בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ל״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    זב מטמא בין בשלש ראיות ביום אחד בין בשלש ראיות בג' ימים רצופין אבל זבה אינה מטמאה אלא בשלשה ימים כדכתיב בה ימים. בב"ק (דף כד.) מרבינן זב לימים:

    נקיים מלידהשלא תהא לידה ביניהם דאע"ג דלא חזיא כמאן דחזיא דמי דהא ימי לידה טמאין בלא דם:

    מה ימי נדתה אין ראויין לזיבהדאין זבה אלא אחר נדה ואין ספירת שבעה לזיבה עולה מהן דהא מכי הויא זבה לא חיילא ימי נדה לעולם עד שתשב שבעה נקיים וכל דם שרואה אינה אלא סותרת אבל נדה לא הויא הילכך לא משכחת ימי ספירה בימי נדה ולא ימי נדה בימי ספירה:

    אף ימי לידההואיל ודמו לנדה ואין ראויין לזיבה כדאמר ולא דמה מחמת ולד הכי נמי לענין ספירה מדמינן להו לנדה ולא תעלה בהן ספירת שבעה כגון אם ילדה בימי ספירה:

    הכי גרסינן אף ימי לידתה שאין ראויין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן:

    מסתר נמי סתרהוכ"ש דלא סלקא כי היכי דס"ל באונס בזב שאינו גורם וסותר ימי לידה נמי אע"ג דלא גרמי סתר וכי קאמינא אנא לרבנן דאמרי דבר שאינו גורם אינו סותר אינה סותרת ועולה:

    וכי דנין אפשרכגון לידה דאפשר לה ללדת בימי ספירה:

    משאי אפשרמימי נדה דלא אפשר להיות נדה בימי ספירה:

    ר' אליעזר היאבמסכת מנחות בפ' התודה דיליף פסח דורות מפסח מצרים שלא יביא אלא מן החולין אמר לו ר"ע וכי דנין אפשר משאי אפשר במצרים אכתי לא הוה מעשר אבל לדורות דאיכא מעות מעשר שני נייתי מנייהו אמר לו אף ע"פ שאי אפשר ראיה גדולה היא ונלמד הימנה:

    הקישן הכתובואפי' לר"ע הני מילי דאין דנין כגון גזרה שוה אבל הקישא אין משיבין על ההיקש:

    רב חסדא אמר טמאהדהא איכא שופי:

    רבי חנינא אמר טהורהכיון דשפתה אף מן הדם איגלאי מילתא דדם הקושי מחמת ולד אתא אבל כי שפתה מן הצער ורואה דם איגלאי מילתא דמקמי הכי הוי חזיא נמי בלא קושי:

    לפניויום אחד או שנים קודם ביאתו:

    דמפיש חיילות טפיסמוך לביאתו:

    דפסקו להו חיילות לגמרידהשתא ודאי קמאי לא מחמתיה אתו דאי מחמתיה אתו כל שכן דמפיש חיילות:

    תונבאאשטורדישו"ן. שאינה מרגשת בצערה מחמת שעמומית החולי:

    אי נמי כי קתנישלשה בקושי וא' בשופי ובכולן ראתה למה לי כולי האי:

    או שקשתה שנים ושפתה מעת לעתבשלישי מן הצער ולא מן הדם:

    כדקתנישלשה בקושי ומקצת שלישי ומקצת רביעי בשופי:

    הא קמ"ל דאע"גדקשתה בקצת שלישי ולא שפתה לילה ויום כלילי שבת ויומו אלא לילה ושני חצאי יום טמאה:

    ולאפוקי מדר' חנינא בן אחי רבי יהושעדאמר לעיל (נדה דף לו:) כל שחל קישויה להיות בשלישי שלה כו':

    בריאהארבעים:

    אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בה זבהדהיינו י"א יום שבין נדה לנדה אבל ראתה אחריהן טמאה נדה כדאמר לעיל בימי נדה נדה:

    אף ימים הראויין לספירת זיבהכגון התחיל הקושי בימי הזיבה טהורין כל ימי זיבה ושבעה אחריהם דהא בתר זבה שייכי וכי כתב רחמנא בנדתה ולא בזיבתה דזיבתה טהורה אהני נמי קאי אבל אחר שבעה אם יאריך טמאה נדה:

    ולטעמיה דרבכיון דאמר רב בהנך ימים דשייכי בתר זיבה טהרינהו רחמנא לענין קושי:

    נדה 37 עמוד ב

    1בזב משום דלא מטמא באונס, אבל זבה דמטמיא באונס אימא לא, צריכא.

    2ואי כתב רחמנא בזבה משום דלא מטמיא בראיות כבימים, אבל זב דמטמא בראיות כבימים אימא לא, צריכא.

    3אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: (ויקרא יב, ב) ״דותה תטמא״ לרבות את בועלה.

    4״דותה תטמא״ לרבות את הלילות, ״דותה תטמא״ לרבות את היולדת בזוב, שצריכה שתשב שבעה נקיים.

    5מאי לאו נקיים מלידה? לא, מדם.

    6ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: ״כימי נדתה״ כך ימי לידתה, מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן, אף ימי לידתה שאין ראוין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן.

    7ורבא, הא מני? רבי אליעזר היא, דאמר: מסתר נמי סתרה.

    8וכי דנין אפשר משאי אפשר?

    9אמר רב אחדבוי בר אמי: ר' אליעזר היא, דאמר דנין אפשר משאי אפשר. ורב ששת אמר: על כרחך הקישן הכתוב. איכא דאמרי: אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב ששת: רבי אליעזר היא, דאמר דנין אפשר משאי אפשר. ורב פפא אמר: על כרחך הקישן הכתוב.

    10קשתה שלשה ימים וכו'.

    11איבעיא להו: שפתה מזה ומזה, מהו? רב חסדא אמר: טמאה, רבי חנינא אמר: טהורה.

    12א"ר חנינא: משל למלך שיצא, וחיילותיו לפניו בידוע שחיילותיו של מלך הן.

    13ורב חסדא אמר: כל שכן דבעי נפיש חיילות טפי.

    14תנן: רבי יהושע אומר: לילה ויום כלילי שבת ויומו, ששפתה מן הצער ולא מן הדם. טעמא דמן הצער ולא מן הדם, הא מזה ומזה טהורה. תיובתא דרב חסדא!

    15אמר לך רב חסדא: לא מבעיא מזה ומזה דטמאה, דפסקי להו חיילות לגמרי, אבל מן הצער ולא מן הדם, אימר: כי היכי דמדם לא פסקה, מקושי נמי לא פסקה, והא תונבא בעלמא הוא דנקט לה, קמ"ל׃

    16תנן: קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום, ושפתה מעת לעת, וילדה הרי זו יולדת בזוב.

    17היכי דמי? אילימא כדקתני, למה לי שלש? בתרי בקושי וחד בשופי סגי!

    18אלא לאו הכי קאמר: קשתה שלשה, ושפתה מזה ומזה, או שקשתה שנים, ושפתה מעת לעת הרי זו יולדת בזוב, ותיובתא דר' חנינא!

    19אמר לך רבי חנינא: לא, לעולם כדקתני, והא קא משמע לן דאע"ג דמתחיל קישוי בשלישי, ושפתה מעת לעת טמאה, לאפוקי מרבי חנינא.

    20כמה היא קשויה? ר"מ אומר וכו'. השתא חמשים מקשיא, ארבעים מיבעיא? אמר רב חסדא: ל"ק כאן לחולה, כאן לבריאה.

    21א"ר לוי: אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן זבה, ורב אמר: אפי' בימים הראויין לספירת זבה. אמר רב אדא בר אהבה: ולטעמיה דרב׃

    תוספות

    מה ימי נדותה דאין ראוין לזיבהוא"ת דבשילהי בא סימן (לקמן נדה דף נד.) אמר ימי נדותה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה וי"ל דהתם מיירי בזבה קטנה שרואה יום י"א דיום י"ב הויא ביה תחלת נדה ועולה לה:

    על כרחך הקישן הכתובואין משיבין על ההיקש וא"ת והא בפ' התודה (מנחות דף פב.) פריך ר"ע לר' אליעזר וכי דנין אפשר משאי אפשר אע"ג דטעמא דרבי אליעזר דדריש היקשא מועבדת שיהו כל העבודות שוות ור"ע נמי אית ליה היקשא דועבדת בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צו.) וי"ל דהתם לא מצי למימר על כרחך הקישן הכתוב דאיצטריך היקשא להנהו דרשות דפסחים (דף צו.):

    ארבעים מיבעיאבסוכה לא פריך כי האי גוונא ארבי יהודה דמכשיר עד ארבעים וחמשים אמה התם משום דקים ליה דלאו דוקא אלא ארבעים וחמשים כדאמרי אינשי ואפילו טובא אבל הכא הוי דוקא חמשים כדקתני בסמוך וחמשים שהולד מטהר ובפרק מפנין (שבת דף קכו:) דפריך השתא ה' קופות ד' מיבעיא המקשה סבר דדוקא נקט ומשני דלאו דוקא נקט אלא ד' וה' כדאמרי אינשי ועוד משני דהוה דוקא ד' מאוצר קטן וה' מאוצר גדול ובפרק אע"פ (כתובות דף ס.) תינוק יונק אפי' ד' וה' שנים נמי לא דייק התם משום דלאו דוקא ה' אלא לפי צרכו כדקאמר התם ואפילו חבילתו על כתפו ובפרק הזרוע (חולין דף קלב:) דאמר כהן טבח ב' וג' שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות התם נקט ב' לרבי דאמר בתרי זימני הוה חזקה ולרשב"ג ג':

    ורב אדא בר אהבה אמר אף ימים הראויים לספירת סתירת זיבתהוא"ת מה הוסיף על דברי רב הא לרב נמי הראויין לספירה היינו ז' ימים אחר י"א יום ואז מתחילות י"א אחרים שהם ימי זיבה וא"כ לדידיה נמי לעולם קושי מטהר וי"ל דאינה נדה עד שיעברו שבעה ימי הספירה אחר י"א ואם ראתה אז אף בקושי טמאה לרב ולרב אדא טהורה דראויין לספירת סתירת זיבתה ור"ח פי' דלוי אינו מטהר אלא תשעה ימים הראוין ליעשות בהן זבה אבל י' וי"א דאינם ראויין ליעשות בהן זבה דאפילו ראתה אפי' גם בי"ב אינה אלא נדה ורב מוסיף ימים הראויין לספירה כגון עשירי וי"א וחמשה ימים אחרי כן אבל שני ימים משבעה ימים אחרונים אם ראתה בהן טמאה לרב ורב אדא מוסיף אף אותם שני ימים ונמצא כולן טהורין:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מה ימי נדתה אינן ראויין לספירת זיבתה ואין ספירת ז' עולה בהן וכו'. איכא למידק דבשילהי בא סי' (נד,.) אמרינן זאת אומרת ימי נדתה שאינה רואה בהן עולים לה לימי זיבתה. וי"ל דהכא בזבה גדולה לפי שאי איפשר לה לעשות תחלת נדה משנעשה זבה גדולה עד שתספור שבעה נקיים אבל התם בזבה קטנה דהיינו שומרת יום כנגד יום שאע"פ שנעשית זבה קטנה ואח"כ ראתה בימי נדה נעשית היא נדה בכך והתם אם מונה יום א' טהור מאותן שבעה של נדה לזיבתה ודייה. ולענין פסק הלכה ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה כרבא וכן פסק רש"י ז"ל וכל הגאונים אלא שרש"י ז"ל פי' בתשובותיו דאביי ורבא אליבא דר' מרינוס בלחוד פליגי. אבל ר"ת ז"ל פסק דאינן עולין דאמ' דהא מיע"ל קג"ם היא דלמ"ד מיע"ל היא לידה שאינה רואה בה אם עולה לימי זיבתה וזה הפך הסכמת כל הגאונים ז"ל שפירשו לחי העומד מאליו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ל״ז עמוד ב׳

    מסכת נדה דף ל״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־376 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    זב מטמא בין בשלש ראיות ביום אחד בין בשלש ראיות בג' ימים רצופין אבל זבה אינה מטמאה אלא בשלשה ימים כדכתיב בה ימים. בב"ק (דף כד.) מרבינן זב לימים:

    נקיים מלידה שלא תהא לידה ביניהם דאע"ג דלא חזיא כמאן דחזיא דמי דהא ימי לידה טמאין בלא דם:

    מה ימי נדתה אין ראויין לזיבה דאין זבה אלא אחר נדה ואין ספירת שבעה לזיבה עולה מהן דהא מכי הויא זבה לא חיילא ימי נדה לעולם עד שתשב שבעה נקיים וכל דם שרואה אינה אלא סותרת אבל נדה לא הויא הילכך לא משכחת ימי ספירה בימי נדה ולא ימי נדה בימי ספירה:

    אף ימי לידה הואיל ודמו לנדה ואין ראויין לזיבה כדאמר ולא דמה מחמת ולד הכי נמי לענין ספירה מדמינן להו לנדה ולא תעלה בהן ספירת שבעה כגון אם ילדה בימי ספירה:

    הכי גרסינן אף ימי לידתה שאין ראויין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן:

    מסתר נמי סתרה וכ"ש דלא סלקא כי היכי דס"ל באונס בזב שאינו גורם וסותר ימי לידה נמי אע"ג דלא גרמי סתר וכי קאמינא אנא לרבנן דאמרי דבר שאינו גורם אינו סותר אינה סותרת ועולה:

    וכי דנין אפשר כגון לידה דאפשר לה ללדת בימי ספירה:

    משאי אפשר מימי נדה דלא אפשר להיות נדה בימי ספירה:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 37b · Sefaria

    תוספות

    מה ימי נדותה דאין ראוין לזיבה וא"ת דבשילהי בא סימן (לקמן נדה דף נד.) אמר ימי נדותה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה וי"ל דהתם מיירי בזבה קטנה שרואה יום י"א דיום י"ב הויא ביה תחלת נדה ועולה לה:

    על כרחך הקישן הכתוב ואין משיבין על ההיקש וא"ת והא בפ' התודה (מנחות דף פב.) פריך ר"ע לר' אליעזר וכי דנין אפשר משאי אפשר אע"ג דטעמא דרבי אליעזר דדריש היקשא מועבדת שיהו כל העבודות שוות ור"ע נמי אית ליה היקשא דועבדת בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צו.) וי"ל דהתם לא מצי למימר על כרחך הקישן הכתוב דאיצטריך היקשא להנהו דרשות דפסחים (דף צו.):

    ארבעים מיבעיא בסוכה לא פריך כי האי גוונא ארבי יהודה דמכשיר עד ארבעים וחמשים אמה התם משום דקים ליה דלאו דוקא אלא ארבעים וחמשים כדאמרי אינשי ואפילו טובא אבל הכא הוי דוקא חמשים כדקתני בסמוך וחמשים שהולד מטהר ובפרק מפנין (שבת דף קכו:) דפריך השתא ה' קופות ד' מיבעיא המקשה סבר דדוקא נקט ומשני דלאו דוקא נקט אלא ד' וה' כדאמרי אינשי ועוד משני דהוה דוקא ד' מאוצר קטן וה' מאוצר גדול ובפרק אע"פ (כתובות דף ס.) תינוק יונק אפי' ד' וה' שנים נמי לא דייק התם משום דלאו דוקא ה' אלא לפי צרכו כדקאמר התם ואפילו חבילתו על כתפו ובפרק הזרוע (חולין דף קלב:) דאמר כהן טבח ב' וג' שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות התם נקט ב' לרבי דאמר בתרי זימני הוה חזקה ולרשב"ג ג':

    ורב אדא בר אהבה אמר אף ימים הראויים לספירת סתירת זיבתה וא"ת מה הוסיף על דברי רב הא לרב נמי הראויין לספירה היינו ז' ימים אחר י"א יום ואז מתחילות י"א אחרים שהם ימי זיבה וא"כ לדידיה נמי לעולם קושי מטהר וי"ל דאינה נדה עד שיעברו שבעה ימי הספירה אחר י"א ואם ראתה אז אף בקושי טמאה לרב ולרב אדא טהורה דראויין לספירת סתירת זיבתה ור"ח פי' דלוי אינו מטהר אלא תשעה ימים הראוין ליעשות בהן זבה אבל י' וי"א דאינם ראויין ליעשות בהן זבה דאפילו ראתה אפי' גם בי"ב אינה אלא נדה ורב מוסיף ימים הראויין לספירה כגון עשירי וי"א וחמשה ימים אחרי כן אבל שני ימים משבעה ימים אחרונים אם ראתה בהן טמאה לרב ורב אדא מוסיף אף אותם שני ימים ונמצא כולן טהורין:

    Tosafot on Niddah 37b · Sefaria

    רשב"א

    מה ימי נדתה אינן ראויין לספירת זיבתה ואין ספירת ז' עולה בהן וכו'. איכא למידק דבשילהי בא סי' (נד,.) אמרינן זאת אומרת ימי נדתה שאינה רואה בהן עולים לה לימי זיבתה. וי"ל דהכא בזבה גדולה לפי שאי איפשר לה לעשות תחלת נדה משנעשה זבה גדולה עד שתספור שבעה נקיים אבל התם בזבה קטנה דהיינו שומרת יום כנגד יום שאע"פ שנעשית זבה קטנה ואח"כ ראתה בימי נדה נעשית היא נדה בכך והתם אם מונה יום א' טהור מאותן שבעה של נדה לזיבתה ודייה. ולענין פסק הלכה ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה כרבא וכן פסק רש"י ז"ל וכל הגאונים אלא שרש"י ז"ל פי' בתשובותיו דאביי ורבא אליבא דר' מרינוס בלחוד פליגי. אבל ר"ת ז"ל פסק דאינן עולין דאמ' דהא מיע"ל קג"ם היא דלמ"ד מיע"ל היא לידה שאינה רואה בה אם עולה לימי זיבתה וזה הפך הסכמת כל הגאונים ז"ל שפירשו לחי העומד מאליו.

    Rashba on Niddah 37b · Sefaria

    ריטב"א

    נקיים מדם פי׳ דהשתא ודאי כל היכא שרואה בהם לא חשיבי נקיים ואע״ג דאינו גורם וכל שאינו גורם אינו סותר מ״מ אינו עולה ואין ספירת ז׳ עולה בהן פי׳ דלעולם אין חלין ימי נדה עד שתספור ז׳ ימי נקיים רצופין הצריכין לזיבתה ואעפ״י כמה ימים שהיתה רואה וסותרת תוך ז׳ או בשביעי.

    ה״ג אפילו ימי לידתה שאין ראויין לזיבה אין ספירת ז׳ עולה בהן ואיכא למידק דימי נדה אין ספירת ז׳ עולה בהן ואלו בפרק בא סימן אמרינן זאת אומרת ימי נדת׳ שאינו רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה תירצו בתו׳ דהתם מיירי בשומרת יום כנגד יום שאף עפ״י שראתה יום עשירי ויום י״א ונעשת זבה קטנה וחזרה וראתה ביום י״ב אינה נעשית זבה גדולה כדאיתא לעיל במכילתין אלא הרי הוא דם נדה גמור אלא שאינו עולה לשימור. ומ״מ ימי נדה עולין לה תוך ספירת זיבתה וכיון דכן אף הם עולין לספירת שימור שלה אם לא ראתה ביום י״ב או אחרי כן עולה לה לשימור יום א׳ והכא מיירי בזבה גדולה כדאמר בהדיא וכזה ודאי אין ימי נדה באין תוך ימי ספירת זיבה וכן אינן עולין וכן תירץ בעל ספר התרומות ז״ל וכן תירץ רבינו.

    הא מני ר׳ אליעזר היא דאמר מסתר נמי סתרה פי׳ דאמר לעיל דאונס בזוב סתר אעפ״י שאינו גורם ולדידיה ימי לידה אעפ״י שאינן גורמין סותרין וכיון דכן אף הם אינם עולים כשלא ראתה וכי קאמינא אנא לרבנן וכבר פי׳ לעיל בפ׳ המפלת דממתני׳ דטועא נמי משמע דימי לידה שאין רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה ולרבא אתיא כר״א ואע״ג דאוקימ׳ כר׳ עקיבא דאמר בעי ספורים לפנינו ואיהו לית לי׳ דר׳ אליעזר דאמר דנין אפשר משאי אפשר ור״א נמי לא בעי ספורים לפנינו וכדאיתא בפ׳ בתרא אליבא דרב י״ל דאמר לך רבא דההוא דטועה סבר לה כר״א בחדא ופליג עליה בחדא ובתוס׳ כתב בשם רש״י ז״ל שכתב בהגהה׳ שאביי ורבא מודו שפיר דימי לידתה שאינו רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה דהכי מוכח בבריתא בשלהי פ׳ בא סימן ומאי דאפליגו הכא אינו אלא אליבא דר׳ מרינוס וזה שתפסו בלשונם אינה סותרת ואינה עולה דמכדי בעיין אינו אלא בעליה למה להו למנקט סתירה בלשונם אלא ודאי כדאמרן והאריך בזה הרבה וכמו שכתוב ג״כ בספר התרומות ולא הודה לו ר״ת ולא שאר רבותי׳ ז״ל וגם אין הסוגיא סובלת כן כלל. ולענין פסק כל המפרשים והגאונים ז״ל פה אחד הסכימו דהלכתא כרבא שאין הלכה כאביי אלא ביע״ל קג״ם אלא שר״ת לבדו פוסק כאביי והוא סבר דלמ״ד יע״ל היינו זו של לידה וכבר כתבתי בערובין בפ״ק ואין לנו אלא דברי הגאונים ז״ל.

    השתא חמישים מקשיא ארבעים מבעיא ובדין הוא דיכול לתרוצי דנקט ארבעים וחמישים כדאמרי אינשי וכדפרקי׳ דריש פ׳ מפנין ד׳ וה׳ קופות אלא דכיון דאיכא לתרוצי הא ניחא טפי וכבר כתבתי במ׳ שבת בס״ד.

    Ritva on Niddah 37b · Sefaria

    מאירי

    מאחר שביארנו שימי לידה שאינה רואה בהם כלל עולין לה לשבעה נקיים זה שאמרו שיולדת בזוב צריכה לישב שבעה נקיים אין הכונה שיהו נקיים מלידה ר"ל שלא תתחיל למנותם עד שיעברו שבעה לזכר ושבועים לנקבה אלא נקיים מדם שאף דם הקושי או שבימי לידה סותר את יומו כמו שכתבנו אבל כל שלא ראת בהן דם עולים לה למנין שבעה ואם שלמו ימי הספירה בתוך ארבעה עשר לנקבה אסורה לבעלה עד ליל חמשה עשר ואף ימי טוהר שראת בהן אין עולין לה ששבעה נקיים צריכין שיהיו נקיים מכל דם שזב מן המקור:

    ימי נדה אינן ראויין לזיבה שאין זיבה לעולם אלא אחר שיעברו ימי נדה ומתוך כך אין ספירת שבעה נקיים עולה בהן ר"ל שאין לספירת שבעה נקיים מקום בזמן הנדות כלל שאף כשתאמר שראתה שבעת ימי נדה ושלשה ימים של ימי זיבה ושבעה שאחריהן שהיו ראויים לספירת שבעה ואח"כ נכנסה לימים שאחריהם שהם זמן נדה ועברה את כלן בטהרה שבודאי עולין לה מ"מ אין אלו נקראין ימי נדה שאין פתח נדות עד שיעברו שבעה נקיים אחר הזיבה וכל דם שתראה בהן אינו אלא שסותרת מנינה באותה ראיה אבל להיותה נדה לא ושמא תאמר והרי בפרק סימן נ"ד א' אמרו שימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה ההיא בזיבה קטנה שיש פתח נדות אחריה וכל שנעשית זבה קטנה בסוף אחד עשר יום וראתה בימי נדה נעשת היא נדה בכך ועל זה אמר שמונה יום אחד טהור מאותם שבעה של נדה ר"ל הראשון שבהם לזיבתה ודיה וזהו שאמרו לספירת זיבתה ולא אמרו לספירת שבעה וגדולי המחברים לפי שטתם פירשוה בימי נדה שאחר זיבה גדולה ופסקו בה שעולין לה ולא עוד אלא שאף בראתה כתבו שאינה סותרת והדברים זרים ועקר הדברים שאין זו קרויה נדה כלל כמו שהתבאר ואין לספירת שבעה נקיים מקום בזמן נדה כלל אבל ימי לידתה לשאינה רואה בהן אע"פ שאינן ראויין לזיבה שהרי דם לידה אינו ראוי לזיבה עולין לה כמו שביארנו וראיה לשיטתנו שהרי קראו את זו אי אפשר כמו שאמרו וכי דנין אפשר משאי אפשר כלומר שימי לידה אפשר לספור בהן שבעה ר"ל שיש מקום בהם לספירת שבעה מה שאין כן בזמן נדה אלמא שאין בשום פנים מקום לספירת שבעה בזמן נדה:

    בזמן הזה כל הנשים נדונות כיולדות בזוב שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכל דם נחשב כזיבה וצריכה שבעה נקיים אחר השבעה או השבועיים ומונה אותן בימי טוהר ואח"כ טובלת ומ"מ כל שלא ראתה בימי לידה עולין לה לספירת שבעה ובזכר מיהא אתה צריך לפרשה כשעמדה קודם הלידה מלראות שהרי יום הלידה אינו עולה ואין כאן שבעה ובזמן הזה הן דם קושי הן דם לידה סותרת כל המנין ואף יולדת נקבה שספרה שבעה מתוך שבועים וחזרה וראתה סותרת כל המנין וצריכה שבעה נקיים משתפסוק לא הפרישו בנות ישראל בין דם נדה לדם לידה ואף בדם טוהר עצמו יש לחוש לקלקול זה לחשוב בהן שמאחר שאינו מטמא שיהא עולה למנין ואם חשו להן בדם טפה כחרדל לישב שבעה נקיים ושלא להוציא עצמן בששה והוא בתקנת בית דין כדי שתהא ספירת כלן שוה כל ימיהן כל שכן שיש לחוש שלא תהא שופעת ומשמשת וכל הרואה דם טפה כחרדל אף בימי טוהר צריכה לישב עליו שבעה נקיים והרי זה בכלל חומר בנות ישראל וכבר ביארנו שיש לחוש בה גם כן שהרבה מן המפילות אין בהן טומאת לידה בודאי אלא שמספק יושבות עליו לזכר ולנקבה ויבאו לטעות ולומר שכל שהן יושבות בטומאת לידה יש להן דם טוהר ובמקצת מקומות נהגו לבעול על דם טוהר וראוי למחות למי שבידו למחות וכבר הסכימו הגאונים באשור דבר זה וחזקוהו בחרם ובנדוי כמו שכתבנו כל זה למעלה בסוף פרק שלישי:

    לענין ביאור יש שואלים בשמועה זו במה שפסקנו בה כרבא שהרי שמועת הטועה האמורה בפרק המפלת נמשכת לדעת אביי בין לבית שמאי בין לבית הלל שאם ימי לידה שאין רואה בהן עולין לספירת שבעה תשמש בשבוע שהוא טהור שהם שלמו לה שבעה נקיים שהרי עשת לפנינו שני שבועיים טהורים אלא ודאי אין עולין ולפיכך אמרו שלא תשמש בשבוע שלישי שמא לא שלמו שבעה נקיים וא"כ היאך לא הביא אביי ראיה ודבריו משמועת הטועה ואם תאמר אין הכי נמי כלומר שהיה יכול להסתיע ממנה אלא שהיה רבא יכול לתרץ דההיא אליבא דר' אליעזר היא מ"מ יש להקשות הואיל ובין בית שמאי ובין בית הלל כולהו סבירא להו אין עולין היאך פסקנו כרבא תדע שזו היא שהביאוה קצת רבני צרפת לפסוק בזו כאביי ואף כשתפרש למ"ד שביע"ל קג"ם בלחי העומד מאיליו מ"מ לא נאמר באביי ורבא שהלכה כרבא אלא במקום שלא נחלקו בו אחרים אבל זו דבית שמאי ובית הלל סבירא להו כאביי הלכה כמותו וכן פסקו רבים בקדושין ה' ב' בענין חופה קונה מדקאי רב הונא כותיה ומ"מ לשיטתנו שמועת הטועה על כל פנים שלא כהלכה נאמרה שהרי העמדנוה כר' עקיבא דאמר בעינן ספורים לפנינו ומתוך שנדחית אצל זו נדחית אצל זו וכן עקר:

    כבר ביארנו במשנה שהשופי הוא ששפת מן הצער אע"פ שלא פסק הדם הא אם לא שפת מן הצער אע"פ שפסק הדם אינו שופי ואם שפת משניהם ר"ל ששפת מן הצער ופסק הדם שופי הוא ואין אומרין שפת מן הצער ולא מן הדם הוא שקרוי שופי שמאחר שבשעת לידה רואה דם בלא צער הוברר הדבר שהקושי לא היה מחמת לידה אבל שפת משניהם מאחר שאינה רואה כלל ודאי הקושי היה מחמת לידה שאין מלך יוצא בלא חיילות אלא אדרבה כל שכן שאם היה קשוי זה מחמת לידה היה לו להתרבות בשעת לידה ודברי ר' חנניא בנכנס הקושי בשלישי שלה כבר ביארנו למעלה:

    Meiri on Niddah 37b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה מה ימי נדותה דאין ראוין כו' וי"ל דמיירי התם בזבה קטנה שרואה יום י"א דיום י"ב כו' עכ"ל דבריהם תמוהים דבהא ודאי לא קמבעיא לן התם דיום י"ב עולה ליום י' וליום י"א כיון דלא ראתה בימי נדה כדמסיק התם אהא דפריך ותשמש בשתסר אלא דקאמר התם זאת אומרת דימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה היינו אפילו ראתה כבר בימי נדה בין לפרש"י בין לפירושם שם ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה הא קמ"ל כו' אלא לילה וב' חצאי יום טמאה עכ"ל אין זה מדוקדק לפי ענינו הכא והכי ה"ל למימר אלא יום וב' חצאי לילה טמאה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 37b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' היכי דמי אילימא כדקתני למה לי שלשה וכו' ר"ל דמתניתין קתני קשתה שלשה ושפתה מעת לעת וקתני בתר הכי ששפתה מן הצער ולא מן הדם והאי ששפתה מן הצער וכו' ע"כ אדלעיל קמהדר לפרש מאי ניהו השיפוי דקאמר לעיל ולהכי קאמר אילימא כדקתני ר"ל דכולה חד מלתא היא והאי ששפתה מן הצער אלעיל קמהדר דהאי דקאמר קשתה שלשה ושפתה מעת לעת איירי נמי ששפתה מן הצער ולא מן הדם ל"ל שלשה וכו' אלא לאו הכי קאמר וכו' ר"ל דתרי מילי נינהו דהא דקתני קשתה שלשה כו' איירי ששפתה מן הצער ומן הדם והא דקתני ששפתה מן הצער ולא מן הדם איירי כגון שקשתה שני ימים ואח"כ שפתה מעת לעת מן הצער ולא מן הדם והדם שראתה בשיפוי משלים הג' ימים דזיבה וק"ל:

    ברש"י ד"ה הא קמ"ל דאע"ג דקשתה בקצת שלישי ולא שפתה לילה ויום כלילי שבת וכו'. מדברי רש"י הללו משמע דרבי יהושע דאמר במתניתין לילה ויום כלילי שבת ויומו הן דברי חנניא בן אחי רבי יהושע דאמר כל שחל קישויה בשלישי עולה וכו' ושניהם סברא אחת אבל לא משמע כן וגם אינו מוכרח די"ל דלחנניא כל היכא שיש קישוי בקצת יום שלישי שלה אפי' שפתה אח"כ לילה ויום שלמים כליל שבת ויומו זולת היום שלישי אפ"ה ס"ל דאין זו יולדת בזוב וק"ל:

    בתוס' ד"ה ע"כ וכו' אע"ג דטעמא דרבי אליעזר דדריש היקשא מועבדת שיהיו כל העבודות שוות כצ"ל ד"ל דכתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש חזה ודרש ר"א שיהיו כל עבודות של חדש זה כזה:

    בא"ד דהתם לא מצי למימר ע"כ הקישן הכתוב וכו' ר"ל דהכא אמרינן ע"כ הקישן הכתוב משום דאל"כ היקשא ל"ל אבל התם ליכא למימר הכי דהא איכא לאוקמי היקשא לדרשא אחרינא:

    ד"ה ורב אדא בר אהבה וכו' וי"ל דאינה נדה עד שיעברו ז' ימי הספירה. ר"ל ולא כדקא סלקא אדעתין דבז' ימים הראוין לספידה הן ז' ימי נדה ומיד מתחילות אחריהן י"א ימי זיבה אינו כן אלא הז' ימי נדה מתחילות אחר השבעה ימים הראוין לספירה ואם ראתה אז באותן ימים האחרים שבאו אחר השבעה ימים הראוין לספירה טמאה לרב וכו':

    בא"ד ור"ת פי' ר"ל דלעולם אימא לך כדקא ס"ד דימי נדה הן נבלעים בימים הראוין לספירה ואפ"ה א"ש משום דלא מטהר רב כל שבעה ימים הראוין לספירה אלא חמשה מהן וא"כ ב' ימים מפסיקים עד שלא יגיעו הי"א ימים של ימי זיבה ואם ראתה באותן ב' ימים טמאה לרב וכו':

    Maharam on Niddah 37b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' מה ימי נדתה בחדושי הרשב"א גיטין דף ט ד"ה הא דקתני היה הגי' כאן הקיש ימי נדתה לימי לידתה מה ימי נדתה וכו':

    Gilyon HaShas on Niddah 37b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ל״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־376 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״בזב משום דלא מטמא באונס, אבל זבה…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״ואי כתב רחמנא בזבה משום דלא מטמיא…״

    3. קטע 314 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: (ויקרא…״

      חכמים: אביי.

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״״דותה תטמא״ לרבות את הלילות, ״דותה תטמא״…״

    5. קטע 56 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו נקיים מלידה? לא, מדם.…״

    6. קטע 633 מילים

      נפתחת ב״ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: ״כימי…״

      חכמים: אביי.

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״ורבא, הא מני? רבי אליעזר היא, דאמר:…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבא.

    8. קטע 85 מילים

      נפתחת ב״וכי דנין אפשר משאי אפשר?…״

    9. קטע 945 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אחדבוי בר אמי: ר' אליעזר…״

      חכמים: רב אחדבוי בר אמי, רב ששת, רבי אליעזר, רב פפא.

    10. קטע 104 מילים

      נפתחת ב״קשתה שלשה ימים וכו'.…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: שפתה מזה ומזה, מהו? רב…״

      חכמים: רב חסדא, רבי חנינא.

    12. קטע 1212 מילים

      נפתחת ב״א"ר חנינא: משל למלך שיצא, וחיילותיו לפניו…״

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״ורב חסדא אמר: כל שכן דבעי נפיש…״

      חכמים: רב חסדא.

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״תנן: רבי יהושע אומר: לילה ויום כלילי…״

      חכמים: רבי יהושע, רב חסדא.

    15. קטע 1536 מילים

      נפתחת ב״אמר לך רב חסדא: לא מבעיא מזה…״

      חכמים: רב חסדא.

    16. קטע 1616 מילים

      נפתחת ב״תנן: קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר…״

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״היכי דמי? אילימא כדקתני, למה לי שלש?…״

    18. קטע 1822 מילים

      נפתחת ב״אלא לאו הכי קאמר: קשתה שלשה, ושפתה…״

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״אמר לך רבי חנינא: לא, לעולם כדקתני,…״

      חכמים: רבי חנינא.

    20. קטע 2019 מילים

      נפתחת ב״כמה היא קשויה? ר"מ אומר וכו'. השתא…״

      חכמים: רב חסדא.

    21. קטע 2125 מילים

      נפתחת ב״א"ר לוי: אין הולד מטהר אלא ימים…״

      חכמים: רב אמר, רב אדא בר אהבה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ל״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026