בוני התלמוד

    מסכת נדה דף נ״ב עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ריחנימברכין עליהן בורא עצי בשמים ואין טעון ברכה לאחריו דהנאה מועטת היא:

    מתני' וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקןאבל קודם ב' שערות לאו בר עונשין הוא ומשהקיף זקן ראוי להוליד ורחמנא אמר בן ולא הראוי להיות אב:

    התחתון ולא העליוןבאיזו הקפת זקן אמרו בתחתון שלמטה ולא העליון:

    ה"ג רבי יהודה אומר עד שירבה השחור ול"ג על הלבןכלומר שישחיר אותו מקום משערות הרבה:

    גמ' איש כתיב בפרשה(דברים כ״ה:ז׳) ואם לא יחפוץ האיש הלכך קטן לא חליץ אבל אשה בין גדולה בין קטנה:

    הלכה כרבי יהודהשאם לא בא עליה משהביאה שתי שערות שיכולה לעקור נישואי קטנותיה עד שירבה השחור:

    שוב אינה יכולה למאןדהך ביאה הוו להו קדושין גמורין דגדולה היא ובידה לקדש עצמה וכי פליג כשלא בעל לאחר שגדלה פליג ואפ"ה לר"מ לא ממאנת דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וחלו להו קדושין קמאי:

    בבתו של רבי ישמעאלשהשיאתה אמה כשהיא קטנה יתומה ולאחר שילדה באת למאן:

    והיאמיעוטא הוא והכי דריש היא אשה סתמא שקדושיה גמורין היא דכי לא נאנסה אסורה לבעלה ויש לך אחרת שאפילו זנתה שלא באונס מותרת לבעל ולבועל ואיזו זו שקידושיה קדושי טעות כגון ע"מ שאני כהן והרי הוא ישראל וכגון קטנה דאין מעשיה כלום ואמה נמי אין בידה לקדשה:

    ואפילו בנה מורכב כו'דלאו נישואין הוו לענין זנות נמי לא מיתסרה עליה דפנויה בעלמא היא ולא אמרינן בעילות שבעל משגדלה הוו קדושין דקסבר כל הבועל על דעת קדושין הראשונים הוא בועל ולא נתכוין לחזור ולקדשה:

    בלשאחיל:

    ואפקוהמבעלה האחרון שנשאה במיאון זה:

    שתי שערות שוכבותשיהו ארוכות:

    שפחותמתניתין היא בכתובות ואמר רב מלכיא עלה הלכה כר"א:

    בלוריתמתניתין היא עובד כוכבים המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלורית שומט את ידו ואמרינן וכמה ואמר רב מלכיא עלה ג' אצבעות לכל רוח:

    גבינהנמי משנה היא באין מעמידין מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים כו' ואמר רב מלכיא עלה מפני שמחליקין פניהן בשומן חזיר. כל הנך תלתא לא אתא רב מלכיא אלא לפרושי טעמא דמתניתין [או] שיעורא או לאוקמי הלכתא אבל גומות שפוד ואפר מקלה שמעתא דנפשיה היא ורב פפא מחליף שפחות לרב מלכיא ואפר מקלה לרב מלכיו:

    קשה בה רבי חנינאאי סלקא דעתך גומות אף על פי שאין שערות לא לישתמיט בכוליה הש"ס חד תנא ולאשמועי' תינוקת שהביאה שתים גומות:

    נדה 52 עמוד א

    1ריחני.

    מתני׳ · משנה

    2תינוקת שהביאה שתי שערות או חולצת או מתיבמת, וחייבת בכל מצות האמורות בתורה.

    3וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצות האמורות בתורה, וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן.

    4התחתון, ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה.

    5תינוקת שהביאה שתי שערות, אינה יכולה למאן. רבי יהודה אומר: עד שירבה השחור.

    גמ׳ · גמרא

    6וכיון דתנן ״חייבת בכל מצות האמורות בתורה״, ״או חולצת או מתיבמת״ למה לי?

    7לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר: ״איש״ כתוב בפרשה, אבל אשה, בין גדולה ובין קטנה. קמ"ל דאי אייתי שתי שערות אין, אי לא לא. מאי טעמא? אשה כאיש.

    8וכיון דתנא ״וכן התינוק שהביא ב' שערות״, ״חייב בכל המצות האמורות בתורה״ ל"ל׃

    9וכי תימא, משום דקבעי למתני ״וראוי להיות בן סורר ומורה״, תנינא חדא זימנא: אימתי הוא בן סורר ומורה משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן, התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה!

    10אין ה"נ אלא איידי דפריש מילי דתינוקת קמפרש נמי מילי דתינוק.

    11תינוקת שהביאה כו'. א"ר אבהו א"ר אלעזר: הלכה כרבי יהודה.

    12ומודה רבי יהודה, שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן.

    13חברוהי דרב כהנא סבור למעבד עובדא כרבי יהודה, ואע"ג דנבעלה.

    14אמר להו רב כהנא: לא כך היה מעשה בבתו של רבי ישמעאל, שבאת לבית המדרש למאן, ובנה מורכב לה על כתפה, ואותו היום הוזכרו דבריו של רבי ישמעאל בבית המדרש, ובכתה בכייה גדולה בבית המדרש.

    15אמרו: דבר שאמר אותו צדיק, יכשל בו זרעו?

    16דאמר רב יהודה, אמר שמואל משום רבי ישמעאל: (במדבר ה יג) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאע"פ שבנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה׃

    17ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות פרוש ולא עבוד עובדא׃

    18רבי יצחק ותלמידי דרבי חנינא עבוד עובדא כרבי יהודה ואע"ג דנבעלה אזל רב שמן בר אבא אמרה קמיה דר' יוחנן אזל רבי יוחנן אמרה קמיה דרבי יהודה נשיאה שדר בלשא ואפקוה׃

    19אמר רב חסדא אמר מר עוקבא לא שירבה השחור ממש אלא כדי שיהיו שתי שערות שוכבות ונראות כמי שירבה השחור על הלבן רבא אמר שתי שערות המקיפות משפה לשפה׃

    20א"ר חלבו אמר רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות׃

    21אמר רב חנינא בריה דרב איקא שפוד שפחות וגומות רב מלכיו בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיא׃

    22רב פפא אמר מתני' ומתניתא רב מלכיא שמעתתא רב מלכיו וסימנא מתניתא מלכתא׃

    23מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות׃

    24אמר רב אשי אמר לי מר זוטרא קשה בה רבי חנינא מסורא לא לישתמיט תנא ואשמועי' גומות אי אשמועינן גומות ה"א עד שיהו שתי שערות בשתי גומות קמ"ל דאפילו שתי שערות בגומא אחת׃

    25ומי איכא כה"ג והכתיב ״(איוב ט״, יז) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם ואמר רבא איוב בסערה חירף בסערה השיבוהו בסערה חירף אמר לפניו רבש"ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלפה לך בין איוב לאויב בסערה השיבוהו (איוב לח ) ויען ה' את׃

    תוספות

    קדושי טעותהקשה ריב"ן וכי לית ליה מתניתין דיבמות (דף ב:) ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו שמיאנו וליכא למימר דמתני' דהתם בקדושי קטנות והכא איירי בקדושי טעות כדקתני בהדיא דרבי ישמעאל בקדושי קטנה נמי איירי שהרי בתו שבאת למאן הוו קדושי קטנות דמינה מייתי רב כהנא ראייה דאינה ממאנת אחר הבאת שערות וקאמר דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו אלמא ר' ישמעאל בקדושי קטנות נמי איירי ואע"ג דיש לפרש למה שאמר אותו צדיק היינו כעין דבר שאמר אותו צדיק שהוא אומר בקדושי טעות ובתו באת למאן מחמת קדושי קטנות מ"מ מדקאמר נמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות משמע דנמנו וגמרו לאפוקי מדר' ישמעאל דליכא למימר לאפוקי מדרבי יהודה דהא רבי יהודה מודה בנבעלה וזאת נבעלה שהרי בנה מורכב על כתפה היה ושמואל דסבר כרבי ישמעאל ואמר בפרק המדיר (כתובות דף עב:) קדשה על תנאי וכנסה סתם אפילו בעל אינה צריכה הימנו גט וכי לית ליה לשמואל מתני' דיבמות (דף ב:) ובפ' המדיר (כתובות דף עג.) פריך לשמואל ממשניות טובא ומשני להו ולא בעי למימר דפליג אסתם משנה וי"ל דר' ישמעאל לית ליה מתני' דיבמות ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקדושי טעות אבל בקדושי קטנות לא סבר כוותיה אלא כמתני' דיבמות (דף ב:) ודמכילתין דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות ובפרק מי שמת (ב"ב דף קנו.) קאמר שמואל בהדיא בודקין למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה וכן מוכח נמי בפרק נושאין (יבמות דף ק:) דפריך ממאנת מי קא ילדה ומשני בקדושי טעות וכרבי ישמעאל משמע דוקא בקדושי טעות סבר כוותיה ולא בקדושי קטנות דאליבא דשמואל איירי התם והא דאמר שמואל בפ' ב"ש (יבמות דף קט:) ובהמדיר (כתובות דף עג.) קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת צריכה גט משני משמע דאינה מקודשת לראשון מדצריכה גט משני היינו מן התורה אבל מדרבנן צריכה גט מראשון דמשהגדילה אינה יוצאה במיאון כדפרישית:

    איכא בינייהו שפחותוא"ת לימא נמי איכא בינייהו אפר מקלה דהוי שמעתתא ותני לה בדרב מלכיא דרב פפא אמר שמעתא דרב מלכיו ויש לומר דה"ק כולהו מתניתא רב מלכיא ושמעתתא יש מהן רב מלכיא ויש מהן רב מלכיו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה ומודה ר' יהודה שאם נבעלה אחר שהביאה שתי שערות שאינה יכולה למאן. הא דקאמר ר' יהודה שממאנת והולכת עד שירבה השחור על הלבן לאו למימרא דלא מחזיק לה בגדולה עד שירבה השחור דלכולי עלמא משהביאה שתי שערות היא גדולה וכדתנן תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וליכא מאן דפליג בהא דר' יהודה לא פליג אלא במיאונין בלבד אלא טעמא דר' יהודה לפי שקידושיה מדבריהם וקסבר דכי גדלה לא גדלי קידושים בהדה ולפי' נתנו לה חכמים זמן למאן אפילו משהגדילה עד שירבה שחור על הלבן שהיא גדולה ממש והוא שלא בעל לאחר שהביאה שתי שערות משתעמוד על דעתה, ומשירבה השחור תקינו לה שלא תמאן אע"פ שלא בעל, ולפיכך כשבעל אחר הבאת סימנים אינה יכולה למאן דקידושיה קדושי תורה דאדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין. וחבריה דרב כהנא סבר דלא גדלי קידושין הראשונים הוא בועל ולפיכך ממאנת עד שירבה השחור. ואע"ג דפסק כאן ר' אבהו כר' יהודה לא קי"ל כותיה אלא כרב נחמן דאמר בפרק מי שמת (קנו,.) בודקין לקידושין ולגטין לחליצה ולמיאונין ואיתמר עלה למיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן.

    זו שקידושיה קידושי טעותפרש"י ז"ל כגון מקדש על תנאי אי נמי קידושי קטנה שאינה כלום, ולפי פירוש נ"ל דלהכי קרי ליה לקידושי קטנה קידושי טעות לפי שהוא טועה ואין יודע שאין קידושי קטנה כלומר ולפי' בועל על דעת קידושין הראשונים, ובודאי פשיטא דשמעתין הכין משמע דאי לא מאי שייכא הא דר' ישמעאל במעשה דבתו שממאנת בקידושי קטנותה אלא שהוא קשה לומר דלר' ישמעאל הבת ממאנת לעולם דא"כ נפלוג במתניתין או בבריתא ולא אשכחן בכל הני פלוגתא דמתניתין ומתניתא מאן דאמר ממאנת לעולם ועוד דלפי פי' זה אי ס"ל לשמואל כר' ישמעאל רביה הא דאתמר בקדושין (עג,.) המקדש את הקטנה והגדילה אצלו ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני, ושמואל אומר צריכה גט משני, משני ולא מראשון קאמר. והא דאתמר בפרק מי שמת אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין אימוראי נינהו ואליבא דשמואל, אי נמי שמואל לית ליה דרביה דהתם צריכה גט אף משני קאמר. וי"מ דלא קאמר אלא קידושי טעות ממש דהיינו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי וכיוצא בו וממאנת והולכת דקאמר לא שתהא צריכה מיאון אלא לומר שאם לא רצתה בבעל הולכת לה. וא"ת א"כ מאי שייכא הא דידיה במעשה בתו. י"ל דבני מדרשא מטעא טעו בדר' ישמעאל ומסבר סברי דכשם שאמר ר' ישמעאל בקידושי טעות שהיא יוצאה לעולם שעל דעת קידושי' הראשונים הוא בועל, ה"ה והוא הטעם בקידושי קטנה לפי' תמאן ותלך לעולם, ונמנו וגמרו שאפי' לר' ישמעאל בקדושי קטנהמודה שאינה ממאנת אלא עד שתביא שתי שערות, ומי' דוקא מדרבנן דתקינו לה נישואין גמורים לפי שנראית כגדולה אבל מדאוריתא אינה מתקדשת לעולם לפי שעל דעת קידושין הראשונים הוא בועל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף נ״ב עמוד א׳

    מסכת נדה דף נ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־475 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ריחני מברכין עליהן בורא עצי בשמים ואין טעון ברכה לאחריו דהנאה מועטת היא:

    מתני' וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן אבל קודם ב' שערות לאו בר עונשין הוא ומשהקיף זקן ראוי להוליד ורחמנא אמר בן ולא הראוי להיות אב:

    התחתון ולא העליון באיזו הקפת זקן אמרו בתחתון שלמטה ולא העליון:

    ה"ג רבי יהודה אומר עד שירבה השחור ול"ג על הלבן כלומר שישחיר אותו מקום משערות הרבה:

    גמ' איש כתיב בפרשה (דברים כ״ה:ז׳) ואם לא יחפוץ האיש הלכך קטן לא חליץ אבל אשה בין גדולה בין קטנה:

    הלכה כרבי יהודה שאם לא בא עליה משהביאה שתי שערות שיכולה לעקור נישואי קטנותיה עד שירבה השחור:

    שוב אינה יכולה למאן דהך ביאה הוו להו קדושין גמורין דגדולה היא ובידה לקדש עצמה וכי פליג כשלא בעל לאחר שגדלה פליג ואפ"ה לר"מ לא ממאנת דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וחלו להו קדושין קמאי:

    בבתו של רבי ישמעאל שהשיאתה אמה כשהיא קטנה יתומה ולאחר שילדה באת למאן:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 52a · Sefaria

    תוספות

    קדושי טעות הקשה ריב"ן וכי לית ליה מתניתין דיבמות (דף ב:) ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו שמיאנו וליכא למימר דמתני' דהתם בקדושי קטנות והכא איירי בקדושי טעות כדקתני בהדיא דרבי ישמעאל בקדושי קטנה נמי איירי שהרי בתו שבאת למאן הוו קדושי קטנות דמינה מייתי רב כהנא ראייה דאינה ממאנת אחר הבאת שערות וקאמר דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו אלמא ר' ישמעאל בקדושי קטנות נמי איירי ואע"ג דיש לפרש למה שאמר אותו צדיק היינו כעין דבר שאמר אותו צדיק שהוא אומר בקדושי טעות ובתו באת למאן מחמת קדושי קטנות מ"מ מדקאמר נמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות משמע דנמנו וגמרו לאפוקי מדר' ישמעאל דליכא למימר לאפוקי מדרבי יהודה דהא רבי יהודה מודה בנבעלה וזאת נבעלה שהרי בנה מורכב על כתפה היה ושמואל דסבר כרבי ישמעאל ואמר בפרק המדיר (כתובות דף עב:) קדשה על תנאי וכנסה סתם אפילו בעל אינה צריכה הימנו גט וכי לית ליה לשמואל מתני' דיבמות (דף ב:) ובפ' המדיר (כתובות דף עג.) פריך לשמואל ממשניות טובא ומשני להו ולא בעי למימר דפליג אסתם משנה וי"ל דר' ישמעאל לית ליה מתני' דיבמות ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקדושי טעות אבל בקדושי קטנות לא סבר כוותיה אלא כמתני' דיבמות (דף ב:) ודמכילתין דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות ובפרק מי שמת (ב"ב דף קנו.) קאמר שמואל בהדיא בודקין למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה וכן מוכח נמי בפרק נושאין (יבמות דף ק:) דפריך ממאנת מי קא ילדה ומשני בקדושי טעות וכרבי ישמעאל משמע דוקא בקדושי טעות סבר כוותיה ולא בקדושי קטנות דאליבא דשמואל איירי התם והא דאמר שמואל בפ' ב"ש (יבמות דף קט:) ובהמדיר (כתובות דף עג.) קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת צריכה גט משני משמע דאינה מקודשת לראשון מדצריכה גט משני היינו מן התורה אבל מדרבנן צריכה גט מראשון דמשהגדילה אינה יוצאה במיאון כדפרישית:

    איכא בינייהו שפחות וא"ת לימא נמי איכא בינייהו אפר מקלה דהוי שמעתתא ותני לה בדרב מלכיא דרב פפא אמר שמעתא דרב מלכיו ויש לומר דה"ק כולהו מתניתא רב מלכיא ושמעתתא יש מהן רב מלכיא ויש מהן רב מלכיו:

    Tosafot on Niddah 52a · Sefaria

    רשב"א

    אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה ומודה ר' יהודה שאם נבעלה אחר שהביאה שתי שערות שאינה יכולה למאן. הא דקאמר ר' יהודה שממאנת והולכת עד שירבה השחור על הלבן לאו למימרא דלא מחזיק לה בגדולה עד שירבה השחור דלכולי עלמא משהביאה שתי שערות היא גדולה וכדתנן תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וליכא מאן דפליג בהא דר' יהודה לא פליג אלא במיאונין בלבד אלא טעמא דר' יהודה לפי שקידושיה מדבריהם וקסבר דכי גדלה לא גדלי קידושים בהדה ולפי' נתנו לה חכמים זמן למאן אפילו משהגדילה עד שירבה שחור על הלבן שהיא גדולה ממש והוא שלא בעל לאחר שהביאה שתי שערות משתעמוד על דעתה, ומשירבה השחור תקינו לה שלא תמאן אע"פ שלא בעל, ולפיכך כשבעל אחר הבאת סימנים אינה יכולה למאן דקידושיה קדושי תורה דאדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין. וחבריה דרב כהנא סבר דלא גדלי קידושין הראשונים הוא בועל ולפיכך ממאנת עד שירבה השחור. ואע"ג דפסק כאן ר' אבהו כר' יהודה לא קי"ל כותיה אלא כרב נחמן דאמר בפרק מי שמת (קנו,.) בודקין לקידושין ולגטין לחליצה ולמיאונין ואיתמר עלה למיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן.

    זו שקידושיה קידושי טעות פרש"י ז"ל כגון מקדש על תנאי אי נמי קידושי קטנה שאינה כלום, ולפי פירוש נ"ל דלהכי קרי ליה לקידושי קטנה קידושי טעות לפי שהוא טועה ואין יודע שאין קידושי קטנה כלומר ולפי' בועל על דעת קידושין הראשונים, ובודאי פשיטא דשמעתין הכין משמע דאי לא מאי שייכא הא דר' ישמעאל במעשה דבתו שממאנת בקידושי קטנותה אלא שהוא קשה לומר דלר' ישמעאל הבת ממאנת לעולם דא"כ נפלוג במתניתין או בבריתא ולא אשכחן בכל הני פלוגתא דמתניתין ומתניתא מאן דאמר ממאנת לעולם ועוד דלפי פי' זה אי ס"ל לשמואל כר' ישמעאל רביה הא דאתמר בקדושין (עג,.) המקדש את הקטנה והגדילה אצלו ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני, ושמואל אומר צריכה גט משני, משני ולא מראשון קאמר. והא דאתמר בפרק מי שמת אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין אימוראי נינהו ואליבא דשמואל, אי נמי שמואל לית ליה דרביה דהתם צריכה גט אף משני קאמר. וי"מ דלא קאמר אלא קידושי טעות ממש דהיינו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי וכיוצא בו וממאנת והולכת דקאמר לא שתהא צריכה מיאון אלא לומר שאם לא רצתה בבעל הולכת לה. וא"ת א"כ מאי שייכא הא דידיה במעשה בתו. י"ל דבני מדרשא מטעא טעו בדר' ישמעאל ומסבר סברי דכשם שאמר ר' ישמעאל בקידושי טעות שהיא יוצאה לעולם שעל דעת קידושי' הראשונים הוא בועל, ה"ה והוא הטעם בקידושי קטנה לפי' תמאן ותלך לעולם, ונמנו וגמרו שאפי' לר' ישמעאל בקדושי קטנהמודה שאינה ממאנת אלא עד שתביא שתי שערות, ומי' דוקא מדרבנן דתקינו לה נישואין גמורים לפי שנראית כגדולה אבל מדאוריתא אינה מתקדשת לעולם לפי שעל דעת קידושין הראשונים הוא בועל.

    Rashba on Niddah 52a · Sefaria

    ריטב"א

    ר׳ יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן מדלא פליג ר׳ יהודה אלא בהא משמע דמודה הוא ברישא שחייבת בכל המצות כגדולה גמורה ולא אשכחן בכולה תלמודא מאן דלשתמיט ואמר דבעי רב יהודה שירבה שחור על הלבן אלא לענין מיאון בלחוד ומשום דקדושין דידה דרבנן וכי גדלה לא גדלי קדושי בהדא הילכך תקן לה זמן למאן עד שירבה שחור על הלבן בשלא נבעלה מיהת דסבר כר׳ אליעזר בן פדת ולמאן דסבר לה אפילו בשנבעלה בפני עדים משום דסבר דעל דעת קדושין הראשונים בועל ואין כאן קדושי תורה עד שיפרש שבועל לשם קדושין ולית הלכתא כר׳ יהודה אלא כרב נחמן אמר שמואל דאמר בפ׳ מי שמת בודקין למיאונין לאפוקי מדר׳ יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה ב׳ שערות אינה יכולה למאן פי׳ שמא בעל לשם קדושין ויש כאן קדושי תורה וכשבעל בפני עדים לחוד דאי לא הוה ליה מקדש שלא בעדים שאין חוששין לקדושיו.

    זו שקדשוה קדושי טעות פרש״י ז״ל דקדושי קטנה מקרי קדושי טעות כלומ׳ שטועה בה שגדלי קדושי בעדים ובועל לשם קדושין הראשונים והיינו דקאמר שממאנת והולכת לה וזהו שהביאוה כאן על ענין מיאון ונמצא ר׳ ישמעאל מפריז מאד על מדת ר׳ יהודה ואף לשיטה זו שמואל לית ליה לדר׳ ישמעאל רביה אלא בנמנו וגמרו והיינו דאמר התם דבודקין למיאונין לאפוקי מדר׳ יהודה ואחרי׳ פירשו דקדושי טעו׳ היינו שקדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי וממאנת לאו דוקא אלא לומר שהולכת ממנו בלא גט כשתרצה ומאי דאייתו עלה מה שנמנו וגמרו בתחלה היו סבורין דר׳ ישמעאל איירי גם בקדושי קטנה ונמנו וגמרו שזה אינו א״נ שעל ידי שנשאו ונתנו על זה דברו גם בקדושי קטנה ונמנו בכולן שאינה ממאנת אלא עד שתביא שתי שערות.

    איכא בינייהו שפחות פי׳ ר״ת ז״ל שפחות וכשנגדה דאפר מקלה שמעתא היא וה״ק אפיק שפחות ועייל אפר מקלה.

    קמ״ל דאפי׳ שתי שערות בגומא א' פי׳ ואלו מנין ב׳ שערות פשוט ולא הוצרך להזכירו אלא למידק מינה דשערות הוא דבעינן שתים אבל לא גומות.

    Ritva on Niddah 52a · Sefaria

    מאירי

    המשנה השלישית והוא מענין החלק הראשון במה שחזר לבאר בדין גדלות שבתינוק ותינוקת וביאור ענין שתי שערות והוא שאמר תינוקת שהביאה שתי שערות הרי היא גדולה וחייבת בכל מצות האמורות בתורה ר"ל באותן שהנשים חייבות בהן וחולצת או מתייבמת ולא הוצרך לומר מתיבמת אלא לרוחא דמלתא כלומר אף לדעת ר' מאיר שהיה אומר בקטן וקטנה שכמו שאין חולצין כך אין מתיבמין ואמר שגדולה היא לכל דבר ומ"מ דוקא בתנאי שכבר הגיעה לפרקה ר"ל בת שתים עשרה שנה ויום אחד וכן תינוק שהביא שתי שערות עם הגיעו לכלל שניו ר"ל שלש עשרה שנה ויום אחד הרי הוא גדול חייב בכל מצות האמורות בתורה וראוי להיות מאותה שעה ואילך בן סורר ומורה עד שיקיף זקן התחתון ר"ל שיהא כל המקום מוקף שערות שכך הוא שיעורו ומשם ולמטה קטן הוא ואינו בר עונשין ומשם ולמעלה גדול הוא יותר מדאי ונעשה איש גמור כדכתוב בן ולא איש ומתוך כך נתנו שיעורו בהגעת הבאת שתי שערות עד שיקיף הזקן וקרא מקום השערות זקן לשון נקיה וכדי שלא לטעות ממנה לזקן העליון חזר ואמר התחתון ולא העליון אלא שדברו בלשון נקיה תינוקת שהביאה שתי שערות ר"ל שכבר הגיעה לכלל שנותיה אינה ממאנת שהרי גדולה היא הא כל שלא הביאה שתי שערות אע"פ שבאה לכלל שנים קטנה היא עד שתתברר באילונית וממאנת אם לא בעל משגדלה אבל אם בעל משגדלה כבר פסקנו שאינה ממאנת וחוששין שמא נשרו ר' יהודה אומר שיכולה למאן עד שירבה השחור על הלבן כלומר שיהא המקום מוקף בשערות הרבה ופי' בגמ' לדעתו לא מוקף ממש אלא שיהו השתי שערות גדולות כל כך שיהו עומדות מוטות ושוכבות שבכך נראה כמי ששחור מרובה על הלבן או שיהו גדולות כל כך שיהו מקיפים משפה לשפה ולא שיחלוק ר' יהודה שלא תהא גדולה משעת הבאת שערות שזו לא חלק בה שום אדם אלא שסובר ר' יהודה מאחר שקידושין אלו דרבנן כי גדלה לא גדלי קידושין בהדה ומן התורה ממאנת אף לאחר שגדלה ומתוך כך נתנו לה חכמים זמן למאן עד שתהא גדולה גמורה אחר שלא בעל משגדלה שאלו כן אף ר' יהודה היה מודה בה שאדם יודע שאין קדושי קטנה כלום ובעל לשם קידושין ומשם ואילך מיהא לא גזירה משום גדולה דעלמא כדאיתא בפרק המדיר ע"ג א' אבל עד זמן זה מיהא יכולה למאן ומ"מ חכמים סוברים דקידושיה גדלי בהדה ואינה ממאנת משתביא שתי שערות והלכה כחכמים:

    שתי שערות האמורות בפרה להיות שתי שערות שחורות או לבנות פוסלין בה אם הם בתוך גומא אחת או אף בתוך שתי גומות אם הם מוכיחות זו על זו ר"ל מכוונות וסמוכות זו בצד זו וכן שתי שערות האמורות בנגעים להיות שתי שערות לבנות הצומחות בתוך הבהרת סימן טומאה וכמו שאמרו שם מיעוט שער שנים וכן שתי שערות האמורות בתינוק ותינוקת וכן האמורות בכל מקום ולאתויי נזיר שגלח שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום ואסור לשתות יין וליטמא למתים שיעורם שיהיו ארוכים כל כך שיהא אדם יכול לכוף ראשן לעקרן דברי ר' ישמעאל ר' אלעזר כדי לקרוץ בצפורן כלומר שיהא אדם יכול לאחזם בצפרניו ולקרצם ר' עקיבא אומר כדי שיוכל לטלן בפי הזוג והוא שעור קטן שבכלן ולענין שיעורין אלו נפסקה הלכה בגמרא כדברי כלם להחמיר והוא שבקטנה כל שנטלות בפי הזוג שהוא פחות שבכלם אינה ממאנת וכן אינה חולצת עד שיהו כדי לכוף ראשן לעקרן שהוא הגדול שבכלן ולענין פרה שעורן לפסול כל שנטלות בפי הזוג אלא שאם שרפה והזה ממנה נטהרנו מספק שלא לשרוף תרומה וקדשים וכן בנגעים לטומאה אלא שאין שורפין עליה תרומה וקדשים עד שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעקרן ולענין נזיר כל שנשתיירו בו שתי שערות הניטלות בפי הזוג לא עשה כלום ועדיין אסור לשתות יין ולטמא למתים ואם נטמא לא יביא קרבן על טומאתו אא"כ נשתיירו שם בכדי לכוף ראשן לעקרן:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    ממה שכתבנו למדת שקטנה שהשיאוה אמה ואחיה שיכולה למאן כל שהגדילה בשנים ובסימנין ובעל לאחר שהגדילה נקנית לו קנין גמור ואם קדשה אחר אינה צריכה גט ואין אומרין על דעת קידושין הראשונים בעל שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הא כל שלא בעל משגדלה וקדשה שני צריכה גט מזה ומזה ומ"מ אינה ממאנת אע"פ שלא בעל אפילו לא הביאה סימנין שמא נשרו כמו שביארנו:

    אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה אבל נתקדשה קידושי טעות כגון שקדשה על תנאי וכנס סתם ובעל נעשית אשת איש גמורה ונמחל התנאי מן הסתם ומה שנאמר כאן זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת אין הלכה כן וכבר ביארנו ענינים אלו בכדי הצורך בכתבות פרק המדיר:

    לענין ביאור סוגיא זה שאמרו כאן זו שקדושיה קדושי טעות פירשו בה גדולי הרבנים כגון מקדש על תנאי אי נמי קדושי קטנה שאינו כלום ואף משגדלה הוא בועל והולך על דעת קדושין הראשונים ואף פשוטה של סוגיא מוכיח כן שאלמלא כן מה מקום לזו של ר' ישמעאל על מעשה הבת שהשיאוה אמה ואחיה ובתוספות מתמיהים בה אם סובר ר' ישמעאל שהבת ממאנת לעולם היאך לא חלק בה במשנה ובבריתא ועוד שהרי שמואל תלמידו של ר' ישמעאל היה והוא הוא שאמר בודקין למיאונין והם מפרשין שלא אמרה ר' ישמעאל אלא בקדושי טעות כגון כהנת בלויה וחברותיה וממאנת דקאמר לא שתהא צריכה מיאון אלא לומר שאם לא רצתה בבעל הולכת לה ומה שהוזכרה אצל בת שהשיאוה אמה ואחיה תירצו בה שהם היו טועים בדבריו וסבורים שעל הדרך שהוא אומר בקדושי טעות שיוצאה לעולם ומשום שעל קדושין הראשונים בעל הוא אומרה בקדושי קטנה ונמנו וגמרו שאף לר' ישמעאל אין מיאון אחר שתי שערות ודוקא מדרבנן ומפני שנראית כגדולה אבל מדאורייתא אינה מקודשת לעולם לדעתו מפני שעל דעת קידושין הראשונים בעל ומ"מ לענין פסק כל שהגדילה בשנים וסימנין ובעל וקדשה אחר מוציאין אותה משני בלא גט וזהו שאמרו שדיר בולשא ואפקוה ר"ל ששלח סיעה של תלמידים והוציאוה מאותו שכנסה במיאון זה בלא גט:

    שתי שערות אלו צריך שיהא בעקרן גומות והם בליטות דקות שהלחות מתכנס בתוכן והשערות יונקים שם שכל שאין גומא בעקרו במקרה נולד ועתיד הוא לינשר ואפילו היו שתיהן בגומא אחת הרי זה סימן היו שם גומות זו בצד זו ואין בהם שער הרי זו סימן שאין גומא בלא שער וודאי כבר היה שם שער ונשר אבל גומא אחת אע"פ שהרבה פעמים צומחים במקום זה שתים בגומא אחת ולא נאמר שלכל נימא ונימא גומא בפני עצמה אלא בשל ראש אעפ"כ אינו סימן:

    ומה שנתגלגל כאן בענין שפוד ושפחות ובלורית ואפר מקלה וגבנה כבר ביארנו כל ענין מהם במקומו וכבר ביארנו את כלם ביחד בחבור זה בשני של ע"ז בסוגית המשנה שלישית:

    Meiri on Niddah 52a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה קידושי טעות הקשה הריב"ן כו' שהרי בתו שבאת למאן כו' דמינה מייתי רב כהנא כו' עכ"ל משום דעובדא דרב כהנא איירי בקידושי קטנות ודאי דאין ראיה מוכרחת לומר דבתו של ר"י נמי בקדושי קטנות איירי דאיכא למימר לרב כהנא אייתי ראיה במכ"ש אם נימא כך בקדושי טעות דאינה ממאנת כ"ש בקדושי קטנות אבל ר"ל דמינה מייתי רב כהנא ראיה מדנמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות מזה מוכח דעובדא דבתו של ר"י קטנות היה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 52a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' שאע"פ שבנה מורכב על כתיפה ממאנת והולכת וכו' משמע דבקדושי טעות נמי שייך לומר ממאנת וכן כתבו התוספות אלא שגמרא ס"ל דה"ה לקדושי קטנות ממאנת אפילו בנה מורכב על כתפה ועיין בתוספות ריש מסכת יבמות:

    שם לא לשתמיט תנא לאשמועינן גומות וכו' פרש"י אי ס"ד גומות אע"פ שאין שערות וכו'. ולפי פירוש רש"י לא יתיישב שפיר הא דמשני אי אשמועינן גומות ה"א עד שיהיו שתי שערות בשני גומות ואי לאו פרש"י הייתי אומר דהקושיא לא קאי ארב מלכיו אלא ארב הונא פריך דאמר שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות דלא לשתמיט שום תנא לאשמועינן דצריך שתי שערות בגומות ועל זה מתיישב שנויים דמשני שפיר אי אשמועינן גומות ה"א שתי שערות בשני גומות וק"ל:

    בתוס' ד"ה קדושי טעות וכו' ואי אתה יכול לומר בחמותו וכו' שמיאנו פי' משום דכיון דחמותו היה ע"כ כבר ילדה מבעלה הראשון לכך אי אפשר לומר שמיאנה באחיו של יבם שמת:

    Maharam on Niddah 52a · Sefaria

    בן יהוידע

    אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ, וְנִתְחַלֵּף לְךָ בֵּין 'אִיּוֹב' לְ'אוֹיֵב'? (איוב ט, יז). הדבר יפלא איך יפקור איוב פקרות כזו לחשוב שגגה אצל הבורא יתברך כשגגת אדם חמרי? ונראה לי בס"ד כך היה חושב שהשטן קטרג על איזה נפש של רשע שצריך לייסרה ביסורין קשים ובעת שינה שיצאו הנפשות כולם מן הגופים ויעלו למעלה החליף השם יתברך נפש בנפש בכונה שנתן אותה נפש של הרשע שקטרג עליה השטן בגופו של איוב ליסרה וזהו שאמר 'שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ' היא רוחו של שטן לקטרג על איזה נפש וְנִתְחַלֵּף לְךָ בכונה בֵּין 'אִיּוֹב' לְ'אוֹיֵב' שנתת נפש אויב אדם רשע בגופו של איוב הצדיק, ואף על גב דאיוב קאמר עשית חליפין בכונה ולא בשגגה גם זה חשיב חירוף שחשב שיעשה הקדוש ברוך הוא דבר כזה לייסר גוף צדיק בנפש רשע אחרת על לא חמס בכפו של זה הגוף הצדיק. ולכן השיב לו הקדוש ברוך הוא בִּשְׂעָרָה וכו' כלומר אני חס על האדם להשגיח כל כך על שמירתו ואיך תחשוב שהבאתי יסורין על גופך בעבור נפש אחרת דאינה שלך כי הנה באמת לקה גופו על נפש שהיתה מגולגלת בו מעיקרא בביאתו לעולם שהיתה נפשו של תרח שראוי לה להתייסר בכל אלו היסורין.

    Ben Yehoyada on Niddah 52a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף נ״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־475 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 11 מילים

      נפתחת ב״ריחני.…״

    2. קטע 214 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ תינוקת שהביאה שתי שערות או חולצת…״

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל…״

    4. קטע 48 מילים

      נפתחת ב״התחתון, ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון…״

    5. קטע 513 מילים

      נפתחת ב״תינוקת שהביאה שתי שערות, אינה יכולה למאן.…״

      חכמים: רבי יהודה, רבה.

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ וכיון דתנן ״חייבת בכל מצות האמורות…״

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר: ״איש״ כתוב בפרשה,…״

      חכמים: רבי יוסי.

    8. קטע 813 מילים

      נפתחת ב״וכיון דתנא ״וכן התינוק שהביא ב' שערות״,…״

    9. קטע 932 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא, משום דקבעי למתני ״וראוי להיות…״

    10. קטע 1011 מילים

      נפתחת ב״אין ה"נ אלא איידי דפריש מילי דתינוקת…״

    11. קטע 1110 מילים

      נפתחת ב״תינוקת שהביאה כו'. א"ר אבהו א"ר אלעזר:…״

      חכמים: רבי יהודה.

    12. קטע 1213 מילים

      נפתחת ב״ומודה רבי יהודה, שאם נבעלה לאחר שהביאה…״

      חכמים: רבי יהודה.

    13. קטע 1310 מילים

      נפתחת ב״חברוהי דרב כהנא סבור למעבד עובדא כרבי…״

      חכמים: רב כהנא, רבי יהודה.

    14. קטע 1435 מילים

      נפתחת ב״אמר להו רב כהנא: לא כך היה…״

      חכמים: רב כהנא, רבי ישמעאל.

    15. קטע 158 מילים

      נפתחת ב״אמרו: דבר שאמר אותו צדיק, יכשל בו…״

    16. קטע 1638 מילים

      נפתחת ב״דאמר רב יהודה, אמר שמואל משום רבי…״

      חכמים: רב יהודה, רבי ישמעאל, שמואל.

    17. קטע 1714 מילים

      נפתחת ב״ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד…״

    18. קטע 1831 מילים

      נפתחת ב״רבי יצחק ותלמידי דרבי חנינא עבוד עובדא…״

      חכמים: רבי יצחק, רבי חנינא, רבי יהודה, רב שמן בר אבא, רבי יוחנן, אבא.

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חסדא אמר מר עוקבא לא…״

      חכמים: רב חסדא, רבה, רבא.

    20. קטע 2023 מילים

      נפתחת ב״א"ר חלבו אמר רב הונא שתי שערות…״

      חכמים: רב הונא, רב מלכיו, רב אדא בר אהבה.

    21. קטע 2117 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חנינא בריה דרב איקא שפוד…״

      חכמים: רב חנינא, רב איקא, רב מלכיו, רב מלכיא.

    22. קטע 2213 מילים

      נפתחת ב״רב פפא אמר מתני' ומתניתא רב מלכיא…״

      חכמים: רב פפא, רב מלכיא, רב מלכיו.

    23. קטע 235 מילים

      נפתחת ב״מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות…״

    24. קטע 2433 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אשי אמר לי מר זוטרא…״

      חכמים: רב אשי, רבי חנינא.

    25. קטע 2543 מילים

      נפתחת ב״ומי איכא כה"ג והכתיב (איוב ט, יז)…״

      חכמים: רבה, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף נ״ב ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026