מסכת נדה דף נ״ב עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Niddah 52b, Chapter 6 Ba Siman
רש"י
מן הסערה - כלומר משער הראש אני משיבך תשובה הרבה נימין בראתי באדם וכו':
על הכף - גובה שעל האבר למטה מן הכרס:
אפילו אחת על הכף כו' - אע"ג דאינו במקום אחד:
אחת בגבה - תחת אותו מקום:
בין קשרי אצבעותיה - ואינה מביאה שער עד שתגדיל:
שתכלכל - לא שמעתי מהו ונראה בעיני שחברו במס' שבת (עח:) כדי לסוך כלכול ואמרינן (שם פ:) מאי כלכול צדעה ובת צדעה ה"נ עד שיהו שם שערות הרבה שיהא רצוף ומלובש בשער. ואני מצאתי עד שתבלבל בבי"ת שער גדול כפוף ומבולבל ולא ישר בעיני:
איני יודע מהו - כלומר לא סבירא לי:
מתני' ב' שערות האמורות בפרה - דקיימא לן ב' שערות שחורות פוסלות בה בגמרא דאין מעמידין (ע"ז דף כד.) ובמסכת פרה (פ"ב מ"ה):
ובנגעים - שער לבן דקי"ל בת"כ מיעוט שערות שתים:
והאמורות בכל מקום - בתינוק ובתינוקת:
לקרוץ - לאחוז מעט:
שיהו ניטלות בזוג - שיעורא רבה (דכולהו):
גמ' להחמיר - משנקרצות בצפורן לא ממאנת שמא גדולה היא ולענין חליצה עד דאיכא שיעורא רבה דכולהו:
מתני' הרי זו מקולקלת - אינה יודעת פתח נדותה לידע מתי יתחילו י"א יום שבין נדה לנדה דהא לא ידעה אימת חזאי:
וחוששת משום זוב - אם עברו עליה ג' ימי זיבה משלבשה חלוק זה ומצאה עליו כתם גדול שיעור ג' גריסין ועוד מספקינן להו דילמא כל חדא וחדא בחד יומא חזיא אע"ג דבמקום אחד נמצאו:
גמ' ג' חלוקות הבדוקות לה - ולבשתן בשלשת ימי זיבה אחד ליום:
או שראתה ב' ימים - ראיה ממש מגופה בתוך י"א יום ובשלישי לבשה חלוק הבדוק לה ומצאתה עליו כתם:
מהו דתימא כל כי האי גוונא וכו' - להכי נקט ב' ימים וחלוק אחד לאשמועינן דהשתא נמי חששא בעלמא היא ומביאה קרבן ואינו נאכל דשמא לאו מגופה הואי הך כתם שלישי ומליקת חולין נבלה דאי לא אשמועינן הוה אמינא הרי רגלים לדבר דודאי זבה היא:
זכנהו - תשובה ניצחת השיבן:
אגב זוהמא - דנדות אתאי מאכולת ונתמעכה שם:
ורבי חנינא כו' - לרבא פרכינן דאמר לרבי חנינא שלשה גריסין במקום אחד:
תרי ופלגא כו' - אלמא לא פליג רבי חנינא אלא במקום אחד אבל בשלשה מקומות מודה והא קתני רבי חנינא לעיל לבשה ג' חלוקות כו' אבל בחלוק אחד בג' מקומות לא:
שהן כגריס ועוד - כלומר שלשה גריסין גסין דאיכא בכל חד וחד כגריס ועוד דהכי הוי שיעור כתם לקמן בפרק הרואה כתם (נדה דף נט.):
אחת זו ואחת זו - אפילו בשתי גריסין חוששין שמא ראתה אותן בשני בין השמשות או אחת היום ואחת בין השמשות של מחר וראיית בין השמשות עולה לשני ימים שמקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה ויש כאן שלשה רצופין:
1איוב מן הסערה ויאמר״ אליו: שוטה שבעולם, הרבה נימין בראתי בראשו של אדם, ולכל נימא ונימא בראתי לו גומא בפני עצמה שלא יהיו שתים יונקות מגומא אחת, שאלמלא שתים יונקות מגומא אחת מכחיש מאור עיניו של אדם. גומא בגומא לא נתחלף לי, ״איוב״ באויב״ נתחלף לי?!
2לא קשיא: הא בגופא, הא ברישא.
3אמר רב יהודה, אמר שמואל: שתי שערות שאמרו, אפילו אחת על הכף ואחת על הביצים.
ברייתא
4תניא נמי הכי: שתי שערות שאמרו, אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה, אחת ע"ג קשרי אצבעותיה של יד ואחת ע"ג קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון. ורבנן? אמר רב חסדא: עד שיהו ב' שערות במקום אחד.
ברייתא
5ת"ר עד מתי הבת ממאנת? עד שתביא שתי שערות, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר: עד שירבה השחור. רבי יוסי אומר: עד שתקיף העטרה. בן שלקות אומר: עד שתכלכל.
6ואמר רבי שמעון: מצאני חנינא בן חכינאי בצידן, ואמר: כשאתה מגיע אצל ר"ע אמור לו: עד מתי הבת ממאנת? אם יאמר לך: עד שתביא שתי שערות, אמור לו: והלא בן שלקות העיד במעמד כולכם ביבנה עד שתכלכל, ולא אמרתם לו דבר!
7כשבאתי אצל רבי עקיבא, אמר לי: כלכול זה איני יודע מהו, בן שלקות איני מכיר, עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות.
מתני׳ · משנה
8שתי שערות האמורות בפרה, ובנגעים, והאמורות בכל מקום כדי לכוף ראשן לעיקרן, דברי רבי ישמעאל. ר"א אומר: כדי לקרוץ בציפורן. ר' עקיבא אומר: כדי שיהו ניטלות בזוג.
גמ׳ · גמרא
9אמר רב חסדא, אמר מר עוקבא: הלכה כדברי כולן להחמיר.
מתני׳ · משנה
10הרואה כתם הרי זו מקולקלת׃
11וחוששת משום זוב, דברי רבי מאיר. וחכ"א אין בכתמים משום זוב.
גמ׳ · גמרא
12מאן חכמים? ר' חנינא בן אנטיגנוס היא, דתניא: ר"ח בן אנטיגנוס אומר: כתמים אין בהן משום זוב. ופעמים שהכתמים מביאין לידי זיבה.
13כיצד? לבשה ג' חלוקות הבדוקות לה, ומצאה עליהם כתם, או שראתה ב' ימים וחלוק אחד הן הן הכתמים המביאין לידי זיבה.
14השתא שלשה חלוקות, דלאו מגופה קחזיא חיישינן, ב' ימים וחלוק אחד מיבעיא?
15מהו דתימא, כל כי האי גוונא מביאה קרבן ונאכל? קא משמע לן.
16אמר רבא: בהא זכנהו ר' חנינא בן אנטיגנוס לרבנן, מאי שנא פחות מג' גריסין במקום אחד דלא חיישינן, דאמרי' בתרי יומי חזיתיה, שלשה גריסין במקום אחד נמי נימא: תרתי ופלגא מגופה חזיתיה, ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא.
17ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא לא תלינן.
18ור"ח בן אנטיגנוס, ג' גריסין במקום א' הוא דלא חיישינן, הא בג' מקומות חיישינן. הא אמרת: בג' חלוקות אין, בג' מקומות לא!
19לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדידי בג' חלוקות אין, בג' מקומות לא, אלא לדידכו אודו לי מיהת דהיכא דחזאי ג' גריסין במקום אחד, דאמרינן: תרי ופלגא מגופה חזיתיה, ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא!
20ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא לא תלינן.
ברייתא
21ת"ר הרואה כתם, אם יש בו כדי לחלק ג' גריסין, שהן כגריס ועוד חוששת, ואם לאו אינה חוששת.
22ר' יהודה בן אגרא אומר משום רבי יוסי: אחת זו ואחת זו חוששת.
תוספות
עד שתכלכל לשון גדול שער הוא כדאמר בריש נזיר (דף ב.) הריני מכלכל הרי זה נזיר וקאמר בגמרא מאי משמע דכלכול לישנא דגדול שער הוא דתניא אמר רבי יהודה סיד כדי לסוד כלכול קטן ואמר צדעה ובת צדעה:
הלכה כדברי כולן להחמיר - בפ' מי שמת (ב"ב דף קנו.) אמר ר"נ אמר שמואל בודקין לחליצה ולמיאונין לאפוקי מדרבי יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן והתם פסק ככולהו דאמר התם ר"נ אמר שמואל וה"נ קאמר הלכה כדברי כולן להחמיר הלכך אינה חולצת עד שתביא שער גדול שבכולן ועד שיהו ב' שערות במקום אחד כרב אשי ואם יש לה דדים גדולים כשאר נשים אינה צריכה לבדוק התחתון ולא תמאן משהביאה שתי שערות קטנות ואפי' אחת בגבה ואחת בין קשרי אצבעותיה ור"ת כתב בספר הישר דמשהגיעה לכלל שנותיה לא תמאן בזמן הזה דאע"ג דהיכא דלא בעל פסקינן בפ' יוצא דופן (לעיל נדה דף מו.) דלא חיישינן שמא נשרו אין אנו בקיאין לבדוק בכל גופה שלא יהו לה שערות דאפי' אחת בגבה ואחת בכריסה ובקשרי אצבעותיה מצטרפים או גומות גרידא:
שלש גריסין נמי בתרי יומי תרתי ופלגא חזיתיה ואידך דם מאכולת הוא - תימה אמאי לא פריך דלמא כל ג' גריסין בתרי יומי חזיתיה כדקאמר בפחות מג' גריסין ונראה למהר"ם וכן מצאתי דאי לא דתלינן בדם מאכולת ונימא דכל הכתם מגופה חזיתיה אין לנו להקל ולומר דבתרי יומי חזיתיה כיון דיש בו שיעור דאפשר לחלקו לג' ראיות לכך פריך דילמא תרי ופלגא בתרי יומי חזיתיה כיון דראתה מעט פחות מג' גריסין אע"ג דאית בהו טפי משיעור שתי ראיות אתה מיקל לתלות המותר באותן ב' ראיות ולא בראייה ג' ה"נ בג' גריסין וג' עודות נימא תרי ופלגא אע"ג דהוה טפי מב' ראיות נימא דבתרי יומי חזיתיה והמותר נתלה בדם מאכולת וא"ת מנא ליה לרבא דבג' גריסין במקום א' חיישי רבנן דילמא דוקא בג' מקומות ומצאתן ביום אחד ולר' חנינא דוקא בג' חלוקות או בחלוק א' ומצאתו בג' ימים וי"ל דלא מפלגי רבנן:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
ורבנן סברי אמר רב אסי עד שיהו שתי שערות במקום אחד - ומיהו לרבנן שתים בקשרי אצבעותיה של יד או של רגל הוו סימנים דלא בעינן דוקא במקום ערוה דקים להו לרבנן אפילו בקשרי אצבעות יד ורגל אינן אלא כשגדלה. ורמב"ם ז"ל שכתב (בפ"ב מהל' אישות הי"ז) ששתי שערות אלו צריכין שיהיו במקום הערוה לא נתחוורו דבריו. ומכל מקום בגבה וכריסה ממש לא הוו סימן, וגבה וכרסה שאמרו כאן הכל במקום הערוה וכריסה היינו שפתי מקום הערוה, וגבה למעלה ממנו דהיינו כף, וכפיר"ח ז"ל וז"ל מקום תפוח באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה. וכריסה היא מקום שפתי הערוה ושניהם במקום אחד כי הגב והכרס מקום אחד הן ע"כ.
מהו דתימא כל כהאי גוונא מביאה קרבן ונאכל קמ"ל - כתב הרמב"ן ז"ל אין לפרש קמ"ל דאינו נאכל אלא מביאה אותו דהא כתמים הם ואפילו בידוע שמגופה בא, דבר תורה טהורה היא כדאיתא לקמן בריש פרק הוראה כתם (נדה נט,.) אלא על כרחינו הכי קאמר קמ"ל דאינו נאכל ואינה מביאה. ולבי מגמגם בדבר זה דאם כן מאי קאמר מהו דתימא מביאה קרבן ונאכל והיאך היה באיפשר דנטעה בא כיון דכתמים אינן אלא מדרבנן. איפשר דה"קמהו דתימא כיון דראתה שתים ובהרגשה אף כתם זה בהרגשה בא ולאו אדעתה ומביאה קרבן ונאכל, קמ"ל לא אמרי' דבהרגשה בא וכיון שכן דאינה מביאה קרבן כלל. ורש"י ז"ל נראה שפי' דמביאה קרבן ואינו נאכל.
מסכת נדה דף נ״ב עמוד ב׳
מסכת נדה דף נ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־473 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: נדה דף נ״ב ע״ב
פתיחה בקורא