מלמדין את הקטנה — בפרק בית שמאי ביבמות ב' אחין נשואין ב' אחיות יתומות אחת גדולה ואחת קטנה מת בעלה של גדולה ונמצאת זקוקה ליבם בעל הקטנה ודוחה זיקתה נישואי אחותה הקטנה ואוסרתה עליו שאין נישואי קטנה כלום ואם יגרשנה לקטנה בגט שוב אינו יכול ליבם את הגדולה שאחות גרושתו היא אלא מלמדין את הקטנה שתמאן בו ומיאון עוקר נישואין הראשונים ומותר ליבם הגדולה:
הרודה ונותן לסל — כגון שהיה לש את עיסתו פחות פחות מחמשת רבעים לפוטרו מן החלה:
הסל מצרפן — כשרודן מן התנור:
מאי אולמיה דהאי — דחלה מההיא דמיאון דפשטת לה מינה דאמרת ה"נ מסתברא הא שמעינן מההיא דמיאון דבשאר סדרי איכא הלכה כר"א:
ומשני מההיא דמיאון ליכא למשמע מינה דבשאר סדרים איכא דהתם משום דקאי ר' אלעזר כר"א ואיכא למימר משום דמסייע ר' אלעזר לר"א מש"ה הלכה כמותו בהא אבל משום דידיה לחודיה לא:
מלמדין את הקטנה — במילתא אחריתי היא בפ' ב"ש:
ומי קאי והא אצרוכי מצרכינן ליה — התם דאמר שמואל בקמייתא הלכה כר"א ובאידך נמי הלכה כר' אלעזר ואמרי' צריכא דאי אשמועינן כו' אלמא ר' אלעזר ור"א לאו חד טעמא קאמרי מדאיצטריך לשמואל למימר בתרווייהו הלכה:
שממאנין את הקטנות — מבקשין מהן שימאנו כגון הנך דרבי אלעזר ור"א כדי לקיים מצות יבום:
ושמשיאין אשה — שהלך בעלה למדינת הים ושמעה מפי עד אחד שמת משיאין אותה לאחר:
ושנסקל תרנגול — כדכתיב (שמות כ״א:כ״ט) והמית איש או אשה השור יסקל והוא הדין לכל חיה ועוף כדאוקימנא בשור שנגח את הפרה (ב"ק דף נד:) דיליף שור שור משבת אלא שדבר הכתוב בהווה:
בן מ' יום — ומקמי הכי פסול דה"ל יין מגתו:
קטנות דעלמא — ולעולם עדות בן בבא אדר' אלעזר קאי ולא אדר"א וה"ק כל קטנות שיבאו למאן לפנינו כי ההיא דר"א מלמדין אותן למאן:
ליתני נשים — שמשיאין נשים ע"פ עד אחד:
ונימא מאי נשים נשים דעלמא — כי היכי דאמר מאי קטנות קטנות דעלמא:
דוקא קתני — קטנות שתים אחת דר' אלעזר ואחת דר' אליעזר ואשה דליכא למימר הכי נסבה בלשון יחיד:
וכן אמר ר' אלעזר — אדשמואל קאי. ואמורא הוא והוא ר' אלעזר בן פדת ורבי אלעזר דמיאון תנא הוא והוא ר' אלעזר בן שמוע:
הורד והכופר — מין בשמים הן:
קטף — מין אילן ואין עושה פרי אלא שרף (יוצא ונוטף מהן) וזהו פריו:
יש להן שביעית — שצריך להפקירם ואסור לעשות בהן סחורה ולא אמרי' עצים בעלמא נינהו ושביעית אינה נוהגת בעצים כדאמרי' בלולב הגזול (סוכה דף מ.):
ביעור — כשכלה לחיה מן השדה. ואע"ג דיש להן שביעית איצטריך למימר יש להן ביעור דיש שיש לו שביעית ליאסר בסחורה ומלוגמא ואין לו ביעור כגון דבר המתקיים בארץ כל ימי החורף שאינה כלה לחיה מן השדה אבל כל דבר שיש לו ביעור יש לו שביעית:
וא"ר פדת — בריה דר"א בן פדת:
מאן תנא — להא דקתני יש להן שביעית דקסבר קטפא פירא ר' אליעזר כדאמר לקמן ר"א אומר המעמיד בשרף הערלה אסור:
שריתו קטפא — בשביעית:
כר"א בד' — ותו לא. אלמא בקטפא פירא לא עביד כוותיה לחומרא:
אומרה ברכה רביעית — להבדלה במוצאי שבתות ואינו כוללה בחונן הדעת:
ואמר רבי אלעזר הלכה כרבי אליעזר — בברכות ירושלמי:
