וטעמא — דחשיבי להו שערות דלאחר זמן הוא דגמרו למלתיה בין בשערות בין בשנים הא תוך הזמן חשבינן להו שומא דקטן הוא ולא מצית לרבויי מאיש:
בן ט' שנים שהביא שערות שומא — ואפי' לר' יוסי ברבי יהודה ומבן ט' ועד בן י"ב ויום אחד פלוגתא:
שומא — ורוא"ה בלע"ז. ודרכה ליגדל שער בה:
הא י"ג גופיה סימן — ואפי' לרבנן והדר תני כו':
מאי לאו תנאי היא — ואליבא דרבנן י"ג הוי תוך זמן לתינוק כדקתני במתני':
ורישא — דמשוית י"ג סימן:
רבי היא — דאמר בתנוקת הויא י"ג לאחר זמן:
וסיפא — דמשמע שומא:
ר"ש בן אלעזר — דאמר י"ג בתינוקת הוי תוך זמן. בכל הנך תירוצי מוקמינן תוך זמן כלפני זמן:
והוא שעודן בו — כשהגדיל אבל נשרו בינתיים איגלאי מילתא דשומא הוי:
מתני לשמעתא דרבא בהאי לישנא — דשמעת מיניה נמי תוך זמן כלפני זמן:
ממאנת והולכת — ואין חוששין שמא הביאה ב' שערות דאפילו הביאה שומא נינהו והיינו תוך זמן כלפני זמן:
אינה ממאנת — שמא הביאה ועכשיו הוי סימן דהא לאחר זמן הוא ואם יבמה היא לא חשבינן לה גדולה לענין חליצה ואינה חולצת:
גדולה היא — אם הביאה:
וכי תימא מספקא ליה — אם הביאה אם לא הביאה הלכך מיאון לא דלמא הביאה וחליצה נמי לא שמא לא הביאה:
והא מיפשט פשיטא ליה לרבא — דכיון דהגיעה לכלל שנותיה דודאי הביאה:
ה"מ לענין — דאי אתיא למיחלץ לאחר זמן ובדקנו ולא אשכחן ליה חיישינן למימר גדולה היא ותחלוץ שהסימנין נשרו:
אבל לענין מיאון חיישינן — שמא נשרו לחומרא וקנאה בביאה ובעיא גט:
והא חיישינן קאמר — ולא ודאי נשרו וחיישינן לחומרא משמע:
אלא לעולם — אינה ממאנת דרבא בדלא בדקנוה הלכך מסתמא אמרינן כיון שהגיעה לכלל שנותיה ודאי אית לה ואינה צריכה בדיקה ובעיא גט:
ולענין חליצה חיישינן גרסינן — כלומר ולענין חליצה משום הכי אינה חולצת דחיישינן שמא לא הביאה סימנין ודקשיא לך האמר רבא חזקה הביאה סימנין. ל"ק כי אמר רבא חזקה למיאון דלא ממאנת מסתמא אבל לחליצה בעיא בדיקה:
חוששין שמא נשרו — ואם הגיעה לכלל שנותיה ובדקו ולא אשכחו לא ממאנת:
דקדשה תוך זמן — יתומה מדעת אמה ואחיה לדעתה:
ובעל אחר זמן דאיכא ספיקא — דאשת איש דאורייתא דבשעת בעילה דלאחר זמן שמא הביאה והויא לה ביאה זו קדושין גמורין דהא גדלה ושוב אינה יוצאה במיאון:
אבל מעיקרא — דמכי עברה שתא דתרתי סרי ולא בעל לא חיישינן שמא נשרו דהא לא הוו בה קדושין גמורין דאין מעשה קטנה כלום אא"כ קבל אביה קדושין הלכך מספיקא לא מחמרינן עלה היכא דלא אשכחן אבל הביאה ודאי סימנין אע"ג דקדושי קמאי לא הוו קדושין אלא מדרבנן לא תקנו רבנן מיאון בגדולה דלמא אתיא למאן הנבעלת לאחר שגדלה דההיא הויא אשת איש דביאה שבא עליה משגדלה מקדשה לה:
הקדיש — תוך הזמן תינוק היודע להפליא:
ואכל — את הקדשו:
לוקה — ואע"ג דבמילתא אחריתי לאו בר עונשין הוא:
כי יפליא — מיניה מרבינן מופלא סמוך לאיש. מופלא יודע לפרש לשם מי נדר. סמוך לאיש שהוא סמוך לבא לכלל גדול דהיינו שנה אחת קודם זמן שהוא ראוי להביא שערות והיינו בתינוקת כל י"ב ובתינוק כל י"ג:
ולא יחל — אע"ג דבהאי קרא לא כתיב כי יפליא מ"מ כיון דנפקא לן מיניה דיודע להפלות הוי נדרו נדר קאי בבל יחל דהא כתיב איש כי ידור נדר וגו' ומופלא סמוך לאיש בכלל איש וסמיך ליה ולא יחל דברו:
