא לא מ"ד אשרץ וקרא אצטריך למגע דמטמא נמי בגדים משום דלא אשכחן מידי דמטמא במגע אפילו בגדים ובמשא לא יטמא כלל וק"ל:

    שם בטהור במה שביד טהור כו' דאי לאשמועינן בטהור עד שיגע בטהור לחוד ה"ל למכתב והנוגע ברוק הזב וגו' מאי וכי ירוק הזב בטהור במה שביד טהור וכן כתב הרא"ם אך מ"ש הרא"ם בהאי ענינא אהא דקאמר ואימא ה"מ במגע אבל במשא לא פי' ה"מ במגע סד"א נילוף רוק רוק מיבמה קמ"ל אלא במשא מהי תיתי ומשני מידי דהוי אשרץ פי' ה"א כמו שהשרץ מטמא במגע אבל לא במשא אף זהו כן במגע ולא במשא קמ"ל כו' עכ"ל דבר תמוה הבין ולפום חורפיה לא דק דשמעתין לא מתפרשא הכי אלא דאדלעיל קאי דאכתי רוק מנלן למשא דאימא דוקא למגע נפקא לן מבטהור אבל למשא לא מידי דהוה אשרץ דלא מטמא במשא אלא במגע ומשני אר"ל כו' וכה"ג מתפרשה סוגיא דלעיל בסמוך וזה ברור:

    Chidushei Halachot on Niddah 55b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה כי אצטריך קרא לנושא וכו' וי"ל דלא קשה מידי דאין לנו לעשותו וכו. דברי התוס' כפולים ומכופלים ועיקר התי' הוא דזוב וש"ז דהכא היינו אותו שרואה קודם שנעשה זב אלא שבאותה ראייה דזוב נעשה זב בעל שתי ראיות וההוא שכבת זרע דסוף פ"ב דב"ק היינו אותו ש"ז שרואה אחר שכבר נעשה זב:

    Maharam on Niddah 55b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף נ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־447 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״כי איצטריך קרא למשא. ואימא: במשא מטמא…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״לא ס"ד דתניא: אחרים אומרים (ויקרא טו,…״

    3. קטע 310 מילים

      נפתחת ב״והשתא דנפקא לן מהזב את זובו זובו…״

    4. קטע 423 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה מדסקרתא איצטריך סד"א שעיר…״

      חכמים: רב יהודה.

    5. קטע 58 מילים

      נפתחת ב״זוב חד זובו תרתי ובשלישי אקשיה רחמנא…״

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״כתב רחמנא זובו טמא והשתא דאמר רחמנא…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״והרוק רוק מנלן דתניא (ויקרא טו )…״

    8. קטע 813 מילים

      נפתחת ב״אין לי אלא רוקו כיחו וניעו ומי…״

    9. קטע 98 מילים

      נפתחת ב״אמר מר יכול אע"פ שלא נגע מהיכא…״

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״סד"א נילף רוק רוק מיבמה מה התם…״

    11. קטע 1125 מילים

      נפתחת ב״ואימר הני מילי במגע אבל במשא לא…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״ואימא במשא מטמא אדם ובגדים במגע אדם…״

    13. קטע 1324 מילים

      נפתחת ב״אמר ריש לקיש וכן תנא דבי רבי…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    14. קטע 1411 מילים

      נפתחת ב״ואימא כמשא דשרץ א"כ נכתוב קרא באדם…״

    15. קטע 1531 מילים

      נפתחת ב״ומי האף מאי מי האף אמר רב…״

      חכמים: רב בנגררין.

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״ורב נחשוב נמי דמעת עינו דאמר רב…״

      חכמים: רב נחשוב, רב האי.

    17. קטע 1727 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב חייא בר גוריא מ"ט דרב…״

      חכמים: רב חייא בר גוריא, רב דלא, רב נהי.

    18. קטע 1834 מילים

      נפתחת ב״ת"ש תשעה משקין הזב הן הזיעה והליחה…״

    19. קטע 1920 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לרב לא קתני דלא פסיקא ליה…״

      חכמים: רב לא.

    20. קטע 2018 מילים

      נפתחת ב״ולטעמיך כיחו וניעו מי קתני אלא תנא…״

    21. קטע 2137 מילים

      נפתחת ב״דמעת עינו דכתיב (תהלים פ, ו) ותשקמו…״

    22. קטע 2223 מילים

      נפתחת ב״מימי רגליו מנלן דתניא זובו טמא וזאת…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף נ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026