בוני התלמוד

    מסכת נדה דף מ״ו עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וטעמאדחשיבי להו שערות דלאחר זמן הוא דגמרו למלתיה בין בשערות בין בשנים הא תוך הזמן חשבינן להו שומא דקטן הוא ולא מצית לרבויי מאיש:

    בן ט' שנים שהביא שערות שומאואפי' לר' יוסי ברבי יהודה ומבן ט' ועד בן י"ב ויום אחד פלוגתא:

    שומאורוא"ה בלע"ז. ודרכה ליגדל שער בה:

    הא י"ג גופיה סימןואפי' לרבנן והדר תני כו':

    מאי לאו תנאי היאואליבא דרבנן י"ג הוי תוך זמן לתינוק כדקתני במתני':

    ורישאדמשוית י"ג סימן:

    רבי היאדאמר בתנוקת הויא י"ג לאחר זמן:

    וסיפאדמשמע שומא:

    ר"ש בן אלעזרדאמר י"ג בתינוקת הוי תוך זמן. בכל הנך תירוצי מוקמינן תוך זמן כלפני זמן:

    והוא שעודן בוכשהגדיל אבל נשרו בינתיים איגלאי מילתא דשומא הוי:

    מתני לשמעתא דרבא בהאי לישנאדשמעת מיניה נמי תוך זמן כלפני זמן:

    ממאנת והולכתואין חוששין שמא הביאה ב' שערות דאפילו הביאה שומא נינהו והיינו תוך זמן כלפני זמן:

    אינה ממאנתשמא הביאה ועכשיו הוי סימן דהא לאחר זמן הוא ואם יבמה היא לא חשבינן לה גדולה לענין חליצה ואינה חולצת:

    גדולה היאאם הביאה:

    וכי תימא מספקא ליהאם הביאה אם לא הביאה הלכך מיאון לא דלמא הביאה וחליצה נמי לא שמא לא הביאה:

    והא מיפשט פשיטא ליה לרבאדכיון דהגיעה לכלל שנותיה דודאי הביאה:

    ה"מ לעניןדאי אתיא למיחלץ לאחר זמן ובדקנו ולא אשכחן ליה חיישינן למימר גדולה היא ותחלוץ שהסימנין נשרו:

    אבל לענין מיאון חיישינןשמא נשרו לחומרא וקנאה בביאה ובעיא גט:

    והא חיישינן קאמרולא ודאי נשרו וחיישינן לחומרא משמע:

    אלא לעולםאינה ממאנת דרבא בדלא בדקנוה הלכך מסתמא אמרינן כיון שהגיעה לכלל שנותיה ודאי אית לה ואינה צריכה בדיקה ובעיא גט:

    ולענין חליצה חיישינן גרסינןכלומר ולענין חליצה משום הכי אינה חולצת דחיישינן שמא לא הביאה סימנין ודקשיא לך האמר רבא חזקה הביאה סימנין. ל"ק כי אמר רבא חזקה למיאון דלא ממאנת מסתמא אבל לחליצה בעיא בדיקה:

    חוששין שמא נשרוואם הגיעה לכלל שנותיה ובדקו ולא אשכחו לא ממאנת:

    דקדשה תוך זמןיתומה מדעת אמה ואחיה לדעתה:

    ובעל אחר זמן דאיכא ספיקאדאשת איש דאורייתא דבשעת בעילה דלאחר זמן שמא הביאה והויא לה ביאה זו קדושין גמורין דהא גדלה ושוב אינה יוצאה במיאון:

    אבל מעיקראדמכי עברה שתא דתרתי סרי ולא בעל לא חיישינן שמא נשרו דהא לא הוו בה קדושין גמורין דאין מעשה קטנה כלום אא"כ קבל אביה קדושין הלכך מספיקא לא מחמרינן עלה היכא דלא אשכחן אבל הביאה ודאי סימנין אע"ג דקדושי קמאי לא הוו קדושין אלא מדרבנן לא תקנו רבנן מיאון בגדולה דלמא אתיא למאן הנבעלת לאחר שגדלה דההיא הויא אשת איש דביאה שבא עליה משגדלה מקדשה לה:

    הקדישתוך הזמן תינוק היודע להפליא:

    ואכלאת הקדשו:

    לוקהואע"ג דבמילתא אחריתי לאו בר עונשין הוא:

    כי יפליאמיניה מרבינן מופלא סמוך לאיש. מופלא יודע לפרש לשם מי נדר. סמוך לאיש שהוא סמוך לבא לכלל גדול דהיינו שנה אחת קודם זמן שהוא ראוי להביא שערות והיינו בתינוקת כל י"ב ובתינוק כל י"ג:

    ולא יחלאע"ג דבהאי קרא לא כתיב כי יפליא מ"מ כיון דנפקא לן מיניה דיודע להפלות הוי נדרו נדר קאי בבל יחל דהא כתיב איש כי ידור נדר וגו' ומופלא סמוך לאיש בכלל איש וסמיך ליה ולא יחל דברו:

    נדה 46 עמוד א

    1וטעמא דלאחר זמן הוא דגמר' לה למילתיה? הא תוך זמן כלפני זמן.

    2ועוד מתיב רבי זירא: (במדבר ו ) ״איש כי יפליא לנדור נדר״, מה ת"ל ״איש״? לרבות בן י"ג שנה ויום אחד, שאע"פ שאינו יודע להפליא נדריו קיימין.

    3ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא! אלא לאו דאייתי שתי שערות, וטעמא דבן י"ג ויום אחד הוא דהוה ליה ״איש״, הא תוך זמן כלפני זמן! תיובתא.

    4אמר ר"נ כתנאי, בן ט' שנים שהביא ב' שערות שומא, מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד שומא. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן. בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן.

    5הא גופא קשיא, אמרת: ״מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד״ שומא, הא י"ג שנה גופא סימן, והדר תני: ״בן י"ג שנה ויום אחד״ סימן, הא י"ג שנה גופא שומא!

    6מאי לאו תנאי היא: דמר סבר תוך זמן כלאחר זמן, ומר סבר תוך זמן כלפני זמן?

    7לא, דכ"ע תוך זמן כלפני זמן, ואידי ואידי בתינוקת, ורישא רבי וסיפא ר"ש בן אלעזר.

    8ואיבעית אימא: הא והא בתינוק, ורישא ר"ש בן אלעזר וסיפא רבי.

    9ואיבעית אימא: הא והא רבי, הא בתינוק, הא בתינוקת. ואב"א הא והא ר"ש בן אלעזר, הא בתינוק, הא בתינוקת.

    10רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן. א"ר כרוספדאי בריה דרבי שבתאי: והוא שעודן בו.

    ברייתא

    11תניא נמי הכי: בן ט' שנים ויום אחד שהביא ב' שערות שומא, מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד, ועודן בו שומא. ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן׃

    12אמר רבא הילכתא תוך זמן כלפני זמן רב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעתא דרבא בהאי לישנא אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת׃

    13הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא אי גדולה היא תחלוץ׃

    14וכי תימא מספקא ליה ומי מספקא ליה והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין׃

    15ה"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחו לא׃

    16אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו׃

    17הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר דאיתמר רב פפא אמר אין חוששין שמא נשרו רב פפי אמר חוששין הני מילי לענין חליצה אבל לענין מיאון חוששין׃

    18מכלל דמ"ד חוששין חולצת והא חוששין בעלמא קאמר׃

    19אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה׃

    20אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו׃

    21והני מילי היכא דקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא׃

    22אמר רב הונא: הקדיש ואכל לוקה׃

    23שנאמר ״(במדבר ו׳״:ב׳ ) איש כי יפליא לנדור (במדבר ל, ג) ולא יחל דברו כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל וכל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל׃

    24מתיב רב הונא בר יהודה (לרבא) לסיועי לרב הונא׃

    תוספות

    בן ט' שנים שהביא ב' שערות שומאאי ל"ג ויום אחד אתי שפיר דאתיא אף כרבי יוסי ואי גרסינן ויום אחד מיירי באין עודן בו בשנת י"ג דמודה רבי יוסי בנשרו:

    קטנה כל י"ב שנה ממאנתלהך לישנא אין להוכיח דתוך זמן כלפני זמן דהא ממאנת היינו דבדקו ולא אשכחו או כמו שמעמיד במסקנא דלא בדקו אבל היכא דאיכא שערות מצינו למימר דהוי כלאחר זמן ואינה ממאנת ומ"מ נראה דהלכה דתוך זמן כלפני זמן דמ"ד כלאחר זמן איתותב לעיל ור"נ דאמר לעיל נמי כתנאי דחי ליה הש"ס וגם בלישנא קמא פסיק רבא בהדיא דתוך זמן כלפני זמן:

    אבל לחליצה בעיא בדיקהתימה דרבא סבר הכא דאינה חולצת עד שתהא גדולה ובפ' התקבל (גיטין דף סה.) אמר רבא ג' מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדרו נדר וכנגדו בקטנה חולצת משמע דקטנה בהגעת לעונת נדרים דידה חולצת דהיינו בת י"א ויום אחד ואפי' מיירי התם בהביאה הא אמר הכא דתוך זמן כלפני זמן ורשב"ם פירש כנגדו בקטנה היינו בת י"ב שנה ויום אחד דהוי עונת נדרים דקטן ולא נהירא ומפרש ר"ת דהתם רבא אליבא דר' יוסי דקאמר קטנה חולצת וקמ"ל דדוקא כשהגיעה לעונת נדרים וכן משמע בפרק מצות חליצה (יבמות דף קה:) דאמר מדברי ר' יוסי נלמד קטנה חולצת בפעוטות כבת שית וכבת שבע דאז היא בת כוונה לחליצה ורבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים פירוש לרבי יוסי והילכתא עד שתביא ב' שערות וכל זה מדברי רבא ועוד י"ל דהתם בפ' התקבל (גיטין דף סה.) גרסינן רבה דהא קאמר התם ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שנה ואילו רבא אית ליה בפרק מי שמת (ב"ב דף קנה.) דלמכור בנכסי אביו עד שיהא בן י"ח וכן צריך להיות שם בספרים ולא כספרים דגרסי התם איפכא כדמוכח סוגיא דהתם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הא דתניאבן תשע שנים ויום אחד שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד י"ב שנה שומא. פי' משום הכי חלקן לשתי בבות משום דר' יוסי מודה בקמיתא ופליג בבתרייתא דהיינו מבן ט' שנים ויום א' ועד בן י"ב שנה. וק"ל דהיא גופה קשיא דברישא דהיינו בן תשע שנים ויום אחד מודה ר' יוסי דהוי שומא אלמא שנת עשרה גופה שומא והדר תני דמבן ט' ויום אחד עד י"ב סימן לר' יוסי אלמא שנת עשר גופה סימן. ומשום הכי נראה דלא גרסינן ויום אחד אלא הכי קאמר בן ט' שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד בן י"ב שנים ויום אחד שומא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר סימן. ובתוס' דוחקים להעמיד גירסת הספרים ואומרים דבן ט' ויום אחד מיירי בשאין עודן בו דמודה ביה ר' יוסי ומבן ט' ויום אחד עד י"ב ויום אחד מיירי בעודן בו דפליגי. ואינו מחוור בעיני כלל חדא דבחד גוונא מיירי כולה בריתא ועוד דאי רישא בשאין עודן בו מ"ש בן ט' ויום א' דוקא אפילו בן י"ב שנה ואין עודן בו שומא אפילו לר' יוסי ב"ר יהודה.

    הא ד אמר ר' יוסי ב"ר יהודה דמבן ט' ויום אחד עד י"ב שנה ויום א' סימן. לאו למימרא דהוי גדול עד י"ג ויום אחד דבבן ט' ליכא מאן דפליג אע"ג דהביאה שתי שערות שיהא גדול דעד כאן לא פליגי אמוראי אלא בתוך זמן הא קודם לכן פשיטא לכולי עלמא אלא פלוגתייהו דר' יוסי ורבנן בשהביא ב' שערות קודם לכן לכשיגיע לכלל שנותיו אי הוו סימנים אי לא דרבנן סברי דלא הוו סימנים אלא אותן שבאו לאחר שהגיע לכלל שנותיו הא קודם לכן שומא בעלמא נינהו ואפילו עודן בו אינו גדול עד שיולדו בו סימנין אחרים ור' יוסי ב"ר יהודה סבר סימנים עשויים הם לבא קודם זמן גדלות והוא שישארו עד זמן גדלות והיינו דר' כרוספדאי א"ר שבתאי.

    אלא לעולם דלא בדקןכלומר הא דרבא בדלא בדקן ואפילו הכי לענין חליצה חוששים שמא לא באו. ולא שייכא הא דרבא בפלוגתא דרב כהנא ורב פפי דאינהו פליגי בדבדקן ולא אשכחו ולענין מיאון. ואיפשר דרבא בההיא ס"ל כמ"ד חוששים להחמיר דכיון דבדקן ולא אשכחן ס"ל כמאן דאמר אין חוששין, וכי קאמר רבא חזקה למיאון כלומר להחמיר ולא להקל. וא"ת א"כ מאי חזקה לימא אינה ממאנת שמא הביאה סימנים. י"ל דנפקא מינה לעלמא היכא דבדקו לאחר הפרק דסמכינן בה אנשים משום חזקה דרבא אבל תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים כדאיתא לקמן בר"פ בא סימן אי נמי נפקא מינה להכא דהיכא דמיאנה ולא ידעינן אי הביאה אי לא הביאה מסתמא לא צריכה ב"ד למטרח ולבדוק דחזקה הביאה הא אלו חשש בעלמא הוא, צריכי למטרח.

    הא דמשמע הכאדקטנה שהגיעה לעונת הנדרים אינה חולצת לרבא עד שתגיע לכלל שנותיה ותביא שתי שערות. איכא למידק דביבמות פרק ב"ש ובגיטין פרק התקבל אמר רבא דכל שהגיעה לעונת הנדרים חולצת ושם הארכתי בסייעתא דשמייא.

    אמר רב דימי מנהרדעא חוששין שמא נשרואיכא למידק דהא אמרינן בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ואיתא בבבא בתרא פרק מי שמת (בבא בתרא קנו, א) ואי חיישינן שמא נשרו בדיקה זו למה. ותירץ רבינו אלפסי ז"ל דנפקא מינה להיכא דקדיש תוך זמן ולא בעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דרבנן כדאיתא הכא דלא חיישינן בכי האי גונא. וי"מ דבודקין למיאונין לאו למימרא דבדיקה צריך אלא כדאתמר עלה התם בבבא בתרא למיאונים לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן קמ"ל בודקין ומכי אתיא שתי שערות לא ממאנת בין שהביאה אותו בין דבדיקה בין בחזקה. וי"מ דבודקים למיאונין ונפקא מינה להיכא דלא ידעינן אם הגיעה לכלל שנותיה אם לא ואפ"ה אם הביאה סימנים חוששים לה שמא הגיעה לכלל שנותיה שאין תולין אותה בשומא מן הספק ואין תולין להקל ואפילו לא בעל לאחר זמן וכן נמי לכל שאר הספקות מטילין אותן לחומרין כדין הספקות, אבל תוך זמן לא, פי' דלא אמרינן כי גדלה גדלי קידושין בהדה. ופלוגתא דאמוראי היא ביבמות (קט, ב).

    מתיב רב הונא בר' יהודה לסיועיה לרב הונאכלומר מתיב למאן דאמר תוך זמן כלפני זמן מדמחייב ליה בריתא קרבן אלמא כגדול חשבי ליה לגבי הא מיהא.

    אימור לאיסור בל יחלכלומר איסורא בעלמא איכא אבל מילקא לא לקי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף מ״ו עמוד א׳

    מסכת נדה דף מ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־427 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    וטעמא דחשיבי להו שערות דלאחר זמן הוא דגמרו למלתיה בין בשערות בין בשנים הא תוך הזמן חשבינן להו שומא דקטן הוא ולא מצית לרבויי מאיש:

    בן ט' שנים שהביא שערות שומא ואפי' לר' יוסי ברבי יהודה ומבן ט' ועד בן י"ב ויום אחד פלוגתא:

    שומא ורוא"ה בלע"ז. ודרכה ליגדל שער בה:

    הא י"ג גופיה סימן ואפי' לרבנן והדר תני כו':

    מאי לאו תנאי היא ואליבא דרבנן י"ג הוי תוך זמן לתינוק כדקתני במתני':

    ורישא דמשוית י"ג סימן:

    רבי היא דאמר בתנוקת הויא י"ג לאחר זמן:

    וסיפא דמשמע שומא:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 46a · Sefaria

    תוספות

    בן ט' שנים שהביא ב' שערות שומא אי ל"ג ויום אחד אתי שפיר דאתיא אף כרבי יוסי ואי גרסינן ויום אחד מיירי באין עודן בו בשנת י"ג דמודה רבי יוסי בנשרו:

    קטנה כל י"ב שנה ממאנת להך לישנא אין להוכיח דתוך זמן כלפני זמן דהא ממאנת היינו דבדקו ולא אשכחו או כמו שמעמיד במסקנא דלא בדקו אבל היכא דאיכא שערות מצינו למימר דהוי כלאחר זמן ואינה ממאנת ומ"מ נראה דהלכה דתוך זמן כלפני זמן דמ"ד כלאחר זמן איתותב לעיל ור"נ דאמר לעיל נמי כתנאי דחי ליה הש"ס וגם בלישנא קמא פסיק רבא בהדיא דתוך זמן כלפני זמן:

    אבל לחליצה בעיא בדיקה תימה דרבא סבר הכא דאינה חולצת עד שתהא גדולה ובפ' התקבל (גיטין דף סה.) אמר רבא ג' מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדרו נדר וכנגדו בקטנה חולצת משמע דקטנה בהגעת לעונת נדרים דידה חולצת דהיינו בת י"א ויום אחד ואפי' מיירי התם בהביאה הא אמר הכא דתוך זמן כלפני זמן ורשב"ם פירש כנגדו בקטנה היינו בת י"ב שנה ויום אחד דהוי עונת נדרים דקטן ולא נהירא ומפרש ר"ת דהתם רבא אליבא דר' יוסי דקאמר קטנה חולצת וקמ"ל דדוקא כשהגיעה לעונת נדרים וכן משמע בפרק מצות חליצה (יבמות דף קה:) דאמר מדברי ר' יוסי נלמד קטנה חולצת בפעוטות כבת שית וכבת שבע דאז היא בת כוונה לחליצה ורבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים פירוש לרבי יוסי והילכתא עד שתביא ב' שערות וכל זה מדברי רבא ועוד י"ל דהתם בפ' התקבל (גיטין דף סה.) גרסינן רבה דהא קאמר התם ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שנה ואילו רבא אית ליה בפרק מי שמת (ב"ב דף קנה.) דלמכור בנכסי אביו עד שיהא בן י"ח וכן צריך להיות שם בספרים ולא כספרים דגרסי התם איפכא כדמוכח סוגיא דהתם:

    Tosafot on Niddah 46a · Sefaria

    רשב"א

    הא דתניא בן תשע שנים ויום אחד שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד י"ב שנה שומא. פי' משום הכי חלקן לשתי בבות משום דר' יוסי מודה בקמיתא ופליג בבתרייתא דהיינו מבן ט' שנים ויום א' ועד בן י"ב שנה. וק"ל דהיא גופה קשיא דברישא דהיינו בן תשע שנים ויום אחד מודה ר' יוסי דהוי שומא אלמא שנת עשרה גופה שומא והדר תני דמבן ט' ויום אחד עד י"ב סימן לר' יוסי אלמא שנת עשר גופה סימן. ומשום הכי נראה דלא גרסינן ויום אחד אלא הכי קאמר בן ט' שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד בן י"ב שנים ויום אחד שומא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר סימן. ובתוס' דוחקים להעמיד גירסת הספרים ואומרים דבן ט' ויום אחד מיירי בשאין עודן בו דמודה ביה ר' יוסי ומבן ט' ויום אחד עד י"ב ויום אחד מיירי בעודן בו דפליגי. ואינו מחוור בעיני כלל חדא דבחד גוונא מיירי כולה בריתא ועוד דאי רישא בשאין עודן בו מ"ש בן ט' ויום א' דוקא אפילו בן י"ב שנה ואין עודן בו שומא אפילו לר' יוסי ב"ר יהודה.

    הא ד אמר ר' יוסי ב"ר יהודה דמבן ט' ויום אחד עד י"ב שנה ויום א' סימן. לאו למימרא דהוי גדול עד י"ג ויום אחד דבבן ט' ליכא מאן דפליג אע"ג דהביאה שתי שערות שיהא גדול דעד כאן לא פליגי אמוראי אלא בתוך זמן הא קודם לכן פשיטא לכולי עלמא אלא פלוגתייהו דר' יוסי ורבנן בשהביא ב' שערות קודם לכן לכשיגיע לכלל שנותיו אי הוו סימנים אי לא דרבנן סברי דלא הוו סימנים אלא אותן שבאו לאחר שהגיע לכלל שנותיו הא קודם לכן שומא בעלמא נינהו ואפילו עודן בו אינו גדול עד שיולדו בו סימנין אחרים ור' יוסי ב"ר יהודה סבר סימנים עשויים הם לבא קודם זמן גדלות והוא שישארו עד זמן גדלות והיינו דר' כרוספדאי א"ר שבתאי.

    אלא לעולם דלא בדקן כלומר הא דרבא בדלא בדקן ואפילו הכי לענין חליצה חוששים שמא לא באו. ולא שייכא הא דרבא בפלוגתא דרב כהנא ורב פפי דאינהו פליגי בדבדקן ולא אשכחו ולענין מיאון. ואיפשר דרבא בההיא ס"ל כמ"ד חוששים להחמיר דכיון דבדקן ולא אשכחן ס"ל כמאן דאמר אין חוששין, וכי קאמר רבא חזקה למיאון כלומר להחמיר ולא להקל. וא"ת א"כ מאי חזקה לימא אינה ממאנת שמא הביאה סימנים. י"ל דנפקא מינה לעלמא היכא דבדקו לאחר הפרק דסמכינן בה אנשים משום חזקה דרבא אבל תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים כדאיתא לקמן בר"פ בא סימן אי נמי נפקא מינה להכא דהיכא דמיאנה ולא ידעינן אי הביאה אי לא הביאה מסתמא לא צריכה ב"ד למטרח ולבדוק דחזקה הביאה הא אלו חשש בעלמא הוא, צריכי למטרח.

    הא דמשמע הכא דקטנה שהגיעה לעונת הנדרים אינה חולצת לרבא עד שתגיע לכלל שנותיה ותביא שתי שערות. איכא למידק דביבמות פרק ב"ש ובגיטין פרק התקבל אמר רבא דכל שהגיעה לעונת הנדרים חולצת ושם הארכתי בסייעתא דשמייא.

    אמר רב דימי מנהרדעא חוששין שמא נשרו איכא למידק דהא אמרינן בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ואיתא בבבא בתרא פרק מי שמת (בבא בתרא קנו, א) ואי חיישינן שמא נשרו בדיקה זו למה. ותירץ רבינו אלפסי ז"ל דנפקא מינה להיכא דקדיש תוך זמן ולא בעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דרבנן כדאיתא הכא דלא חיישינן בכי האי גונא. וי"מ דבודקין למיאונין לאו למימרא דבדיקה צריך אלא כדאתמר עלה התם בבבא בתרא למיאונים לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן קמ"ל בודקין ומכי אתיא שתי שערות לא ממאנת בין שהביאה אותו בין דבדיקה בין בחזקה. וי"מ דבודקים למיאונין ונפקא מינה להיכא דלא ידעינן אם הגיעה לכלל שנותיה אם לא ואפ"ה אם הביאה סימנים חוששים לה שמא הגיעה לכלל שנותיה שאין תולין אותה בשומא מן הספק ואין תולין להקל ואפילו לא בעל לאחר זמן וכן נמי לכל שאר הספקות מטילין אותן לחומרין כדין הספקות, אבל תוך זמן לא, פי' דלא אמרינן כי גדלה גדלי קידושין בהדה. ופלוגתא דאמוראי היא ביבמות (קט, ב).

    מתיב רב הונא בר' יהודה לסיועיה לרב הונא כלומר מתיב למאן דאמר תוך זמן כלפני זמן מדמחייב ליה בריתא קרבן אלמא כגדול חשבי ליה לגבי הא מיהא.

    אימור לאיסור בל יחל כלומר איסורא בעלמא איכא אבל מילקא לא לקי.

    Rashba on Niddah 46a · Sefaria

    ריטב"א

    תיובתא איכא למידק דהא בפ׳ בא סימן איפליגו תנאי בתוך הפרק וסובר ר׳ יהודה דתוך הפרק כלאחר הפרק וכיון שכן היכי אסיקנא לר׳ יוחנן ובר זוגיה בתיובתא ולא אמר תנאי היא. תירוץ ר״ת ז״ל דתוך הפרק האמור שם אינו תוך הזמן האמור כאן שהוא שנת י״ב לנקבה ושנת י״ג לזכר אליבא דר׳ אלא לאותו יום שלאחר י״ב או י״ג קורא תוך הפרק דמ״ס התם דאותו יום כלאחר היום לגדלות ומ״ס דלפני היום לקטנות ומיהו רש״י ז״ל פי׳ שם דתוך הפרק היינו תוך זמן שאמר כאן וכן דעת הגאונים ז״ל ולדבריהם י״ל בעיקר קושיין דסוגיין דהכא לא שמיע להו מתני׳ דהתם וטובא איכא בתלמודא רבותא וכן תירצו בתוס'.

    ה״ג בן ט׳ שהביא ב׳ שערות שומא מבן ט׳ שנים ויום א׳ עד שנים עשרה שנים ויום א׳ שומא ר׳ יוסי בר יהודה אומר סימן ומשום דמודה ר״י ברישא פלגינהו בתרי בבי דלא נימא דפליגי בתרוייהו וזה ברור.

    ויש נוסחא דגרסי ברישא בן ט׳ שנים ויום א׳ וקשה לגרסא זו דא״כ לרישא אחרי כן תשע שנים ויום א׳ שומא ואפי׳ לר׳ יוסי דהא מודה בה וא״כ היכי קתני בסיפא דמבן תשע שנים ויום א׳ ולמעלה סימן וליכא למימר דרישא מיירי כשאין עידן בו ומש״ה מודה בה ר׳ יוסי וסיפא מיירי במודן בו ומש״ה פליג ר׳ יוסי חדא דכלה בריתא בחדא גוונא מיירי ועוד דבאין עודן בו אפילו היו בה שנת י״ב עצמה הוו שומא ואפילו לר׳ יוסי למאי דקי״ל דתוך זמן כלפני זמן כדפרישי׳ וכמפרש בסמוך אלא ודאי אין לנו אלא הגירסא הראשונה והיא גרס׳ רבינו נר״ו ולפי גרסא ראשונה יש לדחוק בן תשע שנים ויום אחד שהביא לפנינו ב׳ שערות ביומו עצמו הרי הם שומא אבל אם לא הביאם אלא אחרי כן עד י״ב ויום א׳ רבנן סברי דהני נמי שומא ור׳ יוסי בר יהודה סבר סימן.

    א״ר כרוספדאי ברי דר׳ שבתאי והוא שעודן בו פי׳ שלא אמר ר״י בר יהודה שיהא סימן לגדלות אלא לאחר שהגדיל ויש לו שערות אלו שאם אינם בו האי ודאי קטן הוא ואין צ״ל דכל זמן שלא הגיע לכל שני גדלות קטן הוא גם למפרע ואעפ״י שעודן בו לאחר גדלות והא פשיטא ואפי׳ בעודן בו ולאחר גדלות אין הלכה כר״י בר יהודה.

    אמר רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן פי׳ לכל עונשין בין בעלמא בין בנדרים דהא אסוגייא דלעיל קיימי דפליגי בכלהו כדפרשי׳ לעיל ופליגא דרב הונא דלקמן דאמר הקדיש ואכל לוקה והיינו דאמרי עלה לקמן מתיב רב הונא בר יהודה לרבא ולסיועיה לרב הונא.

    רב יהודה בר שמואל מתני לה להא דרבא בהך לישנא אמר רבא כל שנת י״ב ממאנת והולכת. פי׳ וסתמא קאמר ואפי׳ הביאה שערות והיינו. משום דתוך זמן כלפני זמן.

    הא גופא קשיא וכו' הלשון הזה זר הוא קצת דהא ודאי היא גופא לא קשיא דשפיר מתרצא ממילא בטעמא דמספקא ליה אי לאו דקשיא עליה אידך דרבא ולא הוה ליה למקשי אלא מדרבא לרבא למאי דקס״ד דאידך דרבא אף לחליצה אלא דניחא לן לברורה הא דרבא אגב אורחין.

    אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן פי׳ דקמייתא דרבא מיירי סתמא היכא דלא בדק׳ ולא ידעינן אם הביאה ב׳ שערות אם לא ואשמועינן דלענין חליצה חיישינן שמא קטנה היא ולא תחלוץ וכי איתמר אידך דרבא דחזקה הביאה סימנין לענין מיאון איתמר ולחומרא ולאפוקי מאידך דרבא בתריתא דלא נימא דלענין חליצה איתמרא כדהוה ס״ד מעיקרא איתמרא הא דרבא קמייתא והיכא דבדק׳ ולא אשכחן לא איירי רבא אם חוששין שמא נשרו לענין מיאון או לא לא איירי רבא ואפשר דבההיא נמי לחומרא וחוששין שמא נשרו ולא תמאן או אפשר דההיא חששא רחוקה היא ולא חיישי לה וממאנת והקשו בתוס׳ למאי דפרישנא דכי איתמר אידך דרבא למיאון בלחוד איתמר ולחומרא מאי חזקה דקאמר לימא אינה ממאנת שמא הביא סימנין ותירצו דנ״מ להיכא שכבר מיאנה דלא צריכי ב״ד למטרח למבדקה ואי ליכא חזקה היו צריכין למטרח ולבדקה שמא לא הביאה סימנין א״נ נ״מ לעלמא היכא דבדקן לאחר הפרק דסמכינן על בדיקת נשים משום האי חזקה דרבא משא״כ תוך הפרק וכדאיתא בפרק בא סימן. ואיכא למידק דהכא אמר רבא שאינה חולצת עד שתהא גדולה בשנים ודסימנין ואלו במס׳ גיטין בפ׳ התקבל אמר רבא ג׳ מדות בקטנה עד הגיע לעונת הנדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכשנגדן בקטנה חולצת דאלמא חולצת בעונת הנדרים דהיינו שנת י״ב וכי תימא דההוא כשהביאה סימנין הא ס״ל לרבא תוך זמן כלפני זמן. ור״ת היה מתרץ דהתם רבה גרסינן שדרכו לעשות מדות כדאמר בפ׳ המצניע ג׳ מדות בכלי חרס ותדע דהתם אמר רבא ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ואלו בפ׳ מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן מבן י״ח שנה אלא ודאי דההוא דגיטין רבה ואין זה מחוור דבכלהו נוסחי אשכחן רבא וגם הוא עושה מדות בפ׳ השוחט ג׳ מדות בסכין וההיא דפ׳ מי שמת משמיה דר״נ אמר לה וליה לא ס״ל. תו ק״ל דביבמות פ׳ מצות חליצה גבי ההיא דר׳ יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה אמרינן עלה א״ר אמי מדברי ר׳ יוסי נלמוד דקטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים ויש מתרצים דההיא משמיה דר׳ יוסי קאמר ליה והיינו דאמר עלה התם והלכתא עד שתביא ב׳ שערות ואליבא דרבא אמר לה וכההיא דאמ׳ בפ״ב דפסחים גבי סכיני דפסחא א״ר אשי לדידי חדדתא עבדין לי והלכתא אידי ואידי ברותחין ועדין קשה ההיא דפ׳ התקבל דכיון דאיהו כרבנן ס״ל היכי פסק במדותיו כר׳ יוסי ודלא כהלכתא ולא עוד אלא שכל הגאונים ז״ל קבעוה הלכה לכך דכי קאמר וכנגדן בקטנה חולצת כנגד הפרק דזכר קאמר שהיא שנת י״ג ובקטנה דמעיקרא קאמר דהשתא ודאי גדולה היא.

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Niddah 46a · Sefaria

    מאירי

    קטנה שהשיאוה אמה ואחיה כל שתים עשרה שנה ממאנת והולכת שאפילו הביאה שתי שערות אינן כלום כמו שביארנו משם ואילך ר"ל שהשלימה שתים עשרה ונעשה גדולה אינה ממאנת ואפילו נבדקה ולא נמצאו בה שערות שהלכה חוששין שמא נשרו לחומרא ולענין חליצה מיהא כל שהגיעה לכלל שנותיה ולא נבדקה אם סמני גדלות נכרין בה מלמעלה חולצת בלא בדיקה לשיטתנו כמו שביארנו ביבמות פרק מצות חליצה הא כל שאין סמני גדלות ניכרין בה מלמעלה צריכה בדיקה שלא אמרו חזקה כל שהגיעה לכלל שנותיה הביאה סימנין אלא למיאון ולהחמיר והילכך בודקין אותה ואם לא נמצאו בה אינה חולצת שאין חוששין לנשירה להקל ושמא תאמר אחר שלא נאמרה חזקה אלא למיאון ולהחמיר מהו שאמר אינה צריכה בדיקה היה לו לומר אינה ממאנת שמא הביאה ונשרו אפשר שהוזכר בה לשון זה להוראה אחרת שאם נבדקה על ידי נשים אחר הפרק ומצאו בה סימנין סומכין על עדותם משום חזקה זו וכן אם מיאנה שאין מיאוניה כלום ואין בית דין צריכין לטרוח בבדיקה הא מ"מ כל חליצה צריכה בדיקה ומה שיש לפקפק בשמועה זו במה שנראה ממנה שאף בהגיעה לעונת נדרים אינה חולצת ובפרק התקבל ס"ה א' בשמועה שלש מדות אמרו בשנה של עונת נדרים כנגדם בקטנה חולצת כבר ביארנוה שם וכן הקשו עוד בה ממה שאמרו בתשיעי של בתרא בודקין לגטין ולקדושין לחליצה ולמיאונין ואחר שלמיאון חוששין לשמא נשרו בדיקה למיאון למה לי אי בתוך זמן הא קיימא לן כלפני זמן ואפילו הביאה שומא נינהו וממאנת ואי לאחר זמן למה לי בדיקה והרי חוששין שמא נשרו שחזקה הביאה סימנין וגדולי הפוסקים מתרצין בה במה שאמר רב דימי עליו שלא נאמר חשש נשירה למיאון להחמיר אלא בקדש תוך זמן ובעל לאחר זמן שהוא ספק תורה אבל כל שלא בעל אחר זמן שאינן אלא נישואין דרבנן אין חוששין לנשירה ועל זה אמרו בודקין למיאון וכל שנבדקה ולא נמצאו ממאנת אף לכתחלה או שמא אף כשתמצא לומר שלא נתירוה לכתחלה למאן כל שמיאנה ונבדקה ולא נמצאו מתירין אותה להנשא לכתחלה אחר שלא נבעלה תוך זמן וגדולי הדורות מפרשין בה שאע"פ שהלכה שלא אמרו חשש נשירה אלא בספק תורה וכדברי רב דימי מ"מ יש צדדין שבודקין אף בספק תורה וכגון שמיאנה ונתקדשה לאחר מיד ובודקין אותה ואם הביאה סימנין קדושי ראשון מעליא ושל שני אינן כלום שהרי ודאי בשעת קדושין היו שם הואיל ובעל לאחר זמן ואם לא הביאה מחמירין בה וצריכה גט משניהם וי"מ שלא נאמר בודקין למיאונין אלא לשאין ידוע אם הגיעה לכלל שנים אם לאו שבודקין אותה ואם נמצאו אין תולין אותן בשומא מספק שאין תולין להקל וכן בכל הספקות ושמא תאמר חשש נשירה גופא היאך היא והרי אפשר לעמוד על בוריו של דבר שאם אין שם גומות אפילו הביאה שערות אינו כלום וכמו שאמרו שערות שאמרנו צריך שיהא בעקרן גומות ואם יש שם גומות גדולה היא שהרי אין גומא בלא שער וודאי נישר פירשוה בשיש שם גומא אחת ואין גומא אחת בלא שער סימן ומ"מ יש לחוש לנשרו שהרי שתי שערות בגומא אחת סימן כמו שיתבאר או שמא חשש נשירה אף בלא גומות היא שיש לחוש גם כן שמא גומא היתה שם ונסתמה:

    Meiri on Niddah 46a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' י"ג גופא סימן והדר תני בן י"ג ויום אחד כו' דליכא למימר דהא די"ג גופא סימן היינו בעודן בו והא דקתני דאינו סימן באין עודן בו דהא בסיפא דקתני בן י"ג ויום אחד הוי סימן ליכא לאשכוחי אלא בעודן בו וה"ל למתני רבותא בכה"ג אפילו בי"ג גופא ודו"ק:

    שם אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר כו' יש לדקדק מאי קושיא ואימא הא דאמר רבא לא תמאן דחוששין שמא נשרו היינו בבעל דהוי ספיקא דאורייתא כדקאמר רב דימי וההיא דאין חוששין בלא בעל לאחר זמן דליכא ספיקא דאורייתא וליכא למימר דא"כ מ"ט דמ"ד חוששין בלא בעל כיון דלא הוי אלא ספיקא דרבנן דהא ע"כ בלא בעל פליגי דלקמן בר"פ בא סימן מוכח דהא אהני לן חזקה דרבא אלא בבדקו ולא אשכחו ומשום חזקה אמרינן שמא נשרו כיון שבעל והוי ספיקא דאורייתא כמ"ש התוספות שם ונראה דקושטא הכי הוא למאי דמסיק רב דימי והלכתא חוששין שמא נשרו בבעל מצינן לאוקמא נמי הא דרבא בבדקו ולא אשכחו ומשום דחוששין שמא נשרו בבעל:

    שם והא חוששין כו' פרש"י והא חוששין קאמר ולא ודאי נשרו וחיישינן לחומרא משמע כו' עכ"ל ולפירושו ה"מ למידק הכי אהא דאין חוששין לחומרא משמע אבל לפי מה שפירשו התוספות בההיא דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו דמצינו לשון חוששין לקולא נראה דה"נ הכא לא מלשון חוששין קדייק [ליה] אלא מסברא קאמר הכי והא חוששין בעלמא קאמר דהא ליכא ודאי שנשרו אלא ספק והשתא א"ש דלא הוה מצי למידק הכי אההיא דאין חוששין וק"ל:

    שם מתיב רב הונא בר יהודה לרבא לסיועי לרב הונא כו' ובגמרות ישנות מלת לרבא אינו וכן נראה ופירוש מתיב רב הונא ב"י להני אמוראי דלקמן דס"ל דאחרים שאכלו לוקין אבל הקטן אינו לוקה ולסיוע לרב הונא דס"ל דאף הקטן לוקה ומלת לרבא הגיהו לפי מה שהבינו המתיב קאי לרבא דלעיל דקאמר הלכתא דתוך הזמן כלפני זמן והכא קתני הקטן לוקה בתוך הזמן ולאו מלתא היא דרבא דקאמר בתוך הזמן כלפני הזמן היינו לשאר עונשין אבל אלאו דלא יחל מצי סבר נמי כרב הונא דלוקה אע"ג דבמלתא אחריתא לאו בר עונשין הוא כפרש"י ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 46a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' אבל מעיקרא לא ע' לקמן נב ע"ב תד"ה הלכה:

    Gilyon HaShas on Niddah 46a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף מ״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־427 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״וטעמא דלאחר זמן הוא דגמר' לה למילתיה?…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״ועוד מתיב רבי זירא: (במדבר ו )…״

      חכמים: רבי זירא.

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״אמר ר"נ כתנאי, בן ט' שנים שהביא…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה.

    5. קטע 530 מילים

      נפתחת ב״הא גופא קשיא, אמרת: ״מבן ט' ועד…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו תנאי היא: דמר סבר תוך…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״לא, דכ"ע תוך זמן כלפני זמן, ואידי…״

      חכמים: רבי וסיפא.

    8. קטע 811 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא: הא והא בתינוק, ורישא ר"ש…״

    9. קטע 919 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא: הא והא רבי, הא בתינוק,…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן. א"ר…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה, רבי שבתאי.

    11. קטע 1128 מילים

      נפתחת ב״תניא נמי הכי: בן ט' שנים ויום…״

    12. קטע 1231 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא הילכתא תוך זמן כלפני זמן…״

      חכמים: רב שמואל בר זוטרא, רבא, שמואל.

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא…״

    14. קטע 1419 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא מספקא ליה ומי מספקא ליה…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 158 מילים

      נפתחת ב״ה"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחו…״

    16. קטע 166 מילים

      נפתחת ב״אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו…״

    17. קטע 1730 מילים

      נפתחת ב״הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין…״

      חכמים: רב פפא, רב פפי.

    18. קטע 188 מילים

      נפתחת ב״מכלל דמ"ד חוששין חולצת והא חוששין בעלמא…״

    19. קטע 1916 מילים

      נפתחת ב״אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן…״

      חכמים: רבא.

    20. קטע 208 מילים

      נפתחת ב״אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא…״

      חכמים: רב דימי.

    21. קטע 2115 מילים

      נפתחת ב״והני מילי היכא דקדשה בתוך זמן ובעל…״

    22. קטע 226 מילים

      נפתחת ב״אמר רב הונא: הקדיש ואכל לוקה…״

      חכמים: רב הונא.

    23. קטע 2326 מילים

      נפתחת ב״שנאמר (במדבר ו׳:ב׳ ) איש כי יפליא…״

    24. קטע 249 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב הונא בר יהודה (לרבא) לסיועי…״

      חכמים: רב הונא בר יהודה, רב הונא, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף מ״ו ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026