Talmud Builders

    Pesachim 95b

    Back to index

    English translation — Pesachim 95b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1what is it including, beyond what is mentioned explicitly in the verse? The Gemara answers that it includes the mitzva: “Do not eat from it raw” (Exodus 12:9). The Gemara asks: What does it exclude through its detail? The Gemara answers that it excludes the mitzva: “You shall not offer the blood of My sacrifice with leavened bread” (Exodus 34:25). The Gemara asks: Perhaps I can reverse it and say the opposite, that the prohibition against eating the offering raw is excluded, and the prohibition against owning leaven is included. The Gemara answers: Including a mitzva related to the Paschal lamb itself is preferable to including one that does not relate as directly to the Paschal lamb. Therefore, the prohibition against eating the Paschal lamb raw is included, and the prohibition against slaughtering the Paschal lamb with leaven in one’s possession is excluded.

    2It was taught in the mishna that the Paschal lamb on the first Pesaḥ requires the recitation of hallel as it is eaten, whereas on the second Pesaḥ it does not. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said, citing Rabbi Shimon ben Yehotzadak, that the verse states: “You shall have a song as in the night when a Festival is sanctified” (Isaiah 30:29). From here it may be derived that a night sanctified as a Festival, on which labor is prohibited, such as the first night of Passover, requires the recitation of hallel ; however, a night which is not sanctified as a Festival, such as the night when the Paschal lamb is eaten following the second Pesaḥ , does not require the recitation of hallel .

    3It was stated in the mishna that the Paschal lambs sacrificed on both the first and second Pesaḥ require the recitation of hallel as they are prepared. The Gemara asks: What is the reason that hallel must be recited while one prepares the Paschal lamb on the second Pesaḥ ? The Gemara answers: If you wish, say that the verse quoted above: “As in the night when a festival is sanctified,” excludes laws that apply at night, but it does not exclude laws that apply by day; therefore, the recitation of hallel is required while slaughtering the Paschal lamb on the second Pesaḥ just as it is required while slaughtering the Paschal lamb on the first Pesaḥ . And if you wish, say that this halakha simply makes logical sense: Is it possible that the Jewish people are slaughtering their Paschal lambs or taking their lulavim on Sukkot and not reciting hallel ? It is inconceivable that they would not be reciting hallel and there is no need for an explicit biblical source for this halakha .

    4It was also taught in the mishna that the Paschal lambs on both the first and second Pesaḥ are eaten roasted and override Shabbat. It may be inferred from this that with regard to Shabbat, yes, it is overridden by the Paschal lamb on the second Pesaḥ , but with regard to ritual impurity, no, it is not overridden for the sake of the Paschal lamb on the second Pesaḥ . The Gemara points out that this understanding of the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita : The Paschal lamb on the second Pesaḥ overrides Shabbat and does not override ritual impurity. Rabbi Yehuda says: It overrides even ritual impurity.

    5The Gemara explains: What is the reason for the opinion of the first tanna ? He holds that once this person was deferred from the first Pesaḥ due to ritual impurity, shall he now return and perform the offering of the Paschal lamb on the second Pesaḥ in ritual impurity? And Rabbi Yehuda reasoned: The Torah sought to allow this person the opportunity to perform the offering of the Paschal lamb in ritual purity; if it ultimately becomes clear that he did not merit doing so, let him at least perform the offering of the second Pesaḥ in a state of ritual impurity.

    6The Sages taught in a different baraita : The offering of the Paschal lamb on the first Pesaḥ overrides Shabbat, and similarly, the offering of the Paschal lamb on the second Pesaḥ overrides Shabbat. The first Pesaḥ overrides ritual impurity, and similarly, the second Pesaḥ overrides ritual impurity. The first Pesaḥ requires remaining until morning, meaning that it is prohibited for people who have participated in the Paschal lamb to return that night to their homes outside Jerusalem, and similarly, the second Pesaḥ requires remaining until morning.

    7The Gemara clarifies: With regard to the statement that the second Pesaḥ overrides ritual impurity, in accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    8But according to Rabbi Yehuda, does the second Pesaḥ require remaining until morning? Wasn’t it taught explicitly in a baraita that Rabbi Yehuda says: From where is it derived that the second Pesaḥ does not require remaining until morning? As it is stated with regard to the Paschal lamb: “And you shall roast and eat it in the place which the Lord your God shall choose; and you shall turn in the morning and go to your tents” (Deuteronomy 16:7), and it is written immediately after: “Six days you shall eat matzot ; and on the seventh day shall be a solemn assembly to the Lord your God; you shall do no work on it” (Deuteronomy 16:8). From this juxtaposition it may be concluded that the first Pesaḥ , which is followed by the mitzvah to eat matza for six days, requires remaining until morning, whereas the second Pesaḥ , which is not followed by the mitzva to eat matza for six days, does not require remaining until morning. This contradicts what was previously stated citing Rabbi Yehuda.

    9The Gemara answers: These statements were made by two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, but the two tanna’im disagreed about whether or not Rabbi Yehuda maintained that one is required to stay overnight on the second Pesaḥ .

    10MISHNA: When the Paschal lamb is sacrificed in a state of ritual impurity due to the fact that the majority of the Jewish people are ritually impure, zavim , and zavot , and menstruating women, and women after childbirth may not eat it, because the Paschal lamb overrides only ritual impurity imparted by a corpse, but it does not override other forms of ritual impurity. However, if they violated the halakha and ate from the offering, they are exempt from karet . One who eats sacrificial food in a state of ritual impurity is generally liable to receive karet ; however, since in this case the offering is sacrificed in a state of ritual impurity, there is no punishment of karet even for ritually impure individuals who are not permitted to eat it.

    11And Rabbi Eliezer exempts these individuals from karet even for entering the Temple in a state of ritual impurity, despite their not being permitted to enter, because people who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse are permitted to enter the Temple in this situation despite their impurity.

    12GEMARA: The Sages taught in a baraita : With regard to zavim , and zavot , and menstruating women, and women after childbirth who ate of the Paschal lamb that was sacrificed while the majority of the Jewish people were in a state of ritual impurity, one might have thought that they would be liable to receive karet ; therefore, the verse states: “The meat that touches any impure thing shall not be eaten, it shall be burned in fire; and the meat, every one that is ritually pure may eat the meat. But the soul that eats of the meat of the sacrifice of peace-offerings, that belong to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off [ venikhreta ] from his people” (Leviticus 7:19–20).

    13The baraita continues: The juxtaposition of these verses teaches that if the offering is eaten only by people who are ritually pure, ritually impure people are liable for eating it due to being ritually impure, but if it is not eaten only by people who are ritually pure, because it was offered when the majority of the Jewish people were impure, those who are ritually impure are not liable for eating it due to being impure.

    14Rabbi Eliezer says: One might have thought that if zavim or lepers pushed their way in and entered the courtyard, which they are prohibited from entering, in order to sacrifice the Paschal lamb that is brought when the majority of the Jewish people are in a state of ritual impurity, one might have thought that they would be liable to receive karet for entering the Temple while ritually impure; therefore, the verse states: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone defiled by the dead” (Numbers 5:2). This teaches that at a time when those who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse are sent out from the Temple, zavim and lepers are also sent out; when those who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse are not sent out but are permitted to sacrifice the offering in a state of ritual impurity, zavim and lepers are also not sent out.

    15Rav Yosef asked a question related to the halakhot discussed above: If those who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse pushed their way in and entered the Sanctuary, which is an area in which no services are performed for the Paschal lamb and which only priests may enter ab initio , and this occurs in a case in which the Paschal lamb is brought when the majority of the Jewish people are in a state of ritual impurity, what is the halakha ? Is the halakha that since ritual impurity was permitted in the courtyard for the sake of the Paschal lamb, ritual impurity in the Sanctuary was also permitted; or perhaps what was permitted was permitted and what was not permitted was not permitted, and consequently they are liable for entering the Sanctuary?

    16Rava said in answer to this question that the verse states: “They send out from the camp” (Numbers 5:2); the phrase “from the camp” indicates that the halakha applies even to a part of the camp. Therefore, when the majority of the Jewish people are ritually impure, even though people who are ritually impure are permitted to enter part of the Temple, as they must bring their offerings to the Temple courtyard, they are not permitted to enter everywhere inside the Temple, and the prohibition of entering the Sanctuary remains in place.

    17Some say that Rava said a different answer: The verse states: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone defiled by the dead…outside the camp you shall send them” (Numbers 5:2–3). This implies that anywhere that we apply the phrase: “Outside the camp you shall send them,” which is referring to a case in which the majority of the Jewish people are ritually pure and indicates that the impure people must be sent outside of the entire camp, we also apply the phrase: “They must send out from the camp,” meaning it is prohibited for people who are ritually impure to enter the Sanctuary. However, if the majority of the Jewish people are impure and the offering is sacrificed in a state of impurity, those who are impure are not liable if they enter the Sanctuary.

    18Rav Yosef asked a similar question: If people who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse pushed their way in and ate portions that are supposed to be consumed on the altar, such as the fats, the kidneys, and the fat tail, from a Paschal lamb offered in ritual impurity,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נאדחייב בפסח שני:

    לא תשחט על חמץדמותר לשוחטו על חמץ כדתנן מצה וחמץ עמו בבית אע"ג דכבר מיעט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא הני מילי שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי מלא תשחט:

    השיר יהיה לכםביום שתגאלו מן הגלות:

    כליל התקדש חגכמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו:

    לילה המקודש לחגכגון פסח ראשון:

    שאין מקודש לחגכגון ליל אכילת פסח שני שאינו י"ט:

    לילהדפסח שני מיעט אבל יום שהוא זמן עשייתו לא מיעט והרי הוא כפסח ראשון שטעון הלל בשעת שחיטתו כדאמרן בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף סד.) ולקמן (פסחים דף קיז.) אמרינן נביאים שביניהן תקנו להם שיהו אומרים על כל פרק ופרק וכל דבר חידוש:

    אפשר כו'דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל:

    נוטלין את לולביהןאגררא נסבא דברייתא היא הכי בפרק בתרא (שם):

    צלידאיתרבי מכלליה דמצות ומרורים:

    דוחה את השבתדבשני כתיב ביה במועדו למ"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני (לעיל פסחים דף צג.):

    יחזור ויעשה בטומאהבתמיה אלא מוטב ידחה לגמרי:

    טעון לינהלילה הראשון ילין בירושלים מיכן ואילך רשאי לדור חוץ לחומה בתוך התחום והיינו לאהליך לאהל שחוץ לחומה ולא לביתו ממש דהא י"ט הוא ועוד דקא בעי לאיתויי עולת ראייה:

    הנאכל לששהשאוכלין עליו מצות ששה ימים ולישנא דקרא נקט וקרא לדרשה אתא ללמד על ימות הפסח שהן רשות באכילת מצה חוץ מלילה הראשון בפרק בתרא (דף קכ.):

    טעון לינהלילה אחד בתוך העיר:

    מתני' לא יאכלו ממנו זביןדגבי טמא לנפש כתיב איש איש נדחה ואין ציבור נידחין אבל גבי זיבה אף ציבור נדחין בפרק אלו דברים (לעיל פסחים דף סז.):

    ואם אכלו פטורין מכרתדאוכל קדשים בטומאה כדיליף בברייתא בגמרא אבל מביאת מקדש לא פטרינהו רחמנא:

    ורבי אליעזר פוטראף מכרת דביאת מקדש וטעמא יליף בגמרא:

    גמ' וישלחו מן המחנה כו'ות"ק לא דריש להכי דכולהו איצטריכו כדאמרינן באלו דברים (שם) לחלקם למחנותיהם:

    ונכנסו להיכלמקום שלא הותרו שם דאין שם צרכי פסח ואלו כהנים אסורין ליכנס לשם אלא לצורך משום דכתיב אל יבא בכל עת וזה שנכנס בטומאה יכול יתחייב על ביאת מקדש בטומאה:

    אפילו מקצת מחנהאע"פ שאין משתלחין מכל מחנה שכינה שהרי מותרין בעזרה טמאי מתים בפסח הבא בטומאה משתלחין מיהא ממקצתו מן ההיכל:

    איכא דאמרי כו'ורבא לקולא פשט דאין חייבין על ביאת מקדש דהיכל:

    אל מחוץ למחנה תשלחוםהיינו היכל כדסמיך ליה אשר אני שוכן בתוכם:

    וישלחו מן המחנהעזרה כך קבל רבי ונ"ל דאיפכא גרסי' לה כל היכא דקרינא אל מחוץ למחנה שצריך להוציאם לגמרי אף מן העזרה קרינא ביה מן המחנה היכל וכל היכא דלא קרינא ביה אל מחוץ לא קרינא ביה וישלחו מקצת מחנה:

    אימורי פסחכגון כליות ויותרת הכבד:

    פסחים 95 עמוד ב

    1מאי קא מרבה? (שמות יב, ט) ״אל תאכלו ממנו נא״. בפרטיה מאי קא ממעטי? (שמות לד, כה) ״לא תשחט על חמץ דם זבחי״. איפוך אנא! מצוה דגופיה עדיף.

    2הראשון טעון הלל באכילתו וכו'. מנא הני מילי? א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: אמר קרא ״(ישעיהו ל״, כט) ״השיר יהיה לכם כליל התקדש חג״. לילה המקודש לחג טעון הלל, לילה שאין מקודש לחג אין טעון הלל.

    3זה וזה טעונין הלל בעשייתן כו'. מ"ט איבעית אימא: לילה קא ממעט, יום לא קא ממעט. ואיבעית אימא: אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן, ואין אומרים הלל?!

    4ונאכלין צלי וכו'. שבת אין, טומאה לא. מתני' דלא כרבי יהודה דתניא דוחה את השבת ואין דוחה את הטומאה ר' יהודה אומר אף דוחה את הטומאה׃

    5מ"ט דת"ק מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה, ורבי יהודה התורה חזרה עליו לעשותו בטהרה לא זכה יעשה בטומאה׃

    Baraita

    6ת"ר פסח ראשון דוחה את השבת פסח שני דוחה את השבת פסח ראשון דוחה את הטומאה פסח שני דוחה את הטומאה פסח ראשון טעון לינה פסח שני טעון לינה׃

    7דוחה את הטומאה כמאן כר' יהודה׃

    8ולרבי יהודה טעון לינה והא תניא ר' יהודה אומר מניין לפסח שני שאין טעון לינה שנאמר ״(דברים טז״, ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך וכתיב ״(דברים טז״, ח) ששת ימים תאכל מצות הנאכל לששה טעון לינה שאין נאכל לששה אין טעון לינה׃

    9תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה:

    Mishna

    10הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורין מכרת׃

    11ור' אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש:

    Gemara

    12ת"ר זבין וזבות נדות ויולדות שאכלו בפסח שבא בטומאה יכול יהו חייבין תלמוד לומר (ויקרא ז, יט) כל טהור יאכל בשר (ויקרא ז, כ) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה׃

    13נאכל לטהורים חייבים עליו משום טמא ושאינו נאכל לטהורין אין טמאין חייבין עליו משום טמא׃

    14רבי אליעזר אומר יכול דחקו זבין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין תלמוד לומר (במדבר ה, ב) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין׃

    15בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה מהו מדאישתרי טומאת עזרה אישתרי נמי טומאת היכל או דילמא מאי דאישתרי אישתרי מאי דלא אישתרי לא אישתרי׃

    16אמר רבא אמר קרא ״(במדבר ה״, ב) וישלחו מן המחנה אפילו מקצת מחנה׃

    17איכא דאמרי אמר רבא אמר קרא ״וישלחו מן המחנה אל מחוץ למחנה תשלחום כל היכא דקרינן ביה אל מחוץ למחנה תשלחום קרינן ביה וישלחו מן המחנה״׃

    18בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה׃

    Tosafot

    פסח שני אין טעון לינהתימה לרשב"א אמאי איצטריך הא לא מרבינן מככל חקת הפסח מצוה שאינה על גופו:

    טעון לינהפי' יום א' וילך יום שני וקשה דבלולב וערבה (סוכה דף מז.) משמע דטעון לינה כל ז' דקאמר כשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן שיר וברכה ולינה מאי ברכה לאו זמן לא ברכת המזון ותפלה ה"נ מסתברא דאי ס"ד זמן זמן כל ז' מי איכא משמע דקרבן ולינה ניחא ליה שיהיו כל שבעה י"ל דהוה מצי למימר ולטעמיך לינה כל ז' מי איכא וכמו שמסיק אזמן דאי לא בריך יומא קמא זמן יברך שאר ימים ה"נ נפרש גבי לינה אם לא לן יום ראשון ילין שאר ימים ולעולם אין טעון לינה רק יום א' ובפ' דם חטאת (זבחים דף צו:) נמי דקאמר ר' טרפון ואם בישל בו בתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל ומפרש בגמרא אמר רבי יצחק דאמר קרא ופנית בבקר עשאן הכתוב כולן בקר א' היינו דאגידי כולן זה בזה כמו בקר א' שאם לא לן אתמול ילין היום והדר ופנית בבקר וע"כ כן הוא דאי לינה כל ז' אם כן מאי קאמר שמיני רגל בפני עצמו לגבי לינה הלא כל שאר ימים שלפניו נמי טעונין לינה אלא ודאי יום ראשון ושמיני טעונין לינה ולא יותר וכן משמע בסיפרי בפרשת כל הבכור והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינה פי' כל ג' רגלים מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים ת"ל ופנית בבקר כל פנות שאתה פונה לא יהא אלא מבקר ואילך ר' יהודה אומר יכול יהא [פסח קטן טעון לינה ת"ל ועשית פסח כו' וחכמים אומרים הרי הם כעצים וכלבונה שטעונים לינה משמע שאינו טעון לינה אלא אותו] לילה בלבד שאחר הבאת קרבנו ומרבי ליה כמו לינה דרגלים אלמא יום אחד הוא ותו לא וא"ת דהכא ממעט פסח [קטן] מלינה ומי גרע ממביא קרבנו בימות החול דטעון לינה יום א' ושמא כיון דתשלומין דראשון הוא לא בעי לינה אפילו יום אחד וא"ת דתנן (סוכה דף מב:) ההלל והשמחה שמונה א"כ ע"כ יצטרך לינה כל ז' משום שלמי שמחה דדוקא בשבת אמרינן באלו דברים (לעיל פסחים דף עא.) משמחו בכסות נקיה ויין ישן וי"ל ישמח באותן שנשחטו אתמול או בשלמי חבירו:

    כל היכא דקרינא ביה אל מחוץ למחנה כו'וא"ת כיון דאין חילוק בין היכל לעזרה למאי הלכתא איכתיב מן המחנה דמשמע מקצת מחנה וי"ל דעשה מיהא איכא בהיכל טפי מבעזרה דלא אישתרי מהיקשא אלא כרת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    דהא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וזה לאו שאין בו מעשה ואע"ג דדמי ליה ממעט ליה דהאי לא יראה לך שאור לית ליה בגופיה דפסח מכלליה דעצם לא תשברו בו דהוא לאו שחייבין בו מלקות ריבה אל תאכלו ממנו נא דהוא לאו שחייבין מלקות כיוצא בו בגופיה דפסח וממעט לא תשחט על חמץ דאע"ג דהוא לאו שחייבין עליו מלקות ליתיה כעין הפרט דהא ליתיה בחוביה בגופיה דפסח ובהני כולהו כללי ופרטי דדרשי' אמרינן ואפוך אנא ופרקי' מסתברא הני מצוה דבגופיה והני ליתנהו בגופיה כדפרשי' להו כל חדא וחדא:

    לישנא אחרינא ת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו יכול כשם שהראשון כו' אמרי בכלליה דכתיב ככל חקת הפסח מאי מרבה מצוה שבגופו והיא צלייתו באש בפרטו ממעט השבתת שאור בכלליה דלא ישאירו ממנו קא מרבי לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה דדמי ליה דהאי מיפסל בנותר והאי מיפסל ביוצא בפרטים ממעט לא יראה ולא ימצא דדמי ליה דלא ישאירו ממנו לא לקי דהוה ליה לאו שניתק לעשה לא יראה ולא ימצא נמי לא לקי דהוה ליה לאו שאין בו מעשה בכלליה ועצם לא תשברו בו מרבה אל תאכלו ממנו נא דדמי ליה בפרטיה קא ממעט לא תשחט על חמץ ובכלהו אמרי' איפוך אנא ושני' מצוה דגופיה עדיף:

    הראשון טעון הלל באכילתו דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג כלומר אין טעון הלל אלא בלילי חג ופסח שני אינו נאכל בלילה מקודש לחג זה וזה טעונין הלל באכילתן ונאכלין הפסח הראשון והשני על מצות ומרורים ודוחין את השבת דייקי' מינה שבת אין אבל טומאה אין השני דוחה מתני' דלא כר' יהודה דתניא דוחה שבת ואינו דוחה טומאה מפני טומאה דחיתו מן הראשון יחזור בשני יעשנו בטומאה ר' יהודה אומר אף דוחה את הטומאה מאי טעמא התורה חיזרה עליו לעשותו בטהרה לא זכה יעשנו בטומאה:

    ת"ר פסח ראשון ושני דוחין את השבת ואת הטומאה וטעונין לינה ואמרי' בשלמא פסח שני דוחה את הטומאה כר' יהודה אלא טעון לינה כמאן כר' יהודה והתניא ר' יהודה אומר ומנין לפסח שני שאין טעון לינה כו' ושני' תרי תנאים ואליבא דרבי יהודה חד תנא תני משמיה טעון לינה וחד תנא תני משמיה אין טעון לינה:

    מתני' הפסח שבא בטומאה לא יאכלו זבין וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורין וכו' אוקימנא לר' יהושע דתאני פסח הבא בטומאה שאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות יכול יהו חייבין ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר נאכלין לטהורין חייבין עליו משום טומאה וכו'.

    בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה מהו מדאשתרי טומאת עזרה אשתרי נמי טומאת היכל כו' ופשיט רבא בלישנא קמא דלא אשתרי ובלישנא בתרא משמע דאשתרי:

    בעי רב דחקו טמאי מתים ונגעו באימורי פסח והן חלבי פסח בטומאה מהו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 95b

    Pesachim 95b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 417 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נא דחייב בפסח שני:

    לא תשחט על חמץ דמותר לשוחטו על חמץ כדתנן מצה וחמץ עמו בבית אע"ג דכבר מיעט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא הני מילי שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי מלא תשחט:

    השיר יהיה לכם ביום שתגאלו מן הגלות:

    כליל התקדש חג כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו:

    לילה המקודש לחג כגון פסח ראשון:

    שאין מקודש לחג כגון ליל אכילת פסח שני שאינו י"ט:

    לילה דפסח שני מיעט אבל יום שהוא זמן עשייתו לא מיעט והרי הוא כפסח ראשון שטעון הלל בשעת שחיטתו כדאמרן בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף סד.) ולקמן (פסחים דף קיז.) אמרינן נביאים שביניהן תקנו להם שיהו אומרים על כל פרק ופרק וכל דבר חידוש:

    אפשר כו' דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 95b · Sefaria

    Tosafot

    פסח שני אין טעון לינה תימה לרשב"א אמאי איצטריך הא לא מרבינן מככל חקת הפסח מצוה שאינה על גופו:

    טעון לינה פי' יום א' וילך יום שני וקשה דבלולב וערבה (סוכה דף מז.) משמע דטעון לינה כל ז' דקאמר כשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן שיר וברכה ולינה מאי ברכה לאו זמן לא ברכת המזון ותפלה ה"נ מסתברא דאי ס"ד זמן זמן כל ז' מי איכא משמע דקרבן ולינה ניחא ליה שיהיו כל שבעה י"ל דהוה מצי למימר ולטעמיך לינה כל ז' מי איכא וכמו שמסיק אזמן דאי לא בריך יומא קמא זמן יברך שאר ימים ה"נ נפרש גבי לינה אם לא לן יום ראשון ילין שאר ימים ולעולם אין טעון לינה רק יום א' ובפ' דם חטאת (זבחים דף צו:) נמי דקאמר ר' טרפון ואם בישל בו בתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל ומפרש בגמרא אמר רבי יצחק דאמר קרא ופנית בבקר עשאן הכתוב כולן בקר א' היינו דאגידי כולן זה בזה כמו בקר א' שאם לא לן אתמול ילין היום והדר ופנית בבקר וע"כ כן הוא דאי לינה כל ז' אם כן מאי קאמר שמיני רגל בפני עצמו לגבי לינה הלא כל שאר ימים שלפניו נמי טעונין לינה אלא ודאי יום ראשון ושמיני טעונין לינה ולא יותר וכן משמע בסיפרי בפרשת כל הבכור והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינה פי' כל ג' רגלים מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים ת"ל ופנית בבקר כל פנות שאתה פונה לא יהא אלא מבקר ואילך ר' יהודה אומר יכול יהא [פסח קטן טעון לינה ת"ל ועשית פסח כו' וחכמים אומרים הרי הם כעצים וכלבונה שטעונים לינה משמע שאינו טעון לינה אלא אותו] לילה בלבד שאחר הבאת קרבנו ומרבי ליה כמו לינה דרגלים אלמא יום אחד הוא ותו לא וא"ת דהכא ממעט פסח [קטן] מלינה ומי גרע ממביא קרבנו בימות החול דטעון לינה יום א' ושמא כיון דתשלומין דראשון הוא לא בעי לינה אפילו יום אחד וא"ת דתנן (סוכה דף מב:) ההלל והשמחה שמונה א"כ ע"כ יצטרך לינה כל ז' משום שלמי שמחה דדוקא בשבת אמרינן באלו דברים (לעיל פסחים דף עא.) משמחו בכסות נקיה ויין ישן וי"ל ישמח באותן שנשחטו אתמול או בשלמי חבירו:

    כל היכא דקרינא ביה אל מחוץ למחנה כו' וא"ת כיון דאין חילוק בין היכל לעזרה למאי הלכתא איכתיב מן המחנה דמשמע מקצת מחנה וי"ל דעשה מיהא איכא בהיכל טפי מבעזרה דלא אישתרי מהיקשא אלא כרת:

    Tosafot on Pesachim 95b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דהא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וזה לאו שאין בו מעשה ואע"ג דדמי ליה ממעט ליה דהאי לא יראה לך שאור לית ליה בגופיה דפסח מכלליה דעצם לא תשברו בו דהוא לאו שחייבין בו מלקות ריבה אל תאכלו ממנו נא דהוא לאו שחייבין מלקות כיוצא בו בגופיה דפסח וממעט לא תשחט על חמץ דאע"ג דהוא לאו שחייבין עליו מלקות ליתיה כעין הפרט דהא ליתיה בחוביה בגופיה דפסח ובהני כולהו כללי ופרטי דדרשי' אמרינן ואפוך אנא ופרקי' מסתברא הני מצוה דבגופיה והני ליתנהו בגופיה כדפרשי' להו כל חדא וחדא:

    לישנא אחרינא ת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו יכול כשם שהראשון כו' אמרי בכלליה דכתיב ככל חקת הפסח מאי מרבה מצוה שבגופו והיא צלייתו באש בפרטו ממעט השבתת שאור בכלליה דלא ישאירו ממנו קא מרבי לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה דדמי ליה דהאי מיפסל בנותר והאי מיפסל ביוצא בפרטים ממעט לא יראה ולא ימצא דדמי ליה דלא ישאירו ממנו לא לקי דהוה ליה לאו שניתק לעשה לא יראה ולא ימצא נמי לא לקי דהוה ליה לאו שאין בו מעשה בכלליה ועצם לא תשברו בו מרבה אל תאכלו ממנו נא דדמי ליה בפרטיה קא ממעט לא תשחט על חמץ ובכלהו אמרי' איפוך אנא ושני' מצוה דגופיה עדיף:

    הראשון טעון הלל באכילתו דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג כלומר אין טעון הלל אלא בלילי חג ופסח שני אינו נאכל בלילה מקודש לחג זה וזה טעונין הלל באכילתן ונאכלין הפסח הראשון והשני על מצות ומרורים ודוחין את השבת דייקי' מינה שבת אין אבל טומאה אין השני דוחה מתני' דלא כר' יהודה דתניא דוחה שבת ואינו דוחה טומאה מפני טומאה דחיתו מן הראשון יחזור בשני יעשנו בטומאה ר' יהודה אומר אף דוחה את הטומאה מאי טעמא התורה חיזרה עליו לעשותו בטהרה לא זכה יעשנו בטומאה:

    ת"ר פסח ראשון ושני דוחין את השבת ואת הטומאה וטעונין לינה ואמרי' בשלמא פסח שני דוחה את הטומאה כר' יהודה אלא טעון לינה כמאן כר' יהודה והתניא ר' יהודה אומר ומנין לפסח שני שאין טעון לינה כו' ושני' תרי תנאים ואליבא דרבי יהודה חד תנא תני משמיה טעון לינה וחד תנא תני משמיה אין טעון לינה:

    מתני' הפסח שבא בטומאה לא יאכלו זבין וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורין וכו' אוקימנא לר' יהושע דתאני פסח הבא בטומאה שאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות יכול יהו חייבין ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר נאכלין לטהורין חייבין עליו משום טומאה וכו'.

    בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה מהו מדאשתרי טומאת עזרה אשתרי נמי טומאת היכל כו' ופשיט רבא בלישנא קמא דלא אשתרי ובלישנא בתרא משמע דאשתרי:

    בעי רב דחקו טמאי מתים ונגעו באימורי פסח והן חלבי פסח בטומאה מהו.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 95b · Sefaria

    Meiri

    פסח שני אינו דוחה את הטומאה והרי צבור אינו נדחה לפסח שני ואפי' היו רובם זבים שאי אפשר להם בראשון אינן עושין אף השני והיחיד אין טומאה נדחית מפניו לעולם ואם טמא אף בשני הופקעה מצותו:

    כבר ביארנו שהזבים והזבות אין אוכלין אף בפסח הבא בטומאה אלא שאם אכלו פטורים מן הכרת ואפי' אכלו אימוריהן בטומאה פטורין מחובת קדשים הנאכלין בטומאה ומ"מ על הביאה חייבין כרת וצבור שרובן טמאי מת עצמן הואיל והותרה להם כניסה בעזרה אם דחקו ונכנסו להיכל פטורים אע"פ שלא הותרו אלא לעזרה:

    Meiri on Pesachim 95b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה פסח שני כו' אמאי אצטריך הא לא מרבינן מככל כו' עכ"ל יש לדקדק דעדיפא ה"ל להקשות לעיל למ"ד דפסח שני טעון לינה ואמאי הא לא מרבינן ליה מככל חוקת הפסח כיון שאינו מצוה שעל גופיה גם קשה בעיקר תמיהתם ומאי קושיא ואימא דסד"א פסח שני טעון לינה משום דלא גרע ממביא קרבנו בימות החול דבעי לינה ולכך אצטריך ליה למעוטי דגרע משאר קרבן כיון דאינו אלא תשלומין דראשון וכמ"ש התוס' לקמן ויש ליישב בדוחק:

    בד"ה טעון לינה פי' יום א' וילך יום שני עכ"ל משמע דלא כפרש"י בשמעתין אלא דבאו לדור בירושלים כל יו"ט ראשון גם ליל מוצאי יו"ט ולמחר בחה"מ ילך ועיין בזה בפרש"י ותוס' בפ' לולב וערבה ובפ' דם חטאת ובפרש"י בחומש וק"ל:

    בא"ד ר' יודא אומר יכול יהא פסח שני כו' משמע לינה בלבד שאחר הבאת קרבנו כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 95b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 95, Amud Bet, about 417 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “מאי קא מרבה? (שמות יב, ט) ״אל…”

      Named: רבה.

    2. Segment 238 words

      Opens “הראשון טעון הלל באכילתו וכו'. מנא הני…”

    3. Segment 329 words

      Opens “זה וזה טעונין הלל בעשייתן כו'. מ"ט…”

    4. Segment 426 words

      Opens “ונאכלין צלי וכו'. שבת אין, טומאה לא.…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 519 words

      Opens “מ"ט דת"ק מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 629 words

      Opens “ת"ר פסח ראשון דוחה את השבת פסח…”

    7. Segment 76 words

      Opens “דוחה את הטומאה כמאן כר' יהודה…”

    8. Segment 841 words

      Opens “ולרבי יהודה טעון לינה והא תניא ר'…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 95 words

      Opens “תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה:…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1015 words

      Opens “מתני׳ הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו…”

    11. Segment 117 words

      Opens “ור' אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש:…”

    12. Segment 1236 words

      Opens “גמ׳ ת"ר זבין וזבות נדות ויולדות שאכלו…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “נאכל לטהורים חייבים עליו משום טמא ושאינו…”

    14. Segment 1444 words

      Opens “רבי אליעזר אומר יכול דחקו זבין ונכנסו…”

      Named: רבי אליעזר.

    15. Segment 1529 words

      Opens “בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1613 words

      Opens “אמר רבא אמר קרא (במדבר ה, ב)…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1726 words

      Opens “איכא דאמרי אמר רבא אמר קרא וישלחו…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1811 words

      Opens “בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ואכלו…”

      Named: רב יוסף.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Pesachim 95b · Segment 2 — “הראשון טעון הלל באכילתו וכו'.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 95b · Segment 15 — “בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 95b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026