פרשתבינא — שם האיש:
כסומכוס — בריש פירקין דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה ויחידאה היא:
כר' יהושע אמרה — דמשום עור שפיר לחודיה מטמא [משום לידה ויחידאה היא דדילמא אפילו במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע"ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה במלא דם מודה דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו]:
בעכור — מה שבתוכו עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח:
בצלול — שהוא מלא מים צלולין:
היינו דאיצטריך קרא — לרבי יהושע דמשום עור לחודיה הוי ולד:
אלא אי אמרת — טעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור קרא ל"ל:
אלא לאו בצלול מחלוקת — ותיובתא דר"ל:
אלא אמרו — רישא בבכורות פרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים (דף יט:) לענין לפטור את שבא אחריו מתורת בכור:
טינוף — לאחר שקבלה מן הזכר ונוצר הולד נימוח וזב הימנו ויוצא והולך ואותו טינוף פוטרתה מן הבכורה:
שפיר ושליא — או שפיר או שליא:
ספוקי מספקא ליה — בעכור גופיה אי ולד הוא אם לאו:
הכא לחומרא והכא לחומרא — גבי בכורת בהמה אמר דלאו ולד הוא ולא פטר את הבא אחריו דאי אמרת פטר קא גזיז ועביד ביה עבודה ודילמא לאו ולד הוא ההוא קמא וקאתי לידי תקלה וגבי טומאת ולד אזיל לחומרא דקאמר ולד הוא וטמאה שבועיים וימי טוהר לא ס"ל דניתיב לה. וגבי בכור אדם דקולא היא דקאמר פטר את הבא אחריו ולא איכפת לן דאין קדושה בבכור אדם אלא ממון כהן ה' סלעים וספק ממונא לקולא דכהן הוי מוציא מחברו עליו הראיה:
הא רבי — דאמר לעיל לא שמעתי:
והא רבי ישמעאל — דאמר מלא בשר טמאה לידה:
והא רבי אושעיא — דאמר בעכור מחלוקת:
והא רבי יהושע בן לוי — דאמר בצלול מחלוקת:
אחד זה ואחד זה — אחד עכור ואחד צלול:
חוששת — ויושבת ימי טומאה ואין לה ימי טוהר דספק ולד הוא ולא ודאי:
לא דכו שפיר — לא טיהרו את המפלת שפיר משבועים ואפי' בלידה יבישתא:
נהרדעא — אתריה דשמואל:
זיג — צלול:
טיפין של זבוב — עיני זבוב:
ופיו מתוח כחוט השערה — סדק קטן ונראה כאילו חוט השערה מתוח שם:
גויתו — גיד אבר הזכר. והא דתנן תשב לזכר ולנקבה אלמא מספקא לן אם זכר אם נקבה כשאין ניכר בו האבר מיירי:
כשעורה — היא סדוקה לארכה:
וחיתוך ידים ורגלים — עדיין אין נראין כדאמרינן תחלת ברייתו מראשו:
כחלב — זהו שכבת זרע שהוא ניתך וקלוש מתחלה בשעת יציאתו כחלב ואח"כ נעשה קפוי:
