דרבי חנינא הוא דחכים — ומצי בדיק כה"ג:
דמרא דארעא דישראל — בקי במראות דם מכל חכמי ארץ ישראל כדמפרש לקמן: פומבדיתא אתריה דרב יהודה בשילהי פ"ק דסנהדרין (דף יז:) סבי דפומבדיתא רב יהודה ורב עינא:
ולא חזא — משום כבודו דרב יהודה:
ארחיה — הריח בו:
חימוד — שנתאוית לבעלה וראתה הדם מחמת תאוה:
איפרא הורמיז — נכרית היתה וכן שמה ואעפ"כ היתה משמרת עצמה מנדות וקרובה להתגייר ואף קרבנות היתה שולחת. ולשון יוני איפרא חן כמו אפריון נמטייה לרבי שמעון (ב"מ דף קיט.):
הורמיז — כמו (ב"ב דף עג.) הורמיז בר ליליתא כלומר יופי שדים היה לה:
ארחיה כו' — ואע"ג דאמר לעיל רבא לא ידע בדמא ניסא איתרחיש ליה:
שלח לה — משום דורון:
סריקותא — מסרק נאה:
מקטלא כלמי — שהורגין עליה כנים. וסברה ודאי הבין ומשום הכי שלח לי האי:
כלמי — כנים כדמתרגמינן כנים כלמתא:
בתווני לבאי — בחדרי הלב אתם יושבים. מחדרים מתרגמי' מתווניא. כלומר כל חכמה מצויה בכם:
לא חזינא — דדילמא אשתני ואע"ג דמראה דם טהור יש לה דלמא אי אייתא טיפתא קמייתא הוה מיחזי טמא:
בין טמאה לטהורה — כשכלין ימי טוהר של זכר או של נקבה וראתה ביום ארבעים ואחד או ביום שמונים ואחד:
חזינא לההוא דמא — אי דם טמא מטמינא ואי לאו מחמשה דמים הוא מטהרינא דההוא ודאי טיפתא קמייתא מייתא דלא מזהמא דעד השתא חזאי ואתא דם טוהר שכל מ' לזכר ופ' לנקבה מעין פתוח ואפי' פסקה יום או יומים הואיל ומוחזקת היא בדמים לא זהמא ומייתא טיפתא קמייתא:
מעיקרא טמויי טמי לה — רב יצחק משום כבודו דרבה בר בר חנה:
כזה ראיתי — מביאה דם אחר או שלה או של חברתה ואומרת כזה ראיתי ואבדתיו אם דם זה טהור לא מספקינן ליה בטומאה משום דם האבוד דמהימנא למימר כזה ראיתי:
כזה טיהר לי פלוני כו' מהו — שתסמוך עליה חברתה שהראתה דמה לזו ואמרה לה כדם זה שלך הראתי גם אני לפלוני חכם וטיהר:
נאמנת אשה כו' — אלמא קים לה במראה דמים:
דליתיה קמן — אבל הכא דאיתיה קמן ניחזי אנן:
אגמריה סמך — דפשיטא ליה דטהור והאי דהוה מטמא מעיקרא משום כבודו דרבה בר בר חנה אבל אי הוה מספקא ליה לא הוה סמיך עלה:
ראה ביום — לאותו דם עצמו:
חזר וטימא — קס"ד דלא חזר וראהו אלא מאליו חזר בו וטימא דסבר שמא אמש טמא הוה ועכשיו שיבש נשתנה ממראיתו ממה שהיה לו אמש ואילו הוה לח כמתחלתו הוה נראה טמא לפיכך חזר בו ממה שטיהר:
שמא טעיתי — במה שחזרתי וטימאתי הואיל ומראיהו עכשיו טהור:
מעיקרא אחזקיה בטומאה — כלומר אמש לא מספק טימא אלא שפיר חזייה ואחזיק בטומאה דאמרי' לקמן רבי בדק לאור הנר:
דאישתני — הלבין:
דהדר אישתני — עוד יותר:
מפכח — מראה אדמומיתו עוברת הילכך הדר למילתיה קמייתא וטימא. והא דאמרינן אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות היכא דלא אחזיה כשהוא לח ולא אידמי ליה כטמא:
בין העמודים — היכא דגרסי ואע"ג דליכא נהורא כולי האי:
ובצל ידו — נותן ידו כנגד חמה על הדם ומיצל:
