מסכת בבא מציעא דף ל׳ עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Bava Metzia 30b, Chapter 2 Ellu Metziot
רש"י
לא יהיה בך אביון - לא תביא עצמך לידי עניות:
הכישה - זה שאינו לפי כבודו אם הכישה הכאה אחת להשיבה נתחייב בה לאהדורה הואיל והתחיל:
קלא - מרט"א בלע"ז:
דרכו להחזיר בשדה - שאין שם רואים כל כך ואינו בוש:
ואין דרכו בעיר - שהוא בוש משכיניו והוא מצא בשדה:
מהו - שיתחייב להשיבה:
לא מיחייב - להתחיל בהשבתה בשדה:
וכיון דאיחייב - שהזיזה ממקומה חייב אף בעיר:
פורק וטוען - פורק משא מן החמור וטוען עליו דכתיב עזוב תעזוב הקם תקים:
פתכא דאופי - משאוי של עצים:
וקא מיתפח - עומד לפוש:
דלי לי - הטעינני:
הדר זכה בהו - חזר האיש ההוא והחזיק בהן מן ההפקר:
הפקר לעניים הוי הפקר - אע"ג שלא הפקירו אלא לעניים הוי הפקר למפטר מן המעשר:
זה בית חייהם - ללמוד להם אומנות להתפרנס בו חוקות ותורות כתיבי ברישיה דקרא:
דיני דמגיזתא לידיינו - בתמיה:
דמגיזתא - גוזאי הדנין ביסורים ובחזקה וחבירו בבבא קמא (דף קיד.) דדייני בגזתיא:
מתני' איזו היא אבידה - בגמרא מפרש:
איזו זו אבידה - ואינו חייב להחזיר שמדעת הניחוה שם:
רצה בין הכרמים - דמסתקבא:
לא יאמר לו תן לי סלע - שבטלתי ממלאכתי שיאמר לו אם עשית מלאכתך היית מרבה טורח עכשיו לפי מה שטרחת טול:
כפועל - בגמרא מפרש:
אם יש שם בית דין - אם נוח לו לטרוח יותר כדי להרבות שכר ואינו חפץ ליבטל ממלאכתו מה יעשה אם יש שם שלשה בני אדם יתנה בפניהם ויאמר ראו שאני משתכר כך וכך ואי איפשי ליבטל ליטול שכר מועט אני אשיב אם תאמרו שאטול שכר משלם:
גמ' כלל - סתם אבידה שמוכחת שהיא שם שלא מדעת בעלים:
ולעולם - בתמיה וכי אף אם ימצאנה שם לעולם נאמר מדעת היא וכי דרך שלא להכניס:
בקדמותא - לפני עלות השחר:
חשכתא - שחשכה ערבית:
1לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם,׃
2אלא לזקן ואינו לפי כבודו.
3אמר רבה: הכישה חייב בה. אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא להנך עיזי דקיימו, שקל קלא ושדא בהו. א"ל איחייבת בהו, קום אהדרינהו.
4איבעיא להו: דרכו להחזיר בשדה, ואין דרכו להחזיר בעיר, מהו? מי אמרינן השבה מעליא בעינן, וכיון דלאו דרכיה להחזיר בעיר לא לחייב? או דלמא בשדה מיהת הוא דאיחייב ליה, וכיון דאיחייב ליה בשדה איחייב ליה: בעיר תיקו׃
5אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי, מחזיר וכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען׃
6רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קאזיל באורחא פגע ביה ההוא גברא הוה דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי אמר ליה כמה שוין א"ל פלגא דזוזא יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה׃
7הדר זכה בהו הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה חזייה דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו א"ל לכולי עלמא אפקרנהו ולך לא אפקרנהו׃
8ומי הוי הפקר כי האי גוונא והתנן בש"א הפקר לעניים הפקר וב"ה אומרים אינו הפקר עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה׃
9אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי לכולי עלמא אפקרינהו ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה׃
10והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה ר' ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד׃
11דתני רב יוסף (שמות יח, כ) והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים [(אשר) ילכו זה ביקור חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין:
12אמר מר (אשר) ילכו זה ביקור חולים היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לבן גילו דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחליו ואפי' הכי: מבעי ליה למיזל לגביה׃
13בה זו קבורה היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו׃
14אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה אלא דיני דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין:
מתני׳ · משנה
15אי זו היא אבידה מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה החזירה וברחה החזירה וברחה אפי' ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה שנאמר ״(דברים כב״, א) השב תשיבם׃
16היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל אם יש שם בית דין מתנה בפני ב"ד אם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם:
גמ׳ · גמרא
17אטו כל הני דאמרינן לאו אבידה הוו אמר רב יהודה הכי קאמר אי זו היא כלל אבידה שהוא חייב בה מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה ולא מיחייב בה חמור וכליו הפוכים פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה ומיחייב בה׃
18ולעולם אמר רב יהודה אמר רב עד שלשה ימים היכי דמי אי בלילותא אפי' חדא שעתא נמי אי ביממא אפי' טובא נמי לא׃
19לא צריכא דהוה חזי לה בקדמתא ובחשכתא תלתא יומי אמרינן איתרמויי אתרמי לה ונפקא טפי ודאי אבידה היא׃
ברייתא
20תניא נמי הכי מצא טלית וקרדום׃
תוספות
אלא לזקן ואינו לפי כבודו - וא"ת תיפוק ליה מולאחותו דכבוד הבריות דוחה מילת בנו ושחיטת פסחו וי"ל כבוד הבריות דמת מצוה חמיר טפי שמוטל בבזיון פן יסריח או יאכלוהו כלבים אע"ג דבפ' מי שמתו (ברכות דף כ. ושם ד"ה שב) מוכח דאי הוה כלאים שב ואל תעשה היה נדחה מפני כבוד הבריות היינו משום דערום הוי גנות ובזיון גדול כדאמר (יבמות דף סג:) אין לך משוקץ יותר מאותו שהוא מהלך ערום ומהכא לא ידעי' דדחי אלא ממונא אבל איסורא כמו פסח ומילה וגם כרת לא: [וע' תוס' שבועות ל: ד"ה אבל]:
אפקרה - שלא יכשלו בני אדם בלא תגזול וא"ת הא אמר בפ' אין בין המודר (נדרים דף מה.) אין הפקר אלא בפני שלשה וי"ל דהכא נמי הוו שלשה אי נמי דאורייתא בלא שלשה נמי הוי הפקר והא דאמר שלהי פ"ק דשבת (דף יח: ושם ד"ה דמפקרא) גיגית נר וקדירה אפקורי מפקר להו אע"ג דליכא שלשה התם אנן סהדי דמפקר להו בלבו שלא יעשה איסור שביתת כלים:
לא חרבה כו' - ואם תאמר דביומא (דף ט:) אמר מפני שנאת חנם וי"ל דהא והא גרמא:
איזוהי אבידה - שיבין שאין הבעלים יודעין שהיא שם:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
שלו מרובה משל חבירו שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם.
אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר כל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען. אביי שקל קלא פתק בהני עיזי דהוו קיימי.
אמר ליה רבא איחייבת בהו קום אהדרינהו.
וכן אמר רב הכישה נתחייב בה - דרכו להנהיג בחמור או למשוך בגמל בשדה ואין דרכו בעיר ועלתה בתיקו: מתני' איזהו אבידה מצא חמור וכו' אוקמה רב יהודה למתני' הכי קאמר איזהו היא כלל אבידה שחייב להחזירה מצא חמור וכליו הפוכין פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה וחייב להחזיר.
תניא נמי הכי - דרך בלשון יון נקראת איסטרטא.
מסכת בבא מציעא דף ל׳ עמוד ב׳
מסכת בבא מציעא דף ל׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־472 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בבא מציעא דף ל׳ ע״ב
פתיחה בקורא