Talmud Builders

    Bava Kamma 119a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 119a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1From the fact that he stated that four or five animals may always be purchased, conclude from it that Rabbi Yehuda’s statement is referring to the latter clause, and his statement is a leniency. The Gemara affirms: Conclude from it that Rabbi Yehuda intended his statement as a leniency.

    2§ The mishna teaches: And similarly, one may not purchase wood and produce from produce watchmen. The Gemara relates that Rava purchased grapevine branches from a sharecropper. Abaye said to him: But didn’t we learn in the mishna: And similarly, one may not purchase wood and produce from produce watchmen? The same halakha should apply with regard to a sharecropper, who, like a watchman, is not the owner of the produce. Rav said to him: This statement applies only with regard to a watchman, as he has no share at all in the land itself. But with regard to a sharecropper, who does have a share in it, say: He is selling merchandise from his own share of the land. Since it is plausible that the sharecropper is selling his own property, it is permitted to buy it from him.

    3The Gemara cites a baraita which discusses purchasing items from watchmen: The Sages taught ( Tosefta 11:8): With regard to produce watchmen, one may purchase produce from them when they are sitting and selling the produce, and the baskets are before them and the scales [ veturtanei ] are before them, as in these circumstances it is reasonable to assume that they are not selling stolen merchandise. But in all cases where they said to the buyer: Conceal your purchase, it is prohibited to purchase from them, as there is good reason to suspect that the merchandise is stolen. The baraita adds: One may purchase from a watchman from the entrance of the garden, but not from the back of the garden, because if the produce is being sold inconspicuously, there is a concern that it might have been stolen.

    4§ Having discussed the halakha pertaining to suspected theft, the Gemara proceeds to examine the halakha pertaining to purchasing items from a known robber. It was stated: With regard to a robber, from when is it permitted to purchase items from him? Rav says: It is prohibited until the majority of his possessions are from his own property, i.e., property that he obtained legally. And Shmuel says: It is permitted to purchase items from a known robber even if only a minority of his possessions are from his own property.

    5The Gemara notes that Rav Yehuda instructed Adda, his attendant, in accordance with the statement of the one who says: It is permitted to purchase items from a known robber even if only a minority of his possessions are from his own property, i.e., in accordance with the opinion of Shmuel.

    6With regard to the property of an informer, i.e., one who informs gentiles of the whereabouts of another’s property, facilitating its theft or misuse, there is a dispute between Rav Huna and Rav Yehuda. One says: It is permitted to physically destroy it, and one says: It is prohibited to physically destroy it.

    7The Gemara elaborates: The rationale of the one who says that it is permitted to physically destroy it is that an informer’s property should not be subject to a more stringent halakha than his body. Since it is permitted to physically harm or even kill an informer, it would be unreasonable to prohibit the destruction of his property. And the rationale of the one who says that it is prohibited to physically destroy it is that perhaps he will have good children, and it is written: The wicked may prepare it, but the just shall put it on (see Job 27:17).

    8The Gemara relates that Rav Ḥisda had a certain sharecropper who would weigh the field’s produce and give Rav Ḥisda his portion, and weigh the produce and take his own portion. Rav Ḥisda dismissed him, and read the following verse about him: “A good man leaves an inheritance to his children’s children; and the wealth of the sinner is laid up for the righteous” (Proverbs 13:22).

    9§ The Gemara examines various verses pertaining to robbers. “For what is the hope of the godless, though he profits, when God takes away his soul?” (Job 27:8). This verse is the subject of a dispute between Rav Huna and Rav Ḥisda. One says that the phrase “God takes away his soul” is referring to the soul of the robbed, and one says that it is referring to the soul of the robber.

    10The Gemara elaborates: The rationale of the one who says that the verse is referring to the soul of the robbed is as it is written: “So are the ways of every one that is greedy for profit; it takes away the life of the owner thereof” (Proverbs 1:19), which teaches that one who robs another of his property is considered as one who robbed him of his soul. And the rationale of the one who says that it is referring to the soul of the robber is as it is written: “Rob not the weak, because he is weak, neither crush the poor in the gate; for the Lord will plead their cause, and despoil of life those that despoil them” (Proverbs 22:22–23).

    11The Gemara questions each opinion: And according to the other opinion, i.e., the latter one, isn’t it also written: “It takes away the life of the owner thereof,” which indicates that the soul of the robbed is taken? The Gemara answers: What is the meaning of the phrase “the owner thereof”? It is referring to its current owner, i.e., the robber, who has acquired the stolen item.

    12And according to the other opinion, who said that the life of the robbed is taken, isn’t it also written: “And despoil of life those that despoil them,” which indicates that the soul of the robber is taken? The Gemara answers that the verse is saying: What is the reason. The verse teaches: What is the reason that God will despoil the life of those who despoil them? It is because they despoiled the soul of their victims.

    13Rabbi Yoḥanan says: Anyone who robs another of an item worth one peruta is considered as though he takes his soul from him, as it is stated: “So are the ways of every one that is greedy for profit; it takes away the life of the owner thereof” (Proverbs 1:19). And it states: “And they shall consume your harvest, and your bread, they shall consume your sons and your daughters” (Jeremiah 5:17). Since they will consume the harvest and bread, it is as though they consume one’s children as well because there will be no food to feed them.

    14And it states: “Egypt shall be a desolation, and Edom shall be a desolate wilderness, for the extortion of the children of Judah, because they have shed innocent blood in their land” (Joel 4:19). The verse here considers extortion like the shedding of innocent blood. And it states with regard to a famine: “And the Lord said: It is for Saul, and for his bloody house, because he put to death the Gibeonites” (II Samuel 21:1).

    15The Gemara asks: Since Rabbi Yoḥanan’s point was proven by the first verse, what was the purpose of adding each subsequent verse by saying: And it states? The Gemara answers: And if you would say that the robber takes only his, i.e., the victim’s, life, but the lives of his sons and daughters are not taken, come and hear the second verse, which mentions the flesh of his sons and daughters.

    16And if you would say: This matter applies only where the robber does not give his victim compensation for the stolen item, but where he gave compensation for the stolen item, it is not comparable to murder, come and hear the verse: “For the extortion of the children of Judah, because they have shed innocent blood in their land.” Extortion is referring to coercing someone to sell an item that he does not want to sell. It is a form of robbery, and the verse equates it with murder.

    17And if you would say: This matter applies only where he committed the robbery by direct action, but if he committed it through indirect action, the transgression is not as severe, come and hear the verse: “It is for Saul, and for his bloody house, because he put to death the Gibeonites.” And where did we ever find that Saul killed the Gibeonites? He did not do so. Rather, due to the fact that he killed the residents of Nob, the city of the priests, who would provide the Gibeonites with water (see I Samuel, chapter 22) and food, the verse ascribes him blame for their death as though he had killed the Gibeonites himself.

    18§ The mishna teaches: But one may purchase specific goods from women in certain places. The Sages taught in a baraita ( Tosefta 11:5): One may purchase from women woolen goods in Judea, and linen goods in the Galilee, but not wines, oils, and flours, as these are not usually sold by women and there is a concern that perhaps the women stole them from their husbands. And no items may be purchased from slaves, or from children. Abba Shaul says: A woman may sell items for up to four and five dinars in order to make a cap [ kippa ] for her head, as it is assumed that her husband allows her to sell these items in order to purchase additional articles of clothing. And with regard to all of those cases, where they told the buyer to conceal his purchase, it is prohibited to enter into the transaction.

    19Charity collectors may take something worth a small amount from women, but not something worth a large amount, as it is possible that they do not have permission to give away expensive items.

    20And with regard to olive pressers, one may purchase from them olives in a substantial measure, and oil in a substantial measure, as there is no concern that they would steal such a large amount, but not olives in a small amount, and not oil in a small amount. Rabban Shimon ben Gamliel says: One may purchase olives in small amounts from women in the Upper Galilee, where olives are exceptionally expensive, as at times, a person is embarrassed to sell olives at the entrance of his house, and so he gives some olives to his wife, and she sells them. Since there is a reason to presume that the women have been given the right to sell the olives by their husbands, and it is unlikely that the women would sell them without permission, as even a small amount missing would be noticed due to their great value, it may be assumed that the olives are being sold with permission.

    21The Gemara relates: When Ravina arrived at Bei Meḥoza, the women of Bei Meḥoza came and tossed chains and bracelets before him so that he could distribute the jewelry as charity, and he accepted it from them. Rabba Tosfa’a said to Ravina: But isn’t it taught in the baraita : Charity collectors may accept something worth a small amount from women, but not something worth a large amount? How can you accept jewelry, which is worth a significant sum? Ravina said to him: For the residents of Meḥoza, these chains and bracelets are considered something small, and it is therefore permitted for me to accept them.

    22MISHNA: Strands of wool that the launderer removes from the garment belong to him, as it can be assumed that the customer is uninterested in them, but strands that the carder, i.e., one who prepares wool for use as a textile, removes belong to the customer, as it is assumed that the customer would want them, since the carder often removes a significant number of strands. A launderer takes three threads that were inserted at the edge of a garment, and they are his, but with regard to more threads than this, these additional threads belong to the customer. If these were black threads on a white garment, he takes all of them and they are his. As the removal of the threads improves the appearance of the garment, the customer does not want them.

    23In the case of a tailor who left enough thread attached to the cloth that it could be used in order to sew with it, or if there was a patch of cloth that is three fingerbreadths by three fingerbreadths left from the cloth given to the tailor by the customer, these items belong to the customer. That which a carpenter removes with an adze belongs to him, because an adze removes only small shavings of wood, which the customer is uninterested in; but what he removes with an ax [ uvakashil ] belongs to the customer. And if he was doing his work in the domain of the customer, then even the sawdust belongs to the customer.

    24GEMARA: The Sages taught in a baraita ( Tosefta 11:13): One may purchase strands of wool from a launderer, because they are assumed to be his. A launderer may take the two upper threads of a garment, and they are his.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מדקאמר בכל מקוםלוקחין ארבעה וחמשה אלמא האי דקמפליג בין בייתות למדבריות אשתי צאן פליג ולקולא קאי:

    שבישתאחבילי זמורות: שומר שכרו הוא נוטל במעות ואין לו חלק בעצים אבל אריס חולק בזמורות ובעצים וביין:

    והטורטנימאזנים גדולים ומוכרין פירות במשקל כדרך התגרים דכיון דמוכרין בפרהסיא לא גנבום:

    רובממונו משלו בלא גזילה הולכין אחר הרוב ונהנין ממנו:

    אפילו מיעוט משלותלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא:

    אדאשם האיש:

    דיילאשמש דרבנן:

    מסורמלשין המוסר ממון חבירו לאנסים:

    חמיר מגופודקיימא לן בפרק שני דע"ז (דף כו:) דמותר לאבד גופו בידים דקתני המינין והמסורות מורידין אותן לבור ולא מעלין:

    תקיל ושקיללנפשיה מדקדק בחלוקה ואינו מוותר מחלקו כלום לשון אחר מחצה היה נוטל ודרך שאר האריסין ליטול שליש:

    תקיל ויהיבלרב חסדא:

    [קרא אנפשיה]רב חסדא צדיק והאריס חוטא ונצפן חילו לרב חסדא דסלקו ונטל חלקו:

    כי ישל אלוה נפשומשליך הקב"ה נשמתו ומאבד ממנו נשמה אחת:

    אל תגזל דל כי דל הואאע"פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו:

    אל תדכא עני בשערמעשר עני ולקט שכחה ופאה המתחלקין בשעריך אל תדכאהו בם:

    וקבע את קובעיהם נפשגוזל נפש גוזליהם:

    בעלים דהשתאגזלן שנעשה עכשיו בעלים לממון:

    ואכל קצירך ולחמךודומה לך כאוכל בניך ובנותיך לפי שאין לך שוב במה לפרנסם:

    מחמס בני יהודהמגזל שעשו מעלה אני עליהם כאילו שפכו דם נקי:

    המית הגבעוניםכדמפרש לקמיה שהמית כהני נוב שהיו מספקים מים ומזון לגבעונים שהגבעונים היו משמשין למזבח חוטבי עצים ושואבי מים ומעלה עליו כאילו המית הגבעוני':

    [אבל נפש בניו ובנותיו לא]הא מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן אלא נפש הגוזל אבל בניו ובנותיו לא נענש גזלן אנפש בני הנגזל:

    [דלא יהיב דמי]חמסן יהיב דמי וזה לא היה רוצה למכור:

    אבל לא יינות ושמנים וסלתותשדרך האיש למוכרן ואין עושה את אשתו שליח לכך ושמא גנבתו מבעלה:

    כפהצעיף ואין הבעל מקפיד:

    והבדדיןבעלי בית הבד שתגרין הן בשמן לוקחין מן נשיהם זיתים ושמן במדה כלומר דרך מכירה בפרהסיא ודבר מרובה דאין יכולה לגנוב כל זאת ולעשות בצינעא אבל לא במועט דגנבתו ויכולה לעשות בצינעא ולא ירגיש בעלה ל"א במועט במעטן שנטלתן מן המעטן ואין דרך למוכרן כך:

    בגליל העליוןשהשמן שם ביוקר ומקפיד על דבר מועט:

    רבינאגבאי צדקה היה:

    כבלישרשרות זהב:

    ושיריצמידין:

    לבני מחוזאעשירים הם:

    מתני' הכובס מוציאמבגד צמר דבר מועט על ידי שטיפה ואין הבע"ה מקפיד ומן הדין הן שלו והמקפיד לא הוי קפידא:

    שהסורק מוציאע"י הקוצים שקורין קרדונ"ש:

    סורקפילונ"ש כך שם האומנות על שם שהוא סורקו בקוצים כעין מסרק:

    של בעל הביתשדבר חשוב הוא ולא מחיל:

    הכובס נוטל ג' חוטיןדרך אורגי בגדי צמר לארוג שלשה חוטין ממין אחר בסוף הבגד והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומייפהו:

    ואם היה החוט שחורשארגו בבגד לבן רשאי ליטול הכל לפי שהשחור מגנה את הלבן:

    החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בוובגמרא מפרש שיעור תפירה:

    ה"ג ומטלית שהוא ג' על ג'חייט שהשוה את תפירתו וקיצע הימנה מטלית קטנה שלש אצבעות על שלש אצבעות הרי אלו של בעה"ב:

    מעצדדילדיי"ר בלע"ז קטנה ומחליק בה את הנסרים ושפאין שהוא משוה דקין הן טנב"ש בלע"ז:

    בכשילקרדום ומפיל שפאין גסין:

    אצל בעל הביתשכיר יום:

    נסורתאפי' דק דק היוצא מתחת המקדח שהיא דק מאד של בעל הבית ורישא בקבלן שקיבל לבנות הבית בדמים קצובים: גמ'

    בבא קמא 119 עמוד א

    1מדאמר ״בכל מקום״, ש"מ אסיפא קאי, ולקולא! ש"מ:

    2ולא משומרי פירות כו'. רב זבין שבישתא מאריסא א"ל אביי והא תנן ולא משומרי פירות עצים ופירות א"ל ה"מ בשומר דלית ליה בגופא דארעא מידי אבל אריס דאית ליה: בגוויה אימא מדנפשיה קא מזבין׃

    Baraita

    3ת"ר שומרי פירות לוקחין מהן כשהן יושבין ומוכרין והסלין לפניהם וטורטני לפניהם וכולן שאמרו הטמן אסור לוקחין מהן מפתח הגינה אבל לא מאחורי הגינה׃

    4איתמר גזלן מאימת מותר לקנות הימנו רב אמר עד שתהא רוב משלו ושמואל אמר אפילו מיעוט שלו.

    5אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כדברי האומר אפילו מיעוט שלו.

    6ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וח"א אסור לאבדו ביד׃

    7מ"ד מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ומ"ד אסור לאבדו דלמא הוה ליה זרעא מעליא וכתיב ״(איוב כז״, יז) יכין רשע וצדיק ילבש:

    8רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל סלקיה קרא אנפשיה (משלי יג, כב) וצפון לצדיק חיל חוטא׃

    9(איוב כז, ח) כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו דנגזל וח"א נפשו של גזלן׃

    10מ"ד נפשו של נגזל דכתיב ״(משלי א״, יט) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח מ"ד נפשו של גזלן דכתיב ״(משלי כב״, כב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש׃

    11ואידך נמי הכתיב ״נפש בעליו יקח מאי בעליו בעליו דהשתא״׃

    12ואידך נמי הכתיב ״וקבע את קובעיהם נפש מה טעם קאמר מה טעם וקבע את קובעיהם משום דקבעי נפש״׃

    13א"ר יוחנן כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר ״כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ואומר (ירמיהו ה״, יז) ואכל קצירך ולחמך בניך ובנותיך׃

    14ואומר (יואל ד, יט) מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ואומר (שמואל ב כא, א) אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים׃

    15מאי ואומר וכ"ת נפש דידיה אבל נפש בניו ובנותיו לא ת"ש בשר בניו ובנותיו׃

    16וכ"ת הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא ת"ש מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי (בארצכם) [בארצם]׃

    17וכ"ת ה"מ היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא ת"ש אל שאול ואל בית הדמים [על] אשר המית את הגבעונים וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן:

    18אבל לוקחין מן הנשים: ת"ר לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות ולא מן העבדים ולא מן התינוקות אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר כדי לעשות כפה לראשה וכולן שאמרו להטמין אסור׃

    19גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה׃

    20והבדדין לוקחין מהן זיתים במידה ושמן במידה אבל לא זיתים במועט ושמן במועט רשב"ג אומר לוקחין מנשים זיתים במועד בגליל העליון שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו ומוכרת׃

    21רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו קמיה כבלי ושירי קביל מינייהו א"ל רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה א"ל הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו:

    Mishna

    22מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו והסורק מוציא הרי אלו של בעה"ב כובס נוטל ג' חוטין והן שלו יתר מכן הרי אלו של בעה"ב אם היה שחור ע"ג הלבן נוטל את הכל והן שלו׃

    23החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא ג' על ג' הרי אלו של בעה"ב מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל של בעל הבית ואם היה עושה אצל בעה"ב אף הנסרים של בעה"ב:

    Gemara

    24ת"ר לוקחין מוכין מן הכובס מפני שהן שלו הכובס נוטל שני חוטין העליונים והן שלו׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    האריסים מותר ליקח מהם פירות או זמורות וכיוצא באלו אחר שיש להם חלק בכל חזקה שמחלקו מכר:

    שומרי פירות שאסרנו במשנה ליקח מהם פירות אם היו מוכרין במפורסם והסלים והמאזנים לפניהם כדרך כל מוכר במפורסם מותר ליקח מהם ולוקחין מהם מפתח גנה אבל לא מאחורי גנה וכל שראינוהו מכוין להטמין אין בו היתר:

    גזלן או גנב שהיה מוכר דברים שחזקתן מן הגזל ומן הגנבה אלא שנודע לנו במקצתן שהיו שלו ועירבן אפילו הרוב מן החשד לוקחין הימנו וכלן תולין שמן ההתר לקחו ויש פוסקין עד שיהא רוב משלו בודאי:

    ממשנתנו למדת שאין לוקחין מן הנשים יינות שמנים וסלתות וכן לא מן העבדים והתינוקות אף גבאי צדקה אין רשאים ליקח מן העבדים והנשים והקטנים אלא דבר מועט לפי מה שהן שמן הסתם אף הבעלים נותנין רשות בכך ומוחלין ולא סוף דבר בצדקה אלא אף בכל הדברים הנהוגים והוא שאמרו בתוספתא הבן שהיה אוכל משל אביו ועבד משל רבו קוצה ונותן פרוסה לבנו ולבתו ולעבדו של אוהבו ואינו חושש משום גזלה של בעל הבית שכך נהגו:

    הבדדין שעושין את השמן לבעלי בתים לוקחין מהם שמן במדה וזיתים במדה שהוא דרך פרסום אבל לא זיתים מועטים ולא שמן מועט שחזקתו מן הגנבה:

    יש מקומות שהזכרים בושים למכור ונותנין לנשותיהם ומוכרות וכל שניכר לו שהוא מכיוצא באלו לוקח מהם והכל לפי מה שיראה לו ויקיים בעצמו ויראת מאלהיך:

    המסור כבר בארנו למעלה שמותר להרגו וכן התבאר במקום אחר שהוא מאותם שמורידין ולא מעלין וכן פירשו בכאן שהגורם לישראל חברו לאבד ממונו על ידי גוים הרי הוא כגורם לאבד את נפשו וכל הגורם לאבד נפש נעשה רודף ורודף מצוה להציל את הנרדף בנפשו עשה מה שאמר הורו גדולי המחברים שאסור להרגו ומ"מ אם הוחזק בכך הורגין אותו מחמת יראת מה שעתיד נמצא שכל שהוחזק במסור או שלא הוחזק והתרו בו עכשו ולא נמנע מותר להרגו הא כל שאינו בדרך זה ראוי לחוש ומ"מ כל שבדרך גרמא מותר אף בזה הואיל ומסר עכשו אע"פ שעדין לא הוחזק ולא הותרה עכשו ועליו נאמר שהוא מן המורידין ואם החרימו הצבור על כך הרי הוא כמותרה ומותר להרגו ומי שנתפרסם באפיקורוס ומגלה פנים בתורה אף הוא מן המורידין שהרי ר' אליעזר בר' שמעון נאמר עליו שמסר אותו למלכות על שנתפקר בו ונתפרסם לו ברשע ואפיקורוסות ודברים אלו כלם צריכים להרבות באומדות ושיהיו מאזני העיון מכוונות בהם ביד חכמים גדולים ונבוני מדע ולעולם אל יהו רגליו של אדם קלים לשפיכות דמים:

    אע"פ שהותרה הרצועה בדמו של מסור ממונו מיהא אסור לאבדו שמא יתקיים בו יכין וצדיק ילבש ויש מתירין ולא יראה לי כן:

    מי שרואה אי זה דבר ומכריח את בעליו למכרו ונותן דמים הרי זה נקרא חמסן ובכלל גזלה הוא נמצאו הגזלות שלש גזלה וחמס וגרמה וכלן בכלל גזלה לענין עונש ולענין השבה ותשובה על הדרכים שהתבאר:

    המשנה השתים עשרה והכונה לבאר בה החלק האחד עשר ואמר על זה מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית הכובס נוטל שלושה חוטין והם שלו יתר מהם של בעל הבית ואם היה שחור על גבי לבן נוטל את הכל והם שלו החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו מטלית שהוא שלש על שלש חייב להחזיר לבעלים מה שחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי אלו של בעל הבית ואם היה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית אמר הר"ם כבר התבאר בשבת כי המוכין הם חתיכות צמר קטנות שממלאין בהם הכסתות והכרים וכיוצא בהן וכובס הוא שמלבן הצמר וסורק הוא הסורקו והמנפצו וכדי לתפור הוא כמו אורך מחט ומעצד כלי הנגר שמחליק בו או כיוצא בו וכשיל הוא כלי הנגר שמתקן בו העץ ונסורת הוא שחיקת העצים היוצא כשנוסרין העצים לעשות מהם לוחות:

    אמר המאירי מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ר"ל בכובס זה כבוס הנעשה לחדש בלאות על ידי כבוס חזק בשטיפה יתרה והעברת קוצים הנקראים קארדונש על הבגד הנקראת סריקה ואמר שאותם המוכים היוצאים על ידי אותה השטיפה הרי הם של כובס ואותם שיוצאים על ידי הסריקה בקוצים של בעל הבית הכובס נוטל שלשה חוטין ר"ל כשהוא כובס בגד הצמר נמשכין חוטין ממנה לסבת שטיפת הכבוס ושלשה חוטין אין בהם קפידא והרי כובס יכול לגזזן משם מכל וכל והם שלו יתר מכן לא יזיזם ממקומם ואם נטלן הרי הם של בעל הבית ואף באלו פרשו בגמ' דוקא בדקים הא בגסים אינו מותר אלא בשנים ואם היה שחור על גבי לבן כדרך האורג שאורג לפעמים בראש הבגד חוטין מצבע אחר כל שצבע חוטין אלו שחור בלבן גנאי הוא אצל הבגד ונוטל כל חוט הנמשך מהם אפילו כמה:

    החייט ששייר מן החוט שמסר לו בעל הבית כדי תפירה ופרשו בגמ' מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט חייב להחזירו פחות מכן הרי זה שלו וכן חייט שהיה משוה כנפי הבגד ואירעה לו בהשויתו חתכה של כנף אחד שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות חייב להחזיר פחות מיכן הרי זה שלו:

    מה שהחרש מוציא מן הנסרים של בעל הבית במעצד והוא הנקרא דולאדוייראה או איישולאס הרי זה שלו ואין צריך לומר נסורת שמן המשור ומן המקדח אבל בכשיל והוא כעין קרדום הרי אלו חתכות גסות והרי אלו של בעל הבית ודוקא שהוא עושה בביתו של עצמו כענין קבלנות אבל בכל שעושה בבית של בעל הבית אף הדקה של בעל הבית:

    זהו באור המשנה וכלה הלכה היא אלא שדברים אלו אמורים במקום שאין במדינה מנהג ידוע על זה הא כל שיש במדינה מנהג הדין כמנהג המדינה ובין בדין משנתנו בין בדין מנהג אפילו היה בעל הבית קפדן ומראה עצמו שאינו מוחל אין דינו של אומן נפקע בכך שזכיה זו דין גמור הוא מעתה כל אומן שמוכר מה שהוא שלו לוקחין ממנו ואם מכר מה שאינו שלו אסור וכלם שאמרו להטמין אסור ודברים שנכנסו בגמרא תחת משנה זו אלו הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 119a

    Bava Kamma 119a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 592 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מדקאמר בכל מקום לוקחין ארבעה וחמשה אלמא האי דקמפליג בין בייתות למדבריות אשתי צאן פליג ולקולא קאי:

    שבישתא חבילי זמורות: שומר שכרו הוא נוטל במעות ואין לו חלק בעצים אבל אריס חולק בזמורות ובעצים וביין:

    והטורטני מאזנים גדולים ומוכרין פירות במשקל כדרך התגרים דכיון דמוכרין בפרהסיא לא גנבום:

    רוב ממונו משלו בלא גזילה הולכין אחר הרוב ונהנין ממנו:

    אפילו מיעוט משלו תלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא:

    אדא שם האיש:

    דיילא שמש דרבנן:

    מסור מלשין המוסר ממון חבירו לאנסים:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 119a · Sefaria

    Meiri

    האריסים מותר ליקח מהם פירות או זמורות וכיוצא באלו אחר שיש להם חלק בכל חזקה שמחלקו מכר:

    שומרי פירות שאסרנו במשנה ליקח מהם פירות אם היו מוכרין במפורסם והסלים והמאזנים לפניהם כדרך כל מוכר במפורסם מותר ליקח מהם ולוקחין מהם מפתח גנה אבל לא מאחורי גנה וכל שראינוהו מכוין להטמין אין בו היתר:

    גזלן או גנב שהיה מוכר דברים שחזקתן מן הגזל ומן הגנבה אלא שנודע לנו במקצתן שהיו שלו ועירבן אפילו הרוב מן החשד לוקחין הימנו וכלן תולין שמן ההתר לקחו ויש פוסקין עד שיהא רוב משלו בודאי:

    ממשנתנו למדת שאין לוקחין מן הנשים יינות שמנים וסלתות וכן לא מן העבדים והתינוקות אף גבאי צדקה אין רשאים ליקח מן העבדים והנשים והקטנים אלא דבר מועט לפי מה שהן שמן הסתם אף הבעלים נותנין רשות בכך ומוחלין ולא סוף דבר בצדקה אלא אף בכל הדברים הנהוגים והוא שאמרו בתוספתא הבן שהיה אוכל משל אביו ועבד משל רבו קוצה ונותן פרוסה לבנו ולבתו ולעבדו של אוהבו ואינו חושש משום גזלה של בעל הבית שכך נהגו:

    הבדדין שעושין את השמן לבעלי בתים לוקחין מהם שמן במדה וזיתים במדה שהוא דרך פרסום אבל לא זיתים מועטים ולא שמן מועט שחזקתו מן הגנבה:

    יש מקומות שהזכרים בושים למכור ונותנין לנשותיהם ומוכרות וכל שניכר לו שהוא מכיוצא באלו לוקח מהם והכל לפי מה שיראה לו ויקיים בעצמו ויראת מאלהיך:

    המסור כבר בארנו למעלה שמותר להרגו וכן התבאר במקום אחר שהוא מאותם שמורידין ולא מעלין וכן פירשו בכאן שהגורם לישראל חברו לאבד ממונו על ידי גוים הרי הוא כגורם לאבד את נפשו וכל הגורם לאבד נפש נעשה רודף ורודף מצוה להציל את הנרדף בנפשו עשה מה שאמר הורו גדולי המחברים שאסור להרגו ומ"מ אם הוחזק בכך הורגין אותו מחמת יראת מה שעתיד נמצא שכל שהוחזק במסור או שלא הוחזק והתרו בו עכשו ולא נמנע מותר להרגו הא כל שאינו בדרך זה ראוי לחוש ומ"מ כל שבדרך גרמא מותר אף בזה הואיל ומסר עכשו אע"פ שעדין לא הוחזק ולא הותרה עכשו ועליו נאמר שהוא מן המורידין ואם החרימו הצבור על כך הרי הוא כמותרה ומותר להרגו ומי שנתפרסם באפיקורוס ומגלה פנים בתורה אף הוא מן המורידין שהרי ר' אליעזר בר' שמעון נאמר עליו שמסר אותו למלכות על שנתפקר בו ונתפרסם לו ברשע ואפיקורוסות ודברים אלו כלם צריכים להרבות באומדות ושיהיו מאזני העיון מכוונות בהם ביד חכמים גדולים ונבוני מדע ולעולם אל יהו רגליו של אדם קלים לשפיכות דמים:

    אע"פ שהותרה הרצועה בדמו של מסור ממונו מיהא אסור לאבדו שמא יתקיים בו יכין וצדיק ילבש ויש מתירין ולא יראה לי כן:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 119a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא זיתים במועט בגליל כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה והבדדין כו' לישנא אחרינא במועט במעטן שנטלתן מן המעטן כו' עכ"ל כצ"ל והוא אחד מכלי בית הבד:

    סליק פרק הגוזל ומאכיל וסליקא לה מסכת בבא קמא

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 119a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    ממון מסור רב הונא וכו' כבר ביארנו למעלה שמותר להרגו. וכן התבאר במקום אחר שהוא מאותן שמורידין ולא מעלין. וכן פירש בכאן שהגורם לישראל חברו לאבד ממונו על ידי עכו"ם הרי הוא כגורם לאבד את נפשו וכל הגורם לאבד נעשה רודף ורודף מצוה להציל את הנרדף בנפשו. עשה מה שאמר הורו גדולי המחברים שאסור להרגו. ומכל מקום אם הוחזק בכך הורגין אותו מחמת יראת מה שעתיד. נמצא שכל שמוחזק באיסור או שלא הוחזק והתרו בו עכשיו ולא נמנע מותר להרגו הא כל שאינו בדרך זה מותר לחוש. ומכל מקום כל שבדרך גרמא מותר אף בזה הואיל ומסר עכשיו אף על פי שעדיין לא הוחזק ולא הותרה עכשיו ועליו נאמר שהוא מן המורידין. ואם החרימו הצבור על כך הרי הוא כמותרה ומותר להרגו. ומי שנתפרסם באפיקורוס ומגלה פנים בתורה אף הוא מן המורידין שהרי רבי אליעזר ברבי שמעון נאמר עליו שמסר אותו למלכות על שנתפקר בו ונתפרסם לו ברשע ואפיקורסות ודברים אלה כולם צריכים להרבות באומדות ושיהיו מאזני העיון מכוונות בהם ביד חכמים גדולים ונבוני מדע ולעולם אל יהיו רגליו של אדם קלות לשפיכות דמים. ואף על פי שהותרה הרצועה בדמו של מסור ממונו מיהא אסור לאבדו שמא יתקיים בו יכין רשע וצדיק ילבש. ויש מתירין ולא יראה כן. מי שרואה איזה דבר ומכריח את בעליו למכרו ונותן דמם הרי זה נקרא חמסן ובכלל גזלה היא. נמצאו הגזלות שלוש גזלה חמס ונדמה וכולן בכלל גזלה ולענין עונש ולענין השבה ותשובה על הדרכים שהתבארו.

    המשנה השתים עשרה והכוונה לבאר בה החלק האחד העשר ואמר על זה מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית. הכובס נוטל שלשה חוטין והם שלו יתר מהם של בעל הבית ואם היה שחור על גבי לבן נוטל את הכל והם שלו. החייט ששייר מן החוט לתפור בו מטלית שהוא שלש על שלוש חייב להחזיר לבעלים. מה שחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי אלו של בעל הבית ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית. אמר הר"מ כבר התבאר בשבת כי המוכין הן חתיכות צמר קטנות שממלאין בהן כסתות וכרים וכיוצא בהם וכובס הוא שמלבן הצמר וסורק הוא הסורק והמנפצו וכדי לתפור הוא כמו אורך מחט ומעצד כלי הנגר שמחליק בו או כיוצא בו וכשיל הוא כלי הנגר שמתקן בו העץ ונסורת היא שחיקת העצים היוצאה כשמנסרין העצים לעשות מהם לוחות. אמר המאירי מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו רצה לומר בכובס זה כבוס הנעשה לחדש שלמות על ידי כבוס חזק השטיפה יתירה והעברת קוצים הנקראים קראדונש על הבגד הנקרא סריקה ואמר שאותן המוכין היוצאים על ידי אותה השטיפה הרי הם של כובס ואותם שיוצאים על ידי הסריקה בקוצים של בעל הבית. הכובס נוטל שלשה חוטין רצה לומר כשהוא כובס בגד הצמר נמשכין חוטין ממנה לסיבת שטיפת הכבוס ושלשה חוטין אין בהם קפידא והרי כובס יכול לגזזן משם מכל וכל והם שלו יותר מיכן לא יזיזם ממקומם ואם נטלן הרי הם של בעל הבית. ואף באלו פירשו בגמרא דוקא בדקים אבל בגסים אינו מותר אלא בשנים. ואם היה שחור על גבי לבן כדרך האורג שאורג לפעמים בראש הבגד חוטין מצבע אחר כל שצבע חוטין אלה שחור בלבן גנאי הוא אצל הבגד ונוטל כל חוט הנמשך מהם אפילו כמה. החייט ששייר מן החוט שמסר לו בעל הבית כדי תפירה ופירשו בגמרא מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט חייב להחזירו פחות מכאן הרי זה שלו. וכן חייט שהיה משוה כנפי הבגד ואירעה לו בשוותו חתיכה של כנף אהד שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות חייב להחזיר פחות מכאן הרי זה שלו. מה שהחרש מוציא מן הנסרים של בעל הבית במעצד והוא הנקרא דולאדויירא"ה או איישולא"ם הרי זה שלו ואין צריך לומר נסורת שמן המשור ומן המקדח אבל בכשיל והוא כעין קרדום הרי אלו חתיכות גסות הרי אלו של בעל הבית. ודוקא שהוא עושה בביתו של עצמו בענין קבלנות אבל בכל שעושה בביתו של בעל הבית אף הדקה של בעל הבית. זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא אלא שדברים אלה אמרינן בגמרא במקום שאין במדינה מנהג ידוע על זה הא כל שיש במדינה מנהג הדין כמנהג המדינה. ובין בדין משנתנו בין בדין מנהג אפילו היה בעל הבית קפדן ומראה עצמו שאינו מוחל אין דינו של אומן נפקע בכך שזכיה זו דין גמור הוא. מעתה כל אומן שמוכר מה שהוא שלו לוקחין ממנו ואם מצד מה שהוא שלו אסור וכולן שאמרו להטמין אסור. ודברים שנכנסו בגמרא תחת משנה זו אלו הן

    ולא יטיל בו יותר משלשה חובין וכו' לעולם לא ישתדל האומן להרבות בדבר שהוא יודע בו שהוא לעצמו כדי להרויח ולהרבות בשבילו ביתר ממה שאין צריך לבגד והוא שאמרו שלא להטיל יותר משלשה חובין והוא שדרך הסורקיס שהזכרנו למעלה להמשיך הבגד על ידי מסמרות כדי להאריך מה שנתקצר יותר מדאי ועונבין אבנים בכנפי הבגד ותופר בהם לולאות שנותנין במסמרים וכשהוא מושך בחזקה אותן הענובות נשארות בולטות ביתר על שאר הבגד והוא מקצע אחר כך לעצמו ותופר הנקב אחר כך במעשה מחט דק ואמר שלא ירבה בשבילו בתפירה כדי שיוכל למתחן הרבה עד שישארו ארוכות יותר מדאי אלא שלשה חבי גידין רצה לומר שלש תפירות כדי שלא ימתחו אלא בכדי משיכה ששלשה חובין מקבלים וכן כל כיוצא בזה. וכן צריך להזהר שיעשה אומנותו על הדרך היותר נאות לתועלת בעל הבית והוא שאמר שלא יסרוק את הבגד לשתיו אלא לערבו שהסורק דרך שתיו נקרע בנקל ואם הוא מלבוש שסריקתו בערבו מועלת יותר יעשה וכשהוא תופר נקב הנשאר אחר קצוע הבליטה להשוותו עם שאר הבגד במעשה מחט דק הנקרא שרצי"ר משווהו לארכו של בגד אבל לא לרחבו ואם בא להאריך בחתיכת הבגד כדי להשוותו יפה יותר רשאי עד טפח. אף על פי שאמרו אין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינן שלו לוקחין ממנו מכל מקום כר וכסת מלאים מוכין שהרי קנאם בשנוי. אין לוקחין מן הצבע דוגמות והם שמביאים לו תמיד חתיכות בגד דקות צבועות להורות לו מהם צבע שאדם רוצה בו ולא אותות והם שנותנין לו חתיכות בגד שיצבעם הוא להראות האיך יקלוט אותו בגד את הצבע ולא תלושין של צמר והוא צמר שתולש ממקומות שהצמר בולט בבגד שלא יעכב קליטת הצבע אבל לוקחים בגד צבוע או טווי של בגד שלם שכיוצא באלו אין מקום לגנבן וכן היה בגד מכל מקום אף בלא טווי ואריג בלבדים וכיוצא בהם. אין לוקחין מן הגרדי אירין והוא צמר שהוא מניח בקנה של ערב כדי שלא יצא הערב מן הקנה לכאן ולכאן ולא נירין ופירשו חכמי הצרפתים בהם ליצי"ש וכבר ביארנו ענינם במסכת שבת ולא פונקין והוא ערב מצבע אחר שנותנים להם בעלי בתים לארגם בראש הבגד ולפעמים אין מרגישים בכך ולא שיור פקעיות אבל לוקחין ממנו בגד ארוג אפילו היה מנומר שנראה שהוא בא מהרבה מקומות שמכל מקום קנאו בשנוי וכן טווי אפילו לא נטווה אלא טוויה גסה בדרך שרשרות. הנותן עורות לעבדן הקצועים והצמר הנתלש מן העור הרי הוא של בעל הבית והעולה משטף המים הרי אלו שלו. שלשה חוטין אלה שאמרנו שהם של כובס אם לא נטלם הרי הם של בעל הבית ועולים למנין תכלת למידת מלא קשר גודל שצריך להרחיק קשר של ציצית משפת הבגד כמו שכתוב במקומו. מסתתי אבנים ומפסגי אילנות והוא שכשיש ענפים יותר מדאי נוטלין אחד מבין שניים או מבין שלשה ומפסק גפנים ומנכשי זרעים והוא ליקוט עשבים ומנקפים והוא ליקוט קוצים מבין זרעים כולם תלויים בדעתו של בעל הבית וכל שרואים מדרכו שיקפיד אסור. ושחת של תבואה רוב מקומות קפדים עליה ואסור. וכלל גדול בדברים אלה מנהג המדינה ועל הכל יזהר אדם להיות מלאכתו באמונה שאין לו לאדם אלא שם טוב הנמשך מפעולותיו ומעשיו של אדם מעידין לו בעולם הזה ודנין אותו לעולם הבא אשרי מי שגדל בשם טוב ומי שיאמר עליו על טוב פעולותיו והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. סליק פרק הגוזל ומאכיל וסליקא מסכת בבא קמא בסייעתא דשמיא.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 119a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא וכ"ת הני מילי היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא ת"ש אל שאול ואל בית הדמים כו'. והא דלא מייתי מהאי לחודא דאיכא למידחי דשאני התם דקיפח פרנסתם לגמרי דעיקר פרנסתם היה מן הכהנים ומש"ה ודאי הוי ליה כאילו הרגן אבל בגוזל ש"פ אף על גב דעדיין יש לו רב סד"א דלא קמ"ל מקרא דכל בוצע בצע דמשמע בכל ענין ה"ל כאילו נוטל נשמתו ואייתי נמי קרא דאכול קצירך משום נפש בניו ובנותיו וקרא דמחמס בני יהודה דאף על גב דיהיב דמי וא"כ איצטריך לאתויי כולהו ועי"ל דמקרא דשאול לחוד ליכא למילף דהוראת שעה היתה מפני קדושת השם כדמצינו שהומתו בנים על אבות מה"ט גופא כדי שיאמרו מה אלו בני מלכים שפשטו ידיהם בגרים גרורים כדאיתא פרק הערל להכי הוצרך לאתויי נמי מאינך קראי וק"ל:

    בפרש"י בד"ה בגליל העליון שהשמן שם ביוקר עכ"ל נראה דרש"י אזיל בזה לשיטתו שפירש כן בכ"מ דבני גליל עניים הם ומקפידים על דבר מועט והלכך הוצרך לפרש כאן דלרבותא נקט גליל העליון אבל להתוספ' שהשיגו עליו בכמה מקומות והעיקר בסוף פרק כירה גבי בגלילא שנו וכתבו משום דהשמן היה מצוי להם הרבה כדמשמע פ"ק דסנהדרין וא"כ נקט הכא גליל העליון לאורחא דמילתא דשמן מצוי שם וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 119a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כל הגוזל את חבירו עיין בב"מ ד' נח ע"ב תוס' ד"ה זה בגופו:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 119a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רַב חִסְדָּא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא אַרִיסָא, דַּהֲוָה תָּקִיל וְיָהִיב תָּקִיל וְשָׁקִיל עיין רש"י ומהרש"א. ולי אנא עבדא נראה לי הוה תקיל ויהיב לרב חסדא בראשנה כל חלקו המגיע לו בעוד שהדגן והפירות לחים ואחר איזה ימים תקיל ושקיל לעצמו אחר שנתייבשו הדגן והפירות. ועוד נראה לי בס"ד ערמנות שלו היתה בכך כי כפות המאזנים ששוקלים בהם בעלי שדות וכרמים הם גדולים הרבה ועל הרוב אין הכפות שקולים זה כנגד זה ממש בהיותם רקנים ועל כן דרכן להניח בכף החסר אבן אחד להשוותה עם חברתה וזו האבן קורין עי"ן אל מיזא"ן והמשקל מניחין אותו בכף החסרה והמאכל בכף השניה וכששוקל לרב חסדא בפני אנשיו ומשרתיו שוקל לרב חסדא המאכל בכף השניה ואחר שיריק חלקו של רב חסדא בתוך כליו יאמר לאנשי רב חסדא אין אני צריך לשקול חלקי במשקל אלא אסיר המשקל מן הכף ואניח פירות לחלקי כנגד הפירות של רב חסדא אשר בכף השנית שתהיה כף זו מלאה כנגד כף זו בהשוואה אחת והם אינם יודעים ואין מרגישים כי אותה הכף שהיה מונח בה המשקל היתה מעיקרא חסירה ואינה שוה עם כף שניה ונעשית שוה על ידי אבן שהושם בה ונמצא זה הרויח פירות יותר מחלק רב חסדא כנגד משקל אותה האבן ואחר שנודע לרב חסדא ערמנות זו סילקו וקרא על עצמו צָפוּן לַצַּדִיק (משלי יג, כב).

    חַד אָמַר נַפְשׁוֹ דְּנִגְזָל. וְחַד אָמַר: נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן (משלי א, יט) (משלי כב, כב). נראה לי בס"ד שתי סברות אלו שניהם אמת כי לפעמים יזדמן שיבואו שניהם אחר כך בגלגול זה לוקה על עונו וזה לוקח מאתו הגזלה שגזל ממנו בגלגול ראשון. והנה ישל לשון שולה דגים מן הים שהוא ענין יציאה והמשכה כי הקדוש ברוך הוא ימשוך נפש הגזלן ונפש הנגזל עוד הפעם בעולם הזה והגזלן לוקה על עונו ולוקח גם כן ממנו את הגזלה שגזל מאתו וכנודע באותה מעשה אשר הבאתי בדרשותי בפרשת משפטים בס"ד.

    רַבִינָא אִיקְלַע לְבֵי מְחוֹזָא, אַתּוּ נָשֵׁי דְּבֵי מְחוֹזָא, רָמוּ קַמֵּיהּ כַּבְלֵי וְשִׁירֵי. נראה לי בס"ד באומרו רָמוּ קַמֵּיהּ ולא אמר 'יהבי ליה' למדנו שני דברים חדא שלא רצה רבינא ליקח מן הנשים מיד ליד אלא השליכום לפניו ועוד למדנו שעניינים כאלה דנים אותם כפי הרוב דודאי לאו כל נשי דמחוזא הוו עשירים אלא רובם ותלה לומר אלו המביאים כולם הם מן הרוב שהיו עשירים.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 119a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 119, Amud Aleph, about 592 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “מדאמר ״בכל מקום״, ש"מ אסיפא קאי, ולקולא!…”

    2. Segment 234 words

      Opens “ולא משומרי פירות כו'. רב זבין שבישתא…”

      Named: רב זבין, אביי.

    3. Segment 324 words

      Opens “ת"ר שומרי פירות לוקחין מהן כשהן יושבין…”

    4. Segment 417 words

      Opens “איתמר גזלן מאימת מותר לקנות הימנו רב…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    5. Segment 511 words

      Opens “אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כדברי…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 615 words

      Opens “ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד…”

      Named: רב הונא, רב יהודה.

    7. Segment 725 words

      Opens “מ"ד מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו…”

    8. Segment 821 words

      Opens “רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה…”

      Named: רב חסדא.

    9. Segment 925 words

      Opens “(איוב כז, ח) כי מה תקות חנף…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    10. Segment 1043 words

      Opens “מ"ד נפשו של נגזל דכתיב (משלי א,…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “ואידך נמי הכתיב נפש בעליו יקח מאי…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “ואידך נמי הכתיב וקבע את קובעיהם נפש…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “א"ר יוחנן כל הגוזל את חבירו שוה…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “ואומר (יואל ד, יט) מחמס בני יהודה…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 1514 words

      Opens “מאי ואומר וכ"ת נפש דידיה אבל נפש…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “וכ"ת הני מילי היכא דלא יהיב דמי…”

    17. Segment 1742 words

      Opens “וכ"ת ה"מ היכא דקעביד בידים אבל גרמא…”

    18. Segment 1841 words

      Opens “אבל לוקחין מן הנשים: ת"ר לוקחין מן…”

      Named: אבא.

    19. Segment 1910 words

      Opens “גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל…”

    20. Segment 2031 words

      Opens “והבדדין לוקחין מהן זיתים במידה ושמן במידה…”

    21. Segment 2136 words

      Opens “רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי…”

      Named: רבה.

    22. Segment 2235 words

      Opens “מתני׳ מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו…”

    23. Segment 2336 words

      Opens “החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו…”

    24. Segment 2416 words

      Opens “גמ׳ ת"ר לוקחין מוכין מן הכובס מפני…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Kamma 119a · Segment 13 — “א"ר יוחנן כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Kamma 119a · Segment 21 — “רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 119a · Segment 14 — “…נקי בארצם ואומר (שמואל ב כא, א) אל שאול…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Kamma 119a · Segment 2 — “…שבישתא מאריסא ״א"ל אביי והא תנן ולא משומרי פירות…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 119a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026