מסכת בבא מציעא דף י״ט עמוד א׳

אירכס ליה גיטא שהיה שליח להביא ואירכס ליה ואשכחוהו:

אמר אי סימנא חשיבא לכו אית לי בגויה סימנא:

ואי טביעות עין חשיבא לכו אית לי בגויה טביעות עינא מכירו אני בכתב ידי הסופר והעדים מדת ארכו ורחבו כאדם המכיר את חבירו בטביעת עין שטבע בו ואין בו סימן:

וקסברי רבנן סימנין דאורייתא שלא אמרתי סימן מובהק והחזירוהו לי:

ודוקא לצורבא מדרבנן דמוחזק לן ביה דלא משני בדיבוריה:

ולא נתן עד תשרי וכל זמן שלא נתן היה לו לאכול ולמכור פירי נכסי מלוג שלה שתקנו חכמים לבעל לאכול פירות של נכסי מלוג אשתו שנפלו לה לירושה:

וזבין פירי כמשפטו:

שפיר יש לה לטרוף כל מה שמכר משעת כתיבה והא פלוגתא במסכת גיטין בפ' שני (דף יז:):

אי סימנין דאורייתא בגט נמי מהדרינן ואי סימנין דרבנן מה שמחזירין אבידה בסימן שאינו מובהק מדרבנן משום דהפקר בית דין הפקר אבל מדאורייתא צריך או עדים או סימן מובהק וגט נמי דאיסור הוא לא מהדרינן אלא בסימן מובהק:

אבל איניש דעלמא לא מפרש ר"ת דעם הארץ נמי אית ליה טביעות עינא כדאמר בפ' גט פשוט (ב"ב דף קסח.) האי מאן דבעי לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה והאי דלא מהדרינן ליה משום דלא מהימן:

וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן כו' ואפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו הכא גבי אשה חוב הוא לה ואמתני' דדייקינן הא אמר תנו נותנין וכן אמתני' דהמביא גט ממדינת הים לא פריך ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב ויזכרו לקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל הכא שהבעל מודה שממנה נפל וגירשה ביום הכתיבה פריך וניחוש שמא יסברו לקוחות שאמרה אמת ולא יאמרו בשעת טריפה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך וא"ת ואמאי לא פריך אמתני' דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכי תימא כיון דליכא ריעותא דנפילה י"ל יום שנכתב נמסר ואפי' נמסר נמי אחר זמן יש קול שלא נמסר ביום שנכתב כי רואים בשעת קבלת הגט שהוא מוקדם ויזכרו לקוחות לומר כשתטרף אייתי ראיה דהא לעיל (בבא מציעא דף יב:) פריך גבי כותבין שטר ללוה ויש לומר דגבי כותבין שטר ללוה פריך שפיר משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף (ב"ב מב.) ויש לחוש שמא לאחר זמן ימסור לו בצנעא ויסברו לקוחות שנמסר לו משעת כתיבה אבל גט דיהבי בפרהסיא דצריך עדי מסירה אפילו לר"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים כדפירש ר"ת ורשב"ם בגיטין (ד. ד"ה דק"ל) ועוד דרגילות לגרש בפרהסיא לגלות שהיא פנויה יש קול שנתגרשה אחר זמן כתיבה ולא יטעו הלקוחות אבל אכתי קשה אמאי כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא תזנה אחר הכתיבה ויתן לה בצנעא כדי לחפות עליה וי"ל דמיד שנכתב הגט נותן לה דלא מקדים איניש פורענות לנפשיה:

אימת מטא גיטא לידך בשאר גיטין לא אמרינן כן דמסתמא ביום שנכתב נמסר אבל זה דנפל אתרע:

גופא מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וכו' פשוטה היא וסוגייא דשמעתתא כל כי הא גוונא מצריכינן ליה לברורי בעדים אימת מטא גט לידה וכן כל שטר הנמצא חיישינן דלמא אתי למיטרף לקוחות שלא כדין. וכן גט שחרור דינו נמי הכי. פי' דיאתיקי צואת שכיב מרע בלשון יון נקראת דייתיקי.

דייתיקי מתנה ושוברים לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם.

דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך ודוקא בדנפל, הא בגיטין דעלמא לא שיילי מינה, דאי לא תימא הכי, מאי קא מקשה הכא ליחוש לפירי, דהא בכלהו גיטין לא מגבי עד דמייתי ראיה, וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב בגטין (יז, ב ד"ה עד) דלמאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת [נתינה], אין זמן הגט מועיל לה כלום, ולעולם אומרים לה, אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידיך. ואיכא למידק, אכתי ניחוש דילמא מפקא [ב]בי דינא אחרינא דלא ידעי דנפל וגביא ביה. לא היא, דכל דנפל ואהדריה בי דינא, קלא אית ליה, והיינו טעמא דגיטין הבאים ממדינת הים, וכדאמרינן בגיטין (יח, א) גבי זמן, גיטין הבאים ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתם, הנהו קלא אית להו, ופירש רש"י ז"ל: ואמרי לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך. וזה טעמו נמי של [המשליש] גט ביד שליש ליתנו לאחר זמן, דכל שהוא ביד שליש קלא אית ליה.

ואזל עבדא וזבן נכסי הוא הדין דהוי מצי למימר, ואזל הרב וזבין עבדא בין ניסן לתשרי, ומפיק ליה גיטא דכתיב בניסן, אלא משום דנקט בגט אשה חשש לקוחות דנכסי, נקט הכא נמי הכין.

איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע וכו' כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. פירש רש"י ז"ל: איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קנה הכל עד לאחר מיתה, כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה, דגופה קני ליה מהיום, שאם רצה הנותן למוכרו או ליתנו לאחר אינו יכול, אבל פירות לא קני ליה המקבל עד לאחר מיתה. ואינו מחוור, דמאי קא משמע לן, מתניתין היא (ב"ב קלו, א), הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, צריך לכתוב לו מהיום ולאחר מיתה וכו', מכרן הבן מכורין לכשימות האב. ועוד קשיא לי בה, דאינה כמתנת שכיב מרע, דמתנת שכיב מרע, גוף המתנה אינו קנוי כלל עד לאחר מיתה, אבל כאן גוף המתנה קנוי מעכשיו, אלא ששייר בה הנותן פירות עד שעה שימות. ונראין דברי רבנו תם ז"ל, שפירש (ע"ב ד"ה והא) דלא קני כלל עד לאחר מיתה, וכגון שכתב ליה שלא תהא המתנה נגמרת עד לאחר מיתה שיהא רשות בידי לחזור בי עד שעת מיתה. וכגון שכתב ליה הכין בפירוש, ולא שיהא כן במשמע לשון מהיום ולאחר מיתה, שאלו כתב לו מהיום ולאחר מיתה, ודאי גופא קני לה מהשתא ופירא לאחר מיתה, כדאיתא התם בשלהי [יש] נוחלין (שם). ויש כיוצא בזה בגמרא שמוציא שני עניינין בלשון אחד, ולא שיהא אותו לשון משמע כן וכן, אם אמרו או כתבו כך, אלא כשבירר לשונו. ואחד מהם כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה, דבגיטין (פי') פרק כל הגט (גיטין כו, ב) אמרו שאינו גט, ומשום תקנת הולד, וביבמות פרק ר' גמליאל (יבמות נב, א) אמרו שהוא גט, וההוא דגיטין כשאומר להם כך, כלומר כתבו מעתה גט לארוסתי, שתהא מגורשת ממני לכשאכנסנה. וההיא דיבמות כשאמר להם בעודה ארוסה, כתבו גט לכשאכנסנה.

לא קשיא הא בבריא הא בשכיב מרע מתניתין בשכיב מרע, ברייתא בבריא, ואף על גב דברייתא נמי דייתיקאות קתני דהיינו מתנת שכיב מרע, איכא מתנת שכיב מרע שהיא כמתנת בריא, מתנת שכיב מרע במקצת שכתוב בה קנין (עי' ב"ב קנא, ב).

המביא גט ואבד הימנו ומצאו לאחר זמן ויש לו בו סימן אם סימן מובהק הוא כשר כגון שאמר נקב יש בצד אות פלונית ועל הדרך שביארנו שאע"פ שהחזרת אבדה בסימן אינו אלא מדברי סופרים כמו שיתבאר והיה לנו לומר בממון אמרו ולא באיסור לא נאמר כן אלא בסימן שאינו מובהק אבל המובהק אין בו ספק שהוא מן התורה בכל מקום אבל בסימן שאינו מובהק אין מכשירין אותו ואם יש לו בו טביעות עינא אם הוא תלמיד חכם נאמן בכך ומכשירין אותו ואם לאו אין מכשירין אותו:

מצא גט אשה ובמקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו שאין לחוש לגופו של גט כמו שבארנו אם היה הבעל מודה שכבר נתנו לה ינתן לאשה ושמא תאמר ניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי והלך הבעל ומכר הפירות של נכסי מלוג שמניסן ועד תשרי ונמצאת היא מוציאה בגט שזמנו בניסן ומוציאה אותן הפירות מיד הלוקחים שלא כדין שהרי יש לבעל פירות עד שעת נתינה כמו שיתבאר במסכת גיטין אין לחוש בכך שכל כיוצא בזו הואיל והורע כח הגט ר"ל שנפל אף הלוקחים חוששין בכך ותובעים אותה להביא ראיה מאימתי הגיע הגט לידה ואנו מזקיקין אותה להביא ראיה על כך הואיל ודרכם של לקוחות בכך ואע"פ שבמוצא שטר חוב ובעל חוב מודה אם יש בו אחריות נכסים אמרנו שלא יחזיר ואחת מן החששות שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ונמצא טורף לקוחות שלא כדין והיה לך לומר גם כן שיהיו הלוקחים תובעים את הטורף להביא ראיה מאימתי הגיע שטר החוב לידו אין הדבר כן שבשטר חוב ידע זה שלפני בית דין בא וקבל עליו להזמינו לדין ולהחזיר לו את השטר וחשב בעצמו הואיל ועיקר שטר זה אינו עומד אלא לגוביינא ודאי היו בית דין חוששין ללקוחות וכבר עיינו בדין ולא היו מחזירין אותה בידו אלא שראו שקודם מקחו הגיע שטר לידו ואפילו תבעו בזה יראה לי שלא הועיל שלא נתנו דבריהם לשיעורין אבל גט אשה עיקרו בא להתיר לינשא והרי זה אומר שצריכין בית דין להעמיד גיטה בידה להיות בידה להתר נשואין ולא תתעגן ולא לכונת טירפא זו החזירוהו לה ונזהר שלא ליתן עד שתביא ראיה שקודם מקחו הגיע לידה:

שמא תאמר ניחוש שמא כתב ליתן ולא נתן ועכשו הוא אומר שנתן לחפות עליה שזינתה מאחר כתיבת הגט והוא אומר שנתן מיום הכתיבה כדי להחזיקה בפנויה בשעת הזנות וכמו שאמרו במסכת גיטין בתקון זמן שבגיטין משום בת אחותו אפשר שמפני ספק זה אין מונעין את החזרה שכל ספק נפשות להקל שמא תאמר אם הבעל מודה שנתנו מה אתה צריך להעמידה בשאין לחוש לגופו של גט והלא בעל שאמר גרשתי נאמן וא"כ ינתן לה אף במקום ששיירות מצויות ואפילו הוחזקו יתבאר בבבא בתרא שאינו נאמן אלא להבא אבל לא למפרע ואם היו מחזירין לה היתה מתגרשת מזמן הגט ואף להבא אמרו חולצת ואינה מתיבמת ואינה טורפת בכך:

מקצת חכמי צרפת פירשו בזמן שהבעל מודה שכתבו ואומר ליתנו לה עכשו וסוגיא זו מרחקת דבריהם והרי אמרו אימת מטא גיטה לידיך אלמא כשנתנו אנו עסוקים ולא עוד שאם כן לא היה אומר יחזיר לאשה שאין חזרה במקום שלא היה שם מעולם ומ"מ לענין הדין הודה שכתב ולא נתן ואומר עכשו ליתנו יתן לאשה ואין בזה משום גט מוקדם כמו שיתבאר במקומו לא הודה שכתבו או שאומר שכתבו ולא נתנו ואינו רוצה ליתנו לא יחזיר לא לאיש ולא לאשה ומ"מ אם האשה אומרת שקבלתו ונותנת סימן מובהק נאמנת וינתן לה כמו שיתבאר למטה בפרק שני ושמא תאמר ואף בלא סימן מובהק יתננו לה והרי אם אמרה גרשתני נאמנת תדע שכל שיש שם גט כל שהוא אינה נאמנת הואיל והגט מסייע לדבריה מעיזה ומעיזה:

זה שביארנו שכל שטורפת פירות נכסי מלוג מן הלוקחים מכח גיטה שהלוקחים יכולים לתבעה להביא ראיה מאימתי הגיע גט לידה כבר בארנו שדברים אלו דוקא נאמרו בגט זה שהורע כחו שנפל אבל בגט שתחת ידה אין אומרין כן ובפרק שני של מסכת גיטין יראה שבכל גט אומרין כן ויש מביאין עוד ראיה מכאן שאלמלא כן היה לו לומר בכאן שמא תשכח הנפילה ותטרוף אלא שאין זו ראיה לדעתי שטירפא של פירות אינה מצויה שיאחרנה שמא לא תמצא ראיה עליהן כמה היו ומ"מ לדעת זה הם מפרשים בסוגיא זו בגט אשה הואיל ובשאר גיטין יכולים לומר לה שתביא ראיה אף בזו לוקח בא ותובעה להביא ראיה ואינו אומר הואיל והחזירוהו לה לכונת טירפא החזירוהו לה שעיקר הגט להיתר נשואין הוא אבל שטרי חוב הואיל ובעלמא אין אומרין לו להביא ראיה אף בזה שהורע כחו מצד נפילתו לא עלה על דעתו לתבעה להביא ראיה אלא אומר הואיל והחזירוהו לה ודאי הרי דנוה כשאר שטרות שלא נפלו ושמא חקרו הדבר שמקודם מקחו הגיע לידו השטר ועיקר הדברים כדעת ראשון שלא להצריכו בכך אלא בגט זה או בגט שנודע בודאי שלא ניתן בזמן שנכתב כגון שבא ממדינת הים וכיוצא בזה:

כבר ביארנו במשנה שהמוצא גט שחרור לא יחזירנו לא לאדון ולא לעבד ומ"מ אם האדון מודה יחזיר לעבד ודוקא במקום שאין לחוש לגופו של גט על הדרך שביארנו באשה שהרי אף גט שחרור צריך לשמה וכל שאינו לשמה אינו גט ואסור בבת חורין הא כל שאין לחוש לגופו של גט והרב מודה יחזיר לעבד שמא תאמר והלא יש לחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וקנה העבד נכסים באייר ומכרן האדון בתמוז מכח מה שידעת שכל מה שקנה עבד קנה רבו ואע"פ שכבר נכתב גיטו והרי גיטו זכות הוא לו שהלכה זכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות מ"מ אין כאן זוכה בשבילו שאין אומרים עדיו בחותמיו זכין לו והרי לא זכה עד שיקבלנו או שיזכה אחר בשבילו ונמצא שהרב כדין מכר וכשנותנין לו גט זה שזמנו מניסן בא הוא וטורף לקוחות שלא כדין תשובתך כמו שכתבנו באשה שאף הלקוחות תובעין אותו להביא ראיה מאימתי הגיע גט שחרור לידו על הדרך או הדרכים שביארנו באשה שהרי אף בגט זה צריכין בית דין להעמידו בידו להיתר בת חורין ואין עקרו לגוביינא כמו שבארנו באשה:

כבר ביארנו במשנה על דייתיקי שהיא מתנת שכיב מרע שיכול הנותן לחזור בה וכל שאינו חוזר בה אין המקבל זוכה בה אלא לאחר מיתה אבל מתנת בריא אינו יכול לחזור וזוכה בה מעכשו ומ"מ יש צדדין במתנת בריא שאע"פ שאין יכול לחזור אין המקבל זוכה בה עד לאחר מיתה והוא שכתב לה מהיום ולאחר מיתה ועל ענין זה אמרו בכאן איזו היא מתנת בריא שהיא כשכיב מרע ר"ל לענין שאין זוכה בה עד לאחר מיתה וגדולי הפוסקים הביאוה כן בהלכותיהם ופירוש הדברים שהרי הגוף נקנה לו מהיום והכל לאחר מיתה ומ"מ אינה כשל שכיב מרע לענין חזרה שמתנת בריא אפילו הנותן מודה לא יחזיר למקבל ושל שכיב מרע כל שהוא מודה יחזיר כמו שיתבאר בסמוך:

ויש מפרשים בכאן איזו היא מתנת בריא שהיא כשכיב מרע לענין חזרה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ר"ל מהיום תהא מתנתי מתנה אם לא חזרתי בה עד לאחר מיתה אבל כל זמן שארצה לחזור אחזור אף מגוף המתנה ולא סוף דבר שאמרוה לענין ביאור הסוגיא אלא אף לענין פסק רבים כתבוה כן ומכח סוגיא זו שאם תאמר במתנת בריא במהיום ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור כשדקדק עליו הא אמר תנו נותנין ואקשינהו מבריתא דמצא דיאתיקאות היה לו להקשות בפירוש מה שמקשה ליחוש דילמא כתבה מעיקרא להאי וכו' ועוד היאך מתרץ מתני' בשכיב מרע והא מתנות מיהא בבריא הוא ושאילו תאמר שיכול לחזור אין כאן קושיא שהרי לענין זה דינו כשכיב מרע אלא למה שאתה אומר שאינו יכול לחזור היאך העמידה בשכיב מרע והרי מתנות קתני ומכאן למדו רבים שמתנת בריא במהיום ולאחר מיתה יכול לחזור ונתישבה הסוגיא יפה שהרי מתנה זו כמתנת שכיב מרע היא ויכול לחזור אא"כ אמר לו בפירוש קני גופא מהיום ופירא לאחר מיתה:

בפרש"י בד"ה אפותיקאות כו' למלוה על פה שהיתה לו עליו מלוה ישנה עכ"ל נראה שדקדק לפרש כן מדלא נקט כל שטרות אלא אפותיקאות דקתני נמי מיירי בכה"ג שנעשה על מלוה ישנה בע"פ דלא משתעבד ליה ומצי הדר ביה אבל אפותיקי שנעשה בשעת הלואה ודאי דהוה מלוה בשטר ולא מצו הדר ביה ודו"ק:

ד"ה וליחוש וכו' עד בסופו וי"ל דמיד כשנכתב הגט וכו' פי' כך הוא הנהוג ולכך בגט לא פרכינן וליחוש וכו' אלא היכי דאתרע בנפילה אבל גבי שט"ח דרגילות הוא שאינו נותן לו מיד ולכך פרכינן וליחוש אפילו גיכי דלא אתרע:

ודוקא צורבא מדרבנן פירוש הקונטרס יפה דפירש דוקא צורבא מדרבנן דמהימן לן דלא משני בדיבוריה. ובפרק כל הגט פירש דאי בטביעות עינא. ואומר ר"ת דעם הארץ וכו' ככתוב בתוספות. תוספות שאנ"ץ.

ודוקא צורבא מרבנן פירוש וכו'. פירוש דאף על גב דטביעות עינא עדיפא מסימנא כדאיתא בפרק כל הבשר מכל מקום חיישינן לאיניש דעלמא דילמא משקר שאומר שמכירו בטביעות עינא ואינו מכירו ולהכי לא מהדרינן ליה אבדתא דעלמא הילכך אף על גב דבאיסורי כל חד וחד נאמן על עצמו בטביעות עינא ובזה כל אדם מותר באשתו בלילה כדאיתא התם זהו בדבר שלו וברשותו אבל במה שהוא בידינו אין לנו להאמין אלא צורבא מדרבנן דוקא הא אלו הבעל עצמו או האשה או השליח מצאו ומכירו בטביעות עינא ונטלו הרי הוא כשר. מרבי. הריטב"א.

ליחוש שמא כתב ליתן בניסן וכו' כתוב בתוספות ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכו'. ואין לומר דלא מקדים איניש פורענותא וכו' כדמסיק. דהא הכא עושה כדי להרויח בלקוחות. גליון.

דאמרינן אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך יש שפירשו דדוקא בהא דנפל ואיתרע ליה אבל בעלמא לא. והיינו דהוה קשיא לן מעיקרא דסלקא דעתין לדמויי הא לעלמא דאי לא מאי הוה קשה לן מעיקרא. ואין פירוש זה נכון דאם כן דבעלמא לא אמרינן הכי היאך מחזירים ליה ניחוש שמא ישתקע קול הנפילה או שתבא לגבות בבית דין דעלמא ועוד היאך כותבים לאיש כשאין אשתו עמו ניחוש לתקנתא דלקוחות דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפה לקוחות מניסן ועד תשרי וכי תימא דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה כדאמרינן במסכת גיטין גבי ההיא דלמה תקנו זמן בגיטין משום בת אחותו ופרכינן כתביה ואותביה בכיסתיה מאי איכא למימר ופרקינן לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. לא דמי דהתם גבי בת אחותו סמכינן אהא משום דזנות בת אחותו בעדים והתראה לא שכיחא. ועוד דכיון דלהצלה דנפשה היא ניחא לו בהצלה במאי דלא אפשר לתקוני אבל הכא לגבי תקנת לקוחות הוה לן למיחש לכל מאי דאפשר. אלא ודאי דהכא הכי פירושו דבכל אשה הבאה לטרוף לקוחות אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ומעיקרא הוה סלקא דעתין דכי היכי דלענין בת אחותו או לענין להתירה להנשא לא אמרינן לה דתיתי ראיה דהוא הדין לגבי לקוחות ופרקינן דהא ליתא אלא לעולם כשבאה לטרוף לקוחות צריכה ראיה. מפי רבי.

ומאי שנא משטר חוב וכו' כל זה מלשון רב יהודאי גאון ואיכא למידק דהא תנן כותבים גט לבעל אף על פי שאין אשתו עמו כי סמכינן אטעמא דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ואלו לגבי בעל חוב קיימא לן דבשטרי דלאו אקנייתא אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו דחיישינן שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי וטריף לקוחות מניסן ועד תשרי שלא כדין ואמאי נימא שיכתבו שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ונימא ליה למלוה אייתי ראיה אימת מטא שטרא לידך. ויש לומר דהא ליתא שאין בעל חוב טורף לעולם אלא מדין השטר שיש לו קול והכא כיון דמדין כח השטר אינו גובה שאין מוכיח מתוכו אימת מטא גיטא לידיה אינו גובה אלא על ידי עדים שיעידו בדבר דהאי עדות כמלוה על פה היא שאין לה קול אבל השתא דתקון שאין כותבים שטר ללוה עד שיהיה מלוה עמו ויתנהו לו ביום שנכתב הרי הוא כאלו מוכיח מתוכו שבו ביום הגיע לידו. הריטב"א.

אבל הרמב"ן כתב וזה לשונו דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. פירוש אין דיננו אלא בגט שנפל דכיון דנפל איתרע ליה וחיישינן שמא עכשיו הוא מגרשה והוא אומר מזמן הגט אבל בשאר כל הגיטין אין אומרים לה כן שאם תאמר לכל הנשים היכי מקשינן הכא בחדוש. ועוד מן הלשון הכתוב בנוסחאות דמקשה ומאי שנא משטר חוב ואמרינן נמי בהדיא האי דהדרוה רבנן לגיטא משום דלא תעגן ותיתיב וכו'. ואין להקשות דילמא מפקה ליה בגיטא בבי דינא אחרינא דלא שמעי דנפל ומגבו לה מזמן הגט ואין אומרים אייתי ראיה. ואיכא למימר כל מילתא דבי דינא קלא אית לה והמוצא גט אשה על פי בית דין מחזיר הילכך שמעי לקוחות דנפל וטעני הכי ומשמע נמי דאי לא טעני טענינן להו אי נמי כל מציאה יש לה קול וטעני הכי ודמיא מילתא לההיא דאמרינן במסכת גיטין גיטין הבאין ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתם הנהו קלא אית להו ופירש רש"י ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. ומיהו אכתי צריך לפנים המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים מאי איכא למימר ניחוש לפירי. ולא קשיא דכל גט שעל ידי שליח בא לידה קלא אית לה למילתא ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. עד כאן.

וכן כתבו הרשב"א והרא"ש והר"ן וזה לשונם דאמרינן לה אימת מטא גיטא לידך. דעת רש"י במסכת גיטין דלמאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה אין זמן הגט מועיל לה כלום דלעולם אפילו היכא דלא נפל אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ושמעתין דהכא הויא תיובתיה דאם איתא דבכולהו גיטי אמרינן הכי מאי מקשינן הכא בחידוש אלא למאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה מאי איכא למימר הא בכולהו גיטי אמרינן אייתי ראיה ולישנא דמר רב יהודאי גאון נמי דכתב הכא לא סליק כותיה דאם איתא מאי מקשה מאי שנא משטרי חוב הא ודאי שנא טובא דבכולהו גיטי אף על גב דלא ידעינן דנפל אמרינן אייתי ראיה ובשטרי חוב לא אמרינן אלא ודאי כי היכי דלא אמרינן בשטרי חוב הכי נמי לא אמרינן בגיטין אלא היכא דלוקח תבע וכגון דמביא ראיה דנפל ומשום הכי מקשינן שפיר דאי תבע בתרווייהו ליכא למיחש ואי לא תבע בתרווייהו איכא למיחש. ואם תאמר אם כן דהיכא דלא ידעי דנפל לא אמרינן לה אייתי ראיה ניחוש דילמא מפקה לה לגיטא בבי דינא אחרינא דלא ידעי דנפל וגביא ביה. יש לומר דכל היכא דנפל ואהדריה קלא אית ליה והיינו טעמא דגיטין הבאין ממדינת הים וכדאמר בפרק המביא תנין גבי זמן. גיטין הבאין ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתם הנהו קלא אית להו ופירש רש"י קלא אית להו ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך והיינו טעמא נמי דמשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר שלשה חדשים שהוא כשר דכל שהוא ביד שליש קלא אית ליה. עד כאן לשונם.

ואזל עבדא וזבן נכסי הוא הדין דהוה מצי למימר דאזל הרב וזבין עבדא בין ניסן לתשרי ומפיק ליה לגיטא דכתב בניסן אלא משום דנקט בגט אשה חשש לקוחות דנכסים נקט הכא נמי הכין. הרשב"א ז"ל.

בתוספות בד"ה אבל אינש דעלמא כו' והאי דלא מהדרינן ליה משום דלא מהימן עכ"ל. ואין כוונתם דלא מהימן לגמרי וחשדינן ליה שמשקר בכוונה אלא שסובר מסתמא כיון שנאבד ממנו גט כזה זה הוא שנמצא ולא מהימן במה שאומר שמכירו בטביעת עין וכ"כ התוס' בהדיא לעיל בסמוך:

בגמרא וליחוש שמא כתב כו' ואזל בעל וזבין פירי כו' ואתיא למטרף לקוחות ע"כ. פי' שתטרוף מאותן לקוחות שקנו הפירות גופייהו אבל ודאי משאר לקוחות שקנו שאר נכסים אצל הבעל לא תוכל לטרוף עבור אכילת פירות שלה דלא יהא אלא גזלן מ"מ מע"פ הוא ולא גבי ממשעבדי וק"ל:

בתוספות בד"ה וליחוש כו' אבל הכא שהבעל מודה שממנה נפל כו' עכ"ל ואף שהתוס' כתבו לעיל דהא דקתני יחזיר לאשה היינו שנותן לה עכשיו בתורת נתינה היינו משום דלא מהימנינן ליה במה שאמר שכבר גירשה אבל מ"מ טענת הבעל ודאי היתה שממנה נפל כפשטא דלישנא דהבעל מודה לה בהכי איירי וא"כ עדיין יסברו הלקוחות שנתגרשה מיום הכתיבה כטענת שניהם וק"ל ועיין בת"ח באריכות:

בגמרא אמר אביי ה"ק איזהו מתנת בריא כו' טעמא דלא אמר תנו עכ"ל. ונראה דאביי מפ' דברייתא דאיזהו מתנה אמתני' נמי קאי ומשום דבמתנת בריא לא שייך למידק כלל הא אמר תנו נותנין דודאי איכא למיחש לקנוניא כדמסיק ר' אבא בר ממל מש"ה מפ' למתני' דמיירי במתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ כגון שאמר מהיום אם לא אחזור בי קודם מותי כמ"ש התוספות בסמוך ומש"ה מדייק הש"ס עכשיו הא אמר תנו נותנין ואפירושא דאביי סמיך כן הבנתי הפי' מלשון הרא"ש ע"ש ואף על גב דלאביי דסבירא ליה עדיו בחתומיו זכין לו במתנת בריא נמי י"ל דאם אמר תנו נותנין דכיון דמטא לידיה זכה למפרע כדין וכ"כ התוספ' בסמוך מ"מ רוב הפוסקים מפרשים דאביי נמי מודה דהיכא שמכרה לאחר קודם שמסר השטר לזה נתבטלה זיכוי החתימה לגמרי וכ"נ מל' רש"י וכ"כ הרי"ף בהדיא והביאו הרא"ש ובסמוך אכתוב עוד מזה. מיהו לפרש"י שמפרש דמהיום ולאחר מיתה היינו הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה א"כ לא יתכן לומר דקושיא דהא אמר תנו נותנין נמשך לפירושא דאביי ובאמת נ"ל מל' הרי"ף והרא"ש גירסא אחרת בל' הגמרא שקודם טעמא דלא אמר תנו יש רשימה חדשה בלשון המשנה שאני אומר כתובים היו כו' טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין וא"כ בלא"ה א"ש לכל המפרשים ודו"ק:

גמרא ואזל עבדא וקנה נכסי' בשיטה מקובצת כ' בשם הרשב"א דה"ה דה"מ להקשות דשמא מכר העבד לאחר ע"ש. נ"ל ביאור דברי' הא דמספיק לזה שינוי' דהש"ס דיאמרו אייתי ראי'. אף שהעבד מוחזק בעצמו וכמ"ש תוס' בסוגיא דשמא יחפ' היינו דאף אם לא נחזיר השטר שחרור ויהי' מונח בב"ד מ"מ יהיה העבד מוחזק בעצמו ויהי' נאמן לגבי האדון הב' שהוא משוחרר, אלא דלס"ד הו"מ להקשות דכ"ז שלא נחזיר ויהיה הדבר בספק יטריחו לקוחות לחזור אחר ראיה, אבל אם נחזיר יחשבו הלקוחות דמטא לידה מזמן הכתוב כמו כל שחרור דעלמא ולא יחקרו למצוא ראי', וסברא זו מוכח בפירכת הש"ס גבי שובר אם לא נחזיר, ג"כ יחזיק הבעל בקרקע המשועבד לכתובה מספק, אע"כ ג"כ כנ"ל דעכ"פ יחקור הלוקח למצוא ראיה ועי"ז שנחזיר השובר לא יחפש אחר ראיה, אבל לפ"מ דמשנינן דלקוחות אסקי אדעת' לומר אייתי ראיה אין כאן חשש, דאין הפרש בין חזרה ובין יהא מונח: ובעיקר קושי' הרשב"א לפמ"ש תוס' לקמן (דף כ') ד"ה ש"מ איתא לדשמואל בתירוצם הב' דלא חייש לקנוניא כיון דצריכים לשלם ולא תרויח כלום, ולעיל במצא שט"ח חיישי' ללקוחות שלא באחריות, ביאור דבריהם הא דל"ח גם בשובר דמכרה כתובה שלא באחריות, היינו דאף דקיי"ל בנמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו, היינו דמ"מ שייך על השדה שם מכר, אלא דאינה שלו וטורפה ממנו, אבל שטר שמוכרים ונמצא פרוע דפקע שיעבודו והוי כחספא בעלמא, וא"כ הכא י"ל בעבד דאם מוכרי' אותו ונמצא בן חורי' הוי כמין אחר ואין שייכות בו ענין מכירה, ומכירה בעצמותו בטילה, דעבד מכר ולא ב"ח, וא"כ יצטרך הרב לשלם להלוקח דמיו וליכא חשש קנוניא.

תוס' ד"ה וליחוש כו' ולא יאמרו אייתי ראי' ולכאורה קשה מה פריך הש"ס אמתני' דמצא שט"ח דלמא דוקא גבי גט דכל גיטין יש להן קול כגיטין הבאים ממדה"י יאמרו אייתי ראי', אבל במצא שט"ח דלית להם קול במסירתן מכח ריעות' דנפילה לא יאמרו אייתי ראי'. היה נראה לכאורה ליישב דטעמא דבגט יש לה קול במסירה דעדי מסירה מפקי לקלא, אבל גבי שטר דלא בעי ע"מ ליכא קלא, א"כ גבי מצא שט"ח דנמסר לו עפ"י ב"ד ודאי יש לו קול, מיהו לישנא דתוס' לקמן ד"ה אימת, לא משמע הכי, ונראה ליישב דודאי כל גיטין הבאי' ממד"ה יש להן קול, אבל הכא דע"מ רואין שנמסר לה עפ"י הודאת הבעל יסברו דאנן מאמינים לו דממנה נפל ולא יוציאו קול, כך היה ס"ד דגמרא דפריך וליחוש, ותי' הגמרא דיאמרו אייתי ראי', ע"כ מטעמא ריעותא דנפילה דהשתא ליכא טעמא מטעם קול, וק"ל: