בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ס״ט עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לרבי אליעזרדמכשר בבדיקת שביעי עם הראשון:

    מהודלרבי יהושע ודאי אין להם אלא שמיני בלבד דאף ע"ג דתליא מילתיה בבדיקה ומונה ימים הבדוקין אפילו בסירוגין הני מילי בראשון ושביעי דחזו לאיצטרופי לחד מנינא אבל שמיני לאו מסדר ספירת הראשון הוא ולא מצטרף ולר' עקיבא נמי אין לו אלא שמיני בלבד שמא ראה בינתים ומכאן ואילך צריך לספור ששה אלא לרבי אליעזר מי מחזקינן כל ז' בטהרה משום בדיקת ראשון דהוו תחלתן בטהרה או לא:

    היא היאטהורין:

    לאו רבי אליעזר ורבי יהושעדאע"ג דפליגי עליה דרבי עקיבא בראשון ושביעי הכא מודו:

    לא רבי יהושע ורבי עקיבאכדפרישית אבל לרבי אליעזר הואיל ותחלתן בטהרה מחזקינן לכולהו בטהרה:

    ככותאי אמרה לשמעתיהבפרק בנות כותים (לעיל נדה דף לג.):

    דלא בדקה עד שביעידלא הוי תחילת ימי ספירה בטהרה דלא בדקה בראשון משהפרישה בבין השמשות של שלישי לזיבה שראתה בו ביום עד ז' לספירה ותרי קולי אשמועי' רב בספירה:

    התםדאמר רב לעיל דמטהר רבי אליעזר בבודק ראשון ושמיני אשמועינן תחלתן אע"פ שאין סופן:

    והכא אשמועינן סופן אע"פ שאין תחלתןדמשום בדיקת ז' מחזקינן כל ששה לפניו בטהרה הואיל ופסקה בשלישי. ומיהו הפרשה בטהרה בעינן דמשהוחזק מעין פתוח ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא שפסק כדאמרינן במתני' דהפרשה בטהרה בעינן:

    אינילרב פריך דלא בעי ספורין ובודקין ודאי וקיימא לן בהמפלת (לעיל נדה דף כט:) דשבוע קמא בלילותא מטבלינן לה כל ליליא דילמא השתא שלמו שבעה של טומאת זכר ביממא לא מטבילין לה לספוקה ביולדת בזוב ולמימר בכל יומא היום כלין ז' נקיים שאחר טומאת לידה ומשום הכי לא מטבילין לה דאי נמי מתרמי האידנא ז' של נקיים משום דטבילה בזמנה מצוה ונדה ויולדת טבילתן בלילה וזבה טבילתה ביום לא הויא ספירה הואיל ולא ספרה בפנינו עד שתשב בפנינו שבוע טהור:

    יום אחד טמא ראיתיואיני יודע אימתי ואפילו היום י"ל זהו ואינה יודעת אם יום ראייתה בימי נדה אם בימי זבה מטבילין אותה משום טבילה בזמנה מצוה:

    תשע טבילות ז' לנדה ותרתי לזיבהוכגון דאתאי לקמן ביממא ומטבילין אותה הלילה שמא נדה היא והלילה כלו ז' ימי נדה וכן לליל יום ז' וכן כל ליל שבוע זה וטפי לא איכא לספוקי ותרתי לזיבה ביממא ביומא דאתאי לקמן מטבילין לה דלמא אתמול חזאי וימי זיבה הוו והואי שומרת יום כנגד יום ולמחר נמי טבלה דילמא ביומא דאתאי לקמן הוא דחזאי וטפי ליכא לספוקי. אבל אתיא לקמן בליליא איכא י' טבילות ח' לנדה וב' לזיבה דההוא ליליא גופיה איכא לספוקי השתא זמן טבילתה וכן כל לילות שבוע זה ולמוצאי שביעי נמי טבלה משום דילמא בליליא דאתאי קמן חזאי והשתא הואי זמן טבילה. והאי דלא קא תני י' טבילות משום מילתא דלא פסיקא היא דהא כי אתיא ביממא ליכא אלא ט' אבל ט' פסיקא ליה דבציר מהכי ליכא והכי מוקי לקמן:

    מאי עבידתייהואם באתה ביום או בלילה ואומרת בין השמשות טמא ראיתי אין כאן טבילה יתירתא דהא כי אמרה נמי יום טמא ראיתי ואיני יודע מתי אם בימי נדה ואם בימי זיבה מספקי ליה דילמא האידנא ביום שבאת לפנינו חזאי:

    תמני לנדהכגון באת לפנינו בין השמשות של ערב שבת טובלת מיד בלילי שבת שמא השתא זמן טבילתה וכן כל שבוע זה ולילי שבת הבאה שמא בין השמשות שבאת לפנינו ראתה ולילה היא ומשכה ז' ימי נדה עד עכשיו ולפי שיום שבת היה תחלת נדתה הרי ח' טבילות לנדה ותלת לזבה דמטבילין לה בין השמשות דאתאי לקמן דילמא בין השמשות דאתמול חזאי ומיום ה' בשבת היה ושמרה ערב שבת כנגד יום ה' וטובלת בין השמשות עד שלא תחשך דשמא עדיין יום הוא וראוי לטבילת זוב ולמחר בשבת נמי טבלה שמא בין השמשות דאתמול כשבאת לפנינו ראתה ומיום ששי היה והיום טובלת ליום כנגד יום ובאחד בשבת נמי טבלה משום ספק ההוא בין השמשות גופיה שמא לילה הוא כשראתה ובאת לפנינו ובכל יום השבת הוי ראשון וא' בשבת הוי שימור וטבלה:

    האי דינא דלא דינא דייני בגלחידין זה שאינו דין היו דנין באותו מקום:

    לירעי חד יומאכל בהמות העיר:

    אזל יתמאשלא היה לו שור וכפאוהו לרעות בהמותיהן ב' ימים:

    נכסינהושחטן:

    כמה ראיתיאם א' אם ג':

    שב לנדהבאתה בשבת טובלת למוצאי שבת שמא באחד בשבת ראתה תחלה וכן עד לילי שבת הבאה ולילי שבת בכלל שמא בשבת שבאת לפנינו ראתה ואותו היום לבד ראתה:

    נדה 69 עמוד א

    1לרבי אליעזר מהו? תחלתן וסופן בעינן, והכא תחלתן איכא סופן ליכא, או דילמא תחלתן אף על גב שאין סופן?

    2אמר רב: היא היא תחלתן, אע"פ שאין סופן, ורבי חנינא אמר: תחלתן וסופן בעינן, הכא תחלתן איכא, סופן ליכא.

    3מיתיבי: ושוין בזב ובזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור, שאין להם אלא שמיני בלבד. מאן שוין? לאו רבי אליעזר ורבי יהושע?

    4לא, ר' יהושע ור' עקיבא.

    5אמר רב ששת, אמר רב ירמיה בר אבא, אמר רב: נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה נקיים.

    6נדה, ספירה למה לה? אלא אימא: זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין ז' נקיים.

    7אמר ליה רב ששת לרב ירמיה בר אבא: רב ככותאי אמרה לשמעתיה? דאמרי: יום שפוסקת בו סופרתו למנין ז'׃

    8כי קאמר רב, לבר משלישי. בר משלישי? פשיטא! לא צריכא, כגון דלא בדקה עד שביעי.

    9ואשמועינן התם תחלתן, אע"פ שאין סופן, והכא קמ"ל סופן, אע"פ שאין תחלתן.

    10דמהו דתימא: תחלתן אף על פי שאין סופן הוא דאמרינן, דאוקמינהו אחזקייהו, אבל סופן אע"פ שאין תחלתן לא, קמ"ל׃

    11איני? והא כי אתא רבין אמר: מתיב ר' יוסי ברבי חנינא ״טועה״.

    12ולא ידענא מאי תיובתיה, דקי"ל שבוע קמא דאתיא לקמן בלילותא מטבלינן לה, ביממא לא מטבלינן לה.

    13ואי ס"ד לא בעינן ספורין לפנינו, ביממא נמי נטבלינה, דילמא יולדת זכר בזוב היא, ועבדה לה ספורין! אלא לאו שמע מינה בעינן ספורין בפנינו!

    14ולאו מי אוקימנא כר"ע דאמר: בעינן ספורין לפנינו?!

    15ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורין לפנינו? דתנן: טועה שאמרה ״יום אחד טמא ראיתי״, מטבילין אותה ט' טבילות.

    16ז' לנדה, ותרי לזיבה. ״בין השמשות טמא ראיתי״ מטבילין אותה י"א טבילות.

    17י"א מאי עבידתייהו? אמר רב ירמיה מדפתי: כגון שבאת לפנינו בין השמשות,׃

    18והויין תמני לנדה ותלת לזיבה.

    19״לא ראיתי כל עיקר״ מטבילין אותה ט"ו טבילות. אמר רבא: האי דינא דלא דינא, דייני בגלחי, דאית ליה תורא לירעי חד יומא, דלית ליה תורא לירעי תרי יומי.

    20אתרמי להו יתמא בר ארמלתא, יהבי ליה תורי, אזל נכסינהו. אמר להו: דאית ליה תורא לשקול חד משכא, דלית ליה תורא לשקול תרי משכי. אמרי ליה: מאי האי דקאמרת? אמר להו: סוף דינא כתחלת דינא, תחלת דינא לאו מאן דלית ליה עדיף? סוף דינא נמי מאן דלית ליה עדיף.

    21הכא נמי, ומה היכא דאמרה ״ראיתי״ סגי לה אי בתשע טבילות אי בי"א טבילות, היכא דקאמרה איהי ״לא ראיתי״ בעיא חמש עשרה טבילות?

    22אלא אימא הכי: ״ראיתי ואיני יודע כמה ראיתי, אי בימי נדה ראיתי או בימי זיבה ראיתי״ מטבילין אותה ט"ו טבילות. אתאי קמן ביממא יהבינן לה שב לנדה׃

    תוספות

    והכא קמ"ל סופן אע"פ שאין תחלתןואם תאמר (א"כ) לרב כל זבה צריכה הפרשה ביום שפוסקת בו כמו נדה ואמאי קתני במתני' שבדקה עצמה יום ראשון הא כבר בדקה עצמה מאתמול והפרישה בטהרה ואי הוה אומר ד' לא בעינן הפרשה ביום ג' הוה ניחא וי"ל דליכא למידק הכי דאפי' אי סגי בהפרשת שלישי לרבי אליעזר לא סגי דלא תני שבדקה ביום ראשון משום פלוגתא דרבי יהושע ורבי עקיבא כמו ראשון ושמיני דקאמר רב לרבי אליעזר היא היא ולא תני במתני' אע"ג דלר' אליעזר הוי רבותא טפי משום דלא מיתני ליה תו פלוגתא דר' יהושע ור' עקיבא:

    שבעה לנדה ושנים לזיבהמכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורים בפנינו מדטובלת אע"פ שלא הפסיקה בטהרה ולא בדקה נמי בתחלת ספורים דאע"ג דלא בעינן ספורים בפנינו בזבה קטנה בזבה גדולה בעינן ועוד דסוף סוף סגי לה במה שבדקה ביום הספירה ומצאה טהורה דאי אין בדיקת סוף היום עולה לספירה לא היה תקנה לבנות ישראל אלא אם כן יבדקו בעליית עמוד השחר דספירת לילה אינה ספירה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אותה ט' טבילותוא"ת והא לכולי עלמא בעינן הפסק טהרה, יש לומר דמעיקרא סבר מדקאמרה יום אחר טמא ראיתי ופסקתי קאמרה דאי לא היכי ידעה אי יום אחד או יותר. ובין השמשות ראיתי קתני למאי דאוקימנא שבאת לפנינו בין השמשותלאו ראיתי בין השמשות קאמרה, אלא שבאה לפנינו בין השמשותואמרה יום אחד טמא ראיתי והפסקתי בטהרה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ס״ט עמוד א׳

    מסכת נדה דף ס״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־400 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לרבי אליעזר דמכשר בבדיקת שביעי עם הראשון:

    מהו דלרבי יהושע ודאי אין להם אלא שמיני בלבד דאף ע"ג דתליא מילתיה בבדיקה ומונה ימים הבדוקין אפילו בסירוגין הני מילי בראשון ושביעי דחזו לאיצטרופי לחד מנינא אבל שמיני לאו מסדר ספירת הראשון הוא ולא מצטרף ולר' עקיבא נמי אין לו אלא שמיני בלבד שמא ראה בינתים ומכאן ואילך צריך לספור ששה אלא לרבי אליעזר מי מחזקינן כל ז' בטהרה משום בדיקת ראשון דהוו תחלתן בטהרה או לא:

    היא היא טהורין:

    לאו רבי אליעזר ורבי יהושע דאע"ג דפליגי עליה דרבי עקיבא בראשון ושביעי הכא מודו:

    לא רבי יהושע ורבי עקיבא כדפרישית אבל לרבי אליעזר הואיל ותחלתן בטהרה מחזקינן לכולהו בטהרה:

    ככותאי אמרה לשמעתיה בפרק בנות כותים (לעיל נדה דף לג.):

    דלא בדקה עד שביעי דלא הוי תחילת ימי ספירה בטהרה דלא בדקה בראשון משהפרישה בבין השמשות של שלישי לזיבה שראתה בו ביום עד ז' לספירה ותרי קולי אשמועי' רב בספירה:

    התם דאמר רב לעיל דמטהר רבי אליעזר בבודק ראשון ושמיני אשמועינן תחלתן אע"פ שאין סופן:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 69a · Sefaria

    תוספות

    והכא קמ"ל סופן אע"פ שאין תחלתן ואם תאמר (א"כ) לרב כל זבה צריכה הפרשה ביום שפוסקת בו כמו נדה ואמאי קתני במתני' שבדקה עצמה יום ראשון הא כבר בדקה עצמה מאתמול והפרישה בטהרה ואי הוה אומר ד' לא בעינן הפרשה ביום ג' הוה ניחא וי"ל דליכא למידק הכי דאפי' אי סגי בהפרשת שלישי לרבי אליעזר לא סגי דלא תני שבדקה ביום ראשון משום פלוגתא דרבי יהושע ורבי עקיבא כמו ראשון ושמיני דקאמר רב לרבי אליעזר היא היא ולא תני במתני' אע"ג דלר' אליעזר הוי רבותא טפי משום דלא מיתני ליה תו פלוגתא דר' יהושע ור' עקיבא:

    שבעה לנדה ושנים לזיבה מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורים בפנינו מדטובלת אע"פ שלא הפסיקה בטהרה ולא בדקה נמי בתחלת ספורים דאע"ג דלא בעינן ספורים בפנינו בזבה קטנה בזבה גדולה בעינן ועוד דסוף סוף סגי לה במה שבדקה ביום הספירה ומצאה טהורה דאי אין בדיקת סוף היום עולה לספירה לא היה תקנה לבנות ישראל אלא אם כן יבדקו בעליית עמוד השחר דספירת לילה אינה ספירה:

    Tosafot on Niddah 69a · Sefaria

    רשב"א

    טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אותה ט' טבילות וא"ת והא לכולי עלמא בעינן הפסק טהרה, יש לומר דמעיקרא סבר מדקאמרה יום אחר טמא ראיתי ופסקתי קאמרה דאי לא היכי ידעה אי יום אחד או יותר. ובין השמשות ראיתי קתני למאי דאוקימנא שבאת לפנינו בין השמשותלאו ראיתי בין השמשות קאמרה, אלא שבאה לפנינו בין השמשותואמרה יום אחד טמא ראיתי והפסקתי בטהרה.

    Rashba on Niddah 69a · Sefaria

    מאירי

    מה שהקשו כאן משמועת הטועה האמורה בפרק שלישי וממה ואמרו שם שבוע קמא דאתא לקמן בלילותא מטבילין לה ביממי לא מטבלינן לה דאוקמה אחזקה והקשו שם נטבלה נמי ביממי דלמא כל יומא שלימו ספורין דידה ואוקימנא אליבא דר' עקיבא דלא בעי ספורין כבר ביארנו שם הענין:

    ולענין ביאור זה שלא הזכיר הבריתא עצמה הזכירוה בלשון מותיב ר' חנינא טועה הוא מפני שאותה בריתא לא נודעה להם אלא מפיו של ר' יוסי וכבר ביארנו שם שאין הלכה כר' עקיבא אלא כרבנן ר"ל ר' אליעזר דלא בעינן ספורין והוא שהביאו עליה שמועת טועה הנזכרת בסוגיא זו וביאור השמועה טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי ואיני יודעת אם בימי נדה אם בימי זיבה ור"ל ראיתי ופסקתי שהרי לכלי עלמא הפסק טהרה בעי מטבילין אותה לדעת האומר טבילה בזמנה מצוה תשע טבילות שבע לנדה שבכל יום אתה מספקה בסוף נדה ר"ל שמא עכשו שלמו ימי נדה וטובלת ואלו באה בלילה אתה מטבילה שמונה לנדה שהרי אתה מטבילה בלילה שבאה לפנינו וטובלת עד מוצאי שמונה שמא בלילה שבאה לפנינו ראתה אלא שאינה מונה אלא שבע טבילות דפסיקן ליה בין בבאת בין בראת ושתים לזיבה מדין שומרת יום כנגד יום שמא התחלת זיבה היא ואתמל ראתה והיום יום טבילה או שמא ביום שבע ראתה ולמחר יום טבילה מדין שומרת יום כנגד יום ואין טבילה שמשום נדה מפקיעתה שהרי זו זמנה בלילה וזו זמנה ביום אמרה בין השמשות טמא ראיתי מטבילין אותה י"א טבילות שהרי ביארנו שאם באה בלילה יש כאן שמונה טבילות לנדה ובין השמשות ספק לילה הוא ומ"מ שאל בה עשרה הוא דהווין שמנה לנדות ושתים לזיבות ששנים של זבה אין להם מקום להוסיף משום ספק לילה ופירשוה כגון שאמרה בין השמשות ראיתי ואיני יודעת אם בין השמשות אם זה של אתמול דאיכא טבילה יתירתא תמני לנדה ותלת לזיבה כיצד הרי שבאת לפנינו בין השמשות של ערב שבת וטובלת מיד בליל שבת שמא עכשו זמן טבילתה וכן כל שבעה ואף לילי שבת הבאה טובלת שמא באותה בין השמשות שבאה לפנינו ראתה והיה יום שבת תחלת נדותה ומשכו שבעת ימי נדה עד עכשו והרי שמנה טבילות לנדה ושלשה לזיבה שמא בין השמשות של אתמל ראתה והוא מיום חמשי ונמצא יום ששי יום שמור וטבילה וטובלת עכשו שמא יום הוא וראוי לטבילת חוב ואינה ראויה להמתין עד שיהא לילה ודאי ותעלה לה טבילת הנדה שטבילה בזמנה מצוה או שמא בין השמשות זה ראתה ויום הוא ונמצא מיום ששי וטובלת בשבת שהוא יום שמור וטבילה וכן טובלת באחד בשבת שמא בין השמשות ראתה ולילה הוה ונמצא אחד בשבת יום שימור וטבילה ואמר אחר כך שאם אמרה לא ראיתי כל עיקר מטבילין אותה ט"ו טבילות ואמרו עליה בלשון זה דינא דלאו דינא הוא זה והרי הוא כעין מה שדנין במקום פלני הנקרא דלקי מאן דאית ליה תורא לירעי כל בהמות העיר חד יומא ויחזרו חלילה ומאן דלית ליה תורא לירעינהו תרי יומי ויחזרו חלילה ואזל יתמא דלא הוי ליה תורא והזקיקוהו לשמור שני ימים ואזל ונכסינהו לכולהו תורא ואמר דאית ליה תורא לשקיל חדא משכא דלית ליה תורא לשקול תרי סוף דינא כתחלת דינא ואף כאן יש לתמוה במקום שאומרת ראיתי אתה פוטרה בתשע או בעשרה או באחת עשרה ובמקום שאומרת לא ראיתי כלל אתה מצריכה ט"ו ותירץ הכי קאמר ראיתי ואינה יודעת כמה ר"ל אם אחד אם שלשה וכן אם בימי נדה אם בימי זיבה ונמצאת ספק נדה ספק שומרת יום כנגד יום ספק זבה גדולה וכל דאתיא לקמן ביממא יהבי לה שבע משום נדה ותמני משום זיבה ואע"ג דכי אתיא לקמן בלילואתא יהבינן לה תמני אף משום נדה שהרי תכף שבאת מטבילין אותה משום נדה ומטעמא דכתיבנא לעיל זבה דבין בליליא בין ביממי יהבינן לה תמני חשיב לה בתמני נדה דכי אתיא ביממי מיהא לא יהבינן לה אלא שבע לא חשיב להו אלא בשבע והדברים פשוטים וכמו שנתבררו בפירושי גדולי הרבנים ומ"מ למדת דלא בעינן ספורין דאי הכי טבילות דביממי מיהא היאך מטבלינן לה משום זבה והרי אין כאן ספורין ורב אחא אקשי דמכל מקום איכא לאוקמה באומרת ספרתי ר"ל בדקתי ואיני יודעת כמה ספרתי ואם בימי נדה אם בימי זיבה והשיבוהו דמדקאמר ספרתי אי אפשר דלא ספרה מיהא חד יומא ובצרי לה מיהא טבילות שאם תבא באחד בשבת ותאמר יום אחד ספרתי ודאי דנין שמערב שבת מיהא פסקה ויום שבת הוא שספרה ובצרי להו טבילות שנים של נדה ושנים של זבה ואף אם תספק שמא יום הספירה הוא הוא יום שבאת מכל מקום דנין שמאתמל פסקה ובצרי להו חדא דנדה וחדא דזבה ואע"ג דאיהו דחיק לאוקומה באיני יודעת כמה שספרתי ואם ספרתי דברים דחוקים הם אלא שהדברים ברורים דלא בעינן ספורים וכמו שכתבנו:

    Meiri on Niddah 69a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    פרש"י בד"ה והכא אשמועינן סופן כו' כדאמרי' במתני' דהפרשה בטהרה בעינן עכ"ל לגבי נדה תני ליה לעיל במתני' ומשמע דה"ה בזבה דבעיא הפרשה בטהרה דמאי שנא וכן מ"ש התוס' וא"ת לרב כל זבה צריכה הפרשה כו' עכ"ל מדברי רב ודאי דליכא הוכחה דכל זבה צריכה הפרשה דרב לא קאמר אלא שאם הפרישה בטהרה דלא בעי' ספירה בתחלתן אלא דאמתני' סמכו ושיעור דבריהם כ"ה וא"ת לרב תקשי כיון דכל זבה צריכה הפרשה כדמשמע במתני' לגבי נדה אמאי קתני במתני' הכא בזבה שבדקה עצמה יום ראשון כו' וק"ל:

    גמ' ואי ס"ד דלא בעי ספורין לפנינו ביממא נמי נטבלינהו כו' ואע"ג דרב נמי לא קאמר דלא בעי ספורין לפנינו מתחלתן אלא היכא שהפרישה בטהרה והך טועה איכא לאוקמא דלא הפרישה בטהרה בודאי י"ל דרב נמי לא קאמר דבעי הפרשה בטהרה בודאי אלא להחמיר שלא לטהרה לבעלה בסופן אע"פ שאין תחלתן אלא בהפרישה בטהרה בודאי אבל לגבי טבילת מצוה בזמנה אף בלא הפרישה בטהרה בודאי ע"י בדיקה משום ספיקא דשמא הפרישה בטהרה צריכה טבילה בזמנה וכן נראה מדברי התוס' שכתבו אהא דז' לנדה וב' לזיבה מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורין לפנינו מדטובלת אע"פ שלא הפסיקה כו' עכ"ל הרי לך בהדיא לרב דבלא הפסיקה בטהרה כלל נמי לא בעינן ספורין לפנינו וטובלת משום טבילה בזמנה דשמא הפרישה בטהרה באותו יום:

    פרש"י בד"ה תמני' לנדה כגון באת לפנינו כו' דלמא בין השמשות דאתמול חזאי ומיום חמישי כו' עכ"ל לא הוה צריך לפרש ספיקא דראיית יום חמישי ויום ששי שהיה בין השמשות אלא משום ראיית יום שבת דליכא לספוקי אלא בראתה ב"ה נקט נמי הכא כן:

    Chidushei Halachot on Niddah 69a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ס״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־400 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״לרבי אליעזר מהו? תחלתן וסופן בעינן, והכא…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״אמר רב: היא היא תחלתן, אע"פ שאין…״

      חכמים: רבי חנינא.

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: ושוין בזב ובזבה שבדקו עצמן יום…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    4. קטע 45 מילים

      נפתחת ב״לא, ר' יהושע ור' עקיבא.…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת, אמר רב ירמיה בר…״

      חכמים: רב ששת, רב ירמיה בר אבא, אבא.

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״נדה, ספירה למה לה? אלא אימא: זבה…״

    7. קטע 719 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב ששת לרב ירמיה בר…״

      חכמים: רב ששת, רב ירמיה בר אבא, רב ככותאי, אבא.

    8. קטע 815 מילים

      נפתחת ב״כי קאמר רב, לבר משלישי. בר משלישי?…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״ואשמועינן התם תחלתן, אע"פ שאין סופן, והכא…״

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״דמהו דתימא: תחלתן אף על פי שאין…״

    11. קטע 1112 מילים

      נפתחת ב״איני? והא כי אתא רבין אמר: מתיב…״

      חכמים: רבי חנינא.

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״ולא ידענא מאי תיובתיה, דקי"ל שבוע קמא…״

    13. קטע 1324 מילים

      נפתחת ב״ואי ס"ד לא בעינן ספורין לפנינו, ביממא…״

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״ולאו מי אוקימנא כר"ע דאמר: בעינן ספורין…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורין לפנינו?…״

    16. קטע 1612 מילים

      נפתחת ב״ז' לנדה, ותרי לזיבה. ״בין השמשות טמא…״

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״י"א מאי עבידתייהו? אמר רב ירמיה מדפתי:…״

      חכמים: רב ירמיה.

    18. קטע 185 מילים

      נפתחת ב״והויין תמני לנדה ותלת לזיבה.…״

    19. קטע 1928 מילים

      נפתחת ב״״לא ראיתי כל עיקר״ מטבילין אותה ט"ו…״

      חכמים: רבא.

    20. קטע 2049 מילים

      נפתחת ב״אתרמי להו יתמא בר ארמלתא, יהבי ליה…״

    21. קטע 2123 מילים

      נפתחת ב״הכא נמי, ומה היכא דאמרה ״ראיתי״ סגי…״

    22. קטע 2227 מילים

      נפתחת ב״אלא אימא הכי: ״ראיתי ואיני יודע כמה…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ס״ט ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026