בוני התלמוד

    מסכת נדה דף כ״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    להכי אפנייה רחמנא כו'כרבנן:

    דלא תגמר ממופנה מצד אחדמשום דמשיבין וכאן יש להשיב מה לאיש שכן מטמא מחיים כדלקמיה:

    לקולאדלא בעינן מופנה כולי האי:

    לרבנןכיון דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבין ולשאינו מופנה כל עיקר אמרינן דברי הכל למדין ומשיבין מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר:

    והכא מאי פירכא איכאכלומר והכא בג"ש דתני אאדם מה תשובה איכא דקאמרת דניחא לך למיגמר מחיה דהוי מופנה משני צדדין משום דאין משיבין ולא נגמר בריאה בריאה מתנין משום דמופנה מצד אחד הוא ומשיבין ומאי אית לך לאותובי:

    שכן מטמא מחייםמקבל טומאה בחייו משרץ או משאר טומאות דין הוא שתהא יולדתו טמאה לידה תאמר באלו הלכך גבי דגים פרכינן ליה דמופנה מצד אחד הוא אבל גבי בהמה אע"ג דפירכא היא לא פרכינן לה הואיל ומופנה היא משני צדדין:

    וכן אמר רבי חייא כו'אדרב יהודה אמר שמואל קאי:

    הר מי קמפלתמי מפלת נפל גדול כהר:

    דמות אבן הוא דמפלתחתיכת בשר דמות אבן גוש בעלמא מיקרי ולא כתיבא ביה יצירה:

    גושכמו (איוב ז) גוש עפר:

    הואיל ועיניהןשל חיה ובהמה:

    דומות לשל אדםשחור שבעין הוה עגול בבהמה כשל אדם אבל דדגים לאו עגול הוא:

    והא גבי מומין תני להכלומר היכי אמרת דעין בהמה דומה לאדם והא גבי מומי הבכור קתני לה בבכורות (דף מ.) ושגלגל עינו הוי מום ומדחשיב ליה מום נמצא שאין דרך בהמה להיות עיניה כאדם:

    באוכמאשחור שבעין הוי עגול בבהמה כאדם והא דתני דהוי מום בציריא מקום מושב כל העין לא הוי עגול בבהמה כאדם ואי הוי עגול הוי מום דכל בור של מושב העין קרוי גלגל כדאמרי' לקמן (נדה דף כד:) ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי ומפני שהוא עגול כגלגל:

    לפניהםלאפוקי דגים דעיניהם בצדיהם וכן נחש:

    קריא וקיפופאעוף הצועק בלילה ופניו דומה לחתול ועיניו לפניו:

    חסורי מיחסרא והכי קתני נראין דברי ר"מ בבהמה ובחיה והוא הדין לקריא וקיפופא - דעיניו הולכו' לפניו ואע"פ דפליגי רבנן עליה:

    ודברי חכמיםנראין לר"מ בשאר עופות דר"מ נמי מודה להו:

    והתניאבניחותא:

    ומאי שנא קריא וקיפופאדקאמר לרבנן דהוי ולד טפי משאר עופות אי משום דעיניהם הולכות לפניהם הרי חיה ובהמה נמי דעיניהן הולכות לפניהם ופליגי רבנן:

    לסתותלחיים זקופין כאדם מה שאין כן בבהמה ובחיה:

    למימרא דחייהא אחותה לא מיתסרא אלא בחייה דאין איסור אחות אשה אלא בחייה:

    ובמינוכגון בהמה גמורה מתקיימת ובמינו הוא דמתקיים אבל איהו לא:

    לידי גיחוךשחוק. בכל תחבולות הללו עסק ר' ירמיה להביא ר' זירא לידי שחוק ולא שחק דאסור לאדם שימלא פיו שחוק ור' זירא מחמיר טפי:

    נדה 23 עמוד א

    1וילפינן מופנה משני צדדין. ולהכי אפניה רחמנא לבהמה משני צדדין, כי היכי דלא נגמר מן מופנה מצד אחד.

    2רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה דרבי אלעזר לקולא: כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר למדין ומשיבין, מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין, מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין.

    3ולרבנן, מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר?

    4נ"מ היכא דמשכחת לה מופנה מצד אחד, ושאינה מופנה כל עיקר, ולאו להאי אית ליה פירכא, ולאו להאי אית ליה פירכא שבקינן שאינה מופנה כל עיקר, וגמרינן ממופנה מצד אחד.

    5והכא, מאי פירכא איכא? משום דאיכא למיפרך: מה לאדם, שכן מטמא מחיים.

    6וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: היינו טעמא דר"מ הואיל ונאמרה בו ״יצירה״ כאדם.

    7א"ל רבי אמי: אלא מעתה המפלת דמות הר אמו טמאה לידה, שנאמר ״(עמוס ד״:יג) ״כי הנה יוצר הרים ובורא רוח״? אמר ליה: הר מי קא מפלת אבן היא דקא מפלת ההוא ״גוש״ איקרי.

    8אלא מעתה המפלת רוח תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמרה בו ״בריאה״ כאדם, דכתיב ״(עמוס ד )״ובורא רוח״? וכי תימא לא מופנה, מדהוה ליה למכתב ״יוצר הרים ורוח״, וכתיב ״ובורא רוח״, ש"מ לאפנויי!

    9א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה.

    10(אמר) רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם דומות כשל אדם.

    11אלא מעתה, המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה, הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם! וכי תימא הכי נמי, ליתני נחש!

    12אי תנא נחש, הוה אמינא: בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ דלא כתיב ביה ״יצירה״, אבל בהמה וחיה לא פליגי, דכתיבא ביה ״יצירה״.

    13והא גבי מומין קתני לה: את שגלגל עינו עגול כשל אדם! לא קשיא הא באוכמא, הא בציריא.

    14רבי ינאי אמר: היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם. והרי עוף, דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר ר"מ דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא.

    15מיתיבי: ר' חנינא בן (אנטיגנוס) אומר: נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, ודברי חכמים בעופות.

    16מאי עופות? אילימא בקריא וקיפופא, מ"ש בהמה וחיה דעיניהן הולכות לפניהן כשל אדם? קריא וקיפופא נמי!

    17אלא פשיטא בשאר עופות. מכלל דר"מ פליג בשאר עופות!

    18חסורי מיחסרא והכי קתני: ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, והוא הדין לקריא וקיפופא, ודברי חכמים בשאר עופות, שאף ר"מ לא נחלק עמהם אלא בקריא וקיפופא, אבל בשאר עופות מודי להו.

    19והתניא: א"ר אלעזר בר' צדוק המפלת מין בהמה וחיה לדברי ר"מ ולד ולדברי חכמים אינו ולד ובעופות תיבדק׃

    20למאן תיבדק לאו לדברי ר"מ דאמר קריא וקיפופא אין שאר עופות לא׃

    21אמר רב אחא בריה דרב איקא לא תיבדק לרבנן דאמרי קריא וקיפופא אין שאר עופות לא׃

    22ומ"ש קריא וקיפופא מבהמה וחיה הואיל ויש להן לסתות כאדם׃

    23בעא מיניה רבי ירמיה מר' זירא לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא קבל בה אביה קידושין מהו למאי נפקא מינה לאיתסורי באחותה׃

    24למימרא דחיי והאמר רב יהודה אמר רב לא אמרה ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים אמר רב אחא בר יעקב עד כאן הביאו רבי ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחיך׃

    25גופא אמר רב יהודה אמר רב לא אמרה רבי מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים אמר רב ירמיה מדפתי:

    תוספות

    וילפינן ממופנה משני צדדיןתימה ולשתוק מהפנאה דאדם דהשתא תנין לא מופנה כלל ובהמה מופנה בצד אחד ואין משיבין:

    יוצר הריםומופנה הוא כדקאמר בסמוך:

    ליתני נחשואע"ג דקתני חיה ונחש בכלל חיה כדכתיב (בראשית ג׳:א׳) והנחש היה ערום מכל חית השדה לאחר שנקצצו רגליו לא מיקרי חיה סתם אלא חיה הרומשת ולא הוי בכלל חיה דמתניתין:

    קריא וקיפופאג' מיני קיפוף יש הכוס והינשוף (ויקרא יא) מתרגמינן קריא וקיפופא והתנשמת נמי אמר באלו טריפות (חולין דף סג.) זה באות שבעופות ואמר אביי באות שבעופות קיפוף ועוד קיפוף מין חיה כדאמר בהרואה (ברכות נז:) כל מיני חיה יפין לחלום חוץ מן הקוף והקיפוף:

    לאיתסורי באחותהלענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום אשת איש או אם חייב ההורגה דפשיטא ליה דאינה חיה ג' שנים שתהא בת ביאה ולא שנה שלא תהא טרפה ומיהו הוה מצי למבעי אם הרובע חייב סקילה כדין הבא על הבהמה:

    הואיל ובמינו מתקייםאע"פ דדריש ג"ש דיצירה בעי טעמא הואיל ובמינו מתקיים דאפילו בולד גמור בעינן מתקיים למעוטי נולד חתיכה או חסרה וא"ת והא גופו תייש ופניו אדם דאינו מתקיים ואמרינן בסמוך דכ"ע אדם הוי וי"ל דאע"ג דלא חיי לא בבהמה ולא באשה מ"מ גופו תייש כתיקונו ופניו אדם כתיקונו ואינו חסר מאומה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מאי נפקא מינה לאיתסורי באחותהפירוש הא מאי נפקא מינה לאו ר' זירא א"ל הכין לר' ירמיה אלא ר' ירמיה גופיה הוא דא"ל כלומר והא דבעי מינך נפקא מינה לאתסורי באחותה וה"ה דהוה מצי למימר לאתסורי באמה ובאם אמה אלא דכל עיקר בעינן לאיתויי לר' זירא לידי גיחוך הוה, וכל היכא דהוה מצי לרבויי בתמיהי הוה מרבה ומשום דאסור אחות אשה אינו אלא במחיים דאשתו, ולר' ירמיה ודאי לא הוה מספק ליה כלל דהא נפל הוא ולא תפסי בה קדושין אלא משום גיחוך בעלמא הוא.

    והא דאמרינןלמימרא דחיי. כלומר דמדנסיב לה באחותה ולרבויי בתמיהי משמע דחיי טובא והא אמר רב יהודה אמר רב לא אמר ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים כלומר אבל הוא עצמו אינו מתקיים כלל וכל שכן שאינו חי הרבה שתהא יותר תמיהא באיסור אחותה דנקט, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, אבל הרמב"ן נ"ר פירש דאעיקר בעיא דקבל בה אביה קדושין קא מהדר מדקאמר קבל בה אביה קדושים אלמא בן קיימא הוא דאי לאו בר קיימא הוא אפילו בעודנה חיה אין קדושיה תופסין בה דנפל הוא ובן שמונה חי הרי הוא כאבן.

    והא דאמרינןלא אמר ר' מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים. לאו למימרא דהיינו עיקר טעמיה דר' מאיר כלומר דכל שבמינו מתקיים הרי זה ולד דהא ר' מאיר יצירה יצירה הוא דגמיר, אי נמי משום דעיניהם דומות לשל אדם או הולכות לפניהם כשל אדם אלא הכי קאמר אע"ג דר' מאיר גמר יצירה יצירה לא אמר אלא באלו שיש במינן מתקיים אבל אלו לא היה במינם מתקיים לא, ולאפוקי גוף אטום הואיל ואין במינו מתקיים דכותיה וכן פרש"י ז"ל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף כ״ג עמוד א׳

    מסכת נדה דף כ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־510 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    להכי אפנייה רחמנא כו' כרבנן:

    דלא תגמר ממופנה מצד אחד משום דמשיבין וכאן יש להשיב מה לאיש שכן מטמא מחיים כדלקמיה:

    לקולא דלא בעינן מופנה כולי האי:

    לרבנן כיון דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבין ולשאינו מופנה כל עיקר אמרינן דברי הכל למדין ומשיבין מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר:

    והכא מאי פירכא איכא כלומר והכא בג"ש דתני אאדם מה תשובה איכא דקאמרת דניחא לך למיגמר מחיה דהוי מופנה משני צדדין משום דאין משיבין ולא נגמר בריאה בריאה מתנין משום דמופנה מצד אחד הוא ומשיבין ומאי אית לך לאותובי:

    שכן מטמא מחיים מקבל טומאה בחייו משרץ או משאר טומאות דין הוא שתהא יולדתו טמאה לידה תאמר באלו הלכך גבי דגים פרכינן ליה דמופנה מצד אחד הוא אבל גבי בהמה אע"ג דפירכא היא לא פרכינן לה הואיל ומופנה היא משני צדדין:

    וכן אמר רבי חייא כו' אדרב יהודה אמר שמואל קאי:

    הר מי קמפלת מי מפלת נפל גדול כהר:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 23a · Sefaria

    תוספות

    וילפינן ממופנה משני צדדין תימה ולשתוק מהפנאה דאדם דהשתא תנין לא מופנה כלל ובהמה מופנה בצד אחד ואין משיבין:

    יוצר הרים ומופנה הוא כדקאמר בסמוך:

    ליתני נחש ואע"ג דקתני חיה ונחש בכלל חיה כדכתיב (בראשית ג׳:א׳) והנחש היה ערום מכל חית השדה לאחר שנקצצו רגליו לא מיקרי חיה סתם אלא חיה הרומשת ולא הוי בכלל חיה דמתניתין:

    קריא וקיפופא ג' מיני קיפוף יש הכוס והינשוף (ויקרא יא) מתרגמינן קריא וקיפופא והתנשמת נמי אמר באלו טריפות (חולין דף סג.) זה באות שבעופות ואמר אביי באות שבעופות קיפוף ועוד קיפוף מין חיה כדאמר בהרואה (ברכות נז:) כל מיני חיה יפין לחלום חוץ מן הקוף והקיפוף:

    לאיתסורי באחותה לענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום אשת איש או אם חייב ההורגה דפשיטא ליה דאינה חיה ג' שנים שתהא בת ביאה ולא שנה שלא תהא טרפה ומיהו הוה מצי למבעי אם הרובע חייב סקילה כדין הבא על הבהמה:

    הואיל ובמינו מתקיים אע"פ דדריש ג"ש דיצירה בעי טעמא הואיל ובמינו מתקיים דאפילו בולד גמור בעינן מתקיים למעוטי נולד חתיכה או חסרה וא"ת והא גופו תייש ופניו אדם דאינו מתקיים ואמרינן בסמוך דכ"ע אדם הוי וי"ל דאע"ג דלא חיי לא בבהמה ולא באשה מ"מ גופו תייש כתיקונו ופניו אדם כתיקונו ואינו חסר מאומה:

    Tosafot on Niddah 23a · Sefaria

    רשב"א

    מאי נפקא מינה לאיתסורי באחותה פירוש הא מאי נפקא מינה לאו ר' זירא א"ל הכין לר' ירמיה אלא ר' ירמיה גופיה הוא דא"ל כלומר והא דבעי מינך נפקא מינה לאתסורי באחותה וה"ה דהוה מצי למימר לאתסורי באמה ובאם אמה אלא דכל עיקר בעינן לאיתויי לר' זירא לידי גיחוך הוה, וכל היכא דהוה מצי לרבויי בתמיהי הוה מרבה ומשום דאסור אחות אשה אינו אלא במחיים דאשתו, ולר' ירמיה ודאי לא הוה מספק ליה כלל דהא נפל הוא ולא תפסי בה קדושין אלא משום גיחוך בעלמא הוא.

    והא דאמרינן למימרא דחיי. כלומר דמדנסיב לה באחותה ולרבויי בתמיהי משמע דחיי טובא והא אמר רב יהודה אמר רב לא אמר ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים כלומר אבל הוא עצמו אינו מתקיים כלל וכל שכן שאינו חי הרבה שתהא יותר תמיהא באיסור אחותה דנקט, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, אבל הרמב"ן נ"ר פירש דאעיקר בעיא דקבל בה אביה קדושין קא מהדר מדקאמר קבל בה אביה קדושים אלמא בן קיימא הוא דאי לאו בר קיימא הוא אפילו בעודנה חיה אין קדושיה תופסין בה דנפל הוא ובן שמונה חי הרי הוא כאבן.

    והא דאמרינן לא אמר ר' מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים. לאו למימרא דהיינו עיקר טעמיה דר' מאיר כלומר דכל שבמינו מתקיים הרי זה ולד דהא ר' מאיר יצירה יצירה הוא דגמיר, אי נמי משום דעיניהם דומות לשל אדם או הולכות לפניהם כשל אדם אלא הכי קאמר אע"ג דר' מאיר גמר יצירה יצירה לא אמר אלא באלו שיש במינן מתקיים אבל אלו לא היה במינם מתקיים לא, ולאפוקי גוף אטום הואיל ואין במינו מתקיים דכותיה וכן פרש"י ז"ל.

    Rashba on Niddah 23a · Sefaria

    ריטב"א

    מה לאדם שכן מטמא מחיים איכא דמקשי ליהדר לגמרי תנין מבהמה במופנה מצד א׳ דהא יצירה דבהמה מופנה מיהת ובכל התורה למאין למד מלמד חוץ מקדשים וי״ל דהאי ל״ק כלל לפום מאי דפרישת לשיטת רש״י ז״ל שאין למדין כאן אלא מדדמי לחוד ומיהו בר מהכי ל״ק דבהא נמי יש להשיב מה לבהמה שכן מטמאה לאחר מיתה משא״כ בתנין שבים ומהא טעמא נמי לא אתי תנין מאדם ובהמה דמה לשניהם שכן מטמאין לאחר מיתה.

    הואיל ונאמר בו יצירה באדם פי׳ והוא לא אמר מהיכן מופנה כדאמר בסמוך גבי רוח דהכא יצירה יצירה גמרינן ויצירה דאדם או בהמה מופנה וה״ל מופנה מצד אחד והכא אין להשיב דלא שייך ביה טומאה אבל בסמוך דגמרי׳ בריאה בריאה בעינן מופנה דאלו בריאה דאדם ובהמה לאו מופנה הוא ובלישנא מיהת לא דיינינן כלום בשאינו מופנה כל עיקר ואף עפ״י שאין תשובה.

    ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה פי׳ כל היכא דלא גמרי לה ממש ובעינן לה למילתא אחריתא כי הכא הא לאו הכי דנין כדאשכחן בעלמא וחדא מנייהו בפ״ק דמגילה גבי פרזי פרזי.

    אי תנא נחש הוה אמינא גבי נחש פליגי רבנן וכו' ק״ל וליתנהו כלהו בהמה וחיה ונחש וי״ל דאפ״ה מכיון דאיכא יצירה במופנה הא׳ דאנחש בלחוד הוא דפליגא דרבנן.

    חסורי מחסרא וה״ק לאו חסורי מחסרא ממש הוא אלא ה״ק נר׳ לי דברי ר״מ בבעין בהמה וחיה ונראין לכל דברי רבנן בעופות.

    נ״מ לאיתסור באחותה פרש״י ז״ל דנקט אחותה טפי מאמה ואם אמה לגזומי מלתא טפי ולאתויי לידי גיחוך משום דאחותה לא מתסרא אלא בחייה והיא אינה מתקיימת דתתסר אחותה שלה משא״כ בשאר קרובות דמתסרי לאחר מיתה והאי נמ׳ לאו ר׳ זירא א״ל אלא ר׳ ירמיה גופיה א״ל כלו׳ הא דבעי מינך נמ׳ לאיתסורי באחותה והא דאמר למימרא דחייב ה״פ למימ׳ דחייב כולי האי דתסתר אחותה בחייה והא לא אמ׳ ר״מ אלא הואיל ובמינו מתקיים אבל הוא עצמו אינו מתקיים כלל ואפי׳ לאסור אמה ואם אמה כ״ש אחותה כן דרך פרש״י ז״ל ורבי׳ הרמב״ן ז״ל פירש דכי פרכינן למימר דחייב אעיקר בעיא פרכינן למימרא דבן קיימא הוא דלתפסו בה קדושין ע״י אביה והא נפל גמור הוא וכבן ח׳ חי שהוא כאבן והוא נכון בלשון הגמ׳ יותר.

    עד כאן הביאו ר׳ ירמיה לר׳ זירא לידי גיחוך ולא גחיך פי׳ דאלו ר׳ ירמיה גופיה לא מספקא לי׳ כלל ומידע ידע ליה דנפל גמור הוא ולא תפסי בה קדושין ולא גחיך פרש״י ז״ל לפי שאסור לאדם למלא שחוק פיו בעה״ז ומיהו לאו למימרא דבכי הא דבדיחותא אסור דהא רגילי בהו רבנן כדאיתא בכמה דוכתי׳ ור׳ ירמיה לא הוה מחזר להביאו לידי איסור אלא חומרא וקדושה שהיה נוהג בו ר׳ זירא בעצמו שלא לשחוק כלל שמא יבא לידי שחוק אסור.

    לא אמרה ר״מ אלא הואיל ובמינו מתקיים פי׳ הא ודאי ר״מ יצירה מיצירה גמר א״נ משום דעיניהם כשל אדם כדאמר לעיל ולא משמע דהא דרב פליגא אדלעיל דשמואל ור׳ יוחנן ואידך אמוראי דשקלו וטרו בה מדלא מייתי לה תלמודא בפלוגתא אלא ה״ק דאע״ג דגמיר יצירה יצירה או טעמא דעיניהם כשל אדם אפ״ה לא אמר אלא הואיל ובמינו מתקיים דומיא דאדם במינו דגמיר מיניה ולאפוקי גוף אטום שאין מינו מתקיים דכותיה וכן פירש״י ז״ל.

    Ritva on Niddah 23a · Sefaria

    מאירי

    אדם מטמא מחיים ואין לך עוד בעל חיים מיטמא או מטמא מחיים אלא הוא אבל בהמה חיה ועוף מטמאין במיתתן מתורת נבלה השרץ מטמא לאחר מיתה בשמונה שרצים ושאר השרצים אף במיתתן אין מטמאין:

    המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה שגלגל עינו אף הלבן עגול כשל אדם מה שאין כן בבהמה חיה ועוף שהוא משוך מעט שהרי לענין מומי הבכור נחשב כמום לבהמה כשגלגל עיניה עגול כשל אדם ולדעת הפוסקים שאין טמאה לידה אלא במצח וגבינים ועינים ולסתות המפלת נחש אמו טהורה לידה וגדולי המחברים פסקו צורת הפנים באיברים שהזכרנו ובנחש פסקו שטמאה והוא תמה:

    הנפל אין קדושיו כלום ואם קבל אביה קדושיה לא נאסר המקדש באמה ואחותה כלל והוא שאמרו כאן לר' מאיר דאמר בהמה במעי אשה ולד גמור הוא קבל בה אביה קדושיה מהו לאתסורי באחותה והקשה למימרא דחיי כלומר דהא איסור אחות אינו אלא בחיי הראשונה והא לא אמרה ר' מאיר אלא מפני שבמינו מתקיים הא איהו גופיה ודאי לא מתקיים ואין כאן שאלה ואמרו עלה עד כאן הביאו ר' ירמיה לר' זירא לידי גחוך ולא גיחך משום דאסור לאדם שימלא שחוק פיו כלומר שלא היתה כונתו לשאלת האחות אלא דרך בדיחותא מפני שאי אפשר הא מ"מ לאסור האם היתה השאלה ראויה ואף בזו אינה כלום שהמקדש את הנפל אינו כלום:

    Meiri on Niddah 23a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' והכא מאי פירכא איכא וכו' יש לדקדק מי הכריח תלמודא למימר לרבנן דמש"ה אין למדין הכא המופנה מצד אחד משום דאיכא פירכא אמאי לא נימא דרבנן נמי סברי בהא כר"י היכא דאיכא מופנה מצד אחד ומופנה מב' צדדין שבקינן המופנה מצד אחד וילפינן המופנה משני צדדין ולכאורה היה נראה לפרש דלר' ישמעאל נמי לא שבקינן המופנה מצד אחד אלא היכא דאיכא פירכא דודאי היכא דליכא אלא מופנה מצד אחד אפילו איכא פירכא למדין ואין משיבין אבל היכא דאיכא ג"כ מופנה מב' צדדין נימא דלהכי אפנייה מב' צדדין כי היכא דלא נגמור מצד אחד משום שיש להשיב עליה ותלמודא מסיק ליה לעיל הכי נמי לר"י ורש"י שפי' לעיל ולהכי אפנייה רחמנא כרבנן כו' ר"ל דהכא ר"י נמי כרבנן ס"ל אבל דברי התוספות שכתבנו לעיל אין מוכיחין כן אלא לר"י דהיכא דאיכא ב' צדדין שבקינן המופנה מצד אחד אפילו אי ליכא פירכא וע"כ הנראה דמשמע לתלמודא דלית להו לרבנן האי סברא דר"י דכיון דאית להו דמשיבין על המופנה מצד אחד אמאי נימא דלהכי אפנייה מב' צדדין כי היכי דלא נגמר מצד אחד אפילו היכא דליכא פירכא אדרבה נימא דלהכי אפנייה מב' צדדין משום דלהך מלתא דיליף מהמופנה ב' צדדין איכא שום פירכא דהשתא לא יכול לשתוק מיניה משום דאי הוה מופנה מצד אחד יש להשיב עליו והשתא לא תשמע מיניה דלא נגמור מהמופנה מצד אחד היכא דליכא פירכא ותו לא מידי וק"ל:

    שם מיתיבי רבי חנינא בן גמליאל כו' והכי קתני רבי חנינא בן גמליאל כו' כצ"ל בגמרות ישנות וכן הוכיח מהרש"ל מדברי התוספות דפ"ק:

    שם בהמה במעי אשה כו' למנ"מ לאתסורי באחותה כו' יראה אע"ג דאפילו לקולא אית ליה לר"מ דהוי ולד מעליא דהא יהבינן לה ימי טוהר מבעיא ליה הכא לגבי איסורא דאחות אשה משום דאפשר כיון דהך ג"ש אית ליה פירכא לא מוקמינן המופנה אלא במסתבר טפי ודוקא לגבי טומאת לידה ולד מעליא הוא משום דמג"ש דיצירה קאתיא וטומאת לידה מלתא דתליא ביצירה הוא וכה"ג צ"ל לקמן בתוס' בד"ה דמות לילית כו' ע"ש:

    Chidushei Halachot on Niddah 23a · Sefaria

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה להכי אפניה רחמנא וכו' כרבנן נ"ל דרש"י ר"ל בזה משום שקשיא ליה קושית התוס' דלשתוק קרא מהפנאה דאדם דהשתא תנין לא מופנה כלל ובהמה מופנה מצד א' ואין משיבין לרבי ישמעאל לכך כתב רש"י דהא דקאמר ר"י אמר שמואל דטעמא דר"מ הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם וכו' לא אתיא כרבי ישמעאל אלא כרבנן דלדידהו ליכא לאקשויי דלשתוק קרא מהפנאה דאדם וכו' דאינהו ס"ל דמופנה מצד א' למדין ומשיבין והכא איכא פירכא כדבסמוך בגמרא והתוס' שהקשו לא הקשו אלא לרבי ישמעאל ולא לרבנן:

    בתוס' ד"ה יוצר הרים ומופנה א' וכו' נ"ל דט"ס הוא וכן צ"ל ומופנה כדקאמר בסמוך ור"ל ומופנה משני צדדים דיצירה דגבי אדם מופנה כדקאמר לעיל ויצירה דגבי הרים נמי מופנה כדאמר בסמוך לקמן דכתיב יוצר הרים ובורא רוח וס"ל השתא דבורא לגופיה ויוצר להפנאה:

    ד"ה ולתני נחש וכו' לאחר שנקצצו רגליו לא מקרי חיה סתם וכו' וצ"ל ג"כ דלאחר שנקצצו רגליו לא הוי נחש בכלל יצירה דחיה דאל"כ כי יליף לעיל יצירה יצירה מאדם לפרוך נמי אלא מעתה המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה כדפריך השתא:

    ד"ה קריא וקיפופא וכו' זה באות שבעופות וכו' פי' המאוסה שבעופות:

    ד"ה לאתסורי באחותה לענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום אשת איש וכו' כצ"ל:

    ד"ה הואיל ובמינו מתקיים אע"ג דדריש ג"ש דיצירה בעי טעמא דהואיל וכו' ר"ל אע"ג דדריש ג"ש דיצירה א"כ מאי נפקא מינה במינו וקאמר דאפ"ה בעינן שיהא במינו מתקיים משום דהא אפילו בולד גמור בעינן מתקיים כו':

    Maharam on Niddah 23a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' בקריא וקיפופא בויקרא י"א ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף התרגום וקריי' ושלינונא וקרפופא:

    Gilyon HaShas on Niddah 23a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף כ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־510 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״וילפינן מופנה משני צדדין. ולהכי אפניה רחמנא…״

    2. קטע 238 מילים

      נפתחת ב״רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה…״

      חכמים: רב אחא, רבי אלעזר, רבי ישמעאל, רבא.

    3. קטע 311 מילים

      נפתחת ב״ולרבנן, מאי איכא בין מופנה מצד אחד…״

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״נ"מ היכא דמשכחת לה מופנה מצד אחד,…״

    5. קטע 512 מילים

      נפתחת ב״והכא, מאי פירכא איכא? משום דאיכא למיפרך:…״

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:…״

      חכמים: אבא.

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבי אמי: אלא מעתה המפלת דמות…״

      חכמים: רבי אמי.

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה המפלת רוח תהא אמו טמאה…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״(אמר) רבה בר בר חנה, אמר רבי…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבה.

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה, המפלת דמות נחש תהא אמו…״

    12. קטע 1223 מילים

      נפתחת ב״אי תנא נחש, הוה אמינא: בנחש הוא…״

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״והא גבי מומין קתני לה: את שגלגל…״

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״רבי ינאי אמר: היינו טעמא דר"מ הואיל…״

      חכמים: רבי ינאי, אביי.

    15. קטע 1514 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: ר' חנינא בן (אנטיגנוס) אומר: נראין…״

    16. קטע 1616 מילים

      נפתחת ב״מאי עופות? אילימא בקריא וקיפופא, מ"ש בהמה…״

    17. קטע 179 מילים

      נפתחת ב״אלא פשיטא בשאר עופות. מכלל דר"מ פליג…״

    18. קטע 1835 מילים

      נפתחת ב״חסורי מיחסרא והכי קתני: ר' חנינא בן…״

    19. קטע 1918 מילים

      נפתחת ב״והתניא: א"ר אלעזר בר' צדוק המפלת מין…״

    20. קטע 2012 מילים

      נפתחת ב״למאן תיבדק לאו לדברי ר"מ דאמר קריא…״

    21. קטע 2116 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אחא בריה דרב איקא לא…״

      חכמים: רב אחא, רב איקא.

    22. קטע 2210 מילים

      נפתחת ב״ומ"ש קריא וקיפופא מבהמה וחיה הואיל ויש…״

    23. קטע 2324 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה רבי ירמיה מר' זירא לר"מ…״

      חכמים: רבי ירמיה.

    24. קטע 2430 מילים

      נפתחת ב״למימרא דחיי והאמר רב יהודה אמר רב…״

      חכמים: רב יהודה, רב לא, רב אחא בר יעקב, רבי ירמיה.

    25. קטע 2518 מילים

      נפתחת ב״גופא אמר רב יהודה אמר רב לא…״

      חכמים: רב יהודה, רב לא, רבי מאיר, רב ירמיה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף כ״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026