מסכת בבא מציעא דף ע״ח עמוד ב׳

נקרא גזלן וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:

נותן לו דמי צמרו בדמים שצמר לבן נמכר בשוק דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה:

היציאה דמי עצים וסממנין ולא שכר שלם:

בשינוי ששינהו מכמות שהיה ואיכא למאן דאמר שינוי קונה בהגוזל קמא (ב"ק ק:) אבל גבי החמור לא נשתנה החמור:

מגבת פורים לפורים מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים:

לפורים כולה יתנוה לעניים דפורים:

ואין מדקדקין לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה:

אבל לוקחין את העגלים לרוב בכל המעות:

מגבת פורים לפורים וא"ת דאמרינן בערכין (ד' ו:) מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה ואפילו באו לידי גבאי ואפילו אמר מנורה זו לבד"ה מותר לשנותה למצוה אחרת וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות ומגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים דוקא:

רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור' אליעזר איירי בעני שנתנו לו מעות לצורך סעודת פורים שאינו רשאי העני לשנות:

במילתא דמלכא אית דגרס במולתא פירוש היינו פרדס כמו (שבת ד' נב.) מולאות של בית רבי בטלי זהב או בטלי כסף כלומר פרדות אדומות או לבנות ואין נראה לר"י דבלשון ארמי לא קרי להו אלא כודנייתא:

באנגריא חוזרת דיכול לעשות מלאכתו כשתחזור אע"פ שתתאחר במלאכתו שבשביל איחור אין חייב להעמיד לו חמור אחר כמו הבריקה או נשתטתה שמתאחרת נמי במלאכתה ולא חיישינן:

אם בדרך הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך פירש בקונטרס שמוליכה בדרך שגם הוא רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך לפניך ושכור בהמה אחרת עד שם ותימה דלמה ישכור בהמה אחרת ואם השוכר אין צריך החמור בהליכה אלא בחזרה הוי א"ש אבל אם כן בגופה ה"ל לפלוגי בין צריך חמור לאלתר לאין צריך אלא בחזרה ונראה כפי' ר"ח דמפרש אם בדרך הליכה שהאנגריא אין מחפשין בבתים אלא כשפוגעים בדרך והיינו דרך הליכתה אומר לו משכיר הרי שלך לפניך דמצי א"ל מזלך גרם שאילו היתה בבית לא היתה ניטלת ואפילו אינה חוזרת דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גורם ואם שלא בדרך הליכתה ניטלת דהיינו שמחפשין גם בבתים שאז לא מזלו של שוכר גורם חייב להעמיד לו חמור אחר לעשות מלאכתו לאלתר דאפילו חוזרת האנגריא את החמור לכאן בעוד שתועיל חזרתה לשוכר אין לו לשוכר להתעכב ממלאכתו ולא דמי להבריקה או נשתטתה:

מכלל דתנא קמא לא שני ליה ות"ק עדיף דהוי רבים לגבי יחיד:

הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אין אומרין שנעשה גזלן עליה ושיהא נותן דמי צמרו ושיתחייב בה באונסין שהרי פסקנו במעביר על דעתו של בעל הבית שאינו גזלן אלא אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח וכבר ביארנוה במסכת בבא קמא:

גובינא שהגבאים גובים לעניים לצורך פורים אין ראוי לפזרה לצורך הוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא שוחטין את העגלים ומכינין להם סעודה בדרך ויתור והשאר מפילין לכיס של צדקה ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח מהם דברים אחרים לצרכו עושה ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר ואע"פ שהנותנים לא כוונו בה אלא לשמחת פורים שכבר ביארנו שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן ויש מפרשים שאין מדקדקין בה למי יתן ולמי לא יתן אלא כל הרוצה ליטול יטול:

הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק הרי זה רשאי ליקח בו טלית טלית רשאי ליקח בו חלוק וכן כל כיוצא בזה:

השוכר את הבהמה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ולא למי שפרע לבד ואחר ששכרה אירעה חולי שנסתמית או שהתליעו רגליה וכיוצא באלו שאם אירעה כן קודם ששכרה הרי זה שכירות של טעות והרי זה אומר לו בהמה ראויה למלאכתי שכרתי אלא שלאחר ששכרה אירעה כן הן שלא נטלה עדין הן שנטלה והתחיל במהלכו הואיל ובהמה זו עושה בה דבר שבשבילו שכרה על ידי הדחק הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך וחייב ליתן לו שכרו משלם בין ששכרה לרכוב בין ששכרה למשוי אפילו לכלי זכוכית שהרי על ידי עמל ודחק משיג בה למחוז חפצו ויש אומרים שלא נאמר כן אלא שאם השוכר תובעו אף הוא אומר לו כן ר"ל טול בהמה ועשה בה מדוחק ותן שכרי אבל כל שהשוכר מניחו אין המשכיר יכול לומר על כל פנים עשה בה מלאכתך מדוחק ופרע אחר שאין יכול לעשות בה כראוי ונראין הדברים:

מתה הבהמה או נשברה שאינה ראויה למלאכה זו לא על ידי עמל ולא על ידי הדחק אם אמר לו חמור סתם חייב להעמיד לו אחר ואם אמר לו חמור זה מוכרה השוכר ואם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת לוקחה כדי שלא יהא הקרן כלה למשכיר ואם אין בדמיה ליקח שוכר בדמיה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואין חוששין לכלוי הקרן:

זה שביארנו שכירות זה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ביאור הדברים שאם השכירות בבהמה זו אתה יכול לפרשה במשיכה כדרך קנייתה אבל בחמור סתם היאך הוא קונה אותה ואם תאמר בקבלת דמי השכירות אין זה קנין גמור אלא בשכירות בית שקנינו בכסף אבל בבהמה אינו קנין אלא לענין מי שפרע ומתוך כך אנו צריכין לפרשה בקנין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

נתפשה לעבודת המלך הן שלקחוה למלאכה קלה ודעתם להחזירה קודם שתהא שעתו עוברת בין שלקחוה למלאכה ארוכה שאין דעתם להחזירה עד שתעבור שעתו אם דרך הלוכה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ר"ל שאם בני המלך מוליכין אותה בדרך אותו מקום שפסק הוא לילך אף הוא אומר לו הרי שלך לפניך לפייסם בדרך שכשימצאו אחרת יהו נוטלים אותה שכך היה המנהג ליטול בדרכים זו תחת זו תמיד שלא להטיל כל העול לאחד ולא לשנים ולא סוף דבר ששכרה לרכוב שאפשר לו לילך אחריהם ברגליו אלא אף בשכרה למשאוי מניחו בשמירה והולך חזקה בדרך מועט מוצאין אחרת ומניחין לזה את שלו ואם שלא דרך הלוכה חייב להעמיד לו אחר כך פירשוה גדולי הרבנים וגדולי ספרד פירשו אם דרך הלוכה ניטלה ר"ל לפי תמם מצאוהו בדרך ונטלו את בהמתו אומר לו הרי שלך לפניך ומקרה הוא שקרה לך ולמזלך ואני מה לי לך אחריה ותן שכרה אבל אם לא ניטלה מצד מקרה אלא שהיו מחזרים אחריה ועומדין לו במארב הואיל ומחמת המשכיר הוא חייב להעמיד לו אחר ואע"פ שפירוש זה נכון בתלמוד המערב מוכיח כפירוש ראשון אמרו שם אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא ללוד אין חייב להעמיד לו אחר אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא לצור חייב להעמיד לו אחר:

בא"ד דלא חשיב הכא פשיעה במה ששינה דיכול כו' שלא תחליק בהר כו' עכ"ל ומיהו חייב בהוחלקה בהר ובחימום בבקעה דהוי כעין גניבה ואבידה דחייב בה שוכר ותחלתו בכעין גניבה ואבידה וסופו באונס פטור לכ"ע כמ"ש התוס' ס"פ הפועלים ודו"ק:

גמ' רבי אליעזר אומר כו' כתב מהרש"ל ברייתא זו לקמן בפ' המקבל והיא בנוסחא אחרת ולא הוזכר בה כלל ר"א ובנוסח כו' ובנוסח שלנו א"א ליישב בלתי הגה"ה וט"ס עכ"ל תמיה אני עליו דהא בנוסח בעלי התוס' הוזכר הכא ר"א דת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור"א איירי בעני כו' כמ"ש התוספות גם בתוספתא דמגילה פ"א איתא הברייתא כמו שהובאה בשמעתין והוזכר שם ר"א אלא בפרק המקבל הביאה התלמוד בקיצור לפי הצורך שם וסמך אדהכא גם הרי"ף הביא אותה בקיצור מטעם זה כדרכו ולית כאן הגה"ה וט"ס ומה שמסיים בה דברי רבי יעקב כו' ר"ל דמה שאמרו ת"ק ור"א כולי דברי ר"י משמיה דר"מ ורשב"ג פליג עלייהו ומיקל בכולהו ודו"ק:

תוס' ד"ה אם בדרך הליכתה וכו' שגם הוא רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך וכו' כצ"ל:

דילמא שאני התם דקנייה בשינוי קשיא לי ואי לאו גזלן הוא היכי קני בשינוי וכי כל מי שאינו גזלן קונה בשינוי. לפיכך צריך לפרש דילמא שאני התם דכיון ששינה אותו ועשה בו מעשה שהגזלן קונה בה מתכוון הוא לגזול ולכך שינהו כדי שיקנה אותו ולאו מעביר על דעת מיקרי אלא גזלן גמור מקרי. וכן הא דאמרינן אדעתא דמידי אחרינא לא יהבי ליה הכי פירושו דאינהו לקיים שמחת ימי פורים נתנו וכיון שלא נתקיים לא גמרו ומקנו וגזל הוא בידו של עני. אבל בשוכר בהמתו להר והוליכה בבקעה כיון שלא מתה מחמת אויר מאי איכפת לו לבעל הבית אין כאן אלא שינוי דעת בלבד. הרמב"ן.

וזה לשון הריטב"א ודילמא שאני התם דקנייה בשינוי. תמיהא מילתא מאי קאמר דהא ודאי להכי קנייה בשינוי משום דחשבינן ליה גזלן וגזלן קונה בשינוי ואם כן היא הנותנת דמעביר על דעת בעלים נקרא גזלן לרבי מאיר כדאמרינן מעיקרא. ויש לומר דהכי קאמר דשאני התם שעשה שינוי גמור הראוי לקנות לו כגזלן גמור המכוון לגזול ובכי הא חשיב ליה רבי מאיר כגזלן ואף על פי שלא נתכוון לגזול מכיון שהעביר על דעת בעלים אבל בכאן שלא עשה שינוי הראוי לקנות בגזלן גמור לא עביד ליה רבי מאיר גזלן מפני שהעביר על דעת בעלים. עד כאן.

מגבת פורים כלומר שעושין הגבאין לצורך פורים לפורים כלומר יתנוהו לצדקה של פורים ולא לצדקה אחרת. ואין מדקדקין בדבר לדעת אם יצטרך כל הגבוי לעניים ולא נתן להם כל הגבוי אלא דיים בכך והשאר יהיה לצדקה אחרת אלא הואיל וגבוהו לצדקה של פורים ינתן כל הגבוי לעניים לאכול ולשתות בפורים ואין העני רשאי לעשות מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד טובי העיר שאם יקנה מהם דבר שאינו צורך סעודתו נמצא מעביר על דעת הגבאין ונקרא גזלן ורבן גמליאל מיקל דיכול לעשות בהן העני רצונו וקיימא לן כוותיה דנהי דאסור לשנות מדעת בעל הבית אבל אי עביד לא מקרי גזלן אלא אמרו ידו על התחתונה דסתם לן תנא כל המשנה וכו'. ה"ר יהונתן.

ואין מדקדקין בדבר כלומר אין מדקדקין אחריו אם יעשה כן אם לא אלא שמלמדין אותו שלא יקח בהם חלוק אלא שיקיים בהם שמחת פורים. הראב"ד.

וזה לשון הריטב"א ואין מדקדקין בדבר. פירש רש"י אין מדקדקין בדבר לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה אבל לוקמין עגלים לרוב בכל המעות ואחר שיפסיקו לאכול בפורים המותר ימכר ויפול לכיס של צדקה עד כאן. וכן אמרו בתוספתא אין מדקדקין במעות פורים אלא לוקחים את העגלים לרוב ושוחטין אותן ואוכלין והמותר יפול לכיס של צדקה. אבל בירושלמי בפרק קמא דמגילה אמרינן אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט את ידו ליטול נותנין לו כלומר שאין מדקדקין בדבר לומר אם הוא עני וראוי ליתן לו אם לאו אלא נותנים לכל אדם שיבא ויתבע שאין יום זה מדין צדקה בלבד אלא מדין שמחה ומנות שהרי אף בעשירים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו. ואומרים רבותי ז"ל כי מטעם זה נהגו ליתן מעות פורים אף לגוי דכיון שאנו נוהגין ליתן לכל אדם אם לא נתן לגוי איכא איבה וקיימא לן מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. הילכך בין מה שאמרו בתוספתא ובין מה שאמרו בירושלמי הכל אמת ויציב והרי הוא בכלל לשון אין מדקדקין בדבר. עד כאן.

ודילמא שאני התם דאדעתא דפורים יהבו ליה וכו' פירוש דהתם כיון דמצות היום היא קפידא רבה איכא לנותנים שאינם רוצים לשנותו וכאלו נתנום בפירוש על מנת שאם ישנו אותם עניים בדברים אחרים שלא יהו נתונים מה שאין במשנתנו דכיון דליכא שינוי השתא מהר לבקעה ולא מחמת שום שינוי אין לדון אותו בגזלן. הריטב"א ז"ל.

וזה לשון הראב"ד ז"ל ודילמא שאני התם דאדעתא דפורים הוא דיהבי ליה וכו'. פירוש העם כשנותנים המעות ליד הגבאי לא נתנו אלא לשמחת פורים לקיים מהם משתה שמחה ויום טוב ואין מעבירין על המצות. עד כאן.

אלא רבי מאיר דחלוק הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק לא יקח בו טלית וכו'. והכא ודאי לצדקה איכוון ולצורך העני ומאי טעמא אסור לשנות שמע מינה משום דגזלן הוי וכו'. הראב"ד.