Talmud Builders

    Pesachim 83b

    Back to index

    English translation — Pesachim 83b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1when one finds them in piles, and he sees that some of them have had their marrow removed. If these bones are bones of offerings to which the prohibition of breaking a bone does not apply, one can assume that the owner removed the marrow from all the bones before the marrow became leftover and ate it, and they do not require burning.

    2On the other hand, with regard to the bones of the Paschal lamb, to which the prohibition of breaking a bone does apply, perhaps the owner removed the marrow from these, and from those he did not remove the marrow, and they require burning. Therefore, although one needs to check all the bones of the Paschal lamb he finds to ensure that they do not have marrow left in them, he does not need to burn them due to the unconfirmed possibility that the marrow was removed after it became leftover. The bones would need to be burned only if there was still marrow in them or if one knew for certain that they had served as a base for leftover sacrificial meat.

    3Rav Yehuda said that Rav said: All the sinews in an animal are considered like meat. Therefore, one can fulfill his obligation to eat the Paschal lamb by eating them and one can register for them, except for the sinews of the neck, which are so hard that they are not considered meat.

    4We learned in the mishna: The bones, and the sinews, and the leftover shall be burned on the sixteenth. The Gemara asks: What are the circumstances in which these sinews must be burned? If we say they are sinews of meat, let us eat them. Why are they burned? And if they are sinews that were left over and not eaten for some other reason, they are leftover, so why does the mishna list sinews separately? Rather, it is obvious that the mishna is referring to sinews of the neck, which are different than other sinews and are therefore mentioned separately.

    5Granted, if you say they are meat, due to that they require burning; but if you say they are not meat, why do they require burning? One should simply discard them like other waste. Rav Ḥisda said: The mishna’s mention of sinews is necessary only for the sciatic nerve, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    6As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: The prohibition to eat the sciatic nerve according to Torah law applies only to the sciatic nerve in one of the animal’s thighs, and not to both, and logic dictates that it is the right thigh. However, since there is no absolute proof that this is correct, the sciatic nerve must be removed from both sides. Although in theory the forbidden sciatic nerve may be discarded and the permitted one may be eaten, since there is uncertainty as to which one is permitted, neither of them may be eaten. Both must be burned.

    7The Gemara asks: Shall we then conclude that Rabbi Yehuda was uncertain about which sciatic nerve is forbidden? The Sages were unsure whether Rabbi Yehuda was absolutely convinced that it is the sciatic nerve from the right side that is forbidden, or if he was saying that this would seem likely to be the case, but he was not certain. As, if it were clear to him that it is the sciatic nerve from the right thigh that is forbidden, the proper procedure would be different: The one that is permitted we should eat, and the one that is forbidden we should discard. Why should he require burning?

    8Rav Ika bar Ḥinnana said, in response to this attempted proof: The mishna addresses a case where the two sciatic nerves were known, but in the end became mixed together. In other words, at first it was known which was the forbidden right nerve and which was the permitted left nerve. However, they were then mixed together and can no longer be identified. Therefore, due to the uncertainty, they must both be burned.

    9Rav Ashi said: The mishna’s ruling that the sinews must be burned is necessary only with regard to the fat of the sciatic nerve, as it was taught in a baraita : The fat around the sciatic nerve is permitted according to Torah law, but the Jewish people are holy and treat it as forbidden. Since it is permitted according to Torah law, it has the status of meat and may not be simply discarded. However, since the Jewish people treat it as forbidden, they do not eat it even from the Paschal lamb. Therefore, it is left until after the time when the meat may be eaten and burned in accordance with the general halakha of leftover.

    10Ravina said: This discussion pertains to the outer nerve, and it is in accordance with that which Rav Yehuda said that Shmuel said, as Rav Yehuda said that Shmuel said: There are two sinews in the sciatic nerve: The inner sinew that is next to the bone is forbidden according to Torah law, and one is liable to be flogged for eating it. The outer sinew that is next to the meat is forbidden by rabbinic law, and therefore one is not liable to be flogged for eating it. Since the outer sinew is permitted according to Torah law, it attains the status of leftover when it is not eaten.

    11It was taught in the mishna that if the sixteenth of Nisan occurs on Shabbat, the burning of the leftover does not override Shabbat, and they are burned on the seventeenth. The Gemara asks: And why isn’t the leftover of the Paschal lamb burned on the Festival day itself? The positive mitzva to burn the leftover should come and override the prohibition that prohibits the performance of labor on Festivals.

    12Ḥizkiya said, and similarly, one of the Sages in the school of Ḥizkiya taught: The verse states: “And you shall not leave any of it until morning; and that which remains of it until morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10). As there is no need for the verse to state “until morning,” and repeating that phrase adds nothing to the verse, what is the meaning when the verse states “until morning”? It is to give it a second morning for its burning. In other words, it comes to teach that the mitzva to burn the leftover does not apply on the first morning, i.e., the morning of the Festival when they become prohibited to eat, but on the second morning, the sixteenth of Nisan. However, when the sixteenth falls on Shabbat, the burning is delayed until the seventeenth.

    13Abaye said: The reason is because the verse states: “The burnt-offering of each Shabbat on its Shabbat in addition to the continual burnt-offering and its libation” (Numbers 28:10). This indicates that the burnt-offering of Shabbat may be offered on the altar on Shabbat or burned if it is disqualified, but not the burnt-offering of a weekday on Shabbat, and not the burnt-offering of a weekday on a Festival. It is derived from here that one may not burn anything on Shabbat that is not an obligation of that day.

    14Rava said a different reason: The verse states concerning Festivals: “And on the first day there shall be a sacred convocation; no kind of labor shall be done on them, save that which every man must eat, only that may be done for you” (Exodus 12:16). From this verse one can infer the following: That, i.e., the food itself, you may prepare, but you may not perform acts that facilitate its preparation, which must be done beforehand. The word only is also exclusive; it indicates that only food preparation is permitted,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שמצאן צבורין צבוריןובדק עליונים ומצאן חלוצין:

    עצמות קדשיםלא בעו למיבדק תחתונים אבל עצמות פסח בעו למיבדק כולהו ובהא פליג רב זביד אדרב נחמן דאי מצאן חלוצין לא חמיר שימוש נותר כולי האי להצריכו שריפה מספק ולומר בתר איסורייהו חלצינהו:

    כל הגידין בשרהרי הן כבשר ונימנין עליהן בפסח ויוצא ידי חובתו:

    חוץ מגידי צוארשהוא אצל הרחב וקשה ועץ בעלמא הוא:

    הני גידיןדקאמר עיקרן ותחלתן לשריפה היכי דמי:

    ואי דאייתורע"י שנתעצלו באכילתן היינו נותר:

    אלא פשיטא בגידי צוארקאמר ומשום שאין נאכלין מחמת קשיין מני להו בהדי עצמות וקאמר דעיקרן לשריפה דמסתמא לא אכיל להו:

    אי אמרת בשלמא בשר נינהוואי אכיל להו נפיק בהו אמטו להכי בעי שריפה כו':

    לא נצרכא אלא לגיד הנשה כו'לעולם גידי צואר לאו בשר נינהו ושאר גידים בשר גמור וראוי לאכילה ומתני' דמשמע דיש גידים שהן בשר ליטען שריפה וסתמן אין נאכלין דקאמר ישרפו בט"ז בגיד הנשה שהוא רך וכשר לאכילה:

    לעולם פשיטא ליה דשל ימיןומתני' דלא מצי אכיל ליה ומצריך ליה שריפה כשנתערבו לאחר מכאן. בשהוכרו לאו דוקא דודאי מתחלתו הוכרו דאין לך אדם שאינו מכיר בין צד ימין לצד שמאל:

    לר' יהודהדאמר אין נוהג אלא באחת ולא ידעינן בהי מינייהו הילכך מתחלה עומד אותו של היתר לשריפה משום דלא ידע ליה דליכליה:

    ופרכינן תיפשוט מיהא דמספקא ליה לרבי יהודה בהי נהיג דהא מילתא איבעיא לן בפ' גיד הנשה (חולין צ:) דקתני ר' יהודה אומר אין נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין ואיבעיא לן מיפשט ליה לרבי יהודה דשל ימין ומאי דעת דקא אמר דעת תורה כדמפרש התם הירך המיומנת שבירך או דילמא ספוקי מספק' ליה ומאי דעת דעת נוטה כלומר מסתברא הכי תיפשוט ממתני' מדקא אמר תחלתו לשריפה ודאי מספקא ליה הילכך שריפה בעו תרוייהו דאכל חד וחד אמר האי דהיתירא הוה והרי הוא נותר ומתחלתו לא היה יכול לאוכלו שמא זהו של איסור דאי פשיטא ליה אמאי תחלתו לשריפה דהיתירא ניכליה דאיסורא נשדייה:

    רב אשי אמרמתני' בשומנו של גיד קאמר דמותר מן התורה ונהגו איסור בו הילכך תחלתו לשריפה דכיון דמן התורה מותר חל איסור נותר עליו ובכלל נותר לא חשיב ליה דהאי על כרחו מתחלתו לכך עומד ואיצטריך למיתנייה באנפי נפשיה ולאשמעינן דאסור לאוכלו:

    שני גידין הןבירך:

    פנימי הסמוך לעצםזה גיד הגדול המתוח על פני כל אורך הירך ופנימי קרי ליה שהוא בצד פנימי של ירך צד הרואה את הירך השנית:

    וסמוך לעצםעצם הקולית התחוב בבוקא דאטמא וגם יוצא מבוקא דאטמא ונמתח אצל אותו עצם על פני כל אורך הירך שאסור:

    וחייבין עליומלקות:

    חיצוןזה גיד קצר הניתן בסוף השופי לרחבו וחיצון קרי ליה על שם שהוא מוטל לצד חיצון של ירך צד הרואה את האויר הסמוך לבשר שמובלע בבשר:

    אסורמדרבנן:

    ואין חייבין עליוכדמפרש טעמא התם אשר על כף הירך ההוא דפשיט בכוליה ירך והיינו פנימי אבל חיצון לא ובההוא דקאמר תנא דידן דתחלתו אינו נאכל משום איסור דרבנן וטעון שריפה דחייל עליה שם נותר דחזי מדאורייתא:

    ניתי עשהדבאש תשרפו:

    ונידחי לא תעשהדמלאכת י"ט:

    שאין ת"ל עד בוקרבתרא דהא כבר כתיב קמא:

    ולא עולת חול בי"טאלמא אפילו הקטר עולה אינו דוחה י"ט וכ"ש שריפת פסול שלה ופסח קרבן של חול הוא דזריקת דמו בארבעה עשר ואין יכול להקטירו בלילה והא דכתיב לא ילין לבקר דמשמע הא כל הלילה ילין הא אוקימנא בארבעה עשר שחל להיות בשבת בפ' תמיד נשחט (פסחים דף נט:):

    הוא ולא מכשיריוהיכולין ליעשות מבעוד יום:

    פסחים 83 עמוד ב

    1שמצאן צבורין צבורין, ומהן חלוצין. עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם לכולהו הוה חליץ להו ואכיל להו, ולא בעי שריפה.

    2עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם דילמא הני דחלצינהו, ולהנך לא חלצינהו, ובעי שריפה.

    3א"ר יהודה אמר רב: כל הגידין בשר, חוץ מגידי צואר.

    4תנן: העצמות והגידים והנותר ישרפו בט"ז הני גידין היכי דמי? אילימא גידי בשר ניכלינהו? ואי דאיתותר היינו נותר? אלא פשיטא: גידי צואר.

    5א"א בשלמא בשר נינהו, אמטו להכי בעי שריפה. אלא אי אמרת לאו בשר נינהו למה להו שריפה? א"ר חסדא: לא נצרכא אלא לגיד הנשה, ואליבא דרבי יהודה.

    6דתניא, ר' יהודה אומר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין.

    7ואלא תפשוט דספוקי מספקא ליה לר' יהודה. דאי מיפשיט פשיטא ליה, ההיא דהיתירא ניכליה, ודאיסורא נישדייה למה ליה שריפה!

    8א"ר איקא בר חיננא: כגון שהוכרו ולבסוף נתערבו.

    9רב אשי אמר: לא נצרכא אלא לשמנו דגיד הנשה. דתניא: שמנו מותר, וישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור.

    10רבינא אמר: בחיצון, וכדר"י אמר שמואל. דאמר רב יהודה אמר שמואל: ב' גידין הן, פנימי הסמוך לעצם אסור, וחייבין עליו. חיצון הסמוך לבשר אסור, ואין חייבין עליו.

    11חל ט"ז וכו'. ואמאי? ניתי עשה וידחי לא תעשה!

    12אמר חזקיה, וכן תני דבי חזקיה, אמר קרא: ״(שמות יב״, י) ״לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו שאין ת"ל ״עד בקר״, מה ת"ל ״עד בקר ליתן לו בקר שני לשריפתו.

    13אביי אמר, אמר קרא: ״(במדבר כח״, י) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב׃

    14רבא אמר אמר קרא ״(שמות יב״, טז) הוא ״לבדו״, יעשה לכם הוא ולא מכשיריו לבדו׃

    Tosafot

    אי אמרת בשלמא בשר נינהו כו'ואין להקשות אי בשר נינהו ליכלינהו דלאו בשר גמור הוא שיהא טעמם כטעם בשר מיהו לענין שריפה בעי למימר דליהוו בשר:

    לא נצרכא אלא לשומנוקשה דבריש גיד הנשה (חולין פט.) פריך וסבר תנא דידן אין בגידין בנותן טעם והא תנן ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם אסור והשתא דילמא הא דקתני אם יש בה בנותן טעם משום שומנו דגיד הנשה קאמר דהכא קרי ליה גיד ושם פירשתי:

    ליתן בקר שני לשריפתווא"ת אי אסור לשורפו בליל מוצאי י"ט עד הבקר היכי מוכח דאין שריפת קדשים דוחה י"ט הא על כרחיך גזירת הכתוב היא דהא אפי' בלילה שהוא חול אסור לשורפו וי"ל דכיון דאסור לשורפו בבוקר ראשון ילפינן שפיר דאין שריפת קדשים דוחה י"ט והא דאסור לשורפו בליל מוצאי י"ט אין תימ' שכן מצינו בשלמים שאין נאכלים לאור שלישי ואפ"ה אין נשרפין עד היום כדאמרי' בריש מכילתין (דף ג.):

    ולא עולת חול בשבת כו'משמע הכא דאיברי חול אין קריבין בשבת ולא בי"ט וקשה דבסוף פרק טרף בקלפי (יומא מו.) אמר אברי חול שנתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן וסודרן אפילו בשבת ואפי' לרב הונא דפליג התם היינו דאינו עושה מערכה בפני עצמן אבל דברי הכל סודרן על המערכה גדולה כן צריך לפרש שם וכן בסוף פ"ק דשבת (דף כ.) דריש בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר למישרי אברים ופדרים הוא דאתא והיינו איברי חול שנתותרו דאברי תמיד של שבת נפקא מעל עולת התמיד בריש אלו דברים (לעיל פסחים סו.) ודוקא אברי עולת חול ממעט הכא ותירץ ר"ת וריב"א דהתם דוקא במשלה בהן האור מיירי דנעשו כבר לחמו של מזבח שמתוך שהן לחמו של מזבח הרי הן כקרבן היום ודחו מבמועדו אפי' בשבת וללישנא דאסיק נמי התם דוקא בפסולין אי משלה בהן האור אין אי לא לא לאו למעוטי כשירין אתא אלא ה"ק דלא איצטריך בכשירין לאשמעי' במשלה בהן האור ומיהו אף בכשירין לא שריא אלא במשלה בהן האור וריב"א מסופק בשאר קרבנות דלאו תמיד ומשלה בהן האור אי נעשו לחמו של מזבח למישרינהו בשבת דדילמא דוקא בתמיד מהני האי טעמא דשם תמיד דוחה שבת וא"ת דביומא (דף מו.) דריש לה מבמועדו ובפ"ק דשבת (דף כ.) דריש מבכל מושבותיכם וי"ל דקרא דבכל מושבותיכם גלי על במועדו דאיירי אפילו באיברים ופדרים של חול והא דלא נקט ביומא קרא דכל מושבותיכם דהויא עיקר דרשה משום דניחא ליה למינקט דרשה דמועדו דשייכא אף גבי טומאה ובכל הקרבנות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רב זביד אמר כגון שמצאן צבורין צבורין מהן חלוצין ומהן אין חלוצין עצמות קדשים שאין בהן שבירת עצם אמרי' מדהנך חלוצין הנך נמי חלוצין בעצמות פסח דאיכא שבירת עצם בעו בדיקה:

    אמר רב יהודה אמר רב כל הגידין כשרין חוץ מגידי צואר ואקשי' עלה ממתני' דקתני הגידים ישרפו הני גידים מאי עבדתייהו אי בשר הן אמאי ישרפו נכלינהו ואי נותר הן נותר אלא ודאי גידי צואר הן ולא יכול לאכלן וטעונין שריפה ואי אמרת לאו בשר הן נשדנהו ושני' גיד הנשה הוא ואליבא דר' יהודה דאמר אינו נוהג אלא בירך אחת ולא תימא (אלא ודאי) מספקא ליה אלא אפי' תימא פשיטא ליה דשל ימין אסורין וכגון שהוכרו ולבסוף נתערבו דהא לא אפשר למכלינהו הלכך טעונין שרפה:

    רב אשי אמר גידים דקתני במתני' שמנו של גיד הנשה הוא דנהגו בו ישראל קדושים איסור רבינא אמר גיד החיצון הוא ששנינו במשנתנו שאין חייבין עליו דגרסי' בפ' גיד הנשה אמר שמואל שני גידין הם פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 83b

    Pesachim 83b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 257 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שמצאן צבורין צבורין ובדק עליונים ומצאן חלוצין:

    עצמות קדשים לא בעו למיבדק תחתונים אבל עצמות פסח בעו למיבדק כולהו ובהא פליג רב זביד אדרב נחמן דאי מצאן חלוצין לא חמיר שימוש נותר כולי האי להצריכו שריפה מספק ולומר בתר איסורייהו חלצינהו:

    כל הגידין בשר הרי הן כבשר ונימנין עליהן בפסח ויוצא ידי חובתו:

    חוץ מגידי צואר שהוא אצל הרחב וקשה ועץ בעלמא הוא:

    הני גידין דקאמר עיקרן ותחלתן לשריפה היכי דמי:

    ואי דאייתור ע"י שנתעצלו באכילתן היינו נותר:

    אלא פשיטא בגידי צואר קאמר ומשום שאין נאכלין מחמת קשיין מני להו בהדי עצמות וקאמר דעיקרן לשריפה דמסתמא לא אכיל להו:

    אי אמרת בשלמא בשר נינהו ואי אכיל להו נפיק בהו אמטו להכי בעי שריפה כו':

    17 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 83b · Sefaria

    Tosafot

    אי אמרת בשלמא בשר נינהו כו' ואין להקשות אי בשר נינהו ליכלינהו דלאו בשר גמור הוא שיהא טעמם כטעם בשר מיהו לענין שריפה בעי למימר דליהוו בשר:

    לא נצרכא אלא לשומנו קשה דבריש גיד הנשה (חולין פט.) פריך וסבר תנא דידן אין בגידין בנותן טעם והא תנן ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם אסור והשתא דילמא הא דקתני אם יש בה בנותן טעם משום שומנו דגיד הנשה קאמר דהכא קרי ליה גיד ושם פירשתי:

    ליתן בקר שני לשריפתו וא"ת אי אסור לשורפו בליל מוצאי י"ט עד הבקר היכי מוכח דאין שריפת קדשים דוחה י"ט הא על כרחיך גזירת הכתוב היא דהא אפי' בלילה שהוא חול אסור לשורפו וי"ל דכיון דאסור לשורפו בבוקר ראשון ילפינן שפיר דאין שריפת קדשים דוחה י"ט והא דאסור לשורפו בליל מוצאי י"ט אין תימ' שכן מצינו בשלמים שאין נאכלים לאור שלישי ואפ"ה אין נשרפין עד היום כדאמרי' בריש מכילתין (דף ג.):

    ולא עולת חול בשבת כו' משמע הכא דאיברי חול אין קריבין בשבת ולא בי"ט וקשה דבסוף פרק טרף בקלפי (יומא מו.) אמר אברי חול שנתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן וסודרן אפילו בשבת ואפי' לרב הונא דפליג התם היינו דאינו עושה מערכה בפני עצמן אבל דברי הכל סודרן על המערכה גדולה כן צריך לפרש שם וכן בסוף פ"ק דשבת (דף כ.) דריש בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר למישרי אברים ופדרים הוא דאתא והיינו איברי חול שנתותרו דאברי תמיד של שבת נפקא מעל עולת התמיד בריש אלו דברים (לעיל פסחים סו.) ודוקא אברי עולת חול ממעט הכא ותירץ ר"ת וריב"א דהתם דוקא במשלה בהן האור מיירי דנעשו כבר לחמו של מזבח שמתוך שהן לחמו של מזבח הרי הן כקרבן היום ודחו מבמועדו אפי' בשבת וללישנא דאסיק נמי התם דוקא בפסולין אי משלה בהן האור אין אי לא לא לאו למעוטי כשירין אתא אלא ה"ק דלא איצטריך בכשירין לאשמעי' במשלה בהן האור ומיהו אף בכשירין לא שריא אלא במשלה בהן האור וריב"א מסופק בשאר קרבנות דלאו תמיד ומשלה בהן האור אי נעשו לחמו של מזבח למישרינהו בשבת דדילמא דוקא בתמיד מהני האי טעמא דשם תמיד דוחה שבת וא"ת דביומא (דף מו.) דריש לה מבמועדו ובפ"ק דשבת (דף כ.) דריש מבכל מושבותיכם וי"ל דקרא דבכל מושבותיכם גלי על במועדו דאיירי אפילו באיברים ופדרים של חול והא דלא נקט ביומא קרא דכל מושבותיכם דהויא עיקר דרשה משום דניחא ליה למינקט דרשה דמועדו דשייכא אף גבי טומאה ובכל הקרבנות:

    Tosafot on Pesachim 83b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רב זביד אמר כגון שמצאן צבורין צבורין מהן חלוצין ומהן אין חלוצין עצמות קדשים שאין בהן שבירת עצם אמרי' מדהנך חלוצין הנך נמי חלוצין בעצמות פסח דאיכא שבירת עצם בעו בדיקה:

    אמר רב יהודה אמר רב כל הגידין כשרין חוץ מגידי צואר ואקשי' עלה ממתני' דקתני הגידים ישרפו הני גידים מאי עבדתייהו אי בשר הן אמאי ישרפו נכלינהו ואי נותר הן נותר אלא ודאי גידי צואר הן ולא יכול לאכלן וטעונין שריפה ואי אמרת לאו בשר הן נשדנהו ושני' גיד הנשה הוא ואליבא דר' יהודה דאמר אינו נוהג אלא בירך אחת ולא תימא (אלא ודאי) מספקא ליה אלא אפי' תימא פשיטא ליה דשל ימין אסורין וכגון שהוכרו ולבסוף נתערבו דהא לא אפשר למכלינהו הלכך טעונין שרפה:

    רב אשי אמר גידים דקתני במתני' שמנו של גיד הנשה הוא דנהגו בו ישראל קדושים איסור רבינא אמר גיד החיצון הוא ששנינו במשנתנו שאין חייבין עליו דגרסי' בפ' גיד הנשה אמר שמואל שני גידין הם פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 83b · Sefaria

    Meiri

    גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה בין בירך של ימין בין בשל שמאל ואינו אסור מן התורה אלא את שעל הכף הא שאר הגיד שלמעלה מן הכף או שלמטה הימנו אינו אסור אלא מדברי סופרים וכן שמנו של גיד מותר אלא שסופרים נהגו בו איסור וגידי הצואר מתוך קשיים אינם ראוים לאכילה ואין נמנין עליהן בפסח ואין בהם משום נותר ושאר דברים שבשמועה כבר ביארנום במשנה:

    כל מקום שיש עשה ולא תעשה ואי אפשר לקיים את שניהם יבא עשה וידחה את לא תעשה ובלבד שיהא העשה מתקיים בשעת עקירת הלאו ומ"מ אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ומתוך כך אין שריפת קדשים דוחה שבת ויום טוב שהרי כתוב בהן שבתון שהוא עשה כלומר שבות ולאו של מלאכה ואין עשה של שריפה דוחה את שניהם:

    אע"פ שהותרה מלאכת אוכל נפש ביום טוב מכשירי אוכל נפש מיהא אין דוחין יום טוב יש מהן אף באי אפשר להם מבערב ויש מהם דוקא באפשר להם מבערב וכבר ביארנו הכל במקומו במסכת יום טוב שנאמר עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב:

    Meiri on Pesachim 83b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פירש"י בד"ה עצמות קדשים כו' דאי מצאן חלוצין לא חמיר שימוש נותר כולי האי כו' עכ"ל לכאורה קשה אמאי אין שורפין מספק דטפי אית לן למימר דבתר איסורייהו חלצינהו בהיתר אליבא דר"ש מדנימא דחלצינהו באיסור קודם שנעשה נותר וא"כ תבעי שריפה וי"ל דבעי לאוקמא הך ברייתא בכה"ג אליבא דר' יעקב דס"ל דבתר דהוה נותר איכא נמי איסור שבירה דהשתא במצאן חלוצים הוה ספק גמור ולא חמיר שימוש נותר שהוא רק מדרבנן ליבעי שריפה מספק ואפשר דמשמע ליה לרב זביד מדקתני מפני התקלה דאתי' כר' יעקב דהוה תקלה אף אחר שנעשה נותר ולכך מוקי לה בכה"ג ולא מוקי לה במצאן כולן חלוצין וכר"ש דא"כ לא הוה תקלה רק קודם איסורא כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

    תוס' בד"ה אא"ב כו' דלאו בשר גמור הוא שיהא טעמו כו' עכ"ל ר"ל ולהכי לא הוה בכלל נותר דמתניתין וחשיב ליה באנפיה נפשיה מיהא מלתא דרב דחוץ מגידי צואר דלאו בשר נינהו ליכא לפרוקי הכי דלאו בשר גמור דמנ"מ הוא לענין דינא ודו"ק:

    בד"ה ולא עולת כו' דקרא דבכל מושבותיכם גלי על במועדו כו' דשייכא אף גבי טומאה ובכל הקרבנות עכ"ל לענין עולת שבת בשבת מגופיה דקרא ילפינן לה ולא איצטריך למועדו בתמיד של שבת אלא לענין טומאה מג"ש מפסח כדאמרינן בריש אלו דברים וכן מה שכתבו דנקט התם במועדו משום כל הקרבנות היינו מוסף של יו"ט ור"ח דדוחין שבת דילפינן לה בפרקין מדכתיב בהו לשון מועד מיהו ק"ק בדבריהם דהא התם אאברי' של ע"ש קאמר וריב"א מסופק לעיל בשאר קרבנות דלאו תמיד אי מהני בהו משלה בהן האור ואפשר דלא מסתפק אלא בנדרים ונדבות שאינם חובה אבל מוספי י"ט ור"ח הוי חובה כמו תמיד ודוחה שבת וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 83b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 83, Amud Bet, about 257 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “שמצאן צבורין צבורין, ומהן חלוצין. עצמות קדשים…”

    2. Segment 215 words

      Opens “עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם…”

    3. Segment 310 words

      Opens “א"ר יהודה אמר רב: כל הגידין בשר,…”

    4. Segment 422 words

      Opens “תנן: העצמות והגידים והנותר ישרפו בט"ז הני…”

    5. Segment 527 words

      Opens “א"א בשלמא בשר נינהו, אמטו להכי בעי…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 612 words

      Opens “דתניא, ר' יהודה אומר: אינו נוהג אלא…”

    7. Segment 719 words

      Opens “ואלא תפשוט דספוקי מספקא ליה לר' יהודה.…”

    8. Segment 88 words

      Opens “א"ר איקא בר חיננא: כגון שהוכרו ולבסוף…”

    9. Segment 918 words

      Opens “רב אשי אמר: לא נצרכא אלא לשמנו…”

      Named: רב אשי.

    10. Segment 1027 words

      Opens “רבינא אמר: בחיצון, וכדר"י אמר שמואל. דאמר…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    11. Segment 119 words

      Opens “חל ט"ז וכו'. ואמאי? ניתי עשה וידחי…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “אמר חזקיה, וכן תני דבי חזקיה, אמר…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “אביי אמר, אמר קרא: (במדבר כח, י)…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1415 words

      Opens “רבא אמר אמר קרא (שמות יב, טז)…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Pesachim 83b · Segment 10 — “רבינא אמר: בחיצון, וכדר"י אמר שמואל. דאמר רב יהודה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 83b · Segment 10 — “…בחיצון, וכדר"י אמר שמואל. דאמר רב יהודה אמר שמואל:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 83b · Segment 13 — “אביי אמר, אמר קרא: (במדבר כח, י) עולת שבת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 83b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026