דף ביאור

מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳

מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־432 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

לבדו הוא דר ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו:

דרך גגין לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה ויכנס לעלייה הנפחת ומשם ירד לבית בסולם:

עלייה קבילת עילואי לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה אבל טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי:

שתי עליות זו על גב זו מהו והגמרא מפרש לבעיא ואזיל:

איפחית עלייה עליונה והוא שכר העליונה פשוט לי דדר בתחתונה דכ"ש דהא עדיפא ליה:

אלא איפחית תחתונה והוא שכר את התחתונה מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית:

חדא עלייה מעלה:

קינים וסנאים מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש:

ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Bava Metzia 117a · Sefaria

תוספות

איפחית תחתונה מהו למידר בעליונה וא"ת אי דאמר ליה עלייה שתחת עלייה זו אני משכיר לך פשיטא שידור בעליונה ששיעבד לו ואי אמר שעל גבי בית זה אני משכיר לך פשיטא שלא יכול לסלקו לילך לעליונה וי"ל דלעולם דא"ל שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומספקא ליה דלמא עלייה עליונה נמי היא בכלל בית והא דא"ל שעל גבי בית זה משום דעיקר הבית היא למטה ואף על גב דמוכר את הבית לא מכר את העלייה לענין שיעבוד זה מיהא הוי בכלל בית:

רבי יהודה אומר אף הדר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר מה שפירש בקונטרס דאם אין נותן לו שכר מיחזי כרבית אין נראה לר"י דמה רבית שייך הכא דלא הלווהו כלום שהרי אם הבית נשרף לא היה נותן לו יציאותיו וגם אין אנו צריכין לטעם דרבית שהרי טעמו הוא משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמרא:

ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו פי' בקונטרס דטעמא משום דהשתא לא נהנה דהרי עלייתו מוכנת לו וקשה דהא נהנה הוא שאין צריך לעלות ונראה דגרס ומקרה את העלייה ויושב בתוכה פי' בעליי' ולא יניח לבעה"ב ליכנס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו:

Tosafot on Bava Metzia 117a · Sefaria

רשב"א

הרי בעל העליונה בונה וכו' וא"ת ולמה הוא צריך לבנות הבית יכפוהו לבעל הבית לבנות, דבשלמא רישא איהו לא שעבד נפשיה כיון שאמר זו אלא דשעבדיה לבית, אלא סיפא יכפוהו לבנות. כבר זה הקשו בירושלמי (דמכילתין ה"ד) דאמרינן התם שמענו שאין כופין, כלומר ממתני' שמעינן הכי דקתני והוא אינו רוצה לבנות אלמא אין כופין [והא תני ר' חייא כופין, ומתרצינן] בשאינו, כלומר שהלך למדינת הים, דבכי ה"ג אי אפשר לכפותו שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ומ"מ שמעינן מינה דכל שישנו כופין אותו לבנות וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב דהתם בירושלמי סברי לה כרב אחא שר הבירה (בכתובות פח, א) דאית ליה שאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואפילו מן התקנה כדמוכח בפרק הכותב, אבל אנן דסבירא לן כרב נחמן דאמר התם דנפרעין מן התקנה כדי שלא יהא [כל אחד] ואחד נוטל ממונו של חברו והולך למדינת הים, אי איתא דבישנו כופין אותו אפילו בשאינו נמי כופין, אלא דסברא דגמרא דילן הוא שאין כופין אותו כלל, שאין לבעל העלייה שעבוד אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו כדי שנכוף אותו לבנות בעל כרחו. [הנמוק"י וע"ע במ"מ פ"ג ה"ג משכנים.] וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם, וכל שזה חסר אע"פ שזה אינו נהנה כתב רב אלפסי ז"ל בפרק כיצד הרגל שהוא חיב. לפי' כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר פטור, שאינו אלא כמונעו יכנס לביתו שהוא פטור. והביא עוד ראיה מדתנן בפרק המקבל (בבא מציעא קד, א) המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה חייב, ואמרינן טעמא משום דדרשינן לשון הדיוט שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, משמע דהא לאו הכי פטור. [ל' הנמוק"י]

Rashba on Bava Metzia 117a · Sefaria

מאירי

הבית והעליה של שנים ודרין בהם אחד בעליה ואחד בבית וכשהעליון שופך מים הן לנטילת ידיו הן לדברים אחרים המים יורדים למטה ומזיקות לבעל הבית אם היתה המעזבה פחותה כל כך עד שהמים יורדים בשעת שפיכה מיד על בעל העליה לתקן או למנוע עצמו מלשפוך שכל כיוצא בזה הואיל ומכחו באו ולאלתר כהיזק בידים הוא וכל שכיוצא בזה נקרא בלשון תלמוד גירי כלומר חצו הוא שהולכת מכחו ומזקת אבל אם היתה התקרה חשובה עד שאין המים יורדים מיד אלא נבלעין ולאחר שעה מיטפטפין ויורדים ומטנפין על התחתון לתקן ולהרחיק עצמו מן הנזק:

אע"פ שאמרו שמרחיקין אילן מן העיר כ"ה אמות ובחרוב ושקמה נ' אמה ושכל אילן הנמצא קרוב לעיר קוצצין אותו ואם אילן קדם נותנין לו דמיו ואם העיר קדמה או שהדבר ספק אין לו דמים אלא נוטל עציו והולך לענין בור אינו כן אלא כל שיש לו בור בתוך שדהו ובא חברו ונטע בשלו תוך כ"ה אמה ואפילו חרוב ושקמה ששרשיהם יתרים וארוכים אע"פ שהבור קדם לא יקוץ ואף לכתחלה נוטע ואין הלה מונעו לומר הרי שרשי אילן נכנסין לבור ומפסידין כותלי הבור בין למעלה כגון שהוא נוטע בהר והבור בבקעה בין למטה והוא שנטוע בבקעה והבור בהר בין מן הצד והוא ששניהם בקרקע שוה שהרי אין זה גירי אלא נזק הבא לאחר זמן מאליו ואין כאן היזק בשעת נטיעה והוא שאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו כמו שיתבאר במקומו:

המשנה השלישית והיא מענין החלק הראשון ואמר הבית והעליה של שנים שנפלו אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העליה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ר' יהודה אומר אף זה דר בתוך חבירו וצריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו אמר הר"ם מה שאמר בכאן של שנים ר"ל שיהיה עיקר הבית של אחד והעליה של שני אלא ששכר האחד מן השני ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי הבית והעליה של שנים שנפלו והרי בעל העליה אינו יכול לבנות עד שיבנה בעל הבית כשיעורו ומתוך כך אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות כדי שיבנה עלייתו על גביו והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה את הבית על הדרך שהיה בנוי ויושב ודר בתוכו עד שיתן לו כל יציאותיו וכשיתן לו יציאותיו יוצא ובונה עלייתו אם רצה אמר ר' יהודה אף זה דר בתוך של חברו הוא וצריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בתוכה עד שיתן לו יציאותיו ומ"מ הלכה כר' יוסי ואין זה דר בתוך של חברו הואיל ומכח הדין יורד ודר בה ויש שואלין מפני מה אין כופין אותו לבנות ופירשו בשם תלמוד המערב שלא היה בעל הבית בכאן הא אם היה כאן כופין אותו ולדעת זה משנה שניה למה שביארנו בה שאף בחלוקה היא הואיל וביתו של זה קיים אף בשאינו שם יושב ודר בתוכו ויש אומרים שבזו אף בשהוא שם אין כופין הואיל ושניהם מקולקלים אומר לו אם תרצה לדור תקן את הכל:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

Meiri on Bava Metzia 117a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה איפחית מעזיבה כו' ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית כו' עכ"ל נראה מפירושו דבשוכר ומשכיר ליכא פלוגתא לענין הרחקת נזקין ואע"ג דלמאי דבעי למימר דבפלוגתא דר"י ורבנן דמתני' דהכא פליגי דמיירי בשוכר ומשכיר כפרש"י גופיה לקמן מ"מ למאי דמסיק דבמתני' דהכא באחזוקי תקרה פליגי משמע ליה דלכ"ע בשוכר ומשכיר התחתון מתקן המעזיבה כשהוא חושש למימיו של עליון לרבנן משום דאחזוקי תקרה הוא ועל המשכיר לתקן ולר"י משום דעל הניזק להרחיק עצמו ומה שדקדק רש"י לפרש לקמן באחזוקי תקרה כו' אין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק כו' הוצרך לפרש כן לרבי יוסי דאם העליון לא היה צועק אלא התחתון היה חושש למימיו לא ס"ל דעליון מתקן אלא התחתון דעל הניזק להרחיק עצמו אבל לת"ק בין שהתחתון חושש למימיו בין אינו חושש עליו לתקן משום דאחזוקי תקרה הוא ומ"ה הוצרך לפרש הכא דפלוגתא דאמוראי דהכא בחושש למימיו לא איירי בשוכר ומשכיר ודו"ק:

תוס' בד"ה ויושב כו' וקשה דהא נהנה הוא שא"צ לעלות כו' עכ"ל ולא בעו להקשות לפ"ה למאי דמסיק דאסר רבי יהודה ברישא משום שחרוריתא הא בסיפא נמי איכא שחרוריתא דאיכא למימר דלא אסר אלא כשגם נהנה דה"ל זה נהנה וזה חסר מיהו ק"ק דאכתי ה"מ להקשות לפ"ה דה"ל נמי זה נהנה בלבנינותא דעלייתו וזה חסר בשחרירותא דביתו וי"ל דניחא להו להקשות גם לר' יוחנן דלית ליה הך סברא דאיכא שחרירותא ודו"ק:

Chidushei Halachot on Bava Metzia 117a · Sefaria

בן יהוידע

הַנְהוּ בֵּי תְּרֵי דַּהֲווּ דַּיְרֵי, חַד עִילָאִי וְחַד תַּתָּאִי נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל אם יחטא אדם בברית הלשון ממילא יחטא ויפגום בברית המעור ולכן הם מכוונים זה כנגד זה ובזה פירש עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ (תהלים נ, טז) ודפח"ח [ודברי פי חכם חן] והנה יש סברה לומר שבעל תשובה שחטא בשתיהם ובא לתקן יתחיל בתיקון חטא הלשון תחלה יען כי בסדר החטא חטא בברית המעור בשביל שחטא בברית הלשון ויש סברה להפך השתא דחטא בשתיהם יתחיל בתיקון ברית המעור דחמיר טפי וזהו שאמר הַנְהוּ בֵּי תְּרֵי הם ברית הלשון וברית המעור דְּדַיְרֵי חַד עִילָאִי הוא ברית הלשון וְחַד תַּתָּאִי הוא ברית המעור שהתחתון נפגם מחמת העליון, ולזה אמר אִיפְחִית מַעֲזִיבָה היא היראת שמים אשר מגינה על האדם כמעזיבה ועל כן כי מַשֵׁי מַיָּא עִילָּאִי אַזְלֵי וּמַזְקֵי לְתַתָּאִי פירוש מיא הם העונות שנקראים מים הזדונים וגם עוד החטא של הפה הוא בדבור דהוויתו הוא במים שהוא הרוק הנה אם עתה זה החוטא בא לתקן מעשיו לְמִי יְתַקֵּן תְּחִלָּה דיש סברה לומר הלשון יתקנו תחלה ואחר כך ברית המעור כי חטא ברית המעור היתה סיבתו מן חטא הלשון ויש סברה לומר ברית המעור יתקן תחלה דחמיר טפי ובזה פליגי רבי חיא בר אבא ורבי אלעאי משום רבי חיא בר יוסף.

Ben Yehoyada on Bava Metzia 117a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

כְּשֶׁהוּא דָּר, לְבַדּוֹ הוּא דָּר כִּדְמֵעִיקָּרָא, אוֹ דִלְמָא שְׁנֵיהֶם דָּרִין, דַּאֲמַר לֵיהּ: אַדַּעְתָּא לְאַפֹּקִינַן לָא אֹגַרִי לָךְ.

קטע 2

אִם תִּמְצָא לוֹמַר שְׁנֵיהֶם דָּרִין בּוֹ, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ – דֶּרֶךְ פְּתָחִים מִשְׁתַּמֵּשׁ, אוֹ דֶּרֶךְ גַּגִּין מִשְׁתַּמֵּשׁ? מִי אָמַר כִּדְמֵעִיקָּרָא: מָה מֵעִיקָּרָא, דֶּרֶךְ גַּגִּין – הַשְׁתָּא נָמֵי דֶּרֶךְ גַּגִּין. אוֹ דִלְמָא מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: עֲלִיָּיה – קַבֵּילִי עֲלַאי, עֲלִיָּיה וִירִידָה – לָא קַבֵּילִי עֲלַאי.

קטע 3

אִם תִּמְצָא לוֹמַר, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: עֲלִיָּיה וִירִידָה לָא קַבֵּילִי עֲלַאי. שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, מַהוּ? אִיפְּחִית עֶלְיוֹנָה, נָחֵית וְדָר בְּתַחְתּוֹנָה. אִיפְּחִית תַּחְתּוֹנָה, מַהוּ לְמִיסְלַק לִגְמָרֵי בְּעֶלְיוֹנָה?

קטע 4

מִי אָמְרִינַן דַּאֲמַר לֵיהּ: שֵׁם עֲלִיָּיה קַבֵּילְיתְּ עֲלָךְ? אוֹ דִלְמָא: חַד עֲלִיָּיה – קַבֵּיל עֲלֵיהּ, שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת – לָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ? תֵּיקוּ.

קטע 5

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַתַּחְתּוֹן נוֹתֵן אֶת הַתִּקְרָה כּוּ׳. מַאי ״תִּקְרָה״? רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: קִינִּים וּסְנָאִין. וְ[יוּ]סְטִינִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לְווֹחִים. וְלָא פְּלִיגִי: מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ.

קטע 6

הָנְהוּ בֵּי תְרֵי דַּהֲווֹ דָּיְירִי, חַד עִילַּאי וְחַד תַּתַּאי. אִיפְּחִית מַעֲזִיבָה. כִּי מָשֵׁי מַיָּא, עִילַּאי אָזְלִי וּמַזְּקִי לְתַתַּאי. מִי מְתַקֵּן? רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר: הָעֶלְיוֹן מְתַקֵּן, וְרַבִּי אִלְעַי מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר: הַתַּחְתּוֹן מְתַקֵּן. וְסִימָן: ״וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה״.

קטע 7

לֵימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אִלְעַי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי? לְמַאן דְּאָמַר הָעֶלְיוֹן מְתַקֵּן, קָסָבַר עַל הַמַּזִּיק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִן הַנִּיזָּק. וּמַאן דְּאָמַר תַּחְתּוֹן מְתַקֵּן, קָסָבַר עַל הַנִּיזָּק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִן הַמַּזִּיק.

קטע 8

וְתִיסְבְּרָא רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן לְעִנְיַן נְזָקִין פְּלִיגִי? וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ, דִּתְנַן: מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה, בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִן הַצַּד. אִם הַבּוֹר קָדַם – קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. אִם הָאִילָן קָדַם – לֹא יָקוֹץ. סָפֵק זֶה קָדַם סָפֵק זֶה קָדַם – לֹא יָקוֹץ.

קטע 9

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן – לֹא יָקוֹץ, שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אַלְמָא, רַבִּי יוֹסֵי סָבַר עַל הַנִּיזָּק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ, וְרַבָּנַן סָבְרִי עַל הַמַּזִּיק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ!

קטע 10

אֶלָּא אִי אִיכָּא לְמֵימַר פְּלִיגִי, בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן דְּהָתָם קָמִיפַּלְגִי.

קטע 11

וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן דְּהָכָא, בְּמַאי פְּלִיגִי? בְּחוֹזֶק תִּקְרָה קָמִיפַּלְגִי. רַבָּנַן סָבְרִי: מַעֲזִיבָה אַחְזוֹקֵי תִּקְרָה הוּא, וְאַחְזוֹקֵי תִּקְרָה (עַל הַ)תַּחְתּוֹן בָּעֵי (לְ)אַחְזוֹקֵי. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מַעֲזִיבָה אַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת הוּא, וְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת (עַל הָעֶלְיוֹן לְאַשְׁווֹיֵי).

קטע 12

אִינִי? וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב כָּהֲנָא, הֲוָה אָמְרִינַן: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּגִירֵי דִּילֵיהּ!

קטע 13

דְּפָסְקִי מַיָּא וַהֲדַר נָפְלִי.

קטע 14

מַתְנִי׳ הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּיה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּיה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת – הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִיָּיה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכָהּ, עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו.

קטע 15

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. אֶלָּא בַּעַל הָעֲלִיָּיה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּיה, [וּ]מְקָרֶה אֶת הָעֶלְיוֹנָה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו.

מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳

מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור