ותניא — בזב בראייה ראשונה:
המסיט את הראייה — טהור שהסיט את הטפה ראשונה:
ב"ש אומרים תולין — אם יחזור הזב ויראה היום שנים נמצא זב גמור למפרע וזוב מטמא במשא:
וב"ה מטהרין — כמסיט את הקרי דלא מטמא במשא:
משכבות ומושבות כו' — אלמא מדמקשי ב"ש ראייה ראשונה לשומרת יום וקתני משכב ומושב של בין ראייה ראשונה לשניה תולין אלמא משכב ומושב דשומרת יום בשני שלה תולין ואם לא תראה טהורה ודוקא בשני אבל בראשון לא סלקא לה טבילה עד שתשמור קצת שני וכל זמן שלא טבלה זבה היא:
אלא אימא כבועל שומרת יום — דמודה רב הונא בבעילה בשני לאחר טבילתה שהיא תולה כל זמן שלא ראתה ואין טומאתה עליו אפילו מדרבנן:
מאי שנא איהו — בועל:
דלא מטמא משכב ומושב — דיליה ומאי שנא איהי דמטמאה:
איהו דלא שכיח ביה דמים לא גזרו ביה רבנן — לטמא משכב ומושב כל זמן שלא ראתה לאחר תשמיש:
ומאי שנא משכב ומושב — כיון דאמרת איהי דשכיחי בה דמים גזרו בה רבנן מאי שנא בועל דלא גזרו ביה רבנן שתטמאנו:
דברי הכל — ואפילו ב"ש וקתני בשני שבתוך י"א מגעה תלוי וקשיא לרב הונא:
עשירי — אין לו צרוף לזיבה שאין מצטרף עמו אלא י"א דהוי להו תרי:
כתשיעי — דפשיטא לן ביה דבעי שימור אם ראתה בו דהא ראוי להביאה לידי זבה גמורה:
אף עשירי — אם התחילה לראות בו:
בעי שימור — י"א כנגדו אע"ג דאינה ראויה לבא לידי זבה גמורה:
כי"א — לב"ה דאמרי לא בעי שימור:
בשמן בשמן — גבי רבוכה של תודה במנחות בפ' ב' מדות (מנחות דף פט.) דכתיב והקריב על זבח התודה וכתיב תלתא בשמן ותניא אילו נאמר בשמן הייתי אומר כל המנחות ללוג ת"ל בשמן בשמן דחלות ורקיקין הוי ריבוי אחר ריבוי למעט לחצי לוג:
איני שומע לך — ללמד דבר זה מן המקרא שהלכה למשה מסיני על פה הוא:
שבין נדה לנדה — בין סוף נדה לתחילת נדה משכלו ימי נדה אינה חוזרת להיות נדה לישב לראייה אחת ששה והוא עד שיכלו י"א יום:
מאי הלכה — דמשמע איום י"א קאמר רבי אלעזר בן עזריה דהוי הלכה למשה מסיני ובעי הש"ס מאי הלכותיו משאר הימים שלפניו:
הלכה י"א — בדבר אחד הוא חלוק משלפניו:
הלכות י"א — בשני דברים הוא חלוק:
שימור לאחריני — לעשירי:
לא איהו בעי שימור — מדאורייתא לשמור י"א כנגדו ולא לאחריני הוי שימור דעשירי לא בעי שימור מדאורייתא הואיל ולא תבא בהן לידי זיבה ומדרבנן מיהא אפילו רואה יום י"א אסורה לשמש ביום שלאחריו כדקתני מתני' ה"ז גרגרן ואמרינן בפרק בא סימן (לעיל נדה דף נד.) גרגרן דתנן אסור:
יכול הרואה ג' ימים בתחלת נדה רצופים תהא זבה — לספירת ז' נקיים ולקרבן דכתיב (ויקרא ט״ו:כ״ה) ימים רבים וקמצריך לה ספירה וקרבן:
מה אני מקיים ואשה כי תהיה זבה — האמור בפרשה ראשונה שלא הצריכה ספירת נקיים וקרבן:
ברואה יום אחד — אבל ראתה ג' תהא זבה:
תלמוד לומר — בפרשה שניה:
