מסכת נדה דף י״ב עמוד ב׳

סודני תלמיד חכם על שם (תהלים כה) סוד ה' ליראיו:

לא בעיא בדיקה דכי מצטרכא לה בדיקה מיגניא באפיה. ל"א מהו למעבד כי הא מתניתא דלא בעיא בדיקה דאיהו ס"ל באין מן הדרך לאו דוקא וכ"ש יושב בביתו. אמר ליה סודני רב פפא מטיל שכר הוא כדאמר באיזהו נשך (ב"מ דף סה.) שיכראי לא פסיד ומטיל שכר נקרא סודני כדאמרינן בערבי פסחים (פסחים דף קיג.) תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט:

לא מיגניא באפיה בתמיה. אם אתה מצריכה בדיקה והלא תמאס ותתגנה בפניו:

דלמא אינהו מחמירי אנפשייהו ומצריכים בדיקה לנשותיהן ומורים לאחרים היתר כהילכתא דאוקימנא דלא בעיא בדיקה לפיכך שאל לנשותיהן דאיהו נמי בעי לאחמורי כוותייהו. לישנא אחרינא אינהו מחמירי אנפשייהו ומורים דצריכה בדיקה להחמיר והם אין מצריכין נשותיהן לבדוק ושיבוש הוא דלאו היינו מחמירי אנפשייהו אלא מקילי אנפשייהו ומחמירי לאחרים וחלילה לעשות כן:

ולא פירות שאוכל בעלה מנכסי מלוג שלה ולא אמרינן כיון דאין לה כתובה הימנו אישתכח דלאו אשתו היא וליהדר לה פירי דאכל:

ולא מזונות אם הלך למדינת הים קודם שגרשה אין בית דין פוסקים לה מזונות מנכסיו:

ולא בלאות כגון אם הכניסה לו בגדים בשומת כתובתה ואמרינן בכתובות (דף עט:) עיילא ליה גלימא מכסי בה ואזיל עד דבלי וזו כשמגרשה אע"ג שקצת הבלאות קיימין אין מחזירין לה:

בשני עדים סדינין:

אמר ליה מגניא באפיה פירוש אם צריך להקיצה עד שתתיישב דעתה להשיב אם טהורה היא אם לאו:

מי מצריכי לכו בדיקה פירוש להקיץ אתכם עד שתתיישב דעתכם להשיב אם טהורה היא וכגון שהיו באין מדי שבת או מדי חדש אבל לא לזמן מרובה כדאמר לקמן (נדה דף טו.) והוא שבא תוך ימי עונתה אבל יותר יש לחוש שמא ראתה בינתיים:

לא פירות נכסי מלוג שאכל ולא דין פירות דהיינו פרקונה ואיירי בין הכיר בה ובין לא הכיר בה דבלא הכיר בה הוי מקח טעות ומחלה ליה דניחא לה דניפוק עלה שמא דאישות כדאמרינן גבי אילונית בפרק איזהו נשך (ב"מ דף סז.) ובהכיר בה נמי אין לה כלום כדאמר ביש מותרות (יבמו' פה:) בשניו' לעריות שהיא מרגילתו משום דזרעה כשר:

כיון דלא חזיא לביאה לית לה כתובה אע"ג דאיכא מאן דאמר בפ' בנות כותים (לקמן נדה דף לט.) אפילו לר"מ אשה שאין לה וסת מותרת לשמש בי"א שבין נדה לנדה לפי שהיא מסולקת מדמים מ"מ צריך לגרשה דילמא מקלקלת ליה בשאר יומי וכיון דאסור לקיימה אין לה כתובה וכל זמן שלא גרשה מותר לשמש באותן י"א יום ולאבא חנן דאית לה כתובה היינו משום דמותרת לשמש בי"א יום כיון דחזיא לביאה אע"פ שגזרו חכמים עליו לגרשה לא תפסיד בכך כתובתה:

אילו הייתי יודע שכך הוא וא"ת והא כיון דאינה תובעת כתובתה לא מצי להוציא לעז כדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סה.) גבי נשאת לשלישי ולא היו לה בנים ונשאת לרביעי והיו לה בנים כו' וקאמר אומרים לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך שלא יוציא לעז ויאמר אילו הייתי יודע כו' ופריך אי איהי שתקה אנן מי שתקינן ומשני השתא הוא דבריאת וי"ל דהכא בקל ע"י סממנים תחזיר לוסתה ואיכא לעז טפי ולא דמי לעקרה דאין לה רפואה בקל לבא לידי בנים ומשמיא הוא דמסו לה והר"ר שלמה מדריו"ש תירץ דהכא איכא למיחש דמתקנא וקבעה לה וסת כמו שהיה סמוך לגרושין דאיגלאי מילתא דבעוד שהיא תחתיו איברית ולא השתא והכא לא שייך למיפרך אנן מי שתקינן כיון דלא שייך כאן לומר השתא הוא דאיברית דכיון שאומרים לו הוי יודע כו' תו ליכא לעז וכן לר"י בהשולח (גיטין דף מו: ושם) גבי אילונית לא שייך למפרך אע"ג דאינו כ"א חשש אילונית דודאי אילונית אין לה רפואה ולא שייך השתא הוא דאיברית דכיון שאומרים לו הוי יודע מגרשה לגמרי [אבל אם תובעת כתובתה יכול לומר אדעתא דהכי לא גירשתיך] וגבי נשאת לרביעי אין צ"ל הוי יודע דאינו יכול להוציא לעז דאיכא למימר השתא הוא דאיברית ואי לאו טעמא דהשתא הוא דאיברית אפילו לרבנן לא חיישינן לקלקול גבי אילונית לא הוה שתקינן משום דכיון דכבר גרשה ראשון ושני ניכר שגם השלישי שגרשה משום בנים מגרשה ואיכא לעז אי לאו טעמא דהשתא הוא דאיברית:

דמתני הא לא מתני הא פירש רש"י רב יהודה דפסיק הלכה כר"ח דאיירי בעסוקה בטהרות לא מתני ההיא דר' אבא בר' ירמיה והקשה רש"י הא רב יהודה גופיה אמר משמיה דשמואל לא שנו אלא לטהרות ותירץ דהתם לא אשמועינן רב יהודה אלא דלבעלה לא בעיא בדיקה וא"ת והא מתני' ביש לה וסת אבל אין לה וסת איכא למימר דאסורה כר"מ א"כ שמואל דאוקמא אפילו באין לה וסת משמע דסבר כר"ח בן אנטיגנוס וי"ל דמתני' משמע שפיר גם באין לה וסת וה"ק אפילו אותה שדיה שעתה משמשת בעדים וכ"ש שאין לה וסת וא"ת ואמאי לא משני הכא דחדא מכלל חברתה איתמר כדלעיל וי"ל דלעיל אינו בפירוש בדברי רבי אבא בר ירמיה דלבעלה לא בעיא בדיקה ואף רבי אבא לא חילק לר' זירא בין יש לה וסת לאין לה וסת בין טהרות לבעלה משום דשמיע לה מכלל דרב יהודה דלבעלה לא בעיא בדיקה אבל הכא פירש בהדיא משמיה דשמואל דאין לה וסת מותר לקיימה אם תבדוק וכן בפסקא דהלכה כר"ח אין להקשות דמה צריך לפסוק כר"ח כיון דבעסוקה בטהרות איירי וכי הילכתא למשיחא דהא בא"י לעולם היו עסוקים בטהרות כדאמר לעיל (נדה דף ו:) חבריא מדכן בגליל:

ולא פירות פירוש פירות נכסי מלוג שאכל אינו חייב להחזיר לה, וטעמא דמילתא, משום דמחילה בטעות הויא מחילה כדאיתא במציעא דף (סו, ב). בפרק איזהו נשך גמר גבי הלוהו על שדהו. ולא בלאות. פי' בלאות נכסי צאן ברזל שאינן קיימין, משום דתנאי כתובה ככתובה דמו, ובלאות שאינן קיימין ככתובה הן, הואיל והוא מקבלן ככתובה באחריות על עצמו, אבל בלאות הקיימין ודאי אית לה, דלא גרעה ממזנה, דאמרינן בכתובות (קא, ב) דאית לה, דאם היא זונה בלאותיה מי זנו.

הא ד אמר ר"מ יוציא ולא יחזיר עולמית דוקא בדאמר לה הוי יודעת דמשום דאין לך וסת אני מגרשך, דאי לאו הכי לא הייתי מגרשך, דה"ל כתנאי כפול, וכיון שכן אי שרית לי' לאהדורי מצי לקלקולה, הא אם לא אמר כך אין כאן חשש קלקול, וכדתנן בגיטין פרק השולח (גיטין מו, ב) המוציא את אשתו משום אילונית ר' יהודה אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר, ואמרינן עלה בגמרא מאן חכמים ר' מאיר, וטעמא משום דלא כפליה לתנאי' לא מצי לקילקולה. ורבנן נמי דלא בעי לתנאי כפול, הכא דוקא בשאמר לה משום כך אני מוציאך, הא גרש סתם יכול להחזיר, וכענין שאמרו שם גבי אילונית ומוציא משום נדר ומשום שם רע. וי"א, דהכא שאני, דכיון שאסורה היא לשמש כלל, בידוע שלא גרש זה אלא מחמת פסול זה, אבל באינך כיון שגרש סתם יש לחוש שמא עילה מצא לגרש, שהרי יש כמה אנשים שמשהין נשותיהן אילוניות, הואיל ונהנין מהן קצת, וכן במוציא משום שם רע, כיון שלא שהה עד שידע אם ימצאו הדברים בדאים וקדם וגרש, רגלים לדבר שלא על דבר זה בלבד גרשה אלא בדעתו היה לגרשה, והילכך התם עד שיפרש, דמשום כך הוא מוציאה, אינו יכול לקלקולה.

ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והן הן תקוניה והן הן עוותיה. פירוש כל זמן שהיא רוצה לשמש משמש בשני עדים, אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש, וזהו תקוניה, כלומר תיקונה ותיקון הבעל, אם תמצא טהור, שאין צריכין להביא קרבן, ואם מצאה טמא יהו חייבין בקרבן ואם לאחר שעור וסת טמאין מספק ואלו הן עוותיה ועוותיה ותקוניה, היינו לחייב או לפטור מן הקרבן ומן הטומאה וכדתנן לקמן בפרק כל היד (נדה יד, א) לתקן את הבית.

ואקשינן אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא. היינו הא דר' זירא דאמר משמיה דשמואל, דשאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות ואי בשאינה עסוקה בטהרות קשיא דר' זירא דאמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה. ומשני מאן דמתני הא לא מתני הא, כלומר לעולם בעסוקה בטהרות, ודקא קשיא לך תרתי למה לי, מאן דמתני הא לא מתני הא, ולעולם כל לבעלה אינה צריכה בדיקה. ואי קשיא לך והא אמרה רב יהודה משמיה דשמואל חדא זימנא, גבי מתניתין דפעמים צריכה להיות בודקת כדאיתא לעיל, כבר תירץ רש"י דרב יהודה לא אתא לאשמועינן מידי בעסוקה בטהרות ולא אתא למפסק בה מידי, אלא משום דמתניתין הוה שמעינן בין עסוקה בין בשאינה עסוקה, אתא רב יהודה ואשמועינן פירושא דמתניתין, דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה ובהא אשמעינן דהלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס ובאותה משנה דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה. ור"ח ז"ל פירש, אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא, כלומר מדקאמר רב יהודה אמר שמואל לעיל, מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעלה, ואינו מחוור בעיני, דאם כן כי קא מקשה ואזיל, ואי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דא"ר זירא, וכו' מאי טעמא שבקיה לדר' יהודה אמר שמואל ומהדר לאקשויי מדר' זירא, ליקשי נמי בהא מדרב יהודה אמר שמואל דאמר בהדיא אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה, אלא פירושו של רש"י ז"ל נראה עיקר.

ובהא נמי דאמרינן מאן דמתני הא לא מתני הא משמע שר"ח ז"ל מפרש לה אשאינה עסוקה בטהרות, ומאן דמתני הא דשמואל דפסק כר' חנינא בן אנטיגנוס לא מתני הא דר' זירא דאמר כל לבעלה אינה צריכה בדיקה ומאן דמתני הא דר' זירא דאמר כל לבעלה אינה צריכה בדיקה, לית ליה הא דר' חנינא. שהוא ז"ל כתב ואסיקנא מאן דמתני הא לא מתני הא, וקי"ל כי הא דאמר להו הלכתא כר' חנינא בן אנטיגנוס דאלמא משמע דפליגא הא אדר' זירא. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל וכן פר"ת ז"ל בהדיא ולישנא דגמרא ודאי לכאורה הכי משמע דאקושיא דסליק מינה קא מהדר מאן דמתני הא לא מתני הא, אמר להו הלכתא כר"ח בן אנטיגנוס דבעיא בדיקה כלומר לבעלה, ודקשיא לך דר' זירא, מאן דמתני הא לא מתני הא אלא דקשיא טובא, דהא דרב יהודה גופיה הוא דאמר לעיל משמיה דשמואל דכל לבעלה לא בעיא בדיקה, וכי תימא היא גופה אמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה, מכל מקום לא הוה שתיק גמרא מלאקשויי ולפרוקי אמוראי נינהו, דההיא דרב יהודה ודאי אף באין לה וסת קאמר, דאי בשיש לה וסת, מתניתין דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היא, כדאיתא לעיל. ועוד דהא בעא מיניה ר' זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק לבעלה, ואהדר ליה לא תבדוק, ואם איתא דבשאין לה וסת צריכה בדיקה, לא הוה מהדר ליה סתם לא תבדוק, אלא הוי ליה לפרושי בהדיא, אין לה וסת צריכה בדיקה, יש לה וסת לא תבדוק, וכ"ש דהוי ליה לפרושי בהדיא לר' זירא דאית ליה לכל לבעלה אינה צריכה בדיקה, כנ"ל. והרב אלפסי ז"ל נראה שפירש גם הוא כדברי ר"ח ז"ל בנו דמאן דמתני הא דרב יהודה אמר שמואל פליג אדר' זירא. ומכל מקום לא להצריכה בדיקה לעולם קאמר, אלא שר' זירא משמיה דשמואל סבר, דאף מי שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה כלל לבעלה, ור' חנינא בן אנטיגנוס סבר שמשמשת שלשה פעמים בשני עדים לאחר תשמיש, אחד לו ואחד לה, עד שתהא מוחזקת ג' פעמים שלא תראה מחמת תשמיש, והן הן עוותיה, אם תראה ג' פעמים מחמת תשמיש אסורה לשמש לעולם ותצא, אבל אם לא ראתה הן הן תקוניה, דמכיון שהוחזקה ג' פעמים שאינה רואה בשעת תשמיש, הן תיקוניה, דשוב אינה צריכה לשמש בעדים. עשאה רבינו ז"ל לזו כהאי דתניא בריש פרק תינוקת הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר. ולדבריו, הא דאקשי' הכא במאי, אי בעסוקה בטהרות הא אמר שמואל חדא זימנא, דאמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק, אלמא בבדיקה מיהא מותרת לשמש כר' חנינא, ולא חיישינן דילמא מקלקלה ליה כר' מאיר ואי בשאינה עסוקה בטהרות, ואפ"ה קאמר דצריכה שני עדים, הא אמר כל לבעלה אינה צריכה בדיקה כלל דא"ר זירא אמר רבה בר ירמיה וכו' ואוקימנא בעסוקה בטהרות, ומדלא אוקמה לבעלה ובג' פעמים ראשונים, שמע מינה דכל לבעלה אינה צריכה בדיקה כלל, ומפרקינן לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל, ר' זירא לית ליה הא דרב יהודה, ורב יהודה לית ליה הא דר' זירא, ואידך דרב יהודה דלעיל אתא לאשמועינן דאחר שהוחזקה שוב אינה צריכה בדיקה, וכן פירשה כאן הרמב"ן נ"ר לדעת הרב אלפסי ז"ל ובלשון אחר פירשה בס' המלחמות וזה נראה לי יפה.

ולישיילינהו לדידהו פירוש דלישיילי מנייהו שורת הדין והיינו דמהדרין דלמא מחמרי אנפשייהו ומקילין לאחרים וגנאי הוא לשאול מהם כיצד נוהגין בעצמן.

ת״ר אשה שאין לה וסת וכו' פי׳ שלא קבעה לה וסת ומ״מ לא הוחזקה לראות בשעת תשמיש שא״כ לד״ה יוציא דהא מקלקלא ליה וכדאיתא לקמן במכילתין אלא ודאי כדאמרן והכי ריהטא סוגיין ומתני׳ בעסוקה בטהרות דבעיא בדיקה קודם תשמיש אף לבעלה ור״מ חשיב לה מקח טעות אם לא הכיר בה לפי שרוב הנשים יש להן וסת ולפי׳ קונס אותה בכתוב׳ ותנאי כתובה כדמפרש ואזיל והא דקתני שאין לה מזונות כבר מפורשת לנו ביבמות בס״ד.

ר״ח בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים וכו' פי׳ רש״י ז״ל שמשמת בב׳ עדים א׳ קודם תשמיש וא׳ לאחר תשמיש והן תקוניה להתירה לבעלה ולפוטרו מקרבן אם מצאה טהור והן עוותיה לאסרה בתשמיש או לחייבו באשם או בחטאת אם מצאה טמא וכיון שלא הוחזקה בדם בשעת תשמיש בהכי שריין לה ואפילו לכתחלה ולקמן מתפרש אם מצריכה בדיקה זו אף בשאינה עסוקה בטהרות והכי איתמר לקמן בפרק כל היד האי לישנא דתיקוניה אבל הרי״ף ז״ל משמשת בשני עדים א׳ לו.

ואחד בלחוד כדינה קודם סלוק דמים אם תהא דייה שעתא דנימא השתא הוא דהדרא לקביעות וסת והפסקות שבנתים לא היו כלום וכי קתני ועוד עברו וכו׳ דוקא קתני או דילמא לאו דוקא הוא ואף בעונה קטנה מטמאה מעת לעת ממה נפשך דאי הדרא למילתא קמיתא כבר קבעה לה וסת ואי מצרפא לה באידך דשש עונות הא מטמאה למפרע ואהדר ליה דודאי מטמאה למפרע וכי קתני ועוד עברו עליה ג׳ עונות לאו דוקא וכן פרש״י ז״ל.

מאן דמתני להא לא מתני הא פירש״י ז״ל לעולם בעסוקה בטהרות ודקאמרת הא אמרי׳ חדא זימנא אמוראי נינהו אליבא דשמואל ומאן דמתני הא לא מתני הא ואיהו לא אמר אלא חדא מינייהו. וא״ת והא רב יהודה גופיה אמרה לעיל על מתני׳ י״ל דההיא לא שנו קאמר ולפ׳ דעת התנא ולא אמר כן לפסק הלכה ואי דדילמא מכלל הא דהכא הוא אמרה וההיא נמי דבעיא ר׳ זירא מרב יהודה וא״ל לא תבדוק מהא דהכא אמרה ותדע דאלו הכא אמר דינא והתם אצטריך לומר דאפי׳ רצתה להחמיר לא תבדוק מהא דהכא אמרה זו שיטת רש״י ז״ל אבל ר״ח ז״ל פירש דלעולם בשאינה עסוקה בטהרות קאמר שמואל דבעיא בדיקה לבעלה גרידא ואע״ג דמדר׳ זירא אמר שמואל דלעיל דיקי׳ דלא בעיא אמוראי נינהו אליבא דשמואל ופליגי דר׳ זירא אמר דלא בעיא ור׳ יהודה אמר דבעיא בדיקה וק״ל דהא רב יהודה גופיה אמר לעיל על מתני׳ דלבעלה לא בעיא בדיקה ואפי׳ כשאין לה וסת ומנא ליה לפרושי לתנא דמתני׳ דלא כהלכתא ועוד דבעיא דבעא מיניה ר׳ זירא א״ל שלא תבדוק וקשיא דידיה אדידיה הילכך אין לנו אלא הפי׳ הראשון ומיהו גם הרי״ף ז״ל הולך בדרך ר״ח ז״ל ואוקמה למתני׳ בשאינה עסוקה בטהרות ופליגא אדר׳ זירא ורבי׳ הרמב״ן ז״ל פירש דעת הרי״ף לפי פי׳ שכתבתי לעיל גבי הן הן עיוותיה הן הן תקוניה דתקוניה היינו שאם שמשה ג׳ פעמים ולא ראתה בשעת תשמיש הרי היא ככל הנשים ואינה צריכה בדיקה כלל וכהא הוא דפסקינן נמי הלכה כר׳ חנינא כי היכי דפסקו במה שאמר שלא יוציא דבכל דבריו פסקנו כמותו.

והא דאקשי׳ הכא במאי עסקינן אי לימא דעסוקה בטהרות וכו׳ ה״ק אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק אלמא בבדיקה מיהא מותרת לשמש כר׳ חנינא ולא חישינין דדילמא מקלקלא כר״מ ואי בשאינה עסוקה בטהרות ואפ״ה קאמר דצריכה שני עדים הא אמר דכל לבעלה גרידא לא בעי בדיקה כלל דא״ר זירא וכו׳ ואוקימ׳ בעסוקה בטהרות ומדאוקי׳ בהם דליכא במימריה חדוש כל כך דלא אשמועינן אלא דין ערה או ישנה כדלעיל ולא אוקימנא לבעלה גרידא ובג׳ פעמים הראשונים ונימא דה״ק אסורה לשמש בלא בדיקה עד שתבדוק עצמה כראוי שאינה רואה מחמת תשמיש והיינו בבדיקת ג׳ פעמים ובהכי מותרת לגמרי דהשתא הוה אשמועינן טובא מכלל דס״ל דכל לבעלה לא בעיא בדיקה כלל ואף על פי שאין לה וסת ולית ליה דר׳ חנינא בן אנטיגנוס ופרקינן דלעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואמוראי נינהו אליבא דשמואל ור׳ זירא לית ליה הא דרב יהודה ורב יהודה לית ליה ההיא דר׳ זירא ואידך דר׳ יהודה דלעיל דאמר אמתני׳ והאהדר ליה לר׳ זירא שאין לה לבדוק מיירי אחר שנתקנה בעדיה שבדקה ג׳ פעמים והוחזקה שאינה רואה בשעת תשמיש דשוב אינה צריכה בדיקה וגם אין לה לבדוק שמא יהא לבו נוקפו ופורש ע״כ תורף דברי רבי׳ הרמב״ן ז״ל וגם בספר מלחמות ה׳ פירש שיטת הרי״ף ז״ל ויפה דקדק ופלפל ודן לזכות כמשפטו אבל עם כל זאת שיטת רש״י ז״ל היא יותר נוחה וא״ת א״כ דהשתא כי אמרינן מאן דמתני הא וכו׳ אדמעיקרא קיימי דכי לא אמרי׳ לעולם בעסוקה בטהרות י״ל דכיון דתרוייהו מחדא מימרא פרכינן להו ר״ל מההאי דר׳ זירא אמר שמואל תרוייהו בחדא פירכא נינהו ולא הוצרכנו לומר לעולם בעסוקה בטהרות ועוד דמסתמא לא מוקמינין פלוגתא בין ר׳ יהודה ור׳ זירא כנ״ל. ועוד נ״ל דתלמודא לא מסיים בהאי פירוקא מידי והכי קאמר דהני פירכי ליתנהו כלל בין דתהוי הא בעסוקה בטהרות ולא פליגי או בשאינה עסוקה ופליגי ומאן דמתני הא לא מתני הא ומי׳ לענין פסק כיון דתלמודא לא פריש מידי טפי ניחא למימר דלא פליגי וכפי שיטת רש״י ז״ל.

והדר תנינן בריתא אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ויוציא דברי ר' מאיר ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים הן הן עוותיה והן הן תקוניה וי"מ בה אחד לפני תשמיש להתירה לביתה ואחד לאחר תשמיש לידע אם ראתה ויתחייבו קרבן אם לא ראתה ויפטרו והן הן תקוניה ליפטר מן הקרבן אם לא ראתה ועוותיה להתחייב אם ראתה ופסק רב יהודה בשם שמואל כר' חנינא בן אנטיגנוס ושאלו בה במאי אי בעסוקה בטהרות הא אמרה חדא זימנא דמשמשת בבדיקה אי בשאינה עסוקה הא לא צריכה בדיקה לדידיה ומשני מאן דמשני הא לא משני הא כלומר הא ודאי בשאינה עסוקה בטהרות ומאן דאוקי ההיא דשמואל בעסוקה בטהרות לא מתני הא ומפלג פליגי:

ומתוך כך פסקו רבים דהא דר' חנינא עיקר ואף לבעלה כל שאין לה וסת צריכה בדיקה בכל שעה ובאמת הפירוש יפה לפי הסוגיא דאקושיא דסליק מיניה דהיינו בשאינה עסוקה בטהרות ולבעלה הוא דקאמר דמתני הא לא מתני הא ועל דעת זה משמשת בבדיקה לעולם ומ"מ גדולי הרבנים מפרשים דהכי קאמר לעולם הא דר' חנינא בן אנטיגנוס בעסוקה בטהרות היא דלבעלה לא צריכה בדיקה ומאי דאמרה שמואל חדא זימנא דמתני הא לא מתני הא ותרי הוא דאמרוה כל חד וחד משמיה ומ"מ כל לבעלה אינה צריכה בדיקה וזהו הדעת השני שכתבנו שמשמשת בלא בדיקה ואע"פ שסוגיית הגמרא מוכחת כפירוש ראשון מ"מ יש סיוע לשטה זו וקושיא לראשונה ממה ששאלו למעלה מהו שתבדוק אצל בעלה כלומר אם רצת להחמיר בעצמה ותירץ לא תבדוק שמא יהא לבו נקפו והיאך אמרה סתם היה לו לפרש אם אין לה וסת תבדוק אלא שמע מינה שאף זו לא תבדוק אלא שנראה לי לשטה ראשונה שלא שאלוה אלא ביש לה וסת ומשום דפשיטא להו בה דאינה צריכה בדיקה:

וגדולי הפוסקים יש להם דעת שלישית שעליה סמכנו והוא שהם מפרשים משמשת בשני עדים ר"ל לאחר תשמיש אחד לו ואחד לה ולא למעט שלא תבדוק לפני תשמיש דודאי כל דכן הוא אלא שאין העוות תלוי אלא לאחרון והרבה מפרשים הבינו מדבריהם שאינה צריכה בדיקה לפני תשמיש ואין דבריהם נראין אע"פ שגדולי עולם אמרום אלא היא בודקת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש ותשמש כן שלשה פעמים אם נתרצפה שלשתן לצאת נקיה הרי היא ככל הנשים לשמש בלא בדיקה ואם נתרצפה בשלשתן לטומאה תאסר ויוציא ואמר שמואל עלה הלכה כר' חנינא ושאל בה אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא שתשמש בבדיקה וודאי הדבר פשוט שאם הוחזקה בכך הוא לה כרואה מחמת תשמיש בשלשה פעמים תצא ואם בשאינה עסוקה הא אמר בכל שלא הוחזקה בכך משמשת בלא בדיקה ותירץ דלעולם בשאינה עסוקה בטהרות ודמתני הא לא מתני הא ומיפלג פליגי והלכה כר' חנינא ותשמש שלשה פעמים בבדיקה וכן לעולם עד שתתרצף בשלשה לטהרה או לטומאה ועל זו סמכו לפסוק הדינין שהוזכרו בדברי ר' מאיר שמשהוחלטה לאסור תצא בלא כתובה ואין מחזיר לה פירות מלוג שאכל ולא בלאות צאן ברזל שהן בעין ולא מזונות (שדותה) [שלותה] או שאם הלך הוא אין בית דין פוסקין לה מזונות ולא יחזור עולמית אע"פ שנתרפאת שאם תאמר כן זימנין דאזלא ומינסבה ומיתקנא ואמר אלו היתי יודע שכן לא הייתי מגרשיך ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ואי אפשר לומר בה השתא הוא דבריא דבאילונית הוא דאמרינן הכי כדברירנא ביבמות פרק הבא משום דלא שכיחא רפואתה הואיל ויש לה סימני אילונית אבל זו דרך כמה נשים הוא שאין להם וסת עכשו ויש להם לאחר זמן וי"מ בה דוקא בשפירש לה דמשום וסת הוא מוציאה הא גירש סתם יכול להחזיר וי"מ אף בסתם מפני שכל שאשתו אסורה לו סתמו כפירושו ומ"מ מה שמסתעף בשמועה זו לענין איסור החזרה אע"פ שנתרפאת כבר התבאר במסכת גיטין פרק השולח בענין המוציא את אשתו משום שם רע ומה שמסתעף בה לענין כתובה וחברותיה במסכת כתובות אלא שהארכנו בכאן במה שהוא עיקר אצל ענין הפרק והוא בעניני הבדקה:

ודין אשה שרואה מחמת תשמיש לא התבאר דינה כאן ולדעת גדולי הפוסקים הרי היא בכלל זו שאין לה וסת שנתרצפה שלש לטומאה אלא שדין רואה מחמת תשמיש אף ביש לה וסת הוא וענינה שאם נתרצפה בכך שלשה פעמים תתגרש ותנשא לשני ואם אירעה כן בשני תנשא לשלישי ואם אירעה כן ממנו תתגרש ואסורה לעולם עד שתבדוק אם נרפאת ובדיקתה בהבאת שפופרת על הדרך שיתבאר בפרק אחרון וזו חלוקה מזו בהרבה דינין אחד שזו הואיל ויש לה וסת היתר נשואיה לרביעי תלוי ברפואה וזו שבכאן הואיל ואין לה וסת אינה נתרת בבדיקת רפואה והשניה שהרואה מחמת תשמיש נשאת לשני ולשלישי ומפני שלא כל האצבעות שוין אבל זו שאין לה וסת אסורה לעולם בין לזה בין לאחר ויש חולקין בזו ואין דבריהם נראין והשלישית גם כן לדעתנו והוא שרואה מחמת תשמיש כשמגרשה ראשון ושני יש לה כתובה הואיל ועדיין ראוייה לשלישי הא משלישי לא הואיל ובדקה בשפופרת ומצאה טמא וזו שבכאן אין לה אפילו מראשון וגדולי המפרשים כתבו אף ברואה שאין לה כתובה מראשון הואיל ומ"מ נאסרה לו ואף הרבה מפרשים סוברים שזו שאין לה וסת וזו שרואה מחמת תשמיש חדא היא ומפני שהם מפרשים שרואה מחמת תשמיש האמור שם פירושו בשאין לה וסת וממה שנאמר שם ואם יש לה וסת או מכה תולה בוסת או במכה אלמא בשאין לה וסת היא שנויה ומה שחיסר בזו גילה בזו וכן ממה שגדולי הפוסקים הביאו את שתיהן כאחת ואף גדולי המפרשים נסכמים בה ואין נראה כן שאם כן היאך חלקוה לשנים וריחקוה זו בראשון וזו באחרון וכן שלא הוזכר בה ר' חנינא בן אנטיגנוס כלל אלא אין ספק ששני דינין הן ורואה מחמת תשמיש אף ביש לה וסת נאמרה ומה שאמרו שם ואם יש לה וסת פירושו אם שמשה בשעת הוסת או בעונה הסמוכה לה וגדולי הרבנים פירשוה אם אינה רואה בכל עת לאחר תשמיש אלא לפרקים וי"מ אם יש לה וסת של מקרים שבגוף כגון שמפהקת באותה שעה או מתעטשת:

גדולי המפרשים כתבו בזו שאין לה וסת וברואה מחמת תשמיש במה שנאמר בה שאין לה כתובה וחברותיה שפירושה אפילו באו לה מומין אלו בבית בעלה ואע"פ שבשאר מומין כל שבאו לה בבית בעלה יכולה לומר נסתחפה שדהו ויש לה כתבה בזו הואיל ואינה ראויה לביאה אין לה כלל:

כל שביארנו בבאים מן הדרך ובפועלים וחמרים ובבאים מבית האבל ומבית המשתה שנשיהם להם בחזקת טהרה דוקא שהניחה בחזקת טהרה אבל הניחה בחזקת טומאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר טהורה אני בין שהוא עמה בעיר בין שהלך לו ואפילו עברו עליה ימים כשיעור ימי הטומאה וימי ספירה מפני שטומאתה ודאי וטהרתה ספק הא משאמרה טהורה אני נאמנת שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה לעצמה ודוקא באומרת ספרתי וטבלתי אבל אמרה לא נטמאתי אינה כלום שהרי ודאי ניטמאת ולא עוד אלא שאף בלא נתברר לו טומאתה כל שהוחזקה נדה בשכנותיה אינה נאמנת לומר לא נטמאתי ויראה לגדולי הדור אף בנתינת אמתלא אלא שבזו מיהא יש לפקפק ולדעתי הכל תלוי בהוכח של אמתלא וכבר כתבנוה בשני של כתבות וכן זה שביארנו שכל שהניחה בחזקת טהרה הרי היא לו בחזקת טהרה דוקא שלא בא בשעת וסתה אבל יש לה וסת והוא בא בשעת וסתה אסור עד שישאלנה שמא אורח בזמנו בא ומ"מ אם עברה עונת הוסת ועוד שיעור שתוכל לספור ולטבול אינו צריך שהרי שמא לא בא האורח בזמנו ואם תמצא לומר בא שמא טהרה ממנו ואפילו בנערה שבושה לטבול מותר הואיל ואין טומאתה חזקה ברורה ואם אין לה וסת קבוע כל שהניחה בחזקת טהרה ובא לו בתוך שלשים לראייה שטהרה ממנה או לאחר שלשים יום בכדי שיעור שהיית ספירה וטבילה הרי היא לו בחזקת טהרה הא בשלשים אסורה מחשש וסתן של רוב נשים ויש חולקין בזו ודבר זה יתבאר בפרק שני:

כל שביארנו שאין האשה צריכה בדיקה אין ראוי לה שתבדוק לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש שמא אם קודם תשמיש לבו נוקפו ויפרוש ואם לאחר תשמיש לבו נוקפו שמא הרגישה ומפקפק בעצמו ואם אירע לה כן אם כשיעור וסיס והוא שיעור מועט תיכף ליציאת השמש חייבים חטאת הא לאחר זמן אין חייבים חטאת ולא אף אשם תלוי שאין אשם תלוי אלא במקום שיש אסור קבוע כמו שביארנו בכמה מקומות וא"כ מה שאמרו בסוגיא זו לאחר שיעור וסיס כדי לחייב בעלה באשם תלוי דלא כהילכתא היא ושיעור וסיס אינו כשיעור בדיקה שהבדיקה צריכה מתון שהרי צריכה חורין וסדקין ואחר זמן הוא אלא שיעור קנוח לבד והוא שאמרו לשמש ועד שעומדין בצד השקוף כל שעומדת ועדה בידה בצד פתחה עד שביציאתו תוכפת ומכניסתו ומוציאתו בתכיפה:

ועתה נשלם הפרק תהלה לאל:

גמ' הא אמרה שמואל חדא זימנא כו' הא ודאי דהנך דרבי אבא בר ירמיה אצטריכא לאשמועינן באין לה וסת דאפי' ישנה צריכא בדיקה דהך מלתא לא שמעינן ליה ממתני' כמו שכתבו התוספות לעיל דלא מיירי בישנה וא"כ הכי נמי דלא שמעינן ליה מהך פיסקא דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס וצ"ל דהכי קאמר הא אמרה שמואל כו' והך פיסקא דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס לא אצטריכא:

בפרש"י בד"ה מאן דמתני כו' והאמר שמואל חדא זימנא לעיל דאוקימנא למתני' דקתני משמשת בעדים בעסוקה בטהרות כו' עכ"ל להאי פירושא ר"ל דקושטא הוא דמדרב יהודה גופיה קפריך אהא דאי עסוקה בטהרות כו' ולא מייתי מדרבי אבא ב"י כו' אלא אהא דדכל לבעלה כו' וק"ל:

תוס' בד"ה אילו הייתי יודע שכך הוא ואם תאמר והא כיון דאינה תובעת כתובתה לא מצי כו' עכ"ל נחתי הכא לתלות קושייתם בכיון דאינה תובעת כתובתה לא מצי להוציא לעז כו' ור"ל דבלאו טעמא דהשתא היא דאברית נמי בעלה לא יוכל להוציא כדקאמרינן דמשום דאמרינן ליה יפה לך שתיקותך מדבורך שלא יוציא לעז כו' ולא אצטריך ליה למימר התם השתא הוא דאברית אלא משום קושיא דאנן מי שתקינן אבל בתוספות דפרק הבע"י ובפרק השולח הקשו בפשיטות דאמאי לא נימא הכי השתא הוא דאברית וע"ש:

בא"ד ואי לאו טעמא השתא הוא דאברית אפי' רבנן לא חיישי לקלקול גבי איילונית כו' עכ"ל וצריך עיון אכתי רבנן דלא חיישי לקלקול גבי איילונית משמע התם דהיינו ר"מ בר פלוגתיה דר"י ואמאי חייש רבי מאיר הכא לקלקול גבי אשה שאין לה וסת טפי מהתם ודו"ק:

סליק פרק שמאי אומר

ברש"י ד"ה לא בעיא בדיקה וכו' לישנא אחרינא וגו' לישנא דרש"י מגומגם ומעורבב ופירש הלישנא אחרינא אין להם צירוף זה לזה:

בתוס' ד"ה דמתני הא לא מתני הא וכו' וא"ת והא מתני' ביש לה וסת וכו' משמע דסבר כרבי חנינא בן אנטיגנוס וכו'. מתוך קושית התוס' משמע שהם הבינו מדברי רש"י דר"ל דמההיא דרב יהודה דלעיל לא נשמע דהלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס שאשה שיש לה וסת מותר לקיימה לכך הקשו דהא מדמוקי שמואל מתני' באין לה וסת וכו' ש"מ דס"ל דהלכה כר"ח וכו' ולא משמע כן מפרש"י אלא שרש"י ס"ל דמדרב יהודה דלעיל לא שמעינן אלא דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה אבל לא שמעינן מיניה דהלכה כאותה משנה דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה והכא אשמועינן דהלכה כרבי חנינא וכאותה משנה דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה אבל דהלכה כרבי חנינא רמותרת לשמש שמעינן שפיר מהא דרב יהודה דלעיל דמדמוקי למתני' דוקא בעסוקה בטהרות אבל אינה עסוקה כלל לבעלה לא בעיא בדיקה אפילו באין לה וסת מכלל דסבירא ליה דאשה שאין לה וסת מותרת לשמש וי"ל דהתוס' שפיר הבינו כוונת רש"י ואעפ"כ הקשו לו דס"ל דהא בהא תליא דהואיל ואוקי מתניתין דלעיל באין לה וסת מכלל דכרבי הנינא ס"ל בהא דאין אסורה לבעלה לעולם ממילא ס"ל נמי כר"ח בהא דאמר דבעיא בדיקה ותירצו וי"ל דמתני' משמע שפיר וכו' י"ל הא דאוקי מתני' באין לה וסת כרבי חנינא לאו מכח דסבירא ליה דקיימא לן כרבי חנינא אלא מכח דכן הוא משמע ממתניתין וק"ל: