Talmud Builders

    Pesachim 37a

    Back to index

    English translation — Pesachim 37a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Beit Hillel permit one to bake bread in this manner. The Gemara asks: And how much thickness is required for the matza to be considered thick bread? Rav Huna said: This category includes matza that is a handbreadth thick. The proof is as we found by the shewbread, which could not be leavened and which was a handbreadth thick.

    2Rav Yosef strongly objects to this explanation: If the Sages said that it is permitted to bake bread a handbreadth thick for the shewbread, which was prepared by diligent priests who ensured that the dough did not become leavened, will they say the same with regard to other people who are not as diligent? Furthermore, if they said this with regard to well-kneaded bread, will they say the same with regard to bread that is not well kneaded?

    3Rav Yosef continues: If they said that bread a handbreadth thick is permitted in a case where the bread was cooked with dry wood, which was brought to the Temple during the dry summer months, as the heat generated from this type of wood would cause the bread to cook quickly before it leavened, will they say the same with regard to ordinary people who cook with moist wood? If they said this with regard to a hot oven in the Temple, will they also say it is permitted with regard to a cool oven? Finally, if they said so with regard to the shewbread, which was baked in a metal oven that could be heated quickly, will they say the same with regard to a clay oven? Clearly, these two cases are different, and no comparison can be drawn between the shewbread and ordinary matza .

    4Rabbi Yirmeya bar Abba said: I asked my special Rabbi, and who is this? Rav. Some say that Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rav said: I asked my special Rabbi, and who is this? Our holy Rabbi, Rabbi Yehuda HaNasi: What is the meaning of the expression: Pat ava ? He explained that it means: A large quantity of bread, a large batch of dough prepared in one session. And why did they call it: Pat ava , thick bread? It is referred to by this name due to the fact that it requires a large amount of kneading. And if you wish, say instead that in the place where this tanna lived, a large quantity of bread was simply called pat ava , thick bread.

    5The Gemara asks: What is the reason for this prohibition against preparing a large batch? If the reason is due to the unnecessary exertion that is required to knead a large amount of dough, which is an improper activity on a Festival, why discuss particularly the application of this halakha to Passover? The same halakha should apply also to other Festivals.

    6The Gemara answers: Yes, it is indeed so; it is prohibited to prepare a large quantity of dough during any Festival. And while this tanna was referring to the festival of Passover, he incidentally mentioned a halakha that actually applies to other Festivals as well. The Gemara comments: That opinion was also taught in a baraita , which states that Beit Shammai say: One may not bake pat ava on a Festival, and Beit Hillel permit baking bread in this manner on a Festival.

    7The Sages taught: One fulfills the obligation to eat matza on Passover with fine bread, with coarse bread, and after the fact with matza shaped in figures, although they said that one should not bake matza shaped in figures on Passover ab initio . Rav Yehuda said that Baitos ben Zonin asked the Sages about this matter: Why did the Sages say that one may not prepare matza shaped in figures on Passover ab initio ? They said to him: The reason is because a woman will tarry over it as she prepares the bread, so that she can form the figure before it is baked, and she will thereby cause it to become leavened.

    8He said to them: It is possible for a woman to prepare this matza with a mold, and she could set it immediately, without delaying the baking process. They said to him: People would fail to understand the distinction, and they would say that all shaped matza is prohibited, and yet Baitos’ shaped matza is permitted. Consequently, the Sages rejected this distinction, and prohibited all forms of matza shaped in figures on Passover.

    9Rabbi Elazar bar Tzadok said: Once I followed my father, Rabbi Tzadok, into Rabban Gamliel’s home, and they brought before him matza shaped in figures on Passover. I said: Father, didn’t the Sages say that one may not prepare matza shaped in figures on Passover? He said to me: My son, they did not say this prohibition for the matza of all ordinary people; rather, they said so in regard to the matza of bakers, who are under pressure to enhance the appearance of their products in order to increase sales. The dough could leaven, since bakers might take too much time to ensure that the shape of their matza is exactly right.

    10Some say that this is what Rabbi Tzadok said to his son: The Sages did not say that this practice is prohibited with regard to the matza of bakers, who are expert and efficient in their work and will do it quickly, but rather this prohibition applies to the matza of all ordinary people. According to both versions of this exchange, it is permitted to eat this matza after the fact. Rabbi Yosei said: One may prepare matzot shaped as thin wafers, but one may not prepare matzot shaped as thick loaves, as the latter is more likely to be leavened.

    11The Sages taught: Sponge-like cakes, honey cakes, spiced cakes [ eskeritin ], pan-fried bread [ ḥallat hamasret ], and bread prepared from a mixture of permitted grain and teruma , their owners are all exempt from ḥalla . The Gemara clarifies these obscure terms. What is pan-fried bread? Rabbi Yehoshua ben Levi said: This is boiled bread baked by ordinary homeowners in a deep frying pan.

    12Reish Lakish said: These dishes are pot-boiled stew [ ilpas ], not bread. Since this food is prepared in a pot and not in an oven, it has been boiled rather than baked, and its owner is therefore exempt from ḥalla . And Rabbi Yoḥanan said: Even the owner of bread prepared like a pot-boiled stew is obligated in ḥalla , but the owners of these pan-fried breads and the other baked goods listed are exempt, as these breads were baked in the sun. Since they were not baked over a fire, they are not classified as bread with regard to the mitzva of ḥalla .

    13The Gemara raises an objection to the statement of Rabbi Shimon ben Lakish statement from a baraita : With regard to sponge-cakes, honey cakes, or spiced cakes, if one prepared them in a pot, he is obligated to separate ḥalla . However, if he prepared them in the sun, he is exempt from this mitzva. This is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish. Ulla said: Rabbi Shimon ben Lakish could have said to you: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one heated the pot over the fire and afterward pasted the dough to the sides of the hot pot. This is considered like baking in an oven, and one is therefore obligated to separate ḥalla from the dough.

    14The Gemara asks: However, if one pasted the dough to the sides of the pot and afterward heated it, what is the halakha ? So too, you will say that is he is exempt from the mitzva of ḥalla ? If so, rather than teach in the latter clause of that baraita that the owner of the bread is exempt if it was baked in the sun, let the tanna distinguish and teach this halakha within the presentation of this case itself: In what case is this statement, that one who prepares this bread in a pot is obligated to separate ḥalla , said? For example, when one heated the pot and afterward pasted the bread to its sides; but if he placed the bread in the pot and then boiled it, he is exempt. Why didn’t the baraita formulate the halakha in this manner?

    15The Gemara answers: The text of the baraita is incomplete and is teaching the following: In what case is this statement said? In a case where one heated the pot and afterward pasted the bread to its sides. However, if one placed the bread inside the pot and afterward boiled it, it is considered as though it had been cooked in the sun, and he is exempt from separating ḥalla .

    16Come and hear a difficulty from a baraita : One can fulfill the obligation to eat matza with half-baked matza and pot-boiled matza . Apparently, dough baked in a pot is classified as bread. The Gemara answers: Here too, the baraita is referring to a case where one heated the pot like an oven, and afterward he pasted the dough to the sides of the pot.

    17The Gemara asks: What is half-baked matza ? Rav Yehuda said that Shmuel said: This refers to any matza that is sufficiently baked so that when it is broken no strands of dough emerge from its sides. Rava said: And likewise the loaves of the thanks-offering may be used if they have been baked to this extent. The Gemara asks: It is obvious that this is the case, as here, with regard to matza , “bread” is written, and there, with regard to the loaves of the thanks-offering, “bread” is also written (Leviticus 7:13). Since both loaves are called bread, it is obvious that the same criteria should apply to both cases.

    18The Gemara rejects this assertion: This statement is necessary, lest you say the following: Since it is written with regard to a thanks-offering: “And he shall present from it

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכמה פת עבה טפחואפי' הכי שרו בית הלל אבל טפי מטפח לא:

    שכן מצינו בלחם הפניםשהוא אסור לבא חמץ כדאמרינן במנחות (דף כז.) כל המנחה אשר תקריבו וגו' לרבות לחם הפנים לחימוץ לאזהרה שלא יחמיצו ואפילו הכי עובי דפנותיו טפח דהיינו לחם שהיו לו פנים ואין פנים פחותין מטפח:

    אם אמרווהתירו עובי טפח:

    לזריזיןכהנים שבקיאין בשימורו שלא יחמיץ יתירו לכל אדם שאינן זריזין:

    בפת עמילהשאינה ממהרת להחמיץ שעמילתה מעכבתה עמילה ברייר"א כדתנן (מנחות דף עו.) כל המנחות טעונין שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה:

    בעצים יבשיםשהיו מביאים אותן מימות החמה כדאמרינן בתענית (דף לא.) מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה:

    בתנור חםבכל יום תמיד היו מסיקין תנור של מקדש לאפיית מנחות ולחמי תודה ושל מתכת היה כדאמר בזבחים בפ' דם חטאת (זבחים דף צה:):

    ביחודבינו לביני רביה דר' ירמיה רב רביה דרב רבינו הקדוש לישנא אחרינא בייחוד בברור כמו וידעו ביחוד ששם ארון נגנז (יומא דף נד.):

    פת מרובההרבה חררין ביחד ולאו משום חימוץ נקט לה ובחררין דקים קאמר ומשום דקא טרח טירחא דלא צריך הוא:

    בלישהכשלשין אותה עבה היא העיסה כשהיא כולה ביחד:

    הכי גרסינן תניא נמי הכי ב"ש אומרים אין אופין פת עבה בי"ט ולא גרסינן בפסח:

    תניא נמי הכידלאו משום חמץ נקט אלא משום טירחא דהא הכא לא תנא פסח:

    ובסריקין המצוייריםמצות המצויירות ואע"פ שאמרו לכתחלה אסור דיעבד שפיר דמי:

    שוהה עליהןלציירן ואין נותנין מהר לתנור ומחמיצין:

    אפשר יעשההצורה בדפוס ויקבענה בסריק:

    כיוןכלומר מהר בדחיפה אחת:

    יאמרו כל הסריקין אסורין ושל בייתוס מותריןשהרי רוב נחתומין אין להם אותו דפוס:

    לא של כל אדם אמרולאסור דבעל הבית העושה אותן לעצמו אינו חושש לייפותן כל כך ואינו שוהה עליהן:

    אלא של נחתומיןהעושין למכור ומקפידין על נויין ושוהין על ציורן:

    איכא דאמרי לא נחתומין אמרולאסור שרגילין ובקיאין בדבר ויש להן דפוסין:

    עושין סריקיןמצויירין כמין רקיקין ובלבד שיהו דקין וקלושין דאין ממהרין להחמיץ אבל לא מציירין את העבים כגלוסקאות דמתוך עוביין מחמיצין בשהייה מועטת:

    הסופגניןעשויין כספוג:

    והדובשניןמטוגנין בדבש וכולן מין לחם:המסרת - תרגום של מחבת:

    והאיסקריטיןעשויין כצפיחית דמתרגמינן איסקריטון (שמות טז) שלשין עיסתן רכה מאד:

    המסרתתרגום של מחבת:

    והמדומעחולין שנפלה תרומה לתוכן פטור דתרימו תרומה כתיב ולא שכבר היה תרומה:

    ופטורין מן החלהדכתיב (במדבר ט״ו:י״ט) באכלכם מלחם הארץ והני לאו לחם נינהו ולקמיה מפרש טעמא:

    חלוט של בעלי בתיםאינו נעשה כתקון לחם:

    ריש לקיש אכולהו קאי ולא לאפלוגי אדר' יהושע בן לוי אתא:

    מעשה אילפס הןלפיכך לאו לחם הוא דקא סבר אין לחם אלא האפוי בתנור כדכתיב לחמכם בתנור אחד (ויקרא כ״ו:כ״ו):

    והללולהכי פטורין לפי שעשאן בחמה ולא באור:

    שהרתיחהאילפס ואחר כך הדביק בה הלחם דהוה ליה כעין מעשה תנור הלכך חייבין:

    הינאאינה אפויה כל צורכה לשון אל תאכלו ממנו נא (שמות י״ב:ט׳):

    העשויה באילפסואע"ג דלחם בעינן כדכתיב לחם עוני (דברים טז):

    מאי מצה הינאכלומר כמה תאפה ויהא יוצא בה:

    שפורסהשמשברה לשון פרוסה:

    וכן לענין לחמי תודהאם שחט הזבח עליהן מאחר שנאפת כענין הזה קידש הלחם והתודה כשירה דהואיל וקרמו פניה דתנן במנחות כי האי גוונא בעינן:

    פסחים 37 עמוד א

    1ובית הלל מתירין. וכמה פת עבה? א"ר הונא: טפח, שכן מצינו בלחם הפנים טפח.

    2מתקיף לה רב יוסף: אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינן זריזין? אם אמרו בפת עמילה יאמרו בפת שאינו עמילה?

    3אם אמרו בעצים יבשין יאמרו בעצים לחים? אם אמרו בתנור חם יאמרו בתנור צונן? אם אמרו בתנור של מתכת יאמרו בתנור של חרס?

    4אמר ר' ירמיה בר אבא: שאילית את רבי ביחוד, ומנו: רב. איכא דאמרי, רב ירמיה בר אבא אמר רב: שאילית את רבי ביחוד, ומנו: רבינו הקדוש. מאי פת עבה? פת מרובה. ואמאי קרו ליה פת עבה? משום דנפישא בלישה. ואי בעית אימא, באתריה דהאי תנא לפת מרובה פת עבה קרו ליה.

    5מאי טעמא? אי משום דקא טרח טירחא דלא צריך, מאי איריא בפסח? אפילו בי"ט נמי!

    6אין הכי נמי, והאי תנא ביום טוב של פסח קאי. תניא נמי הכי, בית שמאי אומרים: אין אופין פת עבה ביום טוב, ובית הלל מתירין.

    Baraita

    7ת"ר יוצאין בפת נקיה, ובהדראה, ובסריקין המצויירין בפסח, אע"פ שאמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח. אמר רב יהודה: דבר זה שאל בייתוס בן זונין לחכמים: מפני מה אמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח? אמרו לו: מפני שהאשה שוהה עליה ומחמצתה.

    8אמר להם: אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון! אמרו לו: יאמרו כל הסריקין אסורין, וסריקי בייתוס מותרין.

    9אמר רבי אלעזר בר צדוק: פעם אחת נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל, והביאו לפניו סריקין המצויירין בפסח. אמרתי: אבא, לא כך אמרו חכמים, אין עושין סריקין המצויירין בפסח? אמר לי: בני, לא של כל אדם אמרו, אלא של נחתומין אמרו.

    10איכא דאמרי, הכי קאמר ליה: לא של נחתומין אמרו, אלא של כל אדם. א"ר יוסי: עושין סריקין כמין רקיקין, ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות.

    Baraita

    11ת"ר הסופגנין והדובשנין ואיסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורים מן החלה. מאי חלת המסרת? אמר רבי יהושע בן לוי: זה חלוט של בעלי בתים.

    12אמר ריש לקיש: הללו מעשה אילפס הן. ורבי יוחנן אמר: מעשה אילפס חייבין. והללו שעשאן בחמה.

    13מיתיבי: הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין, עשאן באילפס חייבין, בחמה פטורין, תיובתיה דרבי שמעון בן לקיש! אמר עולא: אמר לך רבי שמעון בן לקיש, הכא במאי עסקינן שהרתיח ולבסוף הדביק.

    14אבל הדביק ולבסוף הרתיח, מאי? הכי נמי דפטורין, אדתני סיפא: עשאן בחמה פטורין, ליפלוג וליתני בדידה: בד"א כגון שהרתיח ולבסוף הדביק, אבל הדביק ולבסוף הרתיח פטורין?

    15חסורי מחסרא, והכי קתני: בד"א שהרתיח ולבסוף הדביק, אבל הדביק ולבסוף הרתיח נעשה כמי שעשאן בחמה, ופטורין.

    16ת"ש יוצאין במצה הינא ובמצה העשויה באילפס. הכא נמי, שהרתיח ולבסוף הדביק.

    17מאי מצה הינא? אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה. אמר רבא: וכן לחמי תודה. פשיטא, הכא ״לחם״ כתיב״, והכא ״לחם״ כתיב!״

    18מהו דתימא, הואיל וכתיב ״(ויקרא ז״, יב) והקריב ממנו׃

    Tosafot

    ובית הלל מתיריןטעמא דבית הלל כדאמרינן (ביצה דף יז.) מערמת אשה ואופה תנור מלא ככרות אע"פ שאין צריכה רק לככר אחד אבל למלאות התנור פעם אחרת ליכא מאן דשרי:

    תנא בפסח קאיתימה דלא משני הכי בריש ערבי פסחים (לקמן פסחים צט:) דפריך מאי איריא ערבי פסחים וכו' וי"ל דהתם פריך משבת דהוי בכל שבוע ולא שייך לשנויי דנקט ערבי פסחים משום דתנא בפסח קאי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר אין אופין פת עבה בפסח וב"ה מתיריןוטרחי' לאוקמה במצה בפסח וכמה עבה טפח כעובי לחם הפנים שהיה מצה והיה עביו טפח ודחי' ואסקי' האי פת עבה פת מרובה היא ומשום טירחא ובכל יום טוב הוא ואמאי תנא בפסח משום דבענינא דפסח הוה קאי:

    תניא נמי הכי ב"ש אומר אין אופין פת עבה ביום טוב וב"ה מתירין:

    ת"ר יוצאין בפת הדראה ובסריקין המצויירין ואף על פי שאמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח ואמרי' מאי טעמא מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן ויעשו בדפוס ודחו ואמרו אפי' בדפוס אין עושין וסריקי ר"ג אמר ר' (יצחק) [צדוק] לר' אלעזר בנו לא של כל אדם אמרו אין עושין אלא של נחתומין דבעו מסקי ליה טפי שהו עלייהו.

    איכא דאמרי הכי אמר ליה לא של נחתומין אמרו דפקיעי ועבדו לעגל אלא של כל אדם אמר ר' דלא פקיעי דבי ר"ג פקיעי ר' יוסי אומר עושין סריקין כמין רקיקין ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות:

    ת"ר הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה מאי חלת המשרת זה חלוט של בעלי בתים שאמרנו למעלה והן חלות אפויות במסרת על ידי שמן כגון טגון ומפני שאינן אפויות בתנור אלא במסרת נקראו חלת המסרת פי' מדומע פירות שנתקנו ונפלה בהן תרומה נקרא דמוע. מאי טעמא הללו פטורין מן החלה ריש לקיש אמר מפני שהן מעשה אלפס ואינו קרוי לחם אלא האפוי בתנור ור' יוחנן אמר אפי' מעשה אלפס חייב בחלה והללו לא עשאן באלפס על ידי אור אלא בחמה ומותבינן לריש לקיש הסופגנין והדובשנין והאסקריטין עשאן באלפס חייבין בחמה פטורין ומשני כגון שהרתיח האלפס ובסוף הדביק הסופגנין הללו באלפס חייבין [והכין קתני בד"א בשהרתיח האלפס ולבסוף הדביק] שנמצאת אפייתן [כמעשה תנור] אבל הדביק ולבסוף הרתיח נעשה [כמי שעשאן] בחמה ופטור והא נמי דתני יוצאים במצה נא ובמצה העשויה באלפס אוקמ' בשהרתיח ולבסוף הדביק ומצה נא כל שפורסה ואין חוטין נמשכים הימנה ואילו נגדי מינה חוטי בצק הוא עדיין ואסירי דבעינן לחם וליכא וכן לענין לחמי תודה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 37a

    Pesachim 37a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 424 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכמה פת עבה טפח ואפי' הכי שרו בית הלל אבל טפי מטפח לא:

    שכן מצינו בלחם הפנים שהוא אסור לבא חמץ כדאמרינן במנחות (דף כז.) כל המנחה אשר תקריבו וגו' לרבות לחם הפנים לחימוץ לאזהרה שלא יחמיצו ואפילו הכי עובי דפנותיו טפח דהיינו לחם שהיו לו פנים ואין פנים פחותין מטפח:

    אם אמרו והתירו עובי טפח:

    לזריזין כהנים שבקיאין בשימורו שלא יחמיץ יתירו לכל אדם שאינן זריזין:

    בפת עמילה שאינה ממהרת להחמיץ שעמילתה מעכבתה עמילה ברייר"א כדתנן (מנחות דף עו.) כל המנחות טעונין שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה:

    בעצים יבשים שהיו מביאים אותן מימות החמה כדאמרינן בתענית (דף לא.) מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה:

    בתנור חם בכל יום תמיד היו מסיקין תנור של מקדש לאפיית מנחות ולחמי תודה ושל מתכת היה כדאמר בזבחים בפ' דם חטאת (זבחים דף צה:):

    ביחוד בינו לביני רביה דר' ירמיה רב רביה דרב רבינו הקדוש לישנא אחרינא בייחוד בברור כמו וידעו ביחוד ששם ארון נגנז (יומא דף נד.):

    29 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 37a · Sefaria

    Tosafot

    ובית הלל מתירין טעמא דבית הלל כדאמרינן (ביצה דף יז.) מערמת אשה ואופה תנור מלא ככרות אע"פ שאין צריכה רק לככר אחד אבל למלאות התנור פעם אחרת ליכא מאן דשרי:

    תנא בפסח קאי תימה דלא משני הכי בריש ערבי פסחים (לקמן פסחים צט:) דפריך מאי איריא ערבי פסחים וכו' וי"ל דהתם פריך משבת דהוי בכל שבוע ולא שייך לשנויי דנקט ערבי פסחים משום דתנא בפסח קאי:

    Tosafot on Pesachim 37a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר אין אופין פת עבה בפסח וב"ה מתירין וטרחי' לאוקמה במצה בפסח וכמה עבה טפח כעובי לחם הפנים שהיה מצה והיה עביו טפח ודחי' ואסקי' האי פת עבה פת מרובה היא ומשום טירחא ובכל יום טוב הוא ואמאי תנא בפסח משום דבענינא דפסח הוה קאי:

    תניא נמי הכי ב"ש אומר אין אופין פת עבה ביום טוב וב"ה מתירין:

    ת"ר יוצאין בפת הדראה ובסריקין המצויירין ואף על פי שאמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח ואמרי' מאי טעמא מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן ויעשו בדפוס ודחו ואמרו אפי' בדפוס אין עושין וסריקי ר"ג אמר ר' (יצחק) [צדוק] לר' אלעזר בנו לא של כל אדם אמרו אין עושין אלא של נחתומין דבעו מסקי ליה טפי שהו עלייהו.

    איכא דאמרי הכי אמר ליה לא של נחתומין אמרו דפקיעי ועבדו לעגל אלא של כל אדם אמר ר' דלא פקיעי דבי ר"ג פקיעי ר' יוסי אומר עושין סריקין כמין רקיקין ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות:

    ת"ר הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה מאי חלת המשרת זה חלוט של בעלי בתים שאמרנו למעלה והן חלות אפויות במסרת על ידי שמן כגון טגון ומפני שאינן אפויות בתנור אלא במסרת נקראו חלת המסרת פי' מדומע פירות שנתקנו ונפלה בהן תרומה נקרא דמוע. מאי טעמא הללו פטורין מן החלה ריש לקיש אמר מפני שהן מעשה אלפס ואינו קרוי לחם אלא האפוי בתנור ור' יוחנן אמר אפי' מעשה אלפס חייב בחלה והללו לא עשאן באלפס על ידי אור אלא בחמה ומותבינן לריש לקיש הסופגנין והדובשנין והאסקריטין עשאן באלפס חייבין בחמה פטורין ומשני כגון שהרתיח האלפס ובסוף הדביק הסופגנין הללו באלפס חייבין [והכין קתני בד"א בשהרתיח האלפס ולבסוף הדביק] שנמצאת אפייתן [כמעשה תנור] אבל הדביק ולבסוף הרתיח נעשה [כמי שעשאן] בחמה ופטור והא נמי דתני יוצאים במצה נא ובמצה העשויה באלפס אוקמ' בשהרתיח ולבסוף הדביק ומצה נא כל שפורסה ואין חוטין נמשכים הימנה ואילו נגדי מינה חוטי בצק הוא עדיין ואסירי דבעינן לחם וליכא וכן לענין לחמי תודה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 37a · Sefaria

    Ritva

    ואמאי קרו ליה פת עבה דנפישא בלישה כתב הרי"ט ז"ל דלהאי לישנא לית לן מאי דאמר רבא לקמן קבא מלוגנאה לפיסחא דההיא לא נפישא בלישא אבל לאידך לישנא דאוקי' דקרי ליה עבה משום דנפיש טירחיה שפיר אית לן דרב ונפישא בטירחא לאפות בה הרבה בזה אחר זה וכלישנא בתרא קיל"ן דקאי כרב ע"כ ואסיקנא דתנא בי"ט של פסח קאי ופלוגתא דב"ש וב"ה משום טורח יו"ט. ופי' בתוס' וכן בעל המאור דטעמא דב"ה בזו כי ההיא דאמרינן במס' יו"ט תניא ממלא נחתום חבית של מים כו' אבל לאפות אינו אופה רשב"א אומר אף לאפות אופה והקשו על פי' זה כמה קושיות. וכתב הרי"ט ז"ל דהנכון דלא שייכי אהדדי דההיא דהתם בעושה יותר מן הצריך ואפי' ע"י נשים הרבה שאין בו טורח כל כך ורשב"א שרי משום שבח מילוי התנור והלכתא כותיה והא דהכא דאינו אופה אלא הצריך לו בלבד כגון שיש לו אוכלין הרבה ואין לו אלא נשים מועטות לטרוח ומשום טורח אסרו ב"ש וב"ה שרי דלא חיישינן לטורח כי האי גוונא ויש שתמהו על רבי' אלפסי ז"ל שכתב בהלכות על ברייתא זו וה"מ בשאר ימים טובים אבל בפסח אסור למילש ולמיפא יתר על חמש רבעים קמח ועוד וכו' והאיך אפשר לומר דמתניתא לא איירי בפסח דהא בפסח קתני ומאי דאמרי תנא איום טוב דפסחא קאי לאו לאפוקי מפסח הוא וכן תפס עליו הרב בעל המאור ז"ל והרמב"ן כתב בספר מלחמות ד' דהאי לישנא דרב אלפסי ז"ל פי' בעלמא הוא לברורי מלתא משום דקתני דב"ה מתירין לאפות פת מרובה ומשמע כמו שירצה ופי' מרן ז"ל דלא תימא דבלישה הוא דשרי הכי אבל כיון דתנא בי"ט של פסח קאי לא איפשר למימר הכי אלא וודאי דאפייה דווקא שרי וכגון שהנשים לשות כל אחת ואחת כשיעור ואשה אחת מסקת ואופה לכולן אבל להתיר לישה גדולה בפסח לא הודו ב"ה כלל ועוד מפני שנאמר על ברייתא זו שתי לשונות וחד לישנא מפיק מדרב דילמא הוה סלקא דעתך דלישנא בתרא נמי מפיק אשמעינן דלישנא ב"ה כרב אתי ולא כתב ז"ל השתי לשונות אבל הודיענו פירושן והאי דקאמר רבינו אבל הפסח אסור למילש ולמיפה לאו משום אפייה קאמר אלא הכי קאמר אסור למילש כדי לאפות:

    ואעפ"י שאמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח יוצאין בהם פי' ואין בהם משום מצה עשירה:

    יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי ביתוס מותרין כתב הרי"ט ז"ל ומ"מ לא אסרו אלא סריקין מצויירות צורת עופות וחיות אבל מה שעתה עושין ליכא צורת דקפידא ואין הכונה אלא להדק הפת ויכנס בו האור ותאפה מהרה וליכא חשש שהיה הנגזר בה דלא קפדא הצורה ומ"מ צריך ליזהר שלא לעשות אלא בשל מתכות וליתנם באש מיד כדי שישרף החמץ הנדבק בהם דאילו בשל עץ אי אפשר שלא ישאר שם משהו וחוזר ואוסר העיסה של אחר כן הילכך אם עשה בשל עץ שורף אותם ולא יחזור לנקר. ע"כ להרי"ט מפי הרא"ה ז"ל:

    תנן התם הדובשנין והסופגין והאסקריטין כו' פטורין מן החלה אמר ריש לקיש הללו מעשה אילפס וכו' ור' יוחנן וכו'. פירש"י שכל אילו עיסה הן ובלילתן עבה. ור"תם ז"ל הקשה דאי הכי משום גלגול נתחייבו בחלה ורבי' הרמב"ן ז"ל הכריע כדברי רש"י ז"ל. וכתב הרי"ט ז"ל שלא אמרו על מעשה אילפס שהן חייבין אלא בשנעשה כעין תנור שלא על ידי משקה צף אבל אם היה משקה צף בהם אינו לחם לדברי הכל לענין חלה ולא לענין מצה ולא לענין המוציא וכן מפורש בירושלמי ובתוס' היו סוברין לומר כי לענין המוציא לא מפלגינן בין משקה צף לשאין משקה צף היכא דאיכא תוריתא דנהמא והרי"ט ז"ל דחה דבריהם וכ' נקוט האי כללא בידך לכל אותם מאכלים שעושין בשמן צף שאין מברכין המוציא ושלש ברכות אלא בורא מיני מזונות בתחילה ובסוף ברכה א' מעין ג' אבל כשנאפת בלא משקה פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש וקי"לן כר' יוחנן כדבעינן לברורי לקמן בס"ד ע"כ:

    יוצאין במצה הינא ואסי' מאי הינא כל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה וכתב הרי"ט ז"ל בשם הרא"ה ז"ל דכיון דכן מההיא שעתא שוב אינה באה לידי חימוץ. וברור הוא ע"כ:

    Ritva on Pesachim 37a · Sefaria

    Meiri

    כשם שהתרנו פת עבה ביום טוב כך הדין בפת מרובה ר"ל פת הרבה ויש מפרשים בו אף ביתר ממה שצריך ועל דרך מה שאמרו ממלאה אשה את התנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לככר אחד שהפת נאפה יפה בשעה שהתנור מלא ואע"פ שהדין כך הוא לענין ביאור אין נראה כן שאם כן הרי מחלוקת זו היא מחלוקת ר' שמעון בן אלעזר וחכמים בשני של יום טוב י"ז א' שלדעת חכמים ממלאה אשה קדרה בשר וכו' אבל לאפות לא יאפה אלא מה שצריך לו ור' שמעון בן אלעזר אומר ממלאה אשה את התנור פת וכו' וזו ודאי מחלוקת אחרת היא ועיקר הדברים שמחלוקת ר' שמעון ות"ק בשאין בו טורח יתר וכמו שידעת בתנורים שלהם שהיו קטנים הרבה ואמר שממלאת את התנור להשביח את הפת אע"פ שאין צריך לו אחר שאין כאן טורח מרובה ובזו נחלקו בטורח מרובה אלא שצריך לו ומותר מצד הצורך אפי' בכמה תנורים הא טורח יתר בתנורים הרבה ושלא לצורך לא ומה שהתרנו בפת מרובה לא סוף דבר בשאר ימים טובים אלא אף בפסח כמו שיראה בשמועה זו להדיא ואע"פ שהלישה אסורה אלא בקפיזא מ"מ כל שלשו הרבה נשים כאחת כל אחת ואחת קפיזא קפיזא אופין אותו בבת אחת וגדולי הפוסקים פירשוה בלישה וכתבו שלא התירו בית הלל אלא בשאר ימים טובים אבל בפסח לא ואע"פ שהזכירו בה לשון אפיה פירושו לישה בשביל לאפות וכבר מצינו נהגו למיפא קפיזא קפיזא שענינה על הלישה לבד ואע"פ שהדין כך הוא לענין פירוש מיהא אין הסוגיא עולה להם יפה ושמא אף הם לא כיוונו אלא לאסור את הלישה אבל כל שהיו הרבה בלישה האפיה מותרת אף לדעתם ולישנא בעלמא הוא כדי להודיע איסור הלישה דרך פסק אבל לא שיהא דעתם בביאור הסוגיא כן:

    יוצאין בפת נקיה ובהדראה ובסריקין המצוירין בפסח לכתחלה מיהא אין עושין סריקין המצויירין בפסח מפני שהאשה שוהא עליהן ומחמצתן ואפי' יש לו דפוס לקבעו ותעשה הצורה לשעתה שמא יטעו אותם שאין להם דפוס ויעשו שלא בדפוס ומ"מ של נחתומים הואיל ובקיאים בהם מותרים לעשותם מצויירין אף שלא בדפוס שהרי כל השנה מלאכתם בכך ואין שוהין בעשייתן [ואין לחוש] לטעות שאר בני אדם שיחשבו שאף שאר בני אדם עושים כן שפת של נחתומין ניכר הוא לכל אדם וצורות שעושים עכשיו מותרות שהרי הכל אצלם בבקיאות כנחתומין ועוד שהכל עושים אותם בדפוס ולא עוד אלא שלא אמרוה אלא בצורות בעלי חיים ששהייתם מרובה למי שאינו בקי בהם:

    המדומע והוא שנפלה עיסת תרומה בפחות ממאה של חולין פטור מן החלה שנאמר תרימו תרומה יצתה זו שכבר היא תרומה ומ"מ ספק מדומע חייב ומדומע זה יש בו מקום עיון שהרי כהן אינו חייב בחלה וא"ת על הישראל הרי כל עצמו אסור לו ולפיכך יש שפירשוה בשעבר ואכלו ומצד שהמדומע אין איסורו אלא מדברי סופרים ואומר עליה שאין עליו איסור חלה ועיקר הדברים לפרשו בשנפלה לאחד ומאה שמותרת לזרים אחר שהעלה שיעור הדמוע שהרי מ"מ התרומה נשארה שם והותרה בביטול אלא שצריך להרים מפני גזל כהן כמו שהתבאר ויש מתרצים בזו שלכהנים נאמרה שהכהן חייב גם כן להפריש את החלה אלא שאינו צריך ליתנה לכהן אחר וכן הדין בכל תרומות ומעשרות וכמו שאמרו לפי שהכהנים נוטלים מן הכל יכול יאכלו פירותיהם בטבלם ת"ל כן תרימו גם אתם אתם לרבות את הלוים גם אתם לרבות את הכהנים ולימד על זו שפטורה לגמרי:

    כל עיסה שאינה ממין חמשת המינים אינה קרויה לחם וכל שאינו קרוי לחם אינו חייב בחלה וכל שהוא מחמשת המינים אפי' נילושה ביין ושמן ודבש שלא על ידי מים חייבת בחלה וכדתנן כל עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ואע"פ שלמדו לחם לחם ממצה אין סוף הענין אלא למינין הראויים לבא לידי חמוץ וזו אף למצה כשרה אא"כ מדין מצה עשירה דלחם עוני כתיב ואע"פ שהוא לחם אינו לחם עוני ומ"מ אם נפקע שם לחם ממנה מצד תכונת לישתה או אפייתה אינו חייב בחלה אלא שנחלקו המפרשים איזו תכונה שבדברים אלו מפקעת מהם חיוב חלה ומחלקתם תלוי בביאור שמועה זו שאמרו הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת פטורין מן החלה ושאלו בחלת המשרת מאי חלת המשרת ופירשו בה חלוט של בעלי בתים ובחלוט אין בו ספק שהוא דרך בישול אבל האחרים אפשר שהם דרך טיגון ואפשר לפרשם בדרך בישול:

    ועל יסוד שמועה זו נחלקו המפרשים בענין זה והוא שגדולי הרבנים סוברים שכל אלו הנזכרים כאן ר"ל סופגנין ודובשנין ואסקריטין וחלת המסרת עיסה גמורה הן מתחלתן ר"ל בלילה עבה אלא שהסופגנין והדובשנין והאסקריטין הם דקים או עבים וקצרים והחלה ר"ל חלת המסרת עבה ושטוחה הרבה ומ"מ כלן עשויות דרך לישה וגלגול ודבר למד מענינו ואחרונה שבהן מעידה על כלן ר"ל חלת המסרת שהיא קרויה בשם חלה ואף הסופגנין נגזר מתרגום רקיקין שהוא מתורגם ואספוגין והדבר ידוע בהם שבלישה וגלגול היו נעשים ואף איסקריטין הוא מתרגום צפיחית והקבלה בהם שהם הקרויים בלשון לעז צינואש ועשויות בלישה וגלגול וא"כ אף הדובשנין כן אלא שנילושין בדבש ונמצא שאין הפקע שלהם בא מצד הלישה אלא מצד האפייה שהרי ראויות היו להתחייב מצד הלישה ולא הוזכר במשנה זו כלל פטור הבא מצד הלישה אלא הבא מצד האפייה אע"פ שמצד הלישה נתחייב ורבותא אשמעינן ואמר עליהם שאפייתם מפקיעתם מדין לחם אע"פ שנתחייבו מצד הלישה ולא נתברר לנו אפייה זו על איזה צד היא מפקעת ונחלקו בה ריש לקיש ור' יוחנן שלדעת ר' שמעון בן לקיש הללו ר"ל אספגנין ואסקריטין ודובשנין מעשה אלפס הן שבסופגנין ודובשנין ואסקריטין נותנין שמן באלפס ומטגנין אותם לשם ובחלת המסרת מיהא לא נחלקו שהרי פי' בגמ' שהיא חלוט של בעלי בתים והוא שנותנין מים באלפס ונותנין העיסה לתוכו ומתבשלת שם וזו ודאי כלם מודים בה שפטורה שהרי דרך בישול היא ולא נחלקו אלא על האחרות והראיה שהרי בברייתא שבסוגיא זו שהקשו ממנה לריש לקיש לא הזכירו בה חלת המסרת אלא סופגנין ודובשנין ואסקריטין ותורת הפקעתם של אלו מפני שאין לחם אלא האפוי בתנור ואלפס אין בו דין תנור אפי' דרך טיגון ולר' יוחנן אף אלפס דינו בדרך טיגון כדין תנור ואלו היו באלפס ר"ל על ידי האור ובשמן מועט בכדי צורך טיגון ודאי אף אפייתם מחייבת בלישתם אלא שלא נפטרו אלו אחר שהם עיסה מתחלתם אלא שנעשו בחמין ר"ל באלפס שהורתח בחמה וה"ה שהיה יכול להעמידה בדרך בישול אלא שלא היה בזמנם דרכן של אלו אלא ביבש או בחמה או בטיגון ואף ר' שמעון בן לקיש הודה באלפס על ידי האור שאם הרתיח ולבסוף הדביק תנור הוא ולא אמרה אלא בהדביק ולבסוף הרתיח שאינו דרך תנור ור' יוחנן חולק עליו בהדביק ולבסוף הרתיח וכבר ידעתם במחלקתם שהלכה כר' יוחנן ברוב מקומות והילכך כל שבאלפס על ידי האור אפי' היה האור מהלך תחתיו ולא מן הצד וכן אפי' הדביק ולבסוף הרתיח תנור גמור הוא ונמצאו אלו חייבין מתורת לישתם ומתורת אפייתם וכל שכן בתנור כעין אלפס כגון שהדביק בתוך התנור תחלה והרתיח אח"כ מבחוץ וכן הדביק בתוך התנור ואח"כ נתן אבוקות כנגדו בפי התנור ונאפה הפת מכח האבוקות:

    ומ"מ י"מ במה שאמרו הללו מעשה אלפס הם שעל כלם הוא חוזר ואף בחלת המסרת כלומר שכל אלו דרך טיגון הם ואף חלת המסרת ואע"פ שפירשוה חלוט של בעלי בתים פירושה שבדמותה נעשית אותה העשויה חלוטה ברותחין ומ"מ אף הוא מודה שאין לחם אלא שאפייתו ביבש או בקרוב ליבש כגון במעט שמן דרך טיגון או במעט מים וכן עיקר והוא הנראה לפרש בפי ההמון בחלת המסרת שהיא העשויה במחבת דרך טיגון וכמו שמתרגמין מחבת מסריתא ומ"מ כל שהוא דרך בישול אף ר' יוחנן מודה שפטור ואף תלמוד המערב שבמסכת חלה מעיד כן שאמרו שם אמר ר' יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ומברכין עליו המוציא ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ר"ל אע"פ שאינו מהלך מן הצד ור' שמעון בן לקיש אמר אינו חייב בחלה ואין מברכין עליו אלא מיני מזונות אא"כ היה האור מהלך מן הצד אמר ליה ר' יוחנן ובלבד על ידי משקה כלומר מודה אני לך בשנעשו על ידי משקה ר"ל דרך בישול אלמא שאף ר' יוחנן לא הכניסם בכלל לחם אלא דרך טיגון שהוא כעין אפייה שהבישול ודאי אינו לחם וא"כ לדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו כל שנתחייב מצד לישתו לא הופקעה תורת לחם ממנו אלא כשנתבשל או שנאפה בחמה הן על ידי טיגון באלפס הן בקרקע הא כל שעל ידי האור וביבש או קרוב ליבש הן באלפס הן בקרקע תורת לחם עליו ובבישול או בחמה מיהא אינו לחם אע"פ שחייבתו לישתו ואע"פ שנתברר בסדר זרעים שמשעה שנתגלגלה חייבת בחלה ואחר שנתחייבה היאך אתה מפקיעה לא נאמר אלא בגלגול שדעתו עליו לאפייה המחייבת אבל גלגול על דעת בישול או אפייה של חמה לא והוא שאמרו בפרק כיצד מברכין ל"ז ב' לחם העשוי לכותח פטור מן החלה ופירשו שם גדולי הרבנים שלחם העשוי לכותח הוא לחם האפוי בחמה ואע"פ שאמרו שם דוקא בעשאן למודים ר"ל קטנים אבל עשאן כעבין חייבת בזו מפני שמן הסתם דעתו גומרת לעשותם לאכילה ועל דעת אפייה במקום חיוב ואע"פ שאפאה אח"כ במקום פטור חייבת וכמו שאמרו בתוספתא ובתלמוד המערב בעיסת הכלבים שאם עשאה כעבין חייבת כמו שביארנו במסכת חלה וכן אמרו חדא איתתא אתת שייליה לר' מונא כגון אנא דאנא בעיא מעבד עיסתי אטדי ר"ל שאני רוצה לעשות עיסתי כעין אסקריטין ולשה על דעת כך מהו דאסבינה ותהא פטורה מן החלה כלומר שאטול ממנה מעט לאפותה בתנור ותפטר מן החלה ואסרו לה שמא תמלך ותעשנה כלה בתנור ונמצאת חייבת למפרע וכדתנן תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת וא"כ מה שאמרו שם תחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת כך פירושה תחלתה סופגנין ר"ל שנילושה ונתגלגלה על דעת בישול או אפייה בחמה ואף סופה סופגנין ר"ל שאפייתה בבישול או בחמה פטורה תחלתה עיסה וסופה סופגנין ר"ל תחלתה עיסה שלשה וגלגלה על דעת לאפותה דרך חיוב אלא שנמלך ועשאה סופגנין באפייתה ר"ל שאפאה דרך פטור חייבת הואיל ודעתו מתחלה לעיסה וכן מה שאמרו בסוף המשנה תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת פירושה שלשה וגלגלה על דעת סופגנין ר"ל לאפותה בחמה או דרך בישול ונמלך ועשאה בתנור ולמדת שכלם בשנעשו על דרך לישה וגלגול נאמרו אבל כל שנעשו שלא כדרך לישה וגלגול אלא בבלילה רכה אין שום אפייה מחייבתם ואפי' אפייה בתנור וזו היא השיטה המבוררת אצלי בדברים אלו ואף דעת גדולי המחברים נראה כן:

    ונמצא שכל אותם מינין שרוב המון בני אדם מפרשין בסופגנין ואסקריטין ודובשנין פטורין מן החלה ואין מברכים עליהם המוציא שהסופגנין והדובשנין לפי מה שרוב בני אדם מפרשים בהם בלילתם רכה ושואבים מהם בכף ומבשלין אותם בשמן ומפרשים סופגנין מלשון ספוג והרי זו תחלתה וסופה סופגנין והאסקריטין אע"פ שבלילתן עבה הרי מתבשלת על ידי שמן ואינו לחם ופטורים מן החלה וכיוצא בהם בפסח אפי' עשאן כיוצא בזה על ידי מים שאין כאן משום מצה עשירה הרי מ"מ אין כאן לחם הא חלת המשרת בלילתו עבה ואפייתה דרך טיגון בקרוב ליבש שאין מעט שמן מוציא מידי אפייה וחייב בחלה והוא הדין לפסח שיוצא בו כל שאין בו משום עושר כגון על ידי מים מועט:

    וממה שהזכרנו אתה למד לכל המינין אלא שאתה צריך לדקדק במה שאמרו במס' ברכות טרוקנין חייבת בחלה ופירשו בה כוכא דארעא ר"ל שנאפית בקרקע והרי זו בלילתה רכה וכמו שאמרו שם גובלא בעלמא הוא ואעפ"כ חייבת בחלה ויוצא בה ידי חובתו בפסח וכן מברך עליה המוציא ואף למי שאין רגיל לקבוע סעודתו עליה שאע"פ שאמרו שם מר זוטרא קבע סעודתיה עילוה ומברך עליה המוציא ושלש ברכות לא להפקיע שבלא קביעות לא יברך אלא שלהפליג בדבר הוא אומר שאף דרכו היה תמיד בכך ולא נאמר דין קביעות סעודה אלא לפת הבאה בכסנין שנשתנה מצד הקליות שנאפו בתוכו והרי מ"מ למדת שבלילה רכה באפייה ביבש לחם גמור הוא ויראה לי לתרצה שאע"פ שבלילתה רכה קמח הרבה היה שם והרי הוא כעין לישה ויש שם קצת גלגול ולא קראוה גובלא בעלמא אלא מצד שאינה מגולגלת בגלגול גמור אלא בגלגול רך וכשמניחין אותה בקרקע מתפשטת אילך ואילך והרי שמה מעיד עליה ר"ל גובלא כלומר גבול ואין גיבול אלא בעירוב ולישה וגלגול מועט אבל בלילה רכה לגמרי כעין מים עכורים אין אפייה ביבש מחייבתו וזהו לדעתי שגדולי הפוסקים כתבו כאן דקא אפי לה למצה על ארעא אימא שאף בעיסתה הוא קרויה מצה והחלוט שהזכרנו למעלה אתה מפרש לדעת זה שאינו בתורת לחם הואיל ומבושל הוא ומה שאמרו ביבמות פרק החולץ מ' א' מצה הוא פירושו שחזר ואפאו כמו שכתבנו למעלה והוא ממה שאתה צריך לידע לשיטה זו שכל שנתבשל אם חזר ואפאו חזר לחיובו ואין הלכה כדברי האומר אין לחם אלא האפוי בתנור אם שתפרשהו שיהא אפוי מעקרו וכמו שנזכר בסוגיא זו אם שתפרשהו בתנור דוקא ולמעט אלפס ודומה לו אלא כל שבאלפס וחבריו או מבושל שחזר ואפו חייב בחלה ומברכין עליו המוציא ויוצא בו ידי חובתו בפסח וכן הדין באפוי שבשלו וזהו שאמרו באפוי שבשלו שמברכין עליו המוציא:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Pesachim 37a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה וכן לענין לחמי תודה אם שחט הזבח עליהן כו' עכ"ל וכדמסיק אחד מכל קרבן שלא יטול פרוסה כו' אבל לענין דאקרי מצה בכה"ג פשיטא כיון דאיקרי מצה בפסח ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 37a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ויקבענה כיון וכן במתני' פ"ז דתמיד מ"א פותח כיון. וכן במס' כלה עמד ונפל על פניו וכיון אבד:

    Gilyon HaShas on Pesachim 37a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 37, Amud Aleph, about 424 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “ובית הלל מתירין. וכמה פת עבה? א"ר…”

    2. Segment 218 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף: אם אמרו בזריזין…”

      Named: רב יוסף.

    3. Segment 323 words

      Opens “אם אמרו בעצים יבשין יאמרו בעצים לחים?…”

    4. Segment 451 words

      Opens “אמר ר' ירמיה בר אבא: שאילית את…”

      Named: רבי ביחוד, רב ירמיה בר אבא, אבא.

    5. Segment 515 words

      Opens “מאי טעמא? אי משום דקא טרח טירחא…”

    6. Segment 625 words

      Opens “אין הכי נמי, והאי תנא ביום טוב…”

    7. Segment 740 words

      Opens “ת"ר יוצאין בפת נקיה, ובהדראה, ובסריקין המצויירין…”

      Named: רב יהודה.

    8. Segment 816 words

      Opens “אמר להם: אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון!…”

    9. Segment 941 words

      Opens “אמר רבי אלעזר בר צדוק: פעם אחת…”

      Named: רבי אלעזר בר צדוק, רבן גמליאל, אבא.

    10. Segment 1024 words

      Opens “איכא דאמרי, הכי קאמר ליה: לא של…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “ת"ר הסופגנין והדובשנין ואיסקריטין וחלת המסרת והמדומע…”

      Named: רבי יהושע.

    12. Segment 1216 words

      Opens “אמר ריש לקיש: הללו מעשה אילפס הן.…”

      Named: רבי יוחנן.

    13. Segment 1328 words

      Opens “מיתיבי: הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין, עשאן באילפס חייבין,…”

      Named: רבי שמעון, עולא.

    14. Segment 1426 words

      Opens “אבל הדביק ולבסוף הרתיח, מאי? הכי נמי…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “חסורי מחסרא, והכי קתני: בד"א שהרתיח ולבסוף…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “ת"ש יוצאין במצה הינא ובמצה העשויה באילפס.…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “מאי מצה הינא? אמר רב יהודה אמר…”

      Named: רב יהודה, שמואל, רבא.

    18. Segment 189 words

      Opens “מהו דתימא, הואיל וכתיב (ויקרא ז, יב)…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Pesachim 37a · Segment 1 — “ובית הלל מתירין.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 37a · Segment 2 — “מתקיף לה רב יוסף: אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינן…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 37a · Segment 17 — “…רב יהודה אמר שמואל: כל שפורסה ואין חוטין נמשכין…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 37a · Segment 13 — “…בן לקיש! אמר עולא: אמר לך רבי שמעון בן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 37a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026