הרואה — שגדולה היא וידעינן בה דכבר ראתה:
ראויה לראות — שהגיעו ימי הנעורים:
ותסברא רבי מאיר לחומרא הוא — דתימא דלתנא קמא אפילו אינה ראויה ותשמע מינה דלתרוייהו לא בעינן שראתה כבר והא תניא דרבי מאיר לקולא מכלל דלת"ק לא סגי בראויה לראות עד שתהא רואה ממש:
ופרכינן אלא קשיא הך — קמייתא דמשמע דר' מאיר לחומרא:
תריץ הכי כו' — וברייתא דקתני אינה תולה בנכרית לת"ק הכי קאמר אינה תולה בנכרית הראויה לראות אלא אם כן רואה ר' מאיר אומר תולה ותרוייהו מתניתא חדא מילתא אמרי ורב דאמר כתנא קמא דתרוייהו:
בשני שלה — אם השאילתה לשומרת יום בשני שלה תולה בה ואף על גב דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעיינה פתוח תולה בה ואע"ג דמקלקלה לה פורתא דצריכה לשמור יום המחרת כיון דטמאה השתא:
ובסופרת ז' — נקיים אחר זיבה ואף ע"פ שמקלקלה הרבה שסתרה כל ימי ספירתה וצריכה לספור ז' נקיים הואיל ועכשיו טמאה תולה בה:
וחברתה מקולקלת — שומרת יום צריכה עוד לשמור שלישי בשביל כתם זה ואם סופרת היא סותרת כל שלפניה:
רבי אומר אינה תולה — הואיל ומקלקלה לה מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך:
ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה — דלא מקלקלה מידי:
וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהורין — דלא מקלקלה לה מידי שאין לה כתם כדאמרי' בפ' קמא (נדה דף י:) זו שירפה מצוי ותלינן כתמה בדם בתולים:
לפיכך דרבן שמעון למה לי — כיון דתנא תולה בה פשיטא דהיא מתוקנת וזו מקולקלת:
שהלכו בשני שבילין — ולא ידענא הי להאי על והי להאי על:
באנו למחלוקת — לרבן שמעון דאמר תולין כתם בשומרת יום הכא נמי תולין שביל טמא באדם טמא וטהור בטהור ולרבי שניהם טמאים:
עד כאן לא אמר רבי — דשניה טמאה:
אלא משום דכי הדדי נינהו — שתיהן היו בחזקת טהרה השומרת יום בשני שלה ראויה לטבול כל שעה שתרצה כיון שספרה שעה אחת הילכך אין כאן טומאה שתוכל לתלות בה יותר מזאת לפיכך שתיהן טמאות אבל הכא דטמא הוא מאי נפקא ליה מינה אי תלית ביה הילכך אפילו לרבי תלינן:
ורב חסדא אמר סוף סוף — הך שומרת יום טבילה היא בעיא הילכך טמאה הואי ואפילו הכי קאמר רבי לא תלינן בה:
איתמר נמי — כרב אדא דאמר אפילו לרבי תלינן שביל טמא בטמא. וכמדומה לי דלא גרס נמי:
טמא וטהור — או אפילו טהור ותלוי שהלכו כו' תולה טהור את שביל טמא בתלוי:
לדברי הכל — ואפילו לרבי וכדאמרינן דהתם הוא דכי הדדי נינהו אבל הכא דתלוי טמא מספק וטהור טהור גמור תולין טומאה בתלוי:
כתם בכתם — השאילה חלוקה לבעלת הכתם ואח"כ לבשתה היא מהו שתתלה בראשונה להיות היא טהורה:
שומרת יום חזאי אתמול מגופה:
לא תליא — ושתיהן טמאות:
לפי שאין תולין — דמעלמא אתי לה טומאת כתם קמא ולא בחזקת רואה היא:
בשני שלה — אינה תולה דמקלקלה לה שמארכת ימי טומאת כתמה יום אחד אבל ביום ראשון שלבשה חלוק זה ביום ראשון (לכתמה הראשון) תולה דלא מקלקלה לה מידי:
