Talmud Builders

    Pesachim 27a

    Chapter 2 - Kol Sha'ah

    גם: פסחים דף כ״ז ע״א, פרק ב׳ כל שעה

    English translation - Pesachim 27a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1until there is enough of the prohibited leaven to cause the dough to become leavened bread. And Abaye said: Rabbi Eliezer taught that when the permitted leaven fell in last, the mixture is permitted only when he first removed the prohibited leaven before the permitted leaven fell into the dough and made it rise. However, if he did not first remove the prohibited leaven, the dough is prohibited even if the permitted leaven fell in last. Apparently, when both this and that cause the dough to become leavened bread, it is prohibited.

    2The Gemara rejects this statement: And from where is it apparent that the reason for Rabbi Eliezer’s opinion is in accordance with Abaye’s explanation? Perhaps the reason for Rabbi Eliezer’s opinion is due to the following, which Rabbi Eliezer said explicitly: I follow the final element. And it is no different if he first removed the prohibited item and it is no different if he did not first remove the prohibited item. However, if they both fell in at once it should be permitted, because where both this and that cause the dough to become leavened bread Rabbi Eliezer rules that the mixture is permitted.

    3Rather, the reference is to the opinion of Rabbi Eliezer with regard to wood from an asheira . As we learned in a mishna: If one took wood from an asheira , it is prohibited to derive benefit from it. With regard to one who lit an oven with the wood, if it was a new oven, it must be broken. If it was an old oven, it may be cooled.

    4If one baked bread with asheira wood as the fuel, it is prohibited to derive benefit from it. If this bread was mixed together with other bread, and that other bread was mixed with other bread, it is prohibited to derive benefit from all of this bread. Rabbi Eliezer says: He casts the benefit into the Dead Sea [ Yam HaMelaḥ ]. In other words, one is not required to destroy the entire mixture when the prohibited bread is mixed with a large quantity of other bread. Instead one should designate money equal in value to the value of the original wood from the asheira , and he should destroy this money to offset the benefit he derived from the prohibited wood. The first tanna said to him: Idolatry cannot be monetarily redeemed. Once the bread becomes prohibited, it cannot be redeemed by having its value cast into the Dead Sea. Apparently, the opinion of both Sages, including Rabbi Eliezer, is that when both this permitted object and that prohibited object cause a change to another item, the latter item is prohibited.

    5The Gemara rejects this conclusion: Say that you heard that Rabbi Eliezer and the first tanna are stringent in this matter with regard to idolatry, whose prohibition is stringent. However, with regard to other prohibitions in the Torah, which are less stringent, did you hear him express this opinion? The Gemara responds to this question: Rather, if it is so that Rabbi Eliezer does not hold the same opinion with regard to other prohibitions, to whom will you attribute this baraita ? If it is not Rabbi Eliezer who says this, then who is it? And furthermore, wasn’t it taught explicitly in a baraita : And, similarly, Rabbi Eliezer would prohibit these types of mixtures with regard to all prohibitions in the Torah.

    6Abaye said: If you say, based on the previously stated opinions, that Rabbi Yehuda HaNasi holds that when both this and that cause, it is prohibited, then the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is identical to the opinion of Rabbi Eliezer, as both state that it is prohibited for this same reason. And if you say that Rabbi Yehuda HaNasi holds that when both this and that cause, it is permitted, and here, where Rabbi Yehuda HaNasi rules that it is prohibited, it is because there is improvement from the wood in the bread itself, then in that case, deriving benefit from any of these earthenware bowls, cups, and flasks that were made in such an oven should also be prohibited, since the improvement from the wood is in them as well. If one were to use such utensils he would be deriving benefit from a prohibited item.

    7When Rabbi Yehuda HaNasi and the Sages disagree is in a case where an oven and a pot were formed using prohibited wood. According to the one who says that when both this and that cause it is prohibited, it is prohibited to derive benefit from these as well, since the prohibited item was a contributing factor in the initial formation of the object. However, according to the one who says that when both this and that cause, it is permitted, it is permitted to derive benefit from them. This is because one derives benefit from the prohibited oven and pot only once they have been subsequently heated by permitted wood. Therefore, the influence on the pot of the prohibited item is only one component in the preparation of this food.

    8Some say that even according to the one who says that when both this and that cause, it is permitted, the pot made through the use of prohibited wood is prohibited, since it holds the food inside it before the permitted wood is placed in the oven. Therefore, one derives benefit from the prohibited vessel itself without any contribution from a permitted source.

    9Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to an oven that one lit with peels of orla fruit, or with straw of grain that was planted in a prohibited mixture of diverse kinds in a vineyard, if it is a new oven, it must be shattered. If it is an old oven, it may be cooled. If one baked bread in it, Rabbi Yehuda HaNasi says: The bread is permitted, and the Rabbis say: The bread is prohibited. The Gemara challenges: Wasn’t the reverse taught in the baraita ? The Gemara answers: Shmuel teaches the reverse, that it is Rabbi Yehuda HaNasi who permits one to derive benefit from this bread even in the previously mentioned baraita .

    10And if you wish, say: Shmuel accepts the original text of the baraita that Rabbi Yehuda HaNasi is the one who prohibits deriving benefit from the bread. And generally, Shmuel holds that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi over his individual colleague who disagrees; however, the halakha does not follow him over several of his colleagues who disagree. And in this particular case, the halakha follows Rabbi Yehuda HaNasi even over his colleagues. And Shmuel holds: I will reverse the two sides presented here, in order to establish the Rabbis’ opinion as a prohibition. Therefore, the conclusion will be to rule that it is prohibited, in accordance with the majority opinion. Although in Shmuel’s version the attributions of the opinions are technically inaccurate, the benefit is that when people see that the Rabbis rule that it is prohibited in this case, they will be inclined to accept their majority opinion, which is the correct halakha .

    11It was taught as part of the previously stated halakha that if one cooked the bread over coals produced from an asheira , everyone agrees that the bread is permitted. The Gemara records a dispute: Rav Yehuda said that Shmuel said one opinion, and Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rabbi Yoḥanan said another opinion. One of them said: They taught this leniency only when one cooks with dim coals, whose heat is merely a remnant of the earlier lighting; however, when one cooks with glowing coals, the bread is prohibited. And one of them said: Even when the coals are glowing, the bread is also permitted.

    12The Gemara asks: Granted, according to the one who said that baking with glowing coals renders the bread prohibited, this is because there is improvement from the prohibited wood in the bread. However, according to the one who said that even when baking with glowing coals the bread is permitted, since they are no longer considered to be wood, where do you find the case where Rabbi Yehuda HaNasi deems bread to be prohibited because there is improvement from the prohibited wood in it? Why should there be a difference between glowing coals and actual burning wood? Rav Pappa said: The case is when a flame is directly opposite the bread. When he cooks the bread directly in front of the wood, it is improved directly by the wood. When the coals are merely glowing, there is no direct benefit from the wood.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא שנו - דאחר אחרון אני בא ואם נפל היתר בסוף מותר אלא שקידם את האיסור וסילקו מכיון שנפל בו היתר מיד דהואיל וסילקו ועדיין לא החמיץ בטל והלך לו ואע"ג דהועיל בה קצת שיכול זה האחרון לגמור חימוץ על ידו אעפ"כ כבר בטל לו ושוב אין חוזר וניעור בו אבל לא קדם וסילק ונגמר על ידי שניהם ואינו יכול ליבטל אסור אלמא זה וזה גורם אסור:

    דאחר אחרון אני בא - וטעמא משום דאזל בתר גמר מעשה גמרו בהיתר מותר ואפי' לא קדם וסילק דאיכא זה וזה גורם גמרו באיסור אסור (ואפילו קדם וסילק את האיסור):

    אבל בבת אחת - אם נפלו כאחת דליכא גמרו באיסור הכי נמי דשרי דזה וזה גורם מותר:

    הימנה - מן האשירה:

    יוליך הנאה לים המלח - דמי עצים מכל מקום שמעינן ליה כל כמה דלא ממטי הנאה לים המלח מודה הוא לת"ק בין אחדש יותץ בין אישן יוצן בין אאיסור פת אלמא כיון דקתני חדש יותץ אית ליה זה וזה גורם אסור והא דתניא לעיל חדש יוצן רבנן היא דפליגי עליה דר' ואמרי הפת מותרת משום דלא חשיבא להו הנאת היסק ואפילו בגורם אחד לבדו משום דליתיה לאיסורא בעיניה וכל שכן בתנור שאינו נאכל הוא בעצמו ואין הנאתו בגורם אחד לבדו אלא בשני גורמים שלו ושל היתר ואם תאמר לרבנן יוצן למה לי הא שרו לפת האפויה בהיסק איסור הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא קא שרו לאפות בהיסק איסור ולקמן פריך עצים דאיסור לרבנן היכי משכחת לה דאסירי מדאורייתא והוא הדין דמצי לאוקמא להא דחדש יותץ דלעיל כתנא קמא דר' אליעזר אלא משום דלא ידעינן מנו וניחא ליה למינקט ר' אליעזר והוא ומחלוקתו קאמר:

    א"כ - דפרכת דילמא שאני ליה אמאן תרמייה להא דתניא לעיל גבי ערלה יותץ על כרחיך כיון דלא משכחת תנא דאמר זה וזה גורם אסור אלא רבי אליעזר ומחלוקתו במסכת ע"ז וחזינא סתמא דתני בשאר איסורי נמי הכי רבי אליעזר קאמר לה ולא שני ליה:

    אמר אביי אם תמצי לומר - ברייתא מפורשת הכי דכי היכי דאסר רבי בפת הכי נמי אסר בתנור ואע"פ שאין עצמו נאכל דאית ליה זה וזה גורם אסור ורישא דברייתא דלעיל דערלה רבי קאמר לה כולה:

    היינו ר' אליעזר - בניחותא וליכא למיבעי מידי:

    ואם תמצי לומר - דסבירא ליה זה וזה גורם מותר ורישא דההוא לאו רבי הוא אלא רבי אליעזר הוא והתם בפת הוא דאסר רבי משום דיש שבח עצים בגופה ונמצא כשאוכלה גופו הוא הנהנה מן האיסור בגורם אחד אבל בתנור חדש וציננו שרי:

    הני קערות כוסות וצלוחיות - של חרס שצרפן בעצי אשירה אסירי אפילו לרבי דהא יש שבח עצים בהן והנאתן בלא גורם שני הוא ועל ידי גורם ראשון הוא משתמש בהן הנאת גופו ולא דמו לתנור דלא מטיא הנאה לגוף מיניה עד דאיכא גורם שני:

    כי פליגי - רבי דלא אסר אלא בפת ור' אליעזר אית ליה זה וזה גורם אסור בתנור וקדירה שאין הגוף נהנה מהן עד שיבא גורם שני והוא של היתר:

    קדירה - שצרפה כשהיא חדשה בעצי איסור:

    דהא מקבלה בישולה - ואיכא הנאת תשמיש שמשתמש בה בלא גורם אחר אבל תנור אין נותנין בו פת אלא לאחר הסיקה של גורם היתר:

    איפכא תני לה - להא ברייתא דלעיל ואיפכא אתנייה:

    ואי בעית אימא - שמואל נמי הכי אתנייה ואית ליה דר' אסר ורבנן שרו ואיהו הפך לה כדי שלא ילכו בני אדם אחר רבים להתיר דבעלמא במחלוקות אחרות שנחלקו רבים על רבי סבירא ליה לשמואל דאע"ג דהלכה כרבי מחבירו במקום יחיד אין הלכה כמותו מחביריו כלומר במקום רבים ובהא סבירא ליה דהלכה כמותו ואע"ג דרבים פליגי עליה:

    אפכה ואתנייה - אפכנה ואשנינה כי היכי דתיקו הא מילתא דאיסורא בשם רבנן ויעשו בני אדם כמותן שהכל הולכין אחרי רבים שאם אני אומר הלכה כרבי שהוא יחיד לא יאמינו לי:

    גחלים עוממות - כבויות כדכתיב (יחזקאל ל״א:ח׳) ארזים לא עממוהו ומתרגמינן כהה עמיא:

    לוחשות - גחלים בוערות נראות כמתנענעות ולוחשות זו לזו:

    אסורין - לרבי:

    כנגדו - כנגד הפת מבעיר העצים בפי התנור:

    פסחים 27 עמוד א

    1עד שיהא בו כדי להחמיץ. ואמר אביי: לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור, אבל לא קדם וסילק את האיסור אסור, אלמא זה וזה גורם אסור.

    2וממאי דטעמא דר' אליעזר כאביי? דילמא טעמא דר' אליעזר משום דאחר אחרון אני בא לא שנא קדם וסילק את האיסור, לא שנא לא קדם וסילק את האיסור. אבל בבת אחת, ה"נ דשרי!

    3אלא ר' אליעזר דעצי אשירה, דתנן: נטל הימנה עצים אסורין בהנאה. הסיק בהן את התנור, חדש יותץ, ישן יוצן.

    4אפה בו את הפת אסורין בהנאה. נתערבה באחרות ואחרות באחרות כולן אסורין בהנאה. רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח. (אמר) לו: אין פדיון לע"ז׃

    5אימור דשמעת ליה לר' אליעזר בע"ז דחמיר איסורה, בשאר איסורין שבתורה מי שמעת ליה? אלא אם כן, אמאן תרמייה? ועוד, הא תניא בהדיא: וכן היה ר' אליעזר אוסר בכל איסורין שבתורה.

    6אמר אביי: אם תמצא לומר ״זה וזה גורם אסור״ רבי היינו ר' אליעזר, ואם תמצי לומר ״זה וזה גורם מותר״, והכא משום דיש שבח עצים בפת הוא הני קערות וכוסות וצלוחיות אסירי.

    7כי פליגי בתנור וקדירה: למ"ד ״זה וזה גורם אסור״ אסור. למאן דאמר ״זה וזה גורם מותר״ שרי.

    8איכא דאמרי: אפי' למ"ד ״זה וזה גורם מותר״, קדירה אסורה, דהא קבלה בישולא מקמי דניתן עצים דהיתירא.

    9א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל: תנור שהסיקו בקליפי ערלה, או בקשין של כלאי הכרם, חדש יותץ, ישן יוצן. אפה בו את הפת, רבי אומר: הפת מותרת, וחכמים אומרים: הפת אסורה. והתניא איפכא! שמואל איפכא תני.

    10ואב"א בעלמא קסבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובהא אפי' מחביריו. וסבר אתנייה איפכא, כי היכי דניקום רבנן לאיסורא.

    11בישלה על גבי גחלים דברי הכל הפת מותרת. (אמר) רב יהודה אמר שמואל, ור' חייא בר אשי א"ר יוחנן, חד אמר: לא שנו אלא גחלים עוממות, אבל גחלים לוחשות אסורין, וחד אמר: אפילו גחלים לוחשות נמי מותרין.

    12בשלמא למ"ד לוחשות אסורין, משום דיש שבח עצים בפת. אלא למ"ד אפילו לוחשות מותרות, פת דאסר דיש שבח עצים בפת לרבי היכי משכחת ליה? א"ר פפא: כשאבוקה כנגדו.

    Tosafot

    עד שיהא בו כדי להחמיץ - פי' באיסור דאי יש באיסור וגם בהיתר כדי להחמיץ נראה לרשב"א דשרי דהא בפ' בתרא דמסכת ע"ז (דף סח.) תניא שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לעיסה ובזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור ור' שמעון מתיר והשתא הוי ר' שמעון כרבנן דהכא והא דתנן בסוף פ"ק דתמורה (דף יב.) אין מחמץ אחר מחמץ [אוסר] אלא לפי חשבון שבה שאם נפל שאור של תרומה בעיסה וחימצה וחזרה ונפלה לעיסה אחרת גדולה מזאת אם יש בשאור כדי להחמיץ השניה אסורה אע"פ שנתחמצה על ידי שאור של איסור ועל ידי עיסה ראשונה שהיה של היתר ומוקמינן לה התם כרבנן דהכא אור"י מצי למימר דהתם מיירי כגון שאין בעיסה כדי להחמיץ ובשאור של תרומה יש כדי להחמיץ:

    נתערבו באחרות - אור"ת דלא גרסי' ואחרות באחרות דבסדר המשנה לא גרס ליה לא במסכת ע"ז ולא בסדר זרעים:

    וכן היה רבי אליעזר אוסר בכל איסורין שבתורה - השתא משמע דבכל מקום אית ליה לרבי אליעזר דזה וזה גורם אסור ותימה לרשב"א דתיקשי מהכא לרב הונא בר חיננא דתניא בתמורה בפרק כל האסורין (תמורה דף ל: ושם) כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ותניא עלה ר"א אוסר וקאמר רב הונא בר חיננא מחלוקת כשעיברו ולבסוף נרבעו דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא אבל נרבעו ולבסוף עיברו ד"ה מותרין אלמא לרבי אליעזר זה וזה גורם מותר:

    ובהא אפילו מחביריו - וטעמא דרבי משום דיש שבח עצים בפת ולא מטעם דזה וזה גורם דשמואל פסיק בהדיא בפרק כל הצלמים (ע"ז מט.) הלכה כר' יוסי דזה וזה גורם מותר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואקשי' אימור דשמעת ליה לר' דיש שבח עצים בפת כלומר שבח עצי האיסור שרוי בפת והוא אפיית הפת היה הוא ידוע בפת לפיכך שנה הפת אסורה אבל עצי היתר אסורה חדש [בתנור של איסור] שנמצאו עצים של היתר והתנור [של] איסור [שטעון] נתיצה גורמין אפיית הפת [מי] שמעת לרבי שאוסר בזה ואתינן לאוקמינהו לר' אליעזר ורבנן דפליגי בשאור של חולין ושל תרומה שנפלו בעיסה ואין באחד מהן שיעור לחמץ הוא לבדו העיסה ונצטרפו וחימצו ר' אליעזר אומר אחר אחרון אני בא וחכמים אומרים בין שנפל בתחלה בין שנפל בסוף לעולם אין אסור עד שיהא בשאור של תרומ' כדי לחמץ ואמר אביי לא שנו שאם יהיה האחרון שאור של חולין שהעיסה מותרת אלא שקדם וסלק את האיסור שיחמיץ אבל לא קדם וסלק את האיסור אע"ג שהאחרון חולין אסור ש"מ לר' אליעזר זה וזה גורם אסור ודחי' וממאי דכדאביי היא דלמא טעמא דר' אליעזר דסבר הכל אחר גמרו אי גמר באיסורא אסור אי גמר בהיתרא מותר בין סלקו בין לא סלקו לא שנא לפיכך שנה אחר אחרון אני בא אבל הכא שנתערבו שבח עצים ושבח תנור ובבת אחת הן באין על הפת דברי הכל שרי אלא הא ר' אליעזר דתנן בע"ז פ"ג נטל הימנה מן האשרה עצים והסיק בה התנור (כו') עד ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח כו' פי' כשיעור שכר אפיית הפת יפדה הפת ויוליך דמיה לים המלח קתני מיהת הפת אסורה ש"מ לר' אליעזר זה וזה גורם אסור ודחי' שאני התם משום חומרא דע"ז. אם כן הערלה וכלאי הכרם לאיזה איסור נדמה אותם ועוד תניא בהדיא וכן היה ר' אליעזר אומר בכל איסורין שבתורה אליבא דמאן דאמר דלרבי זה וזה [גורם] מותר והכא בפת אמאי אסר משום דיש שבח עצים בפת סבירא ליה ומש"ה קתני הפת אסורה.

    קערות וכוסות וקיתונות וצלוחיות שנתבשלו בעצים של איסור דברי הכל אסורות דחד גורם הוא בתנור וקדרה פליגי כי התנור אינו אופה אלא ע"י הדלקת עצים וכן הקדרה אינה מבשלת אלא בעצים שנמצאו התנור והקדרה איסור והעצים שמדליקין בהן תוך התנור ותחת הקדרה של היתר והרי שניהם גורמין לאפיית הפת ולבישול מאן דאמר זה וזה גורם מותר גם אלו מותרות ומאן דאמר אסור גם אלו אסורות:

    איכא דאמרי בקדרה דברי הכל אסור מאי טעמא דהא קדים עייל בישולא מכח הקדרה מקמי דניתי כח עצים: שמואל הוה מהפיך דברי רבי לרבנן ואמר וחכמים אומרים הפת אסורה וגם הברייתא דתניא וחכמים אומרים הפת מותרת הוה מהפיך לה ותאני וחכמים אומרים הפת אסורה כי היכי דתיקום דרבנן לאיסורא וקיימא לן הכי:

    בשלה על גבי גחלים דברי הכל הפת מותרת יש מי שאומר לא שנו אלא גחלים עוממות קרובות לכבוי מלשון (יחזקאל ל"א ח') ארזים לא עממוהו וכמוהו (איכה ד' א') איכה יועם זהב דהא קלי ליה איסורא אבל גחלים לוחשות הפת אסורה ויש מי שאומר אפי' לוחשות הפת מותרת אי הכי לרבי קסבר יש שבח עצים בפת היכי משכחת לה ושני' בשאבוקה כנגדה ומכח האבוקה נאפת ורבנן דשרי אפי' כשאבוקה כנגדו עצי איסור היכי משכחת לה ושני' בשרשפא פי' כסא לשבת בו כגון זה אסרה תורה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 27a

    Pesachim 27a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 320 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 27a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026