ויקדש עצמו — לשמש בצניעות:
שמשהין — להוציא את הזרע:
פחדא צמית — דאגת יראה כי הכא מפני פחד כרכום והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שהחרדה מסלקת הדמים:
ביעתותא — הבהלות פתאום שאדם רואה או שומע נבהל מרפיא:
אלא הא דתנן כל האנשים — המתים מחזקינן להו כזבין סמוך למיתתן ואי טעמייהו דב"ש משום ביעתותא דמלאך המות זכרים היכי מטמאו הא זכר אינו מטמא באונס דקרינן ביה מבשרו ולא מחמת אונסו:
אלא טעמייהו דב"ש — מדרבנן משום כבוד זבין התקינו שיהו מטבילין כלים של סמוך למיתה אף על פי שלא נגעו בהם לאחר מיתה:
[כלים] — אף הכלים של קודם למיתה:
מתביישין — שאפילו במיתתן הם משונין מכל אדם:
מתני' מטמא משום כתם — דדם נדה במשהו דאי משום טומאת מת לא מטמא אלא ברביעית:
ומטמא באהל — אם כל הרביעית יחד:
שמטמאה משום כתם — שנעקר מחיים:
גמ' לת"ק מקור מקומו טמא — הילכך אף על גב שנעקר לאחר מיתה מטמא בנדות מפני שהיה במקור מחיים ואע"ג דלאחר מיתה לאו רואה היא:
באהל נמי מטמא — בתמיה. הרי יוצא מחיים:
דם תבוסה איכא בינייהו — לר' יהודה הואיל וספק הוא ספק אם נעקר כולו מחיים ספק אם נעקר מקצתו לאחר מיתה הוה דם תבוסה ומדרבנן מטמא באהל דמדאורייתא עד שתהא רביעית לאחר מיתה ור' יוסי סבר האי לאו דם תבוסה הוא דכיון דכורעת לילד הוא כולו נעקר מחיים:
איזהו דם תבוסה — דאמרינן בפירקין דלעיל (נדה דף סב:) דטומאתו דרבנן:
בחייו ובמותו — שהתחילה הרביעית לצאת מחיים ספק כולו מחיים ספק כולו במותו זהו דם תבוסה וטמא מדרבנן באהל כדאמרי' בפירקין דלעיל דם תבוסה דרבנן:
וחכ"א — זה אינו הואיל ואיכא לספוקי שמא כולו במותו הוה ליה ספק טומאה דאורייתא ברה"י וספקו טמא:
אלא איזהו דם תבוסה — דטומאתו מדברי סופרים:
הרוג שיצא כו' — דפשיטא לן דלא נפיק מיניה רביעית שלמה לאחר מיתה. וספק רובו מחיים כו' רבותא אשמעינן דאע"ג דמספקא לן אי רובו מחיים גזר עליה טומאה ומיהו אי הוה נמי רובא לאחר מיתה אין טומאתו מן התורה דרביעית שלמה דמת בעינן ומיהו אי הוה פשיטא לן דרובא מחיים לא גזרו עליה:
