לפי שמצינו שהשוה הכתוב — מכי יפליא דמשמע יודע להפלות סמוך לאיש דאכתי קטן הוא כל שנה זו:
זה הדבר אשר צוה וגו' — כלומר לאיסר ולא יחל אמרתי שיהא איסרו איסר ונדרו בבל יחל ולא לקרבן מעילה ובל יחל היינו מלקות ומסייע ליה לרב הונא:
אימא לאיסור בל יחל — כלומר איסורא בעלמא ולא מלקות:
אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא — מכי יפליא לנדור נדר:
מילקא נמי לילקי — דהא כל זמן דנדרו נדר קאי עליה בבל יחל:
איסורא נמי ליכא — עליו אם אכלו דהא אי אתו רבנן לתקוני הכי תקון שלא יאכלו אחרים את הקדשו או הוא לכשיגדיל אבל בקטנותו לא באו לאסור עליו דקטן לאו בר קבולי עליה תקנתא דרבנן הוא: ומשני לעולם דרבנן ואיסורא אמאן קאי על אותן המוזהרים עליו להפריש מאיסורא:
ש"מ כו' — פלוגתא היא בפרק חרש שנשא פקחת ביבמות (דף קיד.):
אלא הכא במאי עסקינן כו' — ולעולם כדקתני ולאיסר ולבל יחל דהוי מלקות גמור ואפ"ה לא תסייעיה לרב הונא מהא דהא דקתני מלקות אהקדש קטן לאו לדידיה קאמר אלא לאחרים שאכלו את הקדשו:
מדרבנן — כלומר מ"ד אין לוקין מוקים להא דקתני לאיסר ולבל יחל כדאוקמינן לאיסור בל יחל איסורא בעלמא ומדרבנן ומקרא דכי יפליא דקתני שהשוה הכתוב אסמכתא בעלמא:
יתומה — שהשיאתה אמה דבת מיאון היא דנשואין דידה מדרבנן:
בעלה מפר נדרה — ולא קרי לה יתומה אלא בקטנותה כל זמן שראויה למיאון:
אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש — לא הוי נדרו נדר אלא מדרבנן מש"ה בעלה מפר לה דאתו נשואין דרבנן כו':
והא לכי גדלה אכלה — בההיא הפרה דלאו הפרה היא ונמצא גדול אוכל נבלות:
כל שעה — ואף משגדלה:
והוא שבעל — לאחר שגדלה דהויא הך בעילה קדושין גמורין דאורייתא דמעשה גדולה מעשה הלכך אתו נישואין דאורייתא ומבטלין נדרא דאורייתא:
אין הבעל מפר — נדרים הקודמין לנישואין במסכת נדרים והאי נדר קדם להך בעילה דאורייתא:
כדרב פנחס — כלומר לא תוקי לה לברייתא כשהבעל מפר לה כל שעה ושעה לעולם נדרה דאורייתא ודקשיא לך אתו נשואין דרבנן ומבטלין נדרא דאורייתא אהכי מבטלת דכל הנודרת כו':
על דעת בעלה — והך קטנה על דעתו של זה נדרה וכי אמרינן אין הבעל מפר בקודמין היכא דלית לה בעל בשעת נדר כלל:
לעונת נדרים — היינו מופלא הסמוך לאיש שנדריו נבדקין:
סברוה — רבנן בני הישיבה דבעו לאותובי לרב כהנא מהכא:
תרומה דאורייתא — וקאמר משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה ותרומה והקדש ונדר חדא היא דמקדשה בדבורו שקורא עליה שם:
אבל שלישית — לעתיד לבא:
ירושה ראשונה — של יהושע:
ושניה — בימי עזרא:
יש להן — כלומר בגלות נבוכדנצר בטלה קדושת הארץ ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשניה:
אין להם — כלומר אינה ירושה דלא יצטרכו לרשתה ולקדשה דלא בטלה קדושתה מגזרת הכתוב:
ואמר רבי יוחנן — בעלמא:
מאן תנא סדר עולם רבי יוסי — דהוא סתמה כי היכי דסתם מתניתין ר"מ:
תני ולא סבר לה — להא דרשא דקתני שלישית אין להן אלא ודאי בטלה קדושת הארץ ותרומתה דהשתא דרבנן:
עיסת חולין שנדמעה — כגון שנפל סאה של תרומה לתוך פחות ממאה של חולין:
