בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ס״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ותמני לזיבהבשבת גופה אתאי מטבילין לה שמא שלשה ימים ראתה בימות זוב והיום כלין ספורין וכן למחר וכן ביום שבת הבאה יש לומר ביום שבאתה לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבה והיום כלו ספורין שלה:

    בלילותאאם באת לפנינו בלילה תמני לנדה באת בלילי שבת טובלת מיד שמא הלילה כלו ימי נדה וכן כל לילות שבוע זה ולילי יום שבת הבא משום דשמא בליל שבאת לפנינו ראתה הרי ח':

    ושב לזיבהלאו מילתא היא דהא פרכינן זבה תמני הויין דהא למחר בשבת טבלה ויום שבת הבא נמי טבלה שמא בלילי שבת כשבאת לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבתה והיום כלין ימי הספירה:

    אידי ואידיבין באת לפנינו ביום בין באת לפנינו בלילה. וקא פריך נדה בלילותא כו' כלומר כשבאת לפנינו בלילה איכא טבילה יתירתא שטובלת מיד משום נדה. ומהדר ומשום זיבה דפסיקא ליה טבילה ספק זיבה דפסיקא ליה דתמני נינהו לעולם חשיב להו כתמני:

    למה ליכל הני טבילות. אטבילות דיממי דזיבה קא פריך לספור שבעה קמן ולטבלה בשביעי ומקמי הכי לא דאפילו שלמי נקיים דילה לאו בת טבילה היא הואיל ולא בדקה:

    אלא לאו ש"מ רבנן היאדפליגי עליה דרבי עקיבא ורבי דאמר לא בעינן ספורין לפנינו כרבנן סבירא ליה:

    ספרתיבדקתי קצת נקיים או כולן ואיני יודעת כמה או שמא נקיים שראיתי לאו אחר ימי הזוב היו אלא לאחר ימי נדות מטבילין אותה ט"ו טבילות שמא עכשיו כלין וכדפרישית:

    חד יומא מיהא אי אפשר דלא ספרהוליכא לספוקה ברואה יום שבאת לפנינו ובצרי להו טבילות דשביעי:

    אימא איני יודעת אם ספרתי אם לא ספרתיהלכך אפילו יומא קמא טבלה דלמא כל ז' שלפנינו ספרה ובדקה דהא קאמרה שמא ספרתי ויום ז' נמי טבלה שמא לא ספרה קודם לכן:

    מתני' מטמאין במשאבגמרא פריך כל מת נמי מטמא במשא ומשנינן באבן מסמא דשאר מתים לא מטמו הכא מטמו מדרבנן הואיל ומחיים מטמו באבן מסמא מדאורייתא שהרי מטמאין מושב כל שתחתיהם גזור בהו רבנן לאחר מיתה כדמפרש טעמא בגמרא גזרה שמא יתעלפה:

    עד שימוק הבשרדמהשתא הוי מת ודאי:

    עובד כוכבים שמתאע"ג דמחיים הרי הוא כזב לכל דבריו ולטמא באבן מסמא משמת טהור מלטמא באבן מסמא כדמפרש בגמרא הואיל וטומאת זיבה שעליו מחיים אינה אלא מדברי סופרים:

    כל הנשיםמחזקינן להו כנדות ומטבילין כלים שהיו עליהן סמוך ליציאת נשמה וטעמא מפרש בגמרא:

    גמ' כדכתיב והיתית אבן חדא ושומת על פום גובאלשון מסמא קא מפרש דהיינו אבן כבדה העשויה להינוח ואינה מטלטלת הלכך כשהיא על גבי כלים ומת נתון עליה אין זה משא הואיל ואינה ראויה להטלטל עמו:

    מאי טעמאגזור רבנן בזב וזבה לטמא אף לאחר מיתה באבן מסמא:

    גזרה שמא יתעלפהפאשמיי"ר ודומה למת ואי אמרת זב מת לא מטמא בזב חי אתי נמי לטהורי כי האי:

    דברי חכמההלכה:

    דברי בורותשטות:

    בת משולחתישראל שהחזיר גרושתו משניסת לאחר והוליד בת:

    אלמנה אינה אסורה אלא לכ"ג:

    בנה פגוםחלל דכתיב (ויקרא כ״א:ט״ו) לא יחלל זרעו:

    זו שאיסורה שוה בכלבישראל ובכהנים אסור להחזיר גרושתו משניסת:

    היא עצמהמשניסת לכהן גדול מתחללת שאם מת אסורה להנשא להדיוט ואם היתה כהנת נפסלת מן התרומה בביאתו דכתיב לא יחלל זרעו בעמיו ועמיו זו אשתו:

    נדה 69 עמוד ב

    1ותמני לזיבה, אתאי קמן בלילותא יהבינן לה תמני לנדה ושב לזיבה.

    2זיבה, תמני בעיא! אלא: אידי ואידי שב לנדה, ותמני לזיבה.

    3בלילותא, תמני לנדה בעי!

    4זיבה דפסיקא ליה, דלא שנא כי אתיא קמן ביממא, לא שנא כי אתיא קמן בליליא חשיב לה. נדה דלא פסיקא ליה, דכי אתיא קמן בלילותא בעי תמני, ביממא לא קבעי תמני, לא קחשיב לה.

    5ואי ס"ד ספורין לפנינו בעינן כל הני טבילות למה לי? תספור ז' והדר תטבול! אלא לאו שמע מינה רבנן היא, דאמרי: לא בעינן ספורין לפנינו.

    6אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: לאו תרוצי קמתרצינן לה? תריץ ואימא הכי: ״ספרתי ואיני יודעת כמה ספרתי, אם בימי נדה ספרתי ואם בימי זיבה ספרתי״ מטבילין אותה ט"ו טבילות.

    7״ספרתי ואיני יודעת כמה ספרתי״ חד יומא מיהא אי אפשר דלא ספרה, חסרה לה טבילה!

    8אלא אימא: ״איני יודעת אם ספרתי אם לא ספרתי״.

    מתני׳ · משנה

    9הזב, והזבה, והנדה, והיולדת, והמצורע שמתו מטמאין במשא, עד שימוק הבשר. עובד כוכבים שמת טהור מלטמא.

    10בית שמאי אומרים: כל הנשים מתות נדות, וב"ה אומרים: אין נדה אלא שמתה נדה.

    גמ׳ · גמרא

    11מאי במשא? אילימא במשא ממש אטו כל מת מי לא מטמא במשא!

    12אלא מאי במשא? באבן מסמא,׃

    13דכתיב: ״(דניאל ו״, יח) ״והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא״.

    14מאי טעמא? אמר רב: גזרה, שמא יתעלפה.

    15תנא משום ר' אליעזר אמרו: עד שיבקע כריסו.

    16עובד כוכבים שמת [כו']. תניא, אמר רבי: מפני מה אמרו עובד כוכבים שמת טהור מלטמא במשא? לפי שאין טומאתו מחיים מדברי תורה, אלא מדברי סופרים.

    ברייתא

    17ת"ר שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא, ג' דברי חכמה, ג' דברי הגדה, ג' דברי בורות, ג' דברי דרך ארץ.

    18ג' דברי חכמה: הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו, עד מתי מטמאין במשא? אמר להן: עד שימוק הבשר.

    19בת משולחת, מה היא לכהן?

    20מי אמרינן קל וחומר, ומה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום? או דילמא: מה לאלמנה לכהן גדול שהיא עצמה מתחללת.

    21אמר להן:

    תוספות

    מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת תאמר במחזיר גרושתו שאינה מתחללת. פי' מן התרומה לפירוש רש"י דכי תהיה לאיש זר דמיניה ילפינן (יבמות דף סח.) כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה איירי באלמנה לכ"ג דלא מיירי במחזיר גרושתו דלאו זר מעיקרא הוא אצלה מיהו קשה דנהי דלא מצינן למילף מהאי קרא מ"מ תתחלל מהאי קל וחומר גופיה וכן בפ' החולץ (יבמות דף מד.) דיליף לר' יהושע דחייבי כריתות בנה פגום מהאי קל וחומר דאלמנה לכ"ג ופריך כי הכא לימא היא עצמה מתחללת מק"ו ותאסר אף מתרומה וי"ל כיון דאין חלל אלא מאיסור כהונה ליכא למילף בעלמא לפסול האשה עצמה מאיסור כהונה דלהכי אייתר התם חללה למימר דאין חללה אלא מאיסור כהונה דהיינו פסול האשה שהיתה כשרה ונתחללה ואף ע"ג דגר עמוני ומואבי פוסלין אע"ג דלא הוו איסור כהונה התם מקרא דרשינן ליה אבל מק"ו ליכא למילף ומיהו קשה נילף מאלמנה לכה"ג ומעובד כוכבים ועבד אי נמי מחלל ועובד כוכבים ועבד או גר עמוני ומצרי ואדומי במה הצד דהיא עצמה מתחללת דכי פרכינן מה לאלמנה לכ"ג או לחלל שכן איסור כהונה איכא למימר עובד כוכבים ועבד יוכיחו דלאו איסור כהונה ופוסלין בביאתם מה לעובד כוכבים ועבד שכן אסורין לבא בקהל או דלא תפסי בהו קדושין אלמנה לכ"ג או חלל יוכיחו הצד השוה שבהן שאינם ברוב הקהל ופוסלין בביאתן אף מחזיר גרושתו יפסלנה בביאתו והכי מייתי ר' יהודה דגר פוסל בביאתו בפ' בתרא דקדושין (דף עח.) במה הצד דאיסור כהונה ומילתא אחריתי בהדה דהיינו מחלל ומצרי ראשון וכן נמי תקשה אמאי מצריך בפ' אלמנה לכה"ג (יבמות דף סח.) קרא דוכי תהיה לאיש זר לגר עמוני ומואבי דפוסלין בביאתם נילף במה הצד מחלל ועובד כוכבים ועבד כדפירשתי ויש לומר כיון דבעובד כוכבים ועבד הולד ממזר ליכא למילף תו מינייהו פסול ביאה כיון דחמירי כולי האי דוולדן ממזר דדוקא רבי יהודה יליף בקדושין (שם) דגר פוסל בביאתו ממצרי ראשון אף על גב דבתו פסולה לבא בקהל אבל רבנן פליגי עליה דלית להו הך סברא ומתוך האי שינויא מתרצא נמי קושיא אחריתי בפרק הערל (יבמות דף עז.) דקאמר עמוני שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה ופריך ונימא דפסול במה הצד דאלמנה לכה"ג וחלל ומשני דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה ואמאי לא קאמר מצרי ראשון יוכיח דהכי יליף בקדושין (דף עח.) לר' יהודה אלא כיון דבתו פסולה לא ילפינן מיניה פסול ביאה אלא דוקא לר' יהודה וא"ת למאן דאמר (יבמות דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אם כן נילף דהיא עצמה מתחללת כדפי' ויש לומר דלא ילפינן מאיסור כהונה ומילתא אחריתי בהדה אלא לר' יהודה דוקא כדאשכחן בקדושין אבל לרבנן לית להו הך סברא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    המשנה השלישית והיא מענין החלק השני במה שנתגלגל בה בדינין שבשאר טמאות והוא שאמר הזב והזבה פירוש והוא הדין לנדה ויולדת והמצורע והמצורעת שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר ושאלו בגמרא אטו כל מת מי לא מטמא במשא ופירשוה באבן מוסמא והוא שכל אלו מטמאין משכב ומושב ר"ל כל מצעות שתחתיהם אף אותם התחתונים שאין נוגעין בהם ואפילו באבן מוסמא והוא אבן המונחת על גבי יתדות וכלים תחתיה שאם אחד מאלו יושב עליה ניטמאו הכלים שתחתיה אע"פ שאינם נדרסים במשכבו וכן לדעת קצת אפילו לא היו הכלים נוגעים באבן כמו שביארנו במסכת שבת פרק ר' עקיבא ובמסכתא זו ובהרבה מקומות והדבר ידוע שהמת אינו מטמא משכב ומושב ואמר על אלו שאם מתו הואיל ובעודם חיים היו מטמאין משכב ומושב אף במיתתם כן שאם לא כן יבאו להקל בהם בחייהם בזמן שהיא מתעלפה ודומה להם למת ואפילו נבקע מ"מ גוזרין בכך ולא כדברי האומר בגמרא עד שיבקע אלא עד שימוק הבשר כמו שכתבנו הא משנימוק הבשר אין מטמאין משכב ומושב ואין כאן כדי לטעות ואע"פ שמצינו בכמה מקומות שהמצורע אינו עושה משכב ומושב כבר ביארנו בפרק דם הנדה שזו שבכאן לטמא אוכלין ומשקין אבל לטמא אדם אינו עושה משכב ומושב נכרי שמת טהור מלטמא במשא ואף זו פירושה באבן מוסמא שאלו משא ממש טמא שהנכרי לא נפקע במיתתו אלא מטומאת אהל אבל מטומאת משא לא אלא מטומאת אבן מוסמא קאמר שבחייו דינו כזב לכל דבר ומטמא באבן מוסמא וכשמת נפקע ממנה כשאר המתים שאין כאן גזרה דנכרי בישראל לא מחלף בית שמאי אומרים כל הנשים מתות נדות ר"ל ומטמאות באבן מושמא ובית הלל אומרים אינה נדה אלא שמתה נדה ומ"מ בגמרא שאלו בית שמאי מאי טעמיהו ואי משום דאגב ביעתותא חזיא וכדכתיב ותתחלחל המלכה מלמד שפרסה נדה ואע"פ שאמרנו בפרק ראשון מסלקת את הדמים כך הוא הענין פחדא צמית אבל ביעתותא ר"ל הבהלה הפתאומית מרפיא כמו שביארנו שם הרי במקום אחר אמרו שהאנשים מתים זבים ולטמאם באבן מוסמא ואי משום זיבה הרי מחמת אונס הוא ואקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו ופירשו שאין דברי בית שמאי אמורים אלא לענין מה שאמרו בבריתא בראשונה היו מטבילין את הכלים על גב הנשים המתות נדות ר"ל אע"פ שלא נגעו בהן משמתו ומצד הנדות והיו נדות חיות מתייבשות לומר אף לאחר מיתה אנו חלוקות משאר חברותינו התקינו שיהו מטבילין אף על אותן שאינן נדות שלא לבייש את הנדות חיות וכן בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי אנשים מתים זבים והיו זבים חיים מתביישין והתקינו שיהו מטבילין על הכל ואף בית הלל מודים בתקנה זו אלא שבית שמאי סוברים כשם שהתקינו להחזיק את כולן כנדות לענין הטבילה כך לענין אבן מושמא ולבית הלל לענין טבילה התקינו לענין אבן מוסמא לא התקינו וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    מחזיר גרושתו משנשאת והוליד ממנה בת והיא הנקרא בת משולחת ר"ל בתה של משולחת כשרה לכהונה שאין חללה אלא מאיסור המיוחד לכהונה ומה שהוצרכנו למעטה מקרא דהיא תועבה ואין בניה תועבין כבר ביארנוה בראשון של יבמות:

    אלמנה שנשאת לכהן גדול נעשית חללה בביאתו ונפסלה מן הכהונה ומלאכול מן התרומה אם היא כהנת וזהו שאמרו כאן היא עצמה מתחללת אבל כהן שהחזיר גרושתו משנשאת אע"פ שביאה פסולה היא לא נפסלה מן התרומה שאין פסול תרומה אלא בזר מעיקרו וזו כבר היה לה אצלו שעת הכושר משנתגרשה והוא קודם שנשאת ואם מפני שנפסלה לכהנה בביאה זו הרי משנתגרשה נאסרה לכהנה ואין ביאה זו מחדשת בה כלום וכבר ביארנוה בפרק החולץ בסוגיית המשנה העשירית:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ס״ט עמוד ב׳

    מסכת נדה דף ס״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־321 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ותמני לזיבה בשבת גופה אתאי מטבילין לה שמא שלשה ימים ראתה בימות זוב והיום כלין ספורין וכן למחר וכן ביום שבת הבאה יש לומר ביום שבאתה לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבה והיום כלו ספורין שלה:

    בלילותא אם באת לפנינו בלילה תמני לנדה באת בלילי שבת טובלת מיד שמא הלילה כלו ימי נדה וכן כל לילות שבוע זה ולילי יום שבת הבא משום דשמא בליל שבאת לפנינו ראתה הרי ח':

    ושב לזיבה לאו מילתא היא דהא פרכינן זבה תמני הויין דהא למחר בשבת טבלה ויום שבת הבא נמי טבלה שמא בלילי שבת כשבאת לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבתה והיום כלין ימי הספירה:

    אידי ואידי בין באת לפנינו ביום בין באת לפנינו בלילה. וקא פריך נדה בלילותא כו' כלומר כשבאת לפנינו בלילה איכא טבילה יתירתא שטובלת מיד משום נדה. ומהדר ומשום זיבה דפסיקא ליה טבילה ספק זיבה דפסיקא ליה דתמני נינהו לעולם חשיב להו כתמני:

    למה לי כל הני טבילות. אטבילות דיממי דזיבה קא פריך לספור שבעה קמן ולטבלה בשביעי ומקמי הכי לא דאפילו שלמי נקיים דילה לאו בת טבילה היא הואיל ולא בדקה:

    אלא לאו ש"מ רבנן היא דפליגי עליה דרבי עקיבא ורבי דאמר לא בעינן ספורין לפנינו כרבנן סבירא ליה:

    ספרתי בדקתי קצת נקיים או כולן ואיני יודעת כמה או שמא נקיים שראיתי לאו אחר ימי הזוב היו אלא לאחר ימי נדות מטבילין אותה ט"ו טבילות שמא עכשיו כלין וכדפרישית:

    חד יומא מיהא אי אפשר דלא ספרה וליכא לספוקה ברואה יום שבאת לפנינו ובצרי להו טבילות דשביעי:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 69b · Sefaria

    תוספות

    מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת תאמר במחזיר גרושתו שאינה מתחללת. פי' מן התרומה לפירוש רש"י דכי תהיה לאיש זר דמיניה ילפינן (יבמות דף סח.) כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה איירי באלמנה לכ"ג דלא מיירי במחזיר גרושתו דלאו זר מעיקרא הוא אצלה מיהו קשה דנהי דלא מצינן למילף מהאי קרא מ"מ תתחלל מהאי קל וחומר גופיה וכן בפ' החולץ (יבמות דף מד.) דיליף לר' יהושע דחייבי כריתות בנה פגום מהאי קל וחומר דאלמנה לכ"ג ופריך כי הכא לימא היא עצמה מתחללת מק"ו ותאסר אף מתרומה וי"ל כיון דאין חלל אלא מאיסור כהונה ליכא למילף בעלמא לפסול האשה עצמה מאיסור כהונה דלהכי אייתר התם חללה למימר דאין חללה אלא מאיסור כהונה דהיינו פסול האשה שהיתה כשרה ונתחללה ואף ע"ג דגר עמוני ומואבי פוסלין אע"ג דלא הוו איסור כהונה התם מקרא דרשינן ליה אבל מק"ו ליכא למילף ומיהו קשה נילף מאלמנה לכה"ג ומעובד כוכבים ועבד אי נמי מחלל ועובד כוכבים ועבד או גר עמוני ומצרי ואדומי במה הצד דהיא עצמה מתחללת דכי פרכינן מה לאלמנה לכ"ג או לחלל שכן איסור כהונה איכא למימר עובד כוכבים ועבד יוכיחו דלאו איסור כהונה ופוסלין בביאתם מה לעובד כוכבים ועבד שכן אסורין לבא בקהל או דלא תפסי בהו קדושין אלמנה לכ"ג או חלל יוכיחו הצד השוה שבהן שאינם ברוב הקהל ופוסלין בביאתן אף מחזיר גרושתו יפסלנה בביאתו והכי מייתי ר' יהודה דגר פוסל בביאתו בפ' בתרא דקדושין (דף עח.) במה הצד דאיסור כהונה ומילתא אחריתי בהדה דהיינו מחלל ומצרי ראשון וכן נמי תקשה אמאי מצריך בפ' אלמנה לכה"ג (יבמות דף סח.) קרא דוכי תהיה לאיש זר לגר עמוני ומואבי דפוסלין בביאתם נילף במה הצד מחלל ועובד כוכבים ועבד כדפירשתי ויש לומר כיון דבעובד כוכבים ועבד הולד ממזר ליכא למילף תו מינייהו פסול ביאה כיון דחמירי כולי האי דוולדן ממזר דדוקא רבי יהודה יליף בקדושין (שם) דגר פוסל בביאתו ממצרי ראשון אף על גב דבתו פסולה לבא בקהל אבל רבנן פליגי עליה דלית להו הך סברא ומתוך האי שינויא מתרצא נמי קושיא אחריתי בפרק הערל (יבמות דף עז.) דקאמר עמוני שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה ופריך ונימא דפסול במה הצד דאלמנה לכה"ג וחלל ומשני דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה ואמאי לא קאמר מצרי ראשון יוכיח דהכי יליף בקדושין (דף עח.) לר' יהודה אלא כיון דבתו פסולה לא ילפינן מיניה פסול ביאה אלא דוקא לר' יהודה וא"ת למאן דאמר (יבמות דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אם כן נילף דהיא עצמה מתחללת כדפי' ויש לומר דלא ילפינן מאיסור כהונה ומילתא אחריתי בהדה אלא לר' יהודה דוקא כדאשכחן בקדושין אבל לרבנן לית להו הך סברא:

    Tosafot on Niddah 69b · Sefaria

    מאירי

    המשנה השלישית והיא מענין החלק השני במה שנתגלגל בה בדינין שבשאר טמאות והוא שאמר הזב והזבה פירוש והוא הדין לנדה ויולדת והמצורע והמצורעת שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר ושאלו בגמרא אטו כל מת מי לא מטמא במשא ופירשוה באבן מוסמא והוא שכל אלו מטמאין משכב ומושב ר"ל כל מצעות שתחתיהם אף אותם התחתונים שאין נוגעין בהם ואפילו באבן מוסמא והוא אבן המונחת על גבי יתדות וכלים תחתיה שאם אחד מאלו יושב עליה ניטמאו הכלים שתחתיה אע"פ שאינם נדרסים במשכבו וכן לדעת קצת אפילו לא היו הכלים נוגעים באבן כמו שביארנו במסכת שבת פרק ר' עקיבא ובמסכתא זו ובהרבה מקומות והדבר ידוע שהמת אינו מטמא משכב ומושב ואמר על אלו שאם מתו הואיל ובעודם חיים היו מטמאין משכב ומושב אף במיתתם כן שאם לא כן יבאו להקל בהם בחייהם בזמן שהיא מתעלפה ודומה להם למת ואפילו נבקע מ"מ גוזרין בכך ולא כדברי האומר בגמרא עד שיבקע אלא עד שימוק הבשר כמו שכתבנו הא משנימוק הבשר אין מטמאין משכב ומושב ואין כאן כדי לטעות ואע"פ שמצינו בכמה מקומות שהמצורע אינו עושה משכב ומושב כבר ביארנו בפרק דם הנדה שזו שבכאן לטמא אוכלין ומשקין אבל לטמא אדם אינו עושה משכב ומושב נכרי שמת טהור מלטמא במשא ואף זו פירושה באבן מוסמא שאלו משא ממש טמא שהנכרי לא נפקע במיתתו אלא מטומאת אהל אבל מטומאת משא לא אלא מטומאת אבן מוסמא קאמר שבחייו דינו כזב לכל דבר ומטמא באבן מוסמא וכשמת נפקע ממנה כשאר המתים שאין כאן גזרה דנכרי בישראל לא מחלף בית שמאי אומרים כל הנשים מתות נדות ר"ל ומטמאות באבן מושמא ובית הלל אומרים אינה נדה אלא שמתה נדה ומ"מ בגמרא שאלו בית שמאי מאי טעמיהו ואי משום דאגב ביעתותא חזיא וכדכתיב ותתחלחל המלכה מלמד שפרסה נדה ואע"פ שאמרנו בפרק ראשון מסלקת את הדמים כך הוא הענין פחדא צמית אבל ביעתותא ר"ל הבהלה הפתאומית מרפיא כמו שביארנו שם הרי במקום אחר אמרו שהאנשים מתים זבים ולטמאם באבן מוסמא ואי משום זיבה הרי מחמת אונס הוא ואקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו ופירשו שאין דברי בית שמאי אמורים אלא לענין מה שאמרו בבריתא בראשונה היו מטבילין את הכלים על גב הנשים המתות נדות ר"ל אע"פ שלא נגעו בהן משמתו ומצד הנדות והיו נדות חיות מתייבשות לומר אף לאחר מיתה אנו חלוקות משאר חברותינו התקינו שיהו מטבילין אף על אותן שאינן נדות שלא לבייש את הנדות חיות וכן בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי אנשים מתים זבים והיו זבים חיים מתביישין והתקינו שיהו מטבילין על הכל ואף בית הלל מודים בתקנה זו אלא שבית שמאי סוברים כשם שהתקינו להחזיק את כולן כנדות לענין הטבילה כך לענין אבן מושמא ולבית הלל לענין טבילה התקינו לענין אבן מוסמא לא התקינו וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    מחזיר גרושתו משנשאת והוליד ממנה בת והיא הנקרא בת משולחת ר"ל בתה של משולחת כשרה לכהונה שאין חללה אלא מאיסור המיוחד לכהונה ומה שהוצרכנו למעטה מקרא דהיא תועבה ואין בניה תועבין כבר ביארנוה בראשון של יבמות:

    אלמנה שנשאת לכהן גדול נעשית חללה בביאתו ונפסלה מן הכהונה ומלאכול מן התרומה אם היא כהנת וזהו שאמרו כאן היא עצמה מתחללת אבל כהן שהחזיר גרושתו משנשאת אע"פ שביאה פסולה היא לא נפסלה מן התרומה שאין פסול תרומה אלא בזר מעיקרו וזו כבר היה לה אצלו שעת הכושר משנתגרשה והוא קודם שנשאת ואם מפני שנפסלה לכהנה בביאה זו הרי משנתגרשה נאסרה לכהנה ואין ביאה זו מחדשת בה כלום וכבר ביארנוה בפרק החולץ בסוגיית המשנה העשירית:

    Meiri on Niddah 69b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה אימא איני יודע כו' דלמא כל ז' שלא לפנינו ספרה כו' עכ"ל כך מצאתי מוגה:

    תוס' בד"ה מה לאלמנה לכ"ג כו' דחייבי כריתות בנה פגום כו' לימא היא עצמה תתחלל מק"ו כו' עכ"ל ומכי תהיה לאיש זר ליכא למילף דאיכא חייבי כריתות הלאו זר מעיקרא הוא אצלה וק"ל:

    בא"ד וי"ל כיון דבנכרי ועבד הולד ממזר ליכא למילף תו מנייהו פסול ביאה כו' עכ"ל ומגר עמוני ומואבי נמי כיון דבנו פסול לבא בקהל והוי כמו ממזר ליכא למילף מנייהו נמי פסול ביאה ולר"י דיליף בכה"ג לא חשו לתרץ הכא הך קושיא אליבי' דל"ל כי תהיה לאיש זר לגר עמוני ומואבי הא איכא למילף במה הצד מחלל ונכרי ועבד ואיכא למימר דההיא סוגיא אתיא כרבנן אבל בתוס' פ"ק דיבמות תירצו זה דלר"י נמי יליף גר עמוני ומואבי מנכרי ומעבד וחלל כיון דולד נכרי ועבד הוא ממזר גרע טפי מולד גר עמוני ומואבי והיינו משום דיש הכשר לבתו וק"ל:

    בא"ד בפרק הערל דקאמר גר עמוני בתו כשרה לכהונה ופריך כו' אלא כיון דבתו פסולה לקהל לא ילפינן מיניה פסול כהונה אלא דוקא לר"י וא"ת כו' עכ"ל כצ"ל מתוך סוגיא שם וכ"מ מוגה וע"ש:

    Chidushei Halachot on Niddah 69b · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה מה לאלמנה וכו' וי"ל כיון דאין חללה אלא מאיסור כהונה. כן נ"ל להגיה וע"כ ר"ל דאין לאו דאשה זונה וחללה כ"א מאיסור כהונה אכל איסורא יכולה להיות דאיכא למימר דלהכי אייתר חללה גבי כהן גדול למעוטי מלאו כל שאינו מאיסור כהונה דאי ר"ל דמאיסורא נמי אמעוט א"כ מאי מקשי התוס' בתר הכי ומיהו קשה נילף מאלמנה לכ"ג ומעובד כוכבים וכו' והא כבר תירץ דמייתורא דחללה אימעוט דאין חללה אלא מאיסור כהונה אלא ע"כ ר"ל דלא אימעוט אלא מלאו ומק"ו נילף איסורא ולעיל ר"ל כיון דאין חללה כ"א מאיסור כהונה לענין לאו ועכ"פ ליכא למילף מק"ו דאלמנה שתהא ממש מחוללת כמו אלמנה עצמה דהא באלמנה איכא לאו והכא ע"כ ליכא לאו דחללות סברא הוא דלא ילפינן מהאי קל וחומר שתתחלל כלל וק"ל:

    בא"ד ומתוך האי שנויא מיתרצא קושיא אחרת בפ' הערל דאמר עמוני שנשא עמונית וכו' כן נ"ל להגיה וע"ש:

    Maharam on Niddah 69b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ס״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־321 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״ותמני לזיבה, אתאי קמן בלילותא יהבינן לה…״

    2. קטע 210 מילים

      נפתחת ב״זיבה, תמני בעיא! אלא: אידי ואידי שב…״

    3. קטע 34 מילים

      נפתחת ב״בלילותא, תמני לנדה בעי!…״

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״זיבה דפסיקא ליה, דלא שנא כי אתיא…״

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״ואי ס"ד ספורין לפנינו בעינן כל הני…״

    6. קטע 633 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף…״

      חכמים: רב אחא, רב יוסף, רב אשי.

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״״ספרתי ואיני יודעת כמה ספרתי״ חד יומא…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״אלא אימא: ״איני יודעת אם ספרתי אם…״

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ הזב, והזבה, והנדה, והיולדת, והמצורע שמתו…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״בית שמאי אומרים: כל הנשים מתות נדות,…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מאי במשא? אילימא במשא ממש אטו…״

    12. קטע 125 מילים

      נפתחת ב״אלא מאי במשא? באבן מסמא,…״

    13. קטע 1311 מילים

      נפתחת ב״דכתיב: (דניאל ו, יח) ״והיתית אבן חדא…״

    14. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא? אמר רב: גזרה, שמא יתעלפה.…״

    15. קטע 158 מילים

      נפתחת ב״תנא משום ר' אליעזר אמרו: עד שיבקע…״

    16. קטע 1625 מילים

      נפתחת ב״עובד כוכבים שמת [כו']. תניא, אמר רבי:…״

    17. קטע 1725 מילים

      נפתחת ב״ת"ר שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא…״

      חכמים: רבי יהושע.

    18. קטע 1818 מילים

      נפתחת ב״ג' דברי חכמה: הזב והזבה והנדה והיולדת…״

    19. קטע 195 מילים

      נפתחת ב״בת משולחת, מה היא לכהן?…״

    20. קטע 2030 מילים

      נפתחת ב״מי אמרינן קל וחומר, ומה אלמנה לכ"ג…״

    21. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״אמר להן:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ס״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026