בוני התלמוד

    מסכת נדה דף מ״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וירדה וטבלהלשם יהודית אם תמצי לומר בזבה נעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה אזלינן בתר עקירה ה"מ בישראל דטומאתו מדאורייתא:

    לח מטמאדהחתים משמע לח שהיבש אינו חותם פי האמה דנפיל:

    ררמשמע לח כמו (שמוא"ל א כא) ויורד רירו:

    בזובו חדאזאת תהיה טומאתו בזובו חדא רר תרי את זובו תלת לקרבן:

    או החתיםלח:

    מזובו טומאתו היאמקצת זובו אית ביה טומאת זיבה:

    שתים וקראו טמאכי יהיה זב מבשרו חדא זובו טמא תרי טמא:

    שלש וקראו טמאזאת תהיה טומאתו בזובו חדא רר בשרו את זובו תרי או החתים בשרו מזובו תלת טומאתו היא:

    על הזובשהטיפה עצמה טמאה:

    לנוגע בכעדשהדמנגיעה דשרץ נפקא לן נגיעה דש"ז לקמן מאו איש אשר יגע וגו':

    אין לו חלוקת טומאהדשרץ קטן מטמא כגדול אבל קטן פחות מבן ט' אין לו קרי:

    שום שרץ קתניאין לך שרץ מטמא במשהו אבל ש"ז יש מטמא במשהו כגון לרואה:

    דכוליה במקום כעדשה קאיכלומר מתוך חשיבותיה שהוא אבר הוי חשוב במקום כעדשה:

    תדע דמשום חשיבותא דאבר הוא דהא אילו חסר פורתאמן האבר דהוי בציר מכעדשה מי מטמא:

    עכבר דיםאינו מטמא כדתניא בהעור והרוטב (חולין דף קכו:) דעל הארץ כתיב:

    כתנאינוגע אי במשהו אי בכעדשה:

    ת"ל או אישקס"ד מאו איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא ילפי':

    ושמעי' בעלמא תנאי דפליגי בכמה דוכתי בדון מינה ומינה ובדון מינה ואוקי באתרא הילכך הנהו תנאי על כרחך פליגי בנוגע בקרי למ"ד דון מינה ומינה דון ש"ז משרץ דהא מקרא דשרץ ילפינן לה דמה שרץ מטמא בנגיעה אף ש"ז בנגיעה ומינה מה שרץ בכעדשה כו':

    ואוקי באתראהנח ש"ז במקומה כדאשכחן בראיה דבמשהו:

    דילמא מאו איש אשר תצא ממנו כו' ילפינן להואפי' למ"ד דון מינה ומינה הוה במשהו דהא נגיעה מראיה יליף ודכ"ע דון מינה ומינה הוה דהכא ליכא פלוגתא דאוקי באתרא דהא מיניה וביה יליף:

    איכא דתני כרב פפאמאו איש אשר יגע בכל שרץ:

    מתני' וזוקק ליבוםאם נולד יום אחד קודם מיתת אחיו אבל נולד לאחר מיתת אחיו אינו זוקק דכתיב (דברים כ״ה:ה׳) כי ישבו אחים יחדו:

    ופוטר מן היבוםאם נולד לאחר מיתת אביו וחיה שעה אחת ומת אבל כל זמן שמעוברת אינו מתירה לינשא:

    ומאכיל בתרומהבת ישראל שניסת לכהן ומת ונולד לה בן לאחר מיתתו אוכלת בשבילו בתרומה בו ביום שנולד כדכתיב (ויקרא כ״ב:י״א) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן יאכילו את אמם אבל הניחה מעוברת אינה אוכלת בשבילו עד שיולד:

    ופוסל (את) [מן] התרומהקס"ד כגון בת כהן שניסת לישראל ומת והניח בן יום אחד פסלה מתרומת בית אביה כל ימי חייו דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ג) וזרע אין לה ושבה אל בית אביה והא יש לה זרע ובגמרא פריך אפילו עובר נמי פוסל:

    נדה 43 עמוד ב

    1וירדה וטבלה מהו?

    2אם תמצי לומר בתר עקירה אזלינן, אע"ג דמצי נקיט להו ה"מ ישראלית דטמאה דאורייתא, אבל עובדת כוכבים זבה דטמאה דרבנן לא, או דילמא לא שנא? תיקו.

    3ומטמאין בכל שהן. אמר שמואל: זב צריך כחתימת פי האמה, שנאמר: ״(ויקרא טו״, ג) ״או החתים בשרו מזובו״.

    4והאנן תנן: מטמאין בכל שהן! הוא דאמר כרבי נתן, דתניא: רבי נתן אומר משום רבי ישמעאל: זב צריך כחתימת פי האמה, ולא הודו לו.

    5מ"ט דרבי ישמעאל? דאמר קרא: ״או החתים בשרו מזובו״.

    6ורבנן? ההוא מבעי ליה: לח מטמא, ואינו מטמא יבש.

    7ורבי ישמעאל? ההוא מרר נפקא.

    8ורבנן? ההוא למנינא הוא דאתא: ״זובו״ חדא, ״רר בשרו״ תרי, ״את זובו״ תלת, לימד על זב בעל שלש ראיות שחייב בקרבן.

    9״או החתים בשרו מזובו טמא״, מקצת זובו טמא, לימד על זב בעל שתי ראיות שמטמא משכב ומושב. ורבי ישמעאל, מנינא מנא ליה? נפקא ליה מדרבי סימאי.

    10דתניא, רבי סימאי אומר: מנה הכתוב שתים וקראו ״טמא״, שלש וקראו ״טמא״. הא כיצד? שתים לטומאה, ושלש לקרבן.

    11ולמאן דנפקא ליה תרוייהו (ויקרא טו ) מזאת תהיה טומאתו בזובו״, (ויקרא טו, ב) ״איש איש כי יהיה זב מבשרו מאי עביד ליה? מבעי ליה עד שיצא מבשרו.

    12״זובו טמא״ למה לי? לימד על הזוב שהוא טמא.

    13אמר רב חנילאי משום ר"א בר"ש שכבת זרע לרואה במשהו, לנוגע בכעדשה. והאנן ״מטמאין בכל שהן״ תנן! מאי לאו לנוגע? לא, לרואה.

    14ת"ש חומר בשכבת זרע מבשרץ, וחומר בשרץ מבשכבת זרע. חומר בשרץ שהשרץ אין חלוקה טומאתו, מה שאין כן בשכבת זרע. חומר בשכבת זרע שהשכבת זרע מטמא בכל שהוא, מה שאין כן בשרץ.

    15מאי לאו לנוגע? לא, לרואה.

    16והא דומיא דשרץ קתני, מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה! אמר רב אדא בר אהבה: שום שרץ קתני, ושום שכבת זרע קתני.

    17ושרץ לא מטמא במשהו? והא אנן תנן: האברים אין להם שיעור, פחות מכזית בשר המת, ופחות מכזית בשר נבלה, ופחות מכעדשה מן השרץ.

    18שאני אבר דכוליה במקום עדשה קאי, דהא אילו חסר פורתא אבר מי קמטמיא?

    19שכבת זרע דחלוקה טומאתו מאי היא? אילימא בין ישראל לדנכרים ה"נ איכא עכבר דים ועכבר דיבשה!

    20אלא, בין קטן לגדול.

    21אמר רב פפא: כתנאי, מנין לרבות נוגע בש"ז ת"ל (ויקרא כב, ד) ״או איש״.

    22ופליגי תנאי בעלמא, דאיכא דאמרי: דון מינה ומינה, ואיכא דאמרי: דון מינה ואוקי באתרא׃

    23למ"ד דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה, אף שכבת זרע בנגיעה; ומינה מה שרץ בכעדשה, אף ש"ז בכעדשה.

    24ולמ"ד דון מינה ואוקי באתרא מה שרץ בנגיעה אף ש"ז בנגיעה, ואוקי באתרא מה ש"ז לרואה במשהו, אף לנוגע במשהו.

    25א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: ממאי דמאו איש״ דשרץ קמרבי ליה? דילמא מאו איש אשר תצא ממנו שכבת זרע״ קמרבי ליה, ודכ"ע דון מינה ומינה?

    26שיילינהו לתנאי, איכא דתני כרב פפא, ואיכא דתני כרב הונא בריה דרב נתן.

    מתני׳ · משנה

    27תנוקת בת יום אחד מטמאה בנדה. בת י' ימים מטמאה בזיבה.

    28תנוק בן יום אחד מטמא בזיבה, ומטמא בנגעים, ומטמא בטמא מת, וזוקק ליבום, ופוטר מן היבום, ומאכיל בתרומה, ופוסל (את) [מן] התרומה,׃

    תוספות

    את זובו תלתלא דריש אתין אי נמי אתי לדרשא אחריתי:

    עד שיצא מבשרוובפרק בנות כותים (לעיל נדה דף לה.) דדריש מבשרו ולא מחמת אונסו תרתי שמעת מינה וא"ת ול"ל קרא עד שיצא מבשרו מהיכא תיתי שיטמא בפנים כבחוץ דאי מנדה וזבה הא בריש בנות כותים (נדה דף לב:) מצריך קרא לרבות קטן לזב ולנדה ולזבה ולא ילפינן מהדדי וי"ל דהוה ילפינן מנדה וזבה ופולטת במה הצד לר"ש נמי י"ל כיון דגלי לן קרא ששוין הן זב וזבה לענין קטנים גם לענין פנים כבחוץ היינו משוין אותם אי לאו מבשרו:

    והתנן האברים אין להם שעורוא"ת וכי' לא ידע דאבר שלם דוקא קאמר וי"ל דפריך אמאי דמשני דשום שכבת זרע קתני דשום שרץ נמי אשכחן כגון אברים ומשני דלאו היינו כל שהוא דאי חסר ליה טהור:

    מנין לרבות נוגע בשכבת זרע ת"ל או אישמוהבגד אשר יהיה עליו שכבת זרע לא מצי למילף דבגד חמור מאדם דנושא הנבלה מטמא בגדים בחבורו ולא אדם כדאמר בפ"ק דבבא בתרא (דף ט:) וא"ת מ"ט דריש מאו איש דשרץ ושביק או איש דכתיב בש"ז גופיה וי"ל דמסתבר ליה טפי לרבות נוגע מקרא דנוגע ולא מההיא דש"ז דמיירי ברואה וא"ת ול"ל יתורא דאו איש תיפוק ליה מדאיתקש ש"ז לשרץ דמהאי טעמא ילפינן בשרץ בגד ועור משכבת זרע בפ' במה אשה (שבת דף סד.) ובפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כה:) וי"ל דאי לאו או איש הוה אמינא דלא הוקשה אלא מ"ש בפירוש כגון נוגע דשרץ לרואה דש"ז ומצי למימר דרב פפא דמרבה נוגע מאו איש דשרץ הא דאמר התם דאיתקש אהדדי היינו משום דקרא דשרץ איירי בש"ז ומאו איש דשרץ נמי לא הוה מוקמינן לנוגע בש"ז אי לאו דאסמכינהו בהדיא:

    ומטמא בנגעיםמשום דבנגעים כתיב (ויקרא י״ג:כ״ט) איש או אשה ובטומאת מת נמי כתיב (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא איצטריך קרא בהו לרבויי אבל לענין זוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל תרומה לא כתיב איש ולא איצטריך קרא אלא למעוטי עובר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    ריטב"א

    הוא דאמר כר׳ נתןוק״ל גנובה למה לי לימא הלכה כר׳ נתן י״ל דדילמא לא מפרסמה הא דר׳ נתן או דילמא אינה דמסיק לה בטמא דתנא אחרינא ומיהת מעיקרא ס״ד דלהכי נקטה סתם לומר שהיה לדברי הכל.

    מ״ט דר׳ ישמעאלוא״ת והא פירשה שמואל דאוקמינא כותיה וי״ל דהא סוגיא אמתניתא אמרוה בבי מדרשא אלא שרב אשי הביאה כאן.

    מבעי ליה עד שתצא טומאתו לחוץ וכו׳וא״ת ולר׳ ישמעאל הא מנא ליה י״ל דתרווייהו ש״מ דמניינא שמעינן מינה שתים וקרא טמא ומדכתיב בשרו ואמר נמי זובו משמע ליה אידך ורבנן סברי דכולי קרא להא הוא דאתא.

    מאי לאו לנגועפי׳ אפי׳ לנוגע מדקתני לה סתמא ופרקינן לרואה דוקא.

    ת״ש חומר בשרץ וכו'אע״ג דלא אלימ׳ ממתני׳ דאוקימנא ברואה קס״ד דהכא ליכא למימר הכי מטעמא דפריך בסמוך דהא דומיא דשרץ קתני ושרץ לאו מטמא במשהו לפום פשיטא משמע דהא לכ״ע מקשיא לה אבל י״ל דלא קשיא אבל לפום האי פרוקא דאוקימ׳ ברואה דוקא דלהאי פירושא הכי קתני חומר בשכבת זרע שמטמא לפעמים במשהו מה שאין כן בשרץ שאינו במשהו לעולם ולהכי קשיא הא דהאברים אבל למאי דס״ד דמשמע לן מתני׳ ברואה נמי לא קשיא דהא איכא למימר דה״ק חומר לעולם בשכבת זרע מה שאין כן בשרץ שאינו במשהו לעולם אבל לפעמים שאף הוא במשהו כנ״ל.

    ואב״א דתני כרב פפאפי׳ דמפיק ליה מאו דשרץ פי׳ דהאי משמע להו דמיותר ואתי לדרשא לפי שהוא בראש פסוק מה שאין כן בשל שכבת זרע שהוא באמצע פסוק ואצטריך לחלק אי נמי אפשר דאצטריך להו או דשכבת זרע למילתא אחריתי אי נמי דעקר דרשא לדידהו מאו דשכבת זרע הוא אלא דנקטיה לי׳ אדשרץ לאשמועינן כן דמיירי בנוגע כנ״ל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף מ״ג עמוד ב׳

    מסכת נדה דף מ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 28 קטעים ממוספרים, כ־475 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    וירדה וטבלה לשם יהודית אם תמצי לומר בזבה נעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה אזלינן בתר עקירה ה"מ בישראל דטומאתו מדאורייתא:

    לח מטמא דהחתים משמע לח שהיבש אינו חותם פי האמה דנפיל:

    רר משמע לח כמו (שמוא"ל א כא) ויורד רירו:

    בזובו חדא זאת תהיה טומאתו בזובו חדא רר תרי את זובו תלת לקרבן:

    או החתים לח:

    מזובו טומאתו היא מקצת זובו אית ביה טומאת זיבה:

    שתים וקראו טמא כי יהיה זב מבשרו חדא זובו טמא תרי טמא:

    שלש וקראו טמא זאת תהיה טומאתו בזובו חדא רר בשרו את זובו תרי או החתים בשרו מזובו תלת טומאתו היא:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 43b · Sefaria

    תוספות

    את זובו תלת לא דריש אתין אי נמי אתי לדרשא אחריתי:

    עד שיצא מבשרו ובפרק בנות כותים (לעיל נדה דף לה.) דדריש מבשרו ולא מחמת אונסו תרתי שמעת מינה וא"ת ול"ל קרא עד שיצא מבשרו מהיכא תיתי שיטמא בפנים כבחוץ דאי מנדה וזבה הא בריש בנות כותים (נדה דף לב:) מצריך קרא לרבות קטן לזב ולנדה ולזבה ולא ילפינן מהדדי וי"ל דהוה ילפינן מנדה וזבה ופולטת במה הצד לר"ש נמי י"ל כיון דגלי לן קרא ששוין הן זב וזבה לענין קטנים גם לענין פנים כבחוץ היינו משוין אותם אי לאו מבשרו:

    והתנן האברים אין להם שעור וא"ת וכי' לא ידע דאבר שלם דוקא קאמר וי"ל דפריך אמאי דמשני דשום שכבת זרע קתני דשום שרץ נמי אשכחן כגון אברים ומשני דלאו היינו כל שהוא דאי חסר ליה טהור:

    מנין לרבות נוגע בשכבת זרע ת"ל או איש מוהבגד אשר יהיה עליו שכבת זרע לא מצי למילף דבגד חמור מאדם דנושא הנבלה מטמא בגדים בחבורו ולא אדם כדאמר בפ"ק דבבא בתרא (דף ט:) וא"ת מ"ט דריש מאו איש דשרץ ושביק או איש דכתיב בש"ז גופיה וי"ל דמסתבר ליה טפי לרבות נוגע מקרא דנוגע ולא מההיא דש"ז דמיירי ברואה וא"ת ול"ל יתורא דאו איש תיפוק ליה מדאיתקש ש"ז לשרץ דמהאי טעמא ילפינן בשרץ בגד ועור משכבת זרע בפ' במה אשה (שבת דף סד.) ובפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כה:) וי"ל דאי לאו או איש הוה אמינא דלא הוקשה אלא מ"ש בפירוש כגון נוגע דשרץ לרואה דש"ז ומצי למימר דרב פפא דמרבה נוגע מאו איש דשרץ הא דאמר התם דאיתקש אהדדי היינו משום דקרא דשרץ איירי בש"ז ומאו איש דשרץ נמי לא הוה מוקמינן לנוגע בש"ז אי לאו דאסמכינהו בהדיא:

    ומטמא בנגעים משום דבנגעים כתיב (ויקרא י״ג:כ״ט) איש או אשה ובטומאת מת נמי כתיב (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא איצטריך קרא בהו לרבויי אבל לענין זוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל תרומה לא כתיב איש ולא איצטריך קרא אלא למעוטי עובר:

    Tosafot on Niddah 43b · Sefaria

    ריטב"א

    הוא דאמר כר׳ נתן וק״ל גנובה למה לי לימא הלכה כר׳ נתן י״ל דדילמא לא מפרסמה הא דר׳ נתן או דילמא אינה דמסיק לה בטמא דתנא אחרינא ומיהת מעיקרא ס״ד דלהכי נקטה סתם לומר שהיה לדברי הכל.

    מ״ט דר׳ ישמעאל וא״ת והא פירשה שמואל דאוקמינא כותיה וי״ל דהא סוגיא אמתניתא אמרוה בבי מדרשא אלא שרב אשי הביאה כאן.

    מבעי ליה עד שתצא טומאתו לחוץ וכו׳ וא״ת ולר׳ ישמעאל הא מנא ליה י״ל דתרווייהו ש״מ דמניינא שמעינן מינה שתים וקרא טמא ומדכתיב בשרו ואמר נמי זובו משמע ליה אידך ורבנן סברי דכולי קרא להא הוא דאתא.

    מאי לאו לנגוע פי׳ אפי׳ לנוגע מדקתני לה סתמא ופרקינן לרואה דוקא.

    ת״ש חומר בשרץ וכו' אע״ג דלא אלימ׳ ממתני׳ דאוקימנא ברואה קס״ד דהכא ליכא למימר הכי מטעמא דפריך בסמוך דהא דומיא דשרץ קתני ושרץ לאו מטמא במשהו לפום פשיטא משמע דהא לכ״ע מקשיא לה אבל י״ל דלא קשיא אבל לפום האי פרוקא דאוקימ׳ ברואה דוקא דלהאי פירושא הכי קתני חומר בשכבת זרע שמטמא לפעמים במשהו מה שאין כן בשרץ שאינו במשהו לעולם ולהכי קשיא הא דהאברים אבל למאי דס״ד דמשמע לן מתני׳ ברואה נמי לא קשיא דהא איכא למימר דה״ק חומר לעולם בשכבת זרע מה שאין כן בשרץ שאינו במשהו לעולם אבל לפעמים שאף הוא במשהו כנ״ל.

    ואב״א דתני כרב פפא פי׳ דמפיק ליה מאו דשרץ פי׳ דהאי משמע להו דמיותר ואתי לדרשא לפי שהוא בראש פסוק מה שאין כן בשל שכבת זרע שהוא באמצע פסוק ואצטריך לחלק אי נמי אפשר דאצטריך להו או דשכבת זרע למילתא אחריתי אי נמי דעקר דרשא לדידהו מאו דשכבת זרע הוא אלא דנקטיה לי׳ אדשרץ לאשמועינן כן דמיירי בנוגע כנ״ל.

    Ritva on Niddah 43b · Sefaria

    מאירי

    דם הנדה והזבה והיולדת מטמאין בכל שהוא בין לרואה עצמה בין במגע של אחרים וכן זובו של זב מטמא בכל שהוא בין לרואה בין לנוגע ואינו צריך חתימת פי האמה אלא שדם הנדה והזבה והיולדת מטמא לח ויבש וזובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח ואלו שהזכרנו כל שהן מטמאין טומאתן במשהו ומטמאין במשא ובמגע ומטמאין משכב ומושב לעשות על ידן אב הטומאה ומ"מ ראיה ראשונה של זב אינה בדין זיבה שאינו מטמא במשא אלא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר וכן ששיעורו לרואה בכל שהו ולנוגע בכעדשה עד שיראה פעם שניה ונעשה בה זב לטומאה ואינו נעשה זב לקרבן עד ראיה שלישית כמו שהתבאר וזיבה וקרי שניהם שוים שלא לטמא עד שתצא טומאתן לחוץ כמו שביארנו במשנתנו:

    ולענין ביאור מה שאמרו כאן זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא פירושו במשא שאם במגע לא הוצרך לכך שאף הקרי מטמא במגע:

    שכבת זרע טימאתו חלוקה בין גוי לישראל שקירויו של גוי טהור כמו שביארנו וכן טומאתו חלוקה בין גדול לקטן ר"ל שאין שכבת זרע מטמאה אלא מבן תשע ולמעלה שהוא ראוי לביאה אבל שאר הטמאות שאין... טומאתן חלוקה בין גדולים בין קטנים:

    אע"פ שביארנו בשרץ ששיעור טומאתו בכעדשה ובמת ובנבלה שטומאתן בכזית כל שהוא אבר שלם כבריתו בשר וגיד ועצמות ושיהא עליו בשר כדי להעלות ארוכה אין לו שיעור אלא מטמא באי זה שיעור וכל שחסר ממנו כלום יצא מכלל אבר וחוזר לשיעורו וכל שאתה מזכיר שרץ בתלמוד פירושו אחד משמנה שרצים המטמאים כמו שהוזכרו בתורה ועכבר שהוזכר ביניהם פירושו בשל יבשה אבל עכבר של ים אינו מטמא השורץ על הארץ כתוב וכן הדין בשאר:

    המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר תינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה אם ראתה וכן בת עשרה לזיבה אם ראתה שלשה ימים רצופים אחר שבעת הימים ופירוש דברים אלו לענין טהרות הא לענין ביאה אינו כלום שאין ביאתה ביאה לחייב את בועלה ואף אינו משום בועל נדה להיותו כנדה אלא משום נוגע לבד שהוא ולד הטומאה אלא לענין טהרות נאמרה שכך דרשו רבותינו ואשה כי יזוב וכו' ואשה לרבות תינוקת בת יום אחד וכן תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה ואע"פ שקירויו טהור עד שתהא ביאתו ביאה בזיבה מיהא מטמא אם ראה שתים דכתוב איש מ"מ לרבות תינוק בן יום אחד ומטמא בנגעים דכתוב אדם כי יהיה בעור בשרו ולא כתיב איש אלא אדם שהוא שם המין כלומר אדם כל דהו ומטמא במת ר"ל שאם נכנס באהל המת טמא וצריך הזאה שלישי ושביעי דכתוב ועל הנפשות אשר היו שם נפש כל דהו ואין צריך לומר שאם נגע במת שטמא שאף בשרץ ונבלה כן וכן אין צריך לומר שאם מת שהוא מטמא באהל שאף בנפל כן אפילו לא נתקשרו אבריו בגידין וזוקק ליבום ר"ל שאם נולד לזה שמת אח ביום מיתתו זוקק את אשתו ליבום אחר שנולד בעוד שהיה זה עדין חי שנמצא עמו בעולמו וכן פוטר את אמו מן היבום כל שנולד הן בחיי הבעל הן לאחר מיתתו ואפילו מת בתוך שלשים יום אחר שמכל מקום חיה אחר מיתת האב שעה אחת ומ"מ אינו פוטר מן החליצה אלא אם חיה אחר הבעל שלשים יום הא כל שמת תוך שלשים יום חולצת ולא מתיבמת אבל העובר אינו פוטרתה אף מן היבום ומאכיל בתרומות ר"ל בת ישראל הנשאת לכהן ומת בעלה כל שנולד לה בן או בת מאכילין אותה אף ביומן כל זמן שהולד חי אבל עובר אינו מאכילה ופוסל בתרומה אי אפשר לפרש שאם היא כהנת ונשאת לישראל שאלו היה לה ולד ממנו היתה חוזרת לתרומה שיהא תינוק בן יום אחד פוסלה שהרי זו אף העובר פוסלה שהרי אמרו ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם כנעוריה פרט למעוברת אלא שפוסל עבדי אביו ופירשו הענין בגמ' כגון שהיו לאביו שתי נשים אחת כשרה ואחת פסולה ויש לו בנים מן הכשירה ומת ונולד ביום מיתתו בן לפסולה והוא חלל והרי הוא יורש גם כן ויש לו חלק בעבדים ונפסלו העבדים מתוך חלקו של זה הא עובר מיהא אינו פוסל את העבדים ואוכלים בשביל האחרים עד שיולד חלל זה שאין קנין לעובר והוא הדין אם אין לו אלא אשה אחת והיא פסולה שאם נשארה מעוברת העבדים אוכלים בשביל המשפחה עד שיולד זה שהרי אמרו ביבמות פרק אלמנה אין לו בנים אוכלים בשביל המשפחה אלא ריבותא אשמעינן שאע"פ שיש לו בנים מן הכשרה אין אוכלים מפני חלקו של חלל וכן פירשוה גדולי הדורות:

    ונוחל ומנחיל ר"ל נוחל מן האם אם נולד הוא ביום מיתתה להנחיל לאחיו מן האב לכשימות אבל עובר לא דקיימא לן בעוברה שמתה איהו מית ברישא ואין הבן יורש את אמו כשהוא בקבר להנחיל לאחים מן האב ואע"פ שהזכירו באחד שפרכס שלשה פרכוסין אחר מיתת אמו אין זה אלא כזנב הלטאה שמפרכסת בלא שום חיות ומ"מ דוקא במתה מתוך חולי הא בידי אדם היא מתה ברישא ולא עוד אלא שאפשר לו לחיות שהרי בן פקועה ששחטו את אמו נאמר עליו אפילו חורש בשדה וכו' וכן ביושבת על המשבר בשבת ומתה אמרו בערכין שמביאין סכין אפילו דרך רשות הרבים וקורעין את כריסה ומוציאין הולד שמא ימצא חי ומפני שהיושבת על המשבר כנהרגה דמיא וכן פי' עוד בגמ' נוחל ומנחיל שממעט בחלק בכורה כלומר שאם היו שם שני בנים בכור ופשוט ונולד זה השלישי ביום שמת האב הואיל ונולד בעוד שהוא חי כשימות זה הבן חולקים השנים בחלקו בשוה אבל אם לא נולד בחייו אלא לאחר מיתת האב כל שימות בכור נוטל בנכסיו חלק בכורה דנכסי האב קרינא ביה בשעת מיתת האב והוא שאמרו בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה וכן אם הבכור עצמו נולד לאחר מיתת אביו כגון שילדה אשתו תאומים שהיוצא ראשון בכור או שהניח שתי נשים מעוברות שהנולד ראשון בכור אינו נוטל חלק בכורה דיכיר בעינן הא כל שנולד בחייו אפילו היה הוא גוסס יכיר קרינא ביה וההורגו חייב דכתוב כל נפש ופירושו כשיצא מכלל נפל כגון שנתברר שכלו חדשיו והרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם להתאבל עליו ואף זו דוקא כשיצא מכלל נפל כגון שנתברר שכלו חדשיו הא ספק כל שלשים יום בחזקת נפל ואין ההורגו נהרג ואין מתאבלים עליו אפילו מת ביום שלשים עצמו:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    Meiri on Niddah 43b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה עד שיצא מבשרו כו' ילפינן מנדה וזבה ופולטת במה הצד כו' עכ"ל דאם תפרוך כדפרכינן בריש פרק בנות כותים מה לנדה וזבה שכן מטמאין באונס פולטת תוכיח דלא שייך בה פליטה באונס מה לפולטת דמשום פולטת הזהיר רחמנא בסיני אל תגשו אל אשה שלשת ימים זבה ונדה יוכיחו מה להצד השוה שכן מטמאין ומיטמאין בפנים כבחוץ אף אני אבי הזב כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 43b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה עד שיצא מבשרו כו' וי"ל דהוה ילפינן מנדה ומזבה ופולטת במה הצד. ר"ל דכי פרכת מה לנדה ולזבה שכן מטמאות באונס פולטת תוכיח מה לפולטת שכן החמיר רחמנא בבעלי קריין בסיני נדה וזבה יוכיחו אבל יש לתמוה דא"כ לפי זה צריך לומר דפולטת אינה מטמאה באונס וזה לא נמצא בשום מקום אדרבה הסברא נותנת דמטמאה באונס כמו שכבת זרע דבעל קרי דכל עצמו מחמת אונס חימוד בא כדלעיל פרק בנות כותים (נדה דף ל"ה) וצ"ע:

    ד"ה מנין לרבות נוגע וכו' ומצי למימר דרב פפא דמרבה נוגע מאו איש דשרץ. נ"ל דהאי ומצי למימר הוי כמו א"נ ושנויא אחרינא הוא ור"ל דתרוייהו בעינן דאי לאו קרא דאו איש לא הוי מקשינן ש"ז לשרץ ואי לאו נמי דאסמכינהו קרא בהדיא לא הוה מוקמינן או איש לנוגע בש"ז וק"ל:

    Maharam on Niddah 43b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' לימד על הזוב שהוא טמא לעיל לד ע"ב:

    Gilyon HaShas on Niddah 43b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף מ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־475 מילים ב־28 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 28 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״וירדה וטבלה מהו?…״

    2. קטע 226 מילים

      נפתחת ב״אם תמצי לומר בתר עקירה אזלינן, אע"ג…״

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״ומטמאין בכל שהן. אמר שמואל: זב צריך…״

      חכמים: שמואל.

    4. קטע 424 מילים

      נפתחת ב״והאנן תנן: מטמאין בכל שהן! הוא דאמר…״

      חכמים: רבי נתן, רבי ישמעאל.

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״מ"ט דרבי ישמעאל? דאמר קרא: ״או החתים…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״ורבנן? ההוא מבעי ליה: לח מטמא, ואינו…״

    7. קטע 75 מילים

      נפתחת ב״ורבי ישמעאל? ההוא מרר״ נפקא.…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״ורבנן? ההוא למנינא הוא דאתא: ״זובו״ חדא,…״

    9. קטע 926 מילים

      נפתחת ב״״או החתים בשרו מזובו טמא״, מקצת זובו…״

      חכמים: רבי ישמעאל, רבי סימאי.

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״דתניא, רבי סימאי אומר: מנה הכתוב שתים…״

      חכמים: רבי סימאי.

    11. קטע 1128 מילים

      נפתחת ב״ולמאן דנפקא ליה תרוייהו (ויקרא טו )…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״״זובו טמא״ למה לי? לימד על הזוב…״

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חנילאי משום ר"א בר"ש שכבת…״

      חכמים: רב חנילאי.

    14. קטע 1432 מילים

      נפתחת ב״ת"ש חומר בשכבת זרע מבשרץ, וחומר בשרץ…״

    15. קטע 155 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו לנוגע? לא, לרואה.…״

    16. קטע 1623 מילים

      נפתחת ב״והא דומיא דשרץ קתני, מה שרץ בנגיעה…״

      חכמים: רב אדא בר אהבה.

    17. קטע 1723 מילים

      נפתחת ב״ושרץ לא מטמא במשהו? והא אנן תנן:…״

    18. קטע 1813 מילים

      נפתחת ב״שאני אבר דכוליה במקום עדשה קאי, דהא…״

    19. קטע 1916 מילים

      נפתחת ב״שכבת זרע דחלוקה טומאתו מאי היא? אילימא…״

    20. קטע 204 מילים

      נפתחת ב״אלא, בין קטן לגדול.…״

    21. קטע 2114 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא: כתנאי, מנין לרבות נוגע…״

      חכמים: רב פפא.

    22. קטע 2214 מילים

      נפתחת ב״ופליגי תנאי בעלמא, דאיכא דאמרי: דון מינה…״

    23. קטע 2318 מילים

      נפתחת ב״למ"ד דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה,…״

    24. קטע 2420 מילים

      נפתחת ב״ולמ"ד דון מינה ואוקי באתרא מה שרץ…״

    25. קטע 2528 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב…״

      חכמים: רב הונא, רב נתן, רב פפא, רבי ליה.

    26. קטע 2613 מילים

      נפתחת ב״שיילינהו לתנאי, איכא דתני כרב פפא, ואיכא…״

      חכמים: רב פפא, רב הונא, רב נתן.

    27. קטע 2712 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ תנוקת בת יום אחד מטמאה בנדה.…״

    28. קטע 2822 מילים

      נפתחת ב״תנוק בן יום אחד מטמא בזיבה, ומטמא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף מ״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026