זב מטמא בין בשלש ראיות ביום אחד בין בשלש ראיות בג' ימים רצופין אבל זבה אינה מטמאה אלא בשלשה ימים כדכתיב בה ימים. בב"ק (דף כד.) מרבינן זב לימים:
נקיים מלידה — שלא תהא לידה ביניהם דאע"ג דלא חזיא כמאן דחזיא דמי דהא ימי לידה טמאין בלא דם:
מה ימי נדתה אין ראויין לזיבה — דאין זבה אלא אחר נדה ואין ספירת שבעה לזיבה עולה מהן דהא מכי הויא זבה לא חיילא ימי נדה לעולם עד שתשב שבעה נקיים וכל דם שרואה אינה אלא סותרת אבל נדה לא הויא הילכך לא משכחת ימי ספירה בימי נדה ולא ימי נדה בימי ספירה:
אף ימי לידה — הואיל ודמו לנדה ואין ראויין לזיבה כדאמר ולא דמה מחמת ולד הכי נמי לענין ספירה מדמינן להו לנדה ולא תעלה בהן ספירת שבעה כגון אם ילדה בימי ספירה:
הכי גרסינן אף ימי לידתה שאין ראויין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן:
מסתר נמי סתרה — וכ"ש דלא סלקא כי היכי דס"ל באונס בזב שאינו גורם וסותר ימי לידה נמי אע"ג דלא גרמי סתר וכי קאמינא אנא לרבנן דאמרי דבר שאינו גורם אינו סותר אינה סותרת ועולה:
וכי דנין אפשר — כגון לידה דאפשר לה ללדת בימי ספירה:
משאי אפשר — מימי נדה דלא אפשר להיות נדה בימי ספירה:
ר' אליעזר היא — במסכת מנחות בפ' התודה דיליף פסח דורות מפסח מצרים שלא יביא אלא מן החולין אמר לו ר"ע וכי דנין אפשר משאי אפשר במצרים אכתי לא הוה מעשר אבל לדורות דאיכא מעות מעשר שני נייתי מנייהו אמר לו אף ע"פ שאי אפשר ראיה גדולה היא ונלמד הימנה:
הקישן הכתוב — ואפי' לר"ע הני מילי דאין דנין כגון גזרה שוה אבל הקישא אין משיבין על ההיקש:
רב חסדא אמר טמאה — דהא איכא שופי:
רבי חנינא אמר טהורה — כיון דשפתה אף מן הדם איגלאי מילתא דדם הקושי מחמת ולד אתא אבל כי שפתה מן הצער ורואה דם איגלאי מילתא דמקמי הכי הוי חזיא נמי בלא קושי:
לפניו — יום אחד או שנים קודם ביאתו:
דמפיש חיילות טפי — סמוך לביאתו:
דפסקו להו חיילות לגמרי — דהשתא ודאי קמאי לא מחמתיה אתו דאי מחמתיה אתו כל שכן דמפיש חיילות:
תונבא — אשטורדישו"ן. שאינה מרגשת בצערה מחמת שעמומית החולי:
אי נמי כי קתני — שלשה בקושי וא' בשופי ובכולן ראתה למה לי כולי האי:
או שקשתה שנים ושפתה מעת לעת — בשלישי מן הצער ולא מן הדם:
כדקתני — שלשה בקושי ומקצת שלישי ומקצת רביעי בשופי:
הא קמ"ל דאע"ג — דקשתה בקצת שלישי ולא שפתה לילה ויום כלילי שבת ויומו אלא לילה ושני חצאי יום טמאה:
ולאפוקי מדר' חנינא בן אחי רבי יהושע — דאמר לעיל (נדה דף לו:) כל שחל קישויה להיות בשלישי שלה כו':
בריאה — ארבעים:
אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בה זבה — דהיינו י"א יום שבין נדה לנדה אבל ראתה אחריהן טמאה נדה כדאמר לעיל בימי נדה נדה:
אף ימים הראויין לספירת זיבה — כגון התחיל הקושי בימי הזיבה טהורין כל ימי זיבה ושבעה אחריהם דהא בתר זבה שייכי וכי כתב רחמנא בנדתה ולא בזיבתה דזיבתה טהורה אהני נמי קאי אבל אחר שבעה אם יאריך טמאה נדה:
ולטעמיה דרב — כיון דאמר רב בהנך ימים דשייכי בתר זיבה טהרינהו רחמנא לענין קושי:
