Talmud Builders

    Pesachim 23b

    Back to index

    English translation — Pesachim 23b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: What, is it not that they disagree about this, the following issue? Rabbi Yosei HaGelili holds: “You shall not eat” indicates both the prohibition of eating and the prohibition of deriving benefit; therefore, one may not derive benefit from an animal carcass. And when the verse came and said: “For any other service,” it came to permit one to derive benefit from an animal carcass. And Rabbi Akiva holds: “You shall not eat” indicates that there is only a prohibition of eating; it does not indicate a prohibition of deriving benefit. Therefore, no verse is necessary to learn that it is permitted to derive benefit from an animal carcass. When the verse came and said: “For any other service,” it came to teach about the halakhot of ritual purity and impurity. Apparently, there is a tannaitic dispute about the meaning of the words: “You shall not eat.”

    2The Gemara rejects this assumption. No, it is possible to say that everyone holds that “You shall not eat” indicates both a prohibition of eating and a prohibition of deriving benefit. And here, they disagree about this: Rabbi Yosei HaGelili holds that when it was permitted to derive benefit from an animal carcass, the carcass itself was permitted; however, its fat and its sinews were not permitted. And the phrase “for any other service” in the verse is necessary to permit one to derive benefit from this fat. However, Rabbi Akiva holds: When it was permitted to derive benefit from an animal carcass, it was also permitted to derive benefit from its fat and sinews. Therefore, the phrase “for any other service” in the verse is necessary for the issue of purity and impurity.

    3The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, we find that the Merciful One explicitly permits one to derive benefit from fat; however, let us say that the sinew of the sciatic nerve is prohibited. The Gemara answers: If you wish, say that it is indeed so that it is prohibited to derive benefit from the sciatic nerve. And if you wish, say instead that one is permitted to derive benefit from the sciatic nerve, and Rabbi Yosei HaGelili derives that the sciatic nerve is permitted through an a fortiori inference: If with regard to forbidden fat, for which one is punished with karet if he eats it intentionally, it is permitted to derive benefit, with regard to the sciatic nerve, for which the punishment for one who eats it is not karet , all the more so is it not clear that it is permitted to derive benefit?

    4The Gemara asks: And why does Rabbi Shimon, who prohibits deriving benefit from the sciatic nerve, not accept this a fortiori inference? The Gemara answers: This inference can be refuted, as it is possible to say: What is unique to fat? It is that it is released from its general prohibition with regard to non-domesticated animals, as the prohibition only applies to the fats of kosher domesticated animals. Can you say the same with regard to the sciatic nerve, which is not released from its general prohibition with regard to non-domesticated animals and remains prohibited? Apparently, in some ways the prohibition of the sciatic nerve is more stringent than that of fat.

    5The Gemara asks: And how does the other Sage, Rabbi Yosei, who permits one to derive benefit from the sciatic nerve based on this a fortiori inference, respond? The Gemara says: When we state this a fortiori inference, it is with regard to a domesticated animal; in any case, with regard to a domesticated animal its fat is not permitted. Since with regard to a domesticated animal the prohibition of fat is more stringent than that of the sciatic nerve, the a fortiori inference is valid.

    6After discussing numerous cases that involve prohibitions of eating and deriving benefit, the Gemara asks: Since we raised objections from all of these verses and answered them, and in every case it is apparent that despite the fact that the verse said: “You shall not eat” there was no dispute as to whether or not one may derive benefit from these items, then with regard to what issue do Ḥizkiya and Rabbi Abbahu disagree? The Gemara answers: They disagree with regard to leavened bread on Passover, in accordance with the opinion of the Rabbis, who prohibit one to derive benefit from it; and they disagree with regard to an ox that is stoned, in accordance with everyone. The Gemara explains: Ḥizkiya derived that it is prohibited to derive benefit in this case from the words: “It shall not be eaten,” and Rabbi Abbahu derived that it is prohibited from the fact that the Torah explicitly had to permit one to derive benefit in the case of an animal carcass.

    7The Gemara asks: Now, both according to the one Master and according to the other Master, it is prohibited to derive benefit from these items. The fact that they disagree about the source of this halakha notwithstanding, what is the practical difference between them? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to non-sacrificial animals that were slaughtered in the Temple courtyard. Ḥizkiya holds: “It shall not be eaten” comes to exclude these cases of leavened bread and the ox that is stoned. Although in most cases a prohibition against eating does not extend to a prohibition against deriving benefit, the language of the verse in these cases indicates that there is a prohibition against deriving benefit as well. Furthermore, “It shall be thrown to the dog” comes to exclude non-sacrificial animals slaughtered in the Temple courtyard, indicating that it is prohibited to derive benefit from them.

    8However, Rabbi Abbahu holds that according to Rabbi Yehuda, who maintained that the prohibition against eating an animal carcass cannot be used to derive the prohibition against deriving benefit: “It shall be thrown to the dog” comes to exclude these two cases, leavened bread and an ox that is stoned, where deriving benefit is prohibited. And the prohibition to derive benefit from non-sacrificial animals slaughtered in the Temple courtyard is not by Torah law, as there is no source from which to derive this prohibition. Therefore, the only practical difference between them is whether the prohibition of deriving benefit from non-sacrificial animals slaughtered in the Temple courtyard is by Torah law or by rabbinic law.

    9The Gemara relates: One of the Sages sat before Rabbi Shmuel bar Naḥmani, and he sat and said in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: From where is it derived with regard to all the prohibitions in the Torah that just as it is prohibited to eat them, so too, it is prohibited to benefit from them? And what are the prohibited objects to which this statement refers? They are leavened bread on Passover and an ox that is stoned. The Gemara asks: Why ask from where? Derive the prohibition from the phrase: “It shall not be eaten.” The Gemara answers that he derived a prohibition of eating this item from: “It shall not be eaten”; however, he did not derive a prohibition of deriving benefit from this phrase.

    10The Gemara challenges: Derive this general prohibition against deriving benefit from the fact that the Torah had to explicitly permit one to benefit from an animal carcass. The Gemara answers: Rabbi Yehoshua ben Levi holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said with regard to an animal carcass: The matters are as they are written, and the words in the verse do not indicate anything beyond their simple meaning.

    11The Gemara challenges: If he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then let him derive this halakha from where Rabbi Yehuda derives it, i.e., from the verse: “And you shall be sacred men unto Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field; you shall cast it to the dog” (Exodus 22:30). Rabbi Yehuda expounded that one may throw it to a dog, but one may not throw any of the other prohibited items mentioned in the Torah to a dog. From this he infers that it is prohibited to derive benefit from leavened bread on Passover or from other similar items.

    12The Gemara responds: This Sage holds that the prohibition to derive benefit from non-sacrificial animals that were slaughtered in the Temple courtyard is by Torah law, and that it is the word “it” in the verse that indicates they are prohibited. And from where is it derived that this prohibition against deriving benefit applies to leavened bread and to an ox that is stoned as well? As it is written: “And no sin-offering, of which any of the blood is brought into the Tent of Meeting to make atonement in the sacred place, shall be eaten; it shall be burnt with fire” (Leviticus 6:23).

    13As there is no need for the verse to state: “It shall be burnt with fire”; And for what purpose then does the verse state: “It shall be burnt with fire”? If it does not apply to the subject matter itself in its context, as it is already written: “And Moshe diligently inquired about the goat of the sin-offering, and, behold, it was burnt” (Leviticus 10:16), apply it to the matter of all the prohibitions in the Torah.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חלבה וגידה לא הותרודחלב אינו בכלל בשר הלכך לא הוה במשמע תתננה ואכלה וגבי נוגע בנבלתה נמי לאו חלב במשמע הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל הנאות לא תאכל חלב:

    ורבי עקיבא סברחלב בכלל נבילה בין להיתר הנאה בין לטמא הלכך כי איצטריך קרא לטהרו איצטריך:

    ורבי שמעוןדאמר לעיל גיד אסור בהנאה משום דסבירא ליה אין בגידין בנותן טעם ולא הותר בכלל נבילה מאי טעמא לא מייתי ליה כרבי יוסי להתיר הנאה מקל וחומר מחלב:

    מכללואף באכילה:

    ואידךרבי יוסי אמר לך אנא בחלב בהמה קא מייתינא קרא להתיר בהנאה דקרא בחלב שור וכשב קאי וקא שרי ליה בהנאה ובבהמה לא הותר מכללו באכילה הלכך אתי גיד הנשה מיניה:

    מכדי אותבינהו כל הנך קראידכל איסורין שנאמ' בהן לא תאכל ומותרין בהנאה:

    ושנינהורבי אבהו ואשכח בהו פרטא להיתר לא מצינו באחד מכולם שהחמיר בו ר' אבהו ויאמר שאסור בהנאה ולחזקיה לישתרו אלא דבר האסור אסור לדברי שניהן והמותר מותר לדברי שניהן:

    במאי פליגידאין לך איסורי הנאה בדבר שנאמר בו לאו באכילתו שלא נאמר בו פרט להתיר אלא הנך שני דברים דכתיב בהן לא יאכל כגון שור הנסקל וחמץ בפסח ובין למר ובין למר אסורין:

    ואליבא דרבנןדפליגי עליה דרבי יוסי דאמר לעיל חמץ בפסח מותר בהנאה:

    מנבילהמדאיצטריך קרא למישרי נבילה ואי הוה כתיב לא תאכל נמי הוה מיתסרי:

    איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרהואליבא דר' יהודה דאמר מנבילה לא מצי למיגמר דלדברים ככתבן אתא דחזקיה סבר הני תרי מדשני בדיבוריה איתסר ולכלב תשליכון אותו לא הוצרך למעט את אלו ולאוסרן בהנאה וכי אתא למעוטי חולין שנשחטו בעזרה אתא וכדפרישית לעיל ורבי אבהו סבר אין חילוק בין לא יאכל בין לא יאכל ואצטריך אותו למעוטי הני והכי משמע טריפה אף על גב שכתבתי לך לאו באכילתה אני מתיר לך הנאתה אבל לא חמץ ושור הנסקל שלא פרטתי לך בהן היתר:

    חולין בעזרה לאו דאורייתאוכי אמר רבי אבהו לא יאכל איסור הנאה משמע אליבא דרבי מאיר אמרה דלית ליה לדברים ככתבן ומדאיצטריך למישרי נבילה מכלל דשאר איסורין כגון חמץ ושור הנסקל אסירי ולאו משום שינוי הלשון שאין חילוק בין לא יאכל ללא יאכל לרבי אבהו אלא מדאיצטריך למישרי נבילה ואותו לר"מ למעוטי חולין בעזרה:

    ה"ג ומאי נינהו חמץ בפסח ושור הנסקל:

    ותיפוק ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי יהודהלעיל אליבא דרבי אבהו דמייתי ליה מאותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך שאר איסורין:

    קא סברהאי תנא:

    חולין שנשחטו בעזרהאסורין בהנאה מדאורייתא ונפקא ליה מאותו ומיבעי ליה קרא אחרינא לשאר איסורין:

    כל חטאת אשר יובא מדמהלאו בחטאות הפנימיות שהובא דמן כמצוותן לפנים כתיב דהא בהדיא כתיב בהן בפר כהן משיח והעלם דבר שריפתן מחוץ למחנה אלא ללמד על חטאת החיצונה דאם הכניס דמה לפנים פסולה:

    אם אינו ענין לגופו דהא כתיב והנה שורףבשעיר נחשון בויהי ביום השמיני וקאמר להו משה למה שרפתם אותו הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה מכלל דאם הובא שפיר עבוד דשרפוה אלמא בת שריפה היא:

    לכל איסוריןשנאמר בהן לאו באכילתן כזה ועל כרחיך לא מייתי אלא חמץ בפסח ושור הנסקל דבשאר איסורים כתיב פרטא להיתירא:

    פסחים 23 עמוד ב

    1מאי לאו בהא קמיפלגי, דר' יוסי הגלילי סבר: ״לא תאכלו״ משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה, וכי אתא קרא למישרייה לנבילה בהנאה הוא דאתא. ורבי עקיבא סבר: איסור אכילה משמע, איסור הנאה לא משמע. וכי אתא קרא לטומאה וטהרה.

    2לא, דכ"ע ״לא תאכלו״ משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה. והכא בהא קמיפלגי, רבי יוסי הגלילי סבר: כשהותרה נבילה היא הותרה, חלבה וגידה לא הותרו. וכי איצטריך קרא להיתר הנאה הוא דאתא. ורבי עקיבא סבר: כשהותרה נבילה חלבה וגידה נמי הותרו. וכי איצטריך קרא לטומאה וטהרה.

    3ור' יוסי הגלילי, אשכחן חלב דשרייה רחמנא בהנאה, אלא גיד נימא דאסור! איבעית אימא: הכי נמי דאסור. איבעית אימא, מייתי לה בק"ו ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה, גיד שאינו ענוש כרת לא כל שכן.

    4ור"ש דאסר? איכא למיפרך, מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה, תאמר בגיד שלא הותר מכללו אצל חיה.

    5ואידך? בבהמה קאמרינן בבהמה מיהת לא אישתרי.

    6מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו. חזקיה ורבי אבהו במאי פליגי! בחמץ בפסח ואליבא דרבנן, בשור הנסקל ואליבא דדברי הכל. חזקיה נפיק ליה מלא יאכל, ורבי אבהו נפיק ליה מנבילה.

    7מכדי בין למר ובין למר אסורין בהנאה, מאי בינייהו? איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה. חזקיה סבר: ״לא יאכל״ למעוטי הני, אותו למעוטי חולין שנשחטו בעזרה.

    8רבי אבהו סבר: אותו למעוטי הני, חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא נינהו.

    9יתיב ההוא מרבנן קמיה דרבי שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר משמיה דר' יהושע בן לוי: מנין לכל איסורין שבתורה דכי היכי דאסורין באכילה הכי נמי אסורין בהנאה? ומאי ניהו חמץ בפסח ושור הנסקל. מנין?! תיפוק ליה מלא יאכל״! ״לא יאכל, איסור אכילה משמע ליה, איסור הנאה לא משמע ליה.

    10תיפוק ליה מנבילה?! סבר לה כר' יהודה, דאמר: דברים ככתבן.

    11אי סבר לה כר' יהודה, תיפוק ליה מהיכא דנפקא ליה לר' יהודה, (שמות כב, ל) מלכלב תשליכון אותו׃

    12קסבר: חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. מנין, דכתיב: ״(ויקרא ו״, כג) ״כל חטאת אשר יובא מדמה וגו'״.

    13שאין ת"ל ״באש תשרף״, ומה ת"ל ״באש תשרף״? אם אינו ענין לגופו, דכתיב ״(ויקרא י״, טז) והנה שורף תנהו ענין לכל איסורין שבתורה.

    Tosafot

    ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאהוא"ת לימא שור הנסקל ושאר איסורי הנאה יוכיחו שאינן בכרת ואפ"ה אסורין בהנאה וי"ל דה"פ ומה חלב שענוש כרת ואסור באכילה ומותר בהנאה כמו נבילה עצמה גיד שאין ענוש כרת לכ"ש שיהא בכלל היתר נבילה והשתא לא שייך למימר תוכיח ולא מצי למיעבד נמי ק"ו מדם דדם אינו בכלל נבילה ואפילו טומאה אין בו מטעם נבילה כדפרישי' לעיל (פסחים דף כב.) אבל חלב הוה שפיר בכלל נבילה דלטומאה לא הוה צריך קרא דאדרבה לטהרו מידי נבילה מצריך קרא והא דקאמר היא הותרה וחלבה לא הותרה לאו משום דלא הוי בכלל נבילה אלא משום דלא הותרה בנבילה אלא מה שהותר בטהורה באכילה והשתא א"ש הא דקאמר ואידך אנן בבהמה קיימינן דלא ילפינן אלא שיהא בכלל היתר נבילה אבל בעלמא מודה דפריך שפיר:

    בבהמה מיהא לא אישתריאין להקשות דגיד חיה מיהא ליתסר דכיון דשל בהמה לא מיתסר בהנאה אם כן לא יאכל דכתיב גבי גיד הנשה באכילה דוקא קאמר ומהיכא תיתי לן לאסור של חיה בהנאה:

    מאי בינייהותימה לרשב"א לימא דאיכא בינייהו חמץ נוקשה וחמץ דגן גמור ע"י תערובות דמרבינן בריש אלו עוברין (לקמן פסחים מג.) מכל מחמצת לא תאכלו דלחזקיה מותר בהנאה ולרבי אבהו כל מקום שנאמר לא תאכלו משמע איסור הנאה וכי תימא כיון דמרבינן ליה לאכילה ה"ה להנאה אם כן כרת נמי ליחייב:

    דכתיב והנה שורףפרש"י בשעיר נחשון ובת"כ דריש בהדיא אשעיר דראש חודש מדכתיב ואותה נתן לכם וגו' והיינו של ר"ח דמכפר עון על טומאת מקדש וקדשיו:

    דהא כתיב והנה שורףפרש"י ואמר להו משה הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה מכלל דאם הובא שפיר עבוד דשרפוה הקשה הרב רבינו שלמה מטרויש הא על כרחיך לאו שפיר עבוד דשרפוה דהא שרפוה בלא עיבור צורה ואמר בפרק כיצד צולין (לקמן פסחים פב:) כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לשריפה וקרא ה"ק מדוע לא אכלתם את החטאת הן לא הובא את דמה הא אם הובא שפיר עבוד דלא אכלוה ואומר ר"י דה"פ אם אינו ענין לגופה דהא קיי"ל בפרק כיצד צולין (גם זה שם) כל שפסולו בקדש בשריפה וחטאת דאהרן משום מעשה שהיה תנהו לכל איסורים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    נימא כתנאי וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה [מה ת"ל לכל מלאכה] ר' יוסי הגלילי אומר בין למלאכת גבוה בין למלאכת הדיוט מותר שנאמר לכל מלאכה ר' עקיבא אומר שיכול למלאכת הדיוט הוא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה יהא טהור אם לגבוה הוא [טהור] קל וחומר להדיוט דיקי' מדדרש ר' עקיבא לקרא בטומאה וטהרה מכלל דפשיטא ליה דמותר בהנאה נמצא חזקיה כר' עקיבא ור' אבהו כר' יוסי הגלילי לא לעולם ר' עקיבא נמי לא תאכלהו איסור הנאה נמי משמע ולמה דרש הפסוק לטומאה וטהרה משום [דהיתר הנאה] כבר (למה) [למד] מנבלה קסבר כשהותרה הנבלה הבשר והחלב והגידים הותרו מ"ט שנא' ואכלה כולה משמע כמות שהיא ולא איצטריך קרא אלא לטהרה וטומאה ור' יוסי הגלילי סבר היא הותרה חלבה וגידה לא הותרו כו':

    ואמרינן מכדי אותבי' כל הני תיובתא ושני כל חד לנפשיה חזקיה ור' אבהו במאי פליגי ואמרינן פליגי בחמץ בפסח ואליבא דרבנן דאסרי אפילו בהנאה ולא כר' יוסי הגלילי דשרי ובשור הנסקל ואליבא דדברי הכל כו': תוב אמרי' מכדי חזקיה ור' אבהו בחמץ בפסח ובשור הנסקל מיסר אסרי בין באכילה בין בהנאה מאי בינייהו ואמרי' איכא בינייהו חולין שנשחטו [בעזרה] דקיי"ל אמרה תורה שחוט חולין [בחוץ וקדשים בפנים וזה פירש שחוט שלי כלומר שחוט חולין] במקדש בגבולך מה קדשים בחוץ אסורין אפילו בהנאה אף חולין בפנים כך אסורין חזקיה סבר איסו' חמץ בפסח ואיסו' שור הנסקל ששניהם אסורין בהנאה מלא יאכל נפקא והנבלה לדברים ככתבן הוא דאתי בא אותו למעוטי חולין שנשחטו בעזרה שיהיו אסורין בהנאה דדרשינן הכי אותו ובשר טריפה אתה משליכו לכלבך ונהנה בו ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה ור' אבהו סבר בין לא יאכל בין לא תאכל [בין לא תאכלו] כולו אחד הוא ובא לא תאכלו כל נבלה למעוטי שאר אסורין ובא אותו למעוטי חמץ בפסח ושור הנסקל אבל חולין שנשחטו בעזרה איסורן לאו דאורייתא ור' אבהו לא סבר לה כר' מאיר דאמר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא:

    יתיב ההוא מרבנן וקאמר מנין לחמץ ושור הנסקל שאסורין בהנאה ואמרי' ותיפוק ליה מלא יאכל כדחזקיה קסבר לא יאכל ולא תאכלו חד הוא ותיפוק ליה מנבלה כר' אבהו סבר לה כר' יהודה דאמר (ארבעה) דברים ככתבן ותיפוק ליה מאותו כר' יהודה קסבר חולין שנשחטו בעזרה מדאוריי' ואלא מנא ליה ופרשי' מדכתי' וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף שאין ת"ל באש תשרף דנפקא ליה מוהנה שורף דכתיב (ויקרא י יז) מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש (שם יח) הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה ודאי בת שריפה היא מה ת"ל באש תשרף אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל איסורין שבתורה שיהו אסורין אפי' בהנאה ואם תאמר כל איסורין שבתורה בשרפה תלמוד לומר [בקדש] באש תשרף כל פסול שהוא בקדש בשרפה ולא שאר איסורין שבתורה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 23b

    Pesachim 23b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 330 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חלבה וגידה לא הותרו דחלב אינו בכלל בשר הלכך לא הוה במשמע תתננה ואכלה וגבי נוגע בנבלתה נמי לאו חלב במשמע הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל הנאות לא תאכל חלב:

    ורבי עקיבא סבר חלב בכלל נבילה בין להיתר הנאה בין לטמא הלכך כי איצטריך קרא לטהרו איצטריך:

    ורבי שמעון דאמר לעיל גיד אסור בהנאה משום דסבירא ליה אין בגידין בנותן טעם ולא הותר בכלל נבילה מאי טעמא לא מייתי ליה כרבי יוסי להתיר הנאה מקל וחומר מחלב:

    מכללו אף באכילה:

    ואידך רבי יוסי אמר לך אנא בחלב בהמה קא מייתינא קרא להתיר בהנאה דקרא בחלב שור וכשב קאי וקא שרי ליה בהנאה ובבהמה לא הותר מכללו באכילה הלכך אתי גיד הנשה מיניה:

    מכדי אותבינהו כל הנך קראי דכל איסורין שנאמ' בהן לא תאכל ומותרין בהנאה:

    ושנינהו רבי אבהו ואשכח בהו פרטא להיתר לא מצינו באחד מכולם שהחמיר בו ר' אבהו ויאמר שאסור בהנאה ולחזקיה לישתרו אלא דבר האסור אסור לדברי שניהן והמותר מותר לדברי שניהן:

    במאי פליגי דאין לך איסורי הנאה בדבר שנאמר בו לאו באכילתו שלא נאמר בו פרט להתיר אלא הנך שני דברים דכתיב בהן לא יאכל כגון שור הנסקל וחמץ בפסח ובין למר ובין למר אסורין:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 23b · Sefaria

    Tosafot

    ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה וא"ת לימא שור הנסקל ושאר איסורי הנאה יוכיחו שאינן בכרת ואפ"ה אסורין בהנאה וי"ל דה"פ ומה חלב שענוש כרת ואסור באכילה ומותר בהנאה כמו נבילה עצמה גיד שאין ענוש כרת לכ"ש שיהא בכלל היתר נבילה והשתא לא שייך למימר תוכיח ולא מצי למיעבד נמי ק"ו מדם דדם אינו בכלל נבילה ואפילו טומאה אין בו מטעם נבילה כדפרישי' לעיל (פסחים דף כב.) אבל חלב הוה שפיר בכלל נבילה דלטומאה לא הוה צריך קרא דאדרבה לטהרו מידי נבילה מצריך קרא והא דקאמר היא הותרה וחלבה לא הותרה לאו משום דלא הוי בכלל נבילה אלא משום דלא הותרה בנבילה אלא מה שהותר בטהורה באכילה והשתא א"ש הא דקאמר ואידך אנן בבהמה קיימינן דלא ילפינן אלא שיהא בכלל היתר נבילה אבל בעלמא מודה דפריך שפיר:

    בבהמה מיהא לא אישתרי אין להקשות דגיד חיה מיהא ליתסר דכיון דשל בהמה לא מיתסר בהנאה אם כן לא יאכל דכתיב גבי גיד הנשה באכילה דוקא קאמר ומהיכא תיתי לן לאסור של חיה בהנאה:

    מאי בינייהו תימה לרשב"א לימא דאיכא בינייהו חמץ נוקשה וחמץ דגן גמור ע"י תערובות דמרבינן בריש אלו עוברין (לקמן פסחים מג.) מכל מחמצת לא תאכלו דלחזקיה מותר בהנאה ולרבי אבהו כל מקום שנאמר לא תאכלו משמע איסור הנאה וכי תימא כיון דמרבינן ליה לאכילה ה"ה להנאה אם כן כרת נמי ליחייב:

    דכתיב והנה שורף פרש"י בשעיר נחשון ובת"כ דריש בהדיא אשעיר דראש חודש מדכתיב ואותה נתן לכם וגו' והיינו של ר"ח דמכפר עון על טומאת מקדש וקדשיו:

    דהא כתיב והנה שורף פרש"י ואמר להו משה הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה מכלל דאם הובא שפיר עבוד דשרפוה הקשה הרב רבינו שלמה מטרויש הא על כרחיך לאו שפיר עבוד דשרפוה דהא שרפוה בלא עיבור צורה ואמר בפרק כיצד צולין (לקמן פסחים פב:) כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לשריפה וקרא ה"ק מדוע לא אכלתם את החטאת הן לא הובא את דמה הא אם הובא שפיר עבוד דלא אכלוה ואומר ר"י דה"פ אם אינו ענין לגופה דהא קיי"ל בפרק כיצד צולין (גם זה שם) כל שפסולו בקדש בשריפה וחטאת דאהרן משום מעשה שהיה תנהו לכל איסורים:

    Tosafot on Pesachim 23b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    נימא כתנאי וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה [מה ת"ל לכל מלאכה] ר' יוסי הגלילי אומר בין למלאכת גבוה בין למלאכת הדיוט מותר שנאמר לכל מלאכה ר' עקיבא אומר שיכול למלאכת הדיוט הוא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה יהא טהור אם לגבוה הוא [טהור] קל וחומר להדיוט דיקי' מדדרש ר' עקיבא לקרא בטומאה וטהרה מכלל דפשיטא ליה דמותר בהנאה נמצא חזקיה כר' עקיבא ור' אבהו כר' יוסי הגלילי לא לעולם ר' עקיבא נמי לא תאכלהו איסור הנאה נמי משמע ולמה דרש הפסוק לטומאה וטהרה משום [דהיתר הנאה] כבר (למה) [למד] מנבלה קסבר כשהותרה הנבלה הבשר והחלב והגידים הותרו מ"ט שנא' ואכלה כולה משמע כמות שהיא ולא איצטריך קרא אלא לטהרה וטומאה ור' יוסי הגלילי סבר היא הותרה חלבה וגידה לא הותרו כו':

    ואמרינן מכדי אותבי' כל הני תיובתא ושני כל חד לנפשיה חזקיה ור' אבהו במאי פליגי ואמרינן פליגי בחמץ בפסח ואליבא דרבנן דאסרי אפילו בהנאה ולא כר' יוסי הגלילי דשרי ובשור הנסקל ואליבא דדברי הכל כו': תוב אמרי' מכדי חזקיה ור' אבהו בחמץ בפסח ובשור הנסקל מיסר אסרי בין באכילה בין בהנאה מאי בינייהו ואמרי' איכא בינייהו חולין שנשחטו [בעזרה] דקיי"ל אמרה תורה שחוט חולין [בחוץ וקדשים בפנים וזה פירש שחוט שלי כלומר שחוט חולין] במקדש בגבולך מה קדשים בחוץ אסורין אפילו בהנאה אף חולין בפנים כך אסורין חזקיה סבר איסו' חמץ בפסח ואיסו' שור הנסקל ששניהם אסורין בהנאה מלא יאכל נפקא והנבלה לדברים ככתבן הוא דאתי בא אותו למעוטי חולין שנשחטו בעזרה שיהיו אסורין בהנאה דדרשינן הכי אותו ובשר טריפה אתה משליכו לכלבך ונהנה בו ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה ור' אבהו סבר בין לא יאכל בין לא תאכל [בין לא תאכלו] כולו אחד הוא ובא לא תאכלו כל נבלה למעוטי שאר אסורין ובא אותו למעוטי חמץ בפסח ושור הנסקל אבל חולין שנשחטו בעזרה איסורן לאו דאורייתא ור' אבהו לא סבר לה כר' מאיר דאמר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא:

    יתיב ההוא מרבנן וקאמר מנין לחמץ ושור הנסקל שאסורין בהנאה ואמרי' ותיפוק ליה מלא יאכל כדחזקיה קסבר לא יאכל ולא תאכלו חד הוא ותיפוק ליה מנבלה כר' אבהו סבר לה כר' יהודה דאמר (ארבעה) דברים ככתבן ותיפוק ליה מאותו כר' יהודה קסבר חולין שנשחטו בעזרה מדאוריי' ואלא מנא ליה ופרשי' מדכתי' וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף שאין ת"ל באש תשרף דנפקא ליה מוהנה שורף דכתיב (ויקרא י יז) מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש (שם יח) הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה ודאי בת שריפה היא מה ת"ל באש תשרף אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל איסורין שבתורה שיהו אסורין אפי' בהנאה ואם תאמר כל איסורין שבתורה בשרפה תלמוד לומר [בקדש] באש תשרף כל פסול שהוא בקדש בשרפה ולא שאר איסורין שבתורה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 23b · Sefaria

    Ritva

    מכדי אותבינהו לכל הני קראי ושנינהו חזקיה וכו' עד איכא בינייהו ולענין פסק הדין כתב הרי"ט ז"ל דודאי הלכה כר' אבוהו דרב פפא ורב אשי הכי סבירא להו ופריקו אליבא דידיה ההיא דתרומה ונזיר וי"א דכיון שכן ואקשינן לעיל לר' אבוהו מגיד הנשה ופרכינן הניחא למ"ד יש בגידין בנ"ט אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט ופריק דלדידיה נמי אסור ואנן קי"ל אין בגידין בנ"ט ה"ה דקיימא לן בגיד הנשה אסור בהנאה וכתב הרי"ט ז"ל ומיהו סוגיין בפ' גיד הנשה בכולה פירקא דגיד הנשה מותר בהנאה. וי"ל דמייתינן גיד הנשה מטעמא דאמרי הכא בכולה שמעתין אליבא דר' יוסי הגלילי מק"ו דחלב ע"כ. והרשב"א ז"ל כתב בספר תורת הבית יש מרבותי שאמרו שהגיד אסור בהנאה ויש מרבותי מתירין אותו וכן נראה וכן נהגו ע"כ. ואמר הרא"ה ז"ל בשם רבו ז"ל דאפי' לדעת האוסרין דוקא גיד עצמו. אבל שמנו שאינו אלא משום מנהג קדושים הרי לא נהגו בו איסור הנאה ושרי הלכך מותר לתת לגוי גיד ושמנו דאי משום שומנו לא מתסר ואי משום גיד עץ בעלמא הוא ולא שייך איסורא אלא בשולחו עד היכן שהוא נהנה דמשתריש מקומה ונראית חשובה יותר. וכתב הרי"ט ז"ל נראין הדברים להלכהאבל למעשה ראוי להחמיר והמחמיר תבוא עליו ברכה:

    Ritva on Pesachim 23b · Sefaria

    Meiri

    החלב אסור באכילה ומותר בהנאה בין להדיוט בין לגבוה ר"ל למלאכת בדק הבית ואין לו שום טומאה אף לגבוה ר"ל שמשתמשין בעור המשוח בחלב בין לטהרות של הדיוט בין לקדשים וכן גיד הנשה מותר בהנאה ולענין אכילה נוהג הוא בחיה מה שאין כן בחלב כמו שביארנו במקומו והאוכל חלב של נבלה וטרפה לוקה שתים שהרי מתוך שנוסף איסור על בשרה נוסף על חלבה:

    Meiri on Pesachim 23b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ומה חלב כו' דלטומאה לא הוה צריך קרא דאדרבה לטהרו מידי כו' עכ"ל אין זו ראיה לדבריהם אלא דלא תימא דלריה"ג הוה חלב בכלל נבילה כיון דלא מוקי קרא לטהר כדמוקי לה ר"ע ומש"ה קאמרי דודאי לר"י הגלילי נמי הכי הוא דלטומאה לא צריך קרא דהוי בכלל נבילה ואדרבה צריך קרא לטהרו כמו לר"ע ולדידיה ליכא קרא לטהרו דניחא ליה לאוקמא קרא להיתר הנאה והא דקאמר היא הותרה וחלבה לא הותר והוצרך קרא להיתר הנאה לאו משום דלא הוי בכלל נבילה דהא לענין טומאה הוי בכלל נבילה אלא דלענין היתר הנאה ה"א דלא הוי בכלל נבילה משום דלא הותר הנאה בנבילה אלא מה שהותר באכילה בטהורה ולאפוקי חלב ולכך אצטריך קרא להתירו בהנאה לר"י הגלילי ומהרש"ל הבין השמועה בענין אחר ואין להאריך ודו"ק:

    גמ' ותיפוק ליה מנבילה ס"ל כר"י דאמר דברים כו' ק"ק דאכתי ת"ל מדכתיב לכם גבי מינין טמאין לאפוקי ממשמעות דלא יאכל ע"כ דאיסור הנאה משמע ומיהו מדאיצטריך תרומתכם וקצירכם לא קשה מידי דאימא דס"ל כחזקיה דכל ישראל קאמר ודו"ק:

    תוס' בד"ה דכתיב והנה כו' ובת"כ דרש בהדיא אשעיר דר"ח מדכתיב ואותה וגו' עכ"ל גם בתלמוד דידן במס' זבחים פרק ט"י איתא בהדיא דשעיר ר"ח הוה ומייתי לה נמי מהאי קרא ואותה נתן וגו' ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 23b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה ומה חלב וכו' וא"ת לימא שור הנסקל וכו' וי"ל דה"פ ומה חלבו כו' גיד שאין בו כרת לכ"ש שיהא בכלל היתר נבילה. וקשיא לי טובא אם כן מאי מקשה בגמ' ורבי שמעון דאוסר ומאי קושיא הא אסקינן לעיל דף כ"ב דלרבי שמעון דאמר אין בגידין בנ"ט ע"כ לא הוי בכלל היתר נבילה אם כן לא שייך האי ק"ו שכתבו התוס' ואפשר דנהי דלא הוי בכלל פשטא דהיתר נבילה כיון דלא קרינן ביה ואכלה אפ"ה בהא מיהא אתיא בק"ו כיון שאין צריך להפריד החלב מהנבילה ונותן הכל לגר כ"ש שיכול ליתן לו הנבילה עם הגיד וזה דוחק וכ"ש דקשה טפי לפמ"ש התוס' שם לעיל דכיון דלר"ש אין בגידין בנ"ט א"כ עיקר האיסור שבו היינו הנאה אם כן לא מקשה הכא הער"ס מידי לר"ש דאסור מיהו אי אמרינן דק"ו גמור הוא אתי שפיר דאתי ק"ו ומוקי לקרא דלא יאכלו את גיד הנשה לענין איסור אכילה דוקא דאע"ג שאין בו טעם אסריה רחמנא וא"כ קשה קושיית התוספות דהא לא הוי ק"ו גמור דאיכא למימר שור הנסקל ושאר איסורי הנאה יוכיחו וצ"ע:

    בא"ד ולא מצי למיעבד נמי ק"ו מדם וכו' עכ"ל נראה שהוצרכו לכך דלא תיקשי אהא דמסקינן לר"ש דאסור משום דלא יליף מחלב דאיכא למיפרך שכן הותר מכללו ואכתי אמאי לא יליף גיד הנשה בק"ו מדם אבל לפירושם אתי שפיר דלא מצי למילף בק"ו גמור מדם דאיכא למימר שור הנסקל יוכיח ולא מצי למילף כדיליף מחלב לענין דהוי בכלל נבילה דודאי דם איתא בכלל נבילה אלא דאפ"ה שריא רחמנא בהנאה לפי זה לפמ"ש בסמוך דע"כ ק"ו גמור הוא ולא הוי תוכיח הדרא קושיא לדוכתא ואפשר דמדם נמי איכא שום פירכא ולפי זה נראה לי ליישב קושיית מהרש"א ז"ל לעיל על התוספות בד"ה שאני התם דאמר קרא לך שהקשו לחזקיה ל"ל וכתב מהרש"א ז"ל דע"כ ר"י הגלילי לית ליה הא דחזקיה מדאיצטריך קרא בחלב להיתר הנאה וכתבתי לעיל דשפיר מצינן למימר דלר"י הגלילי אית ליה דחזקיה ואפ"ה איצטריך קרא בחלב להתידא דלא ניליף בק"ו מערלה וכלאי הכרם שאינן בכרת חלב דבכרת לא כ"ש אלא דהוי קשיא לי דאיכא למימר דם תוכיח שהוא גם כן בכרת ומותר בהנאה ולמאי דפרישית דע"כ מוכח משמעתין דאיכא שום פירכא אתי שפיר ודו"ק:

    בא"ד דלטומאה לא הוי צריך קרא וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ולענ"ד דבריו תמוהין לפרש כן בכוונת התוספת דכיון דלא אשתמיט שום תנא לומר דחלב מטמא אם כן לא הוי שתקי התוספת לפרש כן בפירוש דלר"י הגלילי מטמא מלבד מה שכתבתי בסוגיא דשמעתין דמפשטא דקרא שמעינן שפיר דאינו מטמא מדכתיב חלב נבילה ואין לנו בכוונת התוספ' אלא כמ"ש מהרש"ל ז"ל דהתוספות מביאים ראיה לדבריהם דחלב הוי בכלל נבילה דמה"ט לא הוי צריך קרא לטומאה אלא לטהרו אלא לטהרה נמי לא איצטריך קרא לר"י הגלילי דמפשטא יליף לה דלא משמע ליה כלל לחלק לענין טומאה דמלאכת הדיוט או מלאכת גבוה כן נראה לי ברור:

    בגמרא מכדי אותבינהו כל הני וכו' חזקיה ורבי אבהו במאי פליגי וכו' וקשיא לי אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו גיד הנשה ואליבא דהלכת' דקי"ל אין בגידין בנ"ט ואם כן לרבי אבהו אסור בהנאה מפשטא דלא יאכל דהא לא אישתרי בכלל בהמה כיון דאינו בנותן טעם לא הוי בכלל ואכלה ולחזקיה שריא דליכא קרא לאיסורא ולפמ"ש לעיל אתי שפיר דלמסקנא דהשתא כיון דלא פליגי במידי ולא שייך נמי לומר דאיירי בגיד הנשה לחוד כיון דלרבי יהודה ממיעוטא דאותו הוא דממעטינן לה וממילא דלא שייך לומר דלכלב תשליכון אותו אתי למעט שיטול ממנו גיד הנשה דמסברא אדרבה בכלל אותו הוא והשתא לפי מסקנא זו מצינן למימר נמי דהיינו דר"ש דאוסר כיון דלא משמע למעטו מאותו אלא דלעיל שפיר הוי צריך למימר טעמא אחרינא לר' שמעון כי היכי דלא ניליף בק"ו מחלב כן נ"ל:

    בתוספות בד"ה מאי בינייהו תימא לרשב"א דלימא דאיכא בינייהו חמץ נוקשה וחמץ ע"י תערובת וכו' עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב תמיהת הרשב"א דלחזקיה נמי איכא למימר דחמץ נוקשה וע"י תערובות אסור בהנאה מק"ו דשאר איסורי הנאה שאינם בבל יראה והא דאיצטריך ליה לחזקיה למילף איסור הנאה בחמץ מלא יאכל ולא יליף לה בק"ו היינו כדפרישית התם במקומו משום דכתיב לך דמשמע היתר הנאה ולא הוי ניחא לן לאוקמי חדא בכבשתו וחדא ללא כבשתו דלא אשכחן בשום דוכתא אלא טפי משמע לאוקמא להיתר הנאה דלפי זה השתא דכתיב בהדיא איסור הנאה בחמץ גמור לאפוקי ממשמעות דלך שפיר ילפינן נמי איסור הנאה בנוקשה וחמץ ע"י תערובות מק"ו משאר איסורי הנאה מיהו הא דלא ניחא ליה להרשב"א בהא שינויא והניחו בתימא נראה דס"ל להרשב"א כשיטת התוס' לקמן ר"פ אלו עוברין דבנוקשה וע"י תערובת ליכא בל יראה ואם כן לא שייך האי ק"ו לגבי שאר איסורי הנאה וכ"ש דלא שייך ק"ו מצד כרת דהא לכ"ע אימעוט נוקשה וחמץ ע"י תערובת מכרת כדאיתא לקמן ר"פ אלו עוברין משא"כ לשיטת רש"י וריב"א שם שהוא גם כן שיטת הרמב"ם ושאר פוסקים דבנוקשה ובחמץ ע"י תערובת איכא בל יראה א"כ שפיר איכא ק"ו ואע"ג דאכתי איכא למיפרך מה לחמץ שיש היתר לאיסורו אפי' בחמץ גמור למאי דקל"ל דחמץ לאחר פסח מדאורייתא שרי אלא דבהא איכא למימר דכיון דלכתחלה אסור להשהותו מדאורייתא לא מיקרי יש היתר לאיסורו ועי"ל דאכתי איכא למילף נוקשה וע"י תערובת בק"ו משאר איסורי הנאה ומחמץ גמור דאי תיקשי מה לשאר איסורין דאין היתר לאיסורו חמץ בפסח יוכיח ואי תיקשי מה לחמץ גמור שכן בכרת שאר איסורין יוכיחו וליכא למימר נמי שאר התירי הנאה יוכיחו או חלב יוכיח דמה לכולהו שאינן בבל יראה וכ"ש דא"ש טפי למאי דיליף ר"י לקמן חמץ מנותר במה מצינו שהן בבל תותירו ואם כן אי שייך בל יראה או עשה דתשביתו בנוקשה שפיר איכא למילף נמי בהאי ענינא גופא וכמו שאבאר לקמן במקומו אי"ה ואע"ג דרבנן פליגי עליה היינו לענין שריפה משום דאם לא מצא עצים יהא יושב ובטל משא"כ לענין איסור הנאה שפיר איכא למילף לבתר דקים לן דלא ילפינן היתר הנאה ממשמעות דלך ועיין מה שכתבתי בזה בתחלת הסוגיא גבי אמר חזקיה ודוק היטיב:

    בגמרא אם אינו ענין לגופו דכתיב והנה שורף ופירש"י בשעיר נחשון והתוס' כתבו דבת"כ דריש בהדיא דשעיר ר"ח היה ובאמת דהכי איתא להדיא גם כן בזבחים פ' טבול יום ע"ש אלא דאכתי לאו מילתא פסיקא הוא דהאיכא למ"ד דשמיני למלואים היה בשמונה לחודש והיינו כמ"ד מישאל ואלצפן היו שחל שביעי שלהם בערב פסת ואם כן לא היה באותו יום שעיר ר"ח ונראה שלזה רמז רש"י במה שכתב בויהי ביום השמיני אמנם מה שהכריחו לרש"י כאן לפרש כנ"ל דמסוגיא דשמעתין הוא מוכרע משום דקשיא לן בהא דקאמר אם אינו ענין לגופו דכתיב והנה שורף ומאי קושיא הא קרא דבאש ישרף כתיב בפ' צו את אהרן ונאמר קודם הקמת המשכן למצוה לדורות וקרא דוהנה שורף היינו משום מעשה שהיה וע"כ דהכי הוא דהא לקושטא דמילתא למ"ד מפני אנינות נשרפה מה ראה אהרן לשורפה מכיון שעדיין לא נאמר לו דפסולי קדש בשריפה וכן במאי דקאמר משה הן לא הובא הא אם הובא שפיר שרפה היינו ע"כ משום שכבר אמר לאהרן דחטאת שהובא מדמה פנימה בשריפה לכך מפרש רש"י דסוגיא דהכא ס"ל דשעיר נחשון היה כדפרישית ואם כן אפילו כבר אמר לו משה קרא דבאש תשרף אכתי אמאי שרפו אהרן הא קרא דבאש תשרף לא קאי אלא אקדשי דורות ושעיר נחשון קדשי שעה היה ואהרן גופא הוא מהדר למשה אם שמעת בקדשי שעה שמא לא שמעת בקדשי דורות אלמא דיש לחלק ביניהם וא"כ ה"ה לענין מצות שריפה יש לחלק כי היכי דמחלק הש"ס פ' כיצד צולין ותו ליכא לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות ובין קדשי קדשים לקדשים קלים ואם כן קאמר הכא שפיר אם אינו ענין לגופו דכיון דע"כ איכא הלכתא קרא למה לי כנ"ל נכון וכן צריך לפרש ג"כ לפירוש התוס' ועיין בסמוך ודו"ק:

    בתוס' בד"ה דהא כתיב והנה שורף וכו' הקשה הר"ש מטרויש הא ע"כ לאו שפיר עביד דשרפוה בלא עיבור צורה וכו' עכ"ל. פי' דאע"ג דלקושטא דמילתא בין למ"ד מפני טומאה שרפוה ובין למ"ד מפני אנינות שפיר עביד דשרפוה מיד כדמסיק הש"ס ס"פ כיצד צולין מ"מ למאי דסבר משה וקאמר להו הן לא הובא דמה לית לן למידק דאי הובא דמה שפיך עביד דשרפוה והא ליתא כיון דפסולו בדם בעי עיבור צורה ע"כ דמשה לענין אכילה אמר להם ולכך מפרש ר"י דנהי דממה שאמר להם משה הן לא הובא דמה ליכא למילף אפ"ה מדייק הכא שפיר אם אינו ענין לגופו דהא קי"ל בפרק כיצד צולין דכל שפסולו בקדש בשריפה והיינו דהלכתא גמירי לה אלא דמייתי הכא קרא דוהנה שורף דמהאי קרא מוכח הא מילתא גופא דהלכתא גמירי לה דאלת"ה למה שרפה אהרן באמת מפני אנינות דהא לא שמעינן שריפה אלא בחטאת שהובא מדמה ולא בפסול אנינות והיסח הדעת אע"כ משום דהלכתא גמירי לה כן נראה לי מוכרח ליישב לשון הגמרא לפי' ר"י במאי דמייתי קרא דוהנה שורף וכדפרישית גם כן בפירש"י ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Pesachim 23b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אלא גיד נימא דאסור ק"ל לפמ"ש תוס' חולין ר"פ ג"ה דחלב הוא דחדשים גרמי דכתי' חלב שור אבל גיד חל מיד א"כ י"ל דדוקא בחלב ל"א כשהותרה דהא משכחת לה הקרא דלגר אשר בשעריך תתננה דנותן לו כולו עם החלב כגון שהפילה הבהמה דליכא איסור חלב אבל גיד דל"ש כן י"ל דאמרינן כשהותרה ועי':

    Gilyon HaShas on Pesachim 23b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, וריה"ג אשכחן חלב דשריא רחמנא בהנאה, אלא גיד דאסור [כיון דהוא מצריך קרא יעשה לכל מלאכה להתיר חלב בהנאה, אלמא דלית ליה כשהותרה היא וחלבה וגידה הותרה]. קשה לי הא חדשים גרמי אמרינן רק גבי חלב דכתיב חלב שור, אבל גיד נאסר מיד, וכמ"ש תוס' ריש פ' ג"ה א"כ י"ל דרק בחלב לא אמרינן כשהותרה כו', דהא משכחת ליה, לקיים קרא לגר אשר בשעריך תתננה, ליתן לו הנבילה כולה עם החלב, כגון שהפילה הבהמה דלית כאן איסור חלב, אבל בגיד דלא שייך כן, שפיר אמרינן כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 23b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 23, Amud Bet, about 330 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “מאי לאו בהא קמיפלגי, דר' יוסי הגלילי…”

      Named: רבי עקיבא.

    2. Segment 247 words

      Opens “לא, דכ"ע ״לא תאכלו״ משמע בין איסור…”

      Named: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    3. Segment 335 words

      Opens “ור' יוסי הגלילי, אשכחן חלב דשרייה רחמנא…”

    4. Segment 418 words

      Opens “ור"ש דאסר? איכא למיפרך, מה לחלב שכן…”

    5. Segment 57 words

      Opens “ואידך? בבהמה קאמרינן בבהמה מיהת לא אישתרי.…”

    6. Segment 630 words

      Opens “מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו. חזקיה…”

      Named: רבי אבהו.

    7. Segment 725 words

      Opens “מכדי בין למר ובין למר אסורין בהנאה,…”

    8. Segment 812 words

      Opens “רבי אבהו סבר: אותו למעוטי הני, חולין…”

      Named: רבי אבהו.

    9. Segment 949 words

      Opens “יתיב ההוא מרבנן קמיה דרבי שמואל בר…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, שמואל.

    10. Segment 1010 words

      Opens “תיפוק ליה מנבילה?! סבר לה כר' יהודה,…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “אי סבר לה כר' יהודה, תיפוק ליה…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “קסבר: חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. מנין, דכתיב:…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “שאין ת"ל ״באש תשרף״, ומה ת"ל ״באש…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 23b · Segment 9 — “…מרבנן קמיה דרבי שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר משמיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Pesachim 23b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026