בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף קי״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ערות דברבשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערות דבר שמע מינה אין אדם מברך כשהוא ערום ותורם בעי ברכה והאי דבעי מיניה לענין תורם דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו) אין מגביהין תרומה ערום:

    לאו כהן מרדאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי:

    אין מטמאיןדגבי אהל כתיב אדם (במדבר י״ט:י״ד) אדם כי ימות באהל:

    בארבעה לא מצינאבגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש:

    בשיתא מצינאבתמיהה זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות:

    ספילקוט:

    טרפיעלין:

    נפץאשקוש"ט בלעז:

    סחט גלימאנסחט ריח מתוך העלין לתוך טלית וקלטה טליתו את הריח:

    וזבני'לגלימ' בי"ב אלפי דינרי:

    לא תשכב בעבוטוהא עשיר שכיב בעבוטו:

    מאי קאמרוכי בשביל שהוא עשיר התירו לשכב על טליתו והרי הוא רבית אצלו שישתמש במשכונו חנם:

    הכי קאמר לא תשכב ועבוטו בידךאלא השיבנו לו כבוא השמש כדכתיב השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש:

    ה"ג המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו:

    ועובר בכל השמות הללוהשב תשיב ולא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו לו:

    מאי קאמרדקתני אינו חייב להחזיר לו ועוד הדר תני עובר בכל השמות הללו (עובר בכל השמות הללו) השב תשיב לא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו:

    אסיפאאם לא החזיר:

    ורבא אמר הכי קאמר וכו'לא טעי תנא במאי דאתנייה חייב להחזיר לאוסופי ולמימר אינו חייב להחזיר אלא ודאי אינו חייב להחזיר נמי אתנייה והכי קאמר וכו' ושכח וחיסר ודילג מחייב להחזיר באינו חייב להחזיר:

    שמשכנו שלא בשעת הלואתובבית דין:

    אבל משכנו בשעת הלואתושהביא לו משכונו:

    אינו חייב להחזירדקראי בחובלו לאחר הלואה כתיב דהיכא דאתייה ניהליה לאו חובלו הוא:

    ארישאאמשכנו שלא בשעת הלואתו ולא החזיר לו עובר בכל השמות הללו:

    עד בא השמש תשיבנו לומשמע בבוקר תשיבנו לו ויהא בידו עד בא השמש ויקח לו ממנו:

    זה כסות לילהלקמן פריך דלילה לאהדורי ליה ביממא למה ל:

    כבא השמשבלילה החזירו לו:

    איסמייהאסיר ברייתא זו מסדר משנתי:

    אמר ליה לאתסמייה דהא כסות לילה וכסות יום דקאמר לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר אלא כסות העשויה למשכן בלילה וכסות העשויה למשכן ביום קאמר והכי קאמר עד בא השמש תשיבנו לו וכבא השמש תטלנו. זה כסות יום ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה ולענין חבלה קרי ליה כסות לילה:

    משכנו ומתלוה לאחר שהשיב לו את העבוט:

    שומטומלוה מעל גבי בניו ואין נעשה אצלו כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לב"ח דכיון דמשכניה קנייה:

    בבא מציעא 114 עמוד ב

    1מנין לערום שלא יתרום? דכתיב: ״(דברים כג״, טו) ולא יראה בך ערות דבר׃

    2אמר ליה: לאו כהן הוא מר מאי טעמא קאי מר בבית הקברות א"ל לא, מתני מר טהרות דתניא ר"ש בן יוחי אומר קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין שנאמר ״(יחזקאל לד״, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם׃

    3אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא א"ל ואמאי אמר ליה דחיקא לי מילתא דבריה ועייליה לגן עדן אמר ליה פשוט גלימך ספי שקול מהני טרפי ספא שקל׃

    4כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שדנהו אפילו הכי אתייה לגלימיה סחט גלימא ריחא זבניה בתריסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנוותיה׃

    ברייתא

    5ת"ר (דברים כד, יב) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכיב מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכיב ועבוטו אצלך׃

    ברייתא

    6ת"ר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו אסיפא׃

    7רבא אמר הכי קאמר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו במה דברים אמורים שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו ארישא׃

    8תני רב שיזבי קמיה דרבא (שמות כב, כה) עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות לילה (דברים כד, יג) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות יום אמר ליה דיממא בליליא למה לי ודליליא ביממא למה לי׃

    9אמר ליה איסמייה אמר ליה לא הכי קאמר עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות לילה שניתנה לחבול ביום׃

    10אמר ר' יוחנן משכנו ומת שומטו מעל גבי בניו מיתיבי אמר ר' מאיר וכי מאחר שממשכנין למה מחזירין למה מחזירין רחמנא אמר אהדר אלא מאחר שמחזירין,׃

    תוספות

    מנין לערום שלא יתרוםהוה ליה למימר מנין שלא יברך דבשעה שתורם ממנו אינו אסור אלא בשעת ברכה ושאר ברכות אסור לברך כשהוא ערום אלא נקט הכי משום דמשנה היא ערום לא יתרום:

    אמר ליה לאו כהן (אתה)תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה דכתיב (מלכים א יז) ויתמודד על הילד וגו' ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש:

    ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומרדאינה משנה בשום מקום ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה. דוכתין והא דקאמר בארבע לא מצינא בשיתא מצינא היינו בתוספתא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    יש מן התורמין שתרמו אין תרומתן תרומה כגון חרש שוטה וקטן ויש שאין תורמין לכתחלה אלא שאם תרמו תרומתן תרומה ובכלל זה הערום מפני שאין יכול לברך שנאמר לא יראה בך ערות דבר וכן בכלל זה שכור וסומא ומדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר כמו שיתבאר במקומו:

    מתי גוים אין להם טומאת אהל ומעתה קברי גוים אין מטמאין אחר שאין להם טומאת אהל עד שיגע בעצמה של טומאה או שישאוה כמו שיתבאר במקומו:

    זה שביארנו שהממשכן מצוה עליו להחזיר משכונו הצריך לו ביום ובלילה דוקא בעני אבל עשיר אפילו היו דברים אלו צריכים לו אינו בכלל זה כך אמרה תורה אם איש עני הוא לא תשכב וכי הוא עשיר שכב והרי כל שמשתמש במשכון והמשכון נפחת כלל בתשמישו רבית הוא אלא אם עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך ואפילו היתה צריכה לו:

    זה שביארנו שהממשכן חייב להחזיר דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו וכל שחייב להחזיר ולא החזיר עובר משום לא תבא אל ביתו ומשום השב תשיב לו את העבוט ומשום לא תשכב בעבוטו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף קי״ד עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף קי״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־318 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ערות דבר בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערות דבר שמע מינה אין אדם מברך כשהוא ערום ותורם בעי ברכה והאי דבעי מיניה לענין תורם דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו) אין מגביהין תרומה ערום:

    לאו כהן מר דאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי:

    אין מטמאין דגבי אהל כתיב אדם (במדבר י״ט:י״ד) אדם כי ימות באהל:

    בארבעה לא מצינא בגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש:

    בשיתא מצינא בתמיהה זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות:

    ספי לקוט:

    טרפי עלין:

    נפץ אשקוש"ט בלעז:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 114b · Sefaria

    תוספות

    מנין לערום שלא יתרום הוה ליה למימר מנין שלא יברך דבשעה שתורם ממנו אינו אסור אלא בשעת ברכה ושאר ברכות אסור לברך כשהוא ערום אלא נקט הכי משום דמשנה היא ערום לא יתרום:

    אמר ליה לאו כהן (אתה) תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה דכתיב (מלכים א יז) ויתמודד על הילד וגו' ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש:

    ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומר דאינה משנה בשום מקום ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה. דוכתין והא דקאמר בארבע לא מצינא בשיתא מצינא היינו בתוספתא:

    Tosafot on Bava Metzia 114b · Sefaria

    מאירי

    יש מן התורמין שתרמו אין תרומתן תרומה כגון חרש שוטה וקטן ויש שאין תורמין לכתחלה אלא שאם תרמו תרומתן תרומה ובכלל זה הערום מפני שאין יכול לברך שנאמר לא יראה בך ערות דבר וכן בכלל זה שכור וסומא ומדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר כמו שיתבאר במקומו:

    מתי גוים אין להם טומאת אהל ומעתה קברי גוים אין מטמאין אחר שאין להם טומאת אהל עד שיגע בעצמה של טומאה או שישאוה כמו שיתבאר במקומו:

    זה שביארנו שהממשכן מצוה עליו להחזיר משכונו הצריך לו ביום ובלילה דוקא בעני אבל עשיר אפילו היו דברים אלו צריכים לו אינו בכלל זה כך אמרה תורה אם איש עני הוא לא תשכב וכי הוא עשיר שכב והרי כל שמשתמש במשכון והמשכון נפחת כלל בתשמישו רבית הוא אלא אם עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך ואפילו היתה צריכה לו:

    זה שביארנו שהממשכן חייב להחזיר דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו וכל שחייב להחזיר ולא החזיר עובר משום לא תבא אל ביתו ומשום השב תשיב לו את העבוט ומשום לא תשכב בעבוטו:

    Meiri on Bava Metzia 114b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בא"ד וא"ת אמאי לא מייתי מרשב"ג כו' וי"ל דסבר התלמודא כו' ומר"ע ומרבי ישמעאל כו' ומדמהדר ליה אליהו מיכה מיכה לא בעי למפשט כו' עכ"ל נראה דר"ל סתמא דתלמודא דלעיל דמיבעיא ליה מהו שיסדרו בב"ח כו' ומייתי מדשלח רב באגרתיה כו' ולא מייתי מרשב"ג כו' מר"ע כו' וה"ה דה"מ למימר הכי את"ק דר"ע אך ק"ל דאכתי אמאי לא מייתי למפשט מברייתא דלעיל דקתני בהדיא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין לב"ח ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 114b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    לאו כהן מר תמה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה וכו' כמו שכתוב בתוספות. ויש לומר דלא מת ממש אלא נתעלף והיינו דכתיב עד אשר לא נותר בו נשמה. ולמאן דאמר כהן אסור בגוסס צריך לומר כיון שהיה סופו לחיות כחי דמי. ובפרק הבא על יבמתו מפורש דאותו תינוק משיח בן יוסף היה. תלמיד הר"ף.

    והרא"ש כתב ושמא על פי הדיבור היה עד כאן לשונו הכי גרסינן דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר ולא גרסינן דתנן דאינה משנה וגם לא היה אומר על משנה בארבעה לא מצינו כי במשניות היו בקיאין כולה כדאיתא בשבת בפרק תולין עתידה תורה שתשתכח מישראל. הרא"ש.

    הא עשיר ישכב ועבוטו אצלו קשה מדתניא בספרי אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו אין לי אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר אם איש אם כן מה תלמוד לומר עני שממהרין ליפרע מן העני יותר מן העשיר. ויש לומר דהתם איירי בעשיר מקרקעות ולא ממטלטלין והכא בעשיר ממטלטלין שאינו צריך לאותו כסות. ואם תאמר אם כן מאי קאמר התם אם כן מה תלמוד לומר עני והא אצטריך למעוטי עשיר כדקאמר הכא. ויש לומר דעשיר ממעטין מדכתיב ושכב בשמלתו וברכך ועני דנקט הכא לישנא קלילא. תלמיד הר"ף והרא"ש.

    תנו רבנן המלוה את תברו אינו רשאי וכו' מאי קאמר מאחר שאינו חייב להחזיר אמאי עובר. אמר רב ששת הכי קאמר אין רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו ואם לא החזיר עובר בכל השמות הללו עד בא השמש תשיבנו השב תשיב לו את העבוט בבא השמש ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו יש מהן בכסות יום ויש מהן בכסות לילה. ואם משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו והיינו דקתני ואינו חייב להחזיר לו. ורבא אמר הכי קתני המלוה את חברו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו במה דברים אמורים בשמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואה אינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו ארישא. ולא פליגי מידי אלא דרב ששת מוקים להאי עובר בכל השמות אמאי דסמיך ליה ואינו חייב להחזיר לו על משכנו בשעת הלואתו כאלו תנא הכי המלוה את חברו שלא בשעת הלואתו אינו רשאי למשכנו אבל בשעת הלואתו שהוא רשאי אינו חייב להחזיר לו ואם משכנו שלא בשעת הלואה חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות ורבא דייק הכי כיון דאכתי לא תנא רישא שלא בשעת הלואה שיהא חייב להחזיר היכי אקדים ותנא דבשעת הלואה אינו חייב להחזיר ומשום הכי האי תוספת דמוספי בה מוטב לאוסופיה ברישא דברייתא ואף על גב דמפסקינן בין חייב להחזיר לעובר בכל השמות הללו ואין ביניהם שום מחלוקת אחרת אלא בזה התוספת בלבד דמר מוסיף לה ברישא ומר מוסיף לה בסיפא כדפרישנא דוק ותשכח דהא לא אקשיה רבא לרב ששת והא אינו חייב להחזיר לו קתני שמע מינה כדפרישית דרב ששת נמי מוסיף ליה אלא דמוסיף ליה בסיפא דברייתא. הראב"ד.

    שומטו מעל בניו נראה לומר דשומטו מעל גבי בניו סתמא קאמר ואפילו לביתו מותר לו ליכנס ולשמטו מעל מטתו דהא דמלוה הוא וכפקדון דמי דשלו הוא נוטל דטעמא מאי אמור רבנן דאין שליח בית דין נכנס לבית לוה כדי שיהא הלוה רשאי להוציא הפחות שבכלים אבל הכא ההוא כסות ידיע הוא להאי מלוה ודיליה הוא דקא שקיל מיניה ולא צריך שליח בית דין כלל דהא נפק ליה מתורת הלואה כן נראה וצריך עיון. הרמ"ך.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 114b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' הא עשיר שכיב מאי קאמר עיין כתובות דף קה ע"ב תוס' ד"ה אפי':

    רש"י ד"ה מאי קאמר וכו' והרי הוא רבית עיין לעיל דף סד ע"ב תוס' ד"ה ולא:

    תוס' ד"ה מהו וכו' וכן מצינו כשהיה קובר את ר"ע במדרש ילקוט משלי [רמז תתקמ"ד] בפסוק חכמות נשים בנתה ביתה:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 114b · Sefaria

    בן יהוידע

    לָאו כֹּהֵן הוּא מַר קשא אמאי לא אמר לו כן תכף כשראהו קודם שנשא ונתן עמו בדברי תורה? ונראה לי בס"ד דידוע כשיבא אליהו זכור לטוב בשעת המילה יבא ממנו נצוץ אחד בלבד וכמו שכתב מהר"י צמח ז"ל וזה מוכרח דהא יזדמן ברגע אחד בכל העולם כולו מאה מילות ויותר ואצל מי ילך? אלא מוכרח לומר דמתחלק לכמה ניצוצות אבל כשיבא ללמד תורה לחכמים לא יבא ניצוץ אלא שלם דהא לא בא באדרא רבא קדישא מפני שהלך להציל את רב המנונא סבא ואם אפשר בכך היה לו לבוא לכאן ניצוץ ולכאן ניצוץ ולכן בתחלה כשראה אותו חשב שבא כדי לילך למילה ואין בגוף זה הנראה אליו אלא רק ניצוץ אחד ולהכי לא הקפיד אקברות אך אחר שנשא ונתן עמו בדברי תורה הבין שהוא שלם ואינו ניצוץ כי היה להם סימן בדבר זה שהוא לא ילמד תורה אלא בחלק שלם ולא במדרגת ניצוץ ולכן שאל אותו עתה וְלָאו כֹּהֵן הוּא מַר? ודע דאיתא במדרש תלפיות אות א' דרבה בר אבוה מצא את אליהו זכור לטוב בקברי גוים כי הלך שם כדי להציל נפש גוי מן המזיקין בשביל דאותו הגוי עשה טובה לישראל בגולה עיין שם. ומזה תבין כמה חביב לפני הקדוש ברוך הוא מי שעושה טובה עם ישראל דאפילו שהוא גוי שלח את אליהו זכור לטוב להצילו.

    פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ, סַפִי, שְׁקוֹל מֵהַנֵי טַרְפֵי קשה למה הוצרך לומר לו ' שְׁקוֹל גְּלִימָךְ ' יאמר 'סַפִי שְׁקוֹל' והוא מעצמו ודאי יפשוט גלמתו? ויש לומר דשמא יחשוב שאינו נותן לו רשות אלא לשקול בחפניו ואם היה עושה כן אז אחר שישמע הקול דאמרי מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ דאז ודאי ישליך הטרף מידיו לא היה נשאר לו הנאה של כלום מקליטת הריח אך עתה הרויח שקלטה הגלימא ריח הטוב ולקח תמורתה ממון הרב. ודרך דרש נראה בס"ד דידוע לימוד התורה של החכמים נקרא בשם חלוקא דרבנן וכן במקרא אמר שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ (ישעיה ג, ו) ודרשו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) על דברי תורה וידוע דאף על גב דמשכר מצות אין יכול האדם ליהנות בהאי עלמא משום דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף, מכל מקום משכר לימוד תורה יוכל לבקש בהאי עלמא משום דעסק התורה אין לו סוף דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סד.) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן (תהלים פד, ח). ולכן אמר לו פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ וְסַפִי כלומר תוכל להנות בהאי עלמא מצד הגלימא שהוא עסק התורה. או יובן על דרך זה כי הוא אמר לו בְּאַרְבָּעָה לָא מָצִינָא בְּשִׁיתָּא מָצִינָא נמצא לפי זה הגלימא הרומזת לעסק התורה שלו היא מקופלת שאינו לומד לימוד שלם בכל השש כי אם רק בחצי או שני שלישים ועתה שהוא מתעשר אם כן יפשוט הגלימא שלו שילמוד לימוד שלם בכל שש סדרים.

    מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ יש להקשות הוה ליה למימר 'רַבָּה בַּר אֲבוּהָ אָכִיל לְעַלְמֵיהּ' ולמה נקטו בהאי לישנא 'מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ'? ונראה לי בס"ד דרצונו לומר אף על גב דנמצא לקחו שכר בהאי עלמא לא עשו כרבה שבא לגן עדן מקום שכר עלמא דאתי ולקח משם והלך וחזר לעולם הזה לאכלו אלא נזדמן להם סיבה בעולם הזה ונתעשרו ממנה וכמו ענין יוסף מוקיר שבת (שבת קיט.) אף על גב דנתעשר בזכות כבוד שבת וכמו שאמר לו אליהו זכור לטוב 'מאן דיזיף שבתא פרע שבתא' לא לקח העושר מגן עדן אלא בא לו על ידי סיבה בעולם הזה עצמו שקנה דג ומצא בו מרגלית ואין זה ניכר להדיה ולכן דקדקו לומר 'מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ' שזה דבר הניכר שבא למקום הפרעון ולקח משם השכר.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 114b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף קי״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־318 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״מנין לערום שלא יתרום? דכתיב: (דברים כג,…״

    2. קטע 246 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: לאו כהן הוא מר מאי…״

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא…״

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא…״

      חכמים: רבה.

    5. קטע 534 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (דברים כד, יב) ואם איש עני…״

      חכמים: רב ששת.

    6. קטע 638 מילים

      נפתחת ב״ת"ר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו…״

      חכמים: רב ששת.

    7. קטע 735 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר הכי קאמר המלוה את חבירו…״

      חכמים: רבא.

    8. קטע 839 מילים

      נפתחת ב״תני רב שיזבי קמיה דרבא (שמות כב,…״

      חכמים: רב שיזבי, רבא.

    9. קטע 932 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה איסמייה אמר ליה לא הכי…״

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' יוחנן משכנו ומת שומטו מעל…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף קי״ד ע״ב

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026