בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ל״ד עמוד א׳

    פרק ד׳ - בנות כותים

    Also cited as: Niddah 34a, Chapter 4 Benot Kutim

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    רגל הוה וטומאת עם הארץ - דלאו צדוקי דדרך אשתו להראות דם:

    כטהרה שוינהו רבנן - ברגל. אבל צדוקי דסתמא בועל נדה הוא נהי נמי דטומאת עם הארץ ליכא טומאת בועל נדה איכא:

    ויאסף וגו' - בפלגש בגבעה כתיב ומיניה שמעינן בכל זמן שישראל נאספים למקום אחד קרי להו חברים ורגל היינו אסיפה:

    מתני' בית שמאי מטהרין - בדם עובדת כוכבים אע"ג דברוקה ובמימי רגליה מודו דחכמים גזרו עליהם להיות כזבין לכל דבריהם אפי' הכי דמה טהור. וטעמא מפרש בגמרא דשיירו בה רבנן למיהוי היכרא דטומאתה מדרבנן:

    ודם טוהר של מצורעת - ואע"ג דמעיינות מצורעת כגון רוקה ומימי רגליה הוי אב הטומאה כדאמר בהמפלת (לעיל נדה דף כח:) לזכר לרבות מצורע שמעיינותיו טמאים כשל זב דכתיב ביה וכי ירוק הזב בטהור אפילו הכי דם טוהר שלה טהור דלאו מעיין הוא דדומיא דרוק בעינן שמתעגל ויוצא כדאמרינן בפ"ב (לעיל נדה דף יט:) גבי דם הירוק:

    וב"ה אומרים כרוקה וכמימי רגליה - שמטמאין לחין ואין מטמאין יבשין גבי דם עובדת כוכבים מטמא מדרבנן שגזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם והך היכרא הוא דעבוד בה דאילו דישראלית מטמא לח ויבש ודעובדת כוכבי' לח ולא יבש כרוקה וכמימי רגליה דאמר לקמן בפרק דם הנדה דאין מטמאין יבשין ודם טוהר של מצורעת נמי אע"ג דדם לאו מעיין הוא דין מעיין אית ליה דרחמנא רבייה כדאמר בגמרא:

    דם היולדת - שעברו ימי טומאת לידה ולא טבלה:

    בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה - מטמא לח ואינו מטמא יבש והכי תני לה בהדיא בתוספתא דעדיות דנדה כל זמן שלא טבלה הרי היא בנדתה לכל דבריה הלכך רוקה ומימי רגליה בטומאתן ולקמן בפרק דם הנדה (נדה נו.) ילפינן מקראי דאין רוק של זב מטמא יבש ודמה נמי אף על גב דדם טוהר הוא לבית שמאי כדאמר בגמרא דביומי תליא רחמנא והא מלו ומשום מעיין נמי ליכא לטמויי דהא אין מתעגל ויוצא אפילו הכי רבנן גזור עליה הואיל וטמאה היא גזרה לאחר ז' אטו תוך ז' ומיהו לא גזור עליה שיטמא לח ויבש כלפני ז' דעבוד בה היכרא דלידעו דטומאתה מדרבנן ולא נשרוף עליה תרומה וקדשים. ואע"ג דגבי דם עובדת כוכבים לא אמרי בית שמאי הכי אלא מטהרי לגמרי והיינו טעמא כדאמר בגמרא משום דחיישינן דלמא אתי לחלק בשל תורה ולמימר מטמא לח ולא יבש התם הוא דכל טומאת עובד כוכבים דרבנן כדי שלא יהו ישראל רגילין אצלן במשכב זכור וכיון דטמאו מגען ורוקן ומימי רגליהן ואיכא הרחקה טובא הלכך טהרו את דמה לגמרי להיכרא דלידעו דטומאת רוקה ומימי רגליה דרבנן דלא נשרוף תרומה עלייהו ולא חלקו בדמה דילמא אתי לחלק בשל תורה אבל הכא אין כאן מדרבנן אלא דם לבדו שהוא דם טוהר הלכך גזור ושיור בה להיכרא דליכא למיחש דלמא אתי לחלוקי בשל תורה דהכל יודעין דכיון דעברו ימי לידתה דדם טוהר הוא:

    ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש - דטומאתן מן התורה כל זמן שלא טבלה דקסברי ביומי וטבילה תלא רחמנא:

    גמ' גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן - משום שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור:

    עשיתו כשל תורה - דכיון דליכא היכרא אתי למשרף עליה תרומה וקדשים:

    ליטמא לח ולא יבש - כדקאמריתו:

    חלקת בשל תורה - אתי לחלק בדם ישראלית שהוא של תורה ולמימר דמטמא לח ולא יבש הילכך שיירוה ולא גזור בה שום טומאה כי היכי דניהוי היכרא לטומאת עובדי כוכבים דמדרבנן היא ולא נשרוף עליה תרומה:

    אי הכי רוקה ומימי רגליה נמי - דלגבי ישראלית לח ולא יבש כי מטמית להו בעובדת כוכבים עשיתו כשל תורה דקיי"ל בפ' דם הנדה (לקמן נדה דף נד:) רוקו וניעו מטמאין לחין ולא יבשין ונעביד היכרא ברוקה דעובדת כוכבים ומימי רגליה לטהרן לגמרי:

    דם לגבי רוק לא שכיח חשיב ליה:

    זובו - של עובד כוכבים:

    טמא אפילו לבית שמאי - דמקילי בדם האשה בזוב של זכר מודו שהטיפה מטמא אחרים במגע:

    קריו טהור אפילו לבית הלל - עבדי ביה היכרא דלידעו דטומאת עובדי כוכבים דרבנן דב"ה נמי היכרא בעו כדאמרינן בדם העובדת כוכבים ברוקה ובמימי רגליה ולא טמאוהו לח ויבש כישראלית וגבי זב דגבי ישראל נמי כל טומאותיו לחין ולא יבשין אי לא מטהרי חדא מינייהו לגמרי ליכא היכרא:

    קריו תלוי במעשה - אין קרי בא אלא ע"י חימום:

    עובדת כוכבים שפלטה כו' טמאה - השכבת זרע אבל בעובדת כוכבים לא שייכא בה טומאה כבהמה דעלמא:

    טהורה - הטיפה אלא קריו טהור:

    נדה 34 עמוד א

    1רגל הוה, וטומאת עם הארץ ברגל כטהרה שוינהו רבנן, דכתיב: ״(שופטים כ״, יא) ״ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים״, הכתוב עשאן כולן חברים.

    מתני׳ · משנה

    2דם עובדת כוכבים ודם טהרה של מצורעת, ב"ש מטהרים, ובית הלל אומרים: כרוקה וכמימי רגליה.

    3דם היולדת שלא טבלה, ב"ש אומרים: כרוקה וכמימי רגליה, וב"ה אומרים: מטמא לח ויבש.

    4ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש.

    גמ׳ · גמרא

    5ולית להו לב"ש (ויקרא טו, ב) ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי יהיה זב״ בני ישראל מטמאין בזיבה, ואין העובדי כוכבים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם?

    6אמרי לך ב"ש (ההוא בזכרים איתמר, דאי בנקבות) היכי לעביד? ליטמא לח ויבש עשיתו כשל תורה, ליטמי לח ולא ליטמי יבש חלקת בשל תורה.

    7אי הכי, רוקה ומימי רגליה נמי! כיון דעבדינן היכרא בדמה, מידע ידיע דרוקה ומימי רגליה דרבנן.

    8ולעביד היכרא ברוקה ומימי רגליה, ולטמויי לדמה? רוקה ומימי רגליה דשכיחי גזרו בהו רבנן, דמה דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן.

    9אמר רבא: זובו טמא, אפילו לב"ש קריו טהור, אפילו לב"ה׃

    10זובו טמא, אפילו לב"ש דהא איכא למעבד היכרא בקריו.

    11קריו טהור, אפי' לב"ה עבוד ביה רבנן היכרא, כי היכי דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים.

    12ולעביד היכרא בזובו, ולטמויי לקריו? זובו דלא תלי במעשה גזרו ביה רבנן, קריו דתלי במעשה לא גזרו ביה רבנן.

    13לימא מסייע ליה: עובדת כוכבים שפלטה שכבת זרע מישראל טמאה, ובת ישראל שפלטה שכבת זרע מן העובד כוכבי' טהורה. מאי לאו טהורה גמורה? לא, טהורה מדאורייתא, טמאה מדרבנן.

    14ת"ש נמצאת אומר, שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום,׃

    תוספות

    ליטמא לח ולא יבש חילקת בשל תורה - אע"ג דדם יולדת שלא טבלה דטהורה מן התורה אמרי ב"ש דמטמא לח ולא יבש התם ידעי כיון שעברו ימי לידה דאין דמה [טמא] מן התורה אבל עובדת כוכבים שעשאוה כנדה שהרי הם כזבין אם נחלק בדמה אתי לחלק בשל ישראל ודם טהרה של מצורעת שטהור לגמרי אין לחוש שלא החמירו בה כיון דכבר טבלה ודם טהור הוא:

    וזובו טמא דעבדי היכרא בקריו - וא"ת ואמאי לא שרפינן הא שרפינן על ספק רוקו דעם הארץ פרק קמא דשבת (טו:) כל שכן בזובו של עובד כוכבים ויש לומר דבעם הארץ שורפין משום דאית ביה דררא דטומאה דאורייתא אם הוא זב או בועל נדה אבל עובד כוכבים אין לו שום טומאה דאורייתא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    ריטב"א

    הא דתנן בדם הנכרית ב״ש מטהרין וב״ה אומרים כרוקה ומימי רגליה שמטמא לח ואינו מטמא יבש ואע״ג דדם נדה מטמא לח ויבש גבי נכרית דלא הוי אלא מדרבנן עבדו בה הכרה דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים וב״ש לא גזרו ביה כלל מטעמא דמפרש בגמרא ובדם מצורעת ישראלית פליגי בדינא דאורייתא כדמפרש בגמרא ובדם יולדת ישראלית שלא טבלה אחר שבאו ימי טוהר אפליגו נמי בדינה דאורייתא ומסקנא אליבא דרב דהלכתא כותיה דלכ״ע מעיין א׳ התורה טמאתו והתורה טהרתו אלא דב״ה סברי ביומי וטבילה תלה רחמנא וב״ש סברי ביומי לחוד תלה רחמנא והא דאמרי׳ ב״ש שהיא כרוקה ומימי רגליה לומר שמטמא לח ואינו מטמא יבש היינו משום דלכ״ע אשה גופה טמאה היא ואסורה לבעלה כל זמן שלא טבלה מחמת לדתה וכדאמר קרא בנדתה תהא עד שתבא במים וכן מעינותיה טמאין כדין נדה ולא נחלקו אלא לענין טפת דם עצמה ואע״ג דדם טהר לאו מעין הוא לב״ה כדאיתא לעיל גבי מצורעת אפ״ה גזרו בה ב״ש טומאת שאר מעיינות כדי להחזיקה בטומאה כדינה עד שתטבול ולא גזרו בה טומאת דם ממש משום היכרא לתרומה וקדשים כנ״ל.

    דם דלא שכיח - פי׳ דלא שכיח תדיר כרוקה ומימי רגליה אבל ודאי שכיח הוא כדאמר׳ בפ״ק דאשה שכיחה דמים וברור הוא טהורה מדאוריתא פי׳ דמתני׳ בדינא דאוריתא מיירי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ל״ד עמוד א׳

    מסכת נדה דף ל״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־249 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ל״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026