בשעת הדחק — שני בצורת היו ולא רצה להפסיד טהרות:
אלא רבים פליגי עליה — ובטלין דברי היחיד והתחיל להתחרט ואמר כדי הוא כו':
קדש בימי רבי מי הוה — כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים:
חבריא מדכן בגלילא — חבירים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחו' שמא יבנה בהמ"ק בימיהם ולעול' קדש הוו. כך שמעתי בחומר בקדש וכך היא שנויה:
כולן טמאות — משום מעת לעת שבנדה:
היא טמאה — משום פקידה לפקידה:
תרומת לחמי תודה — ארבע חלות מד' מינין שבתודה נותנין לכהן דכתיב (ויקרא ז׳:י״ד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה וגו':
באפיה מאי בעיא — הא מ' חלות בעי לה למיפא והדר אפרושי ד' לתרומה וארבעין לא מיקרו תרומה:
ומשני דאפרשינהו בלישייהו — לעולם מאי תרומה תרומת לחמי תודה ודקאמר באפיה מאי בעיא כגון שהפריש לד' מהארבעים חלות בעיסתן ולאחר אפיית כולן שחט תודה עליהן:
שאפאן ד' חלות — עשר עשרונים של חמץ אפאן כולן בחלה אחת וג' עשרונות ושליש שבחלות מצה אפאן בחלה אחת וכן של רקיקין וכן של רבוכה:
הא בעינן מ' — במנחות ילפינן לה בפרק התודה (מנחות דף עו.) ואמאי יצא:
ומשני למצוה — אבל עיכובא ליכא:
והא בעי אפרושי תרומה — אחת מכל מין דהיינו א' מעשר וכיון דליכא עשר היאך יפריש:
וכ"ת דמפריש פרוסה מכל — חלה מעט לכהן:
אחד אמר רחמנא — והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' ודרשינן במנחות (דף עז:) שלא יטול פרוסה לתרומת כהן:
דאפרשינהו בלישייהו — נטל אחד מעשר לתרומה ותשע הנותרים לבעלים מכל מין ומין אפה בחלה אחת:
גפה — סותמת בטיט בידיה ומדיחה ידיה מן הטיט:
קבלה מיניה רב שמואל — להך תיובתא מרב נחמן ואוקמא להא דקתני לקדש אבל לא לתרומה הכי קאמר בחולין שנעשו על טהרת קדש כו' אבל בתרומה ממש נהגא:
נולד לה גרסי' — נולד בעיסה ספק טומאה: גלגול בחולין זהו גמר מלאכה לחלה:
תעשה בטומאה — אם ירצה יטמאנה ביד דסוף סוף חלת ספק היא ולא תאכל:
תעשה בטהרה — בכלים טהורים ואל יטמאנה ביד ואע"פ דסוף סוף חלתה אסורה אסור לטמאה ביד הואיל ונגמרה מלאכתה לחלה אסור לגרום לה טומאה ודאית דכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי ודרשינן בבכורות (דף לד.) שתי תרומות במשמע טהורה ותלויה ואמר קרא שומרנה:
