בוני התלמוד

    מסכת נדה דף כ״ה עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    פרשתבינאשם האיש:

    כסומכוסבריש פירקין דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה ויחידאה היא:

    כר' יהושע אמרהדמשום עור שפיר לחודיה מטמא [משום לידה ויחידאה היא דדילמא אפילו במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע"ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה במלא דם מודה דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו]:

    בעכורמה שבתוכו עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח:

    בצלולשהוא מלא מים צלולין:

    היינו דאיצטריך קראלרבי יהושע דמשום עור לחודיה הוי ולד:

    אלא אי אמרתטעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור קרא ל"ל:

    אלא לאו בצלול מחלוקתותיובתא דר"ל:

    אלא אמרורישא בבכורות פרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים (דף יט:) לענין לפטור את שבא אחריו מתורת בכור:

    טינוףלאחר שקבלה מן הזכר ונוצר הולד נימוח וזב הימנו ויוצא והולך ואותו טינוף פוטרתה מן הבכורה:

    שפיר ושליאאו שפיר או שליא:

    ספוקי מספקא ליהבעכור גופיה אי ולד הוא אם לאו:

    הכא לחומרא והכא לחומראגבי בכורת בהמה אמר דלאו ולד הוא ולא פטר את הבא אחריו דאי אמרת פטר קא גזיז ועביד ביה עבודה ודילמא לאו ולד הוא ההוא קמא וקאתי לידי תקלה וגבי טומאת ולד אזיל לחומרא דקאמר ולד הוא וטמאה שבועיים וימי טוהר לא ס"ל דניתיב לה. וגבי בכור אדם דקולא היא דקאמר פטר את הבא אחריו ולא איכפת לן דאין קדושה בבכור אדם אלא ממון כהן ה' סלעים וספק ממונא לקולא דכהן הוי מוציא מחברו עליו הראיה:

    הא רבידאמר לעיל לא שמעתי:

    והא רבי ישמעאלדאמר מלא בשר טמאה לידה:

    והא רבי אושעיאדאמר בעכור מחלוקת:

    והא רבי יהושע בן לוידאמר בצלול מחלוקת:

    אחד זה ואחד זהאחד עכור ואחד צלול:

    חוששתויושבת ימי טומאה ואין לה ימי טוהר דספק ולד הוא ולא ודאי:

    לא דכו שפירלא טיהרו את המפלת שפיר משבועים ואפי' בלידה יבישתא:

    נהרדעאאתריה דשמואל:

    זיגצלול:

    טיפין של זבובעיני זבוב:

    ופיו מתוח כחוט השערהסדק קטן ונראה כאילו חוט השערה מתוח שם:

    גויתוגיד אבר הזכר. והא דתנן תשב לזכר ולנקבה אלמא מספקא לן אם זכר אם נקבה כשאין ניכר בו האבר מיירי:

    כשעורההיא סדוקה לארכה:

    וחיתוך ידים ורגליםעדיין אין נראין כדאמרינן תחלת ברייתו מראשו:

    כחלבזהו שכבת זרע שהוא ניתך וקלוש מתחלה בשעת יציאתו כחלב ואח"כ נעשה קפוי:

    נדה 25 עמוד א

    1פרשתבינא דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד פלגיה, וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא עד חרציה.

    2שאלו לפני רבי: המפלת שפיר מלא בשר מהו? אמר להם: לא שמעתי.

    3אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי, כך אמר אבא מלא דם טמאה נדה מלא בשר טמאה לידה׃

    4א"ל אילמלי דבר חדש אמרת לנו משום אביך שמענוך עכשיו׃

    5מדהא קמייתא כיחידאה קאמר כסומכוס שאמר משום ר"מ הא נמי שמא כרבי יהושע אמרה ואין הלכה כר' יהושע׃

    6דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם ר' יהושע אומר ולד וחכ"א אינו ולד׃

    7אמר ר"ש בן לקיש משום ר' אושעיא מחלוקת בעכור אבל בצלול דברי הכל אינו ולד ור' יהושע בן לוי אמר בצלול מחלוקת׃

    8איבעיא להו בצלול מחלוקת אבל בעכור דברי הכל ולד או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת תיקו׃

    9מיתיבי את זו דרש ר' יהושע בן חנניא (בראשית ג, כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא א"כ נוצר׃

    10אלמא בעור תליא מילתא לא שנא עכור ול"ש צלול׃

    11אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת היינו דאיצטריך קרא אלא אי אמרת בעכור מחלוקת למה לי קרא סברא בעלמא הוא אלא שמע מינה בצלול מחלוקת שמע מינה׃

    12וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה מחלוקת בעכור אבל בצלול דברי הכל אינו ולד׃

    13איתיביה רבא לר"נ אלא אמרו סימן ולד בבהמה דקה טינוף בגסה שליא באשה שפיר ושליא׃

    14ואילו שפיר בבהמה לא פטר אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת משום הכי׃

    15אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר בבהמה דלא רבי קרא לא פטר בה שפיר׃

    16אלא אי אמרת בעכור מחלוקת מכדי סברא הוא מאי שנא אשה ומאי שנא בהמה׃

    17מי סברת רבי יהושע מפשט פשיט ליה רבי יהושע ספוקי מספקא ליה ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא׃

    18גבי אשה דממונא הוא ספק ממונא לקולא׃

    19גבי בהמה דאיסורא הוא דאיכא לגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא ה"נ גבי אשה ספק טומאה לחומרא׃

    20ומי מספקא ליה והא קרא קאמר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא׃

    21א"ל רב חנינא בר שלמיא לרב הא רבי הא ר' ישמעאל בר' יוסי והא רבי אושעיא והא רבי יהושע בן לוי מר כמאן ס"ל׃

    22א"ל אני אומר אחד זה ואחד זה אינה חוששת׃

    23ושמואל אמר אחד זה ואחד זה חוששת ואזדא שמואל לטעמיה דכי אתא רב דימי אמר מעולם לא דכו שפיר בנהרדעא לבר מההוא שפירא דאתא לקמיה דשמואל דמנח עליה חוט השערה מהאי גיסא וחזיא מהאי גיסא אמר אם איתא דולד הואי לא הוה זיג כולי האי׃

    24ואם היה מרוקם וכו' תנו רבנן איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו מראשו ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב תני רבי חייא מרוחקין זה מזה שני חוטמין כשתי טיפים של זבוב׃

    25תני רבי חייא ומקורבין זה לזה ופיו מתוח כחוט השערה וגויתו כעדשה ואם היתה נקבה נדונה כשעורה לארכה׃

    26וחתוך ידים ורגלים אין לו ועליו מפורש בקבלה (איוב י, י) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי׃

    27ואין בודקין אותו במים שהמים עזין׃

    תוספות

    פרשתבינאפ"ה שם איש וכן בערוך ואינו כן דאם כן ה"ל למימר מפומבדיתא אלא פרשב"ם לשון פרנסות וממשלה:

    מלא בשר מהוממתני' דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למפשט דדילמא הא מלא בשר חוששת אבל ודאי ולד לא הוי א"נ הא דלא חשיב משום דבפלוגתא לא מיירי:

    שמא כר' יהושעאע"ג דבעי למימר בסמוך מחלוקת בצלול אבל בעכור דברי הכל ולד רבי נמי מסופק היה בהא דהא קאמר שמא:

    (לעיל) כסומכוסוא"ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה שבתוכה דם שפיר מלא בשר נמי להוי כחתיכה של בשר דאמר בפירקין דאינה טמאה לידה כשאין בה עצם ויש לומר דשפיר דמיא לולד טפי מחתיכה וטמא אפילו אין בה עצם אע"ג דבמלא דם שניהם שוים:

    מחלוקת בצלולפ"ה מלא מים וכן משמע וקשה וכי עדיף ממלאה דם דאמר לעיל דטמאה נדה ולא לידה אפי' לרבי יהושע לכך נראה לפרש דצלול ועכור היינו בשר עכור ובשר צלול:

    שאין הקב"ה עושה עור כו'דכתנות עור בעור אדם מיירי כדמתרגמינן על משך בשריהון:

    סימן ולד בבהמה דקה טינוףהאי טינוף הוא ולד עצמו ולא דמי לטינוף דלקמן דרוב בהמות מטנפות דהתם טינוף של אחר יצירת הולד:

    גבי בהמה לחומראואע"ג דקולא הוא שמוציאין ממון מרשות ישראל היינו משום דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה:

    אינה חוששתוקסבר רב דבעכור מחלוקת [ר"י] ורבנן:

    תחלת ברייתו מראשותימה דבפ' בתרא דסוטה (דף מה:) קסבר אבא שאול תחלת ברייתו מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך ונראה לר"ת דגרס ברשון וכן פר"ח ובתוספתא פירש כעין חגב דסלעם מתרגמינן רשון וכן משמע דמיירי בשיעור האברים:

    עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככניברישא עור ובשר והדר עצמות וגידים ובתחיית המתים דיחזקאל (סימן לז) איפכא גידין והדר בשר ומפרש במדרש למה הדבר דומה לאדם שפושט וחוזר ולובש מה שפושט ראשון לובש אחרון אבל בתחלת בריית הולד עור ובשר תחלה ואח"כ עצמות וגידין:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    שמא כר' יהושע אסרה ואין הלכה כר' יהושע דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם וכו'. וא"ת היכי א"ר לא שמעתי דהא ברייתא שמיעא ליה. י"ל דר' ברייתא ודאי שמיע ליה אלא דלא שמע פלוגתייהו במאי אי בשאינו מלא בשר או דילמא אפילו במלא בשר ודחה הא דר' ישמעאל דדילמא כיחידאה אמרה משום דאמר אידך נמי כסומכוס ומלא בשר דנקט ר' יוסי ה"ה לעכור ולא פירש בשר אלא לאפוקי צלול.

    ר' יהושע בן לוי אומר בצלול מחלוקתוא"ת כיון דר' לא שמיעא ליה אפילו במלא בשר מנין ליה לריב"ל דבעכור מודו רבנן דטמאה י"ל אע"ג דר' לא שמיע ליה, לר' יהושע בן לוי דר' יוסי שמיע ליה ואליבא דרבנן אמרה, וכסברה דר' ישמעאל נמי, דהוה סבר דאבוה אליבא דרבנן אמרה דלא שביק רבנן ואמר כיחידאה, ויש אומרים שאין אומרים באלו זו דומה לזו דדילמא טפי עדיף עכור ממלא בשר ואיכא למימר איפכא ולפיכך נחלקו בכולן.

    הא דאקשינן ליהרבא לרב נחמן אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקא. לא ממתניתין דהלוקח בהמה מן הנכרי קא פריך דקתני בה א"ל ר' עקיבא לר' ישמעאל אלא אמרו וכו' וכמו שפרש"י ז"ל בפירושיו דההיא ר' עקיבא אמרה ומאי פריך מינה לר' יהושע אלא ברייתא היא בריש ההוא פירקא ור' יהושע היא דאמרה וכדקתני התם (כ, א) ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן וכו' וכשנאמרו דברים אלו אצל ר' יהושע אמר להוציאו אמרו לו ישמעאל טעית אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הולד בבהמה וכו'.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף כ״ה עמוד א׳

    מסכת נדה דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־473 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    פרשתבינא שם האיש:

    כסומכוס בריש פירקין דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה ויחידאה היא:

    כר' יהושע אמרה דמשום עור שפיר לחודיה מטמא [משום לידה ויחידאה היא דדילמא אפילו במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע"ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה במלא דם מודה דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו]:

    בעכור מה שבתוכו עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח:

    בצלול שהוא מלא מים צלולין:

    היינו דאיצטריך קרא לרבי יהושע דמשום עור לחודיה הוי ולד:

    אלא אי אמרת טעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור קרא ל"ל:

    אלא לאו בצלול מחלוקת ותיובתא דר"ל:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 25a · Sefaria

    תוספות

    פרשתבינא פ"ה שם איש וכן בערוך ואינו כן דאם כן ה"ל למימר מפומבדיתא אלא פרשב"ם לשון פרנסות וממשלה:

    מלא בשר מהו ממתני' דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למפשט דדילמא הא מלא בשר חוששת אבל ודאי ולד לא הוי א"נ הא דלא חשיב משום דבפלוגתא לא מיירי:

    שמא כר' יהושע אע"ג דבעי למימר בסמוך מחלוקת בצלול אבל בעכור דברי הכל ולד רבי נמי מסופק היה בהא דהא קאמר שמא:

    (לעיל) כסומכוס וא"ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה שבתוכה דם שפיר מלא בשר נמי להוי כחתיכה של בשר דאמר בפירקין דאינה טמאה לידה כשאין בה עצם ויש לומר דשפיר דמיא לולד טפי מחתיכה וטמא אפילו אין בה עצם אע"ג דבמלא דם שניהם שוים:

    מחלוקת בצלול פ"ה מלא מים וכן משמע וקשה וכי עדיף ממלאה דם דאמר לעיל דטמאה נדה ולא לידה אפי' לרבי יהושע לכך נראה לפרש דצלול ועכור היינו בשר עכור ובשר צלול:

    שאין הקב"ה עושה עור כו' דכתנות עור בעור אדם מיירי כדמתרגמינן על משך בשריהון:

    סימן ולד בבהמה דקה טינוף האי טינוף הוא ולד עצמו ולא דמי לטינוף דלקמן דרוב בהמות מטנפות דהתם טינוף של אחר יצירת הולד:

    גבי בהמה לחומרא ואע"ג דקולא הוא שמוציאין ממון מרשות ישראל היינו משום דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Niddah 25a · Sefaria

    רשב"א

    שמא כר' יהושע אסרה ואין הלכה כר' יהושע דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם וכו'. וא"ת היכי א"ר לא שמעתי דהא ברייתא שמיעא ליה. י"ל דר' ברייתא ודאי שמיע ליה אלא דלא שמע פלוגתייהו במאי אי בשאינו מלא בשר או דילמא אפילו במלא בשר ודחה הא דר' ישמעאל דדילמא כיחידאה אמרה משום דאמר אידך נמי כסומכוס ומלא בשר דנקט ר' יוסי ה"ה לעכור ולא פירש בשר אלא לאפוקי צלול.

    ר' יהושע בן לוי אומר בצלול מחלוקת וא"ת כיון דר' לא שמיעא ליה אפילו במלא בשר מנין ליה לריב"ל דבעכור מודו רבנן דטמאה י"ל אע"ג דר' לא שמיע ליה, לר' יהושע בן לוי דר' יוסי שמיע ליה ואליבא דרבנן אמרה, וכסברה דר' ישמעאל נמי, דהוה סבר דאבוה אליבא דרבנן אמרה דלא שביק רבנן ואמר כיחידאה, ויש אומרים שאין אומרים באלו זו דומה לזו דדילמא טפי עדיף עכור ממלא בשר ואיכא למימר איפכא ולפיכך נחלקו בכולן.

    הא דאקשינן ליה רבא לרב נחמן אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקא. לא ממתניתין דהלוקח בהמה מן הנכרי קא פריך דקתני בה א"ל ר' עקיבא לר' ישמעאל אלא אמרו וכו' וכמו שפרש"י ז"ל בפירושיו דההיא ר' עקיבא אמרה ומאי פריך מינה לר' יהושע אלא ברייתא היא בריש ההוא פירקא ור' יהושע היא דאמרה וכדקתני התם (כ, א) ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן וכו' וכשנאמרו דברים אלו אצל ר' יהושע אמר להוציאו אמרו לו ישמעאל טעית אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הולד בבהמה וכו'.

    Rashba on Niddah 25a · Sefaria

    ריטב"א

    לא שמעתי וא״ת והא שמיע ליה בריתא דבסמוך כר׳ יהושע וי״ל דלא ידע פי׳ שפיר אי בצלול פליגי או אפי׳ בעכור או אפי׳ במלא בשר.

    שמא כר׳ יהושע אמרה ק״ל ואמאי נימא דס״ל דלאו כהלכתא י״ל דמשום דמאי דקאמר מלאה דם טמאה נדה והוי נמי כסומכוס דהוי יחידאה ומי׳ ריב״ל משמע דקבלה לסהודתיה דר׳ ישמעאל בר יוסי ומשמע ליה דרבנן אמרה וכהלכתא ומש״ה קאמר דבצלול פליגי או אפשר דעכור עדיף טפי ממלא בשר או איפכא ולפי׳ נחלקו בכולן שאין או׳ כדברים אלו זו דומה לזו תיובתא ולית ליה השתא מאי דאמ׳ לקמן דקרא אסמכתא בעלמא והא דאקשי ליה רבא לרב נחמן ממה שאמר סימן ולד וכו׳ פרש״י ז״ל דמשנה היא בפ׳ הלוקח בהמה מן הנכרי דמ׳ בכורות ואשטמתי׳ למר״ן ז״ל דר׳ יהושע לא איירי במשנה ודר׳ יהושע כמתני׳ היא וכמו שכתבו התוס'.

    Ritva on Niddah 25a · Sefaria

    מאירי

    הלוקח בהמה מן הגוי ואין ידוע אם בכרה אם לאו וילדה אצלו אפילו קטנה אין זה בכור ודאי שאע"פ שאינה גדולה בכדי עבור אם דקה היא שמא הפילה טרוף כלומר שמתוך קטנותה נוצר הולד תחלת יצירה בלא היכר צורה ונמוח ונקרא טרוף על שם שהוא זב ממנה ומטנפה ואם בגסה שמא הפילה שיליא וסימן ולד בדקה טנוף וסימן ולד בגסה שליא:

    ולענין ביאור זה שאמרו ובאשה שפיר ושליא פירושו שפיר או שיליא ומה שאמר אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת פירושו ומקרא איתרבי כדכתוב כתנות עור מלמד שאין עושין לאדם עור אא"כ נוצר ובעור תליא מילתא אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר וכו' אלא אי אמרת בעכור מחלקת ולא מקרא איתרבי אלא מסברא מאי שנא וכו':

    ולענין פסק מיהא שפיר או שליא שאמרו שהוא סימן לאשה ליפטר הבא אחריו מדין בכור פירושו בשפיר או שיליא שאמו טמאה לידה בהם כמו שהתבאר:

    אע"פ שביארנו בשפיר שאפילו צלול חוששין לו אם היה צלול כל כך עד שאם ימתחו לו שער מצד זה יראה מצד האחר אין חוששין לו כלל:

    בכור אדם אין בו קדושה אלא שיש בו ממון לכהן והוא שאמר כאן בספק ממונא לקולא אבל בכור בהמה קדוש ואסור בגזה ועבודה כמו שביארנו בכמה מקומות:

    שפיר מרוקם שכתבנו התחלת ענינו שהרקום ניכר כך הוא תחלת ברייתו כראשון והוא מין ארבה הקרוי סלעם ויש גורסין מראשו ואינו כן שהרי באחרון של סוטה מ"ה ב' אמרו מטבורו ואף הוא לא בא ללמד מהיכן תחלת ברייתו אלא לשיעורו שיהא הקרום נכר מעט ואמר שבשעה זו הוא כראשון וגויתו ר"ל האמה אם הוא זכר בליטה מועדת כעדשה פיו מתוח כחוט השערה שתי עיניו כשני טפין של זבוב ר"ל כשני עיני זבוב ומקורבות זו לזו ואם היתה נקבה מדת מקומה כשעורה באורך וכסדק השעורה ואין לו עדיין חתוך ידים ורגלים אלא ששתי זרועותיו כשני חוטין של זהורית של שתי ושתי ירכותיו כשני חוטין של זהורית של ערב שהוא גס מעט יותר מן השתי וכשבאין לבדקו שצריכין תחלה לצחצחו אין עושין כן במים מפני שמתוך שהן עזות טורדין אותו ר"ל ממחין בצורתו אלא בשמן שהוא רך ומצחצחו בנחת ומעיינין בו בחמה וכשבודקין בו לידע אם זכר אם נקבה מתוך שאין שם בליטה או סדק נכרין לעין מביא קיסם שראשו חלק ומנענעו באותו מקום ממטה למעלה או מלמעלה למטה באורך ואם הוא מתעכב כלל בידוע שהוא זכר ומתעכב בבליטה שנוגעת בה ואם לאו בידוע שהוא נקבה הא מן הצדדין ודרך רוחב אין העכוב ראיה לזכר שאף זו כותלי בית הרחם מעמידין אותו ובזכר שמא חוט של ביצים הוא שמעמידו ואע"פ שכשנכר לעין אמרו ביצים כותיהו לא ידיעי וכו' לענין משמוש מיהא אפשר שהוא כן:

    Meiri on Niddah 25a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה שמא כר' יהושע אע"ג דבעי למימר כו' ר' נמי מסופק היה כו' עכ"ל דליכא למימר דהך דמלא בשר טמא לידה בצלול איירי ומש"ה מוקי לה כר' יהושע דמאי דוחקיה לאוקמיה כר"י דוקא ובצלול נוקמיה בעכור וככ"ע מיהו מצינו למימר דלהכי קאמר שמא דהוה מסופק כיון דקמייתא כיחידאה הך נמי כיחידאה ובצלול או ככ"ע ובעכור:

    בד"ה לעיל כסומכוס וא"ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה כו' דאמר בפרקין דאינה טמאה לידה כו' עכ"ל אע"ג דמצינן למימר דהך כשאין בה עצם אינה טמאה לידה אתי כרבנן ולר"י קושטא הוא דשפיר וחתיכה שוין וטמאין לידה ניחא להו לאוקמא אפי' כר"י:

    בד"ה מחלוקת בצלול פ"ה מלא מים כו' וכי עדיף ממלאה דם כו' אפילו לר"י כו' עכ"ל ולא בעי למימר דר"י אפילו במלאה דם מטמא לידה אלא דר' יוסי לא סבר כוותיה בצלול אלא בעכור דאם כן לא הוה קאמר רבי שמא כר"י אמרה דהא במלאה דם סבר נמי כרבנן וק"ל:

    גמ' מיתיבי את זו דרש ר"י כו' ש"מ בצלול מחלוקת ש"מ כו' יראה דלא קאמר תיובתא למ"ד בצלול ד"ה אינו ולד משום למאי דמסיק דכן א"ר נחמן דבצלול ד"ה אינו ולד ומותביה רבא עד דמסיק ומי מספקא ליה והא קרא קאמר ומשני אסמכתא בעלמא הוא דהשתא איכא למימר נמי דבעכור דוקא מחלוקת מסברא וקרא אסמכתא בעלמא וק"ל:

    תוס' בד"ה גבי בהמה לחומרא ואע"ג דקולא הוא שמוציאין כו' עכ"ל דהא קאמרינן בשמעתין ספק ממון לקולא היינו למחזיק שהוא חומרא למוציא והכא גבי בהמה הרי קולא הוא למוציא שמוציאין כו' אך קשה לדבריהם דאמאי נימא דהא דקאמר גבי בהמה לחומרא דיהיב ליה לכהן דאימא יאכל במומו לבעלים כדקתני בהך מתני' דפרק הלוקח ואם ספק יאכל במומו לבעלים דהשתא ספק ממונא שפיר לקולא ולגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא וכה"ג איתא לקמן בפרקין גבי בהמה שיצאת מלאה ובאה ריקנית כפרש"י שם:

    בד"ה עור ובשר תלבישני כו' במדרש מלבוש שאדם פושט ראשון לובש אחרון עכ"ל וכצ"ל ממדרש ילקוט ובפרש"י שם בנוסח אחר ע"ש והכל על דרך אחד הוא עולה:

    Chidushei Halachot on Niddah 25a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' אמר להם לא שמעתי וכו' י"ל מפני מה אמר רבי לא שמעתי הלא שמע דבסמוך קאמר הא נמי שמא כרבי יהושע אמרה וכו' וא"כ ידע ושמע שמחלוקת רבי יהושע ורבנן היא וי"ל ע"ד התוס' שר"ל שהיה מסופק אם פליגי רבנן דוקא בצלול אבל במלא בשר דהיינו עכור מודים אז או פליגי אפי' בעכור ובשביל כך אמר לא שמעתי אבל מ"מ צריך לישב לפי זה הא דפליגי בסמוך ר"ל ורבי יהושע בן לוי ר"ל אמר מחלוקת בעכור וכו' וריב"ל אומר בצלול מחלוקת וכו' והלא רבי היה מסופק בזה והיאך ידעי אינהו טפי מיניה וק"ל:

    בתוס' ד"ה שאין הקב"ה עושה עוד וכו' כדמתרגמינן על משך בשריהון כצ"ל ואע"ג שתרגום לבושין דיקר על משך בשריהון מ"מ משמע דהתרגום מפרש כתנות ר"ל לבושין וייקר ועל תיבות עור מפרש הוא דר"ל על עור בשרם:

    ד"ה עור ובשר וכו' מפרש במדרש מלבוש שאדם פושט ראשון לובש אחרון כצ"ל ור"ל דלעולם בשעת יצירה העור ובשר נבראים תחלה וגבי מתי דיחזקאל הוא ענין אחר דלאחר מיתה הבשר והעור הוא פשוט וכלה תחלה ולכך בשעת התחייה הוא לובשם באחרונה כי כן הוא דרך המלבושים וק"ל ועיין בילקוט יחזקאל ותמצא שהגירסא כן:

    Maharam on Niddah 25a · Sefaria

    בן יהוידע

    אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא (בראשית ג, כא) יש להקשות וכי דרשה זו בלבד דרש רבי יהושע בן חנניא ולמה נקיט הכי לומר 'אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא'? ונראה לי בס"ד דאמרינן לקמן עור האדם נעשה מחלק האם וידוע דרבן יוחנן בן זכאי אמר על רבי יהושע בן חנניא 'אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ' כנזכר במשנה דאבות (משנה אבות ב, ח) ופירש רבינו עובדיה הטעם ללמדינו דאמו גרמה לו שיהיה חכם עיין שם. ולכן כיון שידע רבי יהושע בן חנניא דאמו גרמה לו להיות חכם ודרשן נתעורר לכבוד אמו לדרוש על העור שהוא חלק האם וזהו שאמר את זו הדרשה דקאי על העור שהוא חלק האם דרש רבי יהושע בן חנניא הידוע שנעשה חכם בכח אמו ובזכותה. וצריך להבין מהיכא מפיק לה דאין עושה עור לולד אלא אם כן נוצר דהא האדם ואשתו כבר נוצרו והיו ערומים ועשה להם כתונת ומה שייך זה ביצירת הולד במעי אמו? ונראה לי בס"ד דקשה ליה למה אמר הכתוב גבי אדם הראשון עור די לומר כתונת לבד (בראשית ג, כא)? אלא קא משמע לן לפי דרכו האי מילתא דהעור של האדם במעי אמו דומה לכתונת מה כתונת עושים אותה לגוף אחר שנגמר הגוף כן העור נעשה לגוף אחר שנגמר הגוף.

    תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל וָלָד כְּרָשׁוֹן כן הגרסה במדרש רבא פרשת תזריע וכן גרסי בתוספות והאמת אתם כאשר הכריחו דהכא בשיעור האברים איירי ובא לומר תחלת ברייתו הוא כמו רשון שהוא מין חגב דהיינו שיעורו קטן. ונראה לי בס"ד רמז הכתוב אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן (שיר השירים ב, א) שָּׁרוֹן בהפוך אתוון רָשׁוֹן שזה הוא שיעור תחלת ברייתו של אדם.

    וּשְׁתֵּי עֵינָיו כִּשְׁתֵּי טִפִּין שֶׁל זְבוּב נראה לי בס"ד הטעם דאמרו בברכות (ברכות סא.) אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב שנאמר זְבוּבֵי מָוֶת וכו' (קהלת י, א) עיין שם. וידוע דיצר הרע פועל פעולתו בעינים תחלה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות א, ה) עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה אינון דתחלה עין רואה ואחר כך לב חומד ואחר כך אברים גומרים ולכן שְׁתֵּי עֵינָיו דומין בתחלתם לִשְׁתֵּי טִפִּין שֶׁל זְבוּב שהוא כינוי ליצר הרע כדכתיב זְבוּבֵי מָוֶת וכו'. וכן בחוטם גם כן אמר דמיון של טיפי זבוב להורות שיצר הרע יוכל לשלוט ולטמא גם בנשמה שהיא בחוטם האדם כדכתיב וַאֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו (בראשית ז, כב). ומה שאמר ' פִּיו מָתוּחַ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה ' עשה דמיון לפה בחוט השערה כי באותיות 'שַּׂעֲרָה' יש רמז ליצר הרע והיינו ש' גימטריא יצר [300] ונשאר אותיות הרע הרי יצר הרע ולכן הפה מתוח כחוט השערה לרמוז שהיצר הרע שולט בפה יותר מכל האברים הן בדברים אסורים הן של לשון הרע ושקר ושבועה וכיוצא והן במאכלות אסורות.

    וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (איוב י, י) וְכוּ' דימה יצירתו לחלב כי נשלמה יצירתו בארבעים יום כמנין חלב [400] וזכר ד' מינים עור ובשר וגידין ועצמות שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] והם כנגד ד' אותיות השם ברוך הוא וכמפורש בעץ חיים ובבריאת אדם נאמר טוב דכתיב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא) ודרשו רבותינו ז"ל 'מְאֹד – אָדָם' ונמצא ארבע מינין אלו הם ד' פעמים טוב שהם גימטריא חיים [17 ×4 = 68] והם כגגד ד' אותיות השם אשר במלוי יודין עולה חסד [יו"ד ה"י וי"ו ה"י=72] לכן סיים הכתוב 'חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי'.

    Ben Yehoyada on Niddah 25a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף כ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־473 מילים ב־27 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 27 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״פרשתבינא דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד…״

    2. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״שאלו לפני רבי: המפלת שפיר מלא בשר…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי, כך…״

      חכמים: אבא.

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״א"ל אילמלי דבר חדש אמרת לנו משום…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״מדהא קמייתא כיחידאה קאמר כסומכוס שאמר משום…״

      חכמים: רבי יהושע.

    6. קטע 612 מילים

      נפתחת ב״דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם ר' יהושע…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״אמר ר"ש בן לקיש משום ר' אושעיא…״

    8. קטע 817 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו בצלול מחלוקת אבל בעכור דברי…״

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי את זו דרש ר' יהושע בן…״

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״אלמא בעור תליא מילתא לא שנא עכור…״

    11. קטע 1126 מילים

      נפתחת ב״אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת היינו דאיצטריך…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה…״

      חכמים: רבה.

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״איתיביה רבא לר"נ אלא אמרו סימן ולד…״

      חכמים: רבא.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״ואילו שפיר בבהמה לא פטר אי אמרת…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר…״

      חכמים: רבי בה, רבי קרא.

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״אלא אי אמרת בעכור מחלוקת מכדי סברא…״

    17. קטע 1717 מילים

      נפתחת ב״מי סברת רבי יהושע מפשט פשיט ליה…״

      חכמים: רבי יהושע.

    18. קטע 187 מילים

      נפתחת ב״גבי אשה דממונא הוא ספק ממונא לקולא…״

    19. קטע 1917 מילים

      נפתחת ב״גבי בהמה דאיסורא הוא דאיכא לגבי גיזה…״

    20. קטע 2011 מילים

      נפתחת ב״ומי מספקא ליה והא קרא קאמר מדרבנן…״

    21. קטע 2124 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב חנינא בר שלמיא לרב הא…״

      חכמים: רב חנינא בר שלמיא, רב הא, רבי הא, רבי אושעיא, רבי יהושע.

    22. קטע 229 מילים

      נפתחת ב״א"ל אני אומר אחד זה ואחד זה…״

    23. קטע 2345 מילים

      נפתחת ב״ושמואל אמר אחד זה ואחד זה חוששת…״

      חכמים: רב דימי, שמואל.

    24. קטע 2433 מילים

      נפתחת ב״ואם היה מרוקם וכו' תנו רבנן איזהו…״

      חכמים: רבי חייא, אבא.

    25. קטע 2518 מילים

      נפתחת ב״תני רבי חייא ומקורבין זה לזה ופיו…״

      חכמים: רבי חייא.

    26. קטע 2629 מילים

      נפתחת ב״וחתוך ידים ורגלים אין לו ועליו מפורש…״

    27. קטע 276 מילים

      נפתחת ב״ואין בודקין אותו במים שהמים עזין…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף כ״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026