בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ו׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בשעת הדחקשני בצורת היו ולא רצה להפסיד טהרות:

    אלא רבים פליגי עליהובטלין דברי היחיד והתחיל להתחרט ואמר כדי הוא כו':

    קדש בימי רבי מי הוהכמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים:

    חבריא מדכן בגלילאחבירים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחו' שמא יבנה בהמ"ק בימיהם ולעול' קדש הוו. כך שמעתי בחומר בקדש וכך היא שנויה:

    כולן טמאותמשום מעת לעת שבנדה:

    היא טמאהמשום פקידה לפקידה:

    תרומת לחמי תודהארבע חלות מד' מינין שבתודה נותנין לכהן דכתיב (ויקרא ז׳:י״ד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה וגו':

    באפיה מאי בעיאהא מ' חלות בעי לה למיפא והדר אפרושי ד' לתרומה וארבעין לא מיקרו תרומה:

    ומשני דאפרשינהו בלישייהולעולם מאי תרומה תרומת לחמי תודה ודקאמר באפיה מאי בעיא כגון שהפריש לד' מהארבעים חלות בעיסתן ולאחר אפיית כולן שחט תודה עליהן:

    שאפאן ד' חלותעשר עשרונים של חמץ אפאן כולן בחלה אחת וג' עשרונות ושליש שבחלות מצה אפאן בחלה אחת וכן של רקיקין וכן של רבוכה:

    הא בעינן מ'במנחות ילפינן לה בפרק התודה (מנחות דף עו.) ואמאי יצא:

    ומשני למצוהאבל עיכובא ליכא:

    והא בעי אפרושי תרומהאחת מכל מין דהיינו א' מעשר וכיון דליכא עשר היאך יפריש:

    וכ"ת דמפריש פרוסה מכלחלה מעט לכהן:

    אחד אמר רחמנאוהקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' ודרשינן במנחות (דף עז:) שלא יטול פרוסה לתרומת כהן:

    דאפרשינהו בלישייהונטל אחד מעשר לתרומה ותשע הנותרים לבעלים מכל מין ומין אפה בחלה אחת:

    גפהסותמת בטיט בידיה ומדיחה ידיה מן הטיט:

    קבלה מיניה רב שמואללהך תיובתא מרב נחמן ואוקמא להא דקתני לקדש אבל לא לתרומה הכי קאמר בחולין שנעשו על טהרת קדש כו' אבל בתרומה ממש נהגא:

    נולד לה גרסי'נולד בעיסה ספק טומאה: גלגול בחולין זהו גמר מלאכה לחלה:

    תעשה בטומאהאם ירצה יטמאנה ביד דסוף סוף חלת ספק היא ולא תאכל:

    תעשה בטהרהבכלים טהורים ואל יטמאנה ביד ואע"פ דסוף סוף חלתה אסורה אסור לטמאה ביד הואיל ונגמרה מלאכתה לחלה אסור לגרום לה טומאה ודאית דכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי ודרשינן בבכורות (דף לד.) שתי תרומות במשמע טהורה ותלויה ואמר קרא שומרנה:

    נדה ו עמוד ב

    1בשעת הדחק. והוינן בה: מאי ״לאחר שנזכר״? אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כותיה?

    2אלא (לאו) דלא איתמר הלכתא, לא כמר ולא כמר, וכיון שנזכר דלאו יחיד פליג עליה, אלא רבים פליגי עליה, אמר: ״כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק״.

    3אי אמרת בשלמא לתרומה, היינו דהואי תרומה בימי רבי, אלא אי אמרת לקדש קדש בימי רבי מי הואי?

    4כדעולא, דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא. הכא נמי בימי רבי.

    5ת"ש מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה, ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים ובודקת, באחרונה בדקה ומצאה טמאה, ובאת ושאלה את רבן גמליאל, ואמר לה: כולן טמאות. אמרה לו: רבי, והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת! אמר לה: א"כ היא טמאה וכולן טהורות.

    6קתני מיהת: ככרות של תרומה. מאי תרומה? תרומת לחמי תודה. תרומת לחמי תודה באפיה מאי בעיא?

    7דאפרשינהו בלישייהו, וכי הא דאמר רב טובי בר רב קטינא: לחמי תודה שאפאן ד' חלות יצא, והוינן בה: והא בעינן ארבעים! למצוה.

    8והא בעינן אפרושי תרומה מינייהו! וכי תימא דמפריש פרוסה מכל חד וחד, ״אחד״ אמר רחמנא, שלא יטול פרוסה, ואמרינן דאפרשינהו בלישייהו, הכא נמי דאפרשינהו בלישייהו.

    9ת"ש שוב מעשה בשפחה של רבן גמליאל, שהיתה גפה חביות של יין, ובין כל אחת ואחת מדיחה ידיה במים ובודקת, ובאחרונה בדקה ומצאה טמאה, ובאת ושאלה לרבן גמליאל, ואמר לה: כולן טמאות. אמרה לו: והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת! אמר לה: אם כן, היא טמאה וכולן טהורות.

    10אי אמרת בשלמא חדא דקדש, וחדא דתרומה היא, היינו דהדרה ושיילה. אלא אי אמרת אידי ואידי דקדש, למה לה למהדר ולשייליה מעשה שהיה בשתי שפחות היה.

    11לישנא אחרינא אמרי לה, אמר רב הונא: מעת לעת שבנדה מטמאה בין לקדש ובין לתרומה. ממאי? מדלא קתני לה גבי מעלות. א"ל רב נחמן: והא תני תנא לקדש אבל לא לתרומה!

    12קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק: בחולין שנעשו על טהרת קדש, ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה.

    13תנן התם: נולד לה ספק טומאה, עד שלא גלגלה תעשה בטומאה, משגלגלה תעשה בטהרה.

    14עד שלא גלגלה תעשה בטומאה, חולין נינהו, ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל; משגלגלה תעשה בטהרה, חולין הטבולין לחלה כחלה דמו, ואסור לגרום טומאה לחלה.

    15תנא:

    תוספות

    בשעת הדחקפירש רש"י בשני בצורת ולא דק דבפירקין (לקמן נדה דף ט:) אמר דאפי' רבנן מודו בשני בצורת וי"ל דהאי בשעת הדחק היינו אדם שנגע במעת לעת שבנדה ועשה מעט טהרות לפני ראייתה ואחר הוראתו עסק בטהרות הרבה ולא דמי לשני בצורת כיון דמקודם לכן לא היתה שעת הדחק ואפיש בטהרות ע"י הוראת טעות ועוד י"ל שעת הדחק שהשואל הלך לו והיה טורח גדול לרדוף אחריו כדאמר בפרק אע"פ (כתובות דף ס:) רהט אבתריה תלתא מילי בחלא ולא אדרכיה:

    דאפרשינהו בלישייהואף על גב דאין הלחם קדוש אלא משקרמו פניו בתנור ונשחט עליו הזבח (מנחות עח:) מ"מ קרי להו תרומה לפי שיחדו אותה לקרות לה שם תרומה לאחר אפייה ושחיטת הזבח והיתה מופרשת בלישייהו ולא לאחר אפייה משום דבעודה עיסה יכול לעשותה עבות ונאות ונראה דקדושת (הפת) איכא עלייהו ואסור לשנותה בחלות אחרות כדמשמע סוף פרק קמא דנדרים (דף יב.) כחלת אהרן ובניו וכתרומתו מותרין ודייק הא כתרומת לחמי תודה אסור ומוקי דאפרשינהו בלישייהו ומדאסר הככר שהתפיס בלחמי תודה משמע דאיכא עליה קדושת הפת בעודה עיסה:

    בשפחתו של ר"גפירש רשב"ם דהיינו ר"ג הזקן דאמרינן בשילהי פ"ק דשבת (ד' טו.) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית ק' שנה ומיהו אין רגילות להזכיר סתם ר"ג אלא ר"ג הזקן ויכול להיות שזהו ר"ג דיבנה חבירו של רבי אליעזר ורבי יהושע:

    נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלהפירוש נולד לה ספק טומאה הנוהגת אף בחולין קודם גלגול יכול לגרום לה טומאה ודאית ואין לאסור משום משמרת תרומותי דקודם גלגול אכתי לא פתיכא ביה חלה כמו המפריש חלתו קמח דלא עשה ולא כלום והפסד כהן נמי ליכא כיון דנולד לה ספק טומאה כבר משגלגלה תעשה בטהרה פירוש אם לאחר גלגול נולד לה ספק טומאה דלא שייך בחולין אלא בחלה תעשה בטהרה אע"ג דחלתה תלויה וליכא הפסד כהן אסור לגרום לה טומאה משום משמרת תרומותי וה"ה דאפי' נולד לה ספק טומאה דשייכא אף לחולין דאסור לגרום טומאה אלא דמפרש בברייתא איזה ספק אמרו בספק חלה דאפילו בספק טומאה דלא שייכא בחולין חלתה תלויה ואשמועינן חולין הטבולין לחלה כחלה דמו אבל אין לפרש דרישא נמי שנולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה איירי נמי בספק חלה דהיינו בטומאה דלא שייכא בחולין ואע"ג דעדיין טהורה גמורה היא תעשה בטומאה ודאית דקודם גלגול אכתי לא איקרי טבולה לחלה ולא אסור משום משמרת תרומותי והפסד כהן נמי ליכא שיפריש עליה ממקום אחר דאין נראה דקרי ספק טומאה קודם גלגול כיון שטהורה גמורה היא ואם תאמר דאמר בעבודה זרה פ' רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נו. ושם) אין בוצרין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה ויש פירוש שפירש רש"י בהם משום דאסור לגרום טומאה לתרומה משום משמרת תרומותי והשתא הלא אין קבע למעשר אלא עד שיקפה או עד שישלה והכא אמר עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וי"ל דהתם אם הפריש אפילו קודם שיקפה או שישלה הוי תרומה כמו בהקדימו בשבלין אבל הכא אם הפריש חלה קודם גלגול הוי כמו הפריש חלתו קמח דאמר בהאיש מקדש (קדושין דף מו:) דלא עשה ולא כלום ולכך לא מיקריא טבולה לחלה (ועל פירוש הקונטרס קשה דבתוספתא דחלה מסיים בה הכי וכן פירות עד שלא נגמרה מלאכתן יעשו בטומאה משנגמרה מלאכתן יעשו בטהרה. גי') אי נמי יש לפרש דהתם נמי לא אסור משום משמרת תרומותי כפירש"י כיון דאכתי לא הוקבע לתרום אלא משום הפסד כהן אסר לה אבל הכא כבר נולד לה ספק וליכא הפסד כהן ועוד דאפילו לא נולד לה ספק שרי לטמאותה וליכא הפסד כהן דחבר הוא ויפריש עליה ממקום אחר אבל התם איירי בעם הארץ שלא יפריש ממקום אחר וא"ת דבפרק הניזקין (גיטין דף סא.) תנן משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה כו' אבל לא תבור ותטחון עמה משאלת אשת חבר לאשת ע"ה נפה וכברה ובוררת וטוחנת עמה אבל משתטיל למים לא תגע בהם ובעי בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי בדמאי הקילו ומשתטיל למים דהוכשרו לא תגע בהם אף קודם לישה רבא אמר בעם הארץ דר"מ וטומאה וטהרה דרבנן ופריך והא מדקתני סיפא משתטיל למים מכלל דרישא מיירי בלא הכשר ומאי טומאה וטהרה איכא ומשני אידי ואידי בהוכשר ורישא בטומאת חולין וסיפא בטומאת חלה ומשתטיל למים היינו לישה וגלגול אלמא אוסר אביי ליגע כי הוכשר לברור ולטחון אף קודם גלגול ולישה אע"ג דאם הפריש קודם לישה וגלגול לא עשה ולא כלום (וי"ל) ולדידיה נמי צריך לתרץ דהתם אסור משום הפסד כהן ובשמעתין ליכא הפסד כהן כדפרישית ולרבא דשרי לגרום טומאה קודם גלגול אע"ג דאיכא הפסד כהן צריך לתרץ אההיא דפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נו.) כתירוץ ראשון דהתם אסור משום משמרת תרומותי אבל בעיסה קודם גלגול לא מיקריא טבלה לחלה כיון דאם הפריש חלת קמח לא עשה ולא כלום אי נמי כמו שתירץ ר"ת שם דהתם בגיטין ליכא כי אם חשדא בעלמא אבל ההיא דאין בוצרין מיירי בודאי עושה פירותיו בטומאה ושם יש להאריך:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    בהא דתנן נולד לה ספק עד שלא תתגלגל תעשה בטומאה, ובהא דתנן

    אשה והיא טובלת יום ולשה לה העיסה וקוצה לה חלהקשיא ליה עליהו הא דתנן בגיטין פרק הניזקין (גיטין סא, א) אשת חבר בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ ומשתטיל לה מים לא תגע עמה ושם כתבתיה בארוכה בסייעת דשמיא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ו׳ עמוד ב׳

    מסכת נדה דף ו׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־355 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בשעת הדחק שני בצורת היו ולא רצה להפסיד טהרות:

    אלא רבים פליגי עליה ובטלין דברי היחיד והתחיל להתחרט ואמר כדי הוא כו':

    קדש בימי רבי מי הוה כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים:

    חבריא מדכן בגלילא חבירים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחו' שמא יבנה בהמ"ק בימיהם ולעול' קדש הוו. כך שמעתי בחומר בקדש וכך היא שנויה:

    כולן טמאות משום מעת לעת שבנדה:

    היא טמאה משום פקידה לפקידה:

    תרומת לחמי תודה ארבע חלות מד' מינין שבתודה נותנין לכהן דכתיב (ויקרא ז׳:י״ד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה וגו':

    באפיה מאי בעיא הא מ' חלות בעי לה למיפא והדר אפרושי ד' לתרומה וארבעין לא מיקרו תרומה:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 6b · Sefaria

    תוספות

    בשעת הדחק פירש רש"י בשני בצורת ולא דק דבפירקין (לקמן נדה דף ט:) אמר דאפי' רבנן מודו בשני בצורת וי"ל דהאי בשעת הדחק היינו אדם שנגע במעת לעת שבנדה ועשה מעט טהרות לפני ראייתה ואחר הוראתו עסק בטהרות הרבה ולא דמי לשני בצורת כיון דמקודם לכן לא היתה שעת הדחק ואפיש בטהרות ע"י הוראת טעות ועוד י"ל שעת הדחק שהשואל הלך לו והיה טורח גדול לרדוף אחריו כדאמר בפרק אע"פ (כתובות דף ס:) רהט אבתריה תלתא מילי בחלא ולא אדרכיה:

    דאפרשינהו בלישייהו אף על גב דאין הלחם קדוש אלא משקרמו פניו בתנור ונשחט עליו הזבח (מנחות עח:) מ"מ קרי להו תרומה לפי שיחדו אותה לקרות לה שם תרומה לאחר אפייה ושחיטת הזבח והיתה מופרשת בלישייהו ולא לאחר אפייה משום דבעודה עיסה יכול לעשותה עבות ונאות ונראה דקדושת (הפת) איכא עלייהו ואסור לשנותה בחלות אחרות כדמשמע סוף פרק קמא דנדרים (דף יב.) כחלת אהרן ובניו וכתרומתו מותרין ודייק הא כתרומת לחמי תודה אסור ומוקי דאפרשינהו בלישייהו ומדאסר הככר שהתפיס בלחמי תודה משמע דאיכא עליה קדושת הפת בעודה עיסה:

    בשפחתו של ר"ג פירש רשב"ם דהיינו ר"ג הזקן דאמרינן בשילהי פ"ק דשבת (ד' טו.) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית ק' שנה ומיהו אין רגילות להזכיר סתם ר"ג אלא ר"ג הזקן ויכול להיות שזהו ר"ג דיבנה חבירו של רבי אליעזר ורבי יהושע:

    נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה פירוש נולד לה ספק טומאה הנוהגת אף בחולין קודם גלגול יכול לגרום לה טומאה ודאית ואין לאסור משום משמרת תרומותי דקודם גלגול אכתי לא פתיכא ביה חלה כמו המפריש חלתו קמח דלא עשה ולא כלום והפסד כהן נמי ליכא כיון דנולד לה ספק טומאה כבר משגלגלה תעשה בטהרה פירוש אם לאחר גלגול נולד לה ספק טומאה דלא שייך בחולין אלא בחלה תעשה בטהרה אע"ג דחלתה תלויה וליכא הפסד כהן אסור לגרום לה טומאה משום משמרת תרומותי וה"ה דאפי' נולד לה ספק טומאה דשייכא אף לחולין דאסור לגרום טומאה אלא דמפרש בברייתא איזה ספק אמרו בספק חלה דאפילו בספק טומאה דלא שייכא בחולין חלתה תלויה ואשמועינן חולין הטבולין לחלה כחלה דמו אבל אין לפרש דרישא נמי שנולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה איירי נמי בספק חלה דהיינו בטומאה דלא שייכא בחולין ואע"ג דעדיין טהורה גמורה היא תעשה בטומאה ודאית דקודם גלגול אכתי לא איקרי טבולה לחלה ולא אסור משום משמרת תרומותי והפסד כהן נמי ליכא שיפריש עליה ממקום אחר דאין נראה דקרי ספק טומאה קודם גלגול כיון שטהורה גמורה היא ואם תאמר דאמר בעבודה זרה פ' רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נו. ושם) אין בוצרין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה ויש פירוש שפירש רש"י בהם משום דאסור לגרום טומאה לתרומה משום משמרת תרומותי והשתא הלא אין קבע למעשר אלא עד שיקפה או עד שישלה והכא אמר עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וי"ל דהתם אם הפריש אפילו קודם שיקפה או שישלה הוי תרומה כמו בהקדימו בשבלין אבל הכא אם הפריש חלה קודם גלגול הוי כמו הפריש חלתו קמח דאמר בהאיש מקדש (קדושין דף מו:) דלא עשה ולא כלום ולכך לא מיקריא טבולה לחלה (ועל פירוש הקונטרס קשה דבתוספתא דחלה מסיים בה הכי וכן פירות עד שלא נגמרה מלאכתן יעשו בטומאה משנגמרה מלאכתן יעשו בטהרה. גי') אי נמי יש לפרש דהתם נמי לא אסור משום משמרת תרומותי כפירש"י כיון דאכתי לא הוקבע לתרום אלא משום הפסד כהן אסר לה אבל הכא כבר נולד לה ספק וליכא הפסד כהן ועוד דאפילו לא נולד לה ספק שרי לטמאותה וליכא הפסד כהן דחבר הוא ויפריש עליה ממקום אחר אבל התם איירי בעם הארץ שלא יפריש ממקום אחר וא"ת דבפרק הניזקין (גיטין דף סא.) תנן משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה כו' אבל לא תבור ותטחון עמה משאלת אשת חבר לאשת ע"ה נפה וכברה ובוררת וטוחנת עמה אבל משתטיל למים לא תגע בהם ובעי בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי בדמאי הקילו ומשתטיל למים דהוכשרו לא תגע בהם אף קודם לישה רבא אמר בעם הארץ דר"מ וטומאה וטהרה דרבנן ופריך והא מדקתני סיפא משתטיל למים מכלל דרישא מיירי בלא הכשר ומאי טומאה וטהרה איכא ומשני אידי ואידי בהוכשר ורישא בטומאת חולין וסיפא בטומאת חלה ומשתטיל למים היינו לישה וגלגול אלמא אוסר אביי ליגע כי הוכשר לברור ולטחון אף קודם גלגול ולישה אע"ג דאם הפריש קודם לישה וגלגול לא עשה ולא כלום (וי"ל) ולדידיה נמי צריך לתרץ דהתם אסור משום הפסד כהן ובשמעתין ליכא הפסד כהן כדפרישית ולרבא דשרי לגרום טומאה קודם גלגול אע"ג דאיכא הפסד כהן צריך לתרץ אההיא דפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נו.) כתירוץ ראשון דהתם אסור משום משמרת תרומותי אבל בעיסה קודם גלגול לא מיקריא טבלה לחלה כיון דאם הפריש חלת קמח לא עשה ולא כלום אי נמי כמו שתירץ ר"ת שם דהתם בגיטין ליכא כי אם חשדא בעלמא אבל ההיא דאין בוצרין מיירי בודאי עושה פירותיו בטומאה ושם יש להאריך:

    Tosafot on Niddah 6b · Sefaria

    רשב"א

    בהא דתנן נולד לה ספק עד שלא תתגלגל תעשה בטומאה, ובהא דתנן

    אשה והיא טובלת יום ולשה לה העיסה וקוצה לה חלה קשיא ליה עליהו הא דתנן בגיטין פרק הניזקין (גיטין סא, א) אשת חבר בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ ומשתטיל לה מים לא תגע עמה ושם כתבתיה בארוכה בסייעת דשמיא.

    Rashba on Niddah 6b · Sefaria

    ריטב"א

    חבריא מדכן דגלילא פרש״י שהיו מטהרין יינם ושמנם לקדש ממש לפי שהיו מצפין [שמא יבנה] ב״ה בימיהם אבל ר״ח פיר׳ שהיו מרגילין עצמן לאכול חוליהן על טהרת הקדש כדי להרגיל עצמן בכך לכשיבנה ב״ה וזה עולה כפי הפירוש שני שכתבנו לעיל.

    והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת ואעפ״י שהיא לא פירשה לו כן כסבורה היא שהוא יודע כן מפני שהיא היתה תמיד רגילה בכך.

    והא בעינן ארבעים פירוש ואפילו מדאורייתא ונ״ל מדכתיב בהו מכל קרבן תרומה דהיינו תרומת מעשר שהיא א׳ מעשר ופרקינן למצוה פי׳ ואינו מעכב ולכך הוציאו הכתוב בלשון זה הסתום דאפרישינהו בלישייהו פי׳ דהא לא חשיב פרוס שהרי עושה ממנו ככר היינו דאצטריכא לשיולי פי׳ ומוקמי׳ דקמייתא בקדשים הוא והדרה נשלייה אתרומה.

    תנן התם נולד לה ספק בעיסה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה פי׳ בטומאה ממש בכלים שהם ודאי טמאים וכדמפרש טעמא ואזיל דקודם גלגול עדין לא נתחייבה בחלה וחולין גרידי נינהו ומותר לגרום טומאה אפילו לחולין שבא״י והא דלא חיישינן דלבתר הכי תתגלגל ויהיו טבולין י״ל שיעשנה פחות פחות מכשיעור ולא חיישינן למאי דמפקע ליה מחלה דהא סוף סוף כי מפריש לה חלה טמאה היא ואין מתקיים בו מצות נתינה כראוי דרחמנא אמר תתן לו ולא לאורו וא״נ אפי לה כשיעור נמי אין לחוש לה כיון דבעודם חולין גמורים נטמאת העיסה ודאי שוב אין לחוש לטמאה כשתתגלגל שאין אנו מוזהרים בטומאת תרומ׳ ממש אלא בתרומה טהורה או תלויה כדנפקא לן בבכורות מדכתיב את משמרת תרומתי א׳ תרומה טהורה וא׳ תרומה תלויה ואע״ג דמאי דכתיב לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך כתרומה טמאה היא וכדאי׳ בפ׳ במה מדליקין תרתי פרשי נינהו חדא נפקא מדכתיב משמרת וחדא מדכתיב לך ושבקיה לקרא והוא מפרש נפשיה ולא עוד דתרומה תלויה סוף סוף לטומאה אתיא שיניחנה במקום התורפה והיא נטמאת מאליה.

    משגלגלה תיעשה בטהרה פירוש לפי שכבר היא טבולה לחלה וא״א להפקיעה ממנה וס״ל דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו וכמפרש ואזיל וי״מ דלאו דוקא משגלגלה אלא משעת הטלת מים שהוא הכשר לגלגול ואע״ג שאינה חייבת בחלה עד שתגלגל בחטים מ״מ כבר נכנסה בזיקת חלה שאם הפריש ממנה חלה חלתה חלה משא״כ קודם לכן שהמפריש חלתו קמח אינה חלה והצריכה לפרש זה הא דתנן בפרק הנזיקין אשת חבר טוחנת עם אשת ע״ה ובוררת ומרקדת עמה ומשתטול מים לא תגע עמה והיינו משום טומאת ע״ה ושלא תהא מסייעת לעוברי עבירה וכמפר׳ התם אלמא משעת הטלת מים אסור לגרום טומאה בחולין וי״מ דדוקא קתני משגלגלה ושאני התם שעשו גזירה שאם היא עושה עמה משתטיל מים שהיא תחלת עיסה אף היא גומרת עמה בגלגול ואע״ג דהכא כיון שהתחיל בטומאה קודם גלגול יגמור בטומאה הא ל״ק ואפי׳ למאי דפריש׳ שתעשה בטומאה בכשיעור דשאני הכא שנטמאת ודאי קוד׳ גלגול וכדאמר׳ תעשה בטומאה אבל התם ספק טומאה ע״ה הוה כחלק תלויה שאין לנו לגרום לה שום טומאה ואפי׳ טומאת ספק וחולין הטבולין לחלה כחלה דמו במקומה אפרשנה בס״ד.

    Ritva on Niddah 6b · Sefaria

    מאירי

    וחלין שנעשו על טהרת הקדש שדינם לענין זה כקדש כמו שביארנו לא סוף דבר בזמן שבית המקדש קיים אלא אף לאחר חרבן ואין אומרין הרי אין חלין נעשין על טהרת הקדש אלא מפני הרגל קדשים ואחר שאין קדש חלין על טהרת הקדש למה הרי אמרו חבריא מדכן בגלילא ר"ל שהיו אוכלין חליהן על טהרת הקדש שמתוך שהיו קרובים לחרבן שהיו מצפים בבנינו ומרגילין עצמן בכך והיו דנין אותן כקדש ובמסכת חגיגה פירשנו חבריא מדכן בגלילא שבזמן בית המקדש היה אלא שדרך כותיים היתה מפסקת בינם ובין ירושלם ולא היו יכולים לעבור והיה הענין אצלם כמו אין בית המקדש קיים:

    התבאר בתורת כהנים בדין לחמי תודה הבאים עם שלמי תודה שהם עשרים עשרונות עשרה מהם לעשר חלות של חמץ עשרון לחלה ועשרה מהן עושין שלשה מינין של מצה עשר חלות בכל מין ומין ר"ל חלות רקיקין רביכין ר"ל שעושין עשר חלות ולותת הסלת שלהן בשמינית לוג של שמן ואח"כ לש ואופה אותן ועשר רקיקין שאופה אותן ומשחן בשמינית לוג של שמן ועשר רביכין ר"ל חלות שחולטן ברותחין ואח"כ מטגנן ברביעית לוג שמן נמצא שיעורן עשרים עשרונות של סלת חצין לחמץ וחצין למצה ומנינן ארבעים חלות עשר של חמץ ושלשים של מצה ושיעור השמן חצי לוג לשלשים של מצה והכהן לוקח חלה אחת מכל מין ומין והם ארבעה חלות לארבעים אחד מעשרה ואע"פ שלא התבארו כל דברים אלו בתורה למדום בתורת כהנים מגזירות שוות והוא שאמרו שם והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לי"י תרומה זו איני יודע מה היא אלא נאמר כאן תרומה לי"י ונאמר בתרומה תרומת י"י מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ועדיין איני יודע כמה הוא חלת חמץ אלא נאמר כאן לחם חמץ ונאמר בשתי הלחם לחם חמץ מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה למדנו לחמץ שהיא עשרה עשרונות מנין למצה שהיא כן בין כל המינין שבה ת"ל על חלות לחם חמץ כנגד חמץ הבא מצה יכול עשרה עשרונות של מצה יהו מין אחד כשל חמץ ת"ל והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מורבכת חלות בלולות בשמן הרי שלשה מינין והקריב אחד מכל קרבן אחד מכל מין ומין נותן ארבע לכהן הזורק את הדם והשאר נאכל לבעלים אפה מכל מין ומין בחלה אחת שנמצאו ארבע חלות בין כלן לא יצא שהרי צריך ליטול תרומה מהם בפרוסה וכתוב אחד אומר שלא יטול פרוס ומ"מ אם הפריש מהן תרומה בלישה ועשה את השאר ארבע חלות יצא שלא נאמר ארבעים אלא למצוה:

    Meiri on Niddah 6b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' אא"א אידי ואידי דקודש ל"ל למהדר כו' ויש לדקדק דלמא קמא הוה בקודש גופיה כדאמר בתרומת לחמי תודה ובתרא הוה בחולין שנעשו עט"ק דלא חמיר כקודש דליתיה בה' אחרונות ומ"ה הדרא ושיילה והיה נראה דללישנא קמא אין מע"ל נוהג נמי בחולין שנעשו עט"ק והך דמדכן בגלילא לא משום לאוכלן עט"ק אלא שיהיה קודש מצוי להם באם יבנה ב"ה אבל מדברי התוס' לעיל לא משמע כן וק"ל:

    פרש"י בד"ה כולן טמאות משום מע"ל שבנדה היא טמאה כו' עכ"ל לאו דוקא משום מע"ל דמצינו למימר שבדקה עצמה שחרית כתקנת חכמים והויא נמי מפקידה לפקידה אלא דבכ"מ נקט תלמודא מע"ל שבנדה אבל בהיא טמאה הוצרך לפרש מפקידה לפקידה דהיינו מפקידה קטנה דהא בדקה עצמה בין כל אחד ואחד:

    תוס' בד"ה דאפרשינהו בלישייהו כו' והיתה מפורשת בלישייהו ולא לאחר כו' עכ"ל משמע להו בהאי עובדא דר"ג דלא אפאן בד' חלות כדאיירי ההיא דרב טובי כו' וא"כ לא היה להם לפרוש בלישה כיון דלא קרא להם שם אז עד אחר האפיה ושחיטת הזבח אי לאו כדי לעשותם נאות וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 6b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה בשעת הדחק וכו' וי"ל דהאי בשעת הדחק היינו אדם שנגע במעת לעת שבנדה ועשה מעט טהרות לפני ראייתה וכו'. הא דפירשו התוספות שעשה מעט טהרות קודם הוראתו ולא פירשו שלא עשה שום טהרות כלל קודם הוראתו רק על פי הוראתו של רבי שהורה שהנוגע הוא טהור הלך הנוגע ועשה הרבה טהרות ועל זה אמר רבי כדאי הוא ר"א וכו' נראה דס"ל דאם לא עשה מקודם זה שום טהרות כלל לא היה רבי מורה להקל לכתחלה כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אע"ג דעדיין לא נזכר שרבים פליגי עליה לכך כתבו שאיירי שגם לפני הוראתו עשה מעט טהרות ומפני הפסד טהרות היה מורה להקל מפני שעדיין לא נזכר שרבים חולקים עליו אבל לאחר שנזכר שרבים חולקים עליו לא היה חושש להפסד מעט טהרות אם לא שעסק אחר כך בטהרות הרבה ע"פ הודאתו ולכך אמר כדאי הוא רבי אליעזר וכו' דאילו לרבנן אפילו בשביל הפסד טהרות הרבה לא היה לו לטהר דלא דמי לשנת בצורת כיון שלא נעשה ההפסד קודם ההודאה כ"א לאחר הודאתו:

    בא"ד ועי"ל שעת הדחק שהשואל הלך לו וכו' כצ"ל:

    ד"ה נולד לה ספק טומאה כו' פי' נולד לה ספק הנוהגת אף בחולין וכו'. המשך דברי התוס' כך הם שהם מפרשים דהספק שקודם גלגול איירי בספק הנוהג אף בחולין דהשתא אין לאסור לא משום משמרת תרומותי ולא משום הפסד כהן משום דכיון דנולד בה כבר ספק שנוהג אף בחולין היתה בלאו הכי החלה אסורה לכהן אבל אם קודם גלגול נולד בה ספק הנוהג בחלה ולא בחולין סבירא ליה לתנא דמתניתין אע"ג דלא היה אסור לעשותם בטומאה משום משמרת תרומותי מכל מקום היה אסור משום הפסד כהן דאי לא עשאה בטומאה לא היתה החלה אסורה לכהן כיון שעדיין חולין גמורין הן קודם גלגול והספק שנולד בה אינו נוהג בחולין והדר קאמר אבל א"ל מתניתין שלעולם אימא לך שהספק שנולד בה קודם גלגול איירי נמי שנוהג בחלה ולא בחולין ואפ"ה ס"ל למתני' דליכא משום הפסד כהן שמתני' איירי שמפריש עליה ממקום אחר דאין נראה דקרי ספק טומאה וכו' אלא ודאי מתני' איירי שקודם גלגול נולד בה ספק שנוהג גם בחולין אבל אם נולד בו ספק שאינו נוהג בחולין ס"ל לתנא דמתניתין שהיה אסור לעשותה בטומאה משום הפסד כהן דלא איירי כלל מתניתין במפריש עליה ממקום אחר:

    בא"ד ועל פירוש הקונטרס קשה דבתוספתא מסיים בה וכו' פירוש אמתניתין דהכא נולד בה ספק טומאה עד שלא גלגלה וכו' מסיים בה בתוספתא וכן פירות עד שלא נגמרה מלאכתן ובו' ובפירות אם הקדים תרומתן קודם גמר מלאכתן תרומתן תרומה דהיינו הקדימו בשבלין ואפ"ה קתני בתוספתא דעד שלא נגמרה מלאכתן יעשו בטומאה ואין כאן איסור משום משמרת תרומותי וזה סותר פרש"י:

    בא"ד ונראה דהתם נמי לא אסור משום משמרת תרומותי כפרש"י ר"ל אלא דלא כפרש"י:

    בא"ד בסופו ולרבא דשרי לגרום טומאה וכו' צריך לתרץ וכו' כתירוץ הראשון וכו'. ויש להקשות לפי זה א"כ תקשה לרבא דתוספתא דלעיל שהקשה מינה לפרש"י דמסיים בה וכן פירות עד שלא נגמרה מלאכתן וכו' אלמא דאף בפירות לא שייך איסור משמרת תרומותי קודם שנגמרה מלאכתן ונראה לתרץ דרבא ס"ל דבעד שלא גלגלה או נגמרה מלאכתה לתרומה ותרתי בעי דשיהא בה הפסד כהן וגם שיהא ראוי קצת לחול עליו שם תרומה כגון ביין ובפירות עד שלא נגמרה מלאכתן ואז אסור לגרום לה טומאה בידים ולכך בההוא דאין בוצרין דאיכא תרתי דהא ראוי לחול עליו שם תרומה שהרי אם הפריש אפילו קודם שיקפה או שישלה הוי תרומה ושייך ביה קצת איסור דמשמרת תרומותי וגם איכא הפסד כהן משום דהא לא נולד בה שום ספק מקודם לכך אסור לגרום לה טומאה בידים אבל בההיא דתוספתא אע"ג דראוי לחול על הפירות שם תרומה כיון דאין כאן הפסד כהן שהרי נולד בהם ספק טומאה כבר מקודם וכן בההיא דהניזקין דשרי רבא לגרום טומאה קודם גלגול אע"ג דאיכא הפסד כהן כיון דאין ראוי לחול עליו שם חלה שהרי אם הפריש חלה קמח לא עשה ולא כלום ולכך מותר לגרום טומאה בידים:

    Maharam on Niddah 6b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' קודש בימי רבי מי הואי עי' משנה למלך בהל' אבל פ"ג הלכה א' בסופו:

    שם מטמאה בין לקודש ובין לתרומה עי' זבחים צט ע"ב תד"ה מדבר:

    Gilyon HaShas on Niddah 6b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ו׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־355 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״בשעת הדחק. והוינן בה: מאי ״לאחר שנזכר״?…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    2. קטע 228 מילים

      נפתחת ב״אלא (לאו) דלא איתמר הלכתא, לא כמר…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״אי אמרת בשלמא לתרומה, היינו דהואי תרומה…״

      חכמים: רבי מי.

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״כדעולא, דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא. הכא…״

      חכמים: עולא.

    5. קטע 550 מילים

      נפתחת ב״ת"ש מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה…״

      חכמים: רבן גמליאל.

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״קתני מיהת: ככרות של תרומה. מאי תרומה?…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״דאפרשינהו בלישייהו, וכי הא דאמר רב טובי…״

      חכמים: רב טובי בר רב.

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״והא בעינן אפרושי תרומה מינייהו! וכי תימא…״

    9. קטע 950 מילים

      נפתחת ב״ת"ש שוב מעשה בשפחה של רבן גמליאל,…״

      חכמים: רבן גמליאל.

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״אי אמרת בשלמא חדא דקדש, וחדא דתרומה…״

    11. קטע 1131 מילים

      נפתחת ב״לישנא אחרינא אמרי לה, אמר רב הונא:…״

      חכמים: רב הונא, רב נחמן.

    12. קטע 1218 מילים

      נפתחת ב״קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק:…״

      חכמים: רב שמואל בר רב, שמואל.

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״תנן התם: נולד לה ספק טומאה, עד…״

    14. קטע 1425 מילים

      נפתחת ב״עד שלא גלגלה תעשה בטומאה, חולין נינהו,…״

    15. קטע 151 מילים

      נפתחת ב״תנא:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ו׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026