איש כתוב בפרשה — (דברים כ״ה:ז׳) ואם לא יחפוץ האיש איש פוטרה בחליצה ולא קטן. אלא מה טעם אין מיבמין ויגדלו יחד:
סריס — לאו בר הקמת שם הוא ואינו מצווה ליבם וכן אילונית וכיון דמייבם בלא מצוה נושא אשת אחיו בחנם וערוה היא ובכרת:
בעין בול — מקום:
קודם לאמה — יולדת נקבה טובלת לי"ד ובתה ראתה ליום או ליומים שנולדה והטבילוה קודם לאמה משום מגע תרומה: עין בול ובית שערים מא"י פומבדיתא חוץ לארץ:
משום תרומת א"י — דמיפסלא בנגיעה:
יוצאה מגופו — כגון זב וזבה ונדה:
והני מילי באכילה — כולה שמואל אמרה בבכורות בפ' הלוקח בהמה (דף כז.) ואפי' זב ונדה לא פסלי לה בנגיעה:
לסוכה שמן של תרומה — דסיכה כאכילה ובאכילה קאמרינן דתרומת חו"ל אסורה לנדה:
דתניא — דסיכה כאכילה:
ולא יחללו — בפרשת אזהרת טמאים בתרומה כתיב:
לרבות את הסך — בכלל בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. שתיה בכלל אכילה דכתיב (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת מעשר דגנך וגו' תירוש חמרא הוא וקרי ליה אכילה:
ותבא כמים וגו' — בקללה גבי רשע קאי:
א"ה — דחייש למיעוטא:
דידן נמי — ליטמו כולהו מעריסתן:
אשה ואשה — לרבות קטנה כדמפרש:
מפרשי להו — ממגע קדשים:
ואשה כי תהיה זבה וגו' — בנדה משתעי קרא דכתיב (ויקרא ט״ו:י״ט) שבעת ימים תהיה בנדתה:
ורמינהו אשה — ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע:
לביאה — שמטמאה בביאת אדם מגזרת הכתוב דכתיב וטמאו ולא משום נוגעת בשכבת זרע הוא שהרי מגע בית הסתרים הוא ואינו מטמא:
הלכתא נינהו — לענין נדה בת יום אחד ולענין ביאה בת ג' דברים הללו הלכה למשה מסיני הם כדמפרש ואזיל דחדא מינייהו הלכתא:
הי קרא והי הלכתא — כלומר מכדי קרא חדא מינייהו משתמע הי מינייהו משתמע מקרא בלא הלכתא והי מינייהו אצטריך הלכתא:
קרא סתמא כתיב — כיון דוי"ו לרבויי אתא כל שהוא אשה משמע בת יום אחד אבל בת ג' לא משמע מיניה טפי מבת ב' או בת ד':
אלא בת ג' — לענין ביאה הלכתא דמקרא לא משתמע ורבנן אסמכתא בעלמא אסמכוה ובת יום א' לנדה משתמעא מקרא:
ומאחר — דביאה בת ג' הלכה למשה מסיני היא ומקרא לא משתמע עיקר קרא דוי"ו יתירא למאי אתא:
