Talmud Builders

    Pesachim 87b

    Back to index

    English translation — Pesachim 87b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Diblaim”; the name Diblaim can be taken as the dual form of the word dibba , ill repute. It suggests that she was a woman of ill repute, daughter of a woman of ill repute. And Shmuel said: The name Diblaim is the plural of the word deveila , a cake of pressed figs, indicating that she was as sweet as a cake of pressed figs, and therefore everyone used her services. Rabbi Yoḥanan, based on a similar derivation, said the name signifies that everyone would tread [ dashin ] upon her, a euphemism for sexual relations, like a cake of pressed figs.

    2Alternatively, with regard to the name Gomer, Rav Yehuda said: The name can be understood as deriving from the root gamar , to finish. It alludes to the fact that the gentiles sought to finish the money of the Jewish people in her days. Rabbi Yoḥanan said: They did not just seek to do so, but were successful. They plundered and finished it, as it is stated: “For the king of Aram destroyed them and made them like the dust in threshing” (II Kings 13:7).

    3The passage in Hosea continues: “And she conceived, and bore him a son. And the Lord said to him: Call his name Jezreel; for soon I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will obliterate the kingdom of the house of Israel…And she conceived again, and bore a daughter. And He said to him: Call her name Lo-ruhamah, for I will no more have compassion upon the house of Israel that I should bear them…And she conceived, and bore a son. And He said: Call his name Lo-ammi; for you are not My people, and I will not be yours” (Hosea 1:3–9).

    4After two sons and one daughter had been born to him, the Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Shouldn’t you have learned from the example of your master Moses, who, once I spoke with him, separated from his wife? You too, separate yourself from your wife. He said to Him: Master of the Universe, I have sons from her and I am unable to dismiss her or to divorce her.

    5In response to Hosea’s show of loyalty to his family, the Holy One, Blessed be He, rebuked him and said to him: Just as you, whose wife is a prostitute and your children from her are children of prostitution, and you do not even know if they are yours or if they are children of other men, despite this, you are still attached to them and will not forsake them, so too, I am still attached to the Jewish people, who are My sons, the sons of My faithful who withstood ordeals, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. They are so special that they are one of the four acquisitions that I acquired in My world.

    6The Gemara proceeds to enumerate all four: Torah is one acquisition, as it is written: “The Lord acquired me as the beginning of His way” (Proverbs 8:22). Heaven and earth are one acquisition [ kinyan ], as it is written: “Blessed be Abram of God Most High, Creator [ koneh ] of heaven and earth” (Genesis 14:19). The Holy Temple is one acquisition, as it is written: “And He brought them to His sacred border, to this mountain, which His right hand had acquired” (Psalms 78:54). The Jewish people are one acquisition, as it is written: “The nation that You have acquired” (Exodus 15:16). And you, Hosea, said that I should replace them with another nation?

    7Once Hosea realized that he had sinned, he got up to request that God have compassion upon him for having spoken ill of the Jewish people. The Holy One, Blessed be He, said to him: Before you request compassion upon yourself, first request compassion upon the Jewish people, since I have already decreed upon them three harsh decrees on your account, in response to your condemnation of them. There is an allusion to these three decrees in the names of the children born of the prostitute. Jezreel is an allusion to a decree for Jehu’s actions in the Jezreel Valley (see II Kings 9–10). Lo-ruhamah, one that had not received compassion, suggests that God will no longer have compassion for the Jewish people. Lo-ammi, not My people, indicates that the Jewish people will no longer be considered God’s people.

    8Hosea stood and requested compassion upon the Jewish people and nullified the decree. God responded and began to bless them, as it is stated: “Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured nor numbered. And it will be that instead of that which was said to them: You are not My people, it shall be said to them: You are the children of the living God. And the children of Judea and the children of Israel shall be gathered together” (Hosea 2:1). And I will sow her to Me in the land; and I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25).

    9Rabbi Yoḥanan said: Woe to authority, which shortens the life and buries its holders. This is evident from the fact that you don’t have any prophet who did not outlast four kings in his lifetime, as the kings’ positions of authority caused them to die young. A prophet outliving four kings is demonstrated in the opening verses of Hosea, and similarly, as it is stated with regard to Isaiah: “The vision of Isaiah, the son of Amoz, which he saw concerning Judea and Jerusalem in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea” (Isaiah 1:1).

    10Rabbi Yoḥanan said: Due to what reason was the less than righteous Jeroboam, son of Joash, king of Israel, privileged to be counted in the verse together with the righteous kings of Judea? It is due to the fact that he did not accept slander about Amos.

    11The Gemara asks: From where do we derive that he was counted together with the righteous kings of Judea? As it is written: “The word of the Lord that came to Hosea, son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea, and in the days of Jeroboam, the son of Joash, king of Israel” (Hosea 1:1).

    12And from where do we derive that he did not accept slander? As it is written: “Then Amaziah the priest of Beth-El sent to Jeroboam king of Israel, saying: Amos has conspired against you in the midst of the house of Israel” (Amos 7:10). And it is written: “For thus said Amos: Jeroboam shall die by the sword and Israel shall surely be led away captive out of his land” (Amos 7:11). Jeroboam said: Heaven forfend that that righteous person, Amos, said this, that I will die by the sword; and if he indeed said it, what shall I do to him and why should I punish him? The Divine Presence said it to him, and he is required to transmit his prophecy.

    13Rabbi Elazar said: Even at the time of the anger of the Holy One, Blessed be He, He remembers the attribute of compassion, as it is stated: “For I will no more have compassion upon the house of Israel” (Hosea 1:6). Even when implementing His attribute of justice, God still mentions His attribute of compassion. Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said that this is also indicated from here, from the continuation of the verse, which states: “That I should bear them,” indicating that God promised to eventually bear Israel’s sins and pardon them.

    14And Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel among the nations only so that converts would join them, as it is stated: “And I will sow her to Me in the land” (Hosea 2:25). Does a person sow a se’a of grain for any reason other than to bring in several kor of grain during the harvest? So too, the exile is to enable converts from the nations to join the Jewish people.

    15And Rabbi Yoḥanan said that this idea may be derived from here: “And I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25). Even those who were initially “not My people,” i.e., gentiles, will convert and become part of the Jewish nation.

    16Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “Slander not a servant to his master, lest he curse you, and you be found guilty” (Proverbs 30:10), and it is then written in the next verse: “There is a generation that curses its father, and does not bless its mother” (Proverbs 30:11). Is it because they curse their father and do not bless their mother that you should not slander them? Clearly that is absurd.

    17Rather, the juxtaposition serves to emphasize that even in a wicked generation that curses its father and does not bless its mother, one should not slander a servant to his master. From where do we derive this? From Hosea, whose criticism of the Jewish people, God’s servants, to God, their master, aroused His ire, despite the fact that it was a wicked generation.

    18Rabbi Oshaya said: What is the meaning of that which is written: “The righteous acts of His rulers [ pirzono ] in Israel” (Judges 5:11)? The Holy One, Blessed be He, performed a charitable deed toward Israel in that He scattered them [ pizran ] among the nations; had He exiled them to one place, they could have all been destroyed at once. And this concept is that which a certain apostate said to Rabbi Ḥanina: We gentiles are superior to you Jews in that we have patience. It is written of you: “For Joab and all Israel remained there six months until he had cut off every male in Edom” (I Kings 11:16), whereas we, although you have been with us for several years, are not doing anything to you. He said to him: With your consent, let one student deal with your assertion and answer you.

    19Rabbi Oshaya dealt with his assertion and said to him: This is not a sign of your righteousness but is simply because you do not know how to do it, to destroy us. If you seek to destroy all of the Jewish people, you cannot because they are not all with you in your kingdom. If you destroy only those Jews who are with you in your kingdom, you will be called a severed kingdom for murdering part of its own population. The apostate said to him: I swear by Gappa, god of the Romans, with this problem we lie down and with this problem we rise up, for we are constantly struggling with the dilemma of how to eliminate the Jewish people.

    20Rabbi Ḥiyya teaches: What is the meaning of that which is written: “God understands its ways and He knows its place” (Job 28:23)? The Holy One, Blessed be He, knows the Jewish people, who are unable to withstand the harsh decrees of the Romans. Therefore, He exiled them to Babylonia, whose people are less cruel. And Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel to Babylonia only due to the fact it is a land as deep as the netherworld, i.e., it is a land of plains and valleys, which alludes to that which is stated: “I shall ransom them from the power of the netherworld, I shall redeem them from death” (Hosea 13:14). Rabbi Ḥanina said: It is due to the fact that their language, Aramaic, is similar to the language of the Torah, which enables the Jews who live there to study Torah.

    21Rabbi Yoḥanan said: It is due to the fact that He sent them to their mother’s house, i.e., the birthplace of the forefathers of the Jewish people, who lived in Aram-Nahara’im, which is in Babylonia. This is comparable to a man who is angry at his wife; to where does he send her? He sends her to her mother’s house.

    22And this is expressed in the statement of Rabbi Alexandri, who said: There are three that returned to their points of origin, and these are they: The Jewish people, the money of Egypt, and the writing on the Tablets of the Covenant. The Jewish people; that which we just said, they returned to Babylonia. The money of Egypt; as it is written: “And it came to pass in the fifth year of King Rehoboam, that Shishak, king of Egypt, came up against Jerusalem; and he took away the treasures of the house of the Lord and the treasures of the king’s house; he took everything” (I Kings 14:25–26). The writing on the Tablets of the Covenant; as it is written: “And I took hold of the two tablets, and cast them out of my two hands, and broke them before your eyes” (Deuteronomy 9:17). And it was taught in the Tosefta : The tablets were broken and the letters are flying and returning to their point of origin.

    23Ulla said that Israel was exiled to Babylonia in order to enable them to eat

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דבליםשתי דיבות דומה בת דומה:

    כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:

    ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאלשעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה:

    ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהוקנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו:

    שלש גזירותיזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה:

    קיפחקבר האריך ימים מהם על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים:

    זכה לימנותכדיליף לקמיה:

    בימי עוזיהו יותםסיפיה דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל:

    כהן בית אלכומר לעכו"ם:

    זוכר את הרחמיםגרסינן:

    כי לא אוסיף עוד ארחםאע"ג דפורענותא הוא אידכורי הוא מידכר שם רחמים:

    כי נשא אשא להםלשון סליחה ואתמוהי מתמה ומיהו סליחה קא מידכר וסיפיה דקרא דלעיל הוא:

    רבי יוחנן אמר מהכא ורחמתי וגו' ואמרתי ללא עמי עמי אתהאותם שלא היו מעמי ידבקו בהם ויהיו לי לעם:

    אפילו דוררשעים שאביהן יקללו אל תלשינם:

    מהושעשנתפס על שהלשין את ישראל ואף על פי שחטאו:

    צדקה עשה שפיזרןשלא היו יכולין לכלותם יחד:

    יטפל לך תלמיד א'להשיבך תשובה:

    גפא דרומאינשבע בע"ז:

    בהא נחתינן ובהא סלקינןבמחשבה זו אנן עסוקים תמיד:

    הגלה אותן לבבלשאין כשדים אכזרים כשאר אומות:

    שעמוקה כשאולויפדם משם מהר כמו שהבטיחם מיד שאול אפדם:

    שקרוב לשונם ללשון תורהולא תשתכח תורה מהן מהר:

    לבית אמןאברהם מאור כשדים יצא:

    כסף מצריםשבזזו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב (שמות י״ב:ל״ו) וינצלו את מצרים ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות:

    לעיניכםכלומר דבר פלא ראיתם שם שהעין פונה להסתכל בו:

    פסחים 87 עמוד ב

    1דבלים, דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה. ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה.

    2דבר אחר: ״גומר״, אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה, רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו, שנאמר: ״(מלכים ב יג״, ז) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש׃

    3(הושע א, ג) ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם׃

    4לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר: לו הקב"ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אף אתה בדול עצמך ממנה אמר לו רבש"ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה׃

    5א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך ישראל שהן בני בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי׃

    6תורה קנין אחד דכתיב ״(משלי ח״, כב) ה' קנני ראשית דרכו שמים וארץ קנין אחד דכתיב ״(בראשית יד״, יט) קונה שמים וארץ בית המקדש קנין אחד דכתיב ״(תהלים עח״, נד) הר זה קנתה ימינו ישראל קנין אחד דכתיב ״(שמות טו״, טז) עם זו קנית ואתה אמרת העבירם באומה אחרת׃

    7כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב"ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך׃

    8עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר ״(הושע ב״, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה׃

    9אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר ״(ישעיהו א״, א) חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו'׃

    10אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס׃

    11מנלן דאימני דכתיב ״(הושע א״, א) דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל׃

    12ומנלן דלא קיבל לשון הרע דכתיב ״(עמוס ז״, י) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו' וכתיב ״כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו' אמר חס ושלום אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו״׃

    13אמר ר"א אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים שנאמר ״(הושע א״, ו) כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל ר' יוסי בר ר' חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם׃

    14ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר ״(הושע ב״, כה) וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין׃

    15ור' יוחנן אמר מהכא (הושע ב, כה) ורחמתי את לא רוחמה׃

    16אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מאי דכתיב ״(משלי ל״, י) אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת וכתיב ״(משלי ל״, יא) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן׃

    17אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן עבד אל אדוניו מנלן מהושע׃

    18א"ר אושעיא מאי דכתיב ״(שופטים ה״, יא) צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות והיינו דא"ל ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו כתיב ״בכו (מלכים א יא״, טז) כי ששת חדשים ישב שם וגו' ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי אמר לו רצונך יטפל לך תלמיד א'׃

    19נטפל ליה ר' אושעיא א"ל משום דלא ידעיתו היכי תעבדו תכלינן כולהו ליתנהו גבייכו מאי דאיכא גבייכו קרי לכו מלכותא קטיעתא אמר ליה גפא דרומאי בהא נחתינן ובהא סלקינן:

    20תני רבי חייא מאי דכתיב ״(איוב כח״, כג) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום לפיכך הגלה אותם לבבל ואמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שנאמר ״(הושע יג״, יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה׃

    21רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה לבית אמה׃

    22והיינו דרבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן אלו הן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות ישראל הא דאמרן כסף מצרים דכתיב ״(מלכים א יד״, כה) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו' כתב הלוחות דכתיב ״(דברים ט״, יז) ואשברם לעיניכם תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות׃

    23עולא אמר כדי שיאכלו׃

    Tosafot

    יזרעאלעל שם העתיד שיזרעו בגולה:

    והגלה אותם לבבלוהא דאמר בגיטין (דף יז. ושם) רחמנא בטולך או בטולא דבר עשו אלמא בני עשו מעלו טפי היינו לבתר דאתו חברי לבבל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ישראל אחד משלשה קנינין וכו'.

    א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך נביא בישראל שלא קפח ארבעה מלכים בימיו מפני מה זכה ירבעם להמנות עם מלכי בית דוד מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס שנאמר וישלח כהן בית אל אל ירבעם בן (נבט) [יואש] מלך ישראל וגו' אפילו דור אביו שיקלל [ואת אמו] לא יברך אל תלשן אותו מהושע כו'.

    צדקות פרזונו צדקה עשה הקב"ה לישראל שפזרן לבין האומות.

    מיד שאול אפדם זו בבל שהיא עמוקה משאול.

    שלשה חזרו למטעתן ישראל כסף מצרים וכתב הלוחות:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 87b

    Pesachim 87b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 795 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דבלים שתי דיבות דומה בת דומה:

    כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:

    ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה:

    ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהו קנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו:

    שלש גזירות יזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה:

    קיפח קבר האריך ימים מהם על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים:

    זכה לימנות כדיליף לקמיה:

    בימי עוזיהו יותם סיפיה דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 87b · Sefaria

    Tosafot

    יזרעאל על שם העתיד שיזרעו בגולה:

    והגלה אותם לבבל והא דאמר בגיטין (דף יז. ושם) רחמנא בטולך או בטולא דבר עשו אלמא בני עשו מעלו טפי היינו לבתר דאתו חברי לבבל:

    Tosafot on Pesachim 87b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ישראל אחד משלשה קנינין וכו'.

    א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך נביא בישראל שלא קפח ארבעה מלכים בימיו מפני מה זכה ירבעם להמנות עם מלכי בית דוד מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס שנאמר וישלח כהן בית אל אל ירבעם בן (נבט) [יואש] מלך ישראל וגו' אפילו דור אביו שיקלל [ואת אמו] לא יברך אל תלשן אותו מהושע כו'.

    צדקות פרזונו צדקה עשה הקב"ה לישראל שפזרן לבין האומות.

    מיד שאול אפדם זו בבל שהיא עמוקה משאול.

    שלשה חזרו למטעתן ישראל כסף מצרים וכתב הלוחות:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 87b · Sefaria

    Meiri

    לעולם יזהר אדם ממדת הגאוה אפי' המלך לא ישתמש אלא כפי מה שראוי לו ממנה לפי צורך הנהגתו כמו שביארנו בילדותינו בחבור התשובה דרך הערה אמרו אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך [כל נביא ונביא] שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנא' בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו וכו' ולעולם יזהר מלשון הרע הן שלא לאמרו הן שלא לקבלו דרך הערה אמרו מפני מה זכה ירבעם בן יואש לימנות עם מלכי יהודה כלומר שנכתב בפרשה אחת עם עזיהו יותם מפני שלא קבל לשון הרע כדכתיב וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל קשר עליך עמוס וכו' אמר חס ושלום לא אמר אותו צדיק כך ואם אמר שכינה אמרה לו ומה אעשה לו:

    Meiri on Pesachim 87b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוֹ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים וּבַת אַחַת יש להקשות נהי דאצטריך לתלתא בשביל השמות כדי לקרוא להם ג' שמות כנגד ג' גזירות. אך קשה הוה אפשר שיהיו שלושתם זכרים ויקרא את אחד מהם 'לֹא יְרֻחָם' כנגד שם הנקבה שקראה 'לֹא רֻחָמָה' (הושע א, ו)? ונראה לי בס"ד דידוע בית שמאי שהם דין סבירא ליה קיום פריה ורביה צריך שני זכרים ונקבה ובית הלל שהם רחמים סבירא ליה די בזכר ונקבה (יבמות סא:). ולכן אחר שראהו נטה למדת הדין והגבורה שהיא מדת בית שמאי לכן רצה שיביא מזאת האשה שיעור פריה ורביה לפי סברת בית שמאי שמידתם גבורה. או יובן בס"ד רצה שיביא בת שהיא כנגד גזרה של סילוק הטובה דמלבד שם 'לֹא רֻחָמָה' המורה על גזרה זו של סילוק הטובה עוד גם כן הבת בעצמה מורה על סילוק טובה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על נקיבה שהוא נטרקון 'נקי בה' על דרך שאמרו 'פלוני יצא נקי מנכסיו' וכן נקבה גימטריא נזק [157]. והא שילדה הנקבה באמצע? נראה לי בס"ד כי היתה לידתם על סדר הגזרות דתחלה נולד יִזְרְעֶאל שבו רמוז גזרת הגלות ואחר כך נולדה לֹא רֻחָמָה שבה רמוז חסרון טובה הגשמית דאחר הגלות הרגישו בחסרון טוב הגשמיות קודם חסרון טוב הנפשיות ואחר כך נולד בן הנקרא לֹא עַמִּי שבו רמוז חסרון הנוגע לנפשיות ורוחניות דהעדר שלו נרגש אצלם באחרונה.

    הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה מקשים וכי הנביאים שקדמו לו למדו כזאת ממשה רבינו ע"ה לפרוש מן האשה? ונראה לי בס"ד מפני דאפשר לומר הא דשאר נביאים לא למדו ממשה רבינו ע"ה לפרוש היינו דתלו בדעתם משה רבינו ע"ה היה ראוי שיפרוש מפני שאשתו היתה גיורת ואין ראוי לנביא קדוש אלקים שיזקק לאשה גיורת, ולכן הם שהיה להם נשים מיוחסות שבישראל לא פירשו כאשר מצינו דאהרן הכהן ע"ה שהיה כהן גדול ונביא וכן שאר נביאים שבאותו הדור שלא פירשו מנשיהם, אך אתה שהיה לך אשה זונה שהיא מאוסה וגרועה מגיורת אלף פעמים 'הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה' ולפרוש ממנה דאין כבוד לנביא שכמותך להזקק לאשה כזו אחר שכבר ילדה לך וקיימת בה מצוותו יתברך שצווך להשיאה.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לִי בָּנִים הֵימֶנָּה וְאֵינִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וּלְגָרְשָׁהּ. יש להקשות כיון דאמר לו 'בְּדֹל עַצְמְךָ הֵימֶּנָּה' איך ישיב תשובה זו והלא הוא מוכרח לקיים גזרתו יתברך אף על פי שימות על ידי כך? ועוד לא אמר לו לגרשה אלא אמר לו 'בְּדֹל' רוצה לומר שיפרוש מביאה ואיך אומר 'אֵינִי יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ'? ונראה לי בס"ד שלא בא לומר שאינו יכול לקיים גזרתו יתברך כי ודאי אחר שאמר לו בדול כן יעשה ורק בא לעשות התנצלות לעצמו על אשר לא עשה כן מדעתו קודם שאמר לו בדול ובא לומר אל תאשימני על אשר לא למדתי לפרוש ממנה כמשה רבינו ע"ה, יען כי משה רבינו ע"ה אשתו צדקת היתה ומן פרישותו ממנה לא יצא תקלה אך זאת האשה היתה זונה ואם אפרוש ממנה בודאי תזנה תחתי שנמצא היא אשת איש ומזנה ואם הייתי מגרשה כדי שתהיה פנויה איני יכול לעשות גירושין מפני שיש לי בנים ממנה ולכן הוכרחתי בדבר זה שלא פרשתי ממנה אבל עתה אחר שאמר לו השם יתברך בדול ודאי כן יעשה.

    אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִים שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי פירוש שהם דבר חשוב וקיימא לן דבר חשוב אפילו באלף לא בטיל ולכן אי אפשר שיתבטלו בשאר אומות. ונראה לי לרמוז קניינים הנזכרים בפסוק (שמות כ, כ) 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ' והוא ' אֶת שְׁמִי ' ראשי תיבות א רץ ת ורה ש מים מ קדש י שראל כלומר בטענה זו של חמש קניינים אלה 'אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'.

    שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵרוֹת בַּעֲבוּרְךָ הנה מדברים אלו מוכח דמה שאמר הושע הנביא ע"ה 'הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת' אינו רוצה לומר לאבדם אלא רוצה לומר שיגלו לאומה אחרת דלכך גזר עליהם מכח דבריו ג' גזרות הנזכרים שהם גולה והב' 'לֹא עַמִּי' דכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות קי:) והג' 'לֹא רֻחָמָה' כי בחוץ לארץ לא יקבלו השפע מידו יתברך אלא באמצעות השרים ויהיה לחם צר. ונראה לי בס"ד כי לבסוף הקללה נהפכה לברכה כי מספר לֹא עַמִּי [157] נהפך למספר מבני אל חי [157] והיינו רוצה לומר מבני אל חי אתם. ודע כי מה שאמר לו קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה ולקח גּוֹמֵר בַּת דְּבָלִים וילדה לו ב' בנים ובת אחת וקרא להם שמות ומה שאמר לו אחר כך הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה רַבְּךָ ומה שהשיב יֵשׁ לִי בָּנִים הֵימֶנָּה מִמֶּנָּה כל זה לא היה בפועל בהקיץ אלא ראה כל זה במראה החלום שחלם חלום ארוך שאמר לו קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה וכו' וכן כל הענין כולו. ואפשר שנראה לו זה הדמיון בענין ההוא כולו במראה הנבואה שהוא כמראה החלום, וכזאת נמצא ביחזקאל הנביא ע"ה שהיה רואה שהלך לארץ ישראל וראה עושין כך וכך גם ראה שהמלאך מודד לפניו כך וכך ונציירו לפניו העזרות ובית המקדש כולו וההיכל כולו והוא לא הלך בפועל אלא כך נראה לו במראה הנבואה שהיא כמראה החלום וכמו שנאמר (במדבר יב, ו) 'בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ', וכן ראיתי לרד"ק ז"ל שפירש כן והוא ביאור מוכרח מאד ומצוה להודיע זאת בפני עם הארץ כשלומדים הפסוקים האלה בהושע שבזה תתיישב דעת האדם. אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת, שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, שֶׁאֵין לְךָ כָּל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁלֹּא קִפַּח אַרְבָּעָה מְלָכִים בְּיָמָיו שֶׁנֶּאֱמַר : (ישעיה א, א) " חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם, בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה " [פז:] יש להקשות והלא פסוק זה בישעיה אתמר ומנין שכל נביא ונביא היה לו כן? ונראה לי בס"ד דבלאו הכי קשה למאי אצטריך לאשמעינן דבר זה בישעיה הנביא ע"ה דאם לומר שהאריך ימים הרבה אין זה חידוש דיש האריכו יותר ועוד סגי לפרש מספר ימיו כמה היו, על כן צריך לומר שבא הכתוב ללמדינו דבר זה דהרבנות מקברת בעליה כדי שהאדם יתרחק ממנה. ואם נניח במונח שדבר זה לא היה אלא רק אצל ישעיה מנא ליה ללמוד דבר זה של רבנות דיש לומר מקרה היה זה אצל ישעיה, אלא ודאי גם אצל שאר הנביאים כך היה! ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר 'אֵין לְךָ כָּל נָבִיא' לאו דוקא אלא קאי על אותם הארבעה שנתנבאו בפרק אחד דְאֵין לְךָ כָּל נָבִיא מאלו הָאַרְבָּעָה שֶׁלֹּא קִפַּח אַרְבָּעָה מְלָכִים דהא בהושע נמי כתיב (הושע א, א) 'בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה' ובמיכה כתיב (מיכה א, א) 'בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה' ועוזיה לא נזכר במיכה ובעמוס (עמוס א, א) נזכר עֻזִּיָּה בלבד והיינו לתת זה בזה וזה בזה וכאילו במיכה ועמוס נזכרו כולם. ברם הא קשיא כיון דגם בהושע כתיב הכי 'בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה' למה נקיט רבי יוחנן למילתיה על פסוק של ישעיה ולא נקיט ליה על פסוק הושע דקדים לישעיה? ונראה לי בס"ד אף על גב דהושע קדים לישעיה הואיל שקבעו חז"ל ספר ישעיה קודם לכך תפס דבריו על סדר הפסוק דקדים. אי נמי נראה לי בס"ד נקיט דבריו על פסוק ישעיה דאית ביה רבותא טפי דאמרו רבותינו ז"ל (מגילה י:) אמוץ ואמציה אחים הם ובזה איכא רבותא דקרובים הם וחד משפחה הם ושוים הם בזכות אבותם ועם כל זה ישעיה האריך יותר וקפח ד' מלכים והיינו משום דרבנות מקברת.

    מִפְּנֵי מַה זָּכָה יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לִמָּנוֹת עִם מַלְכֵי יְהוּדָה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבֵּל לָשׁוֹן־הָרַע עַל עָמוֹס. עיין מהרש"א מה שכתב הטעם דקרי ליה לשון הרע עיין שם. ונראה לי בס"ד דאם לא היה אומר אלא דבר זה ' בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם ' (עמוס ז, יא) לא היה סותר ההבטחה דאין הכי נמי ירבעם ימות בחרב ובנו ימלוך תחתיו ויתקיים 'בְּנֵי רְבִעִים' (מלכים ב' י, ל) וכן אם לא היה אומר אלא ' יִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה ' אין זה סותר ההבטחה דאפשר לא יגלו עתה אלא עד שתתקיים הבטחת 'בְּנֵי רְבִעִים' אבל מאחר שאמר שתים בבת אחת ימות ירבעם וישראל גלה יגלה משמע דנעשים ב' גזירות אלו תכף זה אחרי זה ואם אחר שימות ירבעם יגלה ישראל על מי ימלוכו בניו? ובזה יובן מה שאמר אמציה 'לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו' (עמוס ז, י) כָּל דייקא שאם היה מדבר בחצי דברים אלו דוקא היה להכילם דאין סותרים ההבטחה. והשיב לו ירבעם חַס וְשָׁלוֹם, לֹא אָמַר אוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ כלומר אין כונת דבריו כאשר חשבת שיהיו ב' גזירות זה אחרי זה תכף ומיד ולעולם תתקיים ההבטחה ואין בנבואתו סתירה להבטחה דאחת תהיה בזמן אחד והשנית אחר זמן רב מזמן הראשונה.

    אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זוֹכֵר אֶת הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע א, ו) "כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'.. נראה לי בס"ד הכוונה שזוכר דברים שאפשר לפרש אותם לטובה ברחמים והוא דאיתא בשער הפסוקים לרבינו האר"י ז"ל בפסוק (ישעיה נב, ג) 'חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ' רוצה לומר לא אגאל אתכם מצד החסד בלבד שהוא סוד כֶסֶף כאשר היה ביציאת מצרים אלא פורקנא דילכון יהיה מסטרא דזהב דהיינו בגבורה עלאה שהוא סוד יצחק וכו' עיין שם. וידוע מה שכתוב ברעיא מהימנא בפרשת פנחס דף רמ"ו על פסוק (ישעיה נב, יג) 'יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד' שדרשו וְנִשָּׂא על יצחק יעיין שם. וזהו שנאמר כאן ' לֹא אוֹסִיף לְרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל ' רוצה לומר לא אגאלם במדת הרחמים שהיא בסוד כסף כאשר גאלתים ממצרים אלא עתה ' נָשֹׂא ' רוצה לומר מדת הגבורה שהיא מדת יצחק שהוא נרמז ב'נִשָּׂא' בה ' אֶשָּׂא לָהֶם ' ונמצא פסוק שנאמר בעת הכעס והזעם יש בו ביאור לטובה שהוא מדבר ברחמים גדולים. ועוד נראה לי בס"ד ' נָשֹׂא ' [351] עולה מספר הסניגוריה [349] עם הכולל וידוע שיש שם קדוש בהיכל החסד מליף סניגוריא על ישראל וכנזכר בזוהר הקדוש (חלק ב' דף רנג) יעיין שם. וזהו שנאמר כי ' נָשֹׂא ' שם הסניגוריא ' אֶשָּׂא לָהֶם '. או יובן ' נָשֹׂא ' ראשי תיבות נ יצוצות ש ל א דם הוא אדם הראשון שנתערבו ניצוצות קדושה שלו בסיגים בחטאו אשא אותם להם כי על אלה באו כל ישראל לברר ולהעלות. או יובן בס"ד לפרש דבריו יתברך לטובה ' לֹא אוֹסִיף ' מלשון 'יַחְדָּו יָסֻפוּ' (ישעיה סו, יז) רוצה לומר לֹא אוֹסִיף אותם להכריתם אלא ארחם את בית ישראל יען כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם על דרך (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן.

    כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה, אֶלָּא לְהַכְנִיס מִמֶּנָּה כַּמָּה כּוֹרִין הנה הנמשל לא ימצא רבוי כל כך בגרים ממש? אך נראה לי בס"ד הכוונה על ניצוצי הקדושה המעורבים בדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] שהם נקראים 'גֵּרִים' ולזה אמר 'וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ' (הושע ב, כה) דהמלכות מכונית בשם אָרֶץ וגם עוד מילוי אָרֶץ [א ל " ף ר י " ש צ ד " י =434] עולה מספר דֶּלֶת [434] והמלכות נקראת דֶּלֶת וְשַׁעַר [שער בלשון תרגום נקרא תַּרְעָא] ולכך שם אֲדֹנָי שהוא במלכות עולה במילואו תַּרְעָא [במילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה 671].

    6 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Pesachim 87b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 87, Amud Bet, about 795 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “דבלים״, דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל…”

      Named: רבי יוחנן, שמואל.

    2. Segment 229 words

      Opens “דבר אחר: ״גומר״, אמר רבי יהודה: שבקשו…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוחנן.

    3. Segment 367 words

      Opens “(הושע א, ג) ותהר ותלד לו בן…”

    4. Segment 441 words

      Opens “לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת…”

    5. Segment 534 words

      Opens “א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך…”

    6. Segment 649 words

      Opens “תורה קנין אחד דכתיב (משלי ח, כב)…”

    7. Segment 726 words

      Opens “כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על…”

    8. Segment 853 words

      Opens “עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן…”

    9. Segment 933 words

      Opens “אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1022 words

      Opens “אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “מנלן דאימני דכתיב (הושע א, א) דבר…”

    12. Segment 1246 words

      Opens “ומנלן דלא קיבל לשון הרע דכתיב (עמוס…”

      Named: רב ימות.

    13. Segment 1333 words

      Opens “אמר ר"א אפילו בשעת כעסו של הקב"ה…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “ור' יוחנן אמר מהכא (הושע ב, כה)…”

    16. Segment 1641 words

      Opens “אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן…”

      Named: רבי יוחנן.

    17. Segment 1716 words

      Opens “אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו…”

    18. Segment 1856 words

      Opens “א"ר אושעיא מאי דכתיב (שופטים ה, יא)…”

    19. Segment 1929 words

      Opens “נטפל ליה ר' אושעיא א"ל משום דלא…”

    20. Segment 2063 words

      Opens “תני רבי חייא מאי דכתיב (איוב כח,…”

      Named: רבי חייא, רבי אלעזר, רבי חנינא.

    21. Segment 2116 words

      Opens “רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן…”

      Named: רבי יוחנן.

    22. Segment 2249 words

      Opens “והיינו דרבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן…”

      Named: רבי אלכסנדרי.

    23. Segment 234 words

      Opens “עולא אמר כדי שיאכלו…”

      Named: עולא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 87b · Segment 10 — “אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 87b · Segment 23 — “עולא אמר כדי שיאכלו

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 87b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026