Talmud Builders

    Pesachim 70b

    Back to index

    English translation — Pesachim 70b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with few people registered for it, so that each person receives a large portion of the offering. Therefore, there is no need for a Festival peace-offering or for a cleaver. The Gemara questions this answer: How do the owners know already on the thirteenth that only a small number of people will be registered for the Paschal lamb? Perhaps more people will register for the offering before it is slaughtered, in which case we should assume that the cleaver was immersed, as it might be necessary to bring a Festival peace-offering together with the Paschal lamb.

    2Rather, we must say that we are talking about a Paschal lamb that came in a state of ritual impurity, in which case a Festival peace-offering is not brought, and consequently there is no need for a cleaver. The Gemara asks: Ultimately, how do the owners know already on the thirteenth when they are immersing their knives that the Paschal lamb will be brought in ritual impurity, so that they need not immerse their chopping knives? Perhaps it will turn out that most of the community is ritually pure.

    3The Gemara answers that we are talking about a situation where the Nasi died, in which case all of Israel must defile themselves in order to participate in his burial. The Gemara asks: When did the Nasi die? If you say that he died on the thirteenth and everyone became ritually impure as a result, why do I need to immerse the slaughtering knife to begin with? It will become ritually impure again in any event. Rather, he died on the fourteenth and they did not know in advance that the Paschal lamb would be brought in a state of impurity. But if so, what is different about the slaughtering knife that he immerses it and what is different about the cleaver that he does not immerse it?

    4The Gemara answers: It was necessary to teach this halakha only in a case where the Nasi was in a dying state on the thirteenth. With regard to a slaughtering knife, about which there is only one doubt, that perhaps the Nasi will die before the Festival and the Paschal lamb will be brought in a state of ritual impurity, he immerses it, for if the Nasi does not die he will need a ritually pure knife to slaughter his Paschal lamb. With regard to a cleaver, about which there are two doubts, that perhaps the Nasi will die and a ritually pure knife will not be needed, and that even if he does not die, perhaps the meat of the Paschal lamb will be plentiful and the Festival peace-offering will not be brought, he does not immerse it.

    5It was taught in a baraita : Yehuda ben Dortai separated himself from the other Rabbis, he and Dortai his son, and went and settled in the south so that he would not be obligated to bring the Paschal lamb, seeing that he was at a great distance from Jerusalem. He did this because he disagreed with the Rabbis with regard to the Festival peace-offering of the fourteenth, which in their view does not override Shabbat. He said: If Elijah will come and say to the Jewish people: For what reason did you not sacrifice the Festival peace-offering on Shabbat, what will they say to him? I am astounded at the two most eminent scholars of the generation, Shemaya and Avtalyon, who are great sages and great expositors of the Torah, and yet they did not tell the Jewish people that even the Festival peace-offering of the fourteenth overrides Shabbat.

    6Rav said: What is ben Dortai’s reason? As it is written: “And you shall slaughter the Paschal offering to the Lord your God from the flock and from the herd, in the place which the Lord shall choose to rest His name there” (Deuteronomy 16:2). A question must be asked: Does the Paschal offering come from the herd, i.e., from cattle? Doesn’t the Paschal offering come from only the sheep and from the goats, as commanded in the book of Exodus (12:5)? Rather, the verse should be understood as follows. “Flock”; this is referring to the Paschal offering. “Herd”; this is referring to the Festival peace-offering that is brought along with it. And the Merciful One says: “And you shall slaughter the Paschal offering,” thus teaching that the two offerings are sacrificed together. From here ben Dortai derived that the Festival peace-offering of the fourteenth is like the Paschal offering in every way, and so it too overrides Shabbat.

    7Rav Ashi said: Need we arise and explain the reason of those who separated themselves from the other Rabbis? Ben Dortai and his son broke away from all the other sages of the Jewish people, and we need not occupy ourselves with the opinions of such people. Rather, the verse comes to explain the opinion of Rav Naḥman, for Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: From where is it derived that a leftover Paschal offering is sacrificed as a peace-offering? A leftover Paschal offering is an animal that had been consecrated as a Paschal offering but was subsequently lost and later found after a different animal had already been sacrificed in its place. Alternatively, if one set aside and consecrated money for the purchase of a Paschal lamb and then the price of livestock dropped so that there was money left over after the purchase was made, the extra money has the status of a leftover Paschal lamb.

    8As it is stated: “And you shall slaughter the Paschal offering to the Lord your God from the flock and from the herd.” Does the Paschal offering come from the herd? Doesn’t it come from only the sheep and from the goats? Rather, the verse comes to teach that a leftover Paschal offering shall be brought as something that comes from the flock and from the herd, that is, as a peace-offering, which may be brought from all types of flock and cattle, including both males and females.

    9The Gemara asks about the crux of the matter: And according to the opinion of the Rabbis, what is the reason that the Festival peace-offering does not override Shabbat? It is certainly a communal offering, and all communal offerings override Shabbat.

    10Rabbi Ile’a said in the name of Rabbi Yehuda ben Safra: The verse said with regard to the festival of Sukkot : “And you shall celebrate it as a Festival for the Lord, seven days in the year; it shall be a statute forever in your generations; you shall celebrate it in the seventh month” (Leviticus 23:41). Now is the festival of Sukkot seven days? They are eight days, as the Eighth Day of Assembly is always celebrated at the conclusion of Sukkot . Rather, from here we derive that the Festival peace-offering [ ḥagiga ], about which the verse states: “And you shall celebrate [ veḥagotem ] it,” does not override Shabbat. Since every eight-day period contains a Shabbat, the Torah said that the Festival [ ḥag ] is celebrated, i.e., the Festival peace-offering [ ḥagiga ] can be brought the entire seven days of the Festival.

    11When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: I said before my teachers, pointing out the following difficulty with regard to this source: There are times when you find only six days on which the Festival peace-offering can be brought, for example, when the first day of the Festival occurs on Shabbat, in which case the Eighth Day of Assembly also falls on Shabbat, and so there are only six days on which the Festival peace-offering may be brought. Abaye said: Would the bereaved Avin, another name for Ravin, say such a thing and be so careless as to ask an unfounded question? There is a big difference: Eight you do not find at all; the eight days of the Festival cannot possibly pass without a Shabbat. But seven days on which the Festival peace-offering can be brought are in fact found in most years.

    12Ulla said that Rabbi Elazar said: With regard to peace-offerings that one slaughtered on the eve of the Festival, one fulfills with them neither the mitzva to bring peace-offerings of rejoicing nor the mitzva to bring a Festival peace-offering. The mitzva of bringing peace-offerings of rejoicing is not fulfilled, as it is written: “And you shall slaughter peace-offerings and eat there, and you shall rejoice before the Lord your God” (Deuteronomy 27:7). Based on this verse, we require that the slaughter be

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    במרובהבחבורה מועטת שהפסח מרובה להן ולא יביאו חגיגה:

    מנא ידעיהבעלים בשלשה עשר שתהא חבורתו מועטת הרי כל שעה באין ונמנין עליו אנשים מעלמא וקונים להן בו חלק מן הבעלים עד שעת שחיטה הלכך לא קים ליה שתהא חבורה מועטת ומטביל לקופיץ שמא יביאו חגיגה ויצטרכו לשבירת עצמות:

    שבא בטומאהשרוב ציבור טמאין ותנן בזמן שבא בטומאה אין מביאין עמו חגיגה וזה המוצאה טהור ואע"פ שאף הטהורים עושין בטומאה עם הציבור מטבילה לשבר בה עצמות חגיגת חמשה עשר שאינה באה בטומאה:

    מנא ידעיהבעלים בשלשה עשר כשמטבילין סכיניהם שיהו רוב ציבור טמאין:

    דמית נשיאומצוה לכל ישראל להתעסק בו:

    אי נימא בשלשה עשרכשהיו מטהרין כליהם:

    סכין למה ליה לאטבוליהלמריה הרי היא עתיד ליטמא וזה המוצאה אם טהור הוא למה מחזיקה בטהורה ושוחט בה שלמי חגיגתו בי"ט:

    אלא דמית בארבעה עשרוכשהטבילו כליהם בי"ג הצריכין לארבעה עשר לא היו יודעין שיבוא בטומאה א"כ גם את הקופיץ הטביל לשבירת העצמות דחגיגת ארבע' עשר:

    ומאי שנא סכיןדאמרי' אטבלה מרה מאתמול ומאי שנא קופיץ דלא אמרי' אטבלה מרה מאתמול:

    לא צריכא דנשיא גוסס בשלשה עשרולא גרסינן ומת בארבעה עשר דמה לי מת ומה לי לא מת:

    סכין דחד ספיקא הואדאיכא למימר שמא ימות הנשיא ויעשו פסח בטומאה משום הך ספיקא לא אימנע מלאטבולה ואטבלה דחייש שמא לא ימות ויעשה פסח בטהרה:

    אבל קופיץ דתרי ספיקיאית ליה מסלקי ליה מתורת טבילה שמא ימות ולא יביאו חגיגות לא בארבעה עשר ולא בחמשה עשר או אפי' לא ימות שמא אני לא אצטרך לחגיגת ארבעה עשר שתהא חבורתי מועטת ויבא פסח במרובה ואי משום חגיגת חג חמשה עשר עדיין יש שהות להטבילה בי"ד הלכך לא אטבלה מרה בשלשה עשר:

    בן דורתאי פירשמן החכמים ונבדל מהם מפני שהיו אומרים אין חגיגת ארבעה עשר דוחה שבת:

    וישב לו בדרוםרחוק מירושלים שלא לעלות לרגל ויתחייב בפסח ובחגיגה דקסבר חגיגה חובה ואפי' במרובה:

    ואנן טעמא דפרושים וכו'וכי לכך הוצרכנו לדרוש המקראות אחר טעמי המבדילים מן החכמים:

    מותר הפסחבין שהפריש פסחו ואבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא זה בין שהפריש מעות לפסחו וחלה קדושת פסח על כולן והוזלו טלאים וניתותרו מן המעות:

    שקרב שלמיםבמועד או לאחר הרגל:

    לדבר הבא מן הצאן ומן הבקרהיינו שלמים שכשירין לבא מכל צאן ומכל בקר זכר ונקבה:

    אמאי לא דחיא שבתואפילו חגיגת חמשה עשר הא ודאי קרבן ציבור הוא דהא אתי בכינופיא כי פסח וזמן קבוע לה:

    וחגותם אותובחג הסכות כתיב דתשלומין דידיה כל שמונה הלכך שמונה הוי אלא לאו שמע מינה אין לך חגיגה שדוחה שבת הלכך לא משכחת שמונה לעולם:

    כגון שחל י"ט הראשון של חג להיות בשבתדמטי נמי שמיני עצרת בשבת דאין כאן אלא ששה:

    אבין תכלאקובר את בניו היה:

    לימא כי האי מילתאשאילה שאינה הוגנת:

    פסחים 70 עמוד ב

    1במרובה. מנא ידעי?

    2ואלא שבא בטומאה. סוף סוף, מנא ידעי?

    3דמית נשיא. דמית נשיא אימת? אילימא דמית בשלשה עשר סכין למה לי דמטבליה? ואלא דמית בארבעה עשר. מאי שנא סכין דמטביל, ומאי שנא קופיץ דלא מטביל לה?

    4לא צריכא, דנשיא גוסס בשלשה עשר. סכין, דחד ספיקא מטביל לה. קופיץ, דתרי ספיקי לא מטביל לה.

    Baraita

    5תניא, יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו, והלך וישב לו בדרום. אמר: אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל: מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת, מה הן אומרים לו? תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים, ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת.

    6אמר רב: מ"ט דבן דורתאי, דכתיב: ״(דברים טז״, ב) ״וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר״, והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים! אלא: ״צאן״ זה פסח, ״בקר״ זו חגיגה, ואמר רחמנא ״וזבחת פסח״!

    7א"ר אשי: ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש? אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מניין למותר הפסח שקרב שלמים׃

    8שנא' ״וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר״. וכי פסח מן הבקר בא? והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים! אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר.

    9ורבנן, מ"ט לא דחי שבת? הא ודאי קרבן ציבור הוא!

    10א"ר אילעא משום רבי יהודה בן ספרא, אמר קרא: ״(ויקרא כג״, מא) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה. שבעה? שמונה הוו! אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת.

    11כי אתא רבין אמר: אמרתי לפני רבותי: פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה, כגון שחל י"ט הראשון של חג בשבת! אמר אביי: אבין תכלא לימא כי הא מילתא? שמנה לא משכחת לה כלל, שבעה איתא ברוב שנים.

    12אמר עולא אמר רבי אלעזר: שלמים ששחטן מערב י"ט אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה. משום שמחה, דכתיב: ״(דברים כז״, ז) ״וזבחת... ושמחת״ בעינן זביחה׃

    Tosafot

    מאי טעמא דבן דורתאי דכתיב וזבחת פסח וכו'רש"י פי' דבחגיגת י"ד מיירי ולפי' צ"ל דלבן תימא אע"ג דאית ליה היקשא אחרינא לעיל חגיגת י"ד לא דחיא שבת אע"ג דלכל מילי אקשיה חגיגה לפסח דאפילו לשבירת עצם אקשיה אי לאו דכתב בו מדקאמר רב אשי בסמוך ואנן טעמא דפרושין ניקו וניפרוש ואי בן תימא נמי ס"ל דדחי' שבת לא הוה מתמה כולי האי וטעמא כדילפינן בסמוך מוחגותם אותו וגו' דלא דחיא שבת אע"ג דקרבן ציבור היא ה"נ לבן תימא ואע"ג דקרא וחגותם אותו בחגיגת ט"ו כתיב סברא הוא להשוות החגיגות יחד ולהכי איצטריך לבן דורתאי למילף מוזבחת פסח שהוקשו לענין זביחה ואפי' בשבת לאפוקי שלא נקיש החגיגות יחד ולא מצי למילף מהיקשא דבן תימא כדפי' וקשה דלעיל קאמר רב אשי דאי חובה היא תיתי בשבת משמע דלבן תימא ולתנא דלקמן דאית להו חגיגת ארבעה עשר דאורייתא דחיא שבת א"כ מאי קמתמה רב אשי ואנן טעמא דפרושין ניקו וניפרוש ועוד תיקשי לההוא דאמר בהוציאו לו (יומא נ.) נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה ואפי' דיחיד הא איכא חגיגת י"ד דקבוע לה זמן ולא דחיא לכך נראה לר"י עיקר דהכא איירי בחגיגת ט"ו כדמוכח דמייתי קרא דוחגותם אותו ואתי שפיר דלא כייל בהוציאו לו אלא דבר שקבוע לו זמן יום אחד ולא יותר אבל חגיגת ט"ו לא חשיב כל כך זמן קבוע כיון שיש לה תשלומין כל שבעה ומ"מ פריך שפיר הא ודאי קרבן ציבור הוא דאף חגיגת חמשה עשר חשיבה זמנה קבוע כדאמרינן בפרק ב' דביצה (דף כ:) אמר להן ב"ה אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ואין להקשות א"כ אמאי הוצרך בן דורתאי לפרוש ולהתרחק כדי שיהיה בדרך רחוקה ויפטר הלא היה יכול להביא חגיגתו כל שבעה כדילפינן בסמוך אומר ר"י דילמא יהודה בן דורתאי ס"ל מדאיתקש חגיגת חמשה עשר לפסח שמע מינה אין לה תשלומין והא דמוקי בן דורתאי קרא דוזבחת פסח בחגיגת חמשה עשר ולא בחגיגת י"ד משום דסבר דחגיגת י"ד לאו דאורייתא:

    הא ודאי קרבן ציבור הואנקט קרבן ציבור משום דאיכא תנא דתלי בהכי בפ' יש קרבנות (תמורה יד.) דתנן יש בקרבנות ציבור שאין ביחיד שקרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה ומיהו בפרק הוציאו לו (יומא נ.) אמרי' כל שזמנו קבוע דוחה את השבת וטומאה אפילו ביחיד וק"ק דהכא קרו ליה קרבן ציבור משום דאתי בכינופיא וכן ביומא [אבל בחגיגה] (דף ו.) קרי ליה קרבן יחיד:

    הא ודאי קרבן ציבורתימה לרשב"א מה בכך אם הוא קרבן ציבור והא פסח ותמיד ושעירי ר"ח ועומר ושתי הלחם לכולהו מצרכינן קראי בכיצד צולין (לקמן פסחים עז.) שידחו שבת וא"כ הכא מנא לן ואור"י דחגיגה בכלל שאר קרבנות מועדות דהאי קרא דוחגותם כתיב בסוף פרשת פינחס:

    שלמים ששחטן מערב יו"ט וכו'נראה לר"י דאפי' הקדישם מתחלה ושחטן לשם חגיגת ט"ו איירי דאי לשם שלמים דעלמא אין יוצא משום חגיגה אפי' שחטן בי"ט דכל דבר שבחובה אין בא אלא מן החולין לכך נראה דהקדישן ושחטן לשם חגיגה דהואיל והוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין שצריך להקדישם לשם כך סברא הוא שישחט נמי בשעה הראוייה לחגיגה וראייה לדבר מדאמר לעיל שבעה שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה וכו' ואי יכול לשוחטה מערב י"ט אכתי שמונה הוו הקשה ריב"א והא האי קרא דוזבחת שלמים לא כתיב גבי שמחת י"ט אלא גבי הר עיבל והיכי יליף מיניה י"ט וי"ל דאיכא למימר דבכל ענין קאמר קרא דבעינן זביחה בשעת שמחה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ודחי' וכי כהנים קסומי אינהו כלומר ראו בדרך מראה הקוסמים החוזים בכוכבים כי הפסח של זו השנה במרובה הוא בא ואין עמו חגיגה לפיכך לא טהרו הקופיץ שלהן אלא כגון שבא הפסח בטומאה שאין עמו חגיגה. ואקשי' וכי כהנים קסומי נינהו דהוה ידעי דישראל זו השנה רובן טמאין הן והפסח בא בטומאה ואין בו חגיגה ואמרי' כגון שהיה נשיא גוסס בי"ג סכין דחד ספק הוא ספק מת נשיא היום או מחר ספק לא מת בספק אחד חייש ומטהר לסכין דחייש דלמא לא מאית ובעינן סכין טהורה וליכא קופיץ דהוא [תרי ספיקא] האי ספיקא דאמרי' וספיקא אחרינא נמי דלמא לא מאית נשיא ואתו הפסח במרובה ואין שם חגיגה לא מטהר ליה ולא מתוקמא דמת נשיא (בי"ד) [בי"ג] נטמאו הרוב ועבדו בטומאה דאי אתי בטומאה (קופיץ) [סכין] למה ליה טהרה אלא בפסח הבא בטהרה הוא:

    ת"ר יהודה בן דירתי [פירש הוא ודורתאי בנו] כו' ודייק מדכתי' וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגת ט"ו מכאן לחגיגת ט"ו שדוחה שבת כשם שפסח דוחה שבת כך חגיגה דוחה שבת.

    אמר רב אשי האי טעמא דפרושים הוא כלומר מדרש פרושים הוא זה אלא טעמי' דהאי קרא הכי הוא וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר ואם יותיר מן הדמים שהפרשת לקנות בהן פסח הביאהו דבר הבא מן הבקר וכ"ש מן הצאן ומאי ניהו שלמים ורבנן דפליגי על יהודה בן דירתי (דאמר) [ואמרי] אין חגיגת ט"ו דוחה שבת דייקי' כיון דהחג שמונה ימים הוא דהא אתרבו יום טוב האחרון של חג מבחדש השביעי תחוגו אותו כאשר הוא מפורש בחגיגה פ"א נמצא החג שמונה וקאמר רחמנא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים מכאן שאין חגיגה דוחה שבת דכתיב שבעה ולא שמונה למעוטי שבת [מחגיגה] וקשו והלא אי מקלעי יום טוב הראשון של חג בשבת יבוא גם יום טוב האחרון שבת ואינך חוגג אלא ששה ימים בלבד ופריק שבעה איתא ברוב שנים ואי מקלעי במיעוט שנים כי האי גונא יו"ט הראשון שבת דלא משכחת ימי חגיגה (אבל) [אלא] ששה למיעוט לא חיישי' אבל שמונה לעולם לא תמצא ולא משכחת תמניא יומי בלא שבת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 70b

    Pesachim 70b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 297 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    במרובה בחבורה מועטת שהפסח מרובה להן ולא יביאו חגיגה:

    מנא ידעי הבעלים בשלשה עשר שתהא חבורתו מועטת הרי כל שעה באין ונמנין עליו אנשים מעלמא וקונים להן בו חלק מן הבעלים עד שעת שחיטה הלכך לא קים ליה שתהא חבורה מועטת ומטביל לקופיץ שמא יביאו חגיגה ויצטרכו לשבירת עצמות:

    שבא בטומאה שרוב ציבור טמאין ותנן בזמן שבא בטומאה אין מביאין עמו חגיגה וזה המוצאה טהור ואע"פ שאף הטהורים עושין בטומאה עם הציבור מטבילה לשבר בה עצמות חגיגת חמשה עשר שאינה באה בטומאה:

    מנא ידעי הבעלים בשלשה עשר כשמטבילין סכיניהם שיהו רוב ציבור טמאין:

    דמית נשיא ומצוה לכל ישראל להתעסק בו:

    אי נימא בשלשה עשר כשהיו מטהרין כליהם:

    סכין למה ליה לאטבוליה למריה הרי היא עתיד ליטמא וזה המוצאה אם טהור הוא למה מחזיקה בטהורה ושוחט בה שלמי חגיגתו בי"ט:

    אלא דמית בארבעה עשר וכשהטבילו כליהם בי"ג הצריכין לארבעה עשר לא היו יודעין שיבוא בטומאה א"כ גם את הקופיץ הטביל לשבירת העצמות דחגיגת ארבע' עשר:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 70b · Sefaria

    Tosafot

    מאי טעמא דבן דורתאי דכתיב וזבחת פסח וכו' רש"י פי' דבחגיגת י"ד מיירי ולפי' צ"ל דלבן תימא אע"ג דאית ליה היקשא אחרינא לעיל חגיגת י"ד לא דחיא שבת אע"ג דלכל מילי אקשיה חגיגה לפסח דאפילו לשבירת עצם אקשיה אי לאו דכתב בו מדקאמר רב אשי בסמוך ואנן טעמא דפרושין ניקו וניפרוש ואי בן תימא נמי ס"ל דדחי' שבת לא הוה מתמה כולי האי וטעמא כדילפינן בסמוך מוחגותם אותו וגו' דלא דחיא שבת אע"ג דקרבן ציבור היא ה"נ לבן תימא ואע"ג דקרא וחגותם אותו בחגיגת ט"ו כתיב סברא הוא להשוות החגיגות יחד ולהכי איצטריך לבן דורתאי למילף מוזבחת פסח שהוקשו לענין זביחה ואפי' בשבת לאפוקי שלא נקיש החגיגות יחד ולא מצי למילף מהיקשא דבן תימא כדפי' וקשה דלעיל קאמר רב אשי דאי חובה היא תיתי בשבת משמע דלבן תימא ולתנא דלקמן דאית להו חגיגת ארבעה עשר דאורייתא דחיא שבת א"כ מאי קמתמה רב אשי ואנן טעמא דפרושין ניקו וניפרוש ועוד תיקשי לההוא דאמר בהוציאו לו (יומא נ.) נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה ואפי' דיחיד הא איכא חגיגת י"ד דקבוע לה זמן ולא דחיא לכך נראה לר"י עיקר דהכא איירי בחגיגת ט"ו כדמוכח דמייתי קרא דוחגותם אותו ואתי שפיר דלא כייל בהוציאו לו אלא דבר שקבוע לו זמן יום אחד ולא יותר אבל חגיגת ט"ו לא חשיב כל כך זמן קבוע כיון שיש לה תשלומין כל שבעה ומ"מ פריך שפיר הא ודאי קרבן ציבור הוא דאף חגיגת חמשה עשר חשיבה זמנה קבוע כדאמרינן בפרק ב' דביצה (דף כ:) אמר להן ב"ה אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ואין להקשות א"כ אמאי הוצרך בן דורתאי לפרוש ולהתרחק כדי שיהיה בדרך רחוקה ויפטר הלא היה יכול להביא חגיגתו כל שבעה כדילפינן בסמוך אומר ר"י דילמא יהודה בן דורתאי ס"ל מדאיתקש חגיגת חמשה עשר לפסח שמע מינה אין לה תשלומין והא דמוקי בן דורתאי קרא דוזבחת פסח בחגיגת חמשה עשר ולא בחגיגת י"ד משום דסבר דחגיגת י"ד לאו דאורייתא:

    הא ודאי קרבן ציבור הוא נקט קרבן ציבור משום דאיכא תנא דתלי בהכי בפ' יש קרבנות (תמורה יד.) דתנן יש בקרבנות ציבור שאין ביחיד שקרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה ומיהו בפרק הוציאו לו (יומא נ.) אמרי' כל שזמנו קבוע דוחה את השבת וטומאה אפילו ביחיד וק"ק דהכא קרו ליה קרבן ציבור משום דאתי בכינופיא וכן ביומא [אבל בחגיגה] (דף ו.) קרי ליה קרבן יחיד:

    הא ודאי קרבן ציבור תימה לרשב"א מה בכך אם הוא קרבן ציבור והא פסח ותמיד ושעירי ר"ח ועומר ושתי הלחם לכולהו מצרכינן קראי בכיצד צולין (לקמן פסחים עז.) שידחו שבת וא"כ הכא מנא לן ואור"י דחגיגה בכלל שאר קרבנות מועדות דהאי קרא דוחגותם כתיב בסוף פרשת פינחס:

    שלמים ששחטן מערב יו"ט וכו' נראה לר"י דאפי' הקדישם מתחלה ושחטן לשם חגיגת ט"ו איירי דאי לשם שלמים דעלמא אין יוצא משום חגיגה אפי' שחטן בי"ט דכל דבר שבחובה אין בא אלא מן החולין לכך נראה דהקדישן ושחטן לשם חגיגה דהואיל והוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין שצריך להקדישם לשם כך סברא הוא שישחט נמי בשעה הראוייה לחגיגה וראייה לדבר מדאמר לעיל שבעה שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה וכו' ואי יכול לשוחטה מערב י"ט אכתי שמונה הוו הקשה ריב"א והא האי קרא דוזבחת שלמים לא כתיב גבי שמחת י"ט אלא גבי הר עיבל והיכי יליף מיניה י"ט וי"ל דאיכא למימר דבכל ענין קאמר קרא דבעינן זביחה בשעת שמחה:

    Tosafot on Pesachim 70b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ודחי' וכי כהנים קסומי אינהו כלומר ראו בדרך מראה הקוסמים החוזים בכוכבים כי הפסח של זו השנה במרובה הוא בא ואין עמו חגיגה לפיכך לא טהרו הקופיץ שלהן אלא כגון שבא הפסח בטומאה שאין עמו חגיגה. ואקשי' וכי כהנים קסומי נינהו דהוה ידעי דישראל זו השנה רובן טמאין הן והפסח בא בטומאה ואין בו חגיגה ואמרי' כגון שהיה נשיא גוסס בי"ג סכין דחד ספק הוא ספק מת נשיא היום או מחר ספק לא מת בספק אחד חייש ומטהר לסכין דחייש דלמא לא מאית ובעינן סכין טהורה וליכא קופיץ דהוא [תרי ספיקא] האי ספיקא דאמרי' וספיקא אחרינא נמי דלמא לא מאית נשיא ואתו הפסח במרובה ואין שם חגיגה לא מטהר ליה ולא מתוקמא דמת נשיא (בי"ד) [בי"ג] נטמאו הרוב ועבדו בטומאה דאי אתי בטומאה (קופיץ) [סכין] למה ליה טהרה אלא בפסח הבא בטהרה הוא:

    ת"ר יהודה בן דירתי [פירש הוא ודורתאי בנו] כו' ודייק מדכתי' וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגת ט"ו מכאן לחגיגת ט"ו שדוחה שבת כשם שפסח דוחה שבת כך חגיגה דוחה שבת.

    אמר רב אשי האי טעמא דפרושים הוא כלומר מדרש פרושים הוא זה אלא טעמי' דהאי קרא הכי הוא וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר ואם יותיר מן הדמים שהפרשת לקנות בהן פסח הביאהו דבר הבא מן הבקר וכ"ש מן הצאן ומאי ניהו שלמים ורבנן דפליגי על יהודה בן דירתי (דאמר) [ואמרי] אין חגיגת ט"ו דוחה שבת דייקי' כיון דהחג שמונה ימים הוא דהא אתרבו יום טוב האחרון של חג מבחדש השביעי תחוגו אותו כאשר הוא מפורש בחגיגה פ"א נמצא החג שמונה וקאמר רחמנא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים מכאן שאין חגיגה דוחה שבת דכתיב שבעה ולא שמונה למעוטי שבת [מחגיגה] וקשו והלא אי מקלעי יום טוב הראשון של חג בשבת יבוא גם יום טוב האחרון שבת ואינך חוגג אלא ששה ימים בלבד ופריק שבעה איתא ברוב שנים ואי מקלעי במיעוט שנים כי האי גונא יו"ט הראשון שבת דלא משכחת ימי חגיגה (אבל) [אלא] ששה למיעוט לא חיישי' אבל שמונה לעולם לא תמצא ולא משכחת תמניא יומי בלא שבת:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 70b · Sefaria

    Meiri

    מותר הפסח ר"ל שהקדים והפריש מעות לפסחו והוזלו הטלאים ונותרו לו מן המעות אחר שלקח טלה לפסחו אותו מותר קרב שלמים כדין פסח שאבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא שקרב שלמים כמו שביארנו ושלמים ושחטן מערב יו"ט אע"פ שאכלן ביו"ט כבר ביארנו למעלה שאינו יוצא בהם ידי חגיגה שאינה באה אלא מן החולין אבל יוצא בה ידי שלמי שמחה שאין צריך שיהו שלמי שמחה נשחטין בשעת חיוב שמחה ר"ל ביו"ט:

    Meiri on Pesachim 70b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מ"ט דבן כו' מדקאמר רב אשי בסמוך כו' עכ"ל וה"ה דה"מ לאוכוחי הכי מדאצטריך תלמודא לאתויי קרא וטעמא אחרינא אליבא דבן דורתאי ולא סגי ליה בהאי היקשא דבן תימא וק"ל:

    בא"ד נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע כו' הא איכא חגיגת י"ד כו' עכ"ל דהאי כללא מוכח התם דקאי נמי אחגיגה ולפרש"י ע"כ אפילו לבן תימא לא אתיא הך כללא דלכ"ע אין חגיגת י"ד דוחה שבת וכ"ש חגיגת ט"ו דדוחק הוא לומר אליבא דבן דורתאי נקט האי כללא ולפי' התוס' לקמן ניחא דנקט האי כללא שפיר לבן תימא וק"ל:

    בא"ד ומ"מ פריך שפיר הא ודאי קרבן צבור הוא דאף חגיגת ט"ו חשיבא זמנה קבוע כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם מי הכריחם לכך דהא כתבו לקמן דאיכא תנא דתלי בקרבן צבור ולא בזמנה קבוע ואליבה פריך לקמן הא ודאי קרבן צבור וי"ל דסברת התנא דתלי מעיקרא בקרבן צבור לא קאי במסקנא דפ' הוציאו לו דדחי לה התם ומסיק דתלי בזמנה קבוע ולקמן לא נקט הא ודאי קרבן צבור היא אלא משום דמעיקרא בעי למימר הכי אבל למסקנא דהתם טעמא משום דזמנה קבוע צ"ל דחגיגת ט"ו נמי קבוע חשיב ליה אי לאו מיעוטא דקרא וכיון דאיכא הכא מיעוטא לחגיגת ט"ו לא חשיב ליה כהאי כללא דהתם משום דיש לה תשלומין כל ז' כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

    בא"ד והא דמוקי בן דורתאי כו' משום דסבר דחגיגת י"ד לאו דאורייתא כו' עכ"ל ור"ל דלא סבר כתנא דמייתי לקמן דסבר חגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה א' דאורייתא דא"כ לא הוי מוקמי בן דורתאי האי קרא דוזבחת פסח וגו' בחגיגת ט"ו אלא בחגיגת י"ד דמשמע טפי קרא דביה איירי מיהו איכא למימר דבן דורתאי סבר כבן תימא דחגיגת י"ד דאורייתא ומהיקש' דלעיל זבח חג פסח וגו' נילף דדוחה שבת וא"כ ע"כ האי קרא וזבחת פסח וגו' דשמעי' מיניה דחגיגה דוחה שבת לא אצטריך לחגיגת י"ד אלא דאתי לחגיגת ט"ו ויש ליישב דע"כ בן דורתאי לית ליה היקשא דבן תימא דיליף מיניה לעיל מן הצאן ולא מן הבקר ובהאי היקשא דוזבחת פסח וגו' קאמר [*] דבקר זו חגיגה ודו"ק:

    בד"ה הא ודאי קרבן צבור כו' משום דאתי בכנופיא וכן ביומא אבל בחגיגה קרי ליה כו' עכ"ל כצ"ל מתוך הסוגיא שם ועי' בתוס' פ"ק דחגיגה שהקשו כן כמ"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 70b · Sefaria

    Maharam

    בגמרא אמר רב יוסף ואנן וכו' ס"א אמר רב אשי:

    Maharam on Pesachim 70b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מאי טעמא וכו' ולפי' צ"ל דלב"ת עיין לעיל נט ע"ב תוס' ד"ה בי"ד ולקמן קיד ע"ב תוד"ה אחד זכר לפסח:

    בא"ד ש"מ אין לה תשלומין עי' חגיגה ו' ע"ב בתוס' ד"ה יש בשמחה:

    תוס' ד"ה הא ודאי וכו' דהאי קרא דוחגותם עיין טורי אבן מגילה ה ע"א ד"ה וחגיגה:

    Gilyon HaShas on Pesachim 70b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 70, Amud Bet, about 297 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “במרובה. מנא ידעי?…”

    2. Segment 27 words

      Opens “ואלא שבא בטומאה. סוף סוף, מנא ידעי?…”

    3. Segment 327 words

      Opens “דמית נשיא. דמית נשיא אימת? אילימא דמית…”

    4. Segment 417 words

      Opens “לא צריכא, דנשיא גוסס בשלשה עשר. סכין,…”

    5. Segment 549 words

      Opens “תניא, יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי…”

    6. Segment 634 words

      Opens “אמר רב: מ"ט דבן דורתאי, דכתיב: (דברים…”

    7. Segment 725 words

      Opens “א"ר אשי: ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש?…”

      Named: רב נחמן, רב שלמים, רבה.

    8. Segment 831 words

      Opens “שנא' ״וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר״.…”

    9. Segment 910 words

      Opens “ורבנן, מ"ט לא דחי שבת? הא ודאי…”

      Named: רבן ציבור.

    10. Segment 1029 words

      Opens “א"ר אילעא משום רבי יהודה בן ספרא,…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 1137 words

      Opens “כי אתא רבין אמר: אמרתי לפני רבותי:…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1228 words

      Opens “אמר עולא אמר רבי אלעזר: שלמים ששחטן…”

      Named: רבי אלעזר, עולא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Pesachim 70b · Segment 7 — “א"ר אשי: ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש?

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 70b · Segment 11 — “…חג בשבת! אמר אביי: אבין תכלא לימא כי הא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 70b · Segment 12 — “אמר עולא אמר רבי אלעזר: שלמים ששחטן מערב י"ט…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 70b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026