Talmud Builders

    Pesachim 68a

    Back to index

    English translation — Pesachim 68a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1We learned in the continuation of the previously cited mishna that the law governing one who had relations with a menstruating woman is like the law governing one who is ritually impure due to a corpse. With regard to what did they formulate this comparison? If we say they made the comparison with regard to their impurity, that they are both impure for seven days, impurity for seven days is explicitly written about this one, someone who had relations with a menstruating woman, and impurity for seven days is explicitly written about that one, someone who is impure due to a corpse, and so there would be no need for the mishna to inform us of these laws.

    2Rather, is it not that they are compared with regard to their camps, to teach that one who had relations with a menstruating woman is sent out from the same camp as someone ritually impure due to a corpse? And from the fact that the comparison in the latter clause of the mishna relates to their camps, it stands to reason that the comparison in the earlier clause of that same mishna between one who experienced a seminal emission and one who became ritually impure through contact with a creeping animal also relates to their camps, and not as we explained it earlier. The Gemara rejects this argument: Are the cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is; each part of the mishna formulates its own comparison.

    3The Gemara raises an objection from that which was taught: The legal status of a leper is more severe than a zav and the legal status of a zav is more severe than one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse, with regard to which camps they are prohibited to enter; to the exclusion of a person who experienced a seminal emission, for the legal status of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse is more severe than his status.

    4The Gemara wishes to clarify this enigmatic statement: What is the meaning of the words, to the exclusion of a person who experienced a seminal emission? Is the intent not that he is excluded from the category of a zav and enters the category of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse, for the legal status of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse is more severe than his status, as his impurity lasts for seven days, and nonetheless he is permitted in the Levite camp. We should therefore learn from here that someone who experienced a seminal emission is also permitted in the Levite camp.

    5The Gemara rejects this proof: No, the intent is that one who experienced a seminal emission is excluded from the camp of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse, and he enters the camp of a zav , meaning that he is excluded from the Levite camp, just like a zav . And although the legal status of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse is more severe than his status and he is permitted in the Levite camp, and so it would seem that one who experienced a seminal emission should similarly be permitted, nonetheless, we compare him to that to which he is similar. The ritual impurity of one who experienced a seminal emission is fundamentally similar to that of a zav , and different from that of one who is ritually impure due to a corpse.

    6A tanna taught a baraita before Rav Yitzḥak bar Avdimi: “If there be among you a man that is impure by reason of a nocturnal occurrence, he shall go outside the camp, he shall not come within the camp” (Deuteronomy 23:11). This verse may be expounded as follows: “He shall go outside the camp,” this is the camp of the Divine Presence. “He shall not come within the camp,” this is the Levite camp. From here we derive that a person who experienced a seminal emission must go out from two camps.

    7Rav Yitzḥak said to the tanna : Something is amiss in the wording of this baraita : You have not yet brought him in and you already send him out? In other words, in order to say that the words “he shall not come within the camp” teach that a person who experienced a seminal emission must leave the Levite camp, you must first prove that he was there to begin with. Another version, which differs from the previous one only in formulation but not in substance: You have not yet sent him out and you already bring him in? In other words, how can you say that the words “he shall not come within the camp” refer to the Levite camp if we have not yet learned that he must leave that camp in the first place? Rather, emend the baraita and say that it reads as follows: “Outside the camp,” this is the Levite camp. “He shall not come within the camp,” this is the camp of the Divine Presence.

    8Ravina strongly objects to this exposition of the verse: Say that both this and that refer to the camp of the Divine Presence, that he must leave the camp of the Divine Presence and may not enter it; and the repetition comes to teach that he violates a positive command to leave the camp and a negative command barring entry into the camp. The Gemara answers: If so, let the verse say only: “He shall go outside the camp, he shall not come within,” or “within it.” Why do I need the repetition of the word “the camp”? Conclude from this that it is to give him a different camp; it refers not to the same camp that he left but rather to a different one.

    9We learned in the mishna that cleaning the intestines of the Paschal lamb overrides Shabbat. The Gemara asks: What is meant by cleaning the intestines? Rav Huna said: It means that he punctures them with a knife allowing the excrement to exit. Rav Ḥiyya bar Rav said: It refers to the removal of the secretions of the intestine, which come out through the pressure of the knife and would ruin the entire sacrifice and cause it to become putrid were they allowed to remain in the intestines.

    10Rabbi Eliezer said: What is Ḥiyya bar Rav’s reason for explaining the term in this manner? As it is written: “Then shall the lambs feed as in their pasture, and the ruins of the fat ones [ meḥim ] shall wanderers eat” (Isaiah 5:17). From where may it be inferred that this verse is in any way connected to our discussion? As Rav Yosef translates this verse: “And the righteous shall inherit the possessions of the wicked.” This indicates that the word meḥim , understood by Rav Yosef as referring to the wicked, is a term of degradation. This led Ḥiyya bar Rav to interpret the mishna’s clause with regard to cleaning [ miḥui ] the intestines as referring to removing the repulsive matter inside.

    11Having explained the latter part of the verse in Isaiah, the Gemara turns to the beginning of that same verse. “Then shall the lambs feed as in their pasture [ kedavram ].” Menashya bar Yirmeya said that Rav said: As was said about them [ kamedubar bam ], i.e., as the prophet promised. To what prophecy does the verse refer with the expression “as was said about them”? Abaye said: It is referring to the continuation of the verse: “And the ruins of the fat ones shall wanderers eat.” Rava said to him that this cannot be: Granted, were it written only “the ruins of the fat ones,” it would be possible to explain as you said. Now that it is written “and the ruins,” with the addition of the word “and,” this indicates that it states something else, and the verse contains two separate prophecies.

    12Rather, Rava said: This verse should be understood in accordance with what Rav Ḥananel said that Rav said. For Rav Ḥananel said that Rav said: In the future, the righteous will resurrect the dead. It is written here: “Then shall the lambs feed [ vera’u ] as in their pasture,” the lambs serving as an allusion to the righteous, and it is written there: “Tend your people with your staff, the flock of your heritage, who dwell alone in the wood, in the midst of Carmel; let them feed [ yiru ] in Bashan and Gilad as in the days of old” (Micah 7:14).

    13“Bashan” is an allusion to the prophet Elisha, who came from the Bashan. How do we know that Elisha came from Bashan? As it is stated: “Joel the chief, and Shafam the next, and Yanai and Shafat in the Bashan” (I Chronicles 5:12), and it is written: “Here is Elisha ben Shafat who poured water on the hands of Elijah” (II Kings 3:11). “Gilad” is an allusion to Elijah, as it is stated: “And Elijah the Tishbite, who was of the inhabitants of Gilad, said” (I Kings 17:1). Based on the similarity of the verses and the verbal analogy between the two instances of the word “feed,” we learn that in the future the righteous will be like Elijah and Elisha, who resurrected the dead.

    14This idea is derived from a different source as well. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: In the future the righteous will resurrect the dead, as it is stated: “Old men and old women shall yet again dwell in the streets of Jerusalem, and every man with his staff in his hand for very age” (Zechariah 8:4). And the staff will then be used as it was used by Gehazi when Elisha sent him to bring the son of the Shunamite woman back to life, as it is written: “And you shall lay my staff on the face of the child” (II Kings 4:29).

    15As we have been discussing the world of the future and the resurrection of the dead, the Gemara cites additional statements on these topics. Ulla raised a contradiction between two verses: In one verse it is written: “He will destroy death forever, and the Lord God will wipe away tears from off all faces, and the insult of His people shall He take away from off all the earth; for the Lord has spoken” (Isaiah 25:8). And in another verse it is written: “There shall be no more there an infant who lives a few days, nor an old man who has not filled his days; for the youngest shall die a hundred years old” (Isaiah 65:20), implying that people will live long lives, but death will not be totally eradicated. Ulla answers: This is not difficult: Here, in the first verse, it is referring to Jews, who will not die at all, while there, in the second verse, it is referring to gentiles, who will live exceedingly long lives but eventually die. The Gemara asks: What are gentiles doing there in the future world? The Gemara answers: As it is written: “And strangers shall stand and feed your flocks, and the sons of the alien shall be your plowmen and your vineyard workers” (Isaiah 61:5).

    16Rav Ḥisda raised a contradiction between two verses: In one verse it is written: “Then the moon shall be confounded and the sun ashamed, when the Lord of Hosts shall reign in Mount Zion and in Jerusalem, and before His elders will be His glory” (Isaiah 24:23), which indicates that in the future there will be no light at all from the sun or the moon. And elsewhere it is written: “Moreover the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of seven days, on the day that the Lord binds up the breach of His people and heals the stroke of their wound blow” (Isaiah 30:26), which indicates that the light of the sun and moon will be even brighter than before. The Gemara answers: This is not difficult: Here, where it says that the sun and the moon will be ashamed before the glow of the Divine Presence, it is referring to the World - to - Come, which is an entirely different world; while there, where it says that their light will increase, it is referring to the days of the Messiah.

    17The Gemara asks: And according to the opinion of Shmuel, who said that there is no difference between this world and the days of the Messiah except for subjugation to foreign kingdoms, but in all other ways, including the illumination of the celestial bodies, the world order will remain unchanged, what is there to say to reconcile these verses? The Gemara answers: This and that refer to the World - to - Come, and it is not difficult: Here, where it says that the sun and the moon will be totally ashamed, it refers to the camp of the Divine Presence; while there, where it says that the light of the sun and moon will be greatly magnified, it refers to the camp of the righteous.

    18Rava raised a contradiction between two parts of a verse. It is written: “I put to death and I make live” (Deuteronomy 32:39) and in that same verse it is written: “I wound and I heal.” Now once it says that He gives life to the dead, all the more so is it not clear that He can heal those who are still alive? What then does the second clause add to the first? Rather, the second clause clarifies the first one: The Holy One, Blessed be He, said: Those same people whom I put to death I will bring to life, just as those people whom I wounded I will heal. In other words, the verse means to say that just as God will heal the same people He wounded, so will He revive those He put to death; and not, as the verse might otherwise have been understood, that He puts some people to death and gives life to others.

    19Similarly, the Sages taught in a baraita : “I put to death and I make live”; one might have thought that this refers to death for one person and life, i.e., birth, for another person, in the customary manner of the world. Therefore, the verse states: “I wound and I heal”; just as the wounding and the healing mentioned here clearly refer to the same person, so too death and life refer to the same person. From this verse, there is a refutation to those who say that there is no Torah source for the resurrection of the dead, for it is explicitly mentioned in this verse. Alternatively, the verse can be explained as follows: At first, those whom I put to death I will bring to life, but they will be revived with the same injuries that they had when they died; and subsequently, those whom I wounded I will heal, meaning that their injuries will be healed after they are resurrected.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בועל נדה כטמא מתסיפא דמתני' דלעיל היא:

    מצורע חמור מזבלמחנותיו כדאמרן וכן זב מטמא מת:

    יצא בעל קרימפרש ואזיל מאי היא:

    לא יצא מכלל טמא מת כו'והכי משמע יצא בעל קרי מכלל זה דהנך לפי חומר טומאתן חומר שלוחן יצא בעל קרי שאע"פ שטמא מת חמור ממנו שהוא טומאת שבעה וזה טומאת ערב אפילו הכי לענין מחנות בעל קרי חמור דעל כרחיך כי כתיב וכל זב לרבויי בעל קרי אתא לכלל זב וכל טמא לרבויי טמא שרץ לכלל טמא מת אתא דכל חד וחד למאי דדמי ליה מדמינן ליה ובעל קרי דומה לזב שהטומאה יוצאה עליו מגופו:

    ויצא אל מחוץ למחנהבבעל קרי כתיב כי יהיה בך איש וגו':

    הכי גרסינן ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה ולא יבא אל תוך המחנה זו מחנה לויה מכאן שבעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות דקאמר קרא שאם נטמא בעזרה יצא משתיהן:

    אמר ליה אכתי לא אעילתיה אפיקתיהעדיין לא הכנסתו למחנה לויה וכבר הוצאתו ממנה דמדקאמרת לא יבא לתוכה מכלל דעומד חוצה לה וקאמר לא יכנס והא אכתי לא אישתעי בזה שיצא ממחנה שכינה ועומד במחנה לויה לשלחו ממנה וקא מזהר ליה שלא יכנס כאילו כבר יצא אכתי לא אעילתיה כלומר עדיין לא דיבר על כניסתו מה תהא עליה אפיקתיה ודיבר עליו כאילו יצא. ל"א גרסי' אכתי לא אפיקתיה אעילתי' עדיין לא הוצרכתו לצאת ממחנה לויה וכבר הזהרתו שלא יכנס והיינו אעילתיה כבר אתה מדבר בכניסתו:

    אלא אימא הכי ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויהוכשבא לצאת ממנה אל יכנס במחנה שכינה ואי לא הוו כתיבי שתי מחנות הוה מוקמינא ליה בעומד במחנה שכינה ומצריכו לצאת ממנה אבל עומד במחנה לויה אין משתלח והשתא דכתבינן שתי מחנות על כרחיך הכי תוקמא:

    אם כןנימא וישלחו מן המחנה ולא יבא אל תוך ולישתוק:

    מנקבן בסכיןשיצא הרעי שאם יניחנו בתוכן יסריחו קודם שתחשך ולשון מיחוי שמוציא פרש רכה דנמחת בתוכה דשנפי"ר בלע"ז כמו וממחה ושופך (מעשר שני פ"ה מ"א) וכמו המחהו וגמעו (לעיל פסחים דף לה.) לישנא אחרינא מיחוי לשון נקיבה וחיבול כמו תמחה את זכר עמלק (דברים כ״ה:י״ט):

    שירקא דמעיאליחה האדוקה במעים שיוצא מהן בדוחק בסכין ובלע"ז לימו"ן מיחוי לשון דבר בזוי כדמפרש טעמא וחרבות מחים:

    רשיעאאלמא דבר רע ושנוי הוא:

    ורעו כבשים כדברםכבשים ישראל:

    כמדובר בםכמה שהובטחו על ידי נביא:

    מאי כמדובר בםמה היא אותה הבטחה ומפרש לה סיפא דקרא היינו הבטחה וחרבות מחים גרים יאכלו צדיקים עד הנה כגרים ותושבים:

    אי כתיב חרבות מחיםה"א סיפא דקרא פירוש לרישא כדקאמרת אבל השתא דכתב וחרבות לאו פירושא דרישא הוא אלא מילתא אחריתי היא:

    אלאכמדובר בם דרישא היינו כרב חננאל כמדובר באליהו ואלישע שהחיו את המתים כך יחיו כל הצדיקים את המתים ירעו ורעו לגזירה שוה:

    ויעני ושפט בבשןושפט הוא אביו של אלישע דכתיב אלישע בן שפט:

    ושמת משענתיבאלישע כתיב על שהחיה בן השונמית:

    ובלע המותיבולע מלאך המות שלא ישלוט:

    בישראלכתיב ובלע המות וגו':

    ובושה החמהשלא תאיר:

    יהיה שבעתים כאור שבעת הימיםשבעתי' הן ארבעים ותשע וכתיב כאור שבעת הימים ארבעים ותשע כאור שבעת ימים של עכשיו נמצא עודף על אור של עכשיו ג' מאות וארבעים ושלשה:

    בעולם הבאוחפרה הלבנה ובושה החמה שלא יהא בעולם אלא זיו זוהר ומראה שכינה:

    לימות המשיחיהיה אור הלבנה כאור החמה:

    ולשמואלדאמר ימות המשיח אין משתנין משל עכשיו מה הוא מקיים והיה אור הלבנה כאור החמה:

    כתיב אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפאכיון שאמר שהמתים הוא מחיה פשיטא דהמחוצים יכול לרפאות אלא הא אתא לאשמועינן דלא תימא אמית ואחיה לאו דמתים חיים קאמר אלא אני אמית את המתים ואני מחיה וזן את החיים ובורא את הנולדים להכי כתיב בתריה מחצתי ואני ארפא כשם שמה שמחצתי אני ארפא דאין רפואה אלא במוכה כך אותו עצמו שאני ממית אני מחיה:

    מיתה באחד וחיים באחדאני ממית את המתים ואני מחיה וזן את החיים:

    הכי גרסינן דבר אחר בתחלה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שאני מחצתי אני ארפא - שכדרך שהן מתים חגרים סומים אלמים כך הן חיין במומן ואחר כך מתרפאים כדכתיב אז ידלג כאיל פסח (ישעיהו ל״ה:ו׳):

    פסחים 68 עמוד א

    1בועל נדה כטמא מת. למאי? אילימא לטומאתם, האי טומאת שבעה כתיב ביה, והאי טומאת שבעה כתיב ביה.

    2אלא לאו, למחנותם. ומדסיפא למחנותם הוי רישא נמי למחנותם! מידי איריא?! הא כדאיתא והא כדאיתא.

    3מיתיבי: מצורע חמור מזב, וזב חמור מטמא מת, יצא בעל קרי שטמא מת חמור ממנו.

    4מאי יצא? לאו: יצא מכלל זב ובא לכלל טמא מת, דהא טמא מת חמור ממנו ומותר במחנה לויה!

    5לא, יצא ממחנה טמא מת ונכנס למחנה זב, ואע"ג דטמא מת חמור ממנו (דמותר) במחנה לויה למאי דדמי לי'? מדמינן ליה׃

    6תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי (דברים כג, יא) ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה, לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה לויה מכאן לבעל קרי שיצא חוץ לשתי מחנות׃

    7אמר לי' אכתי לא עיילתיה אפיקתיה לישנא אחרינא אכתי לא אפיקתיה עיילתיה אלא אימא מחוץ למחנה זו מחנה לויה לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה׃

    8מתקיף לה רבינא אימא אידי ואידי למחנה שכינה ולעבור עליו בעשה ולא תעשה אם כן לימא קרא ויצא אל מחוץ למחנה ולא יבא אל תוך המחנה למה לי שמע מינה ליתן לו מחנה אחרת:

    9ומיחוי קרביו וכו': מאי מיחוי קרביו רב הונא אמר שמנקבן בסכין (רב) חייא בר רב אמר שירקא דמעייא דנפקא אגב דוחקא דסכינא׃

    10אמר ר' (אליעזר) מאי טעמא דחייא בר רב דכתיב ״(ישעיהו ה״, יז) וחרבות מחים גרים יאכלו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף ונכסיהן דרשיעיא צדיקיא יחסנון׃

    11(ישעיהו ה, יז) ורעו כבשים כדברם אמר מנשיא בר ירמיה אמר רב כמדובר בם מאי כמדובר בם אמר אביי וחרבות מחים גרים יאכלו אמר ליה רבא בשלמא אי כתיב ״חרבות כדקאמרת השתא דכתיב וחרבות מילתא אחריתי קאמר״׃

    12אלא אמר רבא כדרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את המתים כתיב ״הכא ורעו כבשים כדברם וכתיב התם (מיכה ז״, יד) ירעו בשן וגלעד כימי עולם׃

    13בשן זה אלישע הבא מן הבשן שנאמר ״(דברי הימים א ה״, יב) ויעני ושפט בבשן וכתיב ״(מלכים ב ג״, יא) פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו גלעד זה אליהו שנאמר ״(מלכים א יז״, יג) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד וגו'׃

    14אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן עתידים צדיקים שיחיו מתים שנאמר ״(זכריה ח״, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים וכתיב ״(מלכים ב ד״, כט) ושמת משענתי על פני הנער׃

    15עולא רמי כתיב ״(ישעיהו כה״, ח) בלע המות לנצח וכתיב ״(ישעיהו סה״, כ) כי הנער בן מאה שנה ימות לא קשיא כאן בישראל כאן בעכו"ם ועובדי כוכבים מאי בעו התם דכתיב ״(ישעיהו סא״, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם׃

    16רב חסדא רמי כתיב ״(ישעיהו כד״, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב ״(ישעיהו ל״, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים לא קשיא כאן לעולם הבא כאן לימות המשיח׃

    17ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד מאי איכא למימר אידי ואידי לעולם הבא ולא קשיא כאן במחנה שכינה כאן במחנה צדיקים׃

    18רבא רמי כתיב ״(דברים לב״, לט) אני אמית ואחיה וכתיב ״מחצתי ואני ארפא״. השתא אחויי מחיי מרפא לא כל שכן אלא אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה כמו שמחצתי ואני ארפא׃

    Baraita

    19ת"ר אני אמית ואחיה יכול מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג ת"ל מחצתי ואני ארפא מה מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה דבר אחר בתחלה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי ואני ארפא:

    Tosafot

    האי טומאת שבעה כתיב ביה והאי טומאת כו'הוי מצי לשנויי כדמשני בפ"ק דיומא (דף ו:) דלעולם לטומאת שבעה וסיפא איצטריכא ליה אלא שחמור הימנו בועל נדה שמטמא משכב ומושב לטמא אוכלין ומשקין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש מסיפא ובועל נדה כטמא מת למאי אילימא לטומאה הא בהדיא כתיב בתרוייהו טומאת שבעה אלא לאו למחנותם כשם שטמא מת חוץ למחנה אחת כך בועל נדה חוץ למחנה אחת ומדסיפא למחנותם רישא נמי למחנותם קשיא לר' יוחנן ומשני מידי איריא רישא לטומאה סיפא למחנותם:

    ת"ש מצורע חמור מזב וזב חמור מטמא מת יצא בעל קרי שטמא מת חמור ממנו מאי לאו יצא מכלל זב ונכנס לטומאת מת ואע"פ שטמא מת חמור ממנו מדקתני הכי שמעי' מיהת שבועל נדה כטמא מת חוץ למחנה אחת ומשני לא יצא ממחנה טמא מת ונכנס למחנה זב להשתלח חוץ לשתי מחנות ואע"ג שטמא מת חמור ממנו הואיל ובעל קרי טומאה מגופו יוצא לזב מוקמינן ליה תאני תנא קמיה דרב יצחק ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה (שכינה) [לויה] אמר ליה אכתי לא אפיקתיה (אלא) אעילתיה פי' מכדי הני קראי בבעל קרי כתיבי ובעל קרי נתרבה מזב דטומאה יוצא מגופו וחוץ לשתי מחנות משתלח כמו הזב ועדיין לא אפיקתיה אלא ממחנה שכינה וצריכת עוד לאפוקיה ממחנה לויה וקודם שתוציאו ממחנה לויה חזרת ואמרת לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה מכלל דבמחנה לויה נכנס ואתה מזהירו שלא יכנס ממחנה לויה למחנה שכינה עדיין לא יצא ממחנה לויה ואתה צריך להוציאו עוד אלא כך אמור ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה לויה כלומר לא יבוא ממחנה ישראל לתוך מחנה לויה:

    ומתקיף רבינא דלמא בעל קרי אינו משתלח אלא חוץ למחנה שכינה והני קראי לחיוביה חד קרא בעשה והוא ויצא חד קרא והוא לא יבוא בלאו ללמד כי בעל קרי הנכנס למחנה שכינה עובר בעשה ולא תעשה ודחי' אם כן נכתוב רחמנא ויצא אל מחוץ למחנה לא יבוא תו אמאי כתיב אל תוך המחנה ללמד שהתורה הזהירה על המחנה אחרת:

    מיחוי קרביו מנקבן בסכין להוציא הרעי פי' שירקא דמעיא השומן הדומה למוח ודבוק במעים כמו הפרש הדבוק במעים ואינו מתפרק אלא בגרירה אלא בסכין כמו הרשעים שמחזיקין בנכסי הטובים כתיב וחרבות מחים גרים יאכלו פי' וחרבות נכסי מחים הרשעים גרים יאכלו הצדיקים כלומר נכסי הרשעים הצדיקים יאכלו אותם:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 68a

    Pesachim 68a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 556 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בועל נדה כטמא מת סיפא דמתני' דלעיל היא:

    מצורע חמור מזב למחנותיו כדאמרן וכן זב מטמא מת:

    יצא בעל קרי מפרש ואזיל מאי היא:

    לא יצא מכלל טמא מת כו' והכי משמע יצא בעל קרי מכלל זה דהנך לפי חומר טומאתן חומר שלוחן יצא בעל קרי שאע"פ שטמא מת חמור ממנו שהוא טומאת שבעה וזה טומאת ערב אפילו הכי לענין מחנות בעל קרי חמור דעל כרחיך כי כתיב וכל זב לרבויי בעל קרי אתא לכלל זב וכל טמא לרבויי טמא שרץ לכלל טמא מת אתא דכל חד וחד למאי דדמי ליה מדמינן ליה ובעל קרי דומה לזב שהטומאה יוצאה עליו מגופו:

    ויצא אל מחוץ למחנה בבעל קרי כתיב כי יהיה בך איש וגו':

    הכי גרסינן ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה ולא יבא אל תוך המחנה זו מחנה לויה מכאן שבעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות דקאמר קרא שאם נטמא בעזרה יצא משתיהן:

    אמר ליה אכתי לא אעילתיה אפיקתיה עדיין לא הכנסתו למחנה לויה וכבר הוצאתו ממנה דמדקאמרת לא יבא לתוכה מכלל דעומד חוצה לה וקאמר לא יכנס והא אכתי לא אישתעי בזה שיצא ממחנה שכינה ועומד במחנה לויה לשלחו ממנה וקא מזהר ליה שלא יכנס כאילו כבר יצא אכתי לא אעילתיה כלומר עדיין לא דיבר על כניסתו מה תהא עליה אפיקתיה ודיבר עליו כאילו יצא. ל"א גרסי' אכתי לא אפיקתיה אעילתי' עדיין לא הוצרכתו לצאת ממחנה לויה וכבר הזהרתו שלא יכנס והיינו אעילתיה כבר אתה מדבר בכניסתו:

    אלא אימא הכי ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויה וכשבא לצאת ממנה אל יכנס במחנה שכינה ואי לא הוו כתיבי שתי מחנות הוה מוקמינא ליה בעומד במחנה שכינה ומצריכו לצאת ממנה אבל עומד במחנה לויה אין משתלח והשתא דכתבינן שתי מחנות על כרחיך הכי תוקמא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 68a · Sefaria

    Tosafot

    האי טומאת שבעה כתיב ביה והאי טומאת כו' הוי מצי לשנויי כדמשני בפ"ק דיומא (דף ו:) דלעולם לטומאת שבעה וסיפא איצטריכא ליה אלא שחמור הימנו בועל נדה שמטמא משכב ומושב לטמא אוכלין ומשקין:

    Tosafot on Pesachim 68a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש מסיפא ובועל נדה כטמא מת למאי אילימא לטומאה הא בהדיא כתיב בתרוייהו טומאת שבעה אלא לאו למחנותם כשם שטמא מת חוץ למחנה אחת כך בועל נדה חוץ למחנה אחת ומדסיפא למחנותם רישא נמי למחנותם קשיא לר' יוחנן ומשני מידי איריא רישא לטומאה סיפא למחנותם:

    ת"ש מצורע חמור מזב וזב חמור מטמא מת יצא בעל קרי שטמא מת חמור ממנו מאי לאו יצא מכלל זב ונכנס לטומאת מת ואע"פ שטמא מת חמור ממנו מדקתני הכי שמעי' מיהת שבועל נדה כטמא מת חוץ למחנה אחת ומשני לא יצא ממחנה טמא מת ונכנס למחנה זב להשתלח חוץ לשתי מחנות ואע"ג שטמא מת חמור ממנו הואיל ובעל קרי טומאה מגופו יוצא לזב מוקמינן ליה תאני תנא קמיה דרב יצחק ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה (שכינה) [לויה] אמר ליה אכתי לא אפיקתיה (אלא) אעילתיה פי' מכדי הני קראי בבעל קרי כתיבי ובעל קרי נתרבה מזב דטומאה יוצא מגופו וחוץ לשתי מחנות משתלח כמו הזב ועדיין לא אפיקתיה אלא ממחנה שכינה וצריכת עוד לאפוקיה ממחנה לויה וקודם שתוציאו ממחנה לויה חזרת ואמרת לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה מכלל דבמחנה לויה נכנס ואתה מזהירו שלא יכנס ממחנה לויה למחנה שכינה עדיין לא יצא ממחנה לויה ואתה צריך להוציאו עוד אלא כך אמור ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה לויה כלומר לא יבוא ממחנה ישראל לתוך מחנה לויה:

    ומתקיף רבינא דלמא בעל קרי אינו משתלח אלא חוץ למחנה שכינה והני קראי לחיוביה חד קרא בעשה והוא ויצא חד קרא והוא לא יבוא בלאו ללמד כי בעל קרי הנכנס למחנה שכינה עובר בעשה ולא תעשה ודחי' אם כן נכתוב רחמנא ויצא אל מחוץ למחנה לא יבוא תו אמאי כתיב אל תוך המחנה ללמד שהתורה הזהירה על המחנה אחרת:

    מיחוי קרביו מנקבן בסכין להוציא הרעי פי' שירקא דמעיא השומן הדומה למוח ודבוק במעים כמו הפרש הדבוק במעים ואינו מתפרק אלא בגרירה אלא בסכין כמו הרשעים שמחזיקין בנכסי הטובים כתיב וחרבות מחים גרים יאכלו פי' וחרבות נכסי מחים הרשעים גרים יאכלו הצדיקים כלומר נכסי הרשעים הצדיקים יאכלו אותם:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 68a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שבעל קרי דינו כזב להשתלח חוץ לשתי מחנות כמו שביארנו מ"מ טמא שרץ וכיוצא בו אינו משתלח אלא ממחנה שכינה ומותרין ליכנס במחנה לויה ואף בועל נדה אע"פ שהוא כנדה לענין שבעה לענין שלוח מיהא הרי הוא כטמא מת וכן טומאת משכב ומושב שבו אינו שוה לטומאת משכב ומושב של נדה עצמה שמשכב ומושב של נדה עצמה אב הטומאה ושל בועל נדה ולד הטומאה ואין אדם וכלים מיטמאין בו אלא אוכלין ומשקין בלבד:

    Meiri on Pesachim 68a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ומדסיפא למחנותם הוי רישא נמי למחנותם כו' והא דלא תני להו בחדא בבא בעל קרי ובועל נדה כטמא מת או כמגע שרץ למחנותם דאע"ג דלא איצטריך ליה למתני לטומאתם מ"מ תני להו למחנותם כפי טומאתם בתרתי בבי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 68a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה יהיה שבעתיים וכו' הן ארבעים ותשע וכתיב וכו' כצ"ל:

    ד"ה כתיב אני אמית וכו' ה"ג דבר אחר וכו' ער אז ידלג כאיל פסח מיתה באחד וחיים באחד הוא סוף הדבור ומה שכתוב בספרים אני ממית את המתים ואני מחיה ודן את החיים הוא ט"ס:

    Maharam on Pesachim 68a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כאן במחנה שכינה עי' ילקוט תהלים טו בפסוק כי צדיק ה':

    Gilyon HaShas on Pesachim 68a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַאי דִּכְתִיב (ישעיה ה, יז) "וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם". נראה לי בס"ד דריש 'כְבָשִׂים' על ישראל משום דכתיב (ירמיה נ, יז) 'שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל' וידוע שישראל הם בסוד החסדים דרמוזים בכבשים ואומות העולם בגבורות שרמוזים בעזים וכמו שאמרו במאמר הגמרא (שבת עז:) 'מאי טעמא עזי מסגן ברישא והדר אמרי אמר לו כברייתו של עולם דאחר חשוכא אתי נהורא' ולכן כתיב (בראשית כה, כו) 'וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו'.

    עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים שֶׁיְּחַיּוּ מֵּתִים נראה לי בס"ד מה שיהיה להם מעלה זו לעתיד מפני דעתה על ידי מעשיהם הטובים מחיים ניצוצי הקדושה בבירור שעושים להם מן הקליפה וכן מבררים ניצוצי נשמות המגולגלים בדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] ומחיים אותם ולכן בזכות זה יזכו להחיות גופים המתים. ובזה יובן בס"ד הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ (דברי הימים א' טז, לה) שאנחנו מהללים אותך שאתה מחיה המתים גם אנחנו נתהלל בה שנהיה גם אנחנו מחיים מתים. וכיוצא בזה פרשתי הפסוק הנזכר על מאמר (בבא בתרא עה:) עתידים הצדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר (ישעיה ד, ג) 'וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ‍ִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ'. והנה בגמרא דריש הכא 'כְּדָבְרָם' על אליהו זכור לטוב ואלישע הנביא ע"ה ונראה דנרמזו באות מ"ם סתומה דתיבת 'כְּדָבְרָ ם ' שמספרה ת"ר [600] והם כל אחד יש בשמו חמשה אותיות וידוע מה שאיתא בספר יצירה, חמשה אבנים בונים ק"ך בתים ואם כן כל אחד יש לו ק"ך צרופים של חמש אותיות שמספרם ת"ר אותיות כמנין מ"ם סתומה וזהו 'כְּדָבְרָם' רוצה לומר 'כדבר מ"ם' ולעיל דרש כְּדָבְרָם 'כמדובר בם' רוצה לומר 'כמדובר במ"ם'.

    "בָּשָׁן", זֶה אֱלִישָׁע הַבָּא מִן הַבָּשָׁן קשה למה הקדים אלישע לאליהו זכור לטוב? ומהרש"א ז"ל נרגש בזה ותירץ לפי שאלישע החיה שנים יעיין שם. ואני ההדיוט נראה לי בס"ד לפי כי באלישע הנביא ע"ה איכא רבותא טפי מפני דאליהו ז"ל קודם שבא לעולם הזה היה מלאך בשמים ואחר כך עלה בסערה בשמים וחזר להיות מלאך שם וכמו שכתב הרב פתח עינים ז"ל על בתרא דף ק"ט עיין שם. וכיון דהיה תחילתו מלאך וסופו מלאך אין בזה חידוש כל כך שהחיה את המת כאשר היה באלישע הנביא ע"ה שהיה אדם ילוד אשה ממש ולכך הקדים את אלישע הנביא ע"ה. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו תירץ דגבי אלישע איכא רבותא טפי משום דגבי אליהו זכור לטוב יש לומר זכות העולם וזכות הצדיקים אשר בישראל גרם בזה דאיתא בגמרא דסנהדרין (דף קיג) אחר דבעי רחמי ויהבו ליה מפתח של גשמים דעל ידי כך עשה עצירת גשמים חזא קודשא בריך הוא דאיכא צערא בעלמא ולכך אמר לו 'קוּם לֵךְ צָרְפַתָה' (מלכים א' יז, ט) כדי לגלגל הדבר שיחזיר את מפתח של גשמים וירד מטר דעל ידי כך מת בנה של צרפתית ובקש מהקב"ה שיתן לו מפתח של תחיית המתים להחיותו ואמר לו הקב"ה כבר יש בידך מפתח של גשמים ואם אתן לך גם מפתח זה יהיו בידך שתים וישאר בידי רק אחד ואין משורת הכבוד, על כן תחזיר לי מפתח של גשמים ואתן לך זה וכן עשה, ועל ידי כך ירדו גשמים ורווח עלמא. ואם כן יש לומר זכות הרבים וזכות העולם גרם בזה כדי שיהיה מטר על פני האדמה מה שאין כן באלישע דלא הוה הכי אלא הוי רבותא דידיה לגמרי לכך הקדימו עכ"ד נר"ו. ודע אף על גב דאמרו בגמרא (סנהדרין צב:) מתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא התם לא החיה אותם הוא בעצמו אלא ניבא על תחייה שלהם דכתיב (יחזקאל לז, ה) 'כֹּה אָמַר אֲדֹ' הֳ' לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם'.

    לָא קַשְׁיָא, כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ נראה לי בס"ד לכן תהיה השמש נוספת מנין גֶּשֶׁם [343] על מה שהיא עתה לרמוז כי זה היתרון גם כן אינו אלא רק בעוד שהגשם על הארץ דהיינו לימות המשיח שעדיין יש גשמיות בעולם אבל לעולם הבא שמזדכך הגשם לגמרי אז גם זה האור לא יהיה נחשב כלום לכן אמר (שיר השירים ב, יא) 'כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ' פירוש 'הַסְּתָיו' [481] גימטריא תפ"א כמנין פלונית [לילית=480] עם כללות שלה עבר כוחה לגמרי אז גם ה'גֶּשֶׁם' [343] שהוא יתרון אור השמש הגדול שהוא שמ"ג פעמים 'חָלַף הָלַךְ לוֹ' שלא נצטרך אליו עוד דכתיב (ישעיהו כד, כג) 'וּבוֹשָׁה הַחַמָּה' כי אור לנו באור השכינה וזהו שנאמר (תהלים עב, ז) 'וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ' שנזכה לאור באור השכינה שלא נצטרך לאור הירח כמו שנאמר (ישעיהו כד, כג) 'וְחָפְרָה הַלְּבָנָה' דאז יתקיים משום הכי (ישעיה ב, ה) 'לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר הֳ''.

    רָבָא רָמִי כְּתִיב: (דברים לב, לט) "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", וּכְתִיב: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" הַשְׁתָּא אַחוּיֵי מְחַיֵּי, אַסּוּיֵי, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. נראה לי בס"ד דקשיא ליה דתחלתו נקיט לשון עתיד אָמִית וַאֲחַיֶּה וסופו נקיט לשון עבר מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא דלא אמר 'אמחץ ואני ארפא' ועוד קשיא ליה נמי יתור לשון הַשְׁתָּא אַחוּיֵי וכו'. ותירץ כְּשֵׁם שֶׁמָּחַצְתִּי אֲנִי אֶרְפָּא וכו' פירוש אין נחשב פלא מצידי שגם דברים שהם נעשים הפך הטבע המה לגבי דידי נחשבים בעשייתם כמו מה שנעשה בטבע וכאלו הם דבר ההוה ורגיל תמיד וכמו שכתב הרב בינה לעתים ז"ל על פסוק (תהלים קיח, כג) 'מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת' כדבר הווה ורגיל אך מה ש'הִיא נִפְלָאת' אין זה אלא 'בְּעֵינֵינוּ' עיין שם. ולזה אמר כְּשֵׁם שֶׁמָּחַצְתִּי וכו' פירוש כמו שרפואת המחץ הוא דבר הווה ורגיל ואינו פלא כן כְּשֶׁאָמִית אֲחַיֶּה אותם בנקל שאין נחשב בזה מצידי לדבר פלא.

    Ben Yehoyada on Pesachim 68a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 68, Amud Aleph, about 556 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “בועל נדה כטמא מת. למאי? אילימא לטומאתם,…”

    2. Segment 215 words

      Opens “אלא לאו, למחנותם. ומדסיפא למחנותם הוי רישא…”

    3. Segment 315 words

      Opens “מיתיבי: מצורע חמור מזב, וזב חמור מטמא…”

    4. Segment 418 words

      Opens “מאי יצא? לאו: יצא מכלל זב ובא…”

    5. Segment 521 words

      Opens “לא, יצא ממחנה טמא מת ונכנס למחנה…”

    6. Segment 632 words

      Opens “תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי…”

      Named: רב יצחק בר אבדימי.

    7. Segment 727 words

      Opens “אמר לי' אכתי לא עיילתיה אפיקתיה לישנא…”

    8. Segment 834 words

      Opens “מתקיף לה רבינא אימא אידי ואידי למחנה…”

    9. Segment 922 words

      Opens “ומיחוי קרביו וכו': מאי מיחוי קרביו רב…”

      Named: רב הונא, רב אמר.

    10. Segment 1025 words

      Opens “אמר ר' (אליעזר) מאי טעמא דחייא בר…”

      Named: רב דכתיב, רב יוסף.

    11. Segment 1137 words

      Opens “(ישעיהו ה, יז) ורעו כבשים כדברם אמר…”

      Named: רב כמדובר, אביי, רבא.

    12. Segment 1232 words

      Opens “אלא אמר רבא כדרב חננאל אמר רב…”

      Named: רב חננאל, רב דאמר, רב עתידין, רבא.

    13. Segment 1344 words

      Opens “בשן זה אלישע הבא מן הבשן שנאמר…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 1542 words

      Opens “עולא רמי כתיב (ישעיהו כה, ח) בלע…”

      Named: עולא.

    16. Segment 1635 words

      Opens “רב חסדא רמי כתיב (ישעיהו כד, כג)…”

      Named: רב חסדא.

    17. Segment 1727 words

      Opens “ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות…”

      Named: שמואל.

    18. Segment 1832 words

      Opens “רבא רמי כתיב (דברים לב, לט) אני…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1945 words

      Opens “ת"ר אני אמית ואחיה יכול מיתה באחד…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 68a · Segment 10 — “…מאי משמע כדמתרגם רב יוסף ונכסיהן דרשיעיא צדיקיא יחסנון

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Pesachim 68a · Segment 8 — “מתקיף לה רבינא אימא אידי ואידי למחנה שכינה ולעבור…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 68a · Segment 14 — “אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן עתידים צדיקים…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 68a · Segment 11 — “…כמדובר בם אמר אביי וחרבות מחים גרים יאכלו אמר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 68a · Segment 15 — “עולא רמי כתיב (ישעיהו כה, ח) בלע המות לנצח…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 68a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026