מסכת נדה דף ס״ג עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Niddah 63a, Chapter 9 HaIshah SheHi Osah
רש"י
אם הקפיד עליו אין - והא דקתני אם יכול לצאת טמא כשהקפיד:
באורתא - שאפילו אמש לא טעם כלום:
מבערב קתני - אבל אמש אכל כשאר ב"א:
לאפוקי דקדים - קודם היום לאחר שניעור משנתו ואכיל דלא הוי רוק תפל לפי שהשינה ממררת את הרוק ומחזקתו והאוכל ממתקו ומעביר את כחו:
התם - דקתני ניעור כל הלילה הרי זה רוק תפל לא דניעור ממש אלא מתנמנם דודאי שינה של לילה בעינן ושינת היום אע"ג דישן לאו תפל הוא הואיל וטעם כלום שהטועם שחרית נהנה כל היום כולו:
השכים ושנה פרקו - הדבור מעביר כח הרוק:
של שלש שעות - שהוא עשוי לדבר בשלש שעות:
לימא - מתני' דבעי לעיסה כדי שיהא רוק מעורב בגריסין מסייע ליה לריש לקיש:
עובר - קודם. שהמלח מעביר כח הגריסין:
ויעבור את הכושי - קדם לפניו:
שהחמיצו - שהסריחו:
הני מי רגלים דילד או דזקן - של זקן מעלו טפי:
מכוסין - מעלו טפי:
בימות החמה - מעלו טפי:
בעי רבי ירמיה האי שלש פעמים דקתני אמטויי ואתויי חד - הולכה והובאה חשיב חד או דלמא אמטויי חשיב חד ואתויי חד דהוו להו תרי:
שניים לראשונים - נתר ובורית וקמוניא ואשלג לרוק תפל ומי גריסין ומי רגלים:
תני חדא שניים עלו לו - אותם שהעביר בשנייה עלו לו:
ראשונים לא עלו לו - וכי הדר מעביר נתר ובורית וקמוניא ואשלג זימנא אחריתי בתר רוק וגריסין ומי רגלים נמצא עוברין עליו כסדרן:
ותניא אידך כו' - וקשיין אהדדי:
אמר אביי הא והא סבירא להו שניים - שהעביר שניים שהיה לו להעביר ראשון עלו לו וראשונים שהעביר ראשון לא עלו לו דהכי שפיר דכי הדר מצרכינן לעבורינהו בתר שניים הוי ליה כסדרן:
ומאי ראשונים - דקתני באידך ברייתא עלו לו:
ראשונים לכסדרן - שהיה לו להעביר תחלה שהוא העביר לבסוף דהוו להו הנך ראשונים לכסדרן שניים להעברתן:
מתני' מפהקת - אישטריליי"ר בלע"ז:
פי כרסה - נגד טבורה:
שפולי מעיה - בית הרחם:
ושופעת - בגמרא פריך מאי קאמר:
צמרמורות - פריצונ"ש:
אוחזין אותה - בכך למודה להיות בכל עת שהיא רואה:
דיה שעתה - בכל ראיות שתראה ע"י וסתות אלו:
כיוצא בהן - מפרש בגמרא:
גמ בוסתות דיומי - כגון מט"ו לט"ו:
הא קא שפעה ואזלא - והיכן הוא הוסת הואיל וכל ימיה רואה:
1אם הקפיד עליו אין, אי לא לא.
2איזהו רוק תפל. תנא: כל שלא טעם כלום מבערב. סבר רב פפא קמיה דרבא למימר, כמאן דאמר לא טעם מידי באורתא. אמר ליה רבא: מי קתני ״בערב״? ״מבערב״ קתני, לאפוקי היכא דקדים ואכיל.
3אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: איזהו רוק תפל? כל שעבר עליו חצות לילה ובשינה. למימרא דבשינה תליא מילתא? והתנן: ישן כל היום אין זה רוק תפל, ניעור כל הלילה הרי זה רוק תפל! התם במתנמנם.
4היכי דמי מתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר, דקרו ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר.
5תנא: השכים ושנה פרקו אין זה רוק תפל. ועד כמה? אמר רב יהודה בר שילא, אמר רב אשי, אמר רבי אלעזר: כל שיצא רוב דבורו של שלש שעות.
6מי גריסין לעיסת גריסין של פול וכו'. לימא מסייע ליה לריש לקיש, דאמר ר"ל רוק תפל צריך שיהא עם כל אחד ואחד? דלמא הבלא דפומא מעלי.
7מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: ר' יהודה אומר: מי גריסין רותח, ועובר שיתן לתוכו מלח.
8מאי משמע דהאי ״עובר״ לישנא דאקדומי הוא? אמר ר"נ בר יצחק: דאמר קרא ״(שמואל ב יח״, כג) ״וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי״. אביי אמר: מהכא (בראשית לג, ג) ״והוא עבר לפניהם״, ואיבעית אימא מהכא: (מיכה ג ) ״ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם״.
9מי רגלים שהחמיצו. תנא: כמה חימוצן? שלשה ימים.
10א"ר יוחנן: כל שיעורי חכמים בכתמים צריך שיעור לשיעורן. דילד או דזקן, דאיש או דאשה, מכוסים או מגולים, בימות החמה או בימות הגשמים.
11וצריך לכסכס שלש פעמים. בעי רבי ירמיה: אמטויי ואתויי חד, או דלמא אמטויי ואתויי תרתי? מאי? תיקו.
12העבירן שלא כסדרן. ת"ר הקדים שניים לראשונים, תני חדא: שניים עלו לו, ראשונים לא עלו לו. ותניא אידך: ראשונים עלו לו, שניים לא עלו לו.
13אמר אביי: אידי ואידי שניים עלו לו, ולא ראשונים, ומאי ״ראשונים״? ראשונים לכסדרן, ושניים להעברתן.
מתני׳ · משנה
14כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. ואלו הן הוסתות: מפהקת, ומעטשת, וחוששת בפי כריסה, ובשפולי מעיה, ושופעת, וכמין צמרמורות אוחזין אותה, וכן כיוצא בהן. וכל שקבעה לה שלשה פעמים הרי זה וסת.
גמ׳ · גמרא
15תנינא חדא זימנא: כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה! התם בוסתות דיומי, הכא בוסתות דגופא.
16כדקתני: אלו הן וסתות היתה מפהקת, מעטשת, וחוששת בפי כריסה, ובשפולי מעיה, ושופעת.
17שופעת? הא שפעה ואזלא! אמר עולא בריה דרב עלאי:
תוספות
נים ולא נים תיר ולא תיר - פי' נים ולא נים בתחלת שינה תיר ולא תיר בסוף שינה כשהוא ניעור משנתו ובערבי פסחים (פסחים קכ:) נמי גבי נתנמנמו יאכלו ונקיט כי האי לישנא נים ולא נים תיר ולא תיר איכא לפרושי בכי האי גוונא נים ולא נים שעתה בחצות הלילה מתחיל להתנמנם תיר ולא תיר שישן בחצי הראשון ועתה כשמגיע בחצות הלילה היה מתחיל ליעור והוא תיר ולא תיר:
תנא כמה חימוצן שלשה ימים - קשה דבפרק רבי עקיבא (שבת דף צ.) קאמר גבי מי רגלים שהחמיצו בני מ' יום משמע ולא קודם לכן ואיכא ספרים דגרסי עד ארבעים יום ולפי זה ניחא דאיכא למימר משלשה ועד ארבעים מעלו ואיכא ספרים דגרסי בן ארבעים וקאי אתינוק שהוא בן מ' יום וקשה דהא לקמן איבעיא להו דילד או דזקן וי"ל דה"פ דילד דווקא או אפילו דזקן נמי ולא כפ"ה דפירש דזקן מעלו טפי וכן משמע מדקאמר דאיש או דאשה וליכא למימר או דאשה דוקא דהא דילד או דזקן נקט לשון זכר וכן בשבת בן מ' לשון איש מיהו תימה אמאי לא מייתי הכא הך ברייתא דשבת דבן מ' יום ועוד מילי טובא שמאריך באותה ברייתא יותר מהכא והכא מאריך בדין מי רגלים יותר מהתם ונראה לומר דברייתא דהתם קאי אמילתא דת"ק דאמר כדי לכבס בו בגד קטן והתם לא מעלו אלא בני מ' יום והכא לגבי כתם איירי ומעלו בני שלשה ימים ולא שייכי כולהו מילי דהתם הכא ומשום הכי לא מייתי ההיא ברייתא הכא:
מפהקת - פי' בקונטרס אשטריליי"ר בלע"ז ואין נראה אלא כמו שפירש בשבת (דף קלו.) גבי פיהק ומת באליי"ר כדאמר בברכות (דף כד:) גבי רבי שהיה מפהק ומניח ידו תחת סנטרו:
מעטשת - אישטרנויי"ר וגוסה פירש רש"י בגמרא באליי"ר ואין נראה אלא פירוש רוטי"ר וכן גיהק בתפלה רוטי"ר ובערוך פירש קול היוצא מן הגרון מתוך מאכל כבד וזה רוטי"ר ואין נראה לפרש שנגלוטי"ר. וכולהו הני וסתות איירי שמפהקת או מעטשת שעה או שתים בעת שרגילה לראות אבל משום פיהוק או עיטוש חדא זימנא לא קבעה מדמפליג בין תחלת וסת לסוף וסת ובחד פיהוק וחד עיטוש לא שייך תחלה וסוף:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
מתני' - אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וכו' כל שתקבענה שלשה פעמים הרי זה וסת. פירש אם ראתה ג' פעמים על ידי פיהוק או על ידי עטוש באיזה יום שתפהק או באיזה יום שתתעטש קבעה לה וסת לפיהוק או לעיטוש כלומר שכל זמן שתפהק או שתתעטש חוששת לוסתה, ואע"פ ששנינו כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת התם הוא שאינה רואה אלא מחמת האונס שהיא מסבבת מרצונה כגון שקפצה וראתה או שכסכסה פלפלי' וראתה שלא בא האורח אלא מחמת מעשה זה שעשתה היא שהמעשה גורם לוסת שיבא אבל כאן אדרבה מקרי' אלו אינן באין אלא מחמת הוסת והוסת הוא שגורם להן שיבאו כדרך המקרים הבאים מצד החליים. ואם באו אלו לימים ידועים כגון שפיהקה באחד בשבת וראתה ופהקה באחד בשבת וראתה ופהקה באחד בשבת וראתה הרי זו קבעה וסת לימים ולפיהוק כדרך שאמרו בפרק קמא (יא, א) בימים וקפיצות וכל שתפהק שלא באותן הימים אינה חוששת לפי שלא קבעה לה וסת לפיהוק לבד אלא בהרכבת הימים. והפרש יש בין וסת הקבוע לפהוק לבד לוסת הקבוע לפהוק וימים שהוסת הפשוט לפהוק לבד נקבע בג' פעמים אבל וסת המורכב מימים ופיהוק אינו נקבע עד שתפהק שלשה פעמים באותן הימים הידועים, וכן בעקירתו כל שהוא וסת פשוט לפיהוק אם פהקה ג' פעמים ולא ראתה נעקר ממנה, אבל וסת המורכב אינו נעקר ממנה עד שתפהק ג' פעמים באותן הימים ולא תראה. ועוד יש הפרש אחר ביניהם שהוסת הפשוט לפהוק כיון שאין לו יום קבוע אינה חוששת לעולם עד שתפהק וכן אינה חוששת אלא לשעת הפיהוק וכדתנן היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות, בסוף הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות. ועוד תדע לך מדלא נחלקו ר' יוסי ור' יהודה בימים ושעות וסתות אלא בוסת הימים. ושבקי וסתות בגופה דסלקי מיניהו אלמא בוסתות הפשוטים דגופה לכולי עלמא שעות הוסת בלבד וסת, אבל לאחר עבור הוסת אינה חוששת, ודוקא בשהראיה כולה נבלעת בתוך הוסת, ואם אין הראייה כולה נבלעת בתוך הוסת הרי זו חוששת מתחלת הוסת עד סוף העונה כלה, והרז' הלוי ז"ל מתיר גם בזה לאחר הוסת שאין הולכין אלא אחר תחלת הוסת, אבל אם קבעה וסת מורכב לפיהוק וימים כל שהגיע ליום הוסת חוששת לכל עונת הוסת מתחלת העונה עד סופה כדרך שהיא חוששת לוסת הימים הפשוטין, ובתחלת קביעות הוסת אם פיהקה וראתה ואפילו פיהקה בראש חדש כל שתפהק פעם שנית באי זה יום שתפהק חוששת לו שמא לפיהוקין לבד תקבענו ואם פהקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לפהוק לבד אבל עדיין היא חוששת לאותו יום שמא לא לפהוק תקבענו אלא לראשי חדשים והילכך חוששת ליום החדש השני, וכן אם פיהקה וראתה באיזה יום שיהיה וחזרה ופהקה וראתה ולא ליום ידוע הרי זו חוששת לפהוק דשמא לפיהוקין תקבענו, ואף פהקה פעם שלישית ולא ראתה שוב אינה חוששת לפיהוק אבל עדין חוששת להפלגת הוסת כיצד הרי שהפליגה בין פיהוק ראשון לפיהוק שני עשרין יום כשתגיע לכ' יום הרי זו חוששת לו דשמא לא לפהוק תקבענה אלא להפלגת עשרים יום וכל שהוא להפלגות אינו נקבע אלא בד' ראיות לפי שהראיה הראשונה לא בהפלגה ראתה אותה לפי שאין הפלגה בהויה כי אם בשתי ראיות.
הא דקתני - אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת. לאו למימ' שאם פיהקה פעם אחת וראתה ונתעטשה פעם שניה וראתה וחששה בפי כריסה פעם שלישית וראתה שיהיה זה וסת קבוע שאין מקרים אלו קובעים וסת כל אחד לחברו אלא עד שתקבענו לפיהוקין לבדן או לעיטושין לבדן ג' פעמים וזה מבואר.
מסכת נדה דף ס״ג עמוד א׳
מסכת נדה דף ס״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־375 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: נדה דף ס״ג ע״א
פתיחה בקורא