מסכת נדה דף ס״א עמוד א׳

כאילו הן ראויות לראות ושתיהן טמאות דמכל מקום דם מבינייהו נפיק:

מתני' חיצונה קרי להך דלצד דרך עליית המטה. פנימית אותה שלצד הקיר. ובגמרא מפרש מאי שנא הכא דמפליג בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת אמצעית וברישא קתני תחת אחת מהן כולן טמאות אפילו נמצא תחת פנימית או חיצונה:

אימתי אמרו נמצא תחת חיצונה פנימית טהורה בזמן שעלו דרך מרגלות המטה דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם:

אבל עברו שלשתן דרך עלייה שהן דורסות ועוברות על החיצונה כולן טמאות ואפי' פנימית דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה:

גל טמא שהיה שם כזית מן המת:

לבתולה קרקע בתולה ואם לא מצא הגל טהור:

גמ' מאי שנא רישא דקתני לעיל נמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות ולא מפליג בין נמצא תחת אמצעית לנמצא תחת פנימית או חיצונה:

א"ר אמי רישא במשולבות תכופות ודבוקות יחד הלכך אפילו נמצא תחת הפנימית איכא לספוקי נמי בחיצונה:

אמר רבי אמי [רישא] במשולבות פ"ה רישא דלא מפליג איירי במשולבות ותכופות זו לזו ולהכי איכא לספוקי בכולהו ובהרבה ספרים לא גרסינן רישא ואומר הר"י דיש לפרש דסיפא איירי במשולבות כלומר מכוונות כל אחת במקומה ולא היו תכופות ומעורבות זו בזו ובפירוש ר"ח כתוב דמשלחפי שלחופי שמתפרדות זו מזו:

מקום טהרה לח אסדינים קאי דמתוך שהיה הקרקע קשה לא בלע מים שבהסדינין ומקום הטומאה יבש ואית ספרים דגרסינן איפכא מקום טומאה לח ואקרקע קאי שהיה לח מחמת הסדינין שבלע לפי שהיה רך ותיחוח וכה"ג בדק רבי יוחנן בן זכאי כשקצץ תורמוסי תרומה בעובדא דרבי שמעון בן יוחי במסכת שבת (דף לד.):

אטמרינכו הא אמור רבנן האי לישנא בישא כו' פי' בקונטרס ושמא הרגתם ואסור להצילכם ובשאלתות דרב אחאי מפרש שמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם ראשי למלך והיינו מיחש מיבעי ליה למיחש שיש לחוש ללשון הרע להאמינו לגבי זה שיזהר שלא יבא לו הפסד ולא לאחרים:

זה עוג שפלט מדור המבול הכי נמי נפלט סיחון מדור המבול כיון דאחי הוו אלא דהך הפליט קים ליה דהוא עוג ולא סיחון מהאי טעמא גופיה כיון דדחיל ליה משה ועוד אמר (בפרק רבי אליעזר) (דף לד) שעוג מצאו לאברהם אבינו שהיה עומד בגרנות לתקן עוגות לפסח ועל שם זה נקרא עוג ומייתי ליה משום דמחזי כלישנא בישא דאמר במדרש עוג אמר בלבו אלך ואומר לאברהם וילחם וימות ואשא שרה אשתו אפילו הכי היה ירא משה שמא תעמוד לו זכות אברהם:

מעביר עליו שבעה סממנין וא"ת ומה צריך להעביר עליו הלא כיון שאבד ואינו ניכר אינו מקפיד עליו ובטל ממילא כדקתני ר' חייא לקמן (נדה דף סב:) דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סממנין ומבטלו שכיון שהעביר עליו אזל ליה חזותא ואינו מקפיד עליו יותר אע"פ שניכר אלא בקפידא תליא מילתא ויש לומר דהכא קרי שפיר מקפיד עליו דאם אינו מוצאו עכשיו שמא ימצאנו פעם אחרת:

הא דקתני נמצא תחת הפנימית, שתים הפימיות טמאות והחיצונה טהורה וכו', כתב הראב"ד ז"ל דדוקא ישנות דמתוך שינה חוששין שמא דחקה אחת את חברתה ונכנסה למקומה, וה"ה אפילו בעירות בכל מקום שהם נודדות ממקום לידחוק וליכנס לפנים ממחיצתן כגון שטוחנות בריחים כדאיתא בגמרא אבל יושבות או שוכבות במטה והן עירות אין לחוש להשמטה, שאיפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה. וא"ת בריא לי שלא באתי לכאן טהורה, אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמרא לענין אמבטי ברחים. וק"ל אמתני' היאך חלקו בישנות במטה בין משולבות לשאינן משולבות ובין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונות והלא כל שהן ישנות מתהפכות אילך ואילך ופעמים נעשות משולבות ולאו אדעתן, ועוד שסדין מתהפך אילך ואילך וזו היא ההיא ששנינו לעיל בפרק הרואה (נדה נז, ב) היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שמצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בעליון. ועל כן נ"ל דמטה ששנינו לאו בסדין שבמטה קאמר אלא במטה עצמה דומיא דספסל הא בסדין שבמטה כלן טמאות ומ"מ לגופן לא נחוש שתתהפכות מתוך שינה להיות משולבות והעיקר לזה מפני שהכתמים מדבריהם אבל אשה אחת שאין לה מונע בכל מקום שימצא דם במטה טמא שכל המטה מקומה ועוד דם זה מהיכן בא. וכתב הראב"ד ז"ל דמשנתינו כולה בשלא נתעסקה אחת מהן בכתמים אבל אם נתעסקה אחת מהן בכתמים היא תולה בכתמיה והשאר תולות בה.

שלש נשים שהיו ישנות במט׳ אחת ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאו' ואוקימנא בגמרא במשולבות הא אם אינם משולבות זו בזו זו היא ששנינו בבבא אחרונה שיש הפרש בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החצונה הא דקתני נמצא תחת הפנימית שתים הפנימית טמאות והחיצונה טהורה כתב הראב״ד ז״ל דדוקא ישנות דמתוך השנה חוששין שמא דחקה אחת את חברתה ונכנסת למקומה וה״ה בעירות בכל מקום שהם נדדות ממקום לדחוק ולנכנס לפנים ממחיצתן כגון שטוחנות ברחיים כדאיתא בגמרא אבל יושבת יושבות או שוכבות במטה והן עירות אין לחוש להשמטת שאפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה ואם תאמר ברי לי שלא באתי לכאן טהורה אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמ׳ לענין אבעי׳ וקשיא לי אמתני׳ היאך בישנות במטה בין משולבות לשאינן משולבות ובין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החצונה והלא כל שהן ישנות מתהפכות אילך ואילך וזו היא ששנינו לעיל בפ׳ הרואה היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שימצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בעליון ועל כן נראה לי דמטה ששנינו לאו בסדין שבמטה קאמר אלא במטה עצמה דומיה דספסל הא בסדין שבמטה כלן טמאות ומ״מ לגופן לא ניחוש שתתהפכנה מתוך שינה להיות משולבות והעקר לזה מפני שהכתמים מדבריהם אבל אשה אחת שאין מונע בכל מקום שימצא דם במטה טמא שכל המטה מקומה ועוד דם זה מאין בא וכתב הראב״ד ז״ל דמשנתינו כלה בשלא נתעסקה א׳ מהן בכתמים אבל נתעסקה אחת מהן בכתמים והשאר תולות בה.

גמרא שתי שתי נשים שהיו טוחנות ברחים של יד ונמצא דם תחת הפנימית שתיהן טמאות לפי שהחיצונות דוחקות ליכנס ולהתקרב ברחים תחת החיצונות החצונה טמאה והפנימית טהורה ומסתברא בשלא עברה פנימית דרך מקום החיצונה אבל אם עברה דרך עליה חשינן שמא דרך עברתה נפל ממנה דם וכענין ששנינו במשנתינו בישנות במטה אם עברו כולן דרך עליה כולן טמאות תנאי היא דתניא ר׳ יעקב מטמא ור׳ נחמיה מטהר והורו חכמי׳ כר׳ נחמי׳ פי׳ דהא דתניא אבוה דרב נחמן בא מעשה לפני חכמים וטמאום ר׳ יעקב היא ולענין פסק הלכה כתב הראב״ד ז״ל דלית הלכתא כר׳ נחמיה והביא ראיה ממעשה דפ׳ הרואה דההיא איתתא דאשתכח לה במשתיתה ואתא לקמיה דר׳ ינאי ואמר להו תיתי ותיתי מתרמה לה טמאה ואי לאו טהורה פי׳ הרב ז״ל משתיתא פשוטי כלי עץ מכלי אורג וזה תימה היאך נדחה הא דדרש ר׳ חייא בר רב טעמיה דרב הלכה כרב נחמיה ועוד דמשקלי רב הונא ואביי בדר׳ נחמיה משמע ודאי דסבירא להו כוותיה ועוד שהרי שנינו הורו חכמים כר׳ נחמיה ומי שטימא כר׳ יעקב בר פלוגתיה דר׳ נחמיה ולא קי״ל כותיה אלא כר׳ נחמיה וחכמים דהורו כותיה ושמואל נמי כותיה ס״ל ובאוקמתא דרב אשי בפ׳ הרואה ומשתיתא מכלי האורג המקבלין טומאה הוא וכדתרגמינן עם המסכת עם אכסנא במשתיתא וכן פי׳ הרז״ה ז״ל ויש מי שפי׳ משתיתא טווי והוא מקבל טומא׳ וכן פי׳ הרמב״ן ז״ל וכן פסק הרמב״ם ז״ל כר׳ נחמי'.

לשון הרע אע"פ שאסור לקבלו כמו שביארנו במקומו מ"מ כל שיש בו מקום חשש סכנה ראוי למי שספרוהו לו שיחוש עליו ויזהר מאותו שספרו לו עליו דרך הערה אמרו והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה בן אחיקם וכי גדליה הרגם והלא ישמעאל הרגם אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח שאמר לו שמעתי כי בא ישמעאל בו נתניה להרגך ולא חשש מעלה עליו הכתוב כאלו הרגם וכן אמרו בבני גלילא דנפק עליהו קלא דקטול נפשא ואתו לקמיה דר' טרפון אמרו ליה לטמרינן מר ואמר להו אנא לא מטמירנא לכו והא אימור רבנן האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעי למיחש ליה מיהא מבעי כלומר ושמא הדבר אמת ואיני רוצה לסכן עצמי אלא זילו אינכו וטמירו נפשייכו וגדולי הרבנים מפרשים למיחש ליה מבעי שמא הדבר אמת ואסור להשתדל בהצלתכם וכן מצינו באברהם שחשש לדבריו של עוג וערך מלחמה על פיו כדכתוב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ואמרו עליו זה עוג שפלט מדור המבול ר"ל שברח לארץ ישראל שלא נשטפה בדור המבול כדכתוב ולא גושמה ביום זעם וכן הביאוה בזבחים קי"ג א':

הבגד שנמצא עליו כתם אף הבגד עצמו טמא למפרע ונטמאו כל טהרות שנגעו בו וכיצד הוא עושה לטהרו שהרי אף כשהוא מטבילו עדין הכתם עליו וחוזר ומטמאו אלא מעביר עליו שבעה סמנין על הדרך שיתבאר למטה ואח"כ מטבילו וטהור ועושין על גביו טהרות שאם לא עבר הכתם על ידי הסמנין הרי הוא צבע ואין כאן טומאה ואם עבר או כהה שהוא כתם מ"מ העברת הסמנין עליו בטלתהו והפקיעה טומאתו אע"פ שרשומו ניכר ואם אבד בו הכתם כגון שנגלל בדם ואין ידוע מקום הכתם הראשון מעביר על כן הבגד שבעה סמנין ומבטלו ואינו צריך לבדקו שכונות שכונות ר"ל כל שלש אצבעות לבד אבדה בו טפת שכבת זרע שהרי שכבת זרע אב הטומאה והבגד נעשה ראשון אם חדש הוא בודקו במחט שמקום הזרע קשה והמחט מתעכב בו ואם שחק ר"ל שנתישן עליו בודקו בחמה ר"ל ששוטחו כנגד עיניו לנגד החמה ונראה מקום הזרע סתום שאין חמה נראית מאחוריו כל כך:

תוס' בד"ה א"ר אמי רישא במשולבות פ"ה כו' עכ"ל כצ"ל:

בגמ' א"ר יוחנן מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו וכו'. פירוש מהתשובה שהשיב הקב"ה להצדיק משה רבינו אתה יודע מה בלבו של משה::

בתוס' ד"ה מעביר עליו ז' סמנים וכו' עד שכיון שהעביר עליו אזיל ליה חזותא ואינו מקפיד עליו יותר אע"פ שניכר אלמא בקפידא תליא מלתא וכו' כצ"ל: