בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף פ״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ואפילו הכידאמר רבי אלעזר ברבי שמעון לעיל ספיקות שלכם כך:

    לא סמיךדעתיה אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים:

    באורתא הוו מייכין ליה שיתין נמטיבערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ס' לבדים שקורין פלשט"ר:

    משיכליכמין עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י:

    ונגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבאומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב דם לקוי שהלבין שזבו ממנו משחין שבא עליו:

    מיני לפדאמיני מאכל שעושים מתאנים:

    אמר להולמכאוביו:

    ביטול תורהשהיה עוסק בגירסתו תמיד בביתו:

    את מייתת להו עליךאתה מביאן עליך:

    כלית ממוןבמאכל ורקבון בגדים:

    ספונאייורדי הים באניות:

    עיילו ליה שיתין עבדילפי שעמד עליהן נחשול של ים והתפללו להנצל בזכותו של ר"א וניצולו בזכותו וכשעלו מן הים שלחו לו דורון:

    אמרה להאשתו לברתא:

    בקי באבוךבדקי באבוך מהו עושה בקי לשון בקיאות וידיעה:

    אמרר' אלעזר לבתו זילי אמרי:

    שלנועושר גדול משלהם:

    היתה כאניות סוחרעל התורה נאמר:

    ובריונתחזק:

    נפק לבי מדרשאאותו היום שלא עיכבתו אשתו:

    שיתין מיני דמאשהראו לו הנשים לראות אם דם נדה הוא אם דם טהור דקיימא לן נדה (דף יט.) חמשה דמים הן טמאים באשה ושאר מראות דמים טהורין:

    טהרינהולהזקק לבעליהן בלא טבילה:

    יהיו כולן זכריםיתעברו כולן הלילה זכרים:

    רשעה זומלכות הרשעה שמינתהו תופש גנבים ולא בא לבית המדרש תמיד להראות לו הנשים את דמן ל"א על אשתו שעיכבתו מלבא לבית המדרש שנים רבות:

    דרתחי עליעל שנלקחין גנבים על ידי והיו להם קרובין:

    אגניין בעיליתאיהשכיבני בעלייתי:

    במזייהבשערו:

    ביניתאשער:

    ריחשאתולעת:

    חלש דעתאידאגתי שמא מעתה יסריח וירקיב:

    כולי האימשנודע לבריות שאינו חי ולא נקבר. אין זה כבודו:

    פרידהגוזל אחד:

    יש לי ביניכםאביו היה:

    עכבריאשם מקום שסמוך לעירו:

    לבני בירישם כפר אחד שהיו קרובין:

    עכנאנחש:

    דהדרא ליה מערההקיפה את המערה כעין גלגל וזנבה אצל פיה:

    פתחי פיךהרחיבי זנבך מעל פיך ליתן מקום ליכנס:

    לדבר באשתושתנשא לו:

    תמן אמריבארץ ישראל אומרים המשל הזה על כגון זה:

    באתרא דמריה תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלאיתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זיינו הנבל הרועה תרמילו תלה בולז"א בלע"ז:

    בתורהמיהת לדבריך הוא גדול ממך בתורה אנא לא ידענא אלא שפיך ענה בך:

    אבל במעשים טוביםאני יודעת שהוא גדול ממך דהא קביל עליה יסורים:

    רשב"גאביו של רבי:

    ורבי יהושע ב"קורבנן טובא בהדייהו אלא ששניהם גדולי הדור:

    אמרי רבנןדבי מדרשא דיתבי אספסלי:

    פרידה אחתבן אחד:

    לאבדה הימנישמא תשלוט בו עין רעה:

    שאין לו אבדנח נפשיה דר"ש בן יוחי:

    בבא מציעא 84 עמוד ב

    1ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה, קביל עליה יסורי. באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי, לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא.

    2למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא ואכיל להו וברי. ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא כי היכי דלא לדחקוהו רבנן.

    3באורתא אמר להו: אחיי ורעיי בואו! בצפרא אמר להו: זילו מפני ביטול תורה. יומא חד שמעה דביתהו, אמרה ליה: את קא מייתית להו עילויך! כלית ממון של בית אבא. אימרדה, אזלה לבית נשא.

    4סליקו ואתו הנך [שיתין] ספונאי, עיילו ליה שיתין עבדי כי נקיטי שיתין ארנקי, ועבדו ליה שיתין מיני לפדא ואכיל להו.

    5יומא חד, אמרה לה לברתה: זילי בקי באבוך מאי קא עביד האידנא? אתיא, אמר לה: זילי אמרי לאמך שלנו, גדול משלהם. קרי אנפשיה: (משלי לא יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה אכל ושתי וברי נפק לבי מדרשא׃

    6אייתו לקמיה שתין מיני דמא. טהרינהו הוה קא מרנני רבנן: ואמרי סלקא דעתך לית בהו חד ספק אמר להו אם כמותי הוא יהיו כולם זכרים ואם לאו תהא נקבה אחת ביניהם היו כולם זכרים ואסיקו להו ר' אלעזר על שמיה׃

    ברייתא

    7תניא אמר: רבי כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל׃

    8כי הוה קא ניחא נפשיה אמר לה לדביתהו ידענא בדרבנן דרתיחי עלי ולא מיעסקי בי שפיר אוגנין בעיליתאי ולא תידחלין מינאי א"ר שמואל בר נחמני אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן דאישתעיא לה דביתהו דרבי אלעזר ברבי שמעון לא פחות מתמני סרי ולא טפי מעשרין ותרין שנין אוגניתיה בעיליתא׃

    9כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה כי הוה משתמטא ביניתא מיניה הוה אתי דמא יומא חד חזאי ריחשא דקא נפיק מאוניה חלש דעתאי איתחזי לי בחלמא אמר לי לא מידי הוא יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי׃

    10כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו קיימי אבבא אמר מר מילתיה ומר מילתיה נפיק קלא מעיליתיה ואמר איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי יומא חד הוה קא מינציא דביתהו בהדי שבבתא אמרה לה תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה אמרי רבנן כולי האי ודאי לאו אורח ארעא׃

    11איכא דאמרי רבי: שמעון בן יוחאי איתחזאי להו בחלמא אמר להו פרידה אחת יש לי ביניכם ואי אתם רוצים להביאה אצלי אזול רבנן לאעסוקי ביה לא שבקו בני עכבריא דכל שני דהוה ניים רבי אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה לא סליק חיה רעה למתייהו׃

    12יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה הוו טרידי שדרו רבנן לבני בירי ואסקוהו לערסיה ואמטיוה למערתא דאבוה אשכחוה לעכנא דהדרא לה למערתא אמרו לה עכנא עכנא פתחי פיך ויכנס בן אצל אביו פתח להו׃

    13שלח רבי לדבר באשתו שלחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול תמן אמרין באתר דמרי ביתא תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא שלח לה נהי דבתורה גדול ממני אבל במעשים טובים מי גדול ממני שלחה ליה בתורה מיהא גדול ממך לא ידענא במעשים ידענא דהא קביל עליה יסורי׃

    14בתורה מאי היא דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה אספסלי יתבי קמייהו רבי אלעזר בר' שמעון ורבי אארעא׃

    15מקשו ומפרקו אמרי מימיהן אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע עבדו להו ספסלי אסקינהו׃

    16אמר להן רבן שמעון בן גמליאל פרידה אחת יש לי ביניכם ואתם מבקשים לאבדה הימני אחתוהו לרבי אמר להן רבי יהושע בן קרחה מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לו אב ימות אחתוהו נמי לרבי אלעזר ברבי שמעון חלש דעתיה אמר קא חשביתו ליה כוותי׃

    17עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי מילתא הוה מסייע ליה רבי אלעזר ברבי שמעון מכאן ואילך כי הוה אמר רבי יש לי להשיב אמר ליה רבי אלעזר ברבי שמעון כך וכך יש לך להשיב זו היא תשובתך השתא היקפתנו תשובות חבילות שאין בהן ממש׃

    18חלש דעתיה דרבי אתא א"ל לאבוה אמר ליה בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל׃

    19והיינו דאמר רבי שלשה ענוותנין הן, ואלו הן: אבא,׃

    תוספות

    שתין ספנימפרש במדרש שעמד עליהם נחשול שבים לטבעם ונדרו לו ושקט הרוח:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    לעולם ילמד אדם עצמו להיות גדול במדת הענוה ואל יקנא למעלת זולתו ואל יכפור בה צא ולמד מגדול הדור והוא רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבינו הקדוש שהיה בנו רבינו הקדוש שונה בילדותו ור' אלעזר בנו של ר' שמעון בן יוחאי עמו וכל שהיה רבי מקשה היה ר' אלעזר מתרץ ואומר לו הקפתני תשובות שאין בהן ממש ולבשה רוחו של רבינו הקדוש קנאה וחלישות הדעת וקבל עליו לפני רבן שמעון בן גמליאל אביו ואמר לו בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל ואף בני בתירא שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל מעלה יתרה עליהם עזבו נשיאותם ומנוהו נשיא עליהם ומי לנו גדול מיונתן שאמר לדוד אתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף פ״ד עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף פ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־612 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ואפילו הכי דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון לעיל ספיקות שלכם כך:

    לא סמיך דעתיה אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים:

    באורתא הוו מייכין ליה שיתין נמטי בערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ס' לבדים שקורין פלשט"ר:

    משיכלי כמין עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י:

    ונגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא ומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב דם לקוי שהלבין שזבו ממנו משחין שבא עליו:

    מיני לפדא מיני מאכל שעושים מתאנים:

    אמר להו למכאוביו:

    ביטול תורה שהיה עוסק בגירסתו תמיד בביתו:

    ועוד 40 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 84b · Sefaria

    תוספות

    שתין ספני מפרש במדרש שעמד עליהם נחשול שבים לטבעם ונדרו לו ושקט הרוח:

    Tosafot on Bava Metzia 84b · Sefaria

    מאירי

    לעולם ילמד אדם עצמו להיות גדול במדת הענוה ואל יקנא למעלת זולתו ואל יכפור בה צא ולמד מגדול הדור והוא רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבינו הקדוש שהיה בנו רבינו הקדוש שונה בילדותו ור' אלעזר בנו של ר' שמעון בן יוחאי עמו וכל שהיה רבי מקשה היה ר' אלעזר מתרץ ואומר לו הקפתני תשובות שאין בהן ממש ולבשה רוחו של רבינו הקדוש קנאה וחלישות הדעת וקבל עליו לפני רבן שמעון בן גמליאל אביו ואמר לו בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל ואף בני בתירא שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל מעלה יתרה עליהם עזבו נשיאותם ומנוהו נשיא עליהם ומי לנו גדול מיונתן שאמר לדוד אתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה:

    Meiri on Bava Metzia 84b · Sefaria

    בן יהוידע

    כִּי הֵיכִי דְּלָא לִדְחֲקוּהָ רַבָּנָן פירוש חוששת שמא דוחקים אותו לצערו בדברים של קנטור מפני שהיו בכעס עליו מחמת אותה מעשה דהוה תפיס גנבי ואז צער זה שיהיו מצערים אותו בדברים יזיק לו בבריאות גופו כי בלילה חולה גמור הוא וביום על ידי מיני מאכל שעושה לו הוא בריא. והא דהוו נַגְדֵין מִתּוּתֵיהּ שִׁיתִּין מְשִׁיכְלֵי דְּמָא וְכִיבָא אפשר מספר זה בדקדוק הוא כנגד שִׁתִּין פּוּלְסֵי דְּנוּרָא דמלקו בשמייא שהם כנגד שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים הנרמזים בפסוק הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל (שיר השירים ג, ז) ולהכי נזדמן אחר כך דאייתו לקמיה שיתין מיני דמא וטהרניהו שגם זה המספר היה בהשגחה פרטית להורות שמצליח ביסוריו למתק הדינין של ששים גבורים וטהרת הדם מורה על המיתוק.

    אָמַר לָהּ זִיל אִמְרִי לְאִמֵּךְ: "שֶׁלָּנוּ, גָּדוֹל מִשֶּׁלָּהֶם". קשא הוה ליה למימר גדול משליך או משלכם? ונראה לי בס"ד דקאי על ממון של בית אביה שהביאה עמה ושלנו קאי על רוח הקדושה הרוחני אשר מצידו בא לו החיל הזה.

    קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד). קשא קריאה זו נאמרה על התורה ולאו אנפשיה? ונראה לי בס"ד דידוע קושית המפרשים איך נטיל הנך שִׁיתִּין עַבְדֵּי וְשִׁיתִּין אַרְנְקֵי והא קיימא לן (משנה אבות ד, ה) הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם? ומתרצים כי הם לא נדרו זה בשביל זכות תורתו אלא בשביל קדושתו וזה נוגע לנפשו ולא שייך בזה נֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה עד כאן דבריהם. וידוע כי פסוקים אלו של אֵשֶׁת חַיִל וכו' (משלי לא, י) שהם מן א' ועד ת' פירשום רבותינו ז'"ל תלת פירושי אחד על התורה אחד על הנפש לכך נהגו לאומרם על קברי הצדיקים ואחד על אשה ממש וזהו שאמר קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ דלא תקשי איך נהנה מדברי תורה? ולזה אמר קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ פסוק זה של הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר פירוש דאזיל בתר דרשה דדרשי פסוקים אלו על הנפש ולא על התורה וכונתו לומר דהנאה זאת באה לו מצד קדושת הנפש. אי נמי נראה לתרץ קושיא הנזכר של המפרשים קרוב לתירוץ הנזכר דאיהו סבר הדורון הזה בא לו בזכות היסורין שהיה סובל ולאו בזכות התורה שהיה לומד וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים בסוד ארבעה חלוקי כפרה) דהיסורין באים מחכמה בסוד אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ־הּ (תהלים צד, יב) וידוע מה שאמרו המקובלים (בריש אדרא רבא) דרבי אלעזר בן רשב"י היה בסוד חכמה וידוע דהחכמה נקראת רחוק בסוד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק (שמות ב, ד) וכנזכר בזוהר הקדוש. ולזה אמר קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ דייקא הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק שהוא סוד חכמה שמשם באו לו היסורין ושם היה אחוז תָּבִיא לַחְמָהּ זכה לדורון הזה ולכן הוה קרי ליסורין אחי ורעי כי ממקום אחד הם. ועוד נראה לי בס"ד לתרץ קושית המפרשים הנזכר הוא לא קבל הדורון להנות בו הנאה של תענוג אלא קבלו להברות עצמו שיש בזה פקוח נפש מאחר דאשתו מרדה והלכה לה ואין לו להברות עצמו.

    אִם כְּמוֹתִי הוּא, יִהְיוּ כֻּלָּם זְכָרִים יש להבין למה עשה המופת בכך ומאי תליא הא בהא? ונראה לי בס"ד ואקדים מעשה באשה משכלת שהיה לה בן חכם יושב ולומד כל היום בביתו גמרא ופוסקים והשלחן לפניו מלא ספרים ויהי היום והנה אשה אחת מן השכנים היתה יושבת על המשבר ללדת ואמו של אותו חכם שמעה קולה בחבלי יולדה ועלתה על הגג לראות בבית אותה היולדת ואחר שילדה אותה אשה ירדה אמו של החכם מן הגג בפנים שוחקות וצהובות ותאמר לבנה בעברה על מקומו בשמחת לב וצהלת פנים ילדה האשה בן זכר. ואחר שני ימים נזדמן שגם בבית השכן השני היתה אשה יושבת על המשבר וגם כן אמו של החכם עלתה לגג לראות ואחר שעה ירדה מן הגג בפנים עצובות וכפיפת ראש ולא אמרה לבנה כלום בעברה על מקום מושבו עד שבנה שאל מאיליו לאימו מה ילדה? ותענהו בשפה רפה וקול נמוך ופניה פונים לקרקע ותאמר ילדה בת. והבן החכם אמר לאמו תשבי אצלי כי שאלה גדולה יש לי לשאל מאתיך ותשב ויאמר לה הנה קודם שני ימים כשילדה אשת השכן בן זכר הנה את ירדת מן הגג בשמחה ופנים צוהבות ומאיליך הגדת לי שילדה זכר ולמה עתה בראותיך אשת השכן ילדה נקבה את עצובה מאוד, בשלמא האב והאם עצבים בלידת הנקבה הן בעבור שמוכרחים להזמין לה נדונייא ולהוציא הוצאות מרובות עליה והן מפני שאין יודעים סופה בחיק מי תנתן ושמא יקחנה אדם בליעל אשר ימרמר אותה ואותם כל הימים בקטטות ומריבות, אך את מה לך? אין זו הבת בתך ולא קרובתך ואינו מגיע לך מכל זה הצער כלום, ולמה נעצבת ואם הנקבה היא גרועה ופחותה אין מן הראוי שתהיה מאוסה אצלך מאחר שגם את נקבה ואיך תמאסי ותשנאי בריה שהיא כמותיך? אתמהא! ותאמר לו אמו הנה קודם חמש שנים החפירה שיש באמצע זה החצר שלי שבה נשפכים כל מים של רחיצה וכיבוס וכיוצא נתמלאת מים סרוחים עד פיה מפני שהיה לה עשרים שנה שלא ניקו אותה והוכרחנו להביא שני בני אדם אשר זה עסקם במלאכה זו לפתוח החפירה ולנקות אותה להוציא הסרחון מתוכה אך להיות כי היה בה סרחון הרבה לא כלו מלאכתם אלא עד הערב ובעת הצהרים הבאנו להם לכל אחד סעודתו לאכול והם בעוד הבגדים הצואים עליהם רחצו ידיהם לפי שעה כדי לאכול וישב אחד בזוית אחת בסוף החצר כדי לאכול שם וחבירו לקח סעודתו בידו ויבא וישב אצלו לאכול וזה כיון שראה שבא חבירו וישב אצלו לאכול קם ממקומו והלך וישב בזוית אחרת רחוק מחבירו. וחזר חבירו ובא אצלו למקום השני ויאמר לו למה ברחת ממני וכי מלאכתי אינה מלאכתיך ואם יש בבגדי ריח רע מן הטינוף הלא גם בבגדיך יש ריח רע מן הטינוף ולמה ברחת ממני? ויענהו ויאמר לו כן הוא כמוני כמוך אך עתה בעת אכילה די לי בסרחון שיש אצלי בבגדי וגופי כי הוא מוכרח שאין אני עתה יכול לרחוץ גופי ולפשוט בגדי הצואין מאחר שלא גמרנו המלאכה ולמה לי להוסיף סרחון יותר אצלי שאקבל ריח רע גם מבגדיך וגופך המטונפים? די לי בשלי שהוא הכרחי! על כן אתה בני אל תתמה בדבר זה שאני נקבה ומואסת הנקבות הלא הנקבה סרחון שלה קשה ומר מצד דמי הנדה הטמאים שרואה ובזמן הקדמונים גם בני נח היו נמאסים מאד מדם הנדה וכל אשה בנדתה סורי טמא קראו לה כי לכן תכף ומיד ברח לבן מאצל רחל אמנו ע"ה באומרה לו דֶרֶךְ נָשִׁים לִי (בראשית לא, לה) ויצא תכף מן האהל ועל כן אני שנבראתי נקבה נמאסת אני בעיני עצמי אך מה בידי לעשות לעצמי כך נבראתי ודי לעולם בשלי ובשל נקבות שכבר נולדו והיו לנשים ולמה יהיו נוספים עליהם עוד? על כן בראותי נולדה ובאה לעולם נקבה שבה יהיה נוסף טומאה ומאיסות בעולם אני עציבה ומאוסה זאת בעיני עד כאן. והנה דברי האשה הזאת המשכלת הן המה דברים שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים במסכת נדה (נדה לא:) על מאמר רבותינו ז"ל נולד זכר הכל שמחין נולדה נקבה הכל עצבין, דכתב הטעם לזה בשם מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל דחוה כשחטאה הנחש הטיל בה זוהמא ומשם נמשכה טומאה חמורה של הנדה אמנם אדם הראשון לא היה חטאו כמו חוה לכך לא היתה בו זוהמה גלויה אלא בערלה וכאשר יכרתו הערלה לזכר ישאר הזכר טהור מזוהמה הגלויה, עד כאן דבריו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל. ועל זה כתב הגאון חיד"א ז"ל שם כי על כן הכל ירונו וישמחו בלידת הזכר אפילו המלאכים מפני שאין לו זוהמה גלויה אלא בערלה וכל העומד לגזוז כגזוז דמי (כתובות נא.) והוא טהור מה שאין כן הנקבה שהיא מעותדת לטומאת דמים של נדה שהיא זוהמה גלויה שהאשה היא כלי מוכן לחלאת זוהמת הסטרא אחרא לכן הכל עצבין על כי נתחדש כלי להרבות הזוהמה, עד כאן לשונו עיין שם. ודברי האשה המשכלת ההיא קרובים ומכוונים לדברים אלו. נמצא מחמת דם הנדה תהיה הנקבה מאוסה ושנואה גם אצל הנשים שהם נקבות כמוה ואדרבה תמצא על פי הרוב שהנשים שונאין הנקבות הנולדים להם יותר מן בעליהם האנשים הזכרים. ובזה מובן הטעם מה שעשה רבי אלעזר את האות לאותם הדמים שהראו לו דטהורין הם על ידי אופן זה שיהיו מתעברים אותם הנשים וילדו כולם ממש זכרים שלא יהיה בהם אפילו נקבה אחת שיש בה סרחון זוהמה של מי נידות והיינו דידוע שיש חמשה מיני דמים טמאים שהם מצד זוהמת הנחש ויש חמשה מיני דמים טהורים שהם מצד הקדושה דאף על פי שהם דם עם כל זה הם טהורים וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות בדרוש הפסח) יעוין שם. והנה רבי אלעזר ע"ה כל אותם דמים שהראו לו אותו היום היו מן חמשה דמים הטהורים שהם מצד הקדושה ואינם מטמאים דאינם מזוהמת הנחש ולכן כששמע דרננו אחריו באומרם שמא היה בהם אחת או שתים או יותר מן אותם הדמים הטמאים שהם גלוים מצד זוהמת הנחש לכך עשה האות המעיד שלא שגג בזה שיולידו כולם זכרים שאין בהם שמץ מדמים הטמאים וגם אין בהם חלק גלוי מזוהמת הנחש אלא בערלה וכל העומד לגזוז כגזוז דמי דעל ידי כך נחשב טהור מעת שנולד וכל שכן אחר המילה טהור הוא מזוהמה הגלויה של הנחש לגמרי וזה אות שלא היה בכל אותם הדמים דם טמא שהוא מצד זוהמת הנחש כלל ועיקר.

    כַּמָה פְּרִיָּה וּרְבִיָּה בִּטְּלָה רְשָׁעָה זוֹ מִיִּשְׂרָאֵל ללשנא אחרינא שפירש רש"י על אשתו אשר עכבתו מלבא לבית המדרש, אי אפשר לקרותה רשעה ח"ו דאשת חבר היא והיתה צדקת בודאי והראיה שרצה רבי לישאנה אחר כך. ונראה הכונה אין זה לשון רשעות אלא לשון חרדה כמו וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ באיוב (איוב לד, כט) שפירש המצודות ירשיע יחריד ויבלבל וכן וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ בשמואל (שמואל א' יד, מז) עיין שם, וכן פירש השרש וכתב דכן הוא ענין אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה בקהלת (קהלת ז, יז) כלומר אל תחרד הרבה לעסקי העולם עיין שם. וכן הענין אמר כַּמָה פְּרִיָּה וּרְבִיָּה בִּטְּלָה רְשָׁעָה זוֹ רצונו לומר חרדה זו שחרדה אשתו לבלתי תנחהו לילך לבית המדרש כִּי הֵיכִי דְּלָא לִדְחֲקוּהָ רַבָּנָן.

    יָדַעְנָא בְּרַבָּנָן דִּרְתִיחֵי עָלַי וְלָא מִיעַסְּקִי בִּי שַׁפִּיר נראה דחשש פן לא ירצו החכמים להכניסו במערה של אביו רשב"י ע"ה כי יחשבו שאינו ראוי ח"ו ודבר זה קשה עליו מאד וחשב דאחר שישאר בעלייתו שנים הרבה ולא ישלט בו רימה וסרחון אז יתברר אצלם שהוא אדם קדוש דומה לאביו ואז יקברוהו במערת אביו וכאשר היה כן לבסוף.

    כִּי הֲוָה סַלִיקְנָא מְעַיְנָנָא לֵיהּ בְּמַזְיֵיהּ נראה לי בס"ד מן השמים נתנו בלבה שתעיין בְּמַזְיֵיהּ כדי שתסמוך בדעתה ויבטח לבבה בראותה דם יוצא בשמיטת השער ולפי פשט הענין היתה עושה כן לעיין כל יום במזייה באהבתה בו שדומה בעיניה כאלו עודנו חי ומשתעשעת בו וזה ניתן לה מן השמים חלף הטרחה שטרחה בו בחייו ובפרט בזמן יסוריו דהוות עבדה ליה כל יומא שִׁיתִּין מִינֵי לַפְדָּא. אי נמי עיינה במזייה שהיתה חוששת מן הכינה המתהווית מן אבק ועפר הקרקע.

    אִיתְחַזִי לִי בְּחֶלְמָא, אָמַר לִי לָא מִידִי הוּא. הא דלא דבר עמה ביום בעת שראתה אלא אתחזי לה בחלמא ודבר עמה בחלום היינו מפני דאי אפשר שידבר הנפטר עם בני אדם שהם בחיים בגלוי כל כך כאשר ידבר איש עם רעהו דזה הוא שינוי הטבע לגמרי. ומה שדבר רב אחאי בר יאשיה עם רב נחמן לא היה בגלוי לגמרי אלא היה מכוסה בתוך הקבר והקול יוצא מן הקבר בהעלם כמו שהיה יוצא קול מן העליה של רבי אלעזר לומר 'אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי' ולכך בהיותה אצלו ביום לא דבר עמה להדיה אלא אתחזי לה בחלמא.

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 84b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף פ״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־612 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 125 מילים

      נפתחת ב״ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי…״

      חכמים: רבי אלעזר ברבי שמעון.

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא…״

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״באורתא אמר להו: אחיי ורעיי בואו! בצפרא…״

      חכמים: אבא.

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״סליקו ואתו הנך [שיתין] ספונאי, עיילו ליה…״

    5. קטע 538 מילים

      נפתחת ב״יומא חד, אמרה לה לברתה: זילי בקי…״

    6. קטע 640 מילים

      נפתחת ב״אייתו לקמיה שתין מיני דמא. טהרינהו הוה…״

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״תניא אמר: רבי כמה פריה ורביה ביטלה…״

      חכמים: רבי כמה.

    8. קטע 848 מילים

      נפתחת ב״כי הוה קא ניחא נפשיה אמר לה…״

      חכמים: רבי יונתן, רבי אלעזר ברבי שמעון, שמואל.

    9. קטע 941 מילים

      נפתחת ב״כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה כי…״

      חכמים: רבא.

    10. קטע 1049 מילים

      נפתחת ב״כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו…״

    11. קטע 1143 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי רבי: שמעון בן יוחאי איתחזאי…״

      חכמים: רבי אלעזר ברבי שמעון.

    12. קטע 1234 מילים

      נפתחת ב״יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה הוו…״

    13. קטע 1350 מילים

      נפתחת ב״שלח רבי לדבר באשתו שלחה ליה כלי…״

      חכמים: רבי לדבר.

    14. קטע 1423 מילים

      נפתחת ב״בתורה מאי היא דכי הוו יתבי רבן…״

      חכמים: רבי יהושע, רבי אלעזר, רבי אארעא, רבן שמעון.

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״מקשו ומפרקו אמרי מימיהן אנו שותים והם…״

    16. קטע 1646 מילים

      נפתחת ב״אמר להן רבן שמעון בן גמליאל פרידה…״

      חכמים: רבי אמר, רבי יהושע, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבן שמעון.

    17. קטע 1745 מילים

      נפתחת ב״עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי…״

      חכמים: רבי מילתא, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי יש.

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״חלש דעתיה דרבי אתא א"ל לאבוה אמר…״

      חכמים: רבי אתא.

    19. קטע 199 מילים

      נפתחת ב״והיינו דאמר רבי שלשה ענוותנין הן, ואלו…״

      חכמים: רבי שלשה, אבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף פ״ד ע״ב

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026