בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ס׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הרואהשגדולה היא וידעינן בה דכבר ראתה:

    ראויה לראותשהגיעו ימי הנעורים:

    ותסברא רבי מאיר לחומרא הואדתימא דלתנא קמא אפילו אינה ראויה ותשמע מינה דלתרוייהו לא בעינן שראתה כבר והא תניא דרבי מאיר לקולא מכלל דלת"ק לא סגי בראויה לראות עד שתהא רואה ממש:

    ופרכינן אלא קשיא הךקמייתא דמשמע דר' מאיר לחומרא:

    תריץ הכי כו'וברייתא דקתני אינה תולה בנכרית לת"ק הכי קאמר אינה תולה בנכרית הראויה לראות אלא אם כן רואה ר' מאיר אומר תולה ותרוייהו מתניתא חדא מילתא אמרי ורב דאמר כתנא קמא דתרוייהו:

    בשני שלהאם השאילתה לשומרת יום בשני שלה תולה בה ואף על גב דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעיינה פתוח תולה בה ואע"ג דמקלקלה לה פורתא דצריכה לשמור יום המחרת כיון דטמאה השתא:

    ובסופרת ז'נקיים אחר זיבה ואף ע"פ שמקלקלה הרבה שסתרה כל ימי ספירתה וצריכה לספור ז' נקיים הואיל ועכשיו טמאה תולה בה:

    וחברתה מקולקלתשומרת יום צריכה עוד לשמור שלישי בשביל כתם זה ואם סופרת היא סותרת כל שלפניה:

    רבי אומר אינה תולההואיל ומקלקלה לה מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך:

    ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלהדלא מקלקלה מידי:

    וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהוריןדלא מקלקלה לה מידי שאין לה כתם כדאמרי' בפ' קמא (נדה דף י:) זו שירפה מצוי ותלינן כתמה בדם בתולים:

    לפיכך דרבן שמעון למה ליכיון דתנא תולה בה פשיטא דהיא מתוקנת וזו מקולקלת:

    שהלכו בשני שביליןולא ידענא הי להאי על והי להאי על:

    באנו למחלוקתלרבן שמעון דאמר תולין כתם בשומרת יום הכא נמי תולין שביל טמא באדם טמא וטהור בטהור ולרבי שניהם טמאים:

    עד כאן לא אמר רבידשניה טמאה:

    אלא משום דכי הדדי נינהושתיהן היו בחזקת טהרה השומרת יום בשני שלה ראויה לטבול כל שעה שתרצה כיון שספרה שעה אחת הילכך אין כאן טומאה שתוכל לתלות בה יותר מזאת לפיכך שתיהן טמאות אבל הכא דטמא הוא מאי נפקא ליה מינה אי תלית ביה הילכך אפילו לרבי תלינן:

    ורב חסדא אמר סוף סוףהך שומרת יום טבילה היא בעיא הילכך טמאה הואי ואפילו הכי קאמר רבי לא תלינן בה:

    איתמר נמיכרב אדא דאמר אפילו לרבי תלינן שביל טמא בטמא. וכמדומה לי דלא גרס נמי:

    טמא וטהוראו אפילו טהור ותלוי שהלכו כו' תולה טהור את שביל טמא בתלוי:

    לדברי הכלואפילו לרבי וכדאמרינן דהתם הוא דכי הדדי נינהו אבל הכא דתלוי טמא מספק וטהור טהור גמור תולין טומאה בתלוי:

    כתם בכתםהשאילה חלוקה לבעלת הכתם ואח"כ לבשתה היא מהו שתתלה בראשונה להיות היא טהורה:

    שומרת יום חזאי אתמול מגופה:

    לא תליאושתיהן טמאות:

    לפי שאין תוליןדמעלמא אתי לה טומאת כתם קמא ולא בחזקת רואה היא:

    בשני שלהאינה תולה דמקלקלה לה שמארכת ימי טומאת כתמה יום אחד אבל ביום ראשון שלבשה חלוק זה ביום ראשון (לכתמה הראשון) תולה דלא מקלקלה לה מידי:

    נדה 60 עמוד א

    1הרואה.

    2ממאי? דומיא דנדה: מה נדה דקחזיא, אף נכרית דקא חזיא.

    3אמר רב ששת: כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתא. דתניא: תולה בנכרית. רבי מאיר אומר: בנכרית הראויה לראות. ואפילו ר"מ לא קאמר אלא בראויה לראות, אבל רואה לא איצטריך.

    4אמר רבא: ותסברא ר"מ לחומרא? רבי מאיר לקולא!

    5דתניא: אינה תולה בנכרית, רבי מאיר אומר: תולה. ואלא קשיא הך! תריץ הכי: והיא שרואה. ר' מאיר אומר: בראויה לראות, ואף ע"פ שאינה רואה.

    ברייתא

    6ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום, בשני שלה.

    7ובסופרת שבעה שלא טבלה, לפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת, דברי רשב"ג רבי אומר: אינה תולה, לפיכך שתיהן מקולקלות.

    8ושוין, שתולה בשומרת יום כנגד יום, בראשון שלה.

    9וביושבת על דם טוהר, ובבתולה שדמיה טהורין.

    10״לפיכך״ דרשב"ג למה לי? משום דרבי.

    11״לפיכך״ דרבי למה לי? מהו דתימא: ההיא דאשתכח כתם גבה תתקלקל, אידך לא תתקלקל; קמשמע לן.

    12אמר רב חסדא: טמא וטהור שהלכו בשני שבילין, אחד טהור ואחד טמא באנו למחלוקת רבי ורשב"ג׃

    13מתקיף לה רב אדא: עד כאן לא קאמר רבי התם, אלא דתרוייהו כי הדדי נינהו, הכא מאי נפקא לן מינה?

    14ורב חסדא, סוף סוף איהי טבילה בעיא.

    15איתמר, א"ר יוסי בר' חנינא טמא וטהור ואפילו טהור ותלוי שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור תולה טמא בתלוי וטהור בטהור לדברי הכל׃

    16בעא מיניה ר' יוחנן מרבי יהודה בר ליואי מהו לתלות כתם בכתם אליבא דרבי לא תבעי לך׃

    17השתא ומה התם דקא חזיא מגופה אמרת אינה תולה הכא דמעלמא קא אתי לא כל שכן׃

    18כי תבעי לך אליבא דרשב"ג התם הוא דקא חזיא מגופה תליא הכא דמעלמא קאתי לא תליא או דלמא לא שנא׃

    19א"ל אין תולין מה טעם לפי שאין תולין׃

    20איתיביה אין תולין כתם בכתם השאילה חלוקה לנכרית או ליושבת על הכתם הרי זו תולה בה׃

    21הא גופה קשיא, רישא אמרת אין תולין סיפא אמרת תולין הא לא קשיא הא רבי והא רשב"ג׃

    22איכא דאמרי הא והא רבי הא בראשון שלה הא בשני שלה׃

    23רב אשי אמר הא והא רשב"ג ולא קשיא׃

    תוספות

    תולה בשומרת יום כנגד יוםמספקא ליה להר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל בין בנדה בין בטמא מת ושבילי דשמעתין לא איירי אלא בטהור וטמא:

    טמא וטהור שהלכו בשני שביליןהך טמא לא מיירי בטמא שספר והזה אלא שלא טבל מדקאמר רב אדא התם כי הדדי נינהו הכא מאי נפקא ליה מינה משמע דלאו דומיא דפלוגתא לעיל הוא ובטמא שלא ספר כלל נמי לא איירי דאפילו רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו' ואמאי קאמר רב חסדא באנו למחלוקת אלא מיירי בטמא שספר קצת וס"ל לרב חסדא דלרבי אפי' בספרה קצת אינה תולה ורב אדא דקאמר מאי נפקא ליה מינה לא קרי הפסד כיון דלא סתר הכל והא דנקט סופרת ז' שלא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטיה דאפ"ה תולה:

    באנו למחלוקת דרבי ורשב"גוא"ת ורב חסדא אמאי לא נקט מילתיה בזבה גופה ולימא זבה שספרה מקצתה באנו למחלוקת כו' וי"ל דניחא ליה לאשמועינן דאפי' בב' שבילין מטמא דאע"ג דהוי ספק טומאה ברה"ר וא"ת אם כן מה ענין כתמים לשבילין דאע"ג דבתרוייהו אתרע חזקת טהרה דידהו קצת מ"מ יש לטהר יותר בשבילין משום ספק טומאה ברה"ר וי"ל דגבי כתם נמי איכא למימר דלא אתרע חזקתה כלל דאיכא למתלי בחברתה כמו בשוק של טבחים ואפ"ה לרבי אינה תולה משום דמ"ש זו מזו כיון ששניהם טהורין שספרה כבר ז' ימים הכי נמי מאי חזית דתלינן בטמא שספר מקצת טפי מבטהור גמור ואע"ג דאית ליה חזקה דטהרה מיחזי כי חוכא ואטלולא דמהאי טעמא מטמינן ב' טהורין שהלכו בשני שבילין ובאו לשאול בבת אחת דטהורין מדינא ומטמינא להו כי היכי דלא ליהוי כי חוכא ואע"ג דלא דמי דהתם אי מטהרין לתרוייהו הוי חוכא דאי אפשר להיות ששניהם טהורין אבל הכא אפשר דטהור הלך בטהור מ"מ הוי חוכא דאמאי תלינן טפי בטמא מבטהור כדאמר לעיל גבי נשים וא"ת מ"ש משני קופות דאמרינן חולין לתוך חולין נפלו וי"ל דהתם אינו מפסיד לחברתה בתלייתו כלום והכא נמי אפילו רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל:

    מהו לתלות כתם בכתםאומר הר"י דליכא למימר דבעי לתלות בסופרת שבעה שלא טבלה אבל בראשון פשיטא ליה דתולה דאם כן מאי קאמר לקמן מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לרשב"ג בראשון שלה איירי ברייתא ועוד דאליבא דרבי נמי ה"ל למבעי בראשון שלה כיון דלא חזיא מגופה אלא אפי' בראשון שלה מבעי ליה ופשיט ליה דאין תולין אפי' לרשב"ג אלא לחזיא מגופה והשתא לכולהו שינויי קשה לר' יהודה בר ליואי והא דקמשני הא והא רבי הא בראשון שלה והא בשני שלה הש"ס הוא דקמהדר לשנויי בכל ענין שיכול לתרץ ולא בשיטתיה דר"י דהא קאמר אליבא דרבי לא תבעי לך ואוקימנא בעיא שלו אפילו בראשון שלה וקאמר כיון דהיכא דמגופה חזיא לא תלינן בשני שלה לרבי בכתם לא תלינן אפילו בראשון שלה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלהכלומר דתולין את הקלקלה במקולקל דכיון דכתמים דרבנן אמרינן שאני אומר דומיא דקופות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה ובתרומה דרבנן. ואע"ג דבידה של זו לטבול השתא וליטהר השתא מיהא מחוסרת טבילה וטמאה היא. ור' אמר אינה תולה דכיון דבידה לטבול לאו כמחוסר מעשה דמי והרי זו כטהורה לפיכך אין חברתה תולה בה דכהדדי נינהו אבל בראשון שלה לכולי עלמא תולה.

    אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילים אחד טמא ואחד טהור באנו למחלוקת ר' ורשב"ג. י"מ דעל כרחיך בטמא ביום שני ושלישי שלו קאמר דאי בראשון שלו קאמר הא אמרינן ושוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה, ואי בשביעי שלו קאמר מאי קאמר באנו למחלוקת היא גופא היא, וא"ת א"כ מאי קאמר מתקיף ליה רב אדא בר אבא הכא מאי קא נפקא ליה מיניה, טובא ודאי נפקא ליה דהא סתר ימים שספר, מסתברא לי דבהא פליגי רב חסדא ורב אדא דרב חסדא סבר טעמא דר' בשומרת יום בשני שלה לאו דוקא משום דבידה לטבול השתא וכטהורה היא חשבינן לה אלא משום דסותרת יומה. ובראשון שלה היינו משום דלא נפקא לה מינה מידי, והילכך בטמא נמי בשני שלו אע"פ שאין בידו לטבול מ"מ הא נפקא מינה למסתר ימים שספר והילכך לר' אין טהור תולה בו ורב אדא סבר דשומרת יום בשני שלה טעמא דר' דכטהורה גמורה היא הואיל ובידה לטבול וכהדדי נינהו, אבל בראשון דטמאה ואין בידה לטבול תולה בו והילכך בטמא בשני שלו כיון דטמא הוא ואי איפשר לו לטבול ומקולקל הוא תולין בו, והא דקאמר מאי נפקא ליה מינה, מאי נפקא ליה השתא קאמר כלומר דאפילו בלאו הכי לא הוה מצי לטהורי נפשיה, הא דאמרינן סוף סוף טבילה בעיא פרש"י ז"ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא, כלומר לא תימא כי הדדי נינהו דהשתא מיהא טמאה היא דהא מחוסרת טבילה היא, הא אינו אלא שסותרת יומה. והא דאמרינן איתמר נמי לאו אהאי סוף סוף דסליק מיניה קאי אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי, ור"ח ז"ל לא פי' כן.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ס׳ עמוד א׳

    מסכת נדה דף ס׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־316 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הרואה שגדולה היא וידעינן בה דכבר ראתה:

    ראויה לראות שהגיעו ימי הנעורים:

    ותסברא רבי מאיר לחומרא הוא דתימא דלתנא קמא אפילו אינה ראויה ותשמע מינה דלתרוייהו לא בעינן שראתה כבר והא תניא דרבי מאיר לקולא מכלל דלת"ק לא סגי בראויה לראות עד שתהא רואה ממש:

    ופרכינן אלא קשיא הך קמייתא דמשמע דר' מאיר לחומרא:

    תריץ הכי כו' וברייתא דקתני אינה תולה בנכרית לת"ק הכי קאמר אינה תולה בנכרית הראויה לראות אלא אם כן רואה ר' מאיר אומר תולה ותרוייהו מתניתא חדא מילתא אמרי ורב דאמר כתנא קמא דתרוייהו:

    בשני שלה אם השאילתה לשומרת יום בשני שלה תולה בה ואף על גב דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעיינה פתוח תולה בה ואע"ג דמקלקלה לה פורתא דצריכה לשמור יום המחרת כיון דטמאה השתא:

    ובסופרת ז' נקיים אחר זיבה ואף ע"פ שמקלקלה הרבה שסתרה כל ימי ספירתה וצריכה לספור ז' נקיים הואיל ועכשיו טמאה תולה בה:

    וחברתה מקולקלת שומרת יום צריכה עוד לשמור שלישי בשביל כתם זה ואם סופרת היא סותרת כל שלפניה:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 60a · Sefaria

    תוספות

    תולה בשומרת יום כנגד יום מספקא ליה להר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל בין בנדה בין בטמא מת ושבילי דשמעתין לא איירי אלא בטהור וטמא:

    טמא וטהור שהלכו בשני שבילין הך טמא לא מיירי בטמא שספר והזה אלא שלא טבל מדקאמר רב אדא התם כי הדדי נינהו הכא מאי נפקא ליה מינה משמע דלאו דומיא דפלוגתא לעיל הוא ובטמא שלא ספר כלל נמי לא איירי דאפילו רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו' ואמאי קאמר רב חסדא באנו למחלוקת אלא מיירי בטמא שספר קצת וס"ל לרב חסדא דלרבי אפי' בספרה קצת אינה תולה ורב אדא דקאמר מאי נפקא ליה מינה לא קרי הפסד כיון דלא סתר הכל והא דנקט סופרת ז' שלא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטיה דאפ"ה תולה:

    באנו למחלוקת דרבי ורשב"ג וא"ת ורב חסדא אמאי לא נקט מילתיה בזבה גופה ולימא זבה שספרה מקצתה באנו למחלוקת כו' וי"ל דניחא ליה לאשמועינן דאפי' בב' שבילין מטמא דאע"ג דהוי ספק טומאה ברה"ר וא"ת אם כן מה ענין כתמים לשבילין דאע"ג דבתרוייהו אתרע חזקת טהרה דידהו קצת מ"מ יש לטהר יותר בשבילין משום ספק טומאה ברה"ר וי"ל דגבי כתם נמי איכא למימר דלא אתרע חזקתה כלל דאיכא למתלי בחברתה כמו בשוק של טבחים ואפ"ה לרבי אינה תולה משום דמ"ש זו מזו כיון ששניהם טהורין שספרה כבר ז' ימים הכי נמי מאי חזית דתלינן בטמא שספר מקצת טפי מבטהור גמור ואע"ג דאית ליה חזקה דטהרה מיחזי כי חוכא ואטלולא דמהאי טעמא מטמינן ב' טהורין שהלכו בשני שבילין ובאו לשאול בבת אחת דטהורין מדינא ומטמינא להו כי היכי דלא ליהוי כי חוכא ואע"ג דלא דמי דהתם אי מטהרין לתרוייהו הוי חוכא דאי אפשר להיות ששניהם טהורין אבל הכא אפשר דטהור הלך בטהור מ"מ הוי חוכא דאמאי תלינן טפי בטמא מבטהור כדאמר לעיל גבי נשים וא"ת מ"ש משני קופות דאמרינן חולין לתוך חולין נפלו וי"ל דהתם אינו מפסיד לחברתה בתלייתו כלום והכא נמי אפילו רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל:

    מהו לתלות כתם בכתם אומר הר"י דליכא למימר דבעי לתלות בסופרת שבעה שלא טבלה אבל בראשון פשיטא ליה דתולה דאם כן מאי קאמר לקמן מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לרשב"ג בראשון שלה איירי ברייתא ועוד דאליבא דרבי נמי ה"ל למבעי בראשון שלה כיון דלא חזיא מגופה אלא אפי' בראשון שלה מבעי ליה ופשיט ליה דאין תולין אפי' לרשב"ג אלא לחזיא מגופה והשתא לכולהו שינויי קשה לר' יהודה בר ליואי והא דקמשני הא והא רבי הא בראשון שלה והא בשני שלה הש"ס הוא דקמהדר לשנויי בכל ענין שיכול לתרץ ולא בשיטתיה דר"י דהא קאמר אליבא דרבי לא תבעי לך ואוקימנא בעיא שלו אפילו בראשון שלה וקאמר כיון דהיכא דמגופה חזיא לא תלינן בשני שלה לרבי בכתם לא תלינן אפילו בראשון שלה:

    Tosafot on Niddah 60a · Sefaria

    רשב"א

    תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה כלומר דתולין את הקלקלה במקולקל דכיון דכתמים דרבנן אמרינן שאני אומר דומיא דקופות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה ובתרומה דרבנן. ואע"ג דבידה של זו לטבול השתא וליטהר השתא מיהא מחוסרת טבילה וטמאה היא. ור' אמר אינה תולה דכיון דבידה לטבול לאו כמחוסר מעשה דמי והרי זו כטהורה לפיכך אין חברתה תולה בה דכהדדי נינהו אבל בראשון שלה לכולי עלמא תולה.

    אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילים אחד טמא ואחד טהור באנו למחלוקת ר' ורשב"ג. י"מ דעל כרחיך בטמא ביום שני ושלישי שלו קאמר דאי בראשון שלו קאמר הא אמרינן ושוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה, ואי בשביעי שלו קאמר מאי קאמר באנו למחלוקת היא גופא היא, וא"ת א"כ מאי קאמר מתקיף ליה רב אדא בר אבא הכא מאי קא נפקא ליה מיניה, טובא ודאי נפקא ליה דהא סתר ימים שספר, מסתברא לי דבהא פליגי רב חסדא ורב אדא דרב חסדא סבר טעמא דר' בשומרת יום בשני שלה לאו דוקא משום דבידה לטבול השתא וכטהורה היא חשבינן לה אלא משום דסותרת יומה. ובראשון שלה היינו משום דלא נפקא לה מינה מידי, והילכך בטמא נמי בשני שלו אע"פ שאין בידו לטבול מ"מ הא נפקא מינה למסתר ימים שספר והילכך לר' אין טהור תולה בו ורב אדא סבר דשומרת יום בשני שלה טעמא דר' דכטהורה גמורה היא הואיל ובידה לטבול וכהדדי נינהו, אבל בראשון דטמאה ואין בידה לטבול תולה בו והילכך בטמא בשני שלו כיון דטמא הוא ואי איפשר לו לטבול ומקולקל הוא תולין בו, והא דקאמר מאי נפקא ליה מינה, מאי נפקא ליה השתא קאמר כלומר דאפילו בלאו הכי לא הוה מצי לטהורי נפשיה, הא דאמרינן סוף סוף טבילה בעיא פרש"י ז"ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא, כלומר לא תימא כי הדדי נינהו דהשתא מיהא טמאה היא דהא מחוסרת טבילה היא, הא אינו אלא שסותרת יומה. והא דאמרינן איתמר נמי לאו אהאי סוף סוף דסליק מיניה קאי אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי, ור"ח ז"ל לא פי' כן.

    Rashba on Niddah 60a · Sefaria

    ריטב"א

    והא דאמרינן דומיא דנדה קאמר מה נדה דקא חזיא אף נכרית דקא חזיא. לאו דומיא דנדה ממש קאמר וכדאמרן אלא מדמינן להו כל היכא דאיכא לדמויינהו והיינו נכרית שכבר ראתה כנדה שרואה עכשו תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלו כלו׳ דתולין את הקלקלה במקלקל דכיון דכתמים כרבנן אמרי׳ שאני אומר דומיא דקופות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה ובתרומה דרבנן ואע״ג דבידה של זו לטבול השתא וליטהר השתא מיהא מחוסרת טבילה היא וטמאה היא ור׳ אמר אינה תולה דכיון דבידה לטבול לאו במחסר מעשה דמי והרי זו כטהורה לפי׳ אין חברתה תולה בה דבהדדי נינהו אבל בראשון שלה לכולי עלמא תולה.

    אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא וא׳ טהור באנו למחלוקת ר׳ ורשב״ג יש מפרשין דע״כ בטמא ביום שני ושלישי שלו קאמר דאי בראשון שלו הא אמרינן דשוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה ואי בשביעי שלו קאמר מאי קאמר באנו למחלוקת והיא גופא היא וא״ת אם כן מאי קא מתקיף ליה רב אדא בר אבא הכא במאי קא נפקא ליה מינה טובא ודאי נפקא ליה דהא סתר ימים שספר מסתברא לן דבהא פליגי רב חסדא ורב אדא דרב חסדא סבר דטעמא דר׳ בשומרות יום בשני שלה לאו דוקא משום דבידה לטבול השתא וכטהורה היא חשבינן לה אלא משום דסותרת יומא ובראשון שלה היינו משום דלא נפקא לן מינה מידי והילכך בטמא נמי בשני שלו אעפ״י שאין בידו לטבול מ״מ קא נפקא לן מינה למסתר ימים שספר והילכך לר׳ אין טהור תולה בו ורב אדא סבר דשומרת יום בשני שלו טעמא דר׳ דבטהורה גמורה היא הואיל ובידה לטבול וכהדדי נינהו אבל בראשון דטמאה ואין בידה לטבול תולה בה והילכך בטמא בשני שלו כיון דטמא הוא וא״א לו לטבול ומקולקל הוא תולין בו והא דקאמר מאי נפקא ליה מינה מ״נ ליה השתא קאמרי׳ כלומר דאפי׳ בלאו הכי לא הוה מצי לטהורי נפשיה.

    והא דאמרי׳ סוף סוף טבילה בעי פרש״י ז״ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא כלו׳ לא תימא כי הדדי נינהו דהשתא מיהא טמאה היא דהא מחוסרת טבילה הא אינו אלא שסותרת יומה והא דאמ׳ איתמר נמי לאו האי סוף דסליק מיניה קאי אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי ור״ח לא פי׳ כן.

    Ritva on Niddah 60a · Sefaria

    מאירי

    השאילה חלוקה הבדוק לה לשומרת יום כנגד יום ואחר כך לבשתו זו ונמצא עליו כתם תולה בה ולא סוף דבר ביום ראשון שלה שראתה בו שהוא כהשאילתו לנדה וכן שאין קלקול בזה אצל השומרת שהרי אף כשלא נתלה בה כתם זה צריכה היא לשימור למחר אלא אף בשני שלה שהוא יום השמור ושאינה רואה בו תולין בה הואיל ועדין טמאה היא שתולין הקלקלה במקולקל ואע"פ שיש בזה קלקול אצל השומרת שהרי אתה צריך להזקיקה לשימור יום שלישי מצד שאתה תולה בה כתם זה ובזמן הזה שאין בו דין שומרת יום כנגד יום אתה מגלגל דין זה למי שהשאילתו לסופרת שבעה נקיים אפילו ביום שביעי שלה הואיל ומ"מ מחוסרת טבילה תולה בה אע"פ שאתה מקלקלה וסותרת מנינה מצד מה שאתה תולהו בה כך פסקוה רוב פוסקים ומשום דכתמים דרבנן והלכה כדברי המיקל אלא שגדולי הדורות חוככים לומר לפסוק הלכה בזבה קטנה ביום השימור ובסופרת שבעה נקיים שאינה תולה הואיל ובתלייה זו מתקנת עצמה ומקלקלת את חברתה ומשום דהלכה כר' מחברו וכל שכן דטעמיה מסתבר ואין בידי להכריע ולדברי הכל אם השאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בה שהרי אין בזה קלקול אצל היושבת על דם טוהר ואפילו בזמן הזה שהחמירו ברוב מקומות שלא לישב על דם טוהר ונמצאת מקלקלה במנינה כשאר הנשים מ"מ הואיל ומן הדין אין כאן קלקול לא החמירו אלא לעצמן אבל שלא להציל על חברתן לא החמירו ויש חולקין שלא לתלות בזמן הזה ואין נראה כן:

    השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו אחר שנבעלה קודם שתחיה המכה שהוא דם טוהר או לנערה שלא ראת מעולם ולבשתהו אחר שנבעלה כל ארבעה לילות שהוא דם טוהר הרי בעלת החלוק תולה בהן וזו מיהא לדברי הכל אף בזמן הזה שאין נותנין לאשה אלא בעילת מצוה בלבד מפני שדמים מצויים בהן וראוי לתלות בהן:

    השאילתו לבעלת הכתם ואח"כ לבשתו היא הן שהיתה זו יושבת על כתם למפרע ר"ל קודם שאלה הן להבא ר"ל שמצאה כתם בחלוק אחר ששאלה את זו אין זו תולה בה שאין תולין כתם בכתם שאף בעלת הכתם אינה יודעת בבירור שמגופה יצא והרי שתיהן מקולקלות מצד כתם זה וכל שכן אם השאילתו לחברתה הטהורה ששתיהן מקולקלות:

    טמא וטהור או ספק טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור אפילו באו לישאל שניהם כאחד הרי הטהור תולה את הטומאה בטמא או בספק טמא ר"ל שאומרים טמא או ספק טמא הלך בטמא וטהור הלך בטהור וכן אין מטמאין את הטמא בהליכתו מצד השביל ר"ל שאם היה הוא טמא שרץ והשביל טמא מת אין נותנין לו דין טומאת מת וכן שאם הוא ספק טמא ספק טהור אין מטמאין אותו ודאי:

    Meiri on Niddah 60a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה טמא וטהור שהלכו כו' ובטמא שלא סיפר כלל נמי לא איירי דאפי' רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו' עכ"ל אבל מפרש"י נראה לפרש דרב חסדא בטמא שלא סיפר כלל נמי איירי והא דקתני דמודה רבי בשומרת יום בראשון היינו טעמא לרב חסדא משום דהוחזקה רואה דמים היום ומעיינה פתוח בראשון שלה דמהאי טעמא תולה עוברה בשאינה עוברה לפי שבשעה שאינה עוברה הוחזקה יותר בדמים וטעמא דרבי לאו משום קלקול והשתא שפיר מדמה רב חסדא טמא שלא סיפר כלל בב' שבילין לשומרת יום בשני שלה דאינו תולה לרבי כיון דלא הוחזקה רואה היום ורב אדא שפיר קאמר הכא מאי נ"מ דבקלקול תליא מלתא ובשומרת יום בשני שלה איכא קלקול משא"כ בטמא שלא סיפר כלל והסוגיא מתפרשת כפשוטה לפ"ז אבל התוס' מאנו בזה שסמכו עצמן אהא שהקשו לקמן מהך דב' קופות דאמר חולין לתוך חולין נפלו דע"כ טעמא דרבי משום קלקול ובהכי יתיישב אהך דב' קופות דנקטו בתירוצם מלתא אחריתא שכתבו וה"נ אפי' רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל עכ"ל ולמה שבק מלתא דקתני בברייתא ושוין שתולה כו' אלא דר"ל דלאו בהך מלתא דושוין שתולה כו' דמתניא בברייתא לחוד מודה רבי ומשום חזקת דמים אלא אף בנדה גמורה שאין מעיינה פתוח אלא שלא טבלה נמי מודה רבי וע"כ משום דלא מקלקלה מידי ודו"ק:

    בד"ה באנו למחלוקת כו' דאע"ג דבתרוייהו איתרע חזקה כו' עכ"ל דספק טומאה ברה"ר לא מטהרינן נמי אלא בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש התוס' בריש מכילתין גבי והלל כי אמרינן אוקי כו':

    בד"ה מהו לתלות כתם כו' אבל בראשון פשיטא ליה דתולה כו' ועוד אליביה דרבי נמי ה"ל כו' עכ"ל פי' דאם נימא בראשון פשיטא ליה דתולין לכ"ע אהא קשיא להו דאליבא דר' נמי ה"ל למבעי כו' דנהי דלרבן שמעון בן גמליאל פשיטא ליה דתולין משום דכיון דהיכא דחזיא מגופה תולין אף בשני שלה מסתבר לכל הפחות בכתם בראשון שלה תולין אבל לר' דבמגופה לא תולין נמי אלא בראשון אמאי פשיטא ליה דבכתם נמי בראשון תולין דהוה ליה למבעי ביה נמי אם לנחותי חדא דרגא כדמבעי ליה לרשב"ג לשני שלה אם נחתינן בכתם חדא דרגא משום דלא חזיא מגופה ולא ניחא להו למימר דלרבן שמעון בן גמליאל פשיטא ליה בראשון דתולין בכתם ולרבי פשיטא ליה דאין תולין בראשון דודאי למאי דמסקי התוס' לרשב"ג אף בראשון מבעי ליה נשמע שפיר מבעייתו של ר' יוחנן דלרבי אין תולין בראשון דהא אף בראשון קמבעיא ליה ועלה קאמר לרבי לא תבעי לך כמ"ש התוס' והיינו משום כיון דרבי מחמיר אף במגופה דאין תולין אלא בראשון פשיטא ליה בכתם לנחותי הך חדא דרגא אבל לרשב"ג דמיקל בגופה קמבעיא ליה שפיר בכתם אפי' לנחותי ביה חדא דרגא אם לאו אבל הא ודאי לא משתמע מבעייתו של ר' יוחנן למימר דלרשב"ג פשיטא ליה דתולין בכתם בראשון שלה ולרבי פשיטא ליה דאין תולין דלא אשכחן בשום דוכתא מפורש דפליגי בראשון ומהיכא פשיטא לן הך פלוגתא בכתם ודו"ק:

    בא"ד מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לר"ש בן גמליאל בראשון כו' עכ"ל אבל אי בראשון שלה קמבעיא ליה נמי לר"ש בן גמליאל כיון דמ"מ תקשה לרבי יהודה בר ליואי ניחא ליה לשנויי רישא וסיפא לרבי הא בראשון והא בשני ולא בעי למימר הכי לרשב"ג דא"כ תפשוט מיהא חדא לרשב"ג דמשני שלה אין תולין כדקאמר רבי יהודה בר ליואי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 60a · Sefaria

    מהר"ם

    תד"ה טמא וטהור שהלכו וכו' אלא מיירי בטמא שספר קצת וס"ל לרב חסדא דלרבי אפילו בספרה קצת אינה תולה והא דנקט סופרת ז' שלא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטי' דאפ"ה תולה ורב אדא דקאמר מאי נפקא מינה לא קרי הפסד כיון דלא סתר הכל כן נראה לי להגיה והספרים שלפנינו מסורסים וכלל הענין דרב חסדא ס"ל דבספרה קצת נמי ס"ל לרבי אינה תולה והא דנקט בברייתא סופרת ז' אלא שעדיין לא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטיה ורב אדא ס"ל דדוקא נקט בברייתא סופרת ז' דבהא דוקא ס"ל לרבי דאינה תולה דמפסידה שסותרת כל הז' שספרה אבל בסופרת במקצת מודה רבי דתולה דלא קרי הפסד כיון דלא סתרא הכל שהרי עדיין לא ספרה כ"א מקצת וסתירה במקצת לא מקרי הפסק ולכך קאמר הכא מאי נפקא מינה:

    Maharam on Niddah 60a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' לפיכך דרשב"ג כעין זה לעיל ט ע"א ובב"מ כט ע"א:

    שם באנו למחלוקת רבי ורשב"ג עי' פ"ז מ"ה דתרומות בר"ש:

    שם אין תולין מה טעם לפי שאין תולין כעין זה שבת כא ע"א גיטין ס ע"א:

    Gilyon HaShas on Niddah 60a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ס׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־316 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 11 מילים

      נפתחת ב״הרואה.…״

    2. קטע 210 מילים

      נפתחת ב״ממאי? דומיא דנדה: מה נדה דקחזיא, אף…״

    3. קטע 330 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת: כי ניים ושכיב רב…״

      חכמים: רב ששת, רב אמרה, רבי מאיר.

    4. קטע 48 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: ותסברא ר"מ לחומרא? רבי מאיר…״

      חכמים: רבי מאיר, רבא.

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״דתניא: אינה תולה בנכרית, רבי מאיר אומר:…״

      חכמים: רבי מאיר.

    6. קטע 68 מילים

      נפתחת ב״ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום, בשני…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״ובסופרת שבעה שלא טבלה, לפיכך היא מתוקנת…״

      חכמים: רבי אומר.

    8. קטע 88 מילים

      נפתחת ב״ושוין, שתולה בשומרת יום כנגד יום, בראשון…״

    9. קטע 97 מילים

      נפתחת ב״וביושבת על דם טוהר, ובבתולה שדמיה טהורין.…״

    10. קטע 106 מילים

      נפתחת ב״״לפיכך״ דרשב"ג למה לי? משום דרבי.…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״״לפיכך״ דרבי למה לי? מהו דתימא: ההיא…״

      חכמים: רבי למה.

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חסדא: טמא וטהור שהלכו בשני…״

      חכמים: רב חסדא, רבי ורשב.

    13. קטע 1320 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב אדא: עד כאן לא…״

      חכמים: רב אדא, רבי התם.

    14. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״ורב חסדא, סוף סוף איהי טבילה בעיא.…״

      חכמים: רב חסדא.

    15. קטע 1524 מילים

      נפתחת ב״איתמר, א"ר יוסי בר' חנינא טמא וטהור…״

    16. קטע 1617 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה ר' יוחנן מרבי יהודה בר…״

      חכמים: רבי יהודה בר ליואי, רבי לא.

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״השתא ומה התם דקא חזיא מגופה אמרת…״

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״כי תבעי לך אליבא דרשב"ג התם הוא…״

    19. קטע 198 מילים

      נפתחת ב״א"ל אין תולין מה טעם לפי שאין…״

    20. קטע 2016 מילים

      נפתחת ב״איתיביה אין תולין כתם בכתם השאילה חלוקה…״

    21. קטע 2117 מילים

      נפתחת ב״הא גופה קשיא, רישא אמרת אין תולין…״

      חכמים: רבי והא.

    22. קטע 2211 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי הא והא רבי הא בראשון…״

      חכמים: רבי הא.

    23. קטע 238 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר הא והא רשב"ג ולא…״

      חכמים: רב אשי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ס׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026