Talmud Builders

    Pesachim 97a

    Back to index

    English translation — Pesachim 97a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One might have thought that even a substitute Paschal lamb that was found before the slaughter of the replacement Paschal lamb should have the same status, and it should be permitted to sacrifice such a lamb as a peace-offering. Therefore, the verse states: “It,” to emphasize that it, a valid Paschal lamb, is sacrificed, and the substitute of a Paschal lamb is not sacrificed.

    2What are the circumstances of the case under discussion? If we say it is a case in which the lamb is found before the slaughter and one performed the substitution before the slaughter of the replacement, it is obvious; why do I need a specific verse to teach this halakha ? Rather, is it not addressing a case in which the original lamb was found before the slaughter and one performed the substitution after the slaughter of the replacement, and the baraita ruled that the substitute lamb may not be sacrificed as a peace-offering, in opposition to the ruling of Rava? The Gemara concludes that the refutation of the opinion of Rava is indeed a conclusive refutation, and his opinion is rejected according to this version.

    3Shmuel stated a principle pertaining to the halakhot of offerings: With regard to any animal that was consecrated as an offering and becomes unfit such that a sin-offering in its condition would be placed in isolation for it to die, meaning that it would be caused to die, if it is a Paschal lamb in that condition it is sacrificed as a peace-offering. And with regard to any animal that becomes unfit such that a sin-offering in its condition is left to graze until it develops a blemish, if it is a Paschal lamb it is also left to graze. And Rabbi Yoḥanan said: A Paschal lamb is sacrificed as a peace-offering only when the lost lamb was found after the slaughter of the replacement Paschal lamb, but if it was found before the slaughter, there is no instance in which it is brought as a peace-offering.

    4Rav Yosef strongly objects to Shmuel’s statement: Is that an established principle in every possible circumstance? Isn’t there the case of a sin-offering whose first year has passed and is therefore no longer fit to be offered as a sin-offering, which goes to graze until it develops a blemish? As Rabbi Shimon ben Lakish said: A sin-offering whose first year has passed, it is viewed as though it were standing in a cemetery where a priest may not enter in order to retrieve it; therefore, it grazes until it develops a blemish. The animal is then sold and its sanctity transferred to the proceeds of the sale, which are used to purchase an animal for a peace-offering.

    5However, a Paschal lamb in a case like this is sacrificed as a peace-offering, as it was taught in a baraita : The word “lamb” comes to include the Paschal lamb in the requirement that the fat tail be sacrificed on the altar. When it says: “If he brings a lamb,” it comes to include a lamb consecrated as a Paschal lamb whose first year has passed and peace-offerings that come due to a Paschal lamb. These are considered peace-offerings rather than Paschal lambs, and they are included in all the laws of peace-offerings in that they require leaning and libations and the waving of the breast and thigh. When it says later: “And if his offering is a she-goat” (Leviticus 3:12), it interrupted the previous matter of the halakhot of sheep brought as peace-offerings and began a new discussion in order to teach that the offering of a she-goat does not require the fat tail to be offered on the altar. This baraita teaches that an animal consecrated as a Paschal lamb whose first year has passed is offered as a peace-offering and is not left to graze until it develops a blemish.

    6He said to him: When Shmuel stated his principle, it was specifically with regard to Paschal lambs that were lost; he did not state his principle with regard to Paschal lambs that were deferred because they had become unfit for use.

    7The Gemara continues its line of questioning: With regard to lost sacrifices do you find Shmuel’s principle to be correct? But what about the case of a sin-offering that was already lost at the time of the separation of a replacement to take its place, and the original animal was found before the second was sacrificed? According to the Rabbis, this animal goes for grazing, as we learned in a mishna: If one separated his sin-offering and it was lost, and he separated another in its place and the first was found, and therefore both are available, then one of them, whichever he chooses, is sacrificed, as he may bring only one offering, and the second shall be caused to die; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: A sin-offering is caused to die only when it is found after the owners gained atonement through another offering. Therefore, according to the Rabbis, if the animal was found before the owners gained atonement, it grazes.

    8And yet with regard to the Paschal lamb, in a situation where it is found after midday before the slaughter, it is sacrificed as a peace-offering. Consequently, Shmuel’s principle is not correct even with regard to offerings that were lost. The Gemara answers: Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that a lost sin-offering is put into isolation and goes to its death.

    9The Gemara asks: But every lost sin-offering is placed in isolation and left to die according to Rabbi Yehuda HaNasi, whereas with regard to the Paschal lamb, when it was lost before midday and then found before midday but after a replacement animal had been separated, it grazes. The Gemara responds: A Paschal lamb lost before midday is not considered lost, in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: A sin-offering lost at night and found by the morning is not called lost, and the halakhot of lost sin-offerings do not apply because a sin-offering cannot be sacrificed at night in any case. Similarly, if a Paschal lamb is lost before midday on the eve of Passover, since it could not be sacrificed at that time, it does not attain the status of a lost sacrifice even if one separates a replacement. In such a case, even Rabbi Yehuda HaNasi would concede that the original animal would be left to graze rather than being left to die.

    10The Gemara asks: But if so, according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, under what circumstances can the case of a sin-offering that is left to graze be found? Rabbi Yehuda HaNasi holds that every lost sin-offering is left to die and none is left to graze; therefore, there is no significance to Shmuel’s ruling with regard to any sin-offering that is left to graze.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יכול אף לפני הפסח כןתמורת הפסח שנמצא לפני פסח (שני) תהא קריבה שלמים:

    תלמוד לומר הואפסח הוא הפסח כשר קרב ואין תמורתו קריבה לאו תמורת ההוא דקרב קא ממעט אלא הכי קאמר יש תמורת פסח שאינה קריבה:

    פשיטאדלא קרבה דהא הוקבעה ונדחה בפסח ואע"ג דלעיל אמר מתני' הא קא משמע לן דאיכא תמורת פסח דלא קרבה קרא מיהא לא איצטריך לאשמעינן הכי:

    ה"ג אמר שמואל כל שבחטאת מתה כו' ור' יוחנן אמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה אבל קודם שחיטה לא - כל שבחטאת מתה חמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני כונסן לכיפה והן מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה וחטאת שנתכפרו בעליה על ידי האחרת שאבדה זאת ואחר כך נמצאת ושעברה שנתה ונקט שמואל גבי פסח סימנא ביה ואמר כל שבחטאת מתה אי מיתרע הכי בפסח קרב שלמים וקא סלקא דעתך דאכולהו מתות דחטאת דאשתכחן גבי פסח קרב שלמים דהיינו תמורת פסח ופסח שמתו בעליו ושכיפרו בעליו ושעברה שנתו קריבין שלמים:

    וכל שבחטאת רועהלקמן מפרש מאי היא ומיתה ורעיה לאו קולא וחומרא איכא בחדא מאידך והאי דנקט גבי מיתה דחטאת בפסח קרב וגבי רעיה דחטאת בפסח רעיה לאו טעמא קא יהיב ביה דמשום דהכא מתה הכא קרב אלא סימנא בעלמא הוא:

    וכללא הואדכל שבחטאת רועה בפסח רועה:

    דריש לקישבמס' תמורה בפרק ולד חטאת (תמורה דף כב.) והתם מותיב לה ממתניתין דהתם דקתני ושעברה שנתה כו' ומתרץ לה דהכי קתני שעברה שנתה ואבדה [או אבדה] ונמצאת בעלת מום:

    כאילו עומדת בבית הקברותכל מקום שהיא רואין כאילו היא בבית הקברות שאין כהן נכנס שם לשוחטה ורועה עד שתסתאב ותימכר ויפלו דמיה נדבה לשופרות שכתוב עליהן נדבה ומקייצים בה את המזבח זה מדרשו של יהוידע הכהן במסכת תמורה (דף כג:) שכל מותר חטאת ואשם לקיץ המזבח חוץ מחטאות מתות שהן הלכה למשה מסיני:

    כשב לרבו' כו'קתני מיהת פסח שעברה שנתו קרב:

    ה"ג כי קאמר שמואל באבודין בדחויין לא אמר ובאבודין מי משכחת לה כו' - כי אמר שמואל כל שבחטאת מתה לאו אכולהו קאי אלא אכיפרו בעליה לחודא שהיא על ידי איבוד ואמתו בעליה לא קאי דלא משכחת ביה רועה אלא אכיפרו בעליה לחוד קא משכחת ליה לרועה כדלקמן וגבי פסח נמי אכיפרו בעליו קאי וכללא הוא דכל פסח שכיפרו בעליו באחר רועה אם כיוצא בו בחטאת רועה וקרב שלמים אם כיוצא בו בחטאת מתה אבל אם חטאת דחויה כגון עברה שנתה שעומדת בפנינו והרי היא דחויה מהקריב לא אמר:

    והרי אבודה בשעת הפרשהחטאת שאבדה עד שהפריש אחרת תחתיה ונמצאת קודם הקרבת השניה לרבנן דפליגי עליה דרבי במס' תמורה (דף כב:) ואמרי דלרעיה אזלא דתנן המפריש חטאת כו':

    אין חטאת מתהמשום כיפרו בעליה אלא האבודה בשעת כפרה ונמצאת אחר שנתכפרו הבעלים הא נמצאת קודם כפרה כיון דאמרי רבנן לא מתה הויא לה מותר חטאת ורועה ודמיה לשופרות:

    ואילו בפסחכי האי גוונא אבד בשעת הפרשה ונמצא קודם שחיטה אחר חצות:

    קרב שלמיםכר' זירא דאמר קודם חצות ואחר חצות שנינו אלמא פסח שהיה לפנינו בשעת כפרה ובלבד שיהא אבוד בחצות קרב שלמים:

    שמואל כר' סבירא ליהורועה בחטאת דקאמר שמואל לקמיה מפרש והוא הדין דמצי לתרוצי שמואל כרבה סבירא ליה דאמר קודם שחיטה שנינו ובפסח נמי אבוד בשעת הפרשה רועה ולקמן מפרש לה בלישנא אחרינא הכי:

    נמצא קודם חצותאפילו לר' זירא רועה דקבעתיה חצות:

    קודם חצותשהיא שעה שאינה ראויה לו להקרבה:

    לאו אבוד הואואפילו הפריש אחר תחתיו קודם שנמצא לאו (מיתה) אבוד חשיב ליה:

    דאמר רבאגבי חטאת אבידת לילה והפריש אחרת תחתיה בלילה ונמצאת (תחתיה) לאור הבוקר אפילו לרבי לאו למיתה אזלא אלא לרעיה הואיל ולילה לאו שעת הקרבה היא:

    אלא רועה לרביבאבודין היכי משכחת לה דתיקום כל שבחטאת רועה דשמואל:

    פסחים 97 עמוד א

    1יכול אף לפני הפסח כן? תלמוד לומר: ״הוא״ הוא קרב, ואין תמורת הפסח קריבה.

    2היכי דמי? אילימא שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה פשיטא! למה לי קרא? אלא לאו, שנמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה! תיובתא דרבא, תיובתא.

    3אמר שמואל: כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים, וכל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה. ורבי יוחנן אמר: אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה, אבל קודם שחיטה לא.

    4מתקיף לה רב יוסף: וכללא הוא? והרי חטאת שעברה שנתה, דלרעיה אזלא, דא"ר שמעון בן לקיש: חטאת שעברה שנתה רואין אותה כאילו היא עומדת בבית הקברות, ורועה.

    5ואילו בפסח כי האי גוונא קרב שלמים, דתניא: ״כשב״, לרבות את הפסח לאליה, כשהוא אומר: ״אם כשב״, לרבות את הפסח שעברה שנתו ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים, שטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. כשהוא אומר: ״אם עז״ הפסיק הענין, לימד על העז שאין טעון אליה.

    6א"ל כי קאמר שמואל, באבודין. בדחויין לא אמר.

    7ואבוד מי משכחת לה? והרי אבודה בשעת הפרשה, לרבנן, דלרעיה אזלא. דתנן: הפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות אחת מהן תקרב ושניה תמות, דברי רבי. וחכמים אומרים: אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים. הא קודם שנתכפרו בעלים רועה.

    8ואילו בפסח, היכא דאבד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים. שמואל כר' סבירא ליה, דאמר אבודה למיתה אזלא.

    9והא כל אבודה לרבי מתה, ואילו בפסח היכא דאבד קודם חצות ונמצא קודם חצות רועה! קודם חצות לאו אבוד הוא, כדרבא, דאמר רבא: אבידת לילה לאו שמה אבידה.

    10אלא, רועה לרבי היכי משכחת לה?

    Tosafot

    אילימא שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה פשיטא למה לי קראואע"ג דקתני ליה במתני' לאשמעינן דאיכא תמורה דלא קרבה מ"מ לא איצטריך להכי:

    פשיטאהשתא לא שייך לשנויי דקרא אסמכתא בעלמא כדשני לעיל דאם כן קרא למאי אתא:

    אלא לאו שנמצא קודם שחיטהתימה ללישנא קמא מאי מקשה אביי לרבה מהך ברייתא והלא סיפא מסייעתא לו בהדיא כדמסיק השתא וזהו תימה לומר שלא ידע אביי סיפא דברייתא דמקשי מינה:

    אמר שמואל כל שבחטאת מתה כו'שמואל כרבי זירא סבר דאמר חצות קבע מדא"ר יוחנן אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה והכי [דייק] לקמן:

    וכללא הוא והרי כו'תימה דפריך אסיפא דמילתיה דכל שבחטאת רועה וארישא נמי איכא למיפרך דהא תמורת חטאת [או] שמתו בעליה דלמיתה אזלא ואלו בפסח אמרי' במתני' דתמורת הפסח רועה אם המיר קודם חצות דקבעיה חצות וכן מתו בעליו אמר לקמן דאי מת קודם חצות דקבעיה חצות:

    רואין אותה כאילו היא בבית הקברותנקט הכי משום דדחיית בית הקברות לאו דחיה היא וכמו כן עברה שנתה לא חשיב דחוי כמו מתו או נתכפרו בעליה:

    ורועהפירש רש"י ויפלו דמיה לקיץ המזבח ממדרשו של יהוידע ואין נראה לריב"א דלא נאמר מדרש יהוידע אלא בהפריש מעות לחטאתו או לאשמו ונשתייר מהם או אבדו והפריש אחרים ואחר כך נמצאו דמה שנשתייר יפלו לנדבה אבל בכי האי גוונא שלא נתכפרו עדיין בעלים אמרינן תימכר ויביא אחרת בדמיה והביא ר"י ראיה לדבריו דתנן בפרק ולד חטאת (תמורה דף כא:) ושאבדה אם משכיפרו כו' ואם עד שלא כפרו בעליה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא אחרת בדמיה והשתא בדחויה גמורה כמו אבדה דמודי ריש לקיש לאחר כפרה דמתה קתני עד שלא כיפרו יביא בדמיה אחרת בעברה שנתה דלאו דחוי גמור הוא דאף לאחר שכיפרו בעליה אינה מתה לא כל שכן שאם נסתאבה קודם כפרה דיביא אחרת בדמיה:

    קודם חצות לאו אבוד הואפירוש ובכי האי גוונא לא איירי שמואל דהא שנינן כי קאמר שמואל באבודין קאמר:

    אלא רועה לרבי היכי משכחת להדליכא למימר כגון שנאבדה בלילה דאבידת לילה לאו שמה אבידה ושמואל באבודין איירי כדפרישית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר שמואל כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים כל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה ואתקיף עליה רב יוסף הרי חטאת שעברה שנתה דלרעיה אזלא דאמר ר"ל בתמורה פ"ד חטאת שעברה שנתה רואין כאלו עומדת בבית הקברות ורועה ואלו פסח שעברה שנתו קרב שלמים דתניא כשב לרבות פסח לאליה כשהוא אומר אם כשב לרבות פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים וכו' ושני' כי קאמר שמואל כל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה באבודין ונמצאו אבל בדחוין כגון שעברה שנתם ונדחו לא אמר שמואל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 97a

    Pesachim 97a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 249 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    יכול אף לפני הפסח כן תמורת הפסח שנמצא לפני פסח (שני) תהא קריבה שלמים:

    תלמוד לומר הוא פסח הוא הפסח כשר קרב ואין תמורתו קריבה לאו תמורת ההוא דקרב קא ממעט אלא הכי קאמר יש תמורת פסח שאינה קריבה:

    פשיטא דלא קרבה דהא הוקבעה ונדחה בפסח ואע"ג דלעיל אמר מתני' הא קא משמע לן דאיכא תמורת פסח דלא קרבה קרא מיהא לא איצטריך לאשמעינן הכי:

    ה"ג אמר שמואל כל שבחטאת מתה כו' ור' יוחנן אמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה אבל קודם שחיטה לא - כל שבחטאת מתה חמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני כונסן לכיפה והן מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה וחטאת שנתכפרו בעליה על ידי האחרת שאבדה זאת ואחר כך נמצאת ושעברה שנתה ונקט שמואל גבי פסח סימנא ביה ואמר כל שבחטאת מתה אי מיתרע הכי בפסח קרב שלמים וקא סלקא דעתך דאכולהו מתות דחטאת דאשתכחן גבי פסח קרב שלמים דהיינו תמורת פסח ופסח שמתו בעליו ושכיפרו בעליו ושעברה שנתו קריבין שלמים:

    וכל שבחטאת רועה לקמן מפרש מאי היא ומיתה ורעיה לאו קולא וחומרא איכא בחדא מאידך והאי דנקט גבי מיתה דחטאת בפסח קרב וגבי רעיה דחטאת בפסח רעיה לאו טעמא קא יהיב ביה דמשום דהכא מתה הכא קרב אלא סימנא בעלמא הוא:

    וכללא הוא דכל שבחטאת רועה בפסח רועה:

    דריש לקיש במס' תמורה בפרק ולד חטאת (תמורה דף כב.) והתם מותיב לה ממתניתין דהתם דקתני ושעברה שנתה כו' ומתרץ לה דהכי קתני שעברה שנתה ואבדה [או אבדה] ונמצאת בעלת מום:

    כאילו עומדת בבית הקברות כל מקום שהיא רואין כאילו היא בבית הקברות שאין כהן נכנס שם לשוחטה ורועה עד שתסתאב ותימכר ויפלו דמיה נדבה לשופרות שכתוב עליהן נדבה ומקייצים בה את המזבח זה מדרשו של יהוידע הכהן במסכת תמורה (דף כג:) שכל מותר חטאת ואשם לקיץ המזבח חוץ מחטאות מתות שהן הלכה למשה מסיני:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 97a · Sefaria

    Tosafot

    אילימא שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה פשיטא למה לי קרא ואע"ג דקתני ליה במתני' לאשמעינן דאיכא תמורה דלא קרבה מ"מ לא איצטריך להכי:

    פשיטא השתא לא שייך לשנויי דקרא אסמכתא בעלמא כדשני לעיל דאם כן קרא למאי אתא:

    אלא לאו שנמצא קודם שחיטה תימה ללישנא קמא מאי מקשה אביי לרבה מהך ברייתא והלא סיפא מסייעתא לו בהדיא כדמסיק השתא וזהו תימה לומר שלא ידע אביי סיפא דברייתא דמקשי מינה:

    אמר שמואל כל שבחטאת מתה כו' שמואל כרבי זירא סבר דאמר חצות קבע מדא"ר יוחנן אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה והכי [דייק] לקמן:

    וכללא הוא והרי כו' תימה דפריך אסיפא דמילתיה דכל שבחטאת רועה וארישא נמי איכא למיפרך דהא תמורת חטאת [או] שמתו בעליה דלמיתה אזלא ואלו בפסח אמרי' במתני' דתמורת הפסח רועה אם המיר קודם חצות דקבעיה חצות וכן מתו בעליו אמר לקמן דאי מת קודם חצות דקבעיה חצות:

    רואין אותה כאילו היא בבית הקברות נקט הכי משום דדחיית בית הקברות לאו דחיה היא וכמו כן עברה שנתה לא חשיב דחוי כמו מתו או נתכפרו בעליה:

    ורועה פירש רש"י ויפלו דמיה לקיץ המזבח ממדרשו של יהוידע ואין נראה לריב"א דלא נאמר מדרש יהוידע אלא בהפריש מעות לחטאתו או לאשמו ונשתייר מהם או אבדו והפריש אחרים ואחר כך נמצאו דמה שנשתייר יפלו לנדבה אבל בכי האי גוונא שלא נתכפרו עדיין בעלים אמרינן תימכר ויביא אחרת בדמיה והביא ר"י ראיה לדבריו דתנן בפרק ולד חטאת (תמורה דף כא:) ושאבדה אם משכיפרו כו' ואם עד שלא כפרו בעליה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא אחרת בדמיה והשתא בדחויה גמורה כמו אבדה דמודי ריש לקיש לאחר כפרה דמתה קתני עד שלא כיפרו יביא בדמיה אחרת בעברה שנתה דלאו דחוי גמור הוא דאף לאחר שכיפרו בעליה אינה מתה לא כל שכן שאם נסתאבה קודם כפרה דיביא אחרת בדמיה:

    קודם חצות לאו אבוד הוא פירוש ובכי האי גוונא לא איירי שמואל דהא שנינן כי קאמר שמואל באבודין קאמר:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Pesachim 97a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר שמואל כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים כל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה ואתקיף עליה רב יוסף הרי חטאת שעברה שנתה דלרעיה אזלא דאמר ר"ל בתמורה פ"ד חטאת שעברה שנתה רואין כאלו עומדת בבית הקברות ורועה ואלו פסח שעברה שנתו קרב שלמים דתניא כשב לרבות פסח לאליה כשהוא אומר אם כשב לרבות פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים וכו' ושני' כי קאמר שמואל כל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה באבודין ונמצאו אבל בדחוין כגון שעברה שנתם ונדחו לא אמר שמואל:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 97a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת בולד חטאת ותמורת חטאת ומתו בעלי' ונתכפרו בעליה באחרת שימותו והוא שמכניסן לבית ונועל עליהם עד שימותו ובעברה שנתה שתרעה עד שיפול בה מום ויביא אחרת בדמי' והוא שאמרו עליה רואין אותה כאילו עומדת בבית הקברות כלומר שאין הכהן יכול לשחטה שם ורועה וכן כל שנמצאת קודם כפרה אפי' נמצאת בעלת מום רועה ויפלו דמי' לנדבה ומ"מ בקרבן הפסח מיהא אינו כן ואי אתה יכול לומר ולד חטאת בפסח שאין פסח בא נקבה אבל תמורת הפסח קריבה שלמים וכן נתכפרו בעלי' באחרת ועברה שנתה אבל מתו בעלי' אם קודם שחיטה בנו מקריבו שלמים ואם לאחר שחיטה קודם זריקת הדם תעובר צורתו ואח"כ ישרף כמו שהתבאר:

    המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתי' ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות אם בא לימלך אומרין לו שיתכפר במופרשת תחתי' והאבודה שנמצאת תרעה עד שתסתאב ויפלו דמי' לנדבה ואם משך הוא אחד מהן ונתכפר בה האחרת תמות בד"א שאבדה ביום אבל אבדת לילה לא שמה אבידה וכל שהפריש באותה הלילה אחרת תחתי' אינה הולכת למיתה [אלא] לרעות הואיל ולילה לאו זמן הקרבה הוא:

    Meiri on Pesachim 97a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ה"ג כי אמר שמואל כו' ואמתו בעליה לא קאי דלא משכחת ביה רועה כו' עכ"ל וה"ה דמה"ט לא קאי אתמורת חטאת ור"ל הכי לפום דס"ד השתא דבכפרו בעליה משכחת לה רועה מיהו למסקנא דקאמר דלכפרו בעליה נמי לא משכחת לה רועה ושמואל חדא קאמר וכר"ש מתרץ לה רש"י לקמן בע"א דליכא לאוקמא אמתו בעליה דכל מתו בעליה מתות ואילו פסח מתו בעליו אחר חצות רועה כו' ע"ש ודו"ק:

    בא"ד באחרת רועה אם כיוצא בו בחטאת רועה אבל אם חטאת כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה שמואל כר' כו' וה"ה דמצי לתרוצי' שמואל כרבה ס"ל דאמר קודם שחיטה שנינו כו' עכ"ל כצ"ל וק"ק לפירושו דאימא להאי לישנא המתרץ לא בעי לתרוצי הכי משום דאסיק אדעתיה כדפרכינן לקמן מדאר"י עלה כו' מכלל דשמואל סבר חצות קבע וק"ל:

    תוספות בד"ה אמר שמואל כו' והכי דייק לקמן כצ"ל:

    בד"ה וכללא הוא כו' תמורת חטאת או שמתו בעליה דלמיתה אזלא ואילו בפסח אמרי' כו' דרועה אם כו' עכ"ל כצ"ל ק"ק דלא דמיא דודאי תמורת חטאת גופיה דמתה כיוצא בה תמורת פסח קריבה שלמים אבל תמורת פסח דמתניתין דהיינו תמורת פסח הנמצא דתמורתו מכח קדושה דחויה קאתי ולהכי לא קריבה כדאמרי' לעיל ויש ליישב ודו"ק:

    בד"ה ורועה פי' כו' בעברה שנתה דלאו דחוי גמור הוא דאף לאחר שכפרו בעליה אינה מתה כו' עכ"ל דר"ל מלתא דפסיקא קאמר בעברה שנתה דרועה דאל"כ מאי פריך ליה ממתני' דהתם דקתני בעברה שנתה מתה ואין להקשות דהכא לא חשיב ליה לרועה דחוי גמור ולעיל גבי פסח חשיב ליה לרועה דחוי די"ל דהכא בחטאת (לגבי פסח) לא חשיב לי' לרועה דחוי לגבי מתה אבל בפסח חשיב ליה לרועה דחוי גבי קרב שלמים ודו"ק:

    בד"ה קודם חצות כו' דהא שנינן כי קאמר כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 97a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 97, Amud Aleph, about 249 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “יכול אף לפני הפסח כן? תלמוד לומר:…”

    2. Segment 226 words

      Opens “היכי דמי? אילימא שנמצא קודם שחיטה והמיר…”

      Named: רבא.

    3. Segment 329 words

      Opens “אמר שמואל: כל שבחטאת מתה בפסח קרב…”

      Named: רב שלמים, רבי יוחנן, שמואל.

    4. Segment 427 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף: וכללא הוא? והרי…”

      Named: רב יוסף.

    5. Segment 547 words

      Opens “ואילו בפסח כי האי גוונא קרב שלמים,…”

      Named: רב שלמים.

    6. Segment 68 words

      Opens “א"ל כי קאמר שמואל, באבודין. בדחויין לא…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 745 words

      Opens “ואבוד מי משכחת לה? והרי אבודה בשעת…”

      Named: רב ושניה.

    8. Segment 819 words

      Opens “ואילו בפסח, היכא דאבד ונמצא אחר חצות…”

      Named: רב שלמים, שמואל.

    9. Segment 928 words

      Opens “והא כל אבודה לרבי מתה, ואילו בפסח…”

      Named: רבי מתה, רבא.

    10. Segment 106 words

      Opens “אלא, רועה לרבי היכי משכחת לה?…”

      Named: רבי היכי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Pesachim 97a · Segment 4 — “מתקיף לה רב יוסף: וכללא הוא?

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 97a · Segment 4 — “מתקיף לה רב יוסף: וכללא הוא? והרי חטאת שעברה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 97a · Segment 3 — “אמר שמואל: כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים, וכל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 97a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026