בוני התלמוד

    מסכת נדה דף כ״ג עמוד א׳

    פרק ג׳ - המפלת חתיכה

    Also cited as: Niddah 23a, Chapter 3 HaMappelet Chatikhah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    להכי אפנייה רחמנא כו' - כרבנן:

    דלא תגמר ממופנה מצד אחד - משום דמשיבין וכאן יש להשיב מה לאיש שכן מטמא מחיים כדלקמיה:

    לקולא - דלא בעינן מופנה כולי האי:

    לרבנן - כיון דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבין ולשאינו מופנה כל עיקר אמרינן דברי הכל למדין ומשיבין מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר:

    והכא מאי פירכא איכא - כלומר והכא בג"ש דתני אאדם מה תשובה איכא דקאמרת דניחא לך למיגמר מחיה דהוי מופנה משני צדדין משום דאין משיבין ולא נגמר בריאה בריאה מתנין משום דמופנה מצד אחד הוא ומשיבין ומאי אית לך לאותובי:

    שכן מטמא מחיים - מקבל טומאה בחייו משרץ או משאר טומאות דין הוא שתהא יולדתו טמאה לידה תאמר באלו הלכך גבי דגים פרכינן ליה דמופנה מצד אחד הוא אבל גבי בהמה אע"ג דפירכא היא לא פרכינן לה הואיל ומופנה היא משני צדדין:

    וכן אמר רבי חייא כו' - אדרב יהודה אמר שמואל קאי:

    הר מי קמפלת - מי מפלת נפל גדול כהר:

    דמות אבן הוא דמפלת - חתיכת בשר דמות אבן גוש בעלמא מיקרי ולא כתיבא ביה יצירה:

    גוש - כמו (איוב ז) גוש עפר:

    הואיל ועיניהן - של חיה ובהמה:

    דומות לשל אדם - שחור שבעין הוה עגול בבהמה כשל אדם אבל דדגים לאו עגול הוא:

    והא גבי מומין תני לה - כלומר היכי אמרת דעין בהמה דומה לאדם והא גבי מומי הבכור קתני לה בבכורות (דף מ.) ושגלגל עינו הוי מום ומדחשיב ליה מום נמצא שאין דרך בהמה להיות עיניה כאדם:

    באוכמא - שחור שבעין הוי עגול בבהמה כאדם והא דתני דהוי מום בציריא מקום מושב כל העין לא הוי עגול בבהמה כאדם ואי הוי עגול הוי מום דכל בור של מושב העין קרוי גלגל כדאמרי' לקמן (נדה דף כד:) ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי ומפני שהוא עגול כגלגל:

    לפניהם - לאפוקי דגים דעיניהם בצדיהם וכן נחש:

    קריא וקיפופא - עוף הצועק בלילה ופניו דומה לחתול ועיניו לפניו:

    חסורי מיחסרא והכי קתני נראין דברי ר"מ בבהמה ובחיה והוא הדין לקריא וקיפופא - דעיניו הולכו' לפניו ואע"פ דפליגי רבנן עליה:

    ודברי חכמים - נראין לר"מ בשאר עופות דר"מ נמי מודה להו:

    והתניא - בניחותא:

    ומאי שנא קריא וקיפופא - דקאמר לרבנן דהוי ולד טפי משאר עופות אי משום דעיניהם הולכות לפניהם הרי חיה ובהמה נמי דעיניהן הולכות לפניהם ופליגי רבנן:

    לסתות - לחיים זקופין כאדם מה שאין כן בבהמה ובחיה:

    למימרא דחיי - הא אחותה לא מיתסרא אלא בחייה דאין איסור אחות אשה אלא בחייה:

    ובמינו - כגון בהמה גמורה מתקיימת ובמינו הוא דמתקיים אבל איהו לא:

    לידי גיחוך - שחוק. בכל תחבולות הללו עסק ר' ירמיה להביא ר' זירא לידי שחוק ולא שחק דאסור לאדם שימלא פיו שחוק ור' זירא מחמיר טפי:

    נדה 23 עמוד א

    1וילפינן מופנה משני צדדין. ולהכי אפניה רחמנא לבהמה משני צדדין, כי היכי דלא נגמר מן מופנה מצד אחד.

    2רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה דרבי אלעזר לקולא: כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר למדין ומשיבין, מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין, מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין.

    3ולרבנן, מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר?

    4נ"מ היכא דמשכחת לה מופנה מצד אחד, ושאינה מופנה כל עיקר, ולאו להאי אית ליה פירכא, ולאו להאי אית ליה פירכא שבקינן שאינה מופנה כל עיקר, וגמרינן ממופנה מצד אחד.

    5והכא, מאי פירכא איכא? משום דאיכא למיפרך: מה לאדם, שכן מטמא מחיים.

    6וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: היינו טעמא דר"מ הואיל ונאמרה בו ״יצירה״ כאדם.

    7א"ל רבי אמי: אלא מעתה המפלת דמות הר אמו טמאה לידה, שנאמר ״(עמוס ד״:יג) ״כי הנה יוצר הרים ובורא רוח״? אמר ליה: הר מי קא מפלת אבן היא דקא מפלת ההוא ״גוש״ איקרי.

    8אלא מעתה המפלת רוח תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמרה בו ״בריאה״ כאדם, דכתיב ״(עמוס ד )״ובורא רוח״? וכי תימא לא מופנה, מדהוה ליה למכתב ״יוצר הרים ורוח״, וכתיב ״ובורא רוח״, ש"מ לאפנויי!

    9א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה.

    10(אמר) רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם דומות כשל אדם.

    11אלא מעתה, המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה, הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם! וכי תימא הכי נמי, ליתני נחש!

    12אי תנא נחש, הוה אמינא: בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ דלא כתיב ביה ״יצירה״, אבל בהמה וחיה לא פליגי, דכתיבא ביה ״יצירה״.

    13והא גבי מומין קתני לה: את שגלגל עינו עגול כשל אדם! לא קשיא הא באוכמא, הא בציריא.

    14רבי ינאי אמר: היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם. והרי עוף, דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר ר"מ דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא.

    15מיתיבי: ר' חנינא בן (אנטיגנוס) אומר: נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, ודברי חכמים בעופות.

    16מאי עופות? אילימא בקריא וקיפופא, מ"ש בהמה וחיה דעיניהן הולכות לפניהן כשל אדם? קריא וקיפופא נמי!

    17אלא פשיטא בשאר עופות. מכלל דר"מ פליג בשאר עופות!

    18חסורי מיחסרא והכי קתני: ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, והוא הדין לקריא וקיפופא, ודברי חכמים בשאר עופות, שאף ר"מ לא נחלק עמהם אלא בקריא וקיפופא, אבל בשאר עופות מודי להו.

    19והתניא: א"ר אלעזר בר' צדוק המפלת מין בהמה וחיה לדברי ר"מ ולד ולדברי חכמים אינו ולד ובעופות תיבדק׃

    20למאן תיבדק לאו לדברי ר"מ דאמר קריא וקיפופא אין שאר עופות לא׃

    21אמר רב אחא בריה דרב איקא לא תיבדק לרבנן דאמרי קריא וקיפופא אין שאר עופות לא׃

    22ומ"ש קריא וקיפופא מבהמה וחיה הואיל ויש להן לסתות כאדם׃

    23בעא מיניה רבי ירמיה מר' זירא לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא קבל בה אביה קידושין מהו למאי נפקא מינה לאיתסורי באחותה׃

    24למימרא דחיי והאמר רב יהודה אמר רב לא אמרה ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים אמר רב אחא בר יעקב עד כאן הביאו רבי ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחיך׃

    25גופא אמר רב יהודה אמר רב לא אמרה רבי מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים אמר רב ירמיה מדפתי:

    תוספות

    וילפינן ממופנה משני צדדין - תימה ולשתוק מהפנאה דאדם דהשתא תנין לא מופנה כלל ובהמה מופנה בצד אחד ואין משיבין:

    יוצר הרים - ומופנה הוא כדקאמר בסמוך:

    ליתני נחש - ואע"ג דקתני חיה ונחש בכלל חיה כדכתיב (בראשית ג׳:א׳) והנחש היה ערום מכל חית השדה לאחר שנקצצו רגליו לא מיקרי חיה סתם אלא חיה הרומשת ולא הוי בכלל חיה דמתניתין:

    קריא וקיפופא - ג' מיני קיפוף יש הכוס והינשוף (ויקרא יא) מתרגמינן קריא וקיפופא והתנשמת נמי אמר באלו טריפות (חולין דף סג.) זה באות שבעופות ואמר אביי באות שבעופות קיפוף ועוד קיפוף מין חיה כדאמר בהרואה (ברכות נז:) כל מיני חיה יפין לחלום חוץ מן הקוף והקיפוף:

    לאיתסורי באחותה - לענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום אשת איש או אם חייב ההורגה דפשיטא ליה דאינה חיה ג' שנים שתהא בת ביאה ולא שנה שלא תהא טרפה ומיהו הוה מצי למבעי אם הרובע חייב סקילה כדין הבא על הבהמה:

    הואיל ובמינו מתקיים - אע"פ דדריש ג"ש דיצירה בעי טעמא הואיל ובמינו מתקיים דאפילו בולד גמור בעינן מתקיים למעוטי נולד חתיכה או חסרה וא"ת והא גופו תייש ופניו אדם דאינו מתקיים ואמרינן בסמוך דכ"ע אדם הוי וי"ל דאע"ג דלא חיי לא בבהמה ולא באשה מ"מ גופו תייש כתיקונו ופניו אדם כתיקונו ואינו חסר מאומה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מאי נפקא מינה לאיתסורי באחותה - פירוש הא מאי נפקא מינה לאו ר' זירא א"ל הכין לר' ירמיה אלא ר' ירמיה גופיה הוא דא"ל כלומר והא דבעי מינך נפקא מינה לאתסורי באחותה וה"ה דהוה מצי למימר לאתסורי באמה ובאם אמה אלא דכל עיקר בעינן לאיתויי לר' זירא לידי גיחוך הוה, וכל היכא דהוה מצי לרבויי בתמיהי הוה מרבה ומשום דאסור אחות אשה אינו אלא במחיים דאשתו, ולר' ירמיה ודאי לא הוה מספק ליה כלל דהא נפל הוא ולא תפסי בה קדושין אלא משום גיחוך בעלמא הוא.

    והא דאמרינן - למימרא דחיי. כלומר דמדנסיב לה באחותה ולרבויי בתמיהי משמע דחיי טובא והא אמר רב יהודה אמר רב לא אמר ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים כלומר אבל הוא עצמו אינו מתקיים כלל וכל שכן שאינו חי הרבה שתהא יותר תמיהא באיסור אחותה דנקט, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, אבל הרמב"ן נ"ר פירש דאעיקר בעיא דקבל בה אביה קדושין קא מהדר מדקאמר קבל בה אביה קדושים אלמא בן קיימא הוא דאי לאו בר קיימא הוא אפילו בעודנה חיה אין קדושיה תופסין בה דנפל הוא ובן שמונה חי הרי הוא כאבן.

    והא דאמרינן - לא אמר ר' מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים. לאו למימרא דהיינו עיקר טעמיה דר' מאיר כלומר דכל שבמינו מתקיים הרי זה ולד דהא ר' מאיר יצירה יצירה הוא דגמיר, אי נמי משום דעיניהם דומות לשל אדם או הולכות לפניהם כשל אדם אלא הכי קאמר אע"ג דר' מאיר גמר יצירה יצירה לא אמר אלא באלו שיש במינן מתקיים אבל אלו לא היה במינם מתקיים לא, ולאפוקי גוף אטום הואיל ואין במינו מתקיים דכותיה וכן פרש"י ז"ל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף כ״ג עמוד א׳

    מסכת נדה דף כ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־510 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף כ״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026