שתיהן טמאות — ולא תלינן אחד מן הכתמים בצפור ואע"ג דאיכא למתלי. וה"נ אע"ג דבדקה לימא שתיהן טמאות דאימור לאו יפה בדקה:
סלע יתירה — ומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמאה בהך תלייה בהך הלכך שתיהן טמאות אבל הכא טומאה תלויה בהך דלא בדקה:
שלשה חלוקות — זה על גב זה:
יכולה לתלות — כדמפרש עברה בשוק של טבחים:
מתני' עד כמה היא תולה — בדם מאכולת:
כגריס — אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול ובהכי מיהא תלייה:
ואע"פ שלא הרגה — ורבי חנינא פליג אדרבנן דקאמרי הרגה אין לא הרגה לא:
ותולה בבנה ובבעלה — אם יש בהם מכה:
ואם יש בה מכה — יבשה וראויה להגלע כלומר להתלחלח ולהוציא דם תולה:
גמ' קילור — אפלשטור"א אדום:
לא ישבה לא — ולא אמרינן דלמא ישבה ולאו אדעתה:
לדברי אין קץ — שאיני נותן שיעור ואם לא הרגה אפילו כחרדל טמאה:
ולדברי חברי אין סוף — שהם מקילים יותר מדאי דאפילו לא הרגה תולה ואין נותנין שיעור אלא אפילו כסלע תולה או יותר:
עד כגריס — ואפילו לא הרגה ויתר מכגריס לא ואפילו הרגה ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד ולטהר פחות מכגריס:
עד כמה — כלומר וכי אפשר לתלות כתם גדול במאכולת:
אמר ר"נ תולה בפשפש עד כתורמוס — כתם רחב כתורמוס יכולה לתלות ולא במאכולת אלא בפשפש שמא פשפש הרגה שכתמו גדול. פשפש פונייש"א בלע"ז:
ברית כרותה לו — כלומר ריחו נודף ומבאיש וכל המוללו על כרחו מריח ריחו:
לענין כתמים — דאי הוה כתם ארכו כרחבו אפילו יותר מכגריס תלינן בפשפש:
או שטעם טעם פשפש — באוכל תרומה מיירי. וכ"ש חולין דהא שרץ הוא אלא האי דנקט תרומה משום דפליגי לעיל מיניה אמרו לו נטמאת ונטמאת התרומה ר"א אומר יבלע ר' יהושע אומר יפלוט אבל אומר לו טמא היית וטמאה היתה התרומה או שנודע שהוא טבל או שטעם טעם פשפש לתוך פיו ה"ז יפלוט הואיל ועד שלא נתנה לתוך פיו אירע בה פסול זה לא חיישינן להפסד תרומה:
מנא ידע — טעם פשפש:
ואכתי מנא ידע — והלא לא הריח בו:
חזירים — אוכלים שקצים ורמשים ומתיזים דם:
דדוקרת — טבחים הרבה ואשפות ושקצים מצויין בה:
והכא לחומרא — הילכך עד ולא עד בכלל דאי עד ועד בכלל הוה ליה קולא דקתני עד כגריס תולה וקיימא לן באלו טריפות (חולין נה.) דבכל עד אזלינן לחומרא אי עד ועד חומרא הוא אזלינן בתריה ואי עד ולא עד חומרא הוא אזלינן בתריה:
אמרי לה באנפי נפשה — ולאו אמתני':
ה"ג וקמיפלגי בעד ועד דהכא — כדאמר רב הונא לחומרא כדאמרינן בכל דוכתי הלכך עד ולא עד בכלל ולרב חסדא כרבי אבהו:
